1
00:00:26,484 --> 00:00:31,114
‫- ג'ונג'י איטו: סיפורים מקבריים מיפן -‬

2
00:01:14,449 --> 00:01:17,239
‫אישידה, אני כל כך שמחה שאתה פה.‬

3
00:01:18,536 --> 00:01:22,286
‫סטודנטים מעדיפים בימינו‬
‫לגור בדירות וביחידות דיור.‬

4
00:01:22,373 --> 00:01:25,923
‫חששתי שאף אחד‬
‫לא ירצה לגור בפנסיון כמו זה.‬

5
00:01:26,002 --> 00:01:27,502
‫נקי מאוד כאן.‬

6
00:01:27,587 --> 00:01:30,377
‫זה מפני שבתי היחידה, שינובו,‬
‫גרה כאן עד לא מזמן.‬

7
00:01:30,465 --> 00:01:33,635
‫מה? אני מקווה‬
‫שהיא לא נאלצה לצאת מהחדר בגללי.‬

8
00:01:33,718 --> 00:01:34,968
‫ממש לא.‬

9
00:01:35,053 --> 00:01:38,813
‫החדר נועד להשכרה לסטודנטים עוד לפני כן,‬
‫אז אין לך סיבה לדאוג.‬

10
00:01:38,890 --> 00:01:43,100
‫אני מקווה שלא תתנגד‬
‫לאכול ארוחת בוקר וערב למטה איתנו?‬

11
00:01:43,186 --> 00:01:44,266
‫כן, בשמחה.‬

12
00:01:44,354 --> 00:01:50,034
‫בנוסף, אני עובדת במהלך השבוע,‬
‫ולכן ייתכן שארוחת הערב תוגש באיחור לפעמים.‬

13
00:01:50,110 --> 00:01:51,820
‫זה לא מפריע לי.‬

14
00:01:51,903 --> 00:01:53,283
‫החפצים שלי יגיעו מחר.‬

15
00:01:53,363 --> 00:01:54,363
‫טוב מאוד.‬

16
00:01:59,327 --> 00:02:00,947
‫תודה רבה לך.‬

17
00:02:01,037 --> 00:02:02,037
‫על לא דבר.‬

18
00:02:04,249 --> 00:02:09,169
‫- "סמטה" -‬

19
00:02:13,716 --> 00:02:15,466
‫אני הולך לטייל.‬

20
00:02:15,552 --> 00:02:17,012
‫בסדר, תיזהר.‬

21
00:02:22,809 --> 00:02:24,809
‫זה קיר ממש גבוה.‬

22
00:02:39,325 --> 00:02:42,945
‫אישידה! ארוחת ערב! רד למטה, בבקשה.‬

23
00:02:45,832 --> 00:02:47,042
‫ערב טוב לכן.‬

24
00:02:47,125 --> 00:02:49,245
‫אישידה, שב שם.‬

25
00:02:49,335 --> 00:02:50,335
‫תודה.‬

26
00:02:51,254 --> 00:02:53,844
‫שינובו, תגידי שלום למר אישידה.‬

27
00:02:55,842 --> 00:02:57,302
‫נעים מאוד.‬

28
00:02:57,385 --> 00:03:00,005
‫נעים מאוד גם לי.‬

29
00:03:01,598 --> 00:03:04,058
‫את תלמידת תיכון, שינובו?‬

30
00:03:04,142 --> 00:03:06,642
‫היא בת 14 ולומדת בחטיבת ביניים.‬

31
00:03:06,728 --> 00:03:08,608
‫אני מבין.‬

32
00:03:08,688 --> 00:03:11,898
‫אישידה, אל תתבייש. תאכל ככל שתרצה.‬

33
00:03:11,983 --> 00:03:12,823
‫תודה.‬

34
00:03:13,401 --> 00:03:14,991
‫טוב, בואו נאכל.‬

35
00:03:25,163 --> 00:03:29,083
‫- גיהינום הקוצים -‬

36
00:03:29,167 --> 00:03:30,537
‫תפסיק.‬

37
00:03:30,627 --> 00:03:32,207
‫זה לא הוגן, הירושי.‬

38
00:03:34,005 --> 00:03:36,005
‫מה הרעש הזה בשעה כזאת?‬

39
00:03:36,883 --> 00:03:38,223
‫הירושי, חכה!‬

40
00:03:38,301 --> 00:03:39,841
‫אל תבוא לכאן!‬

41
00:03:41,512 --> 00:03:43,012
‫היי, שקט שם!‬

42
00:03:43,097 --> 00:03:44,427
‫תפוס אותי אם אתה יכול!‬

43
00:03:45,600 --> 00:03:47,020
‫לעזאזל.‬

44
00:03:52,148 --> 00:03:54,148
‫לא.‬
‫-זה מהיר מדי.‬

45
00:03:54,234 --> 00:03:55,534
‫אמרתי לך לא! לכאן!‬

46
00:03:55,610 --> 00:03:56,530
‫היי!‬

47
00:04:03,201 --> 00:04:04,491
‫אלוהים, כמעט נפלתי.‬

48
00:04:04,577 --> 00:04:05,947
‫היי! תשתקו…‬

49
00:04:17,674 --> 00:04:18,724
‫תסלח לי.‬

50
00:04:19,217 --> 00:04:20,837
‫אפשר לעזור לך?‬

51
00:04:20,927 --> 00:04:22,677
‫אה, שינובו.‬

52
00:04:23,179 --> 00:04:24,469
‫הבהלת אותי.‬

53
00:04:24,555 --> 00:04:27,475
‫אין לי הרבה ספרים. אני מסתדר.‬

54
00:04:27,558 --> 00:04:29,098
‫- מחשבות של מונולית‬
‫גורל המשורר -‬

55
00:04:30,520 --> 00:04:31,520
‫תודה.‬

56
00:04:32,605 --> 00:04:35,395
‫כוננית הספרים הזאת הייתה פעם שלי.‬

57
00:04:36,442 --> 00:04:38,242
‫באמת?‬

58
00:04:38,319 --> 00:04:41,279
‫דרך אגב, משהו מוזר קרה אתמול בלילה.‬

59
00:04:42,240 --> 00:04:45,450
‫שמעתי ילדים משחקים בחוץ.‬

60
00:04:45,535 --> 00:04:49,745
‫חשבתי שהקולות באים מהסמטה שמעבר לקיר.‬

61
00:04:50,415 --> 00:04:52,915
‫אבל כשהסתכלתי, לא היה שם אף אחד.‬

62
00:04:53,543 --> 00:04:55,963
‫אה, זה?‬

63
00:04:56,879 --> 00:04:58,669
‫הרובע הזה מלא בסמטאות,‬

64
00:04:58,756 --> 00:05:01,756
‫ולכן שומעים לפעמים‬
‫צלילים שנדמה שהם קרובים יותר.‬

65
00:05:02,385 --> 00:05:05,005
‫שמעתי אותם כל הזמן בחדר הזה.‬

66
00:05:05,096 --> 00:05:07,766
‫הם באמת נשמעו כאילו שהם קרובים.‬

67
00:05:07,849 --> 00:05:10,269
‫אני מבין.‬

68
00:05:10,351 --> 00:05:14,361
‫רגע, מר אישידה. אמרת שהסתכלת, אבל איך?‬

69
00:05:15,648 --> 00:05:17,858
‫קפצתי אל הקיר מהחלון הזה.‬

70
00:05:18,359 --> 00:05:20,489
‫אבל היה חשוך מדי בשביל לראות משהו.‬

71
00:05:21,070 --> 00:05:22,320
‫זה מסוכן.‬

72
00:05:23,448 --> 00:05:25,778
‫בבקשה, אל תעשה את זה שוב.‬

73
00:05:26,492 --> 00:05:28,122
‫תאמיני לי, אני לא.‬

74
00:05:28,202 --> 00:05:30,712
‫למען האמת, כמעט נפלתי.‬

75
00:05:31,205 --> 00:05:32,785
‫לא אעשה את זה שוב.‬

76
00:05:32,874 --> 00:05:33,964
‫בבקשה ממך, לא.‬

77
00:05:35,168 --> 00:05:37,958
‫תודה לאל שלא קרה לך כלום.‬

78
00:05:38,588 --> 00:05:40,208
‫ככלות הכול, החיים יקרים.‬

79
00:05:41,883 --> 00:05:43,093
‫זה קצת דרמטי.‬

80
00:06:06,032 --> 00:06:09,622
‫שינובו.‬

81
00:06:10,578 --> 00:06:12,158
‫שינובו!‬

82
00:06:27,303 --> 00:06:28,223
‫תסלח לי.‬

83
00:06:28,805 --> 00:06:32,595
‫אתה זה שגר בקומה השנייה‬
‫בבית של אוצ'יאמה, נכון?‬

84
00:06:32,683 --> 00:06:34,023
‫כן, אבל…‬

85
00:06:36,687 --> 00:06:39,727
‫אני צריך לדבר איתך. אפשר?‬

86
00:06:40,858 --> 00:06:42,318
‫כלומר, אתה…‬

87
00:06:42,402 --> 00:06:44,282
‫כן, לפני עשר שניים.‬

88
00:06:44,779 --> 00:06:46,569
‫גרתי בחדר הזה.‬

89
00:06:46,656 --> 00:06:48,866
‫על מה רצית לדבר?‬

90
00:06:48,950 --> 00:06:52,580
‫לא רציתי לדבר על זה שוב.‬

91
00:06:53,162 --> 00:06:55,542
‫אבל אני לא יכול להתאפק יותר.‬

92
00:06:55,623 --> 00:06:57,583
‫סיוטים מייסרים אותי בכל לילה.‬

93
00:06:58,418 --> 00:07:03,088
‫אני מניח שראית‬
‫את הקיר הגבוה והצר ליד הבית?‬

94
00:07:03,172 --> 00:07:04,592
‫עם התיל הדוקרני?‬

95
00:07:04,674 --> 00:07:09,604
‫נכון. נראה שבוצע שם רצח.‬

96
00:07:09,679 --> 00:07:10,889
‫רצח?‬

97
00:07:11,472 --> 00:07:13,682
‫בפינת הסמטה האטומה הזאת,‬

98
00:07:14,183 --> 00:07:17,023
‫יש דלת פלדה שמובילה אל מתחת לאדמה.‬

99
00:07:17,812 --> 00:07:22,442
‫מצאתי שם את הגופות של שלושה ילדים.‬

100
00:07:22,942 --> 00:07:24,192
‫גופות של ילדים?‬

101
00:07:24,277 --> 00:07:29,367
‫ועל הקיר היו שלושה כתמים בצורת ילדים.‬

102
00:07:29,449 --> 00:07:32,989
‫שלושת הכתמים האלה יוצאים מהקיר בלילות‬

103
00:07:33,494 --> 00:07:36,124
‫והם מתרוצצים בסמטה האטומה.‬

104
00:07:36,205 --> 00:07:40,075
‫רעדתי כשצפיתי בהם מהחלון בכל לילה.‬

105
00:07:40,585 --> 00:07:43,705
‫בבקשה. תפסיק עם הבדיחות החולניות שלך.‬

106
00:07:44,213 --> 00:07:45,843
‫זה היה רק חלום.‬

107
00:07:45,923 --> 00:07:47,933
‫גם אני חשבתי ככה.‬

108
00:07:48,009 --> 00:07:50,389
‫אבל הזיכרון אמיתי מדי.‬

109
00:07:50,887 --> 00:07:55,017
‫חוץ מזה, בחדר הזה‬
‫אין חלון שמשקיף על הסמטה.‬

110
00:07:55,099 --> 00:07:57,809
‫זה מגוחך. אני יודע שיש!‬

111
00:07:58,394 --> 00:08:00,694
‫היה חלון קטן.‬

112
00:08:01,397 --> 00:08:03,567
‫תנסה למצוא אותו!‬

113
00:08:05,818 --> 00:08:08,278
‫זה לא יפה לעבוד על אנשים ככה.‬

114
00:08:08,362 --> 00:08:10,702
‫- זהירות: הצטלבות‬
‫עיריית אצ'יזן -‬

115
00:08:11,741 --> 00:08:13,701
‫זאת הייתה בדיחה חולנית.‬

116
00:09:01,165 --> 00:09:03,035
‫- אני אדקור אותך.‬
‫אני רוצה להרוג. -‬

117
00:09:03,125 --> 00:09:04,165
‫- תמות, זקן.‬
‫תשתוק. -‬

118
00:09:04,252 --> 00:09:05,552
‫- תמות.‬
‫אני עשיתי את זה. -‬

119
00:09:31,571 --> 00:09:32,781
‫זה נכון!‬

120
00:09:59,849 --> 00:10:01,729
‫שינובו?‬

121
00:10:02,393 --> 00:10:05,233
‫אז מצאת את החלון הנסתר.‬

122
00:10:05,813 --> 00:10:08,613
‫הגופות שם למטה. זאת את…?‬

123
00:10:09,400 --> 00:10:10,480
‫כשהייתי קטנה,‬

124
00:10:11,068 --> 00:10:15,198
‫היו שלושה בריונים שהתנהגו‬
‫כאילו שהם הבעלים של הסמטה הזאת.‬

125
00:10:15,281 --> 00:10:16,991
‫נעלתי אותם בבור הזה.‬

126
00:10:17,867 --> 00:10:22,157
‫אחרי הכול, זה היה מגרש המשחקים האהוב שלי.‬

127
00:10:22,747 --> 00:10:23,997
‫רק שלי.‬

128
00:10:24,790 --> 00:10:27,130
‫בערך שבוע אחרי שכלאתי אותם בפנים,‬

129
00:10:27,793 --> 00:10:30,003
‫הדמויות שלהם הופיעו על הקיר.‬

130
00:10:30,630 --> 00:10:33,300
‫"אה, הם מתים", חשבתי.‬

131
00:10:33,883 --> 00:10:38,933
‫אבא שלי מצא שלוש‬
‫גופות כשהוא חיפש בתוך הבור.‬

132
00:10:39,972 --> 00:10:42,392
‫אני חושב שהוא הבין מה עשיתי.‬

133
00:10:43,059 --> 00:10:47,019
‫לכן הוא הזדרז‬
‫לאטום את הסמטה עם חומה גבוהה.‬

134
00:10:48,272 --> 00:10:50,942
‫מהר מאוד, לא היו לנו יותר דיירים.‬

135
00:10:51,859 --> 00:10:54,279
‫כולם נעשו מפוחדים ועזבו.‬

136
00:10:55,363 --> 00:10:59,123
‫כי בלילות, הבריונים האלה‬
‫יוצאים מהקיר וממשיכים להרעיש.‬

137
00:10:59,742 --> 00:11:01,912
‫אז זה הפך להיות החדר שלי.‬

138
00:11:02,495 --> 00:11:05,285
‫והסמטה שוב הייתה המרחב הפרטי שלי.‬

139
00:11:05,373 --> 00:11:07,083
‫רק אני יכולתי להיכנס ולצאת.‬

140
00:11:07,875 --> 00:11:12,045
‫לאחר מכן, הזמנתי לכאן‬
‫שני חברים לכיתה ששנאתי והרגתי אותם.‬

141
00:11:12,129 --> 00:11:14,469
‫ואז הרגתי את האבא הנודניק שלי.‬

142
00:11:15,132 --> 00:11:17,552
‫אבל כולם כל כך עקשנים.‬

143
00:11:18,135 --> 00:11:20,255
‫הם הפכו לכתמים על הקיר,‬

144
00:11:20,346 --> 00:11:24,556
‫ובלילות, הם יוצאים החוצה ומטיחים בי קללות.‬

145
00:11:24,642 --> 00:11:28,482
‫בכל לילה, הם אומרים‬
‫שהם יגררו אותי לבור שם למטה.‬

146
00:11:29,271 --> 00:11:33,151
‫אבל אני אף פעם לא יורדת לשם אחרי שמחשיך.‬

147
00:11:33,234 --> 00:11:35,404
‫הם לא יכולים להניח עליי אצבע.‬

148
00:11:35,903 --> 00:11:40,493
‫אבל אהבתי לראות אותם‬
‫מתייסרים יותר מכל דבר אחר.‬

149
00:11:41,158 --> 00:11:46,078
‫לכן התנגדתי כשאמא שלי אמרה‬
‫שהיא שוב מתכוונת להשכיר את החדר.‬

150
00:11:48,499 --> 00:11:49,329
‫מר אישידה?‬

151
00:11:51,836 --> 00:11:53,246
‫הוא בטח התעלף.‬

152
00:12:43,053 --> 00:12:44,013
‫- ג'ונג'י איטו -‬

153
00:12:44,096 --> 00:12:47,596
‫רומי. אני מצטער, אבל את יכולה ללכת.‬
‫אני צריך לעזור למורה.‬

154
00:12:47,683 --> 00:12:48,523
‫- כיתת אמנות -‬

155
00:12:48,601 --> 00:12:50,731
‫אבל הגיע הזמן ללכת הביתה.‬

156
00:12:50,811 --> 00:12:54,771
‫שימאדה, אולי כדאי שתלך הביתה.‬
‫ההורים שלך עלולים לדאוג.‬

157
00:12:54,857 --> 00:12:58,567
‫זה בסדר, מר אוקאבה. ההורים שלי מחוץ לעיר.‬

158
00:12:58,652 --> 00:13:02,282
‫אני דואג לתערוכה שלך. מה אם לא תסיים בזמן?‬

159
00:13:02,364 --> 00:13:04,784
‫אני יכול להסתדר לבד.‬

160
00:13:05,367 --> 00:13:07,327
‫לא נשאר עוד הרבה זמן עד אז.‬

161
00:13:07,411 --> 00:13:11,081
‫כחבר במועדון האמנות, אני רוצה‬
‫לעשות מה שאני יכול כדי לעזור לך.‬

162
00:13:11,165 --> 00:13:12,785
‫תודה, שימאדה.‬

163
00:13:13,459 --> 00:13:16,129
‫מר אוקאבה, התערוכה שלך מדהימה.‬

164
00:13:16,629 --> 00:13:19,219
‫מעולם לא ראיתי אמנות כמו שלך.‬

165
00:13:19,298 --> 00:13:21,298
‫אני מתכוונת, פסלים בלי ראשים?‬

166
00:13:21,383 --> 00:13:26,603
‫הרעיון מאחורי זה הוא שהיפטרות מהפנים‬
‫פותחת פתח לאפשרויות אינסופיות.‬

167
00:13:27,139 --> 00:13:29,729
‫לאמנות לא דרושים פנים.‬

168
00:13:29,809 --> 00:13:33,559
‫הפנים האנושיות יכולות‬
‫להביע מגוון עשיר של רגשות,‬

169
00:13:34,146 --> 00:13:37,396
‫אבל תסתכלו על הפנים‬
‫בציורים מפורסמים, ישנים וחדשים.‬

170
00:13:37,483 --> 00:13:40,073
‫בדרך כלל אין עליהן הבעה או אפילו חיוך קל.‬

171
00:13:40,152 --> 00:13:43,742
‫אז חשבתי, למה לא להיפטר מהפנים?‬

172
00:13:43,823 --> 00:13:46,583
‫כלומר, זה פשוט נראה כמו מחשבה שנייה.‬

173
00:13:46,659 --> 00:13:48,489
‫למה אתה מתכוון, מר אוקאבה?‬

174
00:13:49,245 --> 00:13:50,655
‫אתה נשמע כמו אמן.‬

175
00:13:51,956 --> 00:13:53,536
‫אני אכן אמן.‬

176
00:13:53,624 --> 00:13:57,464
‫אבל לפעמים, אני אוהב לפסל פסלים עם ראשים.‬

177
00:13:57,545 --> 00:13:58,545
‫- "פסל ללא ראש" -‬

178
00:14:08,180 --> 00:14:10,980
‫היי, מסאמי, סאנאה. קרה משהו?‬

179
00:14:11,058 --> 00:14:13,768
‫רומי, מר אוקאבה נרצח.‬

180
00:14:13,853 --> 00:14:15,273
‫מה?‬

181
00:14:15,354 --> 00:14:19,024
‫תלמיד מי"ב מצא אותו בכיתת האמנות הבוקר.‬

182
00:14:19,608 --> 00:14:21,688
‫שמעתי שהראש שלו נעלם.‬

183
00:14:22,361 --> 00:14:23,611
‫הראש שלו?‬

184
00:14:24,655 --> 00:14:26,365
‫שמעתי שהראש שלו נכרת,‬

185
00:14:26,448 --> 00:14:29,328
‫ורק הגופה שלו נמצאה בכיתת האמנות.‬

186
00:14:29,410 --> 00:14:32,160
‫שימאדה, אני הולכת עכשיו.‬

187
00:14:32,246 --> 00:14:33,326
‫חכי רגע.‬

188
00:14:33,414 --> 00:14:36,544
‫אל תספרי לאף אחד שנשארתי בבית הספר.‬

189
00:14:36,625 --> 00:14:38,495
‫טוב, בסדר. להתראות.‬

190
00:14:40,296 --> 00:14:42,296
‫רומי? רומי, את בסדר?‬

191
00:14:44,008 --> 00:14:46,088
‫ראיתן את שימאדה היום?‬

192
00:14:46,594 --> 00:14:48,514
‫לא, הוא בוודאי עדיין לא הגיע.‬

193
00:14:49,013 --> 00:14:49,973
‫אני מבינה.‬

194
00:14:53,183 --> 00:14:55,103
‫- הכניסה אסורה -‬

195
00:15:00,774 --> 00:15:02,284
‫כן? מי שם?‬

196
00:15:02,985 --> 00:15:04,695
‫שימאדה, זאת אני!‬

197
00:15:04,778 --> 00:15:07,358
‫רומי? קרה משהו?‬

198
00:15:07,907 --> 00:15:09,907
‫בטח שמעת מה קרה למר אוקאבה.‬

199
00:15:09,992 --> 00:15:12,542
‫דיברנו איתו בכיתת האמנות רק אתמול,‬

200
00:15:12,620 --> 00:15:13,750
‫ועכשיו הוא מת.‬

201
00:15:14,246 --> 00:15:15,616
‫אתה יודע משהו…‬

202
00:15:26,759 --> 00:15:28,219
‫שימאדה?‬

203
00:15:28,302 --> 00:15:32,512
‫רומי, את חושבת שאני הרוצח?‬

204
00:15:32,598 --> 00:15:35,848
‫כמובן שלא. אתה מתנהג מוזר היום.‬

205
00:15:36,560 --> 00:15:40,150
‫מוזר? אהבה גורמת לכל אחד להתנהג מוזר.‬

206
00:15:40,731 --> 00:15:42,731
‫רומי, את כל כך יפה.‬

207
00:15:43,317 --> 00:15:45,607
‫שימאדה. מה נכנס בך?‬

208
00:15:45,694 --> 00:15:50,204
‫בכל יום חיכיתי בקוצר רוח‬
‫שתבואי לכיתת האמנות.‬

209
00:15:50,699 --> 00:15:55,449
‫את מבינה כמה מהר‬
‫הלב שלי פועם כשאני רואה אותך?‬

210
00:15:55,955 --> 00:15:59,245
‫בואי נלך לטייל.‬
‫יש משהו שאני יכול לספר רק לך.‬

211
00:16:01,585 --> 00:16:04,245
‫בחיי, המקום הזה ממש מפחיד.‬

212
00:16:04,338 --> 00:16:05,968
‫אין לנו ברירה.‬

213
00:16:06,048 --> 00:16:09,298
‫אנחנו צריכות את המילון למבחן באנגלית מחר.‬

214
00:16:09,385 --> 00:16:12,425
‫למה שמישהו ישאיר אותו בכיתת האמנות?‬

215
00:16:12,513 --> 00:16:14,393
‫- כיתת אמנות -‬

216
00:16:17,434 --> 00:16:18,484
‫תראי.‬

217
00:16:19,186 --> 00:16:21,976
‫שם מצאו את גופתו של מר אוקאבה.‬

218
00:16:22,064 --> 00:16:23,984
‫מעניין למה הוא נרצח.‬

219
00:16:24,066 --> 00:16:27,186
‫אולי מישהו נטר לו טינה.‬

220
00:16:27,277 --> 00:16:29,277
‫אחרת, למה להרוג אותו ככה?‬

221
00:16:29,363 --> 00:16:32,073
‫מספיק כבר. תיקחי את הספר וזהו.‬

222
00:16:32,157 --> 00:16:34,277
‫איזו דרך ברברית להרוג מישהו.‬

223
00:16:34,368 --> 00:16:36,198
‫כאילו, מי עורף לאנשים את הראש?‬

224
00:16:36,704 --> 00:16:38,964
‫והם אפילו לא מצאו את הראש.‬

225
00:16:39,039 --> 00:16:40,999
‫תפסיקי לדבר על זה כאן!‬

226
00:16:43,961 --> 00:16:46,131
‫נו כבר, מסאמי!‬

227
00:16:46,213 --> 00:16:49,173
‫חכי רגע. אני צריכה למצוא אותו.‬

228
00:16:58,642 --> 00:16:59,602
‫יש שם מישהו.‬

229
00:17:13,115 --> 00:17:15,025
‫מר אוקאבה!‬

230
00:17:21,623 --> 00:17:24,713
‫מר אוקאבה חי? זה באמת נכון?‬

231
00:17:24,793 --> 00:17:27,553
‫בגלל הנסיבות, הוא הסתתר‬
‫בבניין בית הספר הישן.‬

232
00:17:27,629 --> 00:17:28,799
‫אפגוש אותו הערב.‬

233
00:17:28,881 --> 00:17:30,301
‫עכשיו, בואי איתי.‬

234
00:17:40,142 --> 00:17:43,022
‫שימאדה, איפה מר אוקאבה?‬

235
00:17:43,103 --> 00:17:44,813
‫הוא יגיע בקרוב.‬

236
00:17:44,897 --> 00:17:46,437
‫בואי נחכה לו בפנים.‬

237
00:17:48,275 --> 00:17:50,105
‫מה הסירחון הנורא הזה?‬

238
00:17:50,611 --> 00:17:52,071
‫כמו של בשר מרקיב.‬

239
00:17:52,738 --> 00:17:53,858
‫אני מדמיינת את זה?‬

240
00:17:53,947 --> 00:17:56,867
‫מה? הפסלים נעלמו!‬

241
00:18:00,412 --> 00:18:02,622
‫אבל למה הכנים עדיין כאן?‬

242
00:18:06,710 --> 00:18:08,380
‫למה נעלת את הדלת?‬

243
00:18:15,803 --> 00:18:18,103
‫מה קרה, שימאדה?‬

244
00:18:18,180 --> 00:18:19,560
‫לא קרה כלום.‬

245
00:18:20,182 --> 00:18:22,642
‫למה אתה נשמע ככה?‬

246
00:18:23,352 --> 00:18:25,982
‫מה עם מר אוקאבה? איפה הוא?‬

247
00:18:26,855 --> 00:18:29,105
‫הוא היה כאן כל הזמן.‬

248
00:18:30,442 --> 00:18:31,492
‫רואה?‬

249
00:18:37,241 --> 00:18:40,201
‫תראי, הנה האמן הדגול, מר אוקאבה.‬

250
00:18:44,456 --> 00:18:47,166
‫רומי, יש לך פנים יפות כל כך.‬

251
00:18:47,251 --> 00:18:48,131
‫רומי.‬

252
00:18:49,086 --> 00:18:50,126
‫רומי.‬

253
00:18:52,089 --> 00:18:52,969
‫רומי!‬

254
00:19:08,313 --> 00:19:10,773
‫רומי.‬

255
00:19:13,026 --> 00:19:15,196
‫הצילו! שמישהו יעזור לי!‬

256
00:19:16,697 --> 00:19:17,567
‫רומי.‬

257
00:19:21,160 --> 00:19:21,990
‫רומי!‬

258
00:19:32,254 --> 00:19:34,344
‫זה… פסל מגבס?‬

259
00:19:38,886 --> 00:19:41,806
‫היא לא נפתחת!‬

260
00:21:01,134 --> 00:21:02,844
‫תראו! תראו, אמרתי!‬

261
00:21:02,928 --> 00:21:05,058
‫יש שם עוד אחת!‬

262
00:21:05,138 --> 00:21:06,888
‫הפנים שלה כל כך יפות.‬

263
00:21:06,974 --> 00:21:08,234
‫הן חייבות להיות שלי.‬

264
00:21:08,308 --> 00:21:09,848
‫לא! אני לוקחת אותן!‬

265
00:21:18,443 --> 00:21:19,573
‫תני לי אותן.‬

266
00:21:19,653 --> 00:21:21,493
‫לא!‬

267
00:21:21,571 --> 00:21:22,781
‫תני לי…‬

268
00:21:24,783 --> 00:21:26,203
‫את הראש שלך.‬

269
00:23:23,276 --> 00:23:27,986
‫תרגום: שלמה ליברמן‬

270
00:23:29,741 --> 00:23:33,541
‫חור פעור נפער, ואני יכול להגיע לחדר הסמוך.‬

271
00:23:34,162 --> 00:23:37,082
‫אבל החרקים מתלחשים בינם לבין עצמם.‬

272
00:23:37,165 --> 00:23:38,665
‫עכשיו אני מבין!‬

273
00:23:39,543 --> 00:23:43,513
‫אני רק מילאתי אחר‬
‫ההוראות שלהם כל הזמן הזה.‬

274
00:23:44,089 --> 00:23:46,759
‫אני לא אקשיב לחרקים האלה יותר.‬

275
00:23:47,634 --> 00:23:51,684
‫אז דחסתי את גופי הכחוש‬
‫דרך החור וזינקתי החוצה!‬