1
00:00:41,458 --> 00:00:44,961
‫- מחיר ההודאה -‬

2
00:00:46,046 --> 00:00:50,925
‫- מנהל קרן החינוך בהונגסאו‬
‫ואורחים מכובדים ביום הפתיחה -‬

3
00:01:19,037 --> 00:01:22,582
‫- כמה חודשים קודם לכן -‬

4
00:01:25,376 --> 00:01:27,837
‫כל אלה שם הם הסטודנטים שלנו למוזיקה.‬

5
00:01:27,921 --> 00:01:28,922
‫שלום, הגעת.‬

6
00:01:29,005 --> 00:01:31,925
‫זה ג'ין יונג-אין, עורך הדין שתרם את הציור.‬

7
00:01:37,555 --> 00:01:38,640
‫שלום.‬

8
00:01:45,438 --> 00:01:47,273
‫יקירתי, לכאן.‬
‫-היי, יקירי.‬

9
00:01:47,774 --> 00:01:49,776
‫אני מצטערת. איחרתי, נכון?‬

10
00:01:49,859 --> 00:01:52,153
‫המנהל קים, זו אשתי.‬

11
00:01:52,237 --> 00:01:54,656
‫שלום, אני צ'וי סו-יון.‬

12
00:01:54,739 --> 00:01:57,992
‫שלום, אני יודע מי את.‬
‫את צ'וי סו-יון, הצ'לנית.‬

13
00:01:59,035 --> 00:02:02,914
‫תודה רבה על תרומת הציור יקר הערך.‬

14
00:02:02,997 --> 00:02:04,624
‫הגלריה שלנו זכתה לתשומת לב.‬

15
00:02:04,707 --> 00:02:06,042
‫זה בזכותכם.‬
‫-קדימה.‬

16
00:02:06,751 --> 00:02:09,295
‫שלום, המנהל קים.‬
‫-ברוכה הבאה.‬

17
00:02:09,379 --> 00:02:10,380
‫ברכותיי, אדוני.‬

18
00:02:10,463 --> 00:02:12,715
‫הגעת, לי. תגיד שלום.‬

19
00:02:12,799 --> 00:02:14,634
‫זה ג'ין יונג-אין. הוא עורך דין.‬

20
00:02:14,717 --> 00:02:17,262
‫הוא מרצה חדש בבית הספר למשפטים שלנו.‬

21
00:02:17,345 --> 00:02:20,140
‫הוא בטח טיפל ביותר תיקים פליליים‬

22
00:02:20,223 --> 00:02:22,934
‫מכל עורך דין אחר בקוריאה.‬

23
00:02:23,810 --> 00:02:24,978
‫אני ג'ין יונג-אין.‬

24
00:02:25,061 --> 00:02:26,813
‫שלום, נעים מאוד.‬

25
00:02:26,896 --> 00:02:28,106
‫לי, בוא מכאן.‬

26
00:02:29,649 --> 00:02:31,860
‫זה לי קי-דה, אומן.‬

27
00:02:32,735 --> 00:02:35,822
‫רציתי שגם הוא יצטרף לפקולטה שלנו,‬

28
00:02:36,406 --> 00:02:37,866
‫אבל הוא ממשיך לסרב.‬

29
00:02:39,492 --> 00:02:41,161
‫לי, בוא איתי רגע.‬

30
00:02:42,954 --> 00:02:45,915
‫נאמר לי שזה שייך לאומן אפריקאי‬
‫שהולך ותופס שם.‬

31
00:02:45,999 --> 00:02:47,375
‫בטח גם שמעת עליו, נכון?‬

32
00:02:48,001 --> 00:02:48,835
‫כן.‬

33
00:02:48,918 --> 00:02:50,920
‫שמעתי שגם יו"ר קבוצת אייץ', הואנג,‬

34
00:02:51,004 --> 00:02:54,507
‫אוסף את יצירותיו של סוקובואקו.‬

35
00:02:55,842 --> 00:02:58,720
‫איך זה לראות את זה במציאות?‬
‫איך אתה מרגיש?‬

36
00:03:01,055 --> 00:03:01,890
‫תראה…‬

37
00:03:02,640 --> 00:03:06,352
‫זו הייתה המקוריות שלהם‬
‫שמשכה הרבה תשומת לב בהתחלה,‬

38
00:03:07,228 --> 00:03:08,438
‫אבל מסתבר…‬

39
00:03:09,606 --> 00:03:11,232
‫שהוא העתיק עבודה של עמית.‬

40
00:03:11,316 --> 00:03:16,070
‫אז עכשיו אני שומע‬
‫שהם מבלים את רוב זמנם בבתי משפט.‬

41
00:03:19,991 --> 00:03:21,409
‫מה אתה אומר?‬

42
00:03:22,535 --> 00:03:25,580
‫לכן אתה צריך הערכה של מומחה.‬

43
00:03:49,562 --> 00:03:54,525
‫המנהל תמיד מבקש ממני להעריך‬
‫את הציורים שאנשים תורמים.‬

44
00:03:55,109 --> 00:03:59,239
‫אבל אני חייב להודות‬
‫שזה גורם לי לחוסר נוחות לפעמים.‬

45
00:03:59,322 --> 00:04:00,782
‫זה גם לא מכבד את היצירה.‬

46
00:04:02,033 --> 00:04:04,535
‫לכן הייתי ככה קודם.‬

47
00:04:21,552 --> 00:04:25,473
‫היי, מותק. אני בדיוק יוצא מהקמפוס עכשיו.‬
‫אני אלך ישר לגן.‬

48
00:04:26,099 --> 00:04:29,394
‫אולי אאחר קצת.‬
‫את יכולה להודיע לסופ ולגננת שלה?‬

49
00:04:30,228 --> 00:04:33,147
‫לא, אני תכף מגיע. הזמנתי מונית.‬
‫-מר לי.‬

50
00:04:33,231 --> 00:04:34,482
‫שלום.‬

51
00:04:35,358 --> 00:04:37,485
‫שלום.‬

52
00:04:37,568 --> 00:04:39,445
‫סליחה, אבל מי אתה?‬

53
00:04:41,656 --> 00:04:44,284
‫כן. אני ג'ין יונג-אין, מרצה למשפטים.‬

54
00:04:44,367 --> 00:04:47,245
‫המנהל קים הכיר בינינו בפתיחת הגלריה.‬

55
00:04:47,328 --> 00:04:50,123
‫דיברנו על הציור של סוקובואקו.‬

56
00:04:50,206 --> 00:04:54,711
‫נכון. אני מבין.‬
‫-התכוונתי לקפוץ לבקר אותך.‬

57
00:04:54,794 --> 00:04:57,880
‫ייתכן שהמנהל טעה בהבנת הדברים‬

58
00:04:57,964 --> 00:05:00,591
‫בעקבות מה שאמרת על סוקובואקו באותו יום.‬

59
00:05:00,675 --> 00:05:01,592
‫אני מצטער,‬

60
00:05:01,676 --> 00:05:03,761
‫אבל אני קצת מאחר. סליחה.‬

61
00:05:03,845 --> 00:05:05,972
‫אבל…‬
‫-כן, המונית הגיעה.‬

62
00:05:18,985 --> 00:05:20,320
‫אתה צריך להתנצל בפניי.‬

63
00:05:20,820 --> 00:05:24,949
‫מר לי, בית המשפט פסק שלא מדובר בהעתקה.‬

64
00:05:25,033 --> 00:05:27,285
‫כמובן שאתה צריך להתנצל.‬
‫-תקשיב…‬

65
00:05:27,368 --> 00:05:30,288
‫המנהל קיבל רושם שגוי עליי בגלל מה שאמרת.‬

66
00:05:30,371 --> 00:05:33,458
‫באמת שווה את כל השיחות והביקורים‬
‫כדי להתווכח על זה?‬

67
00:05:33,541 --> 00:05:37,378
‫אתה גם התעלמת בכוונה‬
‫מכל השיחות וההודעות שלי, נכון?‬

68
00:05:37,462 --> 00:05:39,255
‫בחיי.‬
‫-אתה לא חושב שזו חוצפה?‬

69
00:05:39,339 --> 00:05:42,550
‫כמובן שאתה צריך להתנצל…‬
‫-לא. אל תתקשר אליי שוב בחיים.‬

70
00:05:43,259 --> 00:05:44,344
‫הלו?‬

71
00:05:50,725 --> 00:05:51,726
‫יקירי.‬

72
00:06:04,489 --> 00:06:06,491
‫- האומן לי קי-דה -‬

73
00:06:18,461 --> 00:06:19,295
‫הלו?‬

74
00:06:19,379 --> 00:06:21,297
‫כדאי שתפסיק לפני שאתקשר למשטרה.‬

75
00:06:21,381 --> 00:06:22,548
‫"אני מצטער."‬

76
00:06:22,632 --> 00:06:24,467
‫זה כל מה שאנחנו צריכים לשמוע…‬

77
00:06:24,550 --> 00:06:25,385
‫הלו?‬

78
00:06:36,771 --> 00:06:37,688
‫סו-יון.‬

79
00:07:44,088 --> 00:07:47,175
‫מר בק,‬
‫אני חושב שזה הטלפון של קו דונג-אוק.‬

80
00:07:47,258 --> 00:07:48,176
‫- אל תחפש אותי -‬

81
00:07:48,259 --> 00:07:49,594
‫אלה ההודעות שלו עם קו סה-הון.‬

82
00:07:50,178 --> 00:07:53,139
‫והן תואמות לתמונות שגברת אן שלחה לנו.‬

83
00:07:54,015 --> 00:07:54,849
‫אדוני.‬

84
00:07:56,476 --> 00:07:57,727
‫משהו חסר?‬

85
00:07:58,811 --> 00:07:59,812
‫לא.‬

86
00:08:00,855 --> 00:08:02,023
‫הוא…‬

87
00:08:02,690 --> 00:08:04,734
‫התגרה בקו דונג-אוק באופן בוטה.‬

88
00:08:04,817 --> 00:08:07,528
‫באותו יום בבית המשפט‬
‫הוא בטח ראה את זעמו של קו דונג-אוק.‬

89
00:08:12,783 --> 00:08:16,913
‫אבל למה קו דונג-אוק לא שאל כלום‬
‫אפילו אחרי שקיבל את התמונות האלה?‬

90
00:08:18,164 --> 00:08:20,500
‫הוא בטח רצה לדעת מי שלח אותן, ולמה.‬

91
00:08:21,083 --> 00:08:22,335
‫הוא היה מבולבל…‬

92
00:08:23,794 --> 00:08:24,629
‫מה שגרם לו…‬

93
00:08:26,172 --> 00:08:28,299
‫להתקבע עוד יותר במה שיכול היה לראות.‬

94
00:08:35,473 --> 00:08:37,892
‫קו דונג-אוק נלקח לבית החולים.‬
‫-בסדר.‬

95
00:08:37,975 --> 00:08:40,144
‫תאתרו את עורך הדין ג'ין יונג-אין.‬

96
00:08:40,228 --> 00:08:42,939
‫אן יון-סו לא תהיה רחוקה מהם.‬

97
00:08:43,022 --> 00:08:44,190
‫כן, אדוני.‬

98
00:08:45,733 --> 00:08:49,362
‫הבלש נאם, תבדוק את לוחית הרישוי‬
‫ותאתר את המכונית של ג'ין יונג-אין.‬

99
00:08:49,445 --> 00:08:51,239
‫הבלש בה, תשיג את הכתובת שלו.‬

100
00:08:51,948 --> 00:08:53,032
‫לא, לך לשם בעצמך.‬

101
00:08:53,115 --> 00:08:54,158
‫כן, גברתי.‬

102
00:09:01,249 --> 00:09:02,542
‫שיקרתי.‬

103
00:09:03,501 --> 00:09:05,336
‫אין ראיות בתיק של קו סה-הון.‬

104
00:09:06,921 --> 00:09:08,965
‫אם ידעת שזה שקר שיתגלה במהרה…‬

105
00:09:09,882 --> 00:09:11,050
‫למה שיקרת?‬

106
00:09:12,301 --> 00:09:13,636
‫זה היה פיתיון.‬

107
00:09:14,762 --> 00:09:17,640
‫אני יודעת מי זה יכול להיות,‬
‫אבל לא אוכל לתפוס אותו בעצמי.‬

108
00:09:21,936 --> 00:09:23,104
‫הכוונה למר ג'ין?‬

109
00:09:26,482 --> 00:09:30,236
‫הוא שלח לך הודעות מאיימות,‬
‫והעמיד פנים שזאת אני‬

110
00:09:30,736 --> 00:09:32,113
‫ביום שבו הוא ביקר אותי…‬

111
00:09:33,197 --> 00:09:34,031
‫בבית המעצר.‬

112
00:09:34,115 --> 00:09:35,575
‫- שחררתי אותך, וזה מה שעשית? -‬

113
00:09:35,658 --> 00:09:37,827
‫רגע, זה לא היה ממך?‬

114
00:09:38,619 --> 00:09:41,539
‫הייתי שולחת את אותו הדבר אם היה לי טלפון.‬

115
00:09:42,623 --> 00:09:46,836
‫כדי שתהרגי את קו סה-הון בלי לחשוב פעמיים.‬

116
00:09:49,505 --> 00:09:51,424
‫הוא לא היה יכול לעשות את זה לבד.‬

117
00:09:53,426 --> 00:09:54,969
‫אשתו תמיד הייתה איתו.‬

118
00:09:57,263 --> 00:09:59,765
‫למה החלטת להציע לייצג אותי?‬

119
00:10:00,474 --> 00:10:01,892
‫אשתי הציעה את זה.‬

120
00:10:01,976 --> 00:10:06,731
‫היא אמרה שההודאה שלך‬
‫נתנה למישהי הזדמנות לטהר את שמה…‬

121
00:10:08,399 --> 00:10:10,276
‫ואני הסכמתי.‬

122
00:10:14,614 --> 00:10:15,990
‫יש עד.‬

123
00:10:17,575 --> 00:10:19,201
‫ילד ראה את קו סה-הון…‬

124
00:10:20,202 --> 00:10:21,829
‫נרצח.‬

125
00:10:22,538 --> 00:10:24,290
‫כבר הייתי אצלו.‬

126
00:10:24,915 --> 00:10:25,833
‫מי זה?‬

127
00:10:26,667 --> 00:10:27,501
‫מה…‬

128
00:10:28,127 --> 00:10:30,087
‫מה הוא ראה ואיך?‬

129
00:10:34,175 --> 00:10:35,968
‫מה לעזאזל? עזוב אותי!‬

130
00:10:36,052 --> 00:10:37,762
‫מי אתה? בבקשה אל תהרוג אותי.‬

131
00:10:48,064 --> 00:10:49,774
‫אתה שומע אותי, נכון?‬

132
00:10:52,526 --> 00:10:53,361
‫מי הרג…‬

133
00:10:54,612 --> 00:10:55,821
‫את קו סה-הון?‬

134
00:10:58,407 --> 00:10:59,909
‫את יודעת…‬

135
00:11:00,993 --> 00:11:01,827
‫מי?‬

136
00:11:03,162 --> 00:11:05,456
‫המורה לאומנות שהרגה את בעלה.‬

137
00:11:07,958 --> 00:11:10,086
‫תראה בזה עונש משמיים.‬

138
00:11:15,341 --> 00:11:16,175
‫ואז מה?‬

139
00:11:17,843 --> 00:11:21,806
‫פחדתי לצפות בשאר.‬

140
00:11:25,101 --> 00:11:29,063
‫הייתה לו הקלטה מלאה של אותו יום.‬

141
00:11:29,146 --> 00:11:33,067
‫לעזאזל. חשבתי שהלך עליי.‬
‫הכלבה המשוגעת הזאת.‬

142
00:11:36,696 --> 00:11:38,572
‫היי, תתכוננו לשחק.‬

143
00:11:39,448 --> 00:11:41,534
‫כל כך הרבה כסף מונח על הכף, לעזאזל.‬

144
00:11:50,251 --> 00:11:52,044
‫את אומרת שזה עורך הדין ג'ין?‬

145
00:11:52,920 --> 00:11:55,256
‫כל מה שחשוב זה שזאת לא את.‬

146
00:12:04,598 --> 00:12:06,225
‫תבדוק את ההודעות.‬

147
00:12:10,771 --> 00:12:12,690
‫הוא היה שייך לסה-הון.‬

148
00:12:18,028 --> 00:12:20,322
‫איך הוא ידע לשלוח אותם לטלפון הזה?‬

149
00:12:24,660 --> 00:12:25,494
‫אדוני.‬

150
00:12:27,747 --> 00:12:30,416
‫פגשת את הבן אדם הזה פעם, במקרה?‬

151
00:12:34,211 --> 00:12:36,297
‫הוא הגיע לבית שלי,‬

152
00:12:36,839 --> 00:12:39,925
‫לא הרבה אחרי שאתה ואן יון-סו…‬

153
00:12:40,760 --> 00:12:41,969
‫הגעתם.‬

154
00:12:42,720 --> 00:12:44,346
‫על מה דיברתם?‬

155
00:12:44,430 --> 00:12:46,182
‫הוא אמר שהוא מצטער.‬

156
00:12:46,265 --> 00:12:50,436
‫הוא התנצל בתור עורך הדין של האישה הזאת…‬

157
00:12:51,353 --> 00:12:54,857
‫ואמר שאם הוא היה יודע‬
‫על העסקה בין שתי הנשים…‬

158
00:12:56,233 --> 00:12:58,611
‫סה-הון לא היה מת.‬

159
00:13:02,448 --> 00:13:03,282
‫כן?‬

160
00:13:05,743 --> 00:13:06,577
‫האישה הזאת…‬

161
00:13:08,412 --> 00:13:09,955
‫ראיתי אותה בעבר.‬

162
00:13:11,165 --> 00:13:13,292
‫אתה בטח מחכה לנכד שלך.‬

163
00:13:17,546 --> 00:13:21,217
‫שמעתי שהם תינוקות עד שהם עוזבים,‬
‫אפילו אם הם כבר בוגרים.‬

164
00:13:22,635 --> 00:13:26,180
‫בכל זאת, אני מקווה שלוקח להם זמן להתבגר.‬

165
00:13:36,482 --> 00:13:37,566
‫אתה…‬

166
00:13:38,776 --> 00:13:40,945
‫מנסה לומר לי‬

167
00:13:41,445 --> 00:13:43,781
‫שהם אלה שהרגו את סה-הון?‬

168
00:13:45,074 --> 00:13:46,534
‫טוב, זה לא…‬
‫-כן.‬

169
00:13:49,286 --> 00:13:50,913
‫זה מה שאני חושב.‬

170
00:13:54,500 --> 00:13:57,002
‫האישה הזאת אמרה את אותו הדבר קודם.‬

171
00:13:58,671 --> 00:14:00,381
‫שאן יון-סו לא עשתה את זה.‬

172
00:14:03,801 --> 00:14:06,136
‫איך ג'ין השיג את הסרטון הזה?‬

173
00:14:12,101 --> 00:14:13,143
‫מר בק.‬

174
00:14:24,363 --> 00:14:25,573
‫מדבר ג'אנג ג'ונג-גו.‬

175
00:14:25,656 --> 00:14:27,074
‫זו אני, אן יון-סו.‬

176
00:14:29,702 --> 00:14:31,287
‫שלחתי לך סרטון.‬

177
00:14:31,370 --> 00:14:33,581
‫קיבלתי אותו, אבל איפה את עכשיו?‬

178
00:14:34,081 --> 00:14:36,959
‫אלה צילומי אבטחה מהיום בו נרצח קו סה-הון.‬

179
00:14:37,668 --> 00:14:38,961
‫אם תצפה בזה עד הסוף,‬

180
00:14:39,461 --> 00:14:41,672
‫תראה שזו לא אני, אלא הרוצח האמיתי.‬

181
00:14:43,007 --> 00:14:44,341
‫זה ג'ין יונג-אין?‬

182
00:14:48,345 --> 00:14:51,724
‫ראינו אותו בתמונה בגלריה‬
‫בזמן שחיפשנו אותך.‬

183
00:14:52,766 --> 00:14:54,560
‫זו הייתה התמונה עם בעלך.‬

184
00:14:55,311 --> 00:14:59,315
‫ונכון הקלסתרון של צ'וי סו-יון‬
‫שהשארת אצל השוטרת בה?‬

185
00:15:00,316 --> 00:15:01,442
‫הוא נעלם.‬

186
00:15:02,109 --> 00:15:03,694
‫את צדקת, גברת אן.‬

187
00:15:04,194 --> 00:15:07,531
‫אז מעכשיו והלאה,‬
‫אל תעשי את זה לבד. תעבדי איתנו.‬

188
00:15:08,574 --> 00:15:10,284
‫יש משהו שאני חייבת לבדוק.‬

189
00:15:10,367 --> 00:15:12,453
‫אבוא למצוא אותך ברגע שאדע בוודאות.‬

190
00:15:12,536 --> 00:15:13,913
‫גברת אן.‬

191
00:16:00,292 --> 00:16:01,293
‫גברת אן.‬

192
00:16:04,880 --> 00:16:06,090
‫הפחדת אותי.‬

193
00:16:09,051 --> 00:16:10,761
‫חשבתי שהיה לי מזל.‬

194
00:16:13,055 --> 00:16:14,682
‫בכל זאת, לולא את,‬

195
00:16:14,765 --> 00:16:17,476
‫בחיים לא הייתי יודע‬
‫שיש טביעת אצבע על הלוח.‬

196
00:16:17,977 --> 00:16:20,604
‫גברת אן, איפה הלוח?‬

197
00:16:23,774 --> 00:16:25,025
‫תניח את זה.‬

198
00:16:33,117 --> 00:16:33,993
‫- ברזל כלורי -‬

199
00:16:34,076 --> 00:16:35,077
‫נכון.‬

200
00:16:36,036 --> 00:16:38,831
‫אני רצחתי את בעלך.‬

201
00:16:39,832 --> 00:16:40,666
‫לא.‬

202
00:16:42,751 --> 00:16:45,004
‫לא אותך ראיתי באותו יום.‬

203
00:16:47,423 --> 00:16:48,507
‫זו הייתה אשתך.‬

204
00:17:00,394 --> 00:17:01,937
‫על מה את מדברת?‬

205
00:17:02,021 --> 00:17:05,816
‫לא! את ראית אותי באותו יום!‬

206
00:17:10,863 --> 00:17:11,822
‫בעלך…‬

207
00:17:13,115 --> 00:17:15,159
‫היה גס רוח כלפינו.‬

208
00:17:16,660 --> 00:17:18,579
‫לא הורגים מישהו על גסות רוח.‬

209
00:17:18,662 --> 00:17:20,789
‫מי קובע את הקריטריונים?‬

210
00:17:20,873 --> 00:17:22,458
‫הקורבן קובע!‬

211
00:17:22,541 --> 00:17:23,834
‫לי קי-דה…‬

212
00:17:24,626 --> 00:17:26,253
‫העליב אותנו.‬

213
00:17:29,673 --> 00:17:32,926
‫הכול באשמתך!‬

214
00:17:33,010 --> 00:17:35,763
‫זה יכול היה להישאר קבור,‬

215
00:17:35,846 --> 00:17:37,556
‫אבל את חפרת את הכול מחדש!‬

216
00:17:37,639 --> 00:17:39,767
‫אין לך זכות להאשים אף אחד.‬

217
00:17:41,643 --> 00:17:45,355
‫הנאשמת מו, העומדת לדין‬
‫בתיק הרצח של זוג רופאי שיניים,‬

218
00:17:45,439 --> 00:17:47,858
‫הודתה ברצח נוסף במהלך הדיון בבית המשפט.‬

219
00:17:48,358 --> 00:17:50,194
‫רק הנאשמת מו נשארה רגועה‬

220
00:17:50,277 --> 00:17:53,572
‫בעוד כל הנוכחים באולם‬
‫נותרו המומים בעודה מתוודה.‬

221
00:17:54,073 --> 00:17:56,408
‫בשל ההלם…‬
‫-חשבתי שהיה לנו מזל.‬

222
00:17:56,492 --> 00:17:58,619
‫מה לכל הרוחות קורה?‬

223
00:18:00,996 --> 00:18:03,832
‫בינתיים, הרשויות מסרו שטרם אושר דבר…‬

224
00:18:30,192 --> 00:18:31,568
‫יקירי.‬
‫-כן?‬

225
00:18:35,239 --> 00:18:36,073
‫מה זה?‬

226
00:18:37,199 --> 00:18:38,951
‫תן את זה לגברת מו.‬

227
00:18:39,535 --> 00:18:42,788
‫אלה הדברים הקטנים שמרגשים אנשים.‬

228
00:19:12,693 --> 00:19:13,902
‫אז למה?‬

229
00:19:13,986 --> 00:19:17,906
‫למה לא יכולת להרוג את קו סה-הון?‬

230
00:19:17,990 --> 00:19:21,451
‫אם היית עומדת במילתך,‬
‫זה לא היה מגיע למצב הזה.‬

231
00:19:22,161 --> 00:19:25,581
‫ומו און צריכה להודות לי.‬

232
00:19:25,664 --> 00:19:29,042
‫כי אני נקמתי את דמה של אחותה!‬

233
00:19:29,126 --> 00:19:32,296
‫הייתי צריך לסיים את מה שלא יכולת‬
‫בגלל שהתמהמהת.‬

234
00:20:01,909 --> 00:20:03,076
‫תוציאי את זה.‬

235
00:20:16,173 --> 00:20:17,966
‫זה המספר של עורך הדין ג'אנג.‬

236
00:20:32,022 --> 00:20:32,940
‫לעזאזל.‬

237
00:20:33,815 --> 00:20:36,944
‫חשבת שזה היה הפשע המושלם, נכון?‬

238
00:20:37,694 --> 00:20:41,907
‫התובע בק בטח צופה בסרטון המקורי ברגע זה.‬

239
00:20:44,660 --> 00:20:47,120
‫כמה פעמים את חושבת שאני צפיתי בזה?‬

240
00:20:47,204 --> 00:20:49,248
‫עשרות פעמים? מאות?‬

241
00:20:50,415 --> 00:20:53,168
‫לפחות נראה שייחשף שגברת אן היא לא הרוצחת.‬

242
00:20:56,004 --> 00:21:00,050
‫אני מודע היטב לכך שהתובע בק חושד בי.‬

243
00:21:01,343 --> 00:21:04,221
‫כמו שאמרת, גברת אן,‬
‫הבעיה שהייתה לי עם לי קי-דה…‬

244
00:21:05,097 --> 00:21:07,140
‫לא הייתה משהו ששווה להרוג בגללו.‬

245
00:21:13,272 --> 00:21:14,106
‫"הרגתי…‬

246
00:21:14,856 --> 00:21:16,400
‫"את בעלי.‬

247
00:21:17,025 --> 00:21:19,736
‫"אבל לא הרגתי את קו סה-הון."‬

248
00:21:22,572 --> 00:21:26,034
‫מה שאמרת בסרטון ההודאה שלך‬
‫יהפוך לאמת עכשיו.‬

249
00:21:26,618 --> 00:21:29,079
‫הרגת את לי קי-דה, בדיוק כפי שהודית.‬

250
00:21:29,579 --> 00:21:30,747
‫וקו סה-הון…‬

251
00:21:31,415 --> 00:21:34,126
‫נרצח על ידי מישהו ששלחה מו און!‬

252
00:21:50,559 --> 00:21:51,727
‫לא!‬

253
00:21:53,061 --> 00:21:54,187
‫אל תעשה את זה.‬

254
00:21:54,271 --> 00:21:56,690
‫אני אנסה לעשות עסקה‬

255
00:21:56,773 --> 00:21:58,191
‫גם איתך, גברת אן.‬

256
00:22:00,610 --> 00:22:02,904
‫תשפכי את חומר הצריבה על לוח הנחושת.‬

257
00:22:05,949 --> 00:22:07,200
‫מהר.‬

258
00:22:07,701 --> 00:22:09,995
‫בואי ניפטר מטביעות האצבע האלה,‬

259
00:22:10,078 --> 00:22:12,581
‫כדי ששנינו נוכל סוף סוף לנוח קצת.‬

260
00:22:13,290 --> 00:22:15,250
‫פשוט תגידי שמו און הפלילה אותך‬

261
00:22:15,334 --> 00:22:17,961
‫וגרמה לך להתוודות‬
‫כי זה היה חלק מהתוכנית שלה.‬

262
00:22:18,045 --> 00:22:19,921
‫לכן הרגת גם אותה.‬

263
00:22:20,630 --> 00:22:21,548
‫אתה מטורף.‬

264
00:22:23,717 --> 00:22:24,676
‫אני חייב להיות.‬

265
00:22:25,385 --> 00:22:26,428
‫תראי איפה אנחנו.‬

266
00:22:27,596 --> 00:22:28,680
‫אז?‬

267
00:22:29,890 --> 00:22:31,433
‫זה יעזור לך להחליט…‬

268
00:22:32,059 --> 00:22:33,435
‫אם אתן לה דקירה קטנה?‬

269
00:22:33,518 --> 00:22:34,728
‫תפסיק!‬

270
00:22:34,811 --> 00:22:35,729
‫תפסיק כבר.‬

271
00:22:39,358 --> 00:22:40,192
‫תפסיק.‬

272
00:23:11,431 --> 00:23:12,265
‫יופי.‬

273
00:23:13,266 --> 00:23:14,267
‫עכשיו…‬

274
00:23:14,768 --> 00:23:17,020
‫תהרגי אותה.‬

275
00:23:19,898 --> 00:23:21,566
‫בבקשה תפסיק עם הטירוף הזה.‬

276
00:23:22,442 --> 00:23:24,194
‫נפטרתי מטביעות האצבעות.‬

277
00:23:25,654 --> 00:23:26,613
‫ידעתי.‬

278
00:23:27,114 --> 00:23:28,865
‫ידעתי שלא תוכלי לעשות את זה.‬

279
00:23:29,574 --> 00:23:31,034
‫אשתי אמרה את זה בעצמה.‬

280
00:23:31,868 --> 00:23:33,745
‫אן יון-סו היא כזאת.‬

281
00:23:36,331 --> 00:23:37,541
‫את רק בן אדם.‬

282
00:23:40,210 --> 00:23:41,628
‫שאלת אותי…‬

283
00:23:42,963 --> 00:23:44,881
‫למה עזרתי לך.‬

284
00:23:49,177 --> 00:23:53,849
‫רציתי לכפר על מה שעשיתי.‬

285
00:23:54,391 --> 00:23:55,434
‫זה הכול.‬

286
00:23:57,602 --> 00:23:58,937
‫למרות שלי אין…‬

287
00:24:00,730 --> 00:24:02,816
‫לך יש לאן לחזור.‬

288
00:24:08,113 --> 00:24:08,989
‫מה את עושה?‬

289
00:24:15,078 --> 00:24:17,372
‫ג'אנג, אני לא עשיתי את זה!‬

290
00:24:17,456 --> 00:24:19,249
‫הכלבה המשוגעת הזאת עשתה את זה לעצמה!‬

291
00:24:19,332 --> 00:24:21,418
‫עזוב את הסכין!‬
‫-היא עשתה את זה לעצמה!‬

292
00:24:23,795 --> 00:24:25,005
‫גברת אן!‬

293
00:25:08,465 --> 00:25:09,799
‫לא….‬

294
00:25:15,597 --> 00:25:16,806
‫למה עשית את זה?‬

295
00:25:19,434 --> 00:25:20,310
‫למה…‬

296
00:25:26,441 --> 00:25:27,609
‫למה…‬

297
00:25:32,030 --> 00:25:32,864
‫למה…‬

298
00:26:35,552 --> 00:26:36,386
‫לאט לאט.‬

299
00:26:48,940 --> 00:26:50,317
‫לעזאזל.‬

300
00:26:50,817 --> 00:26:53,862
‫חשבתי שהלך עליי. הכלבה המשוגעת הזאת.‬

301
00:26:56,197 --> 00:26:57,032
‫הטלפון שלי.‬

302
00:27:15,425 --> 00:27:16,718
‫קיבינימט.‬

303
00:27:25,977 --> 00:27:26,811
‫היי.‬

304
00:27:27,312 --> 00:27:30,649
‫כמעט מתתי עכשיו. בחיי.‬

305
00:27:31,650 --> 00:27:32,984
‫- מה לעזאזל? נו, מהר -‬

306
00:27:37,405 --> 00:27:39,366
‫- כלבה מטורפת ניסתה לדקור אותי -‬

307
00:27:39,449 --> 00:27:41,910
‫- בלי שטויות, היום כל הסיפור הזה עליך! -‬

308
00:27:41,993 --> 00:27:44,412
‫האידיוטים האלה לא מאמינים לי.‬

309
00:27:46,456 --> 00:27:47,457
‫היי.‬

310
00:27:48,333 --> 00:27:50,669
‫שיהיה. תתכוננו לשחק.‬

311
00:27:51,586 --> 00:27:53,380
‫כל כך הרבה כסף מונח על הכף.‬

312
00:27:57,050 --> 00:27:57,884
‫היי.‬

313
00:27:58,510 --> 00:28:00,470
‫המשחק היום ממש חשוב, בסדר?‬

314
00:28:02,764 --> 00:28:04,557
‫כן, אני אקח את הפטיש.‬

315
00:29:29,684 --> 00:29:30,518
‫- מוצג מס' חמש -‬

316
00:29:30,602 --> 00:29:33,146
‫- תיעוד מצלמות האבטחה מזירת הפשע‬
‫(7 באוקטובר 2022) -‬

317
00:29:33,229 --> 00:29:34,230
‫אדוני הפרקליט.‬

318
00:29:34,856 --> 00:29:36,107
‫הצג את טיעוניך.‬

319
00:29:43,698 --> 00:29:45,617
‫איפה הכול השתבש?‬

320
00:29:47,035 --> 00:29:49,496
‫ב-15 באפריל, 2022…‬

321
00:29:51,080 --> 00:29:53,625
‫כשנרצח לי קי-דה, בעלה של הנאשמת…‬

322
00:29:55,126 --> 00:29:57,212
‫הנאשמת הגיעה לזירה,‬

323
00:29:58,046 --> 00:30:01,049
‫מצאה אותו גוסס, והתקשרה למשטרה.‬

324
00:30:01,132 --> 00:30:04,636
‫זה היה הרגע שבו החלה הטרגדיה שלה.‬

325
00:30:07,180 --> 00:30:08,973
‫בבית המעצר,‬

326
00:30:09,557 --> 00:30:11,392
‫היא עשתה עסקה עם רוצחת…‬

327
00:30:12,560 --> 00:30:16,314
‫ביודעה עד כמה זה היה נורא ושגוי…‬

328
00:30:17,190 --> 00:30:20,276
‫משום שזה היה הנתיב היחיד שעמד לרשותה.‬

329
00:30:22,153 --> 00:30:23,655
‫אם היא לא הייתה בוחרת בזה…‬

330
00:30:24,864 --> 00:30:26,783
‫לא הייתה נקרית בפניה ההזדמנות הזו.‬

331
00:30:30,078 --> 00:30:33,498
‫אן יון-סו היא לא רק קורבן,‬

332
00:30:33,998 --> 00:30:35,708
‫אלא גם ניצולה של המקרה הזה.‬

333
00:30:36,709 --> 00:30:38,127
‫היא שורדת‬

334
00:30:38,211 --> 00:30:41,673
‫שנלחמה כדי להשיב לעצמה את חייה‬
‫ואת בתה הקטנה.‬

335
00:30:43,633 --> 00:30:44,467
‫עכשיו…‬

336
00:30:46,094 --> 00:30:47,387
‫אני שואל שוב.‬

337
00:30:48,471 --> 00:30:50,473
‫איפה הכול השתבש?‬

338
00:30:51,266 --> 00:30:53,309
‫אם אפשר לתקן את העוול הזה…‬

339
00:30:54,686 --> 00:30:57,146
‫האם חייה יחזרו לקדמותם?‬

340
00:31:01,150 --> 00:31:02,694
‫אף על פי כן…‬

341
00:31:03,736 --> 00:31:05,697
‫כולי תקווה שזה יקרה.‬

342
00:31:07,991 --> 00:31:08,992
‫זה הכול.‬

343
00:31:11,870 --> 00:31:15,832
‫בנוגע לאישומים ברצח‬
‫ובעבירות הנלוות נגד אן יון-סו,‬

344
00:31:16,416 --> 00:31:18,459
‫בית המשפט נותן בזה את פסק דינו.‬

345
00:31:19,627 --> 00:31:23,172
‫באישום העיקרי ברצח לי קי-דה,‬

346
00:31:23,256 --> 00:31:24,799
‫בית המשפט מוצא את הנאשמת,‬

347
00:31:25,300 --> 00:31:26,801
‫אן יון-סו, לא אשמה.‬

348
00:31:30,471 --> 00:31:33,892
‫בנוגע לאישומים הנלווים,‬
‫בית המשפט מוציא את פסק דינו להלן.‬

349
00:31:33,975 --> 00:31:36,769
‫ניסיון לרצח לפי סעיף 25 לחוק הפלילי,‬

350
00:31:37,270 --> 00:31:38,104
‫אשמה.‬

351
00:31:38,897 --> 00:31:41,149
‫הכנה וקשר לביצוע רצח‬

352
00:31:41,232 --> 00:31:43,610
‫לפי סעיף 255, אשמה.‬

353
00:31:44,319 --> 00:31:48,907
‫כליאת שווא לפי סעיף 276, אשמה.‬

354
00:31:49,407 --> 00:31:52,660
‫לפיכך, בית המשפט גוזר על אן יון-סו‬

355
00:31:53,786 --> 00:31:56,998
‫עונש של שנתיים מאסר,‬
‫על תנאי למשך שלוש שנים.‬

356
00:31:58,291 --> 00:32:00,585
‫הסיבה לגזר הדין הזה היא כדלקמן.‬

357
00:32:00,668 --> 00:32:04,005
‫בפרט, בכל הנוגע לאישומים של ניסיון רצח‬

358
00:32:04,088 --> 00:32:05,632
‫וכליאת שווא,‬

359
00:32:05,715 --> 00:32:09,677
‫התחשב בית המשפט בעתירת משפחת הקורבן‬

360
00:32:10,178 --> 00:32:11,429
‫בהפחתת העונש.‬

361
00:32:19,520 --> 00:32:20,688
‫זו עתירה.‬

362
00:32:24,776 --> 00:32:26,152
‫אם...‬

363
00:32:27,820 --> 00:32:30,448
‫סה-הון היה מודה במה שעשה…‬

364
00:32:31,157 --> 00:32:33,201
‫ונענש כראוי…‬

365
00:32:36,037 --> 00:32:37,789
‫מה לדעתך היה קורה?‬

366
00:32:38,665 --> 00:32:39,874
‫אם הוא היה עושה זאת…‬

367
00:32:41,042 --> 00:32:44,087
‫הכול היה אחרת עכשיו.‬

368
00:32:46,839 --> 00:32:48,007
‫אילו כך היה.‬

369
00:32:51,970 --> 00:32:53,638
‫במהלך החקירה…‬

370
00:32:56,391 --> 00:32:58,851
‫היו רגעים שחשבתי…‬

371
00:32:59,686 --> 00:33:01,771
‫שאולי אן יון-סו היא לא הרוצחת.‬

372
00:33:02,814 --> 00:33:04,607
‫בכל פעם, קברתי את המחשבה הזאת.‬

373
00:33:05,733 --> 00:33:08,528
‫ניצלתי את מותם של הקורבנות כהצדקה,‬

374
00:33:09,112 --> 00:33:11,114
‫והשתמשתי בתחושת הצדק הרדודה שלי‬

375
00:33:11,739 --> 00:33:13,449
‫כתובע בתור תירוץ…‬

376
00:33:15,952 --> 00:33:18,746
‫כדי לדחוק בעצמי להאמין‬
‫רק במה שיכולתי לראות.‬

377
00:33:22,291 --> 00:33:23,918
‫כשהיה עליי להסס…‬

378
00:33:25,920 --> 00:33:27,296
‫רק נעשיתי מקובע יותר.‬

379
00:33:31,050 --> 00:33:34,637
‫אז, על אף שידעתי‬
‫שזעמך על אובדן משפחתך היה מסוכן…‬

380
00:33:36,848 --> 00:33:38,016
‫התעלמתי מזה.‬

381
00:33:40,393 --> 00:33:42,311
‫אן יון-סו הייתה לפני הכול.‬

382
00:33:45,023 --> 00:33:47,984
‫אני אסדר את העניינים עכשיו. כן.‬

383
00:33:48,943 --> 00:33:49,986
‫כפי שנכון לעשות.‬

384
00:33:50,069 --> 00:33:51,112
‫גברת אן.‬

385
00:33:53,281 --> 00:33:55,700
‫את יכולה ללכת הביתה עכשיו.‬

386
00:34:56,844 --> 00:34:59,889
‫אני רוצה לציין דבר אחד לגבי היצירה הזו.‬

387
00:34:59,972 --> 00:35:01,808
‫יש עליה טביעות אצבע.‬

388
00:35:02,350 --> 00:35:03,518
‫טביעות אצבע?‬
‫-כן.‬

389
00:35:03,601 --> 00:35:06,020
‫מאחר שזו יצירה שפורסמה לאחר מות היוצר,‬

390
00:35:06,104 --> 00:35:08,314
‫הדפסנו את הלוח המקורי כפי שהוא.‬

391
00:35:08,397 --> 00:35:10,650
‫חשבנו שזה משמעותי כשעצמו.‬

392
00:35:12,318 --> 00:35:13,444
‫אני מבינה.‬

393
00:35:13,945 --> 00:35:16,697
‫הכנו רק הדפס אחד.‬

394
00:35:16,781 --> 00:35:19,408
‫מדובר בהדפס יחיד,‬
‫דבר חריג בהדפסי לוחות נחושת.‬

395
00:35:19,492 --> 00:35:21,035
‫בהחלט שווה לאסוף אותו.‬

396
00:35:23,246 --> 00:35:24,455
‫הלוח המקורי הושמד?‬

397
00:35:25,081 --> 00:35:28,042
‫לא, הלוח המקורי נמצא בסטודיו של האומן.‬

398
00:35:30,545 --> 00:35:31,712
‫אבל בבקשה אל תדאגי.‬

399
00:35:32,296 --> 00:35:34,340
‫לא יודפסו עותקים נוספים.‬

400
00:35:35,716 --> 00:35:37,009
‫אני מקווה שלא.‬

401
00:36:01,075 --> 00:36:03,703
‫אולי חשבת שנפטרת מכל הראיות.‬

402
00:36:04,287 --> 00:36:05,121
‫אבל לא.‬

403
00:36:05,204 --> 00:36:06,914
‫היה הדפס ניסיון.‬

404
00:36:08,124 --> 00:36:09,125
‫הנה.‬

405
00:36:09,625 --> 00:36:11,169
‫טביעת האצבע נמצאת גם עליו.‬

406
00:36:13,671 --> 00:36:15,131
‫זו טביעת האצבע שלי?‬

407
00:36:16,299 --> 00:36:17,133
‫כן.‬

408
00:36:17,758 --> 00:36:18,843
‫זה שלך, גברת צ'וי.‬

409
00:36:26,726 --> 00:36:28,269
‫את לא עונדת את השעון שלך.‬

410
00:36:29,353 --> 00:36:31,189
‫שמעתי שהוא היה חשוב לך מאוד.‬

411
00:36:32,398 --> 00:36:33,524
‫כשבעלי…‬

412
00:36:34,150 --> 00:36:35,943
‫מונה למרצה,‬

413
00:36:36,527 --> 00:36:38,946
‫נתנו זה לזה במתנה את השעונים האלה.‬

414
00:36:42,074 --> 00:36:43,534
‫כשקברתי אותו…‬

415
00:36:47,496 --> 00:36:49,207
‫קברתי אותו איתו בים.‬

416
00:36:54,503 --> 00:36:55,796
‫את…‬

417
00:36:56,505 --> 00:36:57,673
‫רצחת את לי קי-דה?‬

418
00:37:06,807 --> 00:37:07,642
‫לא.‬

419
00:37:11,062 --> 00:37:12,188
‫בעלי רצח אותו.‬

420
00:37:19,695 --> 00:37:22,823
‫זה קרה כל כך מהר.‬
‫אפילו לא היה לי זמן לעצור אותו.‬

421
00:37:24,533 --> 00:37:26,118
‫עד שהסתובבתי,‬

422
00:37:26,953 --> 00:37:29,413
‫לבעלי כבר היה סכין ביד.‬

423
00:37:45,263 --> 00:37:46,639
‫סו-יון.‬

424
00:38:44,363 --> 00:38:46,782
‫הוא פשוט היה כל כך גס רוח כלפיך.‬

425
00:38:56,500 --> 00:38:57,335
‫יקירי.‬

426
00:38:59,295 --> 00:39:01,047
‫זה בסדר.‬

427
00:39:17,646 --> 00:39:20,775
‫אני אטפל פה בעניינים. לכי.‬

428
00:39:24,862 --> 00:39:26,113
‫אני בסדר.‬

429
00:39:26,197 --> 00:39:29,325
‫כן, את בסדר. אל תדאגי, בסדר?‬

430
00:39:29,867 --> 00:39:32,828
‫אני אנקה את זה מהר ואבוא ממש אחרייך.‬

431
00:39:33,871 --> 00:39:34,914
‫הכול בסדר.‬

432
00:39:35,790 --> 00:39:36,791
‫כן, הכול בסדר.‬

433
00:39:56,685 --> 00:39:58,979
‫כמה זמן הוא חורט את לוחות הנחושת האלה?‬

434
00:40:02,733 --> 00:40:04,860
‫הוא נושם, אבל הוא לא…‬

435
00:40:04,944 --> 00:40:06,487
‫קי-דה, תסתכל עליי.‬

436
00:40:07,446 --> 00:40:09,073
‫קי-דה, תפקח עיניים.‬

437
00:40:09,865 --> 00:40:10,866
‫אל תעצום עיניים.‬

438
00:40:11,784 --> 00:40:13,869
‫בבקשה אל תעזוב אותנו, קי-דה.‬

439
00:40:15,704 --> 00:40:16,539
‫קי-דה.‬

440
00:40:17,039 --> 00:40:19,542
‫בבקשה, תמהרו!‬

441
00:40:19,625 --> 00:40:21,460
‫אני יודעת שזה לא היה בסדר…‬

442
00:40:23,337 --> 00:40:25,881
‫אבל לא יכולתי להסגיר את בעלי.‬

443
00:40:30,094 --> 00:40:32,263
‫כי יכולתי להבין אותו.‬

444
00:40:38,811 --> 00:40:39,979
‫גברת צ'וי.‬

445
00:40:40,062 --> 00:40:45,109
‫מרגע זה, את חשודה כשותפה לרציחות‬
‫של לי קי-דה וקו סה-הון.‬

446
00:40:45,860 --> 00:40:47,278
‫נצטרך לטעון על כך,‬

447
00:40:48,279 --> 00:40:52,575
‫אך קיימות ראיות מוצקות‬
‫המצביעות על כך שאת רצחת את לי קי-דה.‬

448
00:40:59,415 --> 00:41:00,458
‫אני מניחה…‬

449
00:41:03,210 --> 00:41:06,088
‫שעם חשד כזה הכול התחיל עבור אן יון-סו.‬

450
00:41:15,931 --> 00:41:18,767
‫יש לך זכות לעורך דין ולשמור על שתיקה.‬

451
00:41:46,545 --> 00:41:51,967
‫"הו, ירח יקר, בבקשה תן לנו אורז וקארי‬

452
00:41:52,051 --> 00:41:55,179
‫"תן לנו צמיד ברונזה בשביל אחותי הקטנה…"‬

453
00:41:55,262 --> 00:41:57,556
‫סופ, את שמחה?‬
‫-כן!‬

454
00:41:57,640 --> 00:42:03,187
‫"תן לנו פיל וסוס‬
‫שאחותי הקטנה תוכל לרכב עליהם‬

455
00:42:03,270 --> 00:42:08,567
‫"תן לנו כיסא שאחותי הקטנה תוכל לשבת עליו‬

456
00:42:08,651 --> 00:42:14,031
‫"תן לנו מיטה וספה שאחותי הקטנה תוכל לישון‬

457
00:42:14,114 --> 00:42:19,537
‫"תן לנו הצגה בה אחותי הקטנה תוכל לצפות‬

458
00:42:19,620 --> 00:42:25,000
‫"תן לנו את סבתא צ'ו‬
‫שתוכל לטפל באחותי הקטנה‬

459
00:42:25,084 --> 00:42:30,172
‫"תן לנו את סבתא גרט שיכולה לדאוג לי…"‬

460
00:42:48,399 --> 00:42:49,608
‫סופ, את יכולה לצאת.‬

461
00:42:53,862 --> 00:42:55,197
‫תגידי שלום לחברים שלך.‬

462
00:42:55,781 --> 00:42:57,199
‫שלום.‬

463
00:43:44,455 --> 00:43:49,084
‫רציתי לכפר על מה שעשיתי.‬

464
00:43:50,711 --> 00:43:51,837
‫למרות שלי אין…‬

465
00:43:53,505 --> 00:43:55,716
‫לך יש לאן לחזור.‬

466
00:44:00,888 --> 00:44:03,724
‫שנחזיר את השעון הזה לאון?‬

467
00:44:03,807 --> 00:44:04,808
‫כן.‬

468
00:44:07,478 --> 00:44:09,063
‫אולי תתלי אותו את?‬

469
00:44:14,234 --> 00:44:15,694
‫כל הכבוד.‬

470
00:44:23,994 --> 00:44:24,953
‫בואי.‬

471
00:45:36,316 --> 00:45:38,277
‫אתם תתפסו אותו?‬

472
00:45:39,570 --> 00:45:40,404
‫שלוש!‬

473
00:45:42,614 --> 00:45:45,075
‫נשיקה!‬

474
00:45:45,159 --> 00:45:47,286
‫מה קורה?‬
‫-מה הם עושים?‬

475
00:45:47,369 --> 00:45:48,245
‫זו בטח חתונה.‬

476
00:45:50,247 --> 00:45:51,832
‫איזה יופי.‬
‫-וואו.‬

477
00:45:52,958 --> 00:45:54,126
‫תודה.‬

478
00:45:55,419 --> 00:45:56,754
‫תודה!‬

479
00:45:58,505 --> 00:45:59,840
‫אתם יכולים להיכנס!‬

480
00:46:04,136 --> 00:46:05,971
‫זה ממש נחמד, נכון?‬

481
00:46:06,930 --> 00:46:07,806
‫כמה יפה.‬

482
00:46:08,307 --> 00:46:09,308
‫מזל טוב!‬

483
00:46:09,933 --> 00:46:13,479
‫תודה. נהיה מאושרים יחד!‬
‫-את צריכה להתחתן ככה יום אחד.‬

484
00:46:15,272 --> 00:46:16,106
‫בואי נלך.‬

485
00:46:18,942 --> 00:46:20,819
‫תודה.‬

486
00:50:16,513 --> 00:50:21,518
‫תרגום כתוביות: תמר פימה‬