1
00:00:26,527 --> 00:00:31,157
‫- ג'ונג'י איטו: סיפורים מקבריים מיפן -‬

2
00:01:14,492 --> 00:01:17,286
‫אישידה, אני כל כך שמחה שאתה פה.‬

3
00:01:18,579 --> 00:01:22,333
‫סטודנטים מעדיפים בימינו‬
‫לגור בדירות וביחידות דיור.‬

4
00:01:22,416 --> 00:01:25,962
‫חששתי שאף אחד‬
‫לא ירצה לגור בפנסיון כמו זה.‬

5
00:01:26,045 --> 00:01:27,547
‫נקי מאוד כאן.‬

6
00:01:27,630 --> 00:01:30,424
‫זה מפני שבתי היחידה, שינובו,‬
‫גרה כאן עד לא מזמן.‬

7
00:01:30,508 --> 00:01:33,678
‫מה? אני מקווה‬
‫שהיא לא נאלצה לצאת מהחדר בגללי.‬

8
00:01:33,761 --> 00:01:35,012
‫ממש לא.‬

9
00:01:35,096 --> 00:01:38,850
‫החדר נועד להשכרה לסטודנטים עוד לפני כן,‬
‫אז אין לך סיבה לדאוג.‬

10
00:01:38,933 --> 00:01:43,146
‫אני מקווה שלא תתנגד‬
‫לאכול ארוחת בוקר וערב למטה איתנו?‬

11
00:01:43,229 --> 00:01:44,313
‫כן, בשמחה.‬

12
00:01:44,397 --> 00:01:50,069
‫בנוסף, אני עובדת במהלך השבוע,‬
‫ולכן ייתכן שארוחת הערב תוגש באיחור לפעמים.‬

13
00:01:50,153 --> 00:01:51,863
‫זה לא מפריע לי.‬

14
00:01:51,946 --> 00:01:53,322
‫החפצים שלי יגיעו מחר.‬

15
00:01:53,406 --> 00:01:54,407
‫טוב מאוד.‬

16
00:01:59,370 --> 00:02:00,997
‫תודה רבה לך.‬

17
00:02:01,080 --> 00:02:02,081
‫על לא דבר.‬

18
00:02:04,292 --> 00:02:09,213
‫- "סמטה" -‬

19
00:02:13,759 --> 00:02:15,511
‫אני הולך לטייל.‬

20
00:02:15,595 --> 00:02:17,054
‫בסדר, תיזהר.‬

21
00:02:22,852 --> 00:02:24,854
‫זה קיר ממש גבוה.‬

22
00:02:39,368 --> 00:02:42,997
‫אישידה! ארוחת ערב! רד למטה, בבקשה.‬

23
00:02:45,875 --> 00:02:47,084
‫ערב טוב לכן.‬

24
00:02:47,168 --> 00:02:49,295
‫אישידה, שב שם.‬

25
00:02:49,378 --> 00:02:50,379
‫תודה.‬

26
00:02:51,297 --> 00:02:53,883
‫שינובו, תגידי שלום למר אישידה.‬

27
00:02:55,885 --> 00:02:57,345
‫נעים מאוד.‬

28
00:02:57,428 --> 00:03:00,056
‫נעים מאוד גם לי.‬

29
00:03:01,641 --> 00:03:04,101
‫את תלמידת תיכון, שינובו?‬

30
00:03:04,185 --> 00:03:06,687
‫היא בת 14 ולומדת בחטיבת ביניים.‬

31
00:03:06,771 --> 00:03:08,648
‫אני מבין.‬

32
00:03:08,731 --> 00:03:11,943
‫אישידה, אל תתבייש. תאכל ככל שתרצה.‬

33
00:03:12,026 --> 00:03:12,860
‫תודה.‬

34
00:03:13,444 --> 00:03:15,029
‫טוב, בואו נאכל.‬

35
00:03:25,206 --> 00:03:29,126
‫- גיהינום הקוצים -‬

36
00:03:29,210 --> 00:03:30,586
‫תפסיק.‬

37
00:03:30,670 --> 00:03:32,255
‫זה לא הוגן, הירושי.‬

38
00:03:34,048 --> 00:03:36,050
‫מה הרעש הזה בשעה כזאת?‬

39
00:03:36,926 --> 00:03:38,261
‫הירושי, חכה!‬

40
00:03:38,344 --> 00:03:39,887
‫אל תבוא לכאן!‬

41
00:03:41,555 --> 00:03:43,057
‫היי, שקט שם!‬

42
00:03:43,140 --> 00:03:44,475
‫תפוס אותי אם אתה יכול!‬

43
00:03:45,643 --> 00:03:47,061
‫לעזאזל.‬

44
00:03:52,191 --> 00:03:54,193
‫לא.‬
‫-זה מהיר מדי.‬

45
00:03:54,277 --> 00:03:55,569
‫אמרתי לך לא! לכאן!‬

46
00:03:55,653 --> 00:03:56,570
‫היי!‬

47
00:04:03,244 --> 00:04:04,537
‫אלוהים, כמעט נפלתי.‬

48
00:04:04,620 --> 00:04:05,997
‫היי! תשתקו…‬

49
00:04:17,717 --> 00:04:18,759
‫תסלח לי.‬

50
00:04:19,260 --> 00:04:20,886
‫אפשר לעזור לך?‬

51
00:04:20,970 --> 00:04:22,722
‫אה, שינובו.‬

52
00:04:23,222 --> 00:04:24,515
‫הבהלת אותי.‬

53
00:04:24,598 --> 00:04:27,518
‫אין לי הרבה ספרים. אני מסתדר.‬

54
00:04:27,601 --> 00:04:29,145
‫- מחשבות של מונולית‬
‫גורל המשורר -‬

55
00:04:30,563 --> 00:04:31,564
‫תודה.‬

56
00:04:32,648 --> 00:04:35,443
‫כוננית הספרים הזאת הייתה פעם שלי.‬

57
00:04:36,485 --> 00:04:38,279
‫באמת?‬

58
00:04:38,362 --> 00:04:41,324
‫דרך אגב, משהו מוזר קרה אתמול בלילה.‬

59
00:04:42,283 --> 00:04:45,494
‫שמעתי ילדים משחקים בחוץ.‬

60
00:04:45,578 --> 00:04:49,790
‫חשבתי שהקולות באים מהסמטה שמעבר לקיר.‬

61
00:04:50,458 --> 00:04:52,960
‫אבל כשהסתכלתי, לא היה שם אף אחד.‬

62
00:04:53,586 --> 00:04:56,005
‫אה, זה?‬

63
00:04:56,922 --> 00:04:58,716
‫הרובע הזה מלא בסמטאות,‬

64
00:04:58,799 --> 00:05:01,802
‫ולכן שומעים לפעמים‬
‫צלילים שנדמה שהם קרובים יותר.‬

65
00:05:02,428 --> 00:05:05,056
‫שמעתי אותם כל הזמן בחדר הזה.‬

66
00:05:05,139 --> 00:05:07,808
‫הם באמת נשמעו כאילו שהם קרובים.‬

67
00:05:07,892 --> 00:05:10,311
‫אני מבין.‬

68
00:05:10,394 --> 00:05:14,398
‫רגע, מר אישידה. אמרת שהסתכלת, אבל איך?‬

69
00:05:15,691 --> 00:05:17,902
‫קפצתי אל הקיר מהחלון הזה.‬

70
00:05:18,402 --> 00:05:20,529
‫אבל היה חשוך מדי בשביל לראות משהו.‬

71
00:05:21,113 --> 00:05:22,365
‫זה מסוכן.‬

72
00:05:23,491 --> 00:05:25,826
‫בבקשה, אל תעשה את זה שוב.‬

73
00:05:26,535 --> 00:05:28,162
‫תאמיני לי, אני לא.‬

74
00:05:28,245 --> 00:05:30,748
‫למען האמת, כמעט נפלתי.‬

75
00:05:31,248 --> 00:05:32,833
‫לא אעשה את זה שוב.‬

76
00:05:32,917 --> 00:05:34,001
‫בבקשה ממך, לא.‬

77
00:05:35,211 --> 00:05:38,005
‫תודה לאל שלא קרה לך כלום.‬

78
00:05:38,631 --> 00:05:40,257
‫ככלות הכול, החיים יקרים.‬

79
00:05:41,926 --> 00:05:43,135
‫זה קצת דרמטי.‬

80
00:06:06,075 --> 00:06:09,662
‫שינובו.‬

81
00:06:10,621 --> 00:06:12,206
‫שינובו!‬

82
00:06:27,346 --> 00:06:28,264
‫תסלח לי.‬

83
00:06:28,848 --> 00:06:32,643
‫אתה זה שגר בקומה השנייה‬
‫בבית של אוצ'יאמה, נכון?‬

84
00:06:32,726 --> 00:06:34,061
‫כן, אבל…‬

85
00:06:36,730 --> 00:06:39,775
‫אני צריך לדבר איתך. אפשר?‬

86
00:06:40,901 --> 00:06:42,361
‫כלומר, אתה…‬

87
00:06:42,445 --> 00:06:44,321
‫כן, לפני עשר שניים.‬

88
00:06:44,822 --> 00:06:46,615
‫גרתי בחדר הזה.‬

89
00:06:46,699 --> 00:06:48,909
‫על מה רצית לדבר?‬

90
00:06:48,993 --> 00:06:52,621
‫לא רציתי לדבר על זה שוב.‬

91
00:06:53,205 --> 00:06:55,583
‫אבל אני לא יכול להתאפק יותר.‬

92
00:06:55,666 --> 00:06:57,626
‫סיוטים מייסרים אותי בכל לילה.‬

93
00:06:58,461 --> 00:07:03,132
‫אני מניח שראית‬
‫את הקיר הגבוה והצר ליד הבית?‬

94
00:07:03,215 --> 00:07:04,633
‫עם התיל הדוקרני?‬

95
00:07:04,717 --> 00:07:09,638
‫נכון. נראה שבוצע שם רצח.‬

96
00:07:09,722 --> 00:07:10,931
‫רצח?‬

97
00:07:11,515 --> 00:07:13,726
‫בפינת הסמטה האטומה הזאת,‬

98
00:07:14,226 --> 00:07:17,062
‫יש דלת פלדה שמובילה אל מתחת לאדמה.‬

99
00:07:17,855 --> 00:07:22,485
‫מצאתי שם את הגופות של שלושה ילדים.‬

100
00:07:22,985 --> 00:07:24,236
‫גופות של ילדים?‬

101
00:07:24,320 --> 00:07:29,408
‫ועל הקיר היו שלושה כתמים בצורת ילדים.‬

102
00:07:29,492 --> 00:07:33,037
‫שלושת הכתמים האלה יוצאים מהקיר בלילות‬

103
00:07:33,537 --> 00:07:36,165
‫והם מתרוצצים בסמטה האטומה.‬

104
00:07:36,248 --> 00:07:40,127
‫רעדתי כשצפיתי בהם מהחלון בכל לילה.‬

105
00:07:40,628 --> 00:07:43,756
‫בבקשה. תפסיק עם הבדיחות החולניות שלך.‬

106
00:07:44,256 --> 00:07:45,883
‫זה היה רק חלום.‬

107
00:07:45,966 --> 00:07:47,968
‫גם אני חשבתי ככה.‬

108
00:07:48,052 --> 00:07:50,429
‫אבל הזיכרון אמיתי מדי.‬

109
00:07:50,930 --> 00:07:55,059
‫חוץ מזה, בחדר הזה‬
‫אין חלון שמשקיף על הסמטה.‬

110
00:07:55,142 --> 00:07:57,853
‫זה מגוחך. אני יודע שיש!‬

111
00:07:58,437 --> 00:08:00,731
‫היה חלון קטן.‬

112
00:08:01,440 --> 00:08:03,609
‫תנסה למצוא אותו!‬

113
00:08:05,861 --> 00:08:08,322
‫זה לא יפה לעבוד על אנשים ככה.‬

114
00:08:08,405 --> 00:08:10,741
‫- זהירות: הצטלבות‬
‫עיריית אצ'יזן -‬

115
00:08:11,784 --> 00:08:13,744
‫זאת הייתה בדיחה חולנית.‬

116
00:09:01,208 --> 00:09:03,085
‫- אני אדקור אותך.‬
‫אני רוצה להרוג. -‬

117
00:09:03,168 --> 00:09:04,211
‫- תמות, זקן.‬
‫תשתוק. -‬

118
00:09:04,295 --> 00:09:05,588
‫- תמות.‬
‫אני עשיתי את זה. -‬

119
00:09:31,614 --> 00:09:32,823
‫זה נכון!‬

120
00:09:59,892 --> 00:10:01,769
‫שינובו?‬

121
00:10:02,436 --> 00:10:05,272
‫אז מצאת את החלון הנסתר.‬

122
00:10:05,856 --> 00:10:08,651
‫הגופות שם למטה. זאת את…?‬

123
00:10:09,443 --> 00:10:10,527
‫כשהייתי קטנה,‬

124
00:10:11,111 --> 00:10:15,240
‫היו שלושה בריונים שהתנהגו‬
‫כאילו שהם הבעלים של הסמטה הזאת.‬

125
00:10:15,324 --> 00:10:17,034
‫נעלתי אותם בבור הזה.‬

126
00:10:17,910 --> 00:10:22,206
‫אחרי הכול, זה היה מגרש המשחקים האהוב שלי.‬

127
00:10:22,790 --> 00:10:24,041
‫רק שלי.‬

128
00:10:24,833 --> 00:10:27,169
‫בערך שבוע אחרי שכלאתי אותם בפנים,‬

129
00:10:27,836 --> 00:10:30,047
‫הדמויות שלהם הופיעו על הקיר.‬

130
00:10:30,673 --> 00:10:33,342
‫"אה, הם מתים", חשבתי.‬

131
00:10:33,926 --> 00:10:38,972
‫אבא שלי מצא שלוש‬
‫גופות כשהוא חיפש בתוך הבור.‬

132
00:10:40,015 --> 00:10:42,434
‫אני חושב שהוא הבין מה עשיתי.‬

133
00:10:43,102 --> 00:10:47,064
‫לכן הוא הזדרז‬
‫לאטום את הסמטה עם חומה גבוהה.‬

134
00:10:48,315 --> 00:10:50,984
‫מהר מאוד, לא היו לנו יותר דיירים.‬

135
00:10:51,902 --> 00:10:54,321
‫כולם נעשו מפוחדים ועזבו.‬

136
00:10:55,406 --> 00:10:59,159
‫כי בלילות, הבריונים האלה‬
‫יוצאים מהקיר וממשיכים להרעיש.‬

137
00:10:59,785 --> 00:11:01,954
‫אז זה הפך להיות החדר שלי.‬

138
00:11:02,538 --> 00:11:05,332
‫והסמטה שוב הייתה המרחב הפרטי שלי.‬

139
00:11:05,416 --> 00:11:07,126
‫רק אני יכולתי להיכנס ולצאת.‬

140
00:11:07,918 --> 00:11:12,089
‫לאחר מכן, הזמנתי לכאן‬
‫שני חברים לכיתה ששנאתי והרגתי אותם.‬

141
00:11:12,172 --> 00:11:14,508
‫ואז הרגתי את האבא הנודניק שלי.‬

142
00:11:15,175 --> 00:11:17,594
‫אבל כולם כל כך עקשנים.‬

143
00:11:18,178 --> 00:11:20,305
‫הם הפכו לכתמים על הקיר,‬

144
00:11:20,389 --> 00:11:24,601
‫ובלילות, הם יוצאים החוצה ומטיחים בי קללות.‬

145
00:11:24,685 --> 00:11:28,522
‫בכל לילה, הם אומרים‬
‫שהם יגררו אותי לבור שם למטה.‬

146
00:11:29,314 --> 00:11:33,193
‫אבל אני אף פעם לא יורדת לשם אחרי שמחשיך.‬

147
00:11:33,277 --> 00:11:35,446
‫הם לא יכולים להניח עליי אצבע.‬

148
00:11:35,946 --> 00:11:40,534
‫אבל אהבתי לראות אותם‬
‫מתייסרים יותר מכל דבר אחר.‬

149
00:11:41,201 --> 00:11:46,123
‫לכן התנגדתי כשאמא שלי אמרה‬
‫שהיא שוב מתכוונת להשכיר את החדר.‬

150
00:11:48,542 --> 00:11:49,376
‫מר אישידה?‬

151
00:11:51,879 --> 00:11:53,297
‫הוא בטח התעלף.‬

152
00:12:43,096 --> 00:12:44,056
‫- ג'ונג'י איטו -‬

153
00:12:44,139 --> 00:12:47,643
‫רומי. אני מצטער, אבל את יכולה ללכת.‬
‫אני צריך לעזור למורה.‬

154
00:12:47,726 --> 00:12:48,560
‫- כיתת אמנות -‬

155
00:12:48,644 --> 00:12:50,771
‫אבל הגיע הזמן ללכת הביתה.‬

156
00:12:50,854 --> 00:12:54,817
‫שימאדה, אולי כדאי שתלך הביתה.‬
‫ההורים שלך עלולים לדאוג.‬

157
00:12:54,900 --> 00:12:58,612
‫זה בסדר, מר אוקאבה. ההורים שלי מחוץ לעיר.‬

158
00:12:58,695 --> 00:13:02,324
‫אני דואג לתערוכה שלך. מה אם לא תסיים בזמן?‬

159
00:13:02,407 --> 00:13:04,827
‫אני יכול להסתדר לבד.‬

160
00:13:05,410 --> 00:13:07,371
‫לא נשאר עוד הרבה זמן עד אז.‬

161
00:13:07,454 --> 00:13:11,124
‫כחבר במועדון האמנות, אני רוצה‬
‫לעשות מה שאני יכול כדי לעזור לך.‬

162
00:13:11,208 --> 00:13:12,835
‫תודה, שימאדה.‬

163
00:13:13,502 --> 00:13:16,171
‫מר אוקאבה, התערוכה שלך מדהימה.‬

164
00:13:16,672 --> 00:13:19,258
‫מעולם לא ראיתי אמנות כמו שלך.‬

165
00:13:19,341 --> 00:13:21,343
‫אני מתכוונת, פסלים בלי ראשים?‬

166
00:13:21,426 --> 00:13:26,640
‫הרעיון מאחורי זה הוא שהיפטרות מהפנים‬
‫פותחת פתח לאפשרויות אינסופיות.‬

167
00:13:27,182 --> 00:13:29,768
‫לאמנות לא דרושים פנים.‬

168
00:13:29,852 --> 00:13:33,605
‫הפנים האנושיות יכולות‬
‫להביע מגוון עשיר של רגשות,‬

169
00:13:34,189 --> 00:13:37,442
‫אבל תסתכלו על הפנים‬
‫בציורים מפורסמים, ישנים וחדשים.‬

170
00:13:37,526 --> 00:13:40,112
‫בדרך כלל אין עליהן הבעה או אפילו חיוך קל.‬

171
00:13:40,195 --> 00:13:43,782
‫אז חשבתי, למה לא להיפטר מהפנים?‬

172
00:13:43,866 --> 00:13:46,618
‫כלומר, זה פשוט נראה כמו מחשבה שנייה.‬

173
00:13:46,702 --> 00:13:48,537
‫למה אתה מתכוון, מר אוקאבה?‬

174
00:13:49,288 --> 00:13:50,706
‫אתה נשמע כמו אמן.‬

175
00:13:51,999 --> 00:13:53,584
‫אני אכן אמן.‬

176
00:13:53,667 --> 00:13:57,504
‫אבל לפעמים, אני אוהב לפסל פסלים עם ראשים.‬

177
00:13:57,588 --> 00:13:58,589
‫- "פסל ללא ראש" -‬

178
00:14:08,223 --> 00:14:11,018
‫היי, מסאמי, סאנאה. קרה משהו?‬

179
00:14:11,101 --> 00:14:13,812
‫רומי, מר אוקאבה נרצח.‬

180
00:14:13,896 --> 00:14:15,314
‫מה?‬

181
00:14:15,397 --> 00:14:19,067
‫תלמיד מי"ב מצא אותו בכיתת האמנות הבוקר.‬

182
00:14:19,651 --> 00:14:21,737
‫שמעתי שהראש שלו נעלם.‬

183
00:14:22,404 --> 00:14:23,655
‫הראש שלו?‬

184
00:14:24,698 --> 00:14:26,408
‫שמעתי שהראש שלו נכרת,‬

185
00:14:26,491 --> 00:14:29,369
‫ורק הגופה שלו נמצאה בכיתת האמנות.‬

186
00:14:29,453 --> 00:14:32,205
‫שימאדה, אני הולכת עכשיו.‬

187
00:14:32,289 --> 00:14:33,373
‫חכי רגע.‬

188
00:14:33,457 --> 00:14:36,585
‫אל תספרי לאף אחד שנשארתי בבית הספר.‬

189
00:14:36,668 --> 00:14:38,545
‫טוב, בסדר. להתראות.‬

190
00:14:40,339 --> 00:14:42,341
‫רומי? רומי, את בסדר?‬

191
00:14:44,051 --> 00:14:46,136
‫ראיתן את שימאדה היום?‬

192
00:14:46,637 --> 00:14:48,555
‫לא, הוא בוודאי עדיין לא הגיע.‬

193
00:14:49,056 --> 00:14:50,015
‫אני מבינה.‬

194
00:14:53,226 --> 00:14:55,145
‫- הכניסה אסורה -‬

195
00:15:00,817 --> 00:15:02,319
‫כן? מי שם?‬

196
00:15:03,028 --> 00:15:04,738
‫שימאדה, זאת אני!‬

197
00:15:04,821 --> 00:15:07,407
‫רומי? קרה משהו?‬

198
00:15:07,950 --> 00:15:09,952
‫בטח שמעת מה קרה למר אוקאבה.‬

199
00:15:10,035 --> 00:15:12,579
‫דיברנו איתו בכיתת האמנות רק אתמול,‬

200
00:15:12,663 --> 00:15:13,789
‫ועכשיו הוא מת.‬

201
00:15:14,289 --> 00:15:15,666
‫אתה יודע משהו…‬

202
00:15:26,802 --> 00:15:28,261
‫שימאדה?‬

203
00:15:28,345 --> 00:15:32,557
‫רומי, את חושבת שאני הרוצח?‬

204
00:15:32,641 --> 00:15:35,894
‫כמובן שלא. אתה מתנהג מוזר היום.‬

205
00:15:36,603 --> 00:15:40,190
‫מוזר? אהבה גורמת לכל אחד להתנהג מוזר.‬

206
00:15:40,774 --> 00:15:42,776
‫רומי, את כל כך יפה.‬

207
00:15:43,360 --> 00:15:45,654
‫שימאדה. מה נכנס בך?‬

208
00:15:45,737 --> 00:15:50,242
‫בכל יום חיכיתי בקוצר רוח‬
‫שתבואי לכיתת האמנות.‬

209
00:15:50,742 --> 00:15:55,497
‫את מבינה כמה מהר‬
‫הלב שלי פועם כשאני רואה אותך?‬

210
00:15:55,998 --> 00:15:59,292
‫בואי נלך לטייל.‬
‫יש משהו שאני יכול לספר רק לך.‬

211
00:16:01,628 --> 00:16:04,297
‫בחיי, המקום הזה ממש מפחיד.‬

212
00:16:04,381 --> 00:16:06,008
‫אין לנו ברירה.‬

213
00:16:06,091 --> 00:16:09,344
‫אנחנו צריכות את המילון למבחן באנגלית מחר.‬

214
00:16:09,428 --> 00:16:12,472
‫למה שמישהו ישאיר אותו בכיתת האמנות?‬

215
00:16:12,556 --> 00:16:14,433
‫- כיתת אמנות -‬

216
00:16:17,477 --> 00:16:18,520
‫תראי.‬

217
00:16:19,229 --> 00:16:22,024
‫שם מצאו את גופתו של מר אוקאבה.‬

218
00:16:22,107 --> 00:16:24,026
‫מעניין למה הוא נרצח.‬

219
00:16:24,109 --> 00:16:27,237
‫אולי מישהו נטר לו טינה.‬

220
00:16:27,320 --> 00:16:29,322
‫אחרת, למה להרוג אותו ככה?‬

221
00:16:29,406 --> 00:16:32,117
‫מספיק כבר. תיקחי את הספר וזהו.‬

222
00:16:32,200 --> 00:16:34,327
‫איזו דרך ברברית להרוג מישהו.‬

223
00:16:34,411 --> 00:16:36,246
‫כאילו, מי עורף לאנשים את הראש?‬

224
00:16:36,747 --> 00:16:38,999
‫והם אפילו לא מצאו את הראש.‬

225
00:16:39,082 --> 00:16:41,043
‫תפסיקי לדבר על זה כאן!‬

226
00:16:44,004 --> 00:16:46,173
‫נו כבר, מסאמי!‬

227
00:16:46,256 --> 00:16:49,217
‫חכי רגע. אני צריכה למצוא אותו.‬

228
00:16:58,685 --> 00:16:59,644
‫יש שם מישהו.‬

229
00:17:13,158 --> 00:17:15,077
‫מר אוקאבה!‬

230
00:17:21,666 --> 00:17:24,753
‫מר אוקאבה חי? זה באמת נכון?‬

231
00:17:24,836 --> 00:17:27,589
‫בגלל הנסיבות, הוא הסתתר‬
‫בבניין בית הספר הישן.‬

232
00:17:27,672 --> 00:17:28,840
‫אפגוש אותו הערב.‬

233
00:17:28,924 --> 00:17:30,342
‫עכשיו, בואי איתי.‬

234
00:17:40,185 --> 00:17:43,063
‫שימאדה, איפה מר אוקאבה?‬

235
00:17:43,146 --> 00:17:44,856
‫הוא יגיע בקרוב.‬

236
00:17:44,940 --> 00:17:46,483
‫בואי נחכה לו בפנים.‬

237
00:17:48,318 --> 00:17:50,153
‫מה הסירחון הנורא הזה?‬

238
00:17:50,654 --> 00:17:52,114
‫כמו של בשר מרקיב.‬

239
00:17:52,781 --> 00:17:53,907
‫אני מדמיינת את זה?‬

240
00:17:53,990 --> 00:17:56,910
‫מה? הפסלים נעלמו!‬

241
00:18:00,455 --> 00:18:02,666
‫אבל למה הכנים עדיין כאן?‬

242
00:18:06,753 --> 00:18:08,421
‫למה נעלת את הדלת?‬

243
00:18:15,846 --> 00:18:18,140
‫מה קרה, שימאדה?‬

244
00:18:18,223 --> 00:18:19,599
‫לא קרה כלום.‬

245
00:18:20,225 --> 00:18:22,686
‫למה אתה נשמע ככה?‬

246
00:18:23,395 --> 00:18:26,022
‫מה עם מר אוקאבה? איפה הוא?‬

247
00:18:26,898 --> 00:18:29,151
‫הוא היה כאן כל הזמן.‬

248
00:18:30,485 --> 00:18:31,528
‫רואה?‬

249
00:18:37,284 --> 00:18:40,245
‫תראי, הנה האמן הדגול, מר אוקאבה.‬

250
00:18:44,499 --> 00:18:47,210
‫רומי, יש לך פנים יפות כל כך.‬

251
00:18:47,294 --> 00:18:48,170
‫רומי.‬

252
00:18:49,129 --> 00:18:50,172
‫רומי.‬

253
00:18:52,132 --> 00:18:53,008
‫רומי!‬

254
00:19:08,356 --> 00:19:10,817
‫רומי.‬

255
00:19:13,069 --> 00:19:15,238
‫הצילו! שמישהו יעזור לי!‬

256
00:19:16,740 --> 00:19:17,616
‫רומי.‬

257
00:19:21,203 --> 00:19:22,037
‫רומי!‬

258
00:19:32,297 --> 00:19:34,382
‫זה… פסל מגבס?‬

259
00:19:38,929 --> 00:19:41,848
‫היא לא נפתחת!‬

260
00:21:01,177 --> 00:21:02,887
‫תראו! תראו, אמרתי!‬

261
00:21:02,971 --> 00:21:05,098
‫יש שם עוד אחת!‬

262
00:21:05,181 --> 00:21:06,933
‫הפנים שלה כל כך יפות.‬

263
00:21:07,017 --> 00:21:08,268
‫הן חייבות להיות שלי.‬

264
00:21:08,351 --> 00:21:09,894
‫לא! אני לוקחת אותן!‬

265
00:21:18,486 --> 00:21:19,612
‫תני לי אותן.‬

266
00:21:19,696 --> 00:21:21,531
‫לא!‬

267
00:21:21,614 --> 00:21:22,824
‫תני לי…‬

268
00:21:24,826 --> 00:21:26,244
‫את הראש שלך.‬

269
00:23:23,319 --> 00:23:28,032
‫תרגום: שלמה ליברמן‬

270
00:23:29,784 --> 00:23:33,580
‫חור פעור נפער, ואני יכול להגיע לחדר הסמוך.‬

271
00:23:34,205 --> 00:23:37,125
‫אבל החרקים מתלחשים בינם לבין עצמם.‬

272
00:23:37,208 --> 00:23:38,710
‫עכשיו אני מבין!‬

273
00:23:39,586 --> 00:23:43,548
‫אני רק מילאתי אחר‬
‫ההוראות שלהם כל הזמן הזה.‬

274
00:23:44,132 --> 00:23:46,801
‫אני לא אקשיב לחרקים האלה יותר.‬

275
00:23:47,677 --> 00:23:51,723
‫אז דחסתי את גופי הכחוש‬
‫דרך החור וזינקתי החוצה!‬