1
00:00:07,799 --> 00:00:09,342
‫באי מנהטן‬

2
00:00:09,426 --> 00:00:12,554
‫ישנם שני צוותי בילוש שחוקרי מקרי רצח:‬

3
00:00:12,637 --> 00:00:14,764
‫מנהטן צפון ומנהטן דרום.‬

4
00:00:14,848 --> 00:00:18,143
‫הם חוקרים את מקרי הרצח‬
‫הקשים והאכזריים מכולם.‬

5
00:00:18,226 --> 00:00:21,396
‫אלה הסיפורים שלהם.‬

6
00:00:37,620 --> 00:00:41,291
‫- 23 במאי, 1997 -‬

7
00:00:43,460 --> 00:00:45,754
‫ליל שישי בסוף השבוע של יום הזיכרון,‬

8
00:00:46,254 --> 00:00:50,341
‫קיבלנו הודעה על נעדר‬
‫מסנטרל פארק וסט מספר 115.‬

9
00:00:50,425 --> 00:00:51,676
‫- מג'סטיק אפרטמנטס -‬

10
00:00:51,760 --> 00:00:53,762
‫הבניין ידוע בשם "מג'סטיק".‬

11
00:00:54,262 --> 00:00:56,222
‫זה בניין של אנשים עשירים מאוד.‬

12
00:00:56,723 --> 00:00:59,934
‫במג'סטיק היו כל הנוחויות הידועות לאדם.‬

13
00:01:00,435 --> 00:01:02,187
‫שוער, קונסיירז',‬

14
00:01:02,270 --> 00:01:06,900
‫כל מה שצריך כדי לחיות בסטרטוספרה.‬

15
00:01:08,193 --> 00:01:09,819
‫הגענו למקום.‬

16
00:01:09,903 --> 00:01:11,696
‫פגש אותנו אדם בשם מר אבדלה,‬

17
00:01:11,780 --> 00:01:14,949
‫שאמר שהבת שלו, דפני אבדלה, לא חזרה הביתה.‬

18
00:01:15,450 --> 00:01:19,037
‫לי פורמן התחיל‬
‫לתשאל את האבא כדי להבין מה קורה.‬

19
00:01:19,788 --> 00:01:22,290
‫והשוער אמר, "אבל היא לא נעדרת.‬

20
00:01:22,373 --> 00:01:25,752
‫"היא בחדר השירות שמאחורי הלובי".‬

21
00:01:26,252 --> 00:01:28,171
‫השוער הראה לנו איפה החדר.‬

22
00:01:29,506 --> 00:01:31,841
‫כשמר אבדלה פתח את הדלת,‬

23
00:01:31,925 --> 00:01:35,053
‫ראינו צעירה וצעיר,‬

24
00:01:35,136 --> 00:01:37,931
‫באמבטיה, בתוך המים, שוטפים אחד את השני.‬

25
00:01:38,640 --> 00:01:41,476
‫אלה היו דפני אבדלה והחבר שלה, כריס.‬

26
00:01:42,393 --> 00:01:45,939
‫חשבתי לעצמי, "הם מתמזמזים באמבטיה".‬

27
00:01:47,357 --> 00:01:50,610
‫המחזה היה ודאי מביך,‬

28
00:01:51,444 --> 00:01:53,363
‫אבל הוא שם לב שיש שם דם.‬

29
00:01:54,072 --> 00:01:56,616
‫אז שאלתי על הדם, ודפני אמרה,‬

30
00:01:56,699 --> 00:01:58,743
‫"נחתכתי בראש כשהייתי על רולרבליידס".‬

31
00:01:58,827 --> 00:02:00,787
‫לא הייתה כמות כזאת של דם שהיינו אומרים,‬

32
00:02:00,870 --> 00:02:02,914
‫"היי, קורה פה משהו. קרה פה משהו".‬

33
00:02:02,997 --> 00:02:04,374
‫זאת הייתה יכולה להיות נפילה.‬

34
00:02:04,457 --> 00:02:07,627
‫שמתי לב שגם לכריס יש חתך מעל הגבה.‬

35
00:02:07,710 --> 00:02:10,130
‫אבל שוב, חתך קטן, לא משהו משמעותי.‬

36
00:02:11,005 --> 00:02:13,550
‫ראיתי שהיא כועסת שאנחנו שם.‬

37
00:02:13,633 --> 00:02:16,177
‫היא צרחה על אבא שלה, "למה קראת למשטרה?‬

38
00:02:16,261 --> 00:02:18,096
‫"אני שונאת חזירים. אני שונאת שוטרים".‬

39
00:02:18,805 --> 00:02:22,350
‫ואז דפני צעקה,‬
‫"תזדיין מפה ותסגור את הדלת".‬

40
00:02:25,854 --> 00:02:27,522
‫באותו שלב, מר אבדלה אמר,‬

41
00:02:27,605 --> 00:02:31,192
‫"אני בסדר, הכול טוב. אני אקח אותם למעלה".‬

42
00:02:31,276 --> 00:02:32,402
‫אז הלכנו.‬

43
00:02:33,236 --> 00:02:36,239
‫לפני שלי פורמן הספיק להתרחק מהמג'סטיק,‬

44
00:02:36,322 --> 00:02:38,032
‫הוא שמע הודעה במכשיר הקשר,‬

45
00:02:38,616 --> 00:02:42,036
‫מישהו דיווח על גופה בסנטרל פארק,‬

46
00:02:42,120 --> 00:02:44,122
‫והדיווח הגיע מהמג'סטיק.‬

47
00:02:44,205 --> 00:02:45,999
‫- סנטרל פארק‬
‫הבית של דפני -‬

48
00:02:46,082 --> 00:02:49,252
‫אז עליתי בקשר ואמרתי,‬
‫"היינו שם כרגע, אנחנו נגיב לקריאה".‬

49
00:02:50,044 --> 00:02:51,880
‫וחזרנו למג'סטיק.‬

50
00:02:52,589 --> 00:02:55,466
‫התברר שדפני אבדלה התקשרה למשטרה.‬

51
00:02:57,260 --> 00:02:59,387
‫אז היא הזמינה אותנו להיכנס.‬

52
00:02:59,888 --> 00:03:04,809
‫נכנסתי, והיא אמרה, "יש גופה באגם".‬

53
00:03:04,893 --> 00:03:07,979
‫גופה באגם? באמת? מה הסיכוי?‬

54
00:03:10,315 --> 00:03:13,359
‫זה היה פשע מרושע.‬

55
00:03:13,443 --> 00:03:15,028
‫ממש מוגזם.‬

56
00:03:16,446 --> 00:03:19,866
‫מי יהרוס מישהו בכזאת אכזריות?‬

57
00:03:19,949 --> 00:03:21,201
‫ולמה?‬

58
00:03:26,664 --> 00:03:29,459
‫כל תיק לוקח חתיכה קטנה מהנשמה שלך.‬

59
00:03:32,128 --> 00:03:36,049
‫אפשר לעבוד בעבודה הזאת‬
‫רק אם זה באמת חשוב לך.‬

60
00:03:38,134 --> 00:03:40,178
‫אתה רוצה לגלות את האמת.‬

61
00:03:41,471 --> 00:03:43,056
‫זה מה שבלשים עושים.‬

62
00:03:43,640 --> 00:03:47,769
‫תמיד אהבתי להציץ מאחורי הווילון.‬
‫מה קרה באמת?‬

63
00:03:48,353 --> 00:03:52,023
‫למשפחה חשוב מאוד לדעת מי רצח את אהובם.‬

64
00:03:52,106 --> 00:03:53,149
‫זאת העבודה שלי.‬

65
00:03:53,733 --> 00:03:58,029
‫בניו יורק, משטרת ניו יורק…‬

66
00:04:00,990 --> 00:04:02,200
‫זה הדבר האמיתי.‬

67
00:04:02,951 --> 00:04:06,537
‫- מחלק רצח:‬
‫ניו יורק -‬

68
00:04:22,804 --> 00:04:28,476
‫סנטרל פארק הוא חלק‬
‫חיוני מליבה של ניו יורק.‬

69
00:04:29,852 --> 00:04:32,647
‫זה לא סתם פארק שמקושר עם…‬

70
00:04:32,730 --> 00:04:34,399
‫מקום עם מדשאה גדולה,‬

71
00:04:34,482 --> 00:04:37,777
‫אולי כמה מגרשי ספורט וגן משחקים.‬

72
00:04:39,320 --> 00:04:40,613
‫הוא הרבה יותר מזה.‬

73
00:04:41,906 --> 00:04:44,200
‫כולנו גרים בתוך בטון.‬

74
00:04:45,201 --> 00:04:46,536
‫אנחנו הולכים על בטון.‬

75
00:04:47,578 --> 00:04:50,707
‫אנחנו גרים גבוה באוויר, רחוק מהטבע.‬

76
00:04:51,708 --> 00:04:55,378
‫אז מבחינת תושבי ניו יורק,‬
‫סנטרל פארק הוא יותר מחצר אחורית.‬

77
00:04:55,461 --> 00:04:56,713
‫הוא נווה מדבר.‬

78
00:05:00,883 --> 00:05:04,137
‫אבל סנטרל פארק שייך לכל תושבי ניו יורק.‬

79
00:05:04,220 --> 00:05:07,223
‫לא רק לאנשים הטובים, גם לאנשים הרעים.‬

80
00:05:08,933 --> 00:05:12,353
‫בשנות ה-70' וה-80'‬
‫סנטרל פארק היה מקום מסוכן מאוד.‬

81
00:05:12,437 --> 00:05:14,814
‫בחיים לא הייתי הולכת לשם בלילה.‬

82
00:05:14,897 --> 00:05:20,236
‫היו לנו אז 2,500 מקרי רצח בשנה.‬

83
00:05:20,320 --> 00:05:22,405
‫רבים מהם היו בסנטרל פארק.‬

84
00:05:24,240 --> 00:05:26,451
‫בסוף שנות ה-90',‬

85
00:05:27,118 --> 00:05:29,537
‫העיר הפכה לבטוחה יותר ויותר.‬

86
00:05:29,620 --> 00:05:33,833
‫כל מדדי הפשיעה והביטחון האישי‬

87
00:05:33,916 --> 00:05:36,210
‫התקדמו בכיוון הנכון.‬

88
00:05:37,253 --> 00:05:40,965
‫כשהעיר שינתה כיוון והמצב השתפר,‬

89
00:05:41,049 --> 00:05:43,468
‫גם המצב בסנטרל פארק השתפר.‬

90
00:05:43,551 --> 00:05:46,596
‫אבל בכל פעם שהיה שם פשע,‬

91
00:05:46,679 --> 00:05:48,389
‫כולם הוזעקו לעזור.‬

92
00:05:49,057 --> 00:05:51,934
‫אם מישהו נשרט בסנטרל פארק, אז כאילו,‬

93
00:05:52,018 --> 00:05:55,688
‫"אוי, לא, כולם צריכים‬
‫לעזור להבין מה קרה שם".‬

94
00:05:55,772 --> 00:05:59,400
‫אז כשמישהו נרצח שם, זה עניין רציני.‬

95
00:06:02,528 --> 00:06:06,866
‫- 23 במאי, 1997 -‬

96
00:06:06,949 --> 00:06:09,911
‫ב-23 במאי, 1997,‬

97
00:06:09,994 --> 00:06:13,247
‫בדיוק התחלתי את השנה‬
‫החמישית שלי כעוזר תובע מחוזי.‬

98
00:06:14,165 --> 00:06:20,338
‫בדיוק התחלתי להתלוות‬
‫לעוזר בכיר יותר שעסק במקרי רצח,‬

99
00:06:20,421 --> 00:06:25,343
‫כלומר קיבלתי הכשרה‬
‫בחקירה ותביעה של מקרי רצח.‬

100
00:06:25,426 --> 00:06:28,304
‫איפשהו בין שלוש לארבע לפנות בוקר,‬

101
00:06:29,055 --> 00:06:33,559
‫אני זוכר שהתעוררתי‬
‫כי הביפר שלי התחיל לצפצף.‬

102
00:06:34,185 --> 00:06:37,313
‫ובגלל שרק עברתי לדירה השכורה שלי,‬

103
00:06:37,397 --> 00:06:39,315
‫הטלפון שלי עוד לא היה מחובר.‬

104
00:06:40,566 --> 00:06:43,820
‫אז נאלצתי לרדת לרחוב,‬

105
00:06:43,903 --> 00:06:47,156
‫מצאתי טלפון ציבורי,‬
‫וחייגתי למספר שהופיע על המסך.‬

106
00:06:47,657 --> 00:06:50,952
‫האדם שענה לי אמר,‬

107
00:06:51,035 --> 00:06:54,038
‫"יש איזו מהומה בסנטרל פארק".‬

108
00:06:54,122 --> 00:06:58,000
‫חשבתי שזאת לשון ההמעטה של השנה.‬

109
00:07:03,339 --> 00:07:04,549
‫מוקדם בבוקר.‬

110
00:07:04,632 --> 00:07:07,176
‫קיבלנו הודעה מהמוקדן של משמרת הלילה.‬

111
00:07:07,260 --> 00:07:10,221
‫הוא אמר, "יש גופה צפה באגם בסנטרל פארק".‬

112
00:07:11,055 --> 00:07:14,559
‫הייתי המפקד של משמרת הלילה‬
‫של מחלק הבילוש במנהטן.‬

113
00:07:14,642 --> 00:07:17,186
‫התפקיד שלנו היה לבסס את זירת הפשע,‬

114
00:07:17,270 --> 00:07:21,065
‫ואז להעביר אותה לבלש שיטפל בתיק.‬

115
00:07:21,149 --> 00:07:22,442
‫הגעתי לזירה,‬

116
00:07:22,525 --> 00:07:26,946
‫ממש בצד המערבי של סנטרל פארק,‬
‫ממש ליד סטרוברי פילדס.‬

117
00:07:27,029 --> 00:07:28,322
‫- סנטרל פארק -‬

118
00:07:28,406 --> 00:07:33,119
‫היה לנו שובל דם‬
‫באורך של 12 או 15 מטרים, שהוביל לגזיבו.‬

119
00:07:33,202 --> 00:07:34,871
‫הלכנו בעקבות הדם.‬

120
00:07:34,954 --> 00:07:37,206
‫התקרבתי לאגם,‬

121
00:07:37,290 --> 00:07:38,624
‫ושם, באגם…‬

122
00:07:40,001 --> 00:07:43,921
‫הייתה גופת אדם שצפה עם הראש למעלה.‬

123
00:07:46,299 --> 00:07:48,009
‫כשראיתי את זירת הפשע לראשונה,‬

124
00:07:48,092 --> 00:07:54,056
‫לא יכולתי להימנע מתחושה מדהימה של דיסוננס.‬

125
00:07:54,765 --> 00:07:58,478
‫האגם נמצא במרכז של פארק יפהפה,‬

126
00:07:58,561 --> 00:08:03,191
‫ועם זאת, מה שראיתי בזירת הפשע…‬

127
00:08:05,109 --> 00:08:08,946
‫היה מהדברים האכזריים ביותר שראיתי אי פעם.‬

128
00:08:10,531 --> 00:08:12,992
‫- 6:00‬
‫3.5 שעות אחרי מציאת הגופה -‬

129
00:08:13,075 --> 00:08:18,414
‫הלכתי לזירת המוות‬
‫כדי לחקור את הגופה בזירה,‬

130
00:08:18,498 --> 00:08:19,832
‫בנסיבות בהן היא נמצאה.‬

131
00:08:21,167 --> 00:08:24,212
‫רוב זירות הפשע תחומות במקום אחד.‬

132
00:08:24,295 --> 00:08:27,715
‫במקרה הזה היה לנו את השביל שמוביל לפארק,‬

133
00:08:27,798 --> 00:08:29,509
‫שבו היו טיפות דם,‬

134
00:08:30,009 --> 00:08:33,804
‫אזור ליד הגזיבו, שם הייתה שלולית דם,‬

135
00:08:34,514 --> 00:08:36,015
‫ואת הגופה באגם.‬

136
00:08:37,141 --> 00:08:40,269
‫הסתכלתי, ועל שפת המים,‬

137
00:08:40,353 --> 00:08:43,523
‫עולה ויורד, צף במים בין הקנים,‬

138
00:08:44,815 --> 00:08:48,736
‫היה גבר חיוור,‬

139
00:08:49,612 --> 00:08:51,364
‫מה שנשאר ממנו.‬

140
00:08:52,532 --> 00:08:55,034
‫התקרבתי קצת,‬

141
00:08:56,118 --> 00:08:59,956
‫וראיתי שהבטן שלו נפתחה,‬

142
00:09:00,039 --> 00:09:02,708
‫והמעיים שלו צפו במים.‬

143
00:09:03,584 --> 00:09:08,422
‫ראיתי מאות גופות בשנותיי במשטרת ניו יורק.‬

144
00:09:09,090 --> 00:09:12,593
‫זאת הייתה הגופה‬
‫היחידה שראיתי שהמעיים שלה צפו.‬

145
00:09:13,094 --> 00:09:14,428
‫זה נשאר איתי.‬

146
00:09:15,471 --> 00:09:17,682
‫פרק כף היד שלו נוסר.‬

147
00:09:17,765 --> 00:09:21,519
‫כף היד הימנית שלו‬
‫הייתה תלויה, כמעט מנותקת.‬

148
00:09:22,103 --> 00:09:26,524
‫פצעי דקירה מרובים, חתכים, חריצים.‬

149
00:09:27,316 --> 00:09:28,693
‫את חושבת לעצמך "זה מופרז".‬

150
00:09:29,318 --> 00:09:33,698
‫כוח מופרז מרמז על תשוקה, כעס, זעם.‬

151
00:09:35,283 --> 00:09:39,245
‫כל רצח הוא דבר נורא, וכל זירת רצח‬

152
00:09:39,328 --> 00:09:44,417
‫מטרידה, רגשית וקשה לעיכול.‬

153
00:09:44,959 --> 00:09:46,711
‫אבל אין ספק שיש הבדלים.‬

154
00:09:46,794 --> 00:09:49,922
‫רציחות שמבוצעות בסכינים‬

155
00:09:50,006 --> 00:09:53,843
‫נוטות להיות האכזריות מכולן.‬

156
00:09:54,427 --> 00:09:56,137
‫באותו שלב בקריירה שלי,‬

157
00:09:56,220 --> 00:09:59,098
‫זאת הייתה זירת הרצח השנייה שהייתי בה בחיי.‬

158
00:09:59,181 --> 00:10:04,020
‫להיחשף כל כך מהר לדבר כזה,‬

159
00:10:04,103 --> 00:10:07,398
‫אין ספק שזאת הייתה טבילת אש.‬

160
00:10:15,364 --> 00:10:19,577
‫הייתי בלש חוקר מתחיל,‬
‫ועבדתי בצוות מנהטן צפון של מחלק הרצח.‬

161
00:10:19,660 --> 00:10:22,204
‫עבדתי שם כמעט ארבע שנים.‬

162
00:10:23,331 --> 00:10:27,710
‫יום שישי, ה-23 במאי, 1997.‬
‫לא הייתי אמור לעבוד באותו יום.‬

163
00:10:27,793 --> 00:10:32,506
‫באתי מוקדם לקראת הופעה‬
‫בבית המשפט במרכז העיר.‬

164
00:10:32,590 --> 00:10:35,343
‫הגעתי למשרד בערך בשמונה בבוקר.‬

165
00:10:35,426 --> 00:10:39,805
‫הלוטננט הסתכל עליי ואמר,‬
‫"תקשיב, היה רצח בפארק.‬

166
00:10:39,889 --> 00:10:42,975
‫"אתה חייב להתקשר,‬
‫לבטל את בית המשפט ולבוא איתנו".‬

167
00:10:44,268 --> 00:10:48,648
‫אמרו לי שמישהו מצוות מנהטן צפון‬

168
00:10:48,731 --> 00:10:49,982
‫הוקצה לתיק.‬

169
00:10:50,691 --> 00:10:54,236
‫ואז רוב מוני הגיע.‬

170
00:10:54,320 --> 00:10:56,906
‫ובשנייה שהוא התחיל לדבר‬

171
00:10:57,698 --> 00:10:59,241
‫ידעתי מי אחראי.‬

172
00:11:01,077 --> 00:11:04,413
‫זה בחור בגובה 1.96.‬

173
00:11:04,497 --> 00:11:06,916
‫יש לו ראש ענקי.‬

174
00:11:07,500 --> 00:11:11,128
‫היה לו שיער בסגנון‬
‫של כוכבי רוק משנות ה-70',‬

175
00:11:11,212 --> 00:11:13,756
‫ושפם בסגנון שנות ה-70'.‬

176
00:11:14,548 --> 00:11:18,594
‫הוא נראה כמו חבר אבוד מלהקת "אולמן ברדרס".‬

177
00:11:19,470 --> 00:11:22,556
‫הוא תמיד ענד סיכה של גרייטפול דד על הדש.‬

178
00:11:23,766 --> 00:11:26,018
‫מעריץ ענקי של גרייטפול דד.‬

179
00:11:29,105 --> 00:11:32,858
‫בטח ראיתי כמעט 300 הופעות של גרייטפול דד.‬

180
00:11:33,567 --> 00:11:38,739
‫הגיוון שיש בקהילה הזאת‬
‫העניק לי יתרון רציני‬

181
00:11:38,823 --> 00:11:41,826
‫כשמדובר בלא להיות שיפוטי בנוגע לבני אדם.‬

182
00:11:42,368 --> 00:11:44,620
‫לא כדאי להסתכל על הקנקן.‬

183
00:11:44,704 --> 00:11:47,456
‫ובמקרה הזה, התברר שזה נכון.‬

184
00:11:52,128 --> 00:11:54,004
‫- 2:30‬
‫הגופה נמצאה -‬

185
00:11:54,880 --> 00:11:58,926
‫- 8:00‬
‫הבלש מוני מגיע לזירה -‬

186
00:12:00,594 --> 00:12:02,012
‫- משטרת ניו יורק -‬

187
00:12:03,305 --> 00:12:05,182
‫לקורבן לא היה ארנק,‬

188
00:12:05,766 --> 00:12:09,019
‫אבל מצאנו כמה מסמכים.‬

189
00:12:09,562 --> 00:12:12,314
‫והיה שם, מייקל מקמורו.‬

190
00:12:12,398 --> 00:12:13,482
‫- מייקל מקמורו -‬

191
00:12:13,566 --> 00:12:17,820
‫גילינו שמייקל היה בן 44.‬

192
00:12:17,903 --> 00:12:21,157
‫הוא גר במנהטן עם אמא שלו,‬

193
00:12:21,240 --> 00:12:25,077
‫ועבד בחברת נדל"ן.‬

194
00:12:25,161 --> 00:12:29,123
‫היום, מסתורין סביב רצח‬
‫מזוויע של גבר בסנטרל פארק בניו יורק.‬

195
00:12:29,206 --> 00:12:32,752
‫מקמורו נדקר יותר מחמישים פעם וגרונו שוסף.‬

196
00:12:32,835 --> 00:12:37,214
‫ממש יכולת לשמוע את חיל פרשי התקשורת,‬

197
00:12:37,298 --> 00:12:38,799
‫כי בניו יורק,‬

198
00:12:38,883 --> 00:12:41,677
‫כל דבר שקורה בסנטרל פארק‬
‫מקבל את מלוא תשומת הלב.‬

199
00:12:47,349 --> 00:12:51,896
‫כשראיתי את הגודל של הקורבן,‬
‫הוא היה יותר מ-1.80.‬

200
00:12:51,979 --> 00:12:54,523
‫נראה שהוא שקל יותר מתשעים ק"ג.‬

201
00:12:54,607 --> 00:12:59,528
‫אז אם מישהו הצליח לבוא לשם ולהשחית…‬

202
00:13:00,404 --> 00:13:02,072
‫לבתר ככה מישהו,‬

203
00:13:02,948 --> 00:13:05,826
‫זאת לא הייתה כל התמונה.‬
‫לא ממש הצלחתי להבין.‬

204
00:13:06,660 --> 00:13:08,662
‫המצב של הגופה‬

205
00:13:08,746 --> 00:13:12,041
‫וכמות האלימות שהתקשרה לכל הפציעות האלה‬

206
00:13:12,625 --> 00:13:15,628
‫היו סימנים ברורים‬
‫לכך שלא מדובר באלימות אקראית.‬

207
00:13:16,212 --> 00:13:19,965
‫זה לא היה שוד שהשתבש.‬

208
00:13:20,049 --> 00:13:25,012
‫אז המכניזם של האירוע הפך למרכז התעלומה.‬

209
00:13:28,808 --> 00:13:31,268
‫- 8:00‬
‫הבלש מוני מגיע לזירה -‬

210
00:13:31,936 --> 00:13:35,940
‫- 2:00‬
‫לי פורמן חוזר למג'סטיק -‬

211
00:13:36,023 --> 00:13:37,858
‫אז הייתי בדירה.‬

212
00:13:37,942 --> 00:13:40,236
‫השעה הייתה שתיים לפנות בוקר.‬

213
00:13:40,319 --> 00:13:43,948
‫דפני התקשרה אלינו אחרי שכריס הלך.‬

214
00:13:44,031 --> 00:13:46,283
‫היא אמרה, "פחדתי מכריס.‬

215
00:13:46,367 --> 00:13:48,953
‫"לא רציתי להגיד שום דבר לידו".‬

216
00:13:49,620 --> 00:13:52,498
‫דפני אמרה שהיא הייתה בפארק‬
‫עם החבר שלה, כריס.‬

217
00:13:52,581 --> 00:13:54,667
‫הם הסתובבו שם, טיילו,‬

218
00:13:54,750 --> 00:13:58,337
‫ואז כריס השתגע והרג מישהו.‬

219
00:13:58,838 --> 00:14:02,883
‫ובזמן שדפני דיבר, מר אבדלה הלך, כאילו…‬

220
00:14:02,967 --> 00:14:05,886
‫הסתכלתי עליו כשהוא הלך,‬
‫כאילו, "זאת הבת שלך.‬

221
00:14:05,970 --> 00:14:09,139
‫"ואתה לא אומר כלום,‬
‫אתה לא מונע ממנה להגיד את זה".‬

222
00:14:09,223 --> 00:14:11,642
‫שוב, אולי הוא פשוט היה רגיל לזה.‬

223
00:14:12,476 --> 00:14:15,187
‫אז חשבתי לעצמי, "היא משקרת לי.‬

224
00:14:15,271 --> 00:14:17,523
‫"את בת 15. את צעירה".‬

225
00:14:18,023 --> 00:14:21,485
‫אולי היא הסתבכה,‬
‫אז היא רוצה לעשות לאבא שלה בעיות.‬

226
00:14:22,528 --> 00:14:25,990
‫אז לא שאלתי אותה שאלות,‬
‫היא פשוט סיפקה לי מידע.‬

227
00:14:27,616 --> 00:14:30,286
‫ואז היא עברה ל"ניסיתי להחיות אותו",‬

228
00:14:30,369 --> 00:14:33,455
‫שהיא ניסתה לעזור במקום לקחת בזה חלק.‬

229
00:14:33,539 --> 00:14:36,250
‫היא אמרה, "כריס עשה ככה, כריס עשה ככה".‬

230
00:14:36,333 --> 00:14:38,335
‫בלי "אני", בלי "אני עשיתי".‬

231
00:14:39,336 --> 00:14:43,632
‫עד שכשכריס ניסה להיפטר מהגופה,‬

232
00:14:44,216 --> 00:14:47,845
‫היא אמרה לו, "כריס, אתה צריך‬
‫להוציא לו את המעיים ולהטביע אותו.‬

233
00:14:47,928 --> 00:14:49,471
‫"תנסה להסתיר את זה".‬

234
00:14:50,264 --> 00:14:53,058
‫כשאתה ליד דבר כזה, אתה אמור להיות בהלם.‬

235
00:14:53,642 --> 00:14:57,271
‫אבל ההתנהגות שלה הייתה רגילה, רגועה מאוד.‬

236
00:14:58,606 --> 00:15:02,776
‫לי פורמן ביקש משוטרי סיור מתחנת סנטרל פארק‬

237
00:15:02,860 --> 00:15:08,782
‫שילכו לפארק,‬
‫והם בעצם גילו את הגופה צפה באגם.‬

238
00:15:10,743 --> 00:15:14,288
‫זה שינה את הטון של כל מה שקרה בדירה.‬

239
00:15:14,371 --> 00:15:15,831
‫- 2:30‬
‫הגופה נמצאה -‬

240
00:15:15,915 --> 00:15:18,292
‫- 2:00‬
‫לי פורמן חוזר למג'סטיק -‬

241
00:15:19,335 --> 00:15:20,336
‫- 8:00‬
‫מוני מגיע -‬

242
00:15:20,419 --> 00:15:22,880
‫- 9:00‬
‫זירת הפשע -‬

243
00:15:27,551 --> 00:15:31,722
‫אחרי שלי פורמן הגיע לדירה‬
‫של דפני בעקבות שיחה עם מוקד החירום,‬

244
00:15:31,805 --> 00:15:35,935
‫הייתה לו, כמובן,‬
‫סיבה להאמין שכריסטופר היה מעורב.‬

245
00:15:37,519 --> 00:15:41,106
‫אז מאוחר יותר באותו בוקר,‬
‫על סמך המידע הזה,‬

246
00:15:41,190 --> 00:15:43,692
‫הבלשים הלכו לדירה של כריסטופר וסקז,‬

247
00:15:43,776 --> 00:15:49,323
‫ועצרו אותו בחשד לרצח של מייקל מקמורו.‬

248
00:15:50,282 --> 00:15:52,368
‫הוא היה צריך ללכת לבית המעצר המרכזי.‬

249
00:15:52,451 --> 00:15:55,496
‫ואז הלוטננט אמר לי,‬

250
00:15:56,080 --> 00:15:59,166
‫"תסדר את העניבה,‬
‫אתה צריך ללוות אותו לניידת".‬

251
00:16:00,042 --> 00:16:02,461
‫כשהסתכלתי לראשונה על כריס וסקז,‬

252
00:16:02,544 --> 00:16:07,675
‫הייתי קצת בהלם, כי הוא נראה כמו ילד קטן.‬

253
00:16:07,758 --> 00:16:10,886
‫ידעתי שהוא בן 15, אבל הוא נראה כמו בן 12.‬

254
00:16:11,512 --> 00:16:15,975
‫היה ברור שהוא פצוע‬
‫בצד הפנים ובכפות הידיים.‬

255
00:16:16,475 --> 00:16:21,605
‫הרושם הזה רק חיזק את החשש שלי‬

256
00:16:21,689 --> 00:16:24,066
‫בנוגע למה שבאמת קרה,‬

257
00:16:24,149 --> 00:16:27,236
‫כי זה לא נראה לי סביר‬

258
00:16:27,319 --> 00:16:30,864
‫שהוא יהיה האחראי היחיד‬

259
00:16:30,948 --> 00:16:33,409
‫לכל האלימות שהתחוללה בזירה.‬

260
00:16:33,909 --> 00:16:38,038
‫מה שבאמת לא ידענו היה מה התפקיד של דפני.‬

261
00:16:38,122 --> 00:16:44,086
‫היא הציגה את עצמה כעדה.‬

262
00:16:44,169 --> 00:16:49,633
‫אבל רוב העדים לפשעים אלימים להדהים‬

263
00:16:49,717 --> 00:16:53,971
‫לא מנדבים את המידע שהם אלה‬
‫שהציעו שזה רעיון טוב לשפוך את מעי הקורבן‬

264
00:16:54,054 --> 00:16:56,265
‫כדי להטביע את גופתו באגם.‬

265
00:16:56,348 --> 00:16:59,768
‫אז דפני אבדלה נעצרה‬

266
00:16:59,852 --> 00:17:02,521
‫ב-12:30 בצהרי ה-23 במאי.‬

267
00:17:03,814 --> 00:17:07,151
‫אז נסענו כדי לנסות להוציא ממנה עדות.‬

268
00:17:07,234 --> 00:17:08,610
‫רצינו לדבר איתה,‬

269
00:17:08,694 --> 00:17:11,822
‫והאבא, בשמה,‬

270
00:17:12,740 --> 00:17:15,200
‫סירב לדבר איתנו.‬

271
00:17:16,660 --> 00:17:20,748
‫בפעם הראשונה שראיתי‬
‫את דפני אבדלה, היא הייתה ילדה.‬

272
00:17:20,831 --> 00:17:21,915
‫היא הייתה קטנה.‬

273
00:17:22,958 --> 00:17:28,255
‫בראש שלי, התקשיתי לחבר אותה לפשע הזה.‬

274
00:17:33,969 --> 00:17:36,263
‫הודיעו לנו ששניהם ביקשו עורכי דין.‬

275
00:17:36,346 --> 00:17:40,017
‫אז לא הייתה לנו הזדמנות לקיים איתם חקירה.‬

276
00:17:40,100 --> 00:17:41,435
‫זה הפסד עצום.‬

277
00:17:41,518 --> 00:17:45,689
‫בכל פעם שלא מקבלים הזדמנות כזאת, זאת בעיה.‬

278
00:17:46,356 --> 00:17:49,193
‫אז היו לנו שני בני 15, ואת מייקל,‬

279
00:17:49,276 --> 00:17:51,862
‫שהיה מבוגר משניהם בשלושים שנה.‬

280
00:17:52,613 --> 00:17:55,824
‫איך בדיוק הם נפגשו?‬

281
00:17:55,908 --> 00:17:58,535
‫איך זה הפך לרצח?‬

282
00:18:02,081 --> 00:18:05,292
‫הבלשים בדקו את המשפחה של דפני,‬

283
00:18:05,375 --> 00:18:09,463
‫וגילו שאבא שלה היה איש עסקים אמיד,‬

284
00:18:09,546 --> 00:18:11,507
‫ואמא שלה הייתה דוגמנית צרפתייה.‬

285
00:18:12,007 --> 00:18:14,051
‫הם אימצו אתה כשהייתה תינוקת.‬

286
00:18:14,134 --> 00:18:17,262
‫היא חייתה חיים פריבילגיים להדהים.‬

287
00:18:17,346 --> 00:18:19,431
‫היה לה הכול.‬

288
00:18:19,515 --> 00:18:21,016
‫- דפני אבדלה -‬

289
00:18:21,100 --> 00:18:25,270
‫בסוף שנות השמונים, אמהות רבות‬
‫נהגו להביא את הילדים שלהן לפארק.‬

290
00:18:25,354 --> 00:18:27,481
‫כולנו היינו משחקים בסטרוברי פילדס.‬

291
00:18:27,981 --> 00:18:30,109
‫ואז נעבור 13 שנים קדימה.‬

292
00:18:30,192 --> 00:18:34,822
‫יום אחד שמענו שמישהי נעצרה בחשד לרצח,‬

293
00:18:34,905 --> 00:18:37,491
‫נערה בשם דפני.‬

294
00:18:38,575 --> 00:18:40,369
‫וכששמענו עוד על הנושא,‬

295
00:18:40,452 --> 00:18:44,206
‫החברות שלנו הבינו שהילדה הקטנה שנקראה דפני‬

296
00:18:44,289 --> 00:18:48,502
‫הייתה אחת מהילדות ששיחקו‬
‫כמעט כל יום אחר הצהריים עם הילדים שלנו.‬

297
00:18:49,378 --> 00:18:53,006
‫כששמעתי על הרצח, פיתחתי אובססיה אליו.‬

298
00:18:53,090 --> 00:18:54,967
‫לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו.‬

299
00:18:55,050 --> 00:18:58,095
‫ואז כתבתי הצעה לכתוב עליו ספר.‬

300
00:18:58,971 --> 00:19:02,808
‫כשכתבתי את הספר רציתי‬
‫לדבר עם כולם, עם כל אחד‬

301
00:19:02,891 --> 00:19:05,185
‫שהכיר את דפני או את כריסטופר.‬

302
00:19:05,978 --> 00:19:09,273
‫דפני למדה בבית הספר "קולומביה גרמר".‬

303
00:19:09,356 --> 00:19:11,775
‫בהתחלה, היא השתלבה שם די טוב,‬

304
00:19:12,359 --> 00:19:16,613
‫אבל עם השנים היא נעשתה לוחמנית יותר,‬

305
00:19:16,697 --> 00:19:20,993
‫ובסופו של דבר, בכיתה ח',‬
‫היא התבקשה לעזוב את בית הספר,‬

306
00:19:21,535 --> 00:19:24,538
‫וזה יוצא דופן בבית ספר פרטי בעיר.‬

307
00:19:24,621 --> 00:19:28,292
‫לדפני היו הרבה התנהגויות של הרס עצמי,‬

308
00:19:28,375 --> 00:19:31,086
‫כלומר אלכוהול וסמים.‬

309
00:19:31,170 --> 00:19:35,048
‫המשפחה שלה מימנה עבורה‬
‫מרכז גמילה יקר מאוד,‬

310
00:19:35,132 --> 00:19:37,384
‫פעמיים, נדמה לי, לפני שזה קרה.‬

311
00:19:37,467 --> 00:19:40,137
‫דפני התחילה ללמוד בתיכון ב"לויולה",‬

312
00:19:40,220 --> 00:19:43,223
‫אחרי שהיא התבקשה לעזוב את קולומביה גרמר.‬

313
00:19:43,307 --> 00:19:46,560
‫היא הייתה קשוחה, חצופה ויהירה.‬

314
00:19:46,643 --> 00:19:48,937
‫ההתנהגות שלה נעשתה יותר ויותר גרועה.‬

315
00:19:49,021 --> 00:19:54,943
‫היא פשוט סירבה לציית לכל חוק,‬
‫לכל לוח זמנים, לכל התנהגות סבירה.‬

316
00:19:57,738 --> 00:20:01,283
‫החשוד הנוסף ברצח‬
‫הוא כריסטופר וסקז בן ה-15.‬

317
00:20:01,366 --> 00:20:04,453
‫הוא תואר כנער מזבח לשעבר וכחבר בצופים,‬

318
00:20:04,536 --> 00:20:07,456
‫שגדל בבניין בן חמש קומות‬
‫ללא מעלית בספניש הארלם.‬

319
00:20:07,539 --> 00:20:10,876
‫גיליתי שכריס וסקז היה ממשפחה די טובה.‬

320
00:20:11,501 --> 00:20:13,128
‫הוא היה נער מזבח.‬

321
00:20:13,212 --> 00:20:16,173
‫הוא גר ממש ליד הכנסייה ברחוב 97.‬

322
00:20:16,256 --> 00:20:19,343
‫הוא היה ילד טוב מאוד,‬
‫עזר הרבה, צייתן מאוד.‬

323
00:20:20,135 --> 00:20:22,304
‫הוא גר באיסט הארלם.‬

324
00:20:22,804 --> 00:20:23,847
‫לא מקום מפואר.‬

325
00:20:23,931 --> 00:20:25,515
‫ילד נחמד מאוד, לבוש יפה.‬

326
00:20:25,599 --> 00:20:26,767
‫- ג'וזפין קורליס‬
‫שכנה -‬

327
00:20:26,850 --> 00:20:28,894
‫הוא לא הסתובב ברחובות. הוא לא עשה צרות.‬

328
00:20:28,977 --> 00:20:31,313
‫כולם הרוסים בגלל זה. אנחנו לא מאמינים.‬

329
00:20:32,022 --> 00:20:34,316
‫ההורים של כריסטופר היו פרודים.‬

330
00:20:35,442 --> 00:20:37,611
‫אמא שלו גידלה אותו.‬

331
00:20:38,237 --> 00:20:41,490
‫היא רשמה אותו לבית ספר פרטי יקר.‬

332
00:20:41,573 --> 00:20:46,119
‫ההורים שלו עבדו קשה‬
‫כדי להעניק לו חיים טובים.‬

333
00:20:46,787 --> 00:20:50,582
‫והוא היה ילד טוב, אבל מופנם מאוד,‬

334
00:20:50,666 --> 00:20:54,962
‫והציקו לו הרבה בבית הספר בגלל הגודל שלו‬

335
00:20:55,045 --> 00:20:57,381
‫ובגלל ההתנהגות המופנמת שלו.‬

336
00:20:57,464 --> 00:20:59,675
‫כריס היה ילד שנערים לעגו לו.‬

337
00:20:59,758 --> 00:21:03,679
‫הם קראו לו "צמח", כינוי ללוזר או לחלשלוש.‬

338
00:21:03,762 --> 00:21:05,973
‫אני לא יודע למה הוא עשה את זה.‬
‫-כי הוא צמח.‬

339
00:21:06,056 --> 00:21:07,307
‫הוא ממש צמח.‬

340
00:21:08,267 --> 00:21:11,478
‫כריסטופר ודפני היו מצוינים‬
‫בגלישה על רולרבליידס.‬

341
00:21:11,561 --> 00:21:15,357
‫הם היו הולכים לפארק‬
‫כמעט כל יום, ושם הם נפגשו.‬

342
00:21:15,440 --> 00:21:18,652
‫לאף אחד מהם לא היו הרבה חברים.‬

343
00:21:18,735 --> 00:21:21,238
‫לדפני כי היא הייתה כל כך מגעילה,‬

344
00:21:21,321 --> 00:21:23,865
‫ולכריסטופר כי הוא היה כל כך מסוגר.‬

345
00:21:24,908 --> 00:21:28,078
‫כשהם נפגשו, נוצרה ביניהם חברות קטנה,‬

346
00:21:28,161 --> 00:21:29,705
‫והם התחילו לבלות ביחד.‬

347
00:21:29,788 --> 00:21:33,709
‫הם הסתובבו ביחד‬
‫חודשיים או שלושה לפני הרצח.‬

348
00:21:34,501 --> 00:21:38,505
‫שני ילדים בני 15 מבתי ספר פרטיים,‬

349
00:21:39,006 --> 00:21:42,801
‫מה שהפך את הכיסוי התקשורתי לקרקס שלם.‬

350
00:21:42,884 --> 00:21:46,221
‫פשע מזעזע שהוביל למעצרם של נער ונערה…‬

351
00:21:46,305 --> 00:21:49,224
‫…בחשד לדקירה של סוכן נדל"ן‬
‫והשלכת גופתו, לכאורה.‬

352
00:21:49,308 --> 00:21:51,435
‫אחת מהם היא בתו של מיליונר.‬

353
00:21:53,645 --> 00:21:56,732
‫כשגיליתי מה קרה לדוד שלי,‬

354
00:21:56,815 --> 00:21:58,859
‫הייתי בהלם.‬

355
00:22:00,068 --> 00:22:03,113
‫במיוחד כיוון שאני ואחותי‬

356
00:22:03,196 --> 00:22:07,034
‫בילינו כמות נכבדת של זמן‬
‫עם הדוד שלי בסנטרל פארק.‬

357
00:22:07,117 --> 00:22:09,494
‫המקום הזה היה מיוחד מבחינת כולנו.‬

358
00:22:09,578 --> 00:22:11,538
‫וידענו שזה מקום מיוחד מבחינתו,‬

359
00:22:11,621 --> 00:22:15,959
‫אז העובדה שהוא איבד את חייו באופן כה טרגי,‬

360
00:22:16,752 --> 00:22:20,756
‫במקום שהיה כה מיוחד, ממש הרסה אותנו.‬

361
00:22:22,132 --> 00:22:26,011
‫היה קשה מאוד לראות את אמא שלי‬

362
00:22:26,511 --> 00:22:28,347
‫ואת האבל שהיא חוותה.‬

363
00:22:28,430 --> 00:22:30,432
‫הגלל העובדה שהם גרו ביחד,‬

364
00:22:30,515 --> 00:22:33,852
‫אני חשב שהיא הרגישה את האובדן יותר מכולם,‬

365
00:22:33,935 --> 00:22:38,398
‫ואני חושב שהיא עדיין הרגישה‬
‫שהיא הייתה אמורה להגן עליו.‬

366
00:22:40,817 --> 00:22:44,863
‫גדלנו בצד המערבי של מנהטן,‬
‫רחוב אחד מסנטרל פארק.‬

367
00:22:45,614 --> 00:22:47,324
‫מייקל היה חביב ביותר.‬

368
00:22:47,407 --> 00:22:50,118
‫הוא הכיר הרבה חברים, והיו לו הרבה חברים.‬

369
00:22:51,870 --> 00:22:55,332
‫לא קראתי לו "מייקל".‬
‫מעולם לא התייחסתי אליו כ"מייק".‬

370
00:22:55,415 --> 00:22:59,169
‫תמיד קראתי לו "אייריש".‬
‫זה היה הכינוי שלו בשכונה.‬

371
00:22:59,753 --> 00:23:01,088
‫הוא צחק הרבה,‬

372
00:23:01,171 --> 00:23:04,257
‫וזה בעצם מה שראו אצל אייריש,‬

373
00:23:04,341 --> 00:23:07,844
‫ברוב הזמן הוא צחק וסיפר בדיחות.‬

374
00:23:07,928 --> 00:23:09,554
‫הוא היה סתם בחור.‬

375
00:23:10,722 --> 00:23:11,807
‫סתם בחור.‬

376
00:23:12,307 --> 00:23:18,021
‫אז למה שמישהו ירצה להרוס אותו ככה?‬

377
00:23:19,231 --> 00:23:20,482
‫זאת התעלומה.‬

378
00:23:23,110 --> 00:23:25,862
‫שני הנערים שמואשמים‬
‫בדקירה האכזרית בסנטרל פארק‬

379
00:23:25,946 --> 00:23:28,615
‫של סוכן נדל"ן ממנהטן טוענים שהם חפים מפשע.‬

380
00:23:28,698 --> 00:23:30,200
‫כריסטופר וסקז‬

381
00:23:30,283 --> 00:23:33,662
‫וחברתו בת ה-15 של וסקז‬
‫יובאו לשימוע מאוחר יותר היום.‬

382
00:23:35,163 --> 00:23:40,502
‫- 24 במאי, 1997‬
‫יום אחרי המעצר -‬

383
00:23:40,585 --> 00:23:44,840
‫המעצר לא היה סוף הסיפור.‬
‫בעצם זאת תחילת הסיפור.‬

384
00:23:44,923 --> 00:23:47,050
‫זה מצב מבלבל למדי.‬

385
00:23:47,134 --> 00:23:50,637
‫באותו שלב לא הרגשנו‬
‫שאנחנו יודעים בדיוק מה קרה.‬

386
00:23:51,221 --> 00:23:54,891
‫הנאשם חשוד בהפרת סעיף 125.25.‬

387
00:23:56,059 --> 00:23:57,060
‫דרגה ראשונה.‬

388
00:23:57,561 --> 00:23:59,896
‫הנאשמת, ביחד עם כריס,‬

389
00:23:59,980 --> 00:24:01,815
‫הנאשם השני,‬

390
00:24:01,898 --> 00:24:05,485
‫ניסתה להסתיר את זהות הקורבן.‬

391
00:24:06,069 --> 00:24:09,614
‫בני ה-15 דפני אבדלה‬
‫ובן זוגה, כריסטופר וסקז,‬

392
00:24:09,698 --> 00:24:12,242
‫טענו בשימוע אתמול כי אינם אשמים.‬

393
00:24:12,325 --> 00:24:13,910
‫- בית המשפט הפלילי -‬

394
00:24:13,994 --> 00:24:17,539
‫לפי החוק בניו יורק, מרגע הקראת האישומים,‬

395
00:24:17,622 --> 00:24:23,962
‫יש לך 144 שעות להגיש כתב אישום.‬

396
00:24:24,045 --> 00:24:27,883
‫אם לא מגישים כתב אישום‬
‫בפרק הזמן שנקבע בחוק,‬

397
00:24:27,966 --> 00:24:32,137
‫יש לשחרר את הנאשמים ממעצר.‬

398
00:24:32,721 --> 00:24:37,017
‫היינו צריכים להעריך במהירות‬
‫אם יש לדעתנו מספיק ראיות‬

399
00:24:37,100 --> 00:24:42,522
‫כדי לבסס מניע סביר‬
‫שיאפשר לנו להגיש כתב אישום.‬

400
00:24:43,732 --> 00:24:45,192
‫עכשיו השעון מתחיל לתקתק.‬

401
00:24:47,986 --> 00:24:51,239
‫- שישה ימים‬
‫עד הגשת כתב אישום או שחרור הנאשמים -‬

402
00:24:51,323 --> 00:24:55,035
‫החקירה הפכה לרחבת היקף.‬

403
00:24:55,577 --> 00:24:58,288
‫היא הצריכה כמה צוותי חקירת זירות‬

404
00:24:58,371 --> 00:25:01,833
‫שיגיעו ויאספו ראיות מכל אחד מהאתרים.‬

405
00:25:01,917 --> 00:25:07,339
‫והיה כמובן צוות בלשים‬
‫שתשאלו קרובי משפחה ועדים.‬

406
00:25:07,422 --> 00:25:11,384
‫הם חיכו שיגיעו ראיות, כי ככה בונים תיק.‬

407
00:25:12,802 --> 00:25:16,389
‫בגלל הדברים שלי פורמן ראה בדירה של דפני,‬

408
00:25:16,973 --> 00:25:19,059
‫היו ראיות שהיה צורך לאסוף.‬

409
00:25:19,643 --> 00:25:22,646
‫דם על הבגדים שלה, דם על הרולרבליידס שלה,‬

410
00:25:22,729 --> 00:25:25,273
‫והיה גם דם על השעון שהיא ענדה.‬

411
00:25:25,899 --> 00:25:29,194
‫כששוטרי משטרת ניו יורק‬
‫אוספים ראיות, הם לא משחקים.‬

412
00:25:29,694 --> 00:25:33,031
‫זאת לא תמונה של דם באמבטיה וזהו.‬

413
00:25:33,114 --> 00:25:34,908
‫הם לוקחים את כל האמבטיה.‬

414
00:25:36,535 --> 00:25:39,746
‫כי יש בה דם של הרוצחים,‬

415
00:25:39,829 --> 00:25:41,498
‫אולי גם דם של הקורבנות.‬

416
00:25:41,581 --> 00:25:43,542
‫חיפשנו בחדר השינה של דפני.‬

417
00:25:43,625 --> 00:25:44,626
‫באחת מהמגירות שלה‬

418
00:25:44,709 --> 00:25:47,963
‫מצאתי את הארנק של מייקל מקמורו,‬
‫עם תעודה מזהה וכסף.‬

419
00:25:48,505 --> 00:25:52,259
‫זאת ראיה נוספת, שממקמת אותה שם, עם מייקל,‬

420
00:25:52,342 --> 00:25:53,802
‫עם כריס, בזירה.‬

421
00:25:55,095 --> 00:25:58,348
‫הבעיה הייתה שהזירה אמנם הייתה מחרידה,‬

422
00:25:58,431 --> 00:26:02,310
‫אבל עצם הנוכחות בשעה שפשע מבוצע אינה פשע.‬

423
00:26:03,311 --> 00:26:06,481
‫ייתכן שאין דרך להגן עליה מבחינה מוסרית,‬

424
00:26:06,565 --> 00:26:07,691
‫אבל היא לא פשע.‬

425
00:26:07,774 --> 00:26:10,986
‫צריך להוכיח את מרכיבי הפשע‬

426
00:26:11,069 --> 00:26:13,154
‫מעבר לכל ספק סביר, כל מרכיב ומרכיב.‬

427
00:26:14,114 --> 00:26:17,409
‫שמענו ממשפחתו של מייקל מקמורו‬

428
00:26:17,909 --> 00:26:21,246
‫על ההתנהגות הרגילה של מייקל‬

429
00:26:21,329 --> 00:26:24,374
‫ועל כמה מהאנשים שהוא בילה איתם בפארק.‬

430
00:26:24,457 --> 00:26:27,377
‫מייקל הכיר כמה אנשים בפארק.‬

431
00:26:27,460 --> 00:26:32,048
‫אחרי העבודה הוא נהג‬
‫ללכת לשם עם שישיית בירות או משהו.‬

432
00:26:32,674 --> 00:26:35,093
‫היו לו חברים לשתייה.‬

433
00:26:36,094 --> 00:26:37,929
‫מייקל התמודד עם אלכוהול.‬

434
00:26:38,638 --> 00:26:43,018
‫הוא היה בחור רגיל עם בעיות רגילות.‬

435
00:26:43,101 --> 00:26:44,978
‫אייריש ניסה להשתנות.‬

436
00:26:45,854 --> 00:26:47,606
‫הוא הלך לאלכוהוליסטים אנונימיים.‬

437
00:26:48,148 --> 00:26:53,528
‫המרכז שאייריש הלך אליו‬
‫היה ב-YMCA בסנטרל פארק וסט,‬

438
00:26:54,195 --> 00:26:56,156
‫ושם הוא פגש את דפני.‬

439
00:27:00,744 --> 00:27:03,622
‫החקירה התקדמה כמו שצריך.‬

440
00:27:03,705 --> 00:27:05,749
‫אנשים תושאלו,‬

441
00:27:05,832 --> 00:27:09,294
‫וגילינו שהם היו נוכחים בפארק לפני הרצח.‬

442
00:27:10,170 --> 00:27:13,465
‫גילינו שביום הרצח של מייקל מקמורו,‬

443
00:27:13,548 --> 00:27:18,011
‫דפני וכריס הסכימו להיות זוג.‬

444
00:27:19,554 --> 00:27:24,476
‫הם הלכו לגלוש על רולרבליידס,‬
‫והיא הסתבכה בכל מיני בעיות.‬

445
00:27:25,393 --> 00:27:27,937
‫היא התחילה לריב עם גברים מבוגרים בפארק.‬

446
00:27:28,021 --> 00:27:29,814
‫היא עשתה כל מיני דברים מטורפים.‬

447
00:27:29,898 --> 00:27:33,526
‫לכאורה, היא אמרה לאחד מהם,‬
‫"אני הולכת להרוג הלילה מישהו".‬

448
00:27:35,403 --> 00:27:40,033
‫לפני הרצח, דפני וכריס שתו,‬

449
00:27:40,116 --> 00:27:43,620
‫והם נתקלו בקבוצת אנשים‬
‫סמוך לסטרוברי פילדס.‬

450
00:27:43,703 --> 00:27:45,497
‫אחד מהם היה מייקל מקמורו.‬

451
00:27:47,582 --> 00:27:51,294
‫כריס היה הכלבלב. הוא פשוט הלך אחריה.‬

452
00:27:51,378 --> 00:27:56,800
‫דפני הייתה ילדה‬
‫הרבה יותר מנוסה, אפשר לומר, באותו גיל.‬

453
00:27:57,467 --> 00:28:00,095
‫היא הייתה כמו שדה בבקבוק.‬

454
00:28:00,178 --> 00:28:03,848
‫כשכריסטופר מצא את הבקבוק ופתח את הפקק‬

455
00:28:03,932 --> 00:28:07,602
‫והיא זינקה החוצה,‬
‫היא שלטה בכל דבר שקשור בו.‬

456
00:28:12,148 --> 00:28:15,068
‫במהלך החיפוש בדירה של כריס וסקז,‬

457
00:28:15,151 --> 00:28:19,364
‫היה דם על הבגדים שלו, והשוטרים מצאו סכין.‬

458
00:28:20,573 --> 00:28:23,076
‫באותו שלב לא ידענו‬
‫האם זה ה-סכין בה"א הידיעה.‬

459
00:28:23,868 --> 00:28:26,579
‫אז היינו צריכים לבצע בדיקת דנ"א.‬

460
00:28:27,664 --> 00:28:29,207
‫- 6 ימים עד הגשת אישום או שחרור -‬

461
00:28:29,290 --> 00:28:32,210
‫- 4 ימים עד הגשת אישום או שחרור -‬

462
00:28:32,293 --> 00:28:34,629
‫- משרד חוקר מקרי המוות -‬

463
00:28:35,964 --> 00:28:39,259
‫מר מקמורו נלקח לנתיחה לאחר המוות.‬

464
00:28:40,677 --> 00:28:45,223
‫בעת הנתיחה, שיעור האלכוהול בדמו היה 0.31,‬

465
00:28:45,306 --> 00:28:48,476
‫יותר מפי שלושה מהגבול המותר.‬

466
00:28:49,936 --> 00:28:52,105
‫האם זה היה מגביל אותו?‬

467
00:28:52,188 --> 00:28:53,815
‫סביר, כן.‬

468
00:28:53,898 --> 00:28:58,528
‫אבל הייתה לו היכולת ללכת מסטרוברי פילדס‬

469
00:28:58,611 --> 00:29:01,823
‫לעבר האגם בכוחות עצמו.‬

470
00:29:02,782 --> 00:29:05,785
‫אז ניסינו לקבוע מה קרה.‬

471
00:29:06,369 --> 00:29:08,872
‫היו חבורות בצד האחורי של הרגליים שלו.‬

472
00:29:08,955 --> 00:29:10,832
‫היה לחבורות האלה דפוס.‬

473
00:29:11,624 --> 00:29:13,501
‫ההרס של הפנים שלו‬

474
00:29:14,544 --> 00:29:19,674
‫הצביע על כך שהתקיפה‬
‫הייתה מאוד אישית ומלאת זעם.‬

475
00:29:19,758 --> 00:29:20,967
‫- דו"ח נתיחה -‬

476
00:29:21,050 --> 00:29:27,223
‫בצד אחד של החזה שלו‬
‫היו שמונה, תשעה או עשרה פצעי דקירה,‬

477
00:29:27,807 --> 00:29:31,686
‫מקובצים ביחד. זה סימן לכך שהוא לא זז.‬

478
00:29:32,604 --> 00:29:35,857
‫עכשיו אפשר לראות גבר עומד,‬

479
00:29:36,900 --> 00:29:38,693
‫הפרצוף שלו נחתך‬

480
00:29:38,777 --> 00:29:42,280
‫והידיים שלו נחתכו בשעה שהוא נלחם על חייו.‬

481
00:29:42,363 --> 00:29:44,949
‫ואז הוא נופל.‬

482
00:29:45,033 --> 00:29:50,580
‫ועכשיו התוקף עומד מעליו‬
‫וחותך אותו באכזריות,‬

483
00:29:50,663 --> 00:29:54,542
‫דוקר אותו מספר פעמים, שוב ושוב ושוב.‬

484
00:29:58,004 --> 00:30:00,840
‫השאלה הגדולה, נראה לי, שחשבתי עליה‬

485
00:30:00,924 --> 00:30:04,093
‫בנוגע למה שבאמת קרה…‬

486
00:30:04,177 --> 00:30:05,261
‫כי הוא היה בחור גדול.‬

487
00:30:05,345 --> 00:30:09,349
‫איך הוא הגיע לרצפה, למרות רמת השכרות שלו,‬

488
00:30:09,849 --> 00:30:15,522
‫כך שכריס וסקז הקטן והרזה‬
‫היה יכול לגרום לכל כך הרבה נזק?‬

489
00:30:15,605 --> 00:30:18,399
‫התשובה היא שכריס לא עשה את זה לבד.‬

490
00:30:19,734 --> 00:30:21,653
‫זאת לפחות הייתה ההנחה.‬

491
00:30:30,203 --> 00:30:34,249
‫כשגיליתי לבסוף‬
‫מה הם עשו לגופה, זה הכעיס אותי.‬

492
00:30:34,332 --> 00:30:37,752
‫לא אכפת לי שהם בני 15.‬
‫הצדק צריך להיעשות פה.‬

493
00:30:39,587 --> 00:30:41,840
‫אחותי הייתה בת 15.‬

494
00:30:41,923 --> 00:30:43,633
‫אני הייתי בן 17.‬

495
00:30:43,716 --> 00:30:49,013
‫לא הצלחנו להעלות על דעתנו‬
‫איך מישהו בגילנו יכול לעשות דבר כזה.‬

496
00:30:50,974 --> 00:30:54,352
‫דפני אבדלה תישאר‬
‫מאחורי הסורגים לפחות עד יום רביעי,‬

497
00:30:54,435 --> 00:30:56,437
‫אז נקבע דיון נוסף בבית המשפט.‬

498
00:30:56,521 --> 00:30:59,774
‫באותו יום יצטרך להינקט‬
‫צעד כלשהו על ידי חבר מושבעים גדול,‬

499
00:30:59,858 --> 00:31:01,526
‫אחרת בת ה-15 תשוחרר.‬

500
00:31:01,609 --> 00:31:04,404
‫- 4 ימים עד הגשת אישום או שחרור -‬

501
00:31:04,487 --> 00:31:06,072
‫- 24 שעות עד הגשת אישום או שחרור -‬

502
00:31:06,155 --> 00:31:08,032
‫בדיקת הדנ"א הסתיימה.‬

503
00:31:08,867 --> 00:31:12,245
‫על האולר שלו הייתה תערובת דם‬

504
00:31:12,328 --> 00:31:14,831
‫על הלהב ובתוך הידית.‬

505
00:31:14,914 --> 00:31:19,419
‫בתערובת היו הדם שלו והדם של מייקל מקמורו.‬

506
00:31:21,713 --> 00:31:26,009
‫זה היה כלי הרצח. זאת ראיה מכרעת.‬

507
00:31:26,843 --> 00:31:28,845
‫היה קשה לעכל את העובדה‬

508
00:31:28,928 --> 00:31:32,640
‫שהם היו מסוגלים לאלימות קיצונית כל כך.‬

509
00:31:32,724 --> 00:31:35,894
‫אבל בה בעת, ידענו שהם היו מסוגלים.‬

510
00:31:36,978 --> 00:31:38,980
‫ידענו שהם עשו את זה.‬

511
00:31:40,565 --> 00:31:42,066
‫באותו שלב חשבנו‬

512
00:31:42,150 --> 00:31:46,154
‫שעל פי סך המידע שהיה בידינו באותו רגע,‬

513
00:31:46,237 --> 00:31:51,367
‫הייתה לנו עילה סבירה מספיק‬
‫להגיש אישומים נגד שניהם.‬

514
00:31:51,451 --> 00:31:55,038
‫ראיית המפתח במקרה של כריס הייתה הסכין.‬

515
00:31:55,121 --> 00:31:57,206
‫במקרה של דפני, אלה היו האמירות שלה.‬

516
00:31:58,124 --> 00:32:01,794
‫אין ספק שהיא הציבה את עצמה בתפקיד פעיל‬

517
00:32:01,878 --> 00:32:04,464
‫בכל הנוגע לניסיון להיפטר מהגופה.‬

518
00:32:05,423 --> 00:32:07,467
‫הצגנו את הראיות לחבר המושבעים הגדול.‬

519
00:32:08,051 --> 00:32:10,094
‫חבר המושבעים מצא שהן משכנעות.‬

520
00:32:10,178 --> 00:32:13,222
‫הם חזרו עם אישומים‬
‫ברצח מדרגה שנייה נגד שניהם.‬

521
00:32:13,306 --> 00:32:17,644
‫- רצח מדרגה שנייה:‬
‫הרג מכוון ללא תכנון מראש -‬

522
00:32:19,520 --> 00:32:23,358
‫בימים הראשונים של החקירה,‬

523
00:32:23,441 --> 00:32:28,529
‫גילינו את מי הנאשמים שכרו כדי שייצגו אותם.‬

524
00:32:29,572 --> 00:32:33,201
‫כריסטופר וסקז שכר אדם בשם ארנולד קריס,‬

525
00:32:33,284 --> 00:32:35,328
‫לשעבר עוזר התובע הכללי.‬

526
00:32:35,411 --> 00:32:37,705
‫יריב אימתני, ללא ספק.‬

527
00:32:38,706 --> 00:32:41,834
‫דפני ומשפחתה שכרו את בן ברפמן.‬

528
00:32:42,335 --> 00:32:46,214
‫בן היה אחד מהסנגורים הבכירים בניו יורק,‬

529
00:32:46,297 --> 00:32:47,966
‫וסביר שבמדינה כולה.‬

530
00:32:48,049 --> 00:32:53,972
‫הוא ייצג את כולם,‬
‫ממאפיונרים ועד אנשים מוול סטריט.‬

531
00:32:54,055 --> 00:32:55,306
‫- התותחים של פאפי -‬

532
00:32:55,390 --> 00:32:57,600
‫תיק הלקוחות של בן היה מגוון,‬

533
00:32:57,684 --> 00:33:01,479
‫ולרוב הוא השיג תוצאות טובות‬
‫עבורו ועבור הלקוחות שלו.‬

534
00:33:01,562 --> 00:33:05,608
‫זאת הייתה תזכורת מרתיעה‬

535
00:33:05,692 --> 00:33:09,570
‫למה שהיה מוטל על הכף ולמידת הקושי של התיק.‬

536
00:33:10,196 --> 00:33:13,116
‫יש בלשים שנרתעים קצת‬

537
00:33:13,199 --> 00:33:15,660
‫מהנוכחות של אדם כמו בן ברפמן.‬

538
00:33:15,743 --> 00:33:18,538
‫הדעה שלי הייתה, "יש לך תואר במשפטים,‬

539
00:33:19,038 --> 00:33:21,958
‫"ואתה לבוש יותר יפה ממני,‬

540
00:33:22,041 --> 00:33:24,877
‫"אבל שנינו לובשים‬
‫מכנסיים בבוקר באותה צורה,‬

541
00:33:24,961 --> 00:33:26,879
‫"ואני מוכן אם אתה מוכן.‬

542
00:33:26,963 --> 00:33:28,423
‫"בוא נעשה את זה".‬

543
00:33:28,506 --> 00:33:29,799
‫- בן, עמית ואדם עם בעיות -‬

544
00:33:29,882 --> 00:33:32,385
‫כרגע יש לי יותר שאלות מתשובות.‬

545
00:33:32,468 --> 00:33:33,553
‫מי היה מר מקמורו?‬

546
00:33:33,636 --> 00:33:36,305
‫ולמה הוא שתה בפארק עם ילדים?‬

547
00:33:36,389 --> 00:33:40,727
‫התקשורת יצרה נרטיב שהציג את אייריש כסוטה.‬

548
00:33:40,810 --> 00:33:44,063
‫הם הציגו דימוי לא נכון של מייקל.‬

549
00:33:44,147 --> 00:33:47,233
‫הסיבות שבגללן הוא אהב‬
‫לשתות אל תוך הלילה בפארק‬

550
00:33:47,316 --> 00:33:50,445
‫בחברתם של צעירים,‬
‫בעיקר, עדיין אינן ברורות.‬

551
00:33:50,528 --> 00:33:53,114
‫אבל ברור שהדבר עלה לו בחייו.‬

552
00:33:53,197 --> 00:33:54,866
‫ההסבר הברור ביותר‬

553
00:33:54,949 --> 00:33:57,577
‫כשרואים גבר בן 44‬

554
00:33:57,660 --> 00:34:01,956
‫שותה עם שני בני 15 בלילה בסנטרל פארק…‬

555
00:34:02,040 --> 00:34:05,585
‫זה לא צעד כל כך גדול‬
‫לנסות להציג תמונה כזאת.‬

556
00:34:05,668 --> 00:34:08,671
‫מקמורו נפגש אחר כך‬
‫עם שני הצעירים סמוך לאגם‬

557
00:34:08,755 --> 00:34:10,673
‫וייתכן שניסה להתחיל עם אבדלה,‬

558
00:34:10,757 --> 00:34:14,927
‫וגרם, לכאורה, לבן זוגה, וסקז,‬
‫להיתקף זעם כשהוא חמוש בסכין.‬

559
00:34:15,720 --> 00:34:19,724
‫אני חושב שהספקולציות פגעו בסבתא שלי‬

560
00:34:19,807 --> 00:34:23,978
‫ובקרובים אחרים שלי, כי הן לא היו נכונות.‬

561
00:34:24,604 --> 00:34:25,688
‫רצינו לוודא‬

562
00:34:25,772 --> 00:34:29,901
‫שהוא ייזכר בצורה מכובדת ומכבדת,‬

563
00:34:29,984 --> 00:34:31,569
‫כי זה מה שהגיע לו.‬

564
00:34:31,652 --> 00:34:34,489
‫- בהלוויית הקורבן,‬
‫החשש הוא שגם שמו הטוב יאבד -‬

565
00:34:34,572 --> 00:34:39,285
‫לא גילנו שום דבר שירמז‬
‫על כך שהוא עשה אי פעם משהו רע למישהו.‬

566
00:34:39,368 --> 00:34:44,332
‫למעשה, הוא היה אדם טוב לב,‬
‫שהתייחס יפה לכל מי שהוא פגש,‬

567
00:34:44,415 --> 00:34:45,374
‫בלי יוצא מהכלל.‬

568
00:34:45,458 --> 00:34:47,835
‫ובמקרה המסוים הזה,‬

569
00:34:47,919 --> 00:34:50,838
‫לתאר אותו כמי שנמצא‬
‫במקום הלא נכון בזמן הלא נכון‬

570
00:34:50,922 --> 00:34:52,882
‫יהיה תיאור מדויק.‬

571
00:34:58,221 --> 00:35:03,309
‫התיק נגד כריס היה חזק יותר‬
‫לכל אורך הדרך, בגלל הסכין.‬

572
00:35:03,392 --> 00:35:06,395
‫זאת הייתה הראיה‬
‫הטובה ביותר שהייתה לנו בתיק הזה.‬

573
00:35:06,479 --> 00:35:08,940
‫ידענו שהסכין היה כלי הרצח.‬

574
00:35:09,023 --> 00:35:11,984
‫חשבנו שנצליח להוכיח מעבר לכל ספק סביר‬

575
00:35:12,610 --> 00:35:14,445
‫שכריסטופר אחז בסכין.‬

576
00:35:15,905 --> 00:35:20,034
‫היינו פחות בטוחים‬
‫בנוגע להוכחות במקרה של דפני.‬

577
00:35:20,118 --> 00:35:23,371
‫אמנם היו הרבה ראיות נסיבתיות‬

578
00:35:23,454 --> 00:35:25,957
‫שמיקמו אותה בבירור בזירת הפשע,‬

579
00:35:26,499 --> 00:35:30,878
‫אך הן הצריכו מידה של אמונה מצד המושבעים.‬

580
00:35:30,962 --> 00:35:35,258
‫התיק היה קשה יותר מהתיק נגד כריסטופר.‬

581
00:35:35,967 --> 00:35:39,262
‫ואז קיבלנו הפתעה גדולה למדי.‬

582
00:35:40,596 --> 00:35:42,181
‫- התובע המחוזי, מחוז ניו יורק -‬

583
00:35:42,265 --> 00:35:47,436
‫מר ברפמן יצר קשר עם משרד התובע,‬
‫בתור עורך הדין של דפני,‬

584
00:35:47,520 --> 00:35:49,647
‫ואמר, "תשאלתי את הלקוחה שלי,‬

585
00:35:49,730 --> 00:35:53,609
‫"והיא רוצה למסור מידע בתמורה לחסינות".‬

586
00:35:53,693 --> 00:35:57,446
‫ההסבר של בן היה,‬
‫"חבר'ה, נדמה לי שהבנתם לא נכון.‬

587
00:35:57,530 --> 00:36:00,992
‫"היא בעצם עדה, לא נאשמת.‬

588
00:36:01,075 --> 00:36:03,369
‫"תנו לי לבוא איתה תחת הסכם חסינות".‬

589
00:36:03,452 --> 00:36:05,163
‫זה הסכם‬

590
00:36:05,246 --> 00:36:08,249
‫שבו הסנגור יכול להביא לקוחה,‬

591
00:36:08,332 --> 00:36:11,544
‫והיא יכולה בעצם לדבר בחופשיות.‬

592
00:36:11,627 --> 00:36:14,463
‫הדברים שאתה אומר לא יכולים לשמש נגדך,‬

593
00:36:14,547 --> 00:36:16,883
‫אלא אם כן תעיד בבית המשפט‬

594
00:36:16,966 --> 00:36:19,969
‫ותגיד שם דברים אחרים מהדברים שאמרת פה.‬

595
00:36:21,971 --> 00:36:24,223
‫אז הבאנו אותה למשרד התובע.‬

596
00:36:25,850 --> 00:36:27,977
‫דפני הסבירה שבאותו לילה,‬

597
00:36:28,060 --> 00:36:31,480
‫היא ווסקז נתקלו במקרה בקבוצת אנשים‬

598
00:36:31,564 --> 00:36:35,026
‫שמייקל היה מבלה איתם בערבים,‬
‫שנהגו לשתות בפארק.‬

599
00:36:36,110 --> 00:36:41,115
‫מעט אחר כך הגיע שוטר על קטנוע ופיזר אותם.‬

600
00:36:41,199 --> 00:36:44,410
‫אז הם התפזרו לכיוונים שונים.‬

601
00:36:46,245 --> 00:36:51,834
‫הבירה הייתה אצל דפני וכריס,‬
‫אז מייקל הלך בעקבות הבירה.‬

602
00:36:52,877 --> 00:36:57,298
‫והם הלכו לגזיבו הקטן שעל שפת האגם.‬

603
00:36:58,466 --> 00:37:01,469
‫הם ישבו שם ושתו את שאר הבירה.‬

604
00:37:02,053 --> 00:37:03,888
‫בשלב כלשהו,‬

605
00:37:03,971 --> 00:37:06,390
‫דפני וכריס…‬

606
00:37:09,227 --> 00:37:13,189
‫החליטו לשחות בעירום באגם.‬

607
00:37:16,651 --> 00:37:19,362
‫כשהם יצאו, שניהם קפאו מקור.‬

608
00:37:20,738 --> 00:37:23,616
‫אז ההסבר שלה היה…‬

609
00:37:26,202 --> 00:37:28,496
‫שמייקל ראה שהיא רעדה.‬

610
00:37:29,038 --> 00:37:32,875
‫הוא שם עליה יד כדי לנסות לחמם אותה,‬

611
00:37:32,959 --> 00:37:34,210
‫וכריס התפוצץ.‬

612
00:37:38,923 --> 00:37:44,470
‫כי הוא חשב שמייקל מנסה להתחיל עם דפני.‬

613
00:37:45,596 --> 00:37:49,058
‫הוא שלף את הסכין שלו, והתחיל לדקור אותו.‬

614
00:37:57,066 --> 00:38:00,778
‫היא אמרה,‬
‫"כריסטופר עשה את זה. הוא עשה הכול.‬

615
00:38:00,861 --> 00:38:01,904
‫"אני עדה".‬

616
00:38:02,655 --> 00:38:06,742
‫אם זה היה נכון,‬
‫היא הייתה למעשה עדת ראייה לרצח.‬

617
00:38:06,826 --> 00:38:09,161
‫סביר שכתב האישום נגדה היה מבוטל.‬

618
00:38:10,496 --> 00:38:12,915
‫וזה היה סוף הסיפור מבחינתה.‬

619
00:38:13,541 --> 00:38:16,002
‫אבל אני לא השתכנעתי.‬

620
00:38:16,085 --> 00:38:18,254
‫- בית המשפט הפלילי -‬

621
00:38:18,337 --> 00:38:21,257
‫דפני נולדה, למעשה,‬

622
00:38:21,841 --> 00:38:24,677
‫לתוך המחשבה שהיא טובה יותר משאר העולם,‬

623
00:38:25,177 --> 00:38:28,806
‫ושהיא האדם הכי חשוב‬
‫בכל חדר שהיא נכנסה אליו.‬

624
00:38:28,889 --> 00:38:33,561
‫אז אני בטוח שהיא חשבה שהיא תהיה‬
‫חכמה יותר ותוכל לצאת מזה בדיבורים.‬

625
00:38:33,644 --> 00:38:36,856
‫כי זה מה שכולם עושים,‬
‫כולם חושבים שהם יצאו מזה בדיבורים.‬

626
00:38:36,939 --> 00:38:38,816
‫ואין דבר שאנחנו מעדיפים.‬

627
00:38:38,899 --> 00:38:40,818
‫"תמשיכי לדבר, בבקשה."‬

628
00:38:40,901 --> 00:38:44,363
‫אז רציתי להמשיך לתמרן אותה.‬

629
00:38:44,447 --> 00:38:47,616
‫אמרתי שיש ראיות פיזיות‬
‫שתומכות במה שהיא אומרת.‬

630
00:38:47,700 --> 00:38:51,871
‫ואז אמרתי, "טוב, אני אשמח לדעת אם זה בסדר‬

631
00:38:51,954 --> 00:38:55,458
‫"שתרשו לנו לדבר איתה עוד כמה פעמים.‬

632
00:38:55,541 --> 00:38:57,376
‫"אני פשוט רוצה להבהיר עוד דבר או שניים".‬

633
00:38:57,460 --> 00:38:59,587
‫ברפמן אמר, "כן, אין בעיה".‬

634
00:38:59,670 --> 00:39:01,589
‫הוא חשב שהסיפור נגמר.‬

635
00:39:01,672 --> 00:39:04,759
‫ביצענו איתה ראיונות המשך.‬

636
00:39:04,842 --> 00:39:07,678
‫הוא שלח עורך דין זוטר מהמשרד שלו.‬

637
00:39:08,679 --> 00:39:10,598
‫ברוב יש משהו…‬

638
00:39:11,390 --> 00:39:12,725
‫אבהי, כמעט.‬

639
00:39:13,851 --> 00:39:17,563
‫הוא מעורר אמון, ואנשים מדברים איתו.‬

640
00:39:17,646 --> 00:39:21,734
‫כשרוב מוני דיבר עם דפני אבדלה,‬

641
00:39:22,401 --> 00:39:24,070
‫נבנה ביניהם קשר.‬

642
00:39:24,153 --> 00:39:25,529
‫הוא מבריק בזה.‬

643
00:39:28,032 --> 00:39:30,785
‫אמרתי לה, "טוב, יש לי שאלה.‬

644
00:39:31,410 --> 00:39:33,537
‫"החבורות האלה מדאיגות אותי".‬

645
00:39:33,621 --> 00:39:35,915
‫והוצאתי תצלום מהתיק,‬

646
00:39:35,998 --> 00:39:39,627
‫שראו בו בבירור קו וחבורות עגולות‬

647
00:39:39,710 --> 00:39:41,796
‫על אחורי הרגל, ואמרתי,‬

648
00:39:42,713 --> 00:39:44,799
‫"מה זה, לדעתך?"‬

649
00:39:45,299 --> 00:39:48,552
‫היא היססה לרגע, ואמרה, "המממ…"‬

650
00:39:48,636 --> 00:39:52,890
‫היא הפכה את התמונה, הסתכלה עליה, והיססה.‬

651
00:39:52,973 --> 00:39:55,851
‫הוא הושיט יד, טפח על הכתף שלה, ואמר,‬

652
00:39:55,935 --> 00:40:00,356
‫"זה בסדר, תספרי לו".‬
‫ואני חשבתי לעצמי, "תודה, חבר.‬

653
00:40:00,439 --> 00:40:02,566
‫"אתה ממש עוזר לי פה".‬

654
00:40:04,652 --> 00:40:08,656
‫אז לקחתי את הקופסה,‬
‫והוצאתי ממנה את הרולרבליידס, ואמרתי,‬

655
00:40:09,824 --> 00:40:13,160
‫"זה עוזר לך להיזכר במשהו?"‬

656
00:40:15,287 --> 00:40:19,208
‫ואז היא התחילה להדגים‬

657
00:40:19,291 --> 00:40:23,629
‫חלק מההתנהגות האמיתית שלה.‬

658
00:40:26,590 --> 00:40:28,926
‫היא אמרה, "חשבתי שהוא יפגע בחבר שלי,‬

659
00:40:29,009 --> 00:40:30,177
‫אז בעטתי בו".‬

660
00:40:30,886 --> 00:40:34,807
‫אמרתי, "בסדר, אני מבין, אבל תסבירי לי".‬

661
00:40:36,976 --> 00:40:40,062
‫"טוב, בעטתי בו, והוא נפל.‬

662
00:40:40,146 --> 00:40:42,731
‫"ואז כריס קפץ עליו ודקר אותו עוד."‬

663
00:40:42,815 --> 00:40:44,733
‫אז אמרתי "בסדר",‬

664
00:40:44,817 --> 00:40:47,570
‫ואז עורך הדין אמר, "טוב, סיימנו".‬

665
00:40:50,573 --> 00:40:55,119
‫היא לא הייתה יכולה‬
‫להכחיש יותר את המעורבות שלה.‬

666
00:40:55,661 --> 00:40:59,123
‫היא תקפה את מייקל מקמורו.‬

667
00:40:59,206 --> 00:41:01,459
‫היא בעטה במייקל מקמורו.‬

668
00:41:01,542 --> 00:41:04,170
‫היא הפכה אותו לחסר אונים.‬

669
00:41:05,421 --> 00:41:07,047
‫ועכשיו הייתה לנו הוכחה לזה.‬

670
00:41:08,007 --> 00:41:10,551
‫שותפה לפשע, לא עדה.‬

671
00:41:10,634 --> 00:41:11,719
‫רוצחת.‬

672
00:41:19,477 --> 00:41:23,105
‫ידענו, בזכות מכלול הנסיבות,‬

673
00:41:23,189 --> 00:41:25,274
‫שהיא הייתה חייבת לעזור לכריס.‬

674
00:41:26,859 --> 00:41:29,737
‫וכעת, לראשונה, היא סיפרה לנו.‬

675
00:41:29,820 --> 00:41:31,572
‫מעט אחרי שזה התגלה,‬

676
00:41:32,281 --> 00:41:35,409
‫הגענו לעסקת טיעון עם דפני אבדלה.‬

677
00:41:35,493 --> 00:41:38,954
‫הערב, נערה שהואשמה‬
‫בדקירה אכזרית במיוחד בסנטרל פארק‬

678
00:41:39,038 --> 00:41:42,208
‫הגיעה לעסקה עם התובעים והודתה בהריגה.‬

679
00:41:42,291 --> 00:41:45,419
‫דפני אבדלה בת ה-16 התנצלה על חלקה‬

680
00:41:45,503 --> 00:41:48,422
‫ברצח של מייקל מקמורו‬
‫ובהשחתת גופתו בשנה שעברה.‬

681
00:41:48,506 --> 00:41:49,882
‫העסקה לא מחייבת אותה‬

682
00:41:49,965 --> 00:41:52,885
‫להעיד נגד חברה לשעבר, כריסטופר וסקז.‬

683
00:41:52,968 --> 00:41:54,887
‫הוא נאשם בדקירה עצמה.‬

684
00:41:54,970 --> 00:41:57,556
‫- מול אימה הבוכה, הצעירה מודה ברצח -‬

685
00:42:00,226 --> 00:42:01,602
‫דפני תודה באשמה,‬

686
00:42:01,685 --> 00:42:05,856
‫והיא תקבל את העונש המרבי על העבירה,‬

687
00:42:06,482 --> 00:42:09,985
‫אבל היא לא תעיד בבית המשפט נגד כריס וסקז.‬

688
00:42:11,820 --> 00:42:15,699
‫עבדנו הרבה עם משרד התובע, והוא בעצם אמר,‬

689
00:42:15,783 --> 00:42:19,370
‫"זה הכי טוב שיכולנו לקבל".‬
‫כי היו לנו הוכחות נגדו.‬

690
00:42:19,453 --> 00:42:21,539
‫היה לנו תיק מבוסס למדי.‬

691
00:42:21,622 --> 00:42:23,999
‫אבל איתה היה מאוחר מדי.‬

692
00:42:24,083 --> 00:42:25,626
‫אם היינו הולכים למשפט,‬

693
00:42:25,709 --> 00:42:28,504
‫לא בטוח שהיינו מצליחים להשיג הרשעה כלשהי.‬

694
00:42:28,587 --> 00:42:30,297
‫אני רוצה גם לבקש…‬

695
00:42:30,381 --> 00:42:34,260
‫במרץ 1998, דפני הגיעה לבית המשפט,‬

696
00:42:34,843 --> 00:42:39,014
‫והודתה בפשע שנקרא "הריגה מדרגה ראשונה".‬

697
00:42:39,098 --> 00:42:40,683
‫הריגה מדרגה ראשונה‬

698
00:42:40,766 --> 00:42:43,185
‫שונה מרצח מדרגה שנייה,‬

699
00:42:43,269 --> 00:42:46,105
‫העבירה שהיא הואשמה בה במקור,‬

700
00:42:46,188 --> 00:42:48,816
‫כי היא לא מחייבת כוונה להרוג.‬

701
00:42:49,650 --> 00:42:55,364
‫היא הודתה בכוונה לגרום‬
‫למייקל מקמורו חבלה גופנית חמורה.‬

702
00:42:58,784 --> 00:43:01,620
‫היא הודתה בהריגה מדרגה ראשונה.‬

703
00:43:02,121 --> 00:43:05,332
‫היא הודתה בבית המשפט בדברים שהיא עשתה‬

704
00:43:05,916 --> 00:43:08,669
‫שהפכו אותה לאשמה בפשע,‬

705
00:43:08,752 --> 00:43:11,922
‫וקיבלה עונש של שלוש עד תשע שנים.‬

706
00:43:19,597 --> 00:43:22,558
‫בנובמבר 1998 התחלנו את המשפט.‬

707
00:43:23,434 --> 00:43:26,520
‫זאת הייתה הפעם הראשונה‬
‫שהעליתי את רוב לדוכן העדים.‬

708
00:43:26,604 --> 00:43:28,647
‫רוב בא לבית המשפט,‬

709
00:43:28,731 --> 00:43:33,068
‫הוא לבש מקטורן,‬
‫והייתה לו סיכה של גרייטפול דד על הדש.‬

710
00:43:33,861 --> 00:43:37,865
‫ואני, בתור עוזר תובע צעיר ולחוץ,‬

711
00:43:37,948 --> 00:43:39,950
‫אמרתי, "רוב, זה לא הולם.‬

712
00:43:40,034 --> 00:43:42,161
‫"אתה צריך להוריד את הסיכה של גרייטפול דד".‬

713
00:43:42,244 --> 00:43:44,496
‫אמרתי, "זה לא יקרה".‬

714
00:43:44,580 --> 00:43:48,125
‫אמרתי, "תוריד אותה, בבקשה.‬
‫לא עושים את זה בבית משפט.‬

715
00:43:48,208 --> 00:43:51,503
‫"לא עונדים גולגולת‬
‫שעובר דרכה ברק על דוכן העדים".‬

716
00:43:51,587 --> 00:43:54,423
‫"אמרתי, "טוב, בעיה.‬
‫אני לא מוריד את הסיכה".‬

717
00:43:54,506 --> 00:43:57,593
‫רוב אמר, "יש לך שתי אפשרויות.‬

718
00:43:59,053 --> 00:44:01,805
‫"אני יכול להעיד עם הסיכה,‬

719
00:44:02,306 --> 00:44:04,892
‫"ואני יכול לא להעיד עם הסיכה.‬

720
00:44:05,392 --> 00:44:08,812
‫"אבל בכל מקרה, הסיפור ייגמר‬
‫בכך שאני אענוד את הסיכה".‬

721
00:44:10,230 --> 00:44:14,068
‫חשבתי על זה רגע,‬
‫ושאלתי, "מתי תוכל לעלות להעיד?"‬

722
00:44:16,654 --> 00:44:19,156
‫- עשיית צדק היא עמוד התווך של ממשלה טובה -‬

723
00:44:20,074 --> 00:44:22,743
‫ההגנה שהוצגה הייתה,‬

724
00:44:22,826 --> 00:44:26,413
‫"שלושה אנשים הלכו לאגם. שניים חזרו ממנו.‬

725
00:44:27,289 --> 00:44:31,752
‫"אף אחד מהם לא מדבר.‬
‫אין לדעת מה קרה ליד האגם".‬

726
00:44:32,252 --> 00:44:33,837
‫כי אם אתה לא בטוח‬

727
00:44:33,921 --> 00:44:39,927
‫מי באמת דקר, מה קרה בתגרה,‬

728
00:44:40,010 --> 00:44:44,223
‫אז חייב להיות לך ספק סביר‬
‫בנוגע לאשמה של הצעיר הזה.‬

729
00:44:45,099 --> 00:44:49,019
‫כשאנשים מאשימים זה את זה, תמיד יש חשש‬

730
00:44:49,103 --> 00:44:52,147
‫שזה יוביל למבוי סתום,‬

731
00:44:52,231 --> 00:44:55,401
‫וייתכן שהמושבעים לא ישתכנעו לכאן או לכאן.‬

732
00:44:55,484 --> 00:44:58,195
‫ההגנה אכן הטילה את האשמה על דפני,‬

733
00:44:58,904 --> 00:45:02,408
‫שייתכן בהחלט שהיא הייתה האחראית לכל זה,‬

734
00:45:02,491 --> 00:45:06,745
‫אבל נדמה לי שהאסטרטגיה הכללית‬
‫הייתה, "אנחנו פשוט לא יודעים.‬

735
00:45:06,829 --> 00:45:11,208
‫"ואם אתם לא יודעים,‬
‫אתם חייבים לזכות את הלקוח שלי".‬

736
00:45:13,335 --> 00:45:17,297
‫בכל תיק יש רגע‬

737
00:45:17,381 --> 00:45:20,968
‫שבו המושבעים יכולים לדמיין‬

738
00:45:21,051 --> 00:45:25,264
‫את האדם שיושב מולם‬
‫עושה את הדברים שהוא מואשם בהם.‬

739
00:45:25,347 --> 00:45:30,227
‫היה לי קשה להאמין שכל 12 המושבעים‬

740
00:45:30,310 --> 00:45:34,648
‫יצליחו לראות את כריס וסקז‬
‫מבצע את הפשע המחריד הזה.‬

741
00:45:37,860 --> 00:45:40,362
‫כשהמושבעים יצאו לדון ביניהם,‬

742
00:45:40,446 --> 00:45:42,030
‫כבר חיכינו‬

743
00:45:42,698 --> 00:45:47,035
‫כמעט שנה וחצי או משהו כזה שהצדק ייעשה.‬

744
00:45:48,078 --> 00:45:51,248
‫קרובי המשפחה שלנו היו עצבניים, מן הסתם.‬

745
00:45:51,874 --> 00:45:52,958
‫ככך שהדיון התמשך,‬

746
00:45:53,041 --> 00:45:56,462
‫כך חשבנו יותר‬
‫שיש להם ספקות בנוגע לאשמה של כריסטופר.‬

747
00:45:57,921 --> 00:46:01,341
‫הם דנו במשך יומיים, נדמה לי.‬

748
00:46:01,967 --> 00:46:06,221
‫וחזרו עם פסיקה של "זכאי" ברצח מדרגה שנייה,‬

749
00:46:06,305 --> 00:46:08,307
‫ו"אשם" בהריגה מדרגה ראשונה.‬

750
00:46:10,684 --> 00:46:16,356
‫למעשה, בדיוק אותה הרשעה‬
‫ואותו גזר דין של דפני אבדלה.‬

751
00:46:18,025 --> 00:46:21,862
‫אני הרגשתי קצת שזאת פשרה.‬

752
00:46:25,741 --> 00:46:26,992
‫המושבעים בכו.‬

753
00:46:28,243 --> 00:46:29,244
‫בכו.‬

754
00:46:29,328 --> 00:46:32,664
‫כי הם הסתכלו על המשפחה של אייריש.‬

755
00:46:33,499 --> 00:46:38,045
‫בני משפחת מקמורו נפגעו,‬
‫כי הם ידעו כמה הוא סבל,‬

756
00:46:38,128 --> 00:46:41,423
‫והם לא חשבו שהצדק נעשה.‬

757
00:46:41,507 --> 00:46:43,091
‫- נער בן 16 מורשע -‬

758
00:46:43,175 --> 00:46:45,010
‫כעסתי מאוד על פסק הדין.‬

759
00:46:45,093 --> 00:46:47,471
‫- המושבעים פחדנים, טוען האח -‬

760
00:46:47,554 --> 00:46:50,015
‫38 דקירות הן לא הריגה.‬

761
00:46:50,098 --> 00:46:55,103
‫- "הוא יצא בזול" -‬

762
00:46:58,774 --> 00:47:01,777
‫אני חושב שהמושבעים לא חשבו שילד צעיר כל כך‬

763
00:47:01,860 --> 00:47:06,698
‫צריך לשאת כל חייו אות קין בגין רצח.‬

764
00:47:06,782 --> 00:47:09,201
‫אני מאמין גדול בהליכה לאור החוק,‬

765
00:47:10,118 --> 00:47:14,540
‫אבל החוק מסובך כי בני אדם מעורבים בו.‬

766
00:47:14,623 --> 00:47:17,417
‫וכשבני אדם מעורבים, גם רגשות מעורבים.‬

767
00:47:18,794 --> 00:47:22,673
‫רוב התיקים שמרתקים אותנו הם תעלומות.‬

768
00:47:23,257 --> 00:47:24,675
‫"מי עשה את זה?"‬

769
00:47:25,884 --> 00:47:28,887
‫במקרה הזה, זה בכלל לא העניין.‬

770
00:47:28,971 --> 00:47:32,599
‫אנחנו יודעים מי עשה את זה, אבל למה?‬

771
00:47:32,683 --> 00:47:34,726
‫אפשר לקרוא לזה "שיגעון בשניים",‬

772
00:47:35,227 --> 00:47:39,398
‫כשאי השפיות של שניהם השתלבה‬

773
00:47:39,481 --> 00:47:41,984
‫ויצרה מכונת הרג אחת…‬

774
00:47:43,235 --> 00:47:46,446
‫או סתם בשביל הכיף.‬

775
00:47:47,865 --> 00:47:50,325
‫למה?‬

776
00:47:51,285 --> 00:47:53,662
‫זה מסוג הדברים שמשגעים אותך.‬

777
00:47:54,580 --> 00:47:56,582
‫אין דרך לדעת מה בדיוק קרה שם,‬

778
00:47:56,665 --> 00:47:59,042
‫כי היו שם שלושה אנשים, ואחד מהם מת.‬

779
00:47:59,126 --> 00:48:02,129
‫וזה מה שקורה. בגלל זה,‬
‫כשאנשים אומרים, "פענחת את זה",‬

780
00:48:02,212 --> 00:48:03,630
‫לא, זאת לא המילה הנכונה.‬

781
00:48:03,714 --> 00:48:07,134
‫אתה מפענח תיק כשאתה יודע מה באמת קרה,‬

782
00:48:07,217 --> 00:48:09,177
‫והרבה פעמים אתה לא יודע.‬

783
00:48:09,261 --> 00:48:11,388
‫אתה יכול בהחלט לשער מה קרה.‬

784
00:48:11,471 --> 00:48:13,432
‫אתה יכול להסתכל על חלק מהראיות‬

785
00:48:13,515 --> 00:48:16,476
‫ועל המסקנה ההגיונית שהן מובילות אליה,‬

786
00:48:16,560 --> 00:48:19,396
‫אבל בלי הנרטיב, אין דרך לדעת.‬

787
00:48:30,157 --> 00:48:32,117
‫- ינואר 2004‬
‫כמעט שבע שנים אחרי ההרשעה -‬

788
00:48:32,200 --> 00:48:34,369
‫"הרוצחים בעלי פני התינוק" מסנטרל פארק‬

789
00:48:34,453 --> 00:48:36,747
‫שוחררו מהכלא אחרי קרוב לשבע שנים.‬

790
00:48:36,830 --> 00:48:39,207
‫אבדלה, כיום בת 21, שוחררה ביום שישי.‬

791
00:48:39,291 --> 00:48:42,753
‫חברה לשעבר, וסקז בן ה-22, שוחרר הבוקר.‬

792
00:48:42,836 --> 00:48:46,131
‫כחלק מתנאי השחרור שלהם,‬
‫על השניים נאסר לפגוש זה את זה.‬

793
00:48:50,802 --> 00:48:54,890
‫החיים של אחי היו שווים‬
‫הרבה יותר משש שנים בכלא.‬

794
00:48:57,100 --> 00:48:59,770
‫אני לא מרגישה שהצדק נעשה.‬

795
00:49:00,812 --> 00:49:03,815
‫אני יודעת, זאת המערכת,‬
‫וזה החוק, והם היו ילדים,‬

796
00:49:03,899 --> 00:49:05,317
‫וזה מה שקורה…‬

797
00:49:06,818 --> 00:49:09,112
‫אבל זה פשוט לא נראה הוגן.‬

798
00:49:11,949 --> 00:49:13,158
‫לא הוגן בכלל.‬

799
00:49:16,745 --> 00:49:19,539
‫כעבור שנים, דפני, כשהיא השתחררה על תנאי,‬

800
00:49:19,623 --> 00:49:20,832
‫הפרה את תנאי השחרור.‬

801
00:49:22,084 --> 00:49:23,835
‫היא גרה בדירה שיקומית,‬

802
00:49:23,919 --> 00:49:27,923
‫ותקפה דיירת אחרת שגרה שם.‬

803
00:49:28,006 --> 00:49:32,803
‫היא בעצם חזרה וריצתה‬
‫את מלוא העונש, תשע שנים.‬

804
00:49:33,303 --> 00:49:36,431
‫כריס השתחרר אחרי שש שנים.‬

805
00:49:37,182 --> 00:49:41,478
‫לא ידוע לי שהוא עבר עבירה נוספת אי פעם‬

806
00:49:41,561 --> 00:49:43,230
‫בכל השנים שחלפו מאז.‬

807
00:49:49,611 --> 00:49:53,824
‫החוויה הייתה קשה מאוד,‬
‫גם מבחינה אישית וגם מבחינה מקצועית.‬

808
00:49:54,408 --> 00:49:58,662
‫זה היה תיק יוצא דופן שעורר הרבה רגשות.‬

809
00:49:58,745 --> 00:50:00,205
‫הרגשות האלה נשארים איתך.‬

810
00:50:03,250 --> 00:50:05,627
‫אחד מהדברים הטובים שיצאו מהתיק הזה‬

811
00:50:05,711 --> 00:50:07,838
‫היה העובדה שזכיתי להכיר את רוב מוני.‬

812
00:50:07,921 --> 00:50:12,676
‫באותו זמן לא ידעתי את זה,‬
‫אבל רק התחלנו להתחמם.‬

813
00:50:32,320 --> 00:50:33,613
‫- בפרק הבא -‬

814
00:50:33,697 --> 00:50:36,867
‫שמונה בבוקר, הטלפונים מצלצלים בטירוף.‬

815
00:50:36,950 --> 00:50:41,121
‫כולם מדברים על מנקה נעדרת‬

816
00:50:41,204 --> 00:50:44,249
‫ברובע הפיננסי, מישהי בשם ארידניה.‬

817
00:50:44,332 --> 00:50:48,420
‫חברותיה לעבודה מספרות‬
‫שהיא תמיד אוכלת איתן במהלך המשמרת,‬

818
00:50:48,503 --> 00:50:51,506
‫אבל הן ראו אותה לאחרונה‬
‫בסביבות השעה שמונה,‬

819
00:50:51,590 --> 00:50:53,133
‫ומאז היא לא נראתה.‬

820
00:50:54,426 --> 00:50:58,013
‫זאת בהחלט משימה מרתיעה לחפש בבניין הזה‬

821
00:50:58,096 --> 00:51:02,434
‫אחרי מישהו או משהו, כי יש בו 26 קומות.‬

822
00:51:03,477 --> 00:51:04,978
‫היא לא נראתה יותר במצלמות.‬

823
00:51:05,062 --> 00:51:08,023
‫היא לא נראתה יוצאת מהמעלית בשום שלב.‬

824
00:51:08,106 --> 00:51:09,816
‫והיא לא נראתה יוצאת מהבניין.‬

825
00:51:12,319 --> 00:51:13,320
‫איפה היא?‬

826
00:51:13,904 --> 00:51:17,282
‫חיפשנו בכל פינה בבניין, מלמעלה עד למטה,‬

827
00:51:17,365 --> 00:51:19,159
‫ולא הצלחנו למצוא אותה.‬

828
00:51:19,951 --> 00:51:24,206
‫זה אומר שבמקום‬
‫שרחוב רקטור מס' 2 יהיה המקום‬

829
00:51:24,289 --> 00:51:27,501
‫שבו כל החקירה תתקיים,‬

830
00:51:27,584 --> 00:51:29,377
‫החקירה עברה לכל העיר ניו יורק.‬

831
00:52:10,585 --> 00:52:15,590
‫תרגום כתוביות: ברונק פרלמוטר‬