1
00:00:09,259 --> 00:00:13,304
‫- פריז -‬

2
00:00:18,810 --> 00:00:20,520
‫שלום לכולם!‬

3
00:00:21,021 --> 00:00:22,022
‫שלום.‬

4
00:00:27,360 --> 00:00:31,031
‫- ויקטוריה בקהאם -‬

5
00:00:31,114 --> 00:00:34,951
‫ג'יין אמורה להגיע בעוד רגע.‬
‫לאורה אמורה להגיע בעוד רגע.‬

6
00:00:35,035 --> 00:00:38,163
‫אני מלאה בקפאין עד גדותיי.‬

7
00:00:38,246 --> 00:00:40,331
‫אמרת שאתן עובדות על סידור הישיבה?‬

8
00:00:40,415 --> 00:00:42,083
‫כן. הנה.‬
‫-כן. אוקיי.‬

9
00:00:42,167 --> 00:00:44,627
‫ג'אנקרלו יכול להגיע.‬
‫-כן, הוא שלח הודעה.‬

10
00:00:44,711 --> 00:00:46,755
‫אוקיי. אז איפה תושיבי אותו?‬

11
00:00:46,838 --> 00:00:48,631
‫ליד קארין רויטפלד.‬
‫-אוקיי.‬

12
00:00:48,715 --> 00:00:52,719
‫הסדר הוא ג'ואל, כריסטין,‬
‫יורגן, דוביל והלנה, אז אני…‬

13
00:00:52,802 --> 00:00:53,928
‫עדיף שהוא לא יישב…‬

14
00:00:54,012 --> 00:00:55,930
‫הוא יהיה ממול.‬
‫-אוקיי.‬

15
00:00:56,014 --> 00:00:59,309
‫עם כרמן קאס. עם אנשים נחמדים.‬
‫-אוקיי.‬

16
00:00:59,392 --> 00:01:00,810
‫- פרק שלישי‬
‫יום התצוגה -‬

17
00:01:06,441 --> 00:01:09,402
‫יום התצוגה תמיד כאוטי מאוד.‬

18
00:01:11,112 --> 00:01:12,781
‫אני מודאגת בגלל החצאית הזאת.‬

19
00:01:12,864 --> 00:01:17,869
‫התעוררתי מודאגת בגלל כל הלוק הזה,‬
‫למען האמת.‬

20
00:01:18,369 --> 00:01:22,207
‫הדוגמנית שתלבש אותה נקראת פליס,‬
‫והיא פשוט מדהימה,‬

21
00:01:22,290 --> 00:01:24,459
‫וזו חצאית שקופה.‬

22
00:01:24,959 --> 00:01:27,670
‫רצינו לתפור חצאית אחרת,‬
‫אבל לא היה לנו זמן.‬

23
00:01:28,379 --> 00:01:30,006
‫נשארתם כל הלילה?‬
‫-כן, כמובן.‬

24
00:01:30,090 --> 00:01:31,591
‫- לארה באריו‬
‫מנהלת עיצוב -‬

25
00:01:35,053 --> 00:01:36,805
‫סיימנו בערך בשלוש בבוקר.‬

26
00:01:36,888 --> 00:01:38,556
‫- שון איסטו‬
‫מנהל אטליה בכיר -‬

27
00:01:38,640 --> 00:01:40,391
‫חזרנו בתשע הבוקר.‬

28
00:01:42,018 --> 00:01:44,270
‫אני רק מוודא שהכול יהיה מוכן.‬

29
00:01:44,354 --> 00:01:46,147
‫אל תשקר. זה מלחיץ!‬

30
00:01:46,231 --> 00:01:47,857
‫אמרתי שזה מלחיץ.‬

31
00:01:50,944 --> 00:01:53,488
‫התצוגה בעוד שש, שבע שעות,‬

32
00:01:53,571 --> 00:01:56,199
‫ואנחנו בדרך לשם.‬

33
00:01:56,282 --> 00:01:58,076
‫אנחנו בדרך לשם.‬
‫-מגיע.‬

34
00:01:58,159 --> 00:02:03,623
‫כשלוקחים חולת שליטה… ואני תמיד‬
‫אומרת את זה על עצמי, אבל בצורה נחמדה.‬

35
00:02:03,706 --> 00:02:07,210
‫כשלוקחים מישהו שאוהב להיות בשליטה,‬

36
00:02:07,293 --> 00:02:10,588
‫ומעמידים אותו במצב שאינו בשליטתו,‬

37
00:02:10,672 --> 00:02:13,925
‫זה גורם לו להרגיש מאוד לא בנוח.‬

38
00:02:15,135 --> 00:02:20,014
‫חלק גדול מחיי לא היה בשליטתי.‬

39
00:02:20,098 --> 00:02:22,433
‫הבריונות, ולאחר מכן,‬

40
00:02:22,517 --> 00:02:25,478
‫מה שנכתב עליי, מה שנאמר עליי.‬

41
00:02:25,562 --> 00:02:26,980
‫להתראות אחר כך.‬

42
00:02:28,189 --> 00:02:30,692
‫יש כל כך הרבה דברים שאינם בשליטתנו,‬

43
00:02:30,775 --> 00:02:34,362
‫וביום התצוגה, זה מלחיץ אותי.‬

44
00:02:45,331 --> 00:02:48,084
‫- ארבע שעות לתצוגה -‬

45
00:02:56,885 --> 00:02:59,053
‫עכשיו הכול נראה יותר ויותר טוב.‬

46
00:02:59,554 --> 00:03:01,389
‫כל הדברים מסודרים בכל מקום.‬

47
00:03:01,472 --> 00:03:05,059
‫הפכנו את מחזיקי הנרות‬
‫כדי שלא ייכנס לתוכם גשם.‬

48
00:03:06,186 --> 00:03:08,855
‫יש לנו אווז בשמיים.‬
‫-אלוהים, זה נראה מדהים.‬

49
00:03:08,938 --> 00:03:11,065
‫זה יהיה מוצלח.‬

50
00:03:11,149 --> 00:03:12,901
‫ההקרנה מרובעת ועד ל…‬

51
00:03:12,984 --> 00:03:14,527
‫- קלמונט קוראז‬
‫מנהל תדמית -‬

52
00:03:14,611 --> 00:03:16,112
‫לתקרה. הכול נראה טוב.‬

53
00:03:16,196 --> 00:03:17,989
‫- ויקטוריה בקהאם -‬

54
00:03:18,072 --> 00:03:19,616
‫- לוק 08, לוק 07 -‬

55
00:03:19,699 --> 00:03:22,327
‫אני מודאגת ממזג האוויר‬
‫יותר מאשר ביום חתונתי.‬

56
00:03:22,410 --> 00:03:24,120
‫- ג'סמין סוואן‬
‫מנהלת תקשורת -‬

57
00:03:24,204 --> 00:03:28,416
‫כן. כלומר, ביום החתונה שלי ירד גשם‬
‫ואסור שירד גשם היום. זה חשוב יותר.‬

58
00:03:28,499 --> 00:03:29,918
‫- שרה בלנדל‬
‫עוזרת בכירה -‬

59
00:03:30,001 --> 00:03:33,630
‫לא נסתכל ימינה ושמאלה.‬
‫-הצוות אסר עליי לבדוק את מזג האוויר.‬

60
00:03:35,840 --> 00:03:37,217
‫כשנכנסים לאתר התצוגה,‬

61
00:03:37,300 --> 00:03:40,887
‫מבינים את קנה המידה של השאפתנות שלך.‬

62
00:03:40,970 --> 00:03:42,263
‫עשית דרך ארוכה, נכון?‬

63
00:03:42,347 --> 00:03:46,226
‫אני זוכר שערכת‬
‫את התצוגות האינטימיות בניו יורק.‬

64
00:03:46,309 --> 00:03:47,977
‫מה עובר לך בראש? מה החזון?‬

65
00:03:48,061 --> 00:03:50,563
‫אני עושה את זה כבר 17 שנה.‬

66
00:03:50,647 --> 00:03:54,108
‫העסק עבר מהפכים רבים.‬

67
00:03:54,192 --> 00:03:56,861
‫וכמותג עצמאי,‬

68
00:03:56,945 --> 00:03:59,614
‫אני גאה מאוד במה שאנחנו משיגים.‬

69
00:04:06,663 --> 00:04:09,582
‫תחשוב על כל היתרונות של מזג אוויר קר.‬

70
00:04:09,666 --> 00:04:11,918
‫העור שלהן יהיה מתוח מאוד, נכון?‬

71
00:04:12,585 --> 00:04:14,420
‫הפטמות מאוד מוצקות.‬

72
00:04:17,507 --> 00:04:20,677
‫אני מקווה שהרפר הביאה מעיל. או ז'קט.‬

73
00:04:24,681 --> 00:04:27,225
‫יש כמות עצומה של לחץ.‬

74
00:04:27,809 --> 00:04:31,104
‫אני צריכה שזו תהיה הצלחה גדולה.‬

75
00:04:33,189 --> 00:04:35,650
‫העסק הזה הוא הכול בשבילי.‬

76
00:04:37,318 --> 00:04:39,070
‫הוא לגמרי מי שאני.‬

77
00:04:42,573 --> 00:04:45,201
‫אבל זה היה מסע רצוף טלטלות.‬

78
00:04:47,912 --> 00:04:50,039
‫כמעט איבדתי הכול.‬

79
00:04:51,207 --> 00:04:53,293
‫וזאת הייתה תקופה אפלה מאוד.‬

80
00:04:53,376 --> 00:04:56,212
‫הייתי בוכה לפני שהלכתי לעבודה בכל יום‬

81
00:04:56,296 --> 00:04:59,090
‫כי הרגשתי כמו כבאית.‬

82
00:04:59,173 --> 00:05:01,759
‫בואו נדבר על משפחת בקהאם עכשיו,‬

83
00:05:01,843 --> 00:05:04,554
‫הם תמיד עושים כותרות, אבל…‬
‫-בני מלוכה מסוג אחר.‬

84
00:05:04,637 --> 00:05:09,017
‫מה שמעניין אותי בזה הוא הניסוח,‬

85
00:05:09,100 --> 00:05:12,687
‫ש"הבעל חילץ אותה מהבוץ",‬
‫שהוא הציל את העסק שלה.‬

86
00:05:12,770 --> 00:05:14,856
‫תוכלי להסביר את זה?‬
‫-אז…‬

87
00:05:14,939 --> 00:05:19,235
‫היינו בחובות של עשרות מיליונים.‬

88
00:05:19,944 --> 00:05:21,863
‫כן, אני הולכת הביתה לבעלי,‬

89
00:05:21,946 --> 00:05:24,741
‫אבל אני גם הולכת הביתה לשותף העסקי שלי.‬

90
00:05:25,700 --> 00:05:30,872
‫ולכן דיברתי איתו על זה.‬
‫הייתי חייבת. הוא השקיע בעסק.‬

91
00:05:30,955 --> 00:05:33,833
‫- הבעל מחלץ את האימפריה‬
‫של ויקטוריה בקהאם -‬

92
00:05:33,916 --> 00:05:38,379
‫ושנאתי את זה. אני לגמרי שנאתי את זה.‬

93
00:05:39,839 --> 00:05:43,051
‫שנינו ישבנו, וחישבנו כמה השקעתי.‬

94
00:05:43,134 --> 00:05:45,094
‫- דייוויד בקהאם‬
‫בעלה של ויקטוריה -‬

95
00:05:47,180 --> 00:05:50,266
‫ואני חושב שחלק מהשיחה הזאת שבר את ליבי,‬

96
00:05:50,350 --> 00:05:53,311
‫כי ויקטוריה היא אישה גאה.‬

97
00:05:55,730 --> 00:05:58,441
‫כשהכרנו, היא הייתה הרבה יותר עשירה ממני.‬

98
00:05:59,400 --> 00:06:04,030
‫למעשה, היא קנתה את הבית הראשון שלנו‬
‫בהרטפורדשייר, שידוע כ"ארמון בֶּקינגהאם".‬

99
00:06:06,574 --> 00:06:09,452
‫ולכן העובדה שהיא נאלצה לבוא אליי ולומר,‬

100
00:06:09,535 --> 00:06:12,622
‫"אנחנו צריכים עוד כסף. העסק צריך עוד כסף."‬

101
00:06:14,332 --> 00:06:17,210
‫זה היה קשה לשנינו.‬

102
00:06:18,252 --> 00:06:20,922
‫כי לא היה לי את הכסף להמשיך לעשות את זה.‬

103
00:06:22,340 --> 00:06:27,011
‫ובסופו של דבר, אמרתי, "זה לא יכול להימשך".‬

104
00:06:30,681 --> 00:06:34,727
‫כל הבית החל להתמוטט.‬

105
00:06:35,395 --> 00:06:38,064
‫עמדתי לאבד את העסק שלי.‬

106
00:06:38,981 --> 00:06:42,193
‫הזדקקתי להשקעה חיצונית.‬

107
00:06:43,403 --> 00:06:45,738
‫הייתי זקוקה למישהו שיעזור לי.‬

108
00:06:48,616 --> 00:06:52,662
‫ויקטוריה לא חיפשה שותף שסתם ישקיע כסף.‬

109
00:06:54,038 --> 00:06:57,125
‫היא הייתה זקוקה לשותף שהכיר את העסק,‬

110
00:06:57,208 --> 00:06:59,836
‫שהבין את החלום שלה,‬

111
00:07:00,711 --> 00:07:03,423
‫ושמסוגל להגשים אותו.‬

112
00:07:04,715 --> 00:07:06,801
‫כשבחנתי את העסק, ודיברתי עם אנשים…‬

113
00:07:06,884 --> 00:07:08,511
‫- דייוויד בלהאסן‬
‫שותף עסקי -‬

114
00:07:08,594 --> 00:07:13,724
‫דיברתי עם אנשים מחוץ לעסק,‬
‫הבנתי שהמצב קשה מאוד. זה היה אסון.‬

115
00:07:13,808 --> 00:07:15,643
‫- פלופ אופנה של שמונה מיליון -‬

116
00:07:15,726 --> 00:07:17,103
‫בדקנו מה נאמר בתקשורת.‬

117
00:07:17,645 --> 00:07:18,896
‫נורא.‬

118
00:07:18,980 --> 00:07:22,066
‫בעיתונים נכתב, "זה העסק הכי גרוע בעולם".‬

119
00:07:22,984 --> 00:07:25,945
‫בדקנו את ספרי החשבונות ואת המספרים.‬

120
00:07:26,028 --> 00:07:27,196
‫הפסדים על הפסדים.‬

121
00:07:28,364 --> 00:07:30,116
‫הוא מעולם לא היה רווחי.‬

122
00:07:30,700 --> 00:07:34,954
‫למען האמת, מעולם לא נתקלתי במשהו‬
‫שהיה כל כך קשה לתקן אותו כמו העסק הזה.‬

123
00:07:36,038 --> 00:07:37,999
‫כשפגשתי את דייוויד בלהאסן,‬

124
00:07:38,082 --> 00:07:43,588
‫ידעתי שהחלום שלי הוא שהוא ישקיע בעסק שלי.‬

125
00:07:44,088 --> 00:07:48,968
‫אבל זו כמו אונייה ענקית שהפליגה לים,‬

126
00:07:49,051 --> 00:07:51,429
‫ועכשיו עלייך לסובב אותה לאחור.‬

127
00:07:52,763 --> 00:07:56,976
‫ולא ידעתי אם הוא מוכן‬
‫לקחת על עצמו את האתגר הזה.‬

128
00:07:57,685 --> 00:08:01,772
‫זה ממש הלחיץ אותי כי באמת הייתי נואשת,‬

129
00:08:01,856 --> 00:08:03,900
‫לא רק לכסף,‬

130
00:08:03,983 --> 00:08:07,570
‫אלא גם לכל שאר הדברים‬
‫שהוא היה יכול לתרום לעסק.‬

131
00:08:09,447 --> 00:08:13,284
‫אני לעולם לא משקיע במשהו‬
‫שאני לא מרגיש שהוא נכון. איני עושה זאת.‬

132
00:08:14,035 --> 00:08:18,498
‫ולכן, כשסיימנו לבדוק את מצב העסק,‬
‫אמרתי, "לא נעשה את זה. תשכח מזה. אין מצב".‬

133
00:08:18,581 --> 00:08:22,418
‫הייתי שבורת-לב. לגמרי שבורת-לב,‬

134
00:08:22,502 --> 00:08:26,380
‫כי לקח כל כך הרבה זמן להגיע לשלב הזה.‬

135
00:08:26,464 --> 00:08:31,219
‫עמדתי להודיע לצוות,‬
‫"אני מצטער, החלטנו לא לעשות את זה".‬

136
00:08:31,302 --> 00:08:34,222
‫ואז יצאתי עם אשתי בשבת בערב,‬

137
00:08:34,305 --> 00:08:36,057
‫והיא נראתה מדהים.‬

138
00:08:36,140 --> 00:08:38,768
‫שאלתי, "מה את לובשת?"‬

139
00:08:39,268 --> 00:08:40,394
‫"ויקטוריה בקהאם."‬

140
00:08:40,478 --> 00:08:43,689
‫שאלתי, "את קונה הרבה בגדים‬
‫של ויקטוריה בקהאם?"‬

141
00:08:43,773 --> 00:08:46,734
‫והיא אמרה, "המון.‬
‫אני מתה על המותג הזה. הוא מדהים".‬

142
00:08:48,569 --> 00:08:51,739
‫והלהבה נדלקה שם. היא הפכה לאש.‬

143
00:08:51,822 --> 00:08:55,034
‫ביום שני כינסתי את הצוות,‬
‫ואמרתי, "חייבים לעשות את זה.‬

144
00:08:55,117 --> 00:08:56,619
‫"אם ניכשל, ניכשל."‬

145
00:08:57,119 --> 00:08:59,038
‫אז חתמנו.‬

146
00:08:59,830 --> 00:09:02,083
‫ואני זוכר שהיא התרגשה מאוד,‬

147
00:09:02,166 --> 00:09:04,752
‫והיא אמרה לי, "אני לא אאכזב אותך".‬

148
00:09:05,294 --> 00:09:09,215
‫מעולם לא פחדתי להשקיע עבודה קשה,‬

149
00:09:09,298 --> 00:09:13,052
‫אבל לא היה לי מושג עד כמה זה יכאב.‬

150
00:09:14,387 --> 00:09:17,557
‫- שלוש שעות לתצוגה -‬

151
00:09:25,690 --> 00:09:28,234
‫את נראית מדהים.‬
‫-תודה.‬

152
00:09:28,317 --> 00:09:30,236
‫את נראית ממש יפהפייה. את שמחה?‬

153
00:09:30,319 --> 00:09:34,240
‫השיער והאיפור שלך ממש יפים. שתיכן מהממות.‬
‫-תודה.‬

154
00:09:37,535 --> 00:09:38,828
‫קר.‬
‫-מהמם.‬

155
00:09:41,205 --> 00:09:45,918
‫כשוויקטוריה במצב תצוגה‬
‫היא כמובן ממוקדת מאוד.‬

156
00:09:46,002 --> 00:09:47,795
‫איפה היא?‬
‫-משמאל, שם.‬

157
00:09:47,878 --> 00:09:50,172
‫היא עוברת על הקולקציה, על הלוקים,‬

158
00:09:50,256 --> 00:09:52,925
‫על הדוגמניות, על המוזיקה.‬

159
00:09:56,429 --> 00:09:58,598
‫מעולם לא ראיתי את אשתי אובדת עצות.‬

160
00:10:00,975 --> 00:10:02,268
‫השנה זה היה אחרת.‬

161
00:10:04,937 --> 00:10:08,649
‫וראיתי שהיא חושבת, "אוקיי, תלך עכשיו".‬

162
00:10:11,569 --> 00:10:13,821
‫טוב, אז יש לי חדשות.‬

163
00:10:13,904 --> 00:10:16,240
‫פליס נפלה מהאופניים שלה.‬
‫-אוקיי.‬

164
00:10:16,324 --> 00:10:17,825
‫וזו הרגל שלה.‬

165
00:10:18,909 --> 00:10:21,537
‫מה, לעזאזל?‬
‫-והיא לובשת את החצאית השקופה.‬

166
00:10:21,621 --> 00:10:23,706
‫היא בסדר.‬
‫-תודה לאל שהיא בסדר.‬

167
00:10:23,789 --> 00:10:26,000
‫כמה ארוכה החצאית? היא מכסה את הברך?‬

168
00:10:26,083 --> 00:10:28,210
‫- ג'יין האו‬
‫סטייליסטית תצוגות אופנה -‬

169
00:10:28,294 --> 00:10:30,129
‫אמרתי, "תלבשי אותה, והיא תראה".‬

170
00:10:30,212 --> 00:10:34,091
‫למה שלא נשנה את הלוק שלה?‬
‫-כי אני לא יודעת אם זה במידה שלה.‬

171
00:10:34,175 --> 00:10:35,885
‫ננסה למצוא מישהי במידה שלה.‬

172
00:10:35,968 --> 00:10:38,220
‫בואו נחשוב על זה.‬
‫-…כמו האורך וכאלה.‬

173
00:10:38,304 --> 00:10:40,765
‫אני באמת רוצה להשאיר את החצאית, את לא?‬

174
00:10:40,848 --> 00:10:44,101
‫החצאית מגיעה לכאן,‬
‫אבל אפשר יהיה לראות את הברך‬

175
00:10:44,185 --> 00:10:45,645
‫אין ספק שיראו אותה.‬

176
00:10:46,896 --> 00:10:48,731
‫עלינו לבדוק את כל האפשרויות.‬

177
00:10:48,814 --> 00:10:52,568
‫רק רגע. אולי ננסה את זה קודם על פליס,‬
‫ונבדוק איך זה נראה?‬

178
00:10:52,652 --> 00:10:53,736
‫זה עדיין לא הגיע.‬

179
00:10:53,819 --> 00:10:59,367
‫מה אם אני אדבר איתה, ופשוט אסביר את המצב?‬
‫-את לא אוהבת את הרעיון של המכנסיים?‬

180
00:10:59,450 --> 00:11:01,118
‫מכנסיים שחורים וחולצה ורודה?‬

181
00:11:01,202 --> 00:11:05,873
‫אלה לא סתם מכנסיים שחורים. יש בהם מחוך.‬
‫הם ממש מעולים, המכנסיים האלה.‬

182
00:11:05,956 --> 00:11:07,375
‫בואו…‬
‫-אם נשים…‬

183
00:11:07,458 --> 00:11:09,669
‫קשה להחליף לוק ברגע האחרון,‬

184
00:11:09,752 --> 00:11:14,632
‫כי כל השבוע שלפני כן התייסרתי בשאלה,‬
‫"האם זה הלוק הנכון לבחורה הנכונה?"‬

185
00:11:14,715 --> 00:11:19,178
‫אז זו לא ממש אפשרות‬
‫להחליף לוק ממש לפני התצוגה.‬

186
00:11:20,054 --> 00:11:23,140
‫אז עכשיו, במקום חצאית, יש לנו כאן מכנסיים,‬

187
00:11:23,224 --> 00:11:28,604
‫כי אנחנו צריכים להסתיר את הרגליים שלה‬
‫כי יש לה ברך חבולה מאוד.‬

188
00:11:29,855 --> 00:11:31,649
‫אלוהים, אין פלא שאני שותה.‬

189
00:11:32,149 --> 00:11:34,360
‫אני מרגיש כמו בלידה של שלישייה.‬

190
00:11:34,443 --> 00:11:38,280
‫הם ממשיכים להגיח. "אחד!"‬
‫"כן, יש עוד שניים."‬

191
00:11:42,451 --> 00:11:46,539
‫בעוד חמש דקות, תהיה לנו מספיק מוזיקה.‬

192
00:11:46,622 --> 00:11:50,042
‫לא הסופית,‬
‫אבל מספיק מוזיקה כדי להתחיל את החזרה.‬

193
00:11:50,126 --> 00:11:53,254
‫חבר'ה, אם אין לכם מוזיקה,‬
‫אני פשוט אצטרך לשיר.‬

194
00:11:55,172 --> 00:11:56,924
‫זה לגמרי…‬
‫-כאילו…‬

195
00:11:57,007 --> 00:11:59,635
‫כלומר, נשבעת לך…‬
‫-לדעתי, כולם ישמחו מאוד.‬

196
00:11:59,719 --> 00:12:02,972
‫אני וקלמונט, נהיה כמו סוני ושר החדשים.‬

197
00:12:03,055 --> 00:12:04,849
‫אני מת על זה.‬

198
00:12:04,932 --> 00:12:08,978
‫אוקיי, אז אנחנו פשוט מחכים‬
‫למיקס לא סופי של המוזיקה.‬

199
00:12:09,061 --> 00:12:12,273
‫מישהו יכול לקחת את זה?‬
‫אני מקבלת תסמונת פוסט-טראומטית.‬

200
00:12:12,773 --> 00:12:13,899
‫אוקיי. בסדר.‬

201
00:12:13,983 --> 00:12:16,152
‫יהיה בסדר.‬
‫-אנחנו בסדר. אוקיי.‬

202
00:12:25,119 --> 00:12:27,705
‫פאק, התחיל לרדת גשם.‬
‫-אוי, לא.‬

203
00:12:40,342 --> 00:12:41,969
‫אוקיי. תסלחו לי.‬

204
00:12:42,052 --> 00:12:45,014
‫הרגע שמעתי שהתחיל לרדת גשם.‬
‫-התחיל לרדת גשם עכשיו.‬

205
00:12:45,097 --> 00:12:46,390
‫תסלחו לי, חבר'ה.‬

206
00:12:48,225 --> 00:12:49,310
‫וואו.‬

207
00:13:01,489 --> 00:13:03,949
‫אני אפילו לא יודעת מה להגיד.‬

208
00:13:07,036 --> 00:13:08,287
‫אלוהים.‬

209
00:13:09,497 --> 00:13:10,748
‫לא!‬

210
00:13:11,248 --> 00:13:13,918
‫הכול יהיה בסדר.‬

211
00:13:14,001 --> 00:13:16,587
‫אלוהים, אני לא יכולה להתמודד עם זה!‬

212
00:13:21,300 --> 00:13:24,595
‫זה לא יועיל אם אאבד את העשתונות.‬

213
00:13:26,055 --> 00:13:28,974
‫זה לא יועיל בכלל.‬

214
00:13:29,767 --> 00:13:33,103
‫השקענו הרבה כסף בתצוגה הזאת,‬

215
00:13:33,187 --> 00:13:36,649
‫מאמץ של אנשים רבים, כישרון, תשוקה.‬

216
00:13:39,360 --> 00:13:41,403
‫זאת אומרת, יורד גשם זלעפות.‬

217
00:13:45,616 --> 00:13:48,744
‫אני לא יכולה להתמודד עם זה.‬
‫אולי אצטרך לשבת בחדר חשוך.‬

218
00:13:50,246 --> 00:13:51,580
‫זו בדיחה, לא?‬

219
00:13:53,040 --> 00:13:54,375
‫זו בדיחה.‬

220
00:13:54,458 --> 00:13:55,709
‫בדיחה.‬

221
00:13:58,003 --> 00:13:59,672
‫אני מניחה שאנחנו דוחים?‬

222
00:14:00,172 --> 00:14:02,842
‫כן, אנחנו צריכים לדחות. אנחנו חייבים.‬

223
00:14:08,305 --> 00:14:11,350
‫אנחנו לא יכולים להתחיל את התצוגה‬
‫כשיורד גשם זלעפות.‬

224
00:14:11,433 --> 00:14:12,434
‫לא.‬

225
00:14:14,186 --> 00:14:16,480
‫ויקטוריה, זו החלטה שלך מה לעשות.‬

226
00:14:18,941 --> 00:14:20,734
‫היא מכירה את האתגר.‬

227
00:14:20,818 --> 00:14:25,155
‫היא יודעת שהמשחק עלול להיגמר,‬
‫או שהוא יהיה קשה מאוד בהמשך.‬

228
00:14:25,781 --> 00:14:28,033
‫כשהפכתי לשותף של ויקטוריה,‬

229
00:14:28,117 --> 00:14:32,079
‫העסק היה במצב מאתגר מאוד.‬

230
00:14:32,580 --> 00:14:34,290
‫אז הייתי צריך להבין,‬

231
00:14:34,373 --> 00:14:38,836
‫אם היא באמת מסוגלת‬
‫לקבל את מה שהיה צריך לקרות.‬

232
00:14:41,881 --> 00:14:45,301
‫במשך שנים, היו סביבה אנשים‬
‫שאמרו לה מה שהיא רצתה לשמוע.‬

233
00:14:49,054 --> 00:14:52,266
‫אני זוכר שאחת ההוצאות‬
‫הייתה על הצמחייה במשרד.‬

234
00:14:52,349 --> 00:14:53,684
‫כי היא אוהבת צמחים.‬

235
00:14:54,184 --> 00:14:57,855
‫וזה עלה משהו כמו 70,000 בשנה.‬

236
00:14:58,355 --> 00:15:02,318
‫והיה גם מישהו שבא להשקות את הצמחים‬

237
00:15:02,902 --> 00:15:05,779
‫תמורת 15,000 בשנה.‬

238
00:15:07,031 --> 00:15:08,574
‫וזו רק ההתחלה.‬

239
00:15:08,657 --> 00:15:10,200
‫- שקט בבקשה -‬

240
00:15:11,535 --> 00:15:15,915
‫אז הלכתי אליה והחלטתי פשוט לומר את האמת,‬
‫בדיוק כפי שהיא.‬

241
00:15:17,374 --> 00:15:19,251
‫ולא ידעתי איך היא תגיב.‬

242
00:15:21,712 --> 00:15:24,423
‫אמרתי, "ויקטוריה, אנחנו צריכים לשנות הכול,‬

243
00:15:24,506 --> 00:15:28,344
‫"לארגן מחדש את העסק, וזה יהיה כואב."‬

244
00:15:29,136 --> 00:15:33,223
‫וכשסיימתי, היא רק הקשיבה, והיא שתקה לרגע.‬

245
00:15:38,646 --> 00:15:41,523
‫קיבלתי על עצמי את הדין.‬

246
00:15:42,024 --> 00:15:45,110
‫וזה היה קשה לשמוע את הדברים האלה.‬

247
00:15:45,694 --> 00:15:47,696
‫לא למדתי מנהל עסקים.‬

248
00:15:48,906 --> 00:15:51,450
‫אני באה מרקע של בידור.‬

249
00:15:52,701 --> 00:15:54,620
‫היינו חברת בידור‬

250
00:15:54,703 --> 00:15:58,248
‫שמעולם לא עבדה באופנה בעבר.‬

251
00:16:00,084 --> 00:16:01,877
‫לא הבנתי את זה בזמנו,‬

252
00:16:02,461 --> 00:16:05,631
‫אבל הבזבוז היה מדהים.‬

253
00:16:06,131 --> 00:16:11,095
‫זאת אומרת, היו לי 15 סוגי בטנות שונות‬
‫לחלק הפנימי של ההלבשה העליונה.‬

254
00:16:11,679 --> 00:16:16,558
‫אנשים חשבו שאני רגילה‬
‫לקבל את הטוב ביותר ולהשיג הכול.‬

255
00:16:16,642 --> 00:16:20,896
‫דברים מוזרים, כמו להטיס כיסאות‬
‫מצד אחד של העולם לצד השני.‬

256
00:16:21,772 --> 00:16:24,441
‫אני שומעת את זה עכשיו, ואני מזועזעת.‬

257
00:16:24,942 --> 00:16:26,902
‫אבל הרשיתי לזה לקרות.‬

258
00:16:27,820 --> 00:16:29,571
‫ואני חושבת שחלק מהבעיה‬

259
00:16:29,655 --> 00:16:32,324
‫הייתה שאנשים פחדו מאוד להגיד לי, "לא".‬

260
00:16:32,408 --> 00:16:33,242
‫למה?‬

261
00:16:33,325 --> 00:16:35,744
‫אני חושבת שכנראה,‬

262
00:16:36,370 --> 00:16:38,831
‫יש כוח, אם לומר בכנות.‬

263
00:16:38,914 --> 00:16:40,624
‫הכוח של ידוענית.‬

264
00:16:41,959 --> 00:16:44,169
‫תודה, ויקטוריה.‬
‫-תודה, ויקטוריה.‬

265
00:16:45,295 --> 00:16:51,635
‫אנשים חשבו שאני לא הייתי רגילה לשמוע "לא".‬

266
00:16:52,803 --> 00:16:56,390
‫אני מוכנה להודות ולקחת אחריות‬

267
00:16:56,473 --> 00:17:01,270
‫על דברים שעשיתי, ושהייתי צריכה לעשות אחרת.‬

268
00:17:03,188 --> 00:17:05,441
‫ונכנסתי לחובות.‬

269
00:17:06,608 --> 00:17:08,736
‫הייתי צריכה לשנות הרבה דברים.‬

270
00:17:10,237 --> 00:17:12,865
‫הבנתי שאיבדתי את דרכי.‬

271
00:17:13,949 --> 00:17:16,285
‫אחת הבעיות הגדולות שזיהינו הייתה‬

272
00:17:16,368 --> 00:17:19,955
‫שהאישיות הייחודית שלה נעלמה מהמותג.‬

273
00:17:20,039 --> 00:17:22,750
‫הוא כבר לא היה ויקטוריה בקהאם.‬

274
00:17:23,250 --> 00:17:25,169
‫הוא הפך למשהו אחר.‬

275
00:17:25,252 --> 00:17:29,465
‫הייתי צריכה להחזיר את ויקטוריה בקהאם‬
‫בחזרה ל"ויקטוריה בקהאם".‬

276
00:17:30,758 --> 00:17:34,386
‫ואז, יום אחד, עלה לי רעיון.‬

277
00:17:34,470 --> 00:17:36,221
‫התקשרתי ליורגן טלר,‬

278
00:17:36,305 --> 00:17:40,934
‫ואמרתי, "יורגן, אני רוצה לשחזר‬
‫את הקמפיין של מארק ג'ייקובס".‬

279
00:17:42,102 --> 00:17:45,314
‫בדרך כלל אני לא חוזר על עצמי.‬
‫אני מעדיף לעשות משהו חדש.‬

280
00:17:45,397 --> 00:17:46,356
‫- יורגן טלר‬
‫צלם -‬

281
00:17:46,440 --> 00:17:49,985
‫אבל זה היה מיוחד כי זה היה רעיון שלה,‬
‫וזו החברה שלה.‬

282
00:17:51,361 --> 00:17:56,283
‫כשהוא צילם אותי עשר שנים קודם לכן,‬
‫הבדיחה הייתה על חשבוני,‬

283
00:17:56,784 --> 00:18:00,537
‫אבל רציתי לתבוע בחזרה‬
‫את התדמית הזאת לעצמי.‬

284
00:18:00,621 --> 00:18:03,332
‫רציתי להגיד משהו עם הצילום הזה.‬

285
00:18:05,250 --> 00:18:06,502
‫היא לקחה שליטה.‬

286
00:18:06,585 --> 00:18:10,047
‫ואנשים הבינו את זה. זה כיף. זה נחמד.‬
‫אבל זה היה כפשוטו.‬

287
00:18:10,130 --> 00:18:13,425
‫היא חזרה למותג שלה,‬
‫ועבדה ללא לאות כדי לקדם את המוצר,‬

288
00:18:13,509 --> 00:18:15,969
‫עבדה על החזון שלה, ועל העקרונות שלה.‬

289
00:18:16,053 --> 00:18:18,514
‫ההידור, הזוהר.‬

290
00:18:19,473 --> 00:18:21,725
‫התחלתי להיענות לאתגר‬

291
00:18:21,809 --> 00:18:23,727
‫כדי להוביל את העסק שלי,‬

292
00:18:24,353 --> 00:18:26,105
‫ורציתי לעשות יותר.‬

293
00:18:27,147 --> 00:18:28,565
‫פנטסטי.‬

294
00:18:29,066 --> 00:18:30,609
‫מדהים.‬
‫-היי, ויקטוריה.‬

295
00:18:30,692 --> 00:18:31,860
‫תודה.‬

296
00:18:31,944 --> 00:18:35,447
‫אז חזרתי למשהו שהכרתי.‬

297
00:18:38,033 --> 00:18:40,869
‫זאת באמת אני שעובדת מהבית.‬

298
00:18:40,953 --> 00:18:43,122
‫יש לי מראת איפור עם תאורה.‬

299
00:18:43,205 --> 00:18:45,207
‫ורק רציתי לחלוק אתכן,‬

300
00:18:45,290 --> 00:18:49,253
‫ולהראות לכן באיזה איפור‬
‫אני משתמשת בכל יום. בואו נתחיל, בנות.‬

301
00:18:52,673 --> 00:18:57,636
‫כשהשקתי את "ביוטי",‬
‫ידעתי מה אני רוצה ליצור‬

302
00:18:57,719 --> 00:19:00,889
‫כי אני מרגישה שביליתי‬
‫חצי מחיי בישיבה בכיסא האיפור.‬

303
00:19:01,723 --> 00:19:03,809
‫אז אני לוקחת את הקצה השעיר,‬

304
00:19:04,643 --> 00:19:07,563
‫ושמה אותו בצבע הכהה יותר הזה.‬

305
00:19:08,480 --> 00:19:12,609
‫כשהייתי בספייס גירלז,‬
‫ישבתי בכיסא הזוהר הזה כל הזמן.‬

306
00:19:14,069 --> 00:19:17,990
‫משהו שאנשים מאוד קישרו איתי‬

307
00:19:18,073 --> 00:19:19,783
‫היה מראה העין המעושנת.‬

308
00:19:20,534 --> 00:19:24,913
‫אז רציתי לומר, "ככה אני עושה זאת.‬
‫ואם אני יכולה לעשות זאת, אז גם אתן".‬

309
00:19:24,997 --> 00:19:29,668
‫אני משתמשת רק במוצר אחד‬
‫כדי ליצור את העין המעושנת שלי.‬

310
00:19:29,751 --> 00:19:31,003
‫המוצר היחיד הזה…‬

311
00:19:31,086 --> 00:19:34,089
‫סמכתי על האינסטינקט שלי.‬

312
00:19:35,632 --> 00:19:39,303
‫אפשרתי לאנשים לראות את האני האמיתי שלי.‬

313
00:19:39,386 --> 00:19:43,682
‫תסלחו לי על העובדה‬
‫שהצילומים האלה לא אידיאליים.‬

314
00:19:44,474 --> 00:19:45,809
‫אני לא מצטיינת בזה.‬

315
00:19:46,935 --> 00:19:50,397
‫אני זוכרת שציפיתי לראות מה תהיה התגובה.‬

316
00:19:50,480 --> 00:19:51,773
‫אלוהים.‬

317
00:19:53,525 --> 00:19:55,402
‫והיא הייתה מדהימה.‬

318
00:19:59,156 --> 00:20:01,325
‫ברגע שביוטי הפך להצלחה,‬

319
00:20:01,408 --> 00:20:04,870
‫העובדה שהיה לנו משהו שסוף סוף זכה להצלחה…‬

320
00:20:05,954 --> 00:20:09,541
‫שמחתי להכיר אותך.‬
‫אני מתה על השיער שלך. הוא מהמם.‬

321
00:20:09,625 --> 00:20:12,669
‫גרם לי להאמין בעצמי.‬

322
00:20:13,795 --> 00:20:16,340
‫אבל ידעתי שעליי להמשיך…‬

323
00:20:16,423 --> 00:20:17,466
‫תודה רבה לכם.‬

324
00:20:17,549 --> 00:20:21,803
‫כי עסק האופנה עדיין היה בקשיים.‬

325
00:20:28,185 --> 00:20:30,938
‫- שעתיים לתצוגה -‬

326
00:20:40,614 --> 00:20:41,740
‫איני יודעת מה נעשה.‬

327
00:20:41,823 --> 00:20:45,911
‫הבנות נמצאות כבר שעתיים, שלוש שעות,‬
‫ארבע שעות בשיער ואיפור.‬

328
00:20:45,994 --> 00:20:47,871
‫הן נועלות נעלי עקב,‬

329
00:20:47,955 --> 00:20:51,375
‫הן לובשות בגדים שאסור שיתרטבו,‬

330
00:20:51,875 --> 00:20:56,129
‫ואנחנו צריכים להוציא אותן מהבית‬
‫לתוך החלל המקורה.‬

331
00:21:03,178 --> 00:21:07,140
‫בכל עסק, היזם משקיע כל מה שיש‬

332
00:21:07,224 --> 00:21:09,935
‫באישיות שלו או שלה בתוך העסק.‬

333
00:21:11,603 --> 00:21:14,773
‫הם יודעים שהצלחה היא תוצאה של התמדה.‬

334
00:21:15,357 --> 00:21:18,860
‫אתה צריך להמשיך, לא להפסיק.‬

335
00:21:18,944 --> 00:21:23,615
‫אם אין לך את זה באישיות שלך,‬
‫היכולת להתמיד, ללא הפסקה,‬

336
00:21:24,324 --> 00:21:26,118
‫התוצאה היחידה היא כישלון.‬

337
00:21:27,119 --> 00:21:31,707
‫עבדתי קשה כדי להרוויח‬
‫את מקומי בתעשייה הזאת,‬

338
00:21:31,790 --> 00:21:36,420
‫ואני לא רוצה לאבד את כל מה שבניתי.‬

339
00:21:37,129 --> 00:21:38,630
‫לעזאזל עם זה!‬

340
00:21:38,714 --> 00:21:41,174
‫אנחנו עושים את התצוגה הזאת, ולא משנה מה.‬

341
00:21:43,218 --> 00:21:46,638
‫שימו לב, כולם, אנחנו מתחילים את החזרה.‬
‫אנא פנו את המסלול.‬

342
00:21:51,810 --> 00:21:55,022
‫בואו ננעל את הנעליים,‬
‫ושמישהו ייתן יד לבנות במדרגות.‬

343
00:21:55,105 --> 00:21:56,898
‫אני אחזיק…‬
‫-בואו נעשה את זה.‬

344
00:21:56,982 --> 00:22:00,319
‫בנות, מישהי תחזיק לכן את היד,‬

345
00:22:00,402 --> 00:22:02,863
‫ותעזור לכן לרדת במדרגות כדי שלא תחליקו.‬

346
00:22:02,946 --> 00:22:05,657
‫אני פשוט חוששת שאם לא תעשו חזרה,‬

347
00:22:05,741 --> 00:22:07,993
‫יהיה לכן קשה לשמור על התזמון שלכן.‬

348
00:22:11,496 --> 00:22:15,292
‫אין שום ערובה שהכול יהיה בסדר.‬

349
00:22:17,544 --> 00:22:22,174
‫זה מדאיג אותי כי אני אוהבת להיות בשליטה.‬

350
00:22:23,175 --> 00:22:25,927
‫אבל אני ממש משתדלת לא להחצין את זה,‬

351
00:22:26,011 --> 00:22:29,806
‫כי אז כל בית הקלפים פשוט יתמוטט.‬

352
00:22:32,017 --> 00:22:33,352
‫מדהים כמה עבודה נדרשת…‬

353
00:22:33,435 --> 00:22:35,103
‫- טום פורד‬
‫מעצב ויוצר סרטים -‬

354
00:22:35,187 --> 00:22:37,147
‫כדי להרכיב קולקציה אמיתית ותצוגה.‬

355
00:22:40,067 --> 00:22:45,113
‫מדובר בשישה חודשים של לוחות השראה,‬
‫של מדידות, של בחירת בדים.‬

356
00:22:46,698 --> 00:22:51,912
‫ואנשים יכולים לדעת‬
‫אם האדם שעיצב את הבגד הזה‬

357
00:22:51,995 --> 00:22:55,248
‫אהב את זה, עשה זאת בהתלהבות והתרגש מזה,‬

358
00:22:55,332 --> 00:23:00,670
‫או אם הבגד עוצב על ידי סוחר‬
‫ואין לו באמת נשמה.‬

359
00:23:05,175 --> 00:23:06,718
‫לראות את ויקטוריה מתפתחת…‬

360
00:23:06,802 --> 00:23:08,595
‫- אווה לונגוריה‬
‫שחקנית ובמאית -‬

361
00:23:08,678 --> 00:23:12,724
‫מאז שחשבה לפתוח מותג אופנה משלה,‬
‫דרך התצוגה הראשונה בניו יורק…‬

362
00:23:17,604 --> 00:23:21,608
‫ועד עכשיו. כלומר, מעולם לא ראיתי‬
‫את ויקטוריה עושה משהו גדול כמו זה.‬

363
00:23:28,740 --> 00:23:32,619
‫במסעו של אדם יצירתי,‬
‫כל החלטה שתקבלו הופכת אתכם למי שאתם.‬

364
00:23:32,702 --> 00:23:34,538
‫- רולנד מורה‬
‫מעצב אופנה ומנטור -‬

365
00:23:36,081 --> 00:23:38,500
‫בחמש השנים שעבדתי עם ויקטוריה,‬

366
00:23:38,583 --> 00:23:39,918
‫התפקיד שלי היה לומר,‬

367
00:23:40,419 --> 00:23:44,089
‫"אוקיי, בואי נזין את השורשים כל הזמן‬
‫כדי שתגדלי.‬

368
00:23:50,387 --> 00:23:54,182
‫"אם את רוצה להיות מעצבת אופנה,‬

369
00:23:54,766 --> 00:23:58,895
‫"את צריכה להיות נאמנה לעצמך‬
‫בכל רגע בתהליך."‬

370
00:24:01,273 --> 00:24:03,316
‫רציתי שהיא תמצא את זה,‬

371
00:24:03,984 --> 00:24:07,779
‫כי כדי להגשים את החלומות שלך,‬
‫עלייך לנסות למצוא את עצמך.‬

372
00:24:14,703 --> 00:24:18,457
‫- חצי שעה לתצוגה -‬

373
00:24:20,417 --> 00:24:21,460
‫ואז המסלול.‬

374
00:24:21,543 --> 00:24:22,961
‫עדיין יורד גשם?‬

375
00:24:23,044 --> 00:24:24,463
‫לא, הוא פסק.‬

376
00:24:24,546 --> 00:24:27,257
‫אוקיי, שנעמיד את הבנות לפי הסדר?‬
‫-כן.‬

377
00:24:28,633 --> 00:24:32,095
‫כולם עומדים בקור.‬
‫אנחנו צריכים להתחיל את התצוגה הזאת.‬

378
00:24:32,179 --> 00:24:34,222
‫את בסדר? את בטוחה?‬

379
00:24:34,723 --> 00:24:36,683
‫את בטוחה? פשוט קר לך?‬

380
00:24:38,393 --> 00:24:39,394
‫אל תדאגי.‬

381
00:24:43,982 --> 00:24:46,234
‫אל תדאגי. באמת?‬
‫-תלבשי את הז'קט שלי.‬

382
00:24:50,071 --> 00:24:53,783
‫זה כאילו שרצת במרתון.‬
‫-אני לא יודעת למה אני רועדת ככה.‬

383
00:24:53,867 --> 00:24:55,619
‫הוצאנו את נייר הכסף!‬

384
00:24:55,702 --> 00:24:59,706
‫רציתי לקחת אותך למקום שקט ורגוע‬
‫שבו תוכלי לשבת, אולי, לפני התצוגה.‬

385
00:24:59,789 --> 00:25:03,710
‫בטירה השנייה, ממש ליד המסלול.‬
‫-יש לך יותר מטירה אחת, דייוויד?‬

386
00:25:03,793 --> 00:25:06,630
‫אה, אתה לוקח את אנה. אוקיי.‬
‫נתראה בעוד רגע.‬

387
00:25:06,713 --> 00:25:07,714
‫אוקיי.‬

388
00:25:12,177 --> 00:25:13,178
‫וואו.‬

389
00:25:14,095 --> 00:25:15,764
‫אתם לא נראים ממש מוכנים כאן.‬

390
00:25:16,264 --> 00:25:18,225
‫עיתונאי האופנה רואים הרבה תצוגות…‬

391
00:25:18,308 --> 00:25:20,519
‫- אנה וינטור‬
‫עורכת ראשית, ווג -‬

392
00:25:20,602 --> 00:25:25,774
‫אנחנו בדרכים כבר יותר מחודש,‬
‫וכשהגענו לשם, היה רטוב וקר,‬

393
00:25:25,857 --> 00:25:29,236
‫וכולנו יכולנו לראות שיש עוד דרך ארוכה…‬

394
00:25:29,319 --> 00:25:30,904
‫אמור לרדת עוד גשם?‬

395
00:25:32,280 --> 00:25:36,535
‫ויקטוריה התמודדה עם קהל‬
‫שאולי לא היה ב-100 אחוז בצד שלה.‬

396
00:25:36,618 --> 00:25:39,746
‫אני חושבת שננסה להושיב אנשים במקומותיהם,‬
‫אם נוכל.‬

397
00:25:39,829 --> 00:25:40,956
‫כן, ממש ביניהם שם.‬

398
00:25:42,332 --> 00:25:46,461
‫הבנות יכולות להסתדר לפי הסדר?‬
‫אנא תפסו את מקומכן. תודה.‬

399
00:25:47,128 --> 00:25:50,882
‫האם ג'סמין מוכנה שניכנס?‬
‫-לא, תראי, היא מושיבה את כולם.‬

400
00:25:50,966 --> 00:25:52,926
‫את יודעת במקרה איפה אני יושב?‬

401
00:25:53,009 --> 00:25:54,344
‫כן, אני צריכה…‬
‫-כמובן.‬

402
00:25:54,427 --> 00:25:59,224
‫לא, אני צריכה מישהו מ"לוסיין פאז'ס".‬
‫אני יודעת בערך אבל לא את המספר המדויק.‬

403
00:25:59,307 --> 00:26:02,352
‫אתם יושבים בצד השני, למעשה.‬
‫אפשר לעבור מכאן.‬

404
00:26:02,435 --> 00:26:04,688
‫מה מצבנו?‬
‫-אנשים לא ממש יושבים עדיין.‬

405
00:26:04,771 --> 00:26:07,274
‫אנחנו צריכים עוד זמן.‬
‫-יותר זמן?‬

406
00:26:07,357 --> 00:26:10,360
‫אני עם ויקטוריה. תוכלי לדבר?‬
‫-יש הרבה אנשים להושיב.‬

407
00:26:11,152 --> 00:26:14,739
‫ג'סמין אומרת שעלינו לחכות חמש-עשר דקות‬
‫כי היא מושיבה אנשים.‬

408
00:26:14,823 --> 00:26:17,993
‫למה? אנשים מאחרים?‬
‫-כן, אנשים מאחרים. אנשים חשובים.‬

409
00:26:18,076 --> 00:26:19,244
‫אוקיי. תודה.‬

410
00:26:19,995 --> 00:26:22,163
‫זמננו באמת הולך ואוזל, חבר'ה.‬

411
00:26:22,247 --> 00:26:24,708
‫בואו נסדר אותן. אני מודאגת עכשיו.‬

412
00:26:24,791 --> 00:26:27,544
‫כן, את צודקת. זו ההחלטה הנכונה.‬
‫בואו נתחיל.‬

413
00:26:27,627 --> 00:26:29,963
‫אני ממש מצטערת שכל כך קר וכל כך גשום,‬

414
00:26:30,547 --> 00:26:32,465
‫אבל אתן נראות ממש מהממות,‬

415
00:26:32,549 --> 00:26:35,385
‫והרבה אנשים עבדו קשה מאוד‬

416
00:26:35,468 --> 00:26:38,179
‫על כל הבגדים בקולקציה שאתן לובשות.‬

417
00:26:38,263 --> 00:26:39,806
‫עכשיו זה תלוי בכן, בנות,‬

418
00:26:40,390 --> 00:26:42,642
‫ואנחנו אוהבים כל אחת ואחת מכן.‬

419
00:26:42,726 --> 00:26:45,729
‫ותודה רבה, רבה לכן. בהצלחה.‬

420
00:26:49,899 --> 00:26:50,984
‫בואו נעשה את זה!‬

421
00:26:53,778 --> 00:26:56,114
‫בהצלחה.‬
‫-בהצלחה.‬

422
00:26:57,073 --> 00:26:58,158
‫אוהבת אותך.‬

423
00:26:59,242 --> 00:27:00,327
‫בהצלחה.‬

424
00:27:01,494 --> 00:27:03,496
‫התצוגה הזאת כל כך חשובה,‬

425
00:27:03,580 --> 00:27:06,791
‫לא רק בשבילי, אלא בשביל כל הצוות שלי.‬

426
00:27:06,875 --> 00:27:08,835
‫כל האנשים שהאמינו בי.‬

427
00:27:09,794 --> 00:27:13,673
‫אני רוצה שהשותפים העסקיים שלי יהיו מרוצים.‬

428
00:27:14,174 --> 00:27:16,301
‫אני רוצה שהילדים שלי יהיו גאים בי.‬

429
00:27:16,885 --> 00:27:18,720
‫אני רוצה שדייוויד יהיה גאה בי.‬

430
00:27:18,803 --> 00:27:22,682
‫אם הוא לא היה מאמין בי,‬
‫לא היה לי עסק עכשיו.‬

431
00:27:23,808 --> 00:27:27,896
‫אז כשהדוגמניות עומדות בסדר הסופי,‬
‫ומחכות לצאת לשם,‬

432
00:27:27,979 --> 00:27:31,691
‫אף אחד לא מבין שום דבר מהאמור לעיל‬
‫יותר טוב ממני.‬

433
00:28:51,271 --> 00:28:53,314
‫ללוק הזה לא היה תיק.‬
‫-לאיזה?‬

434
00:28:53,398 --> 00:28:56,192
‫הלוק של אפולין.‬
‫-פאק, סליחה.‬

435
00:29:05,076 --> 00:29:09,497
‫היה צריך להוריד אותו. אני מצטערת.‬
‫אפולין לא הייתה צריכה ללכת עם התיק הזה.‬

436
00:29:16,963 --> 00:29:18,131
‫זה בסדר.‬

437
00:29:40,028 --> 00:29:41,905
‫וואו.‬
‫-מהמם.‬

438
00:29:49,996 --> 00:29:51,289
‫וואו.‬

439
00:29:54,709 --> 00:29:55,627
‫לא ייאמן.‬

440
00:30:35,792 --> 00:30:37,544
‫תמיד אמרתי לוויקטוריה,‬

441
00:30:38,127 --> 00:30:41,589
‫"אל תסתכלי שמאלה. אל תסתכלי ימינה.‬
‫פשוט תהיי מי שאת."‬

442
00:30:41,673 --> 00:30:46,302
‫ולזה, לדעתי, היה חלק חשוב מאוד‬
‫בסיפור ההצלחה שלה.‬

443
00:30:52,517 --> 00:30:56,688
‫באותו לילה הרגשתי‬
‫שהיא הגשימה את חלומותיה.‬

444
00:30:56,771 --> 00:31:00,817
‫באמת הרגשתי שזה שם אותה‬
‫בדיוק איפה שהיא רוצה להיות.‬

445
00:31:10,910 --> 00:31:13,454
‫מדהים. את יודעת? זה ברמה אחרת.‬

446
00:31:13,538 --> 00:31:15,164
‫לא ייאמן.‬
‫-תודה רבה לך.‬

447
00:31:15,248 --> 00:31:19,711
‫היא מעולם לא נכנעה, וסוף סוף, זה הצליח.‬

448
00:31:19,794 --> 00:31:21,838
‫הפכנו את העסק לסיפור הצלחה.‬

449
00:31:21,921 --> 00:31:24,173
‫אבל זו רק טיפה בים.‬

450
00:31:24,757 --> 00:31:27,051
‫יש עולם ענק שעדיין לא פתחנו את שעריו.‬

451
00:31:27,135 --> 00:31:28,928
‫זה היה לא ייאמן. כל הכבוד.‬

452
00:31:30,096 --> 00:31:32,390
‫כשהתחלתי להניח את היסודות לעסק הזה,‬

453
00:31:32,473 --> 00:31:34,225
‫הייתי בהיריון עם קרוז,‬

454
00:31:34,309 --> 00:31:38,146
‫וזה לקח כמעט 20 שנה כדי להגיע לשלב הזה,‬

455
00:31:38,646 --> 00:31:41,024
‫ועכשיו אני באמת יכולה להתחיל לבנות.‬

456
00:31:48,531 --> 00:31:51,618
‫- הקוטסוולדס -‬

457
00:31:57,415 --> 00:31:59,542
‫עצי הדובדבן האלה ממש יפים, נכון?‬

458
00:31:59,626 --> 00:32:03,963
‫אבל שמעת? תקשיבי להם.‬
‫כשתגיעי לשם, תקשיבי להם.‬

459
00:32:04,505 --> 00:32:06,507
‫מה, להקשיב לעצים?‬
‫-פשוט תקשיבי.‬

460
00:32:20,396 --> 00:32:22,482
‫מדהים מה שבנית כאן.‬

461
00:32:23,900 --> 00:32:25,652
‫בניתי את זה בשבילכם.‬

462
00:32:28,029 --> 00:32:29,030
‫באמת.‬

463
00:32:31,199 --> 00:32:32,575
‫אני יודעת.‬

464
00:32:32,659 --> 00:32:34,327
‫זה מדהים.‬

465
00:32:35,119 --> 00:32:36,371
‫הבנים שם?‬

466
00:32:36,454 --> 00:32:39,582
‫את לא שומעת אותם בועטים בכדור?‬

467
00:32:40,959 --> 00:32:44,462
‫סליחה, רק רגע.‬
‫-אלוהים, חשבתי שהכדור הזה יפגע בי.‬

468
00:32:47,382 --> 00:32:48,383
‫על לא דבר.‬

469
00:32:48,466 --> 00:32:52,136
‫מדהים אותי שמישהו רואה כדור עף לעברו,‬

470
00:32:52,220 --> 00:32:54,472
‫ושיש לו את האינסטינקט…‬

471
00:32:54,555 --> 00:32:57,308
‫לרוץ ולבעוט בו.‬
‫-לבעוט בו. האינסטינקט שלי הוא…‬

472
00:32:57,392 --> 00:32:58,935
‫להרים אותו או להתכופף.‬

473
00:33:09,445 --> 00:33:11,739
‫המצב השתנה מקצה לקצה מבחינתך.‬

474
00:33:11,823 --> 00:33:16,244
‫את לא מרגישה מספיק בטוחה בעצמך,‬
‫ושאת יכולה פשוט לשבת ולהירגע?‬

475
00:33:16,327 --> 00:33:20,707
‫את כל כך חדורת מוטיבציה‬
‫וכל כך מלאת תשוקה וכל כך מסורה.‬

476
00:33:20,790 --> 00:33:24,043
‫מה, במובן טוב או רע?‬
‫-אלוהים, במובן נהדר.‬

477
00:33:24,544 --> 00:33:26,087
‫נהדר… אני…‬

478
00:33:26,587 --> 00:33:28,798
‫זה מרגש אותי כי…‬

479
00:33:28,881 --> 00:33:31,884
‫את תמיד מנסה להוכיח את עצמך לאנשים.‬

480
00:33:32,385 --> 00:33:37,765
‫מה מונע ממך פשוט לומר,‬
‫"בסדר, השגתי את זה"?‬

481
00:33:38,307 --> 00:33:44,355
‫כי השקעתי כל כך הרבה שנים במאבק ובבנייה,‬

482
00:33:44,439 --> 00:33:47,066
‫ועכשיו אני מרגישה שיש לי הזדמנות,‬

483
00:33:47,567 --> 00:33:49,819
‫ואני לא רוצה לתת לה לחמוק.‬

484
00:33:49,902 --> 00:33:51,571
‫אבל למי את מנסה להוכיח זאת?‬

485
00:33:53,489 --> 00:33:55,616
‫אולי, הרבה מזה, לך.‬

486
00:33:56,743 --> 00:33:59,370
‫אתה יודע, כמובן שאני מצטערת‬

487
00:33:59,454 --> 00:34:03,750
‫על התקופה שבה נאלצתי לבקש שתעזור לי.‬

488
00:34:03,833 --> 00:34:08,463
‫את לא צריכה להוכיח לי את זה, אף פעם.‬
‫-לא, אבל אני רוצה, בשביל עצמי.‬

489
00:34:08,546 --> 00:34:11,174
‫אני רוצה.‬

490
00:34:11,257 --> 00:34:17,263
‫כשראיתי את הפנים שלך ואת הפנים של הילדים‬
‫מאחורי הקלעים אחרי התצוגה האחרונה,‬

491
00:34:17,346 --> 00:34:21,309
‫זו לא הייתה הפעם הראשונה,‬
‫אבל זה היה רגע אמיתי בשבילי,‬

492
00:34:21,392 --> 00:34:25,813
‫שבו יכולתי לראות עד כמה אתם כל כך גאים בי.‬

493
00:34:27,065 --> 00:34:28,107
‫אתה יודע?‬

494
00:34:28,191 --> 00:34:31,444
‫גם אם תכיני כריך גבינה ונקניק,‬
‫נהיה גאים בך, שיהיה ברור.‬

495
00:34:31,527 --> 00:34:35,698
‫בוא נהיה כנים,‬
‫לא יכולתי להכין כריכי גבינה מוצלחים.‬

496
00:34:35,782 --> 00:34:36,699
‫לא, לא יכולת.‬

497
00:34:40,161 --> 00:34:41,662
‫אבל זה לא חשוב.‬

498
00:34:42,205 --> 00:34:46,876
‫לא, אבל אני לא יודעת,‬
‫יש עוד כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות.‬

499
00:34:46,959 --> 00:34:49,921
‫אני חושב שאת מנסה‬
‫להוכיח את זה לעצמך, לא לי.‬

500
00:34:50,546 --> 00:34:52,465
‫אולי.‬
‫-אני חושב שאת כל כך עקשנית‬

501
00:34:52,548 --> 00:34:57,470
‫בניסיון שלך להוכיח שכולם טועים.‬

502
00:34:57,553 --> 00:35:00,306
‫כן, אבל הצלחה,‬

503
00:35:01,015 --> 00:35:03,059
‫זו הרגשה טובה, אני לא אשקר.‬

504
00:35:03,142 --> 00:35:07,939
‫אני גאה,‬
‫ואני לא מתביישת לומר שאני שאפתנית,‬

505
00:35:08,022 --> 00:35:10,566
‫ושיש עדיין הרבה דברים שאני רוצה לעשות.‬

506
00:35:12,568 --> 00:35:16,781
‫עכשיו שנינו… טוב, אני כמעט בן 50.‬
‫את בת 51.‬

507
00:35:17,990 --> 00:35:19,784
‫אלוהים.‬
‫-האם…‬

508
00:35:21,077 --> 00:35:23,329
‫אבל האם את…‬
‫-אנחנו בני 101.‬

509
00:35:23,412 --> 00:35:25,665
‫אנחנו נראים לא רע בשביל 101.‬
‫-אבל…‬

510
00:35:26,624 --> 00:35:28,000
‫מה הדבר הבא?‬

511
00:35:28,584 --> 00:35:29,961
‫מה הדבר הבא?‬

512
00:35:30,545 --> 00:35:32,338
‫עוד תינוק?‬
‫-יש כל כך…‬

513
00:35:32,421 --> 00:35:35,341
‫עוד תינוק? אלוהים. לא.‬

514
00:35:38,177 --> 00:35:40,388
‫יש עוד המון דברים שאנחנו רוצים לעשות.‬

515
00:35:41,139 --> 00:35:44,183
‫אז את עדיין לא מפסיקה?‬
‫-אני עדיין לא מפסיקה.‬

516
00:35:50,898 --> 00:35:52,400
‫ערב טוב לכולם.‬

517
00:35:52,483 --> 00:35:56,445
‫אני נרגשת מאוד להיות כאן,‬
‫ולהעניק את פרס יזמית השנה.‬

518
00:35:56,529 --> 00:35:58,781
‫אני צריכה לקוד קידה בהתחלה?‬

519
00:35:59,532 --> 00:36:00,867
‫למה? המלך נוכח?‬

520
00:36:00,950 --> 00:36:02,243
‫שלום, בן.‬
‫-איך זה היה?‬

521
00:36:02,326 --> 00:36:03,411
‫היי.‬

522
00:36:06,038 --> 00:36:10,877
‫אוקיי, אז אני אגיד,‬
‫"תודה לבעלי הנפלא, דייוויד,‬

523
00:36:10,960 --> 00:36:15,506
‫"ולמשפחה היפהפייה שלנו,‬
‫אני אסירת תודה לנצח."‬

524
00:36:16,007 --> 00:36:18,176
‫זה כל מה שאני מקבל?‬
‫-זה כל מה שתקבל.‬

525
00:36:18,259 --> 00:36:21,179
‫לאישה מעוררת השראה שהיא כל עולמי,‬

526
00:36:21,262 --> 00:36:23,264
‫האמא המדהימה שלי, ויקטוריה בקהאם.‬

527
00:36:23,764 --> 00:36:25,808
‫זה כל כך חמוד.‬
‫-זה באמת חמוד.‬

528
00:36:25,892 --> 00:36:27,310
‫אתה בוכה?‬
‫-לא.‬

529
00:36:27,393 --> 00:36:28,644
‫אתה כן.‬
‫-אני לא.‬

530
00:36:30,354 --> 00:36:31,647
‫לא! כן!‬

531
00:36:31,731 --> 00:36:35,067
‫אני לא חושבת שיש שם משהו.‬
‫-אז למה את חופרת שם?‬

532
00:36:35,151 --> 00:36:37,320
‫רק בדקתי. אין שם כלום.‬

533
00:36:38,029 --> 00:36:40,072
‫חשבתי שיש.‬
‫-לא, זה לא היה נחמד.‬

534
00:36:40,156 --> 00:36:41,949
‫זה לא היה נחמד.‬
‫-באמת חשבתי.‬

535
00:36:42,033 --> 00:36:44,952
‫אני גאה בך. אני יודע שאת לא תנשקי אותי.‬

536
00:36:45,036 --> 00:36:48,664
‫לא, כי עכשיו הייתי שעתיים בשיער ובאיפור.‬

537
00:36:49,916 --> 00:36:53,169
‫אני לא רוצה את השיזוף המזויף שלך על הז'קט.‬
‫-זה בסדר.‬

538
00:36:57,465 --> 00:36:59,217
‫הרפר, את רוצה להצטרף?‬

539
00:37:00,218 --> 00:37:02,386
‫רגע, למה זה נקרא "הרפרס בזאר"?‬

540
00:37:02,470 --> 00:37:03,930
‫זה שם המגזין.‬

541
00:37:04,013 --> 00:37:05,598
‫חשבתי שזה בגללי.‬

542
00:37:05,681 --> 00:37:08,601
‫להענקת הפרס שלנו ליזמית השנה,‬

543
00:37:08,684 --> 00:37:11,646
‫לעונג לי להזמין לבמה את הרפר בקהאם.‬

544
00:37:11,729 --> 00:37:13,231
‫אני יכולה ללכת?‬

545
00:37:23,324 --> 00:37:24,867
‫אני כל כך לחוצה.‬

546
00:37:28,120 --> 00:37:31,916
‫אני כל כך מתרגשת להיות כאן‬
‫ולהגיש את פרס יזמית השנה.‬

547
00:37:31,999 --> 00:37:36,003
‫במיוחד כי מחר יש בית ספר, ואני מקווה‬
‫שזה אומר שאני פטורה משיעורי בית.‬

548
00:37:36,879 --> 00:37:40,299
‫הערב, אני גאה להעניק את פרס יזמית השנה‬

549
00:37:40,383 --> 00:37:43,469
‫לאישה מעוררת השראה שהיא כל עולמי,‬

550
00:37:43,552 --> 00:37:46,222
‫האמא המדהימה שלי, ויקטוריה בקהאם.‬

551
00:38:45,114 --> 00:38:50,119
‫תרגום כתוביות: שלמה ליברמן‬