1
00:00:06,047 --> 00:00:10,010
‫- טיילר הנרי הוא מדיום‬
‫מהמבוקשים ביותר בעולם. -‬

2
00:00:10,093 --> 00:00:13,013
‫- יש לו רשימת המתנה‬
‫של יותר מ-300,000 איש. -‬

3
00:00:13,847 --> 00:00:18,351
‫- האנשים המופיעים בסדרה‬
‫נבחרו מהרשימה הזאת. -‬

4
00:00:19,019 --> 00:00:22,689
‫- טיילר לא יודע את מי הוא עומד לפגוש. -‬

5
00:00:24,190 --> 00:00:28,778
‫- סדרה של NETFLIX -‬

6
00:00:36,369 --> 00:00:37,579
‫היי, טיילר.‬

7
00:00:38,705 --> 00:00:40,165
‫טיילר, הבאתי לך קפה.‬

8
00:00:40,248 --> 00:00:41,708
‫- תרזה, אמו של טיילר -‬

9
00:00:41,750 --> 00:00:43,126
‫היי, חומד.‬
‫-בוקר טוב.‬

10
00:00:43,209 --> 00:00:44,335
‫בוקר טוב, טיילר.‬

11
00:00:44,419 --> 00:00:46,212
‫מה נשמע?‬
‫-מה שלומך?‬

12
00:00:46,296 --> 00:00:49,090
‫מצוין. הבאת לי קפה.‬
‫-הנה מה שאתה אוהב.‬

13
00:00:49,174 --> 00:00:50,467
‫תודה.‬
‫-הכול טוב?‬

14
00:00:50,550 --> 00:00:53,011
‫כן. אתחיל להתכונן וכל זה.‬
‫-בסדר.‬

15
00:00:53,094 --> 00:00:56,598
‫טוב, אניח לך לנפשך כדי שתוכל להירגע לרגע.‬

16
00:00:56,681 --> 00:00:57,515
‫אוקיי.‬

17
00:01:03,396 --> 00:01:06,608
‫פתחתי קלפים כדי לראות‬
‫במה תעסוק הקריאה היום.‬

18
00:01:06,691 --> 00:01:07,692
‫באמת?‬
‫-כן.‬

19
00:01:07,776 --> 00:01:09,652
‫מה נראה לך?‬
‫-את רוצה שאראה לך?‬

20
00:01:09,736 --> 00:01:10,820
‫כן.‬
‫-בואי לכאן.‬

21
00:01:12,822 --> 00:01:13,990
‫סליחה.‬

22
00:01:14,074 --> 00:01:16,910
‫אני לא נוהג בדרך כלל‬
‫לפתוח קלפי טארוט לפני קריאה,‬

23
00:01:16,993 --> 00:01:21,873
‫אבל לפעמים, כשאני זקוק לעזרה קצת‬
‫או כשאני מרגיש עייף,‬

24
00:01:21,956 --> 00:01:26,628
‫זה עוזר לי להבין מה אני עשוי לקלוט.‬
‫האדם שעולה כאן הוא‬

25
00:01:26,711 --> 00:01:29,464
‫"מלכת המטות".‬
‫זה אומר שיש לאדם הזה אימא שמתה.‬

26
00:01:31,091 --> 00:01:35,220
‫החיבור שעולה ראשון הוא ילדים,‬

27
00:01:35,303 --> 00:01:37,889
‫אז זו תהיה סיטואציה של אם-בת.‬

28
00:01:37,972 --> 00:01:40,767
‫כל זה מעיד על ידיעה ברמה מסוימת‬

29
00:01:40,850 --> 00:01:42,060
‫לפני הפטירה.‬

30
00:01:42,143 --> 00:01:45,647
‫בסדר.‬
‫-אז זה לא היה בהכרח אירוע מזעזע.‬

31
00:01:45,730 --> 00:01:48,441
‫אבל "מלכת המטות" היא הדגש העיקרי כאן,‬

32
00:01:48,525 --> 00:01:50,026
‫אז אני מהמר‬

33
00:01:51,528 --> 00:01:53,863
‫שזאת תהיה קריאה לגבי אם שנפטרה.‬

34
00:01:56,366 --> 00:01:58,660
‫טוב, אנחנו יודעים מה אני לובש היום?‬

35
00:01:58,743 --> 00:02:00,286
‫כן. אתה בצ'וניז (תחתונים)?‬

36
00:02:00,370 --> 00:02:02,997
‫"צ'וניז"? אני בתחתונים.‬

37
00:02:03,081 --> 00:02:05,708
‫בהולנדית אומרים "ברוקיז".‬
‫-התחתונים שלי.‬

38
00:02:05,792 --> 00:02:06,960
‫תחתוני התחרה שלי.‬

39
00:02:07,043 --> 00:02:09,420
‫טוב, תצטרכו לשלם יותר כדי לצלם את זה.‬

40
00:02:09,504 --> 00:02:11,422
‫כבר חוזר. אני מתלבש.‬

41
00:02:13,133 --> 00:02:15,009
‫על כמה נתערב שמדובר באם?‬

42
00:02:15,093 --> 00:02:16,219
‫על מה נתערב?‬

43
00:02:16,302 --> 00:02:17,220
‫אני לא יודע.‬

44
00:02:17,303 --> 00:02:19,013
‫תצא איתי לארוחת ערב?‬
‫-לא.‬

45
00:02:19,097 --> 00:02:20,348
‫בפומבי?‬
‫-לא.‬

46
00:02:20,431 --> 00:02:22,934
‫לא? נראה.‬

47
00:02:42,829 --> 00:02:44,164
‫ממש מתחשק לי לובסטר.‬

48
00:02:46,124 --> 00:02:47,876
‫אני מתרכז.‬
‫-זאת אומרת… בסדר.‬

49
00:02:47,959 --> 00:02:49,377
‫דברים עולים.‬
‫-בסדר.‬

50
00:02:49,878 --> 00:02:50,712
‫יש משהו…‬

51
00:02:52,797 --> 00:02:55,884
‫ספר לי.‬
‫-משהו שמצמידים לחולצה.‬

52
00:02:55,967 --> 00:02:57,468
‫טוב.‬
‫-משהו של גברות זקנות.‬

53
00:02:57,552 --> 00:03:00,096
‫סיכת נוי.‬
‫-סיכת נוי מסוג כלשהו, סביר להניח.‬

54
00:03:00,180 --> 00:03:02,348
‫בסדר.‬
‫-אני מרגיש זקן ורזה מאוד.‬

55
00:03:02,432 --> 00:03:04,100
‫יש התייחסות לניתוח.‬

56
00:03:05,268 --> 00:03:08,771
‫וזאת המסגרת של ההדרדרות.‬

57
00:03:13,651 --> 00:03:16,362
‫- פרק 4: אני לא רואה אנשים מתים -‬

58
00:03:18,865 --> 00:03:19,908
‫שלום.‬

59
00:03:21,409 --> 00:03:22,827
‫היי.‬
‫-היי, טיילר.‬

60
00:03:22,911 --> 00:03:23,912
‫מה נשמע?‬

61
00:03:23,995 --> 00:03:25,163
‫טוב, תודה.‬

62
00:03:25,246 --> 00:03:27,040
‫אוי, איזה חמוד.‬

63
00:03:27,123 --> 00:03:28,875
‫כן.‬
‫-מה שלומך?‬

64
00:03:28,958 --> 00:03:32,462
‫אני טיילר, נעים להכיר.‬
‫-אדל. נעים גם לי.‬

65
00:03:32,545 --> 00:03:35,215
‫זה ויקטור.‬
‫-שלום, ויקטור. מה שלומך?‬

66
00:03:35,715 --> 00:03:37,759
‫חמוד. בסדר.‬

67
00:03:37,842 --> 00:03:41,387
‫החבר הקטן שלנו כאן.‬
‫-כן. בוא, חמוד.‬

68
00:03:42,096 --> 00:03:44,641
‫אז, בעיקרון, התפקיד שלי כמדיום‬

69
00:03:44,724 --> 00:03:47,977
‫הוא לתקשר את כל מה שעולה.‬
‫אני שם דגש על פרטים,‬

70
00:03:48,061 --> 00:03:51,940
‫על מידע שאין לי שום דרך לדעת אותו‬
‫באמצעים אחרים.‬

71
00:03:52,023 --> 00:03:54,776
‫אני לא רואה אנשים מתים מהלכים‬
‫או דברים כאלו,‬

72
00:03:54,859 --> 00:03:56,069
‫זה יהיה מפחיד נורא.‬

73
00:03:56,569 --> 00:03:58,488
‫אנשים שעזבו עולים לפעמים‬

74
00:03:58,571 --> 00:04:01,282
‫ומעבירים הודעות גם לאנשים חיים אחרים‬
‫שאת מכירה.‬

75
00:04:01,366 --> 00:04:04,494
‫אז שמרי על ראש פתוח‬
‫מתוך הבנה שכל אחד יכול לעלות.‬

76
00:04:04,577 --> 00:04:07,497
‫בסדר.‬
‫-הבאת חפצים כלשהם היום?‬

77
00:04:07,580 --> 00:04:08,873
‫הבאתי, כן.‬

78
00:04:08,957 --> 00:04:09,791
‫מדהים.‬

79
00:04:11,960 --> 00:04:12,961
‫אוקיי.‬

80
00:04:13,920 --> 00:04:16,005
‫אדל.‬

81
00:04:16,589 --> 00:04:19,384
‫טוב. בסדר.‬

82
00:04:21,135 --> 00:04:23,263
‫אדל.‬

83
00:04:24,055 --> 00:04:26,891
‫בנפרד מהפריטים האלו,‬
‫אני רוצה לדבר על המשפחה שלך,‬

84
00:04:26,975 --> 00:04:29,435
‫אנשים שאת מכירה. עולה גברת זקנה‬

85
00:04:29,936 --> 00:04:32,981
‫שאני מבין שהגיעה לגיל מופלג מאוד.‬

86
00:04:33,064 --> 00:04:35,733
‫כשאנחנו מדברים ברמה של סבים,‬

87
00:04:35,817 --> 00:04:37,902
‫יש לך בני משפחה מבוגרים מאוד‬

88
00:04:37,986 --> 00:04:40,947
‫שהגיעו לגיל מופלג? נשים במשפחה?‬

89
00:04:41,030 --> 00:04:43,241
‫אני לא יודעת למה תקרא גיל מופלג.‬

90
00:04:43,324 --> 00:04:46,577
‫כן. מי האדם הזה?‬

91
00:04:47,370 --> 00:04:50,915
‫מוזר. אני תוהה אם זה קשור‬
‫למקום שאנחנו נמצאים בו.‬

92
00:04:52,041 --> 00:04:56,087
‫זה מוזר. התחושה במקום הזה‬
‫שונה מאוד מהאנרגיה שלך.‬

93
00:04:56,170 --> 00:04:58,840
‫אז אנחנו בבית, מן הסתם.‬

94
00:05:00,425 --> 00:05:01,926
‫הוא לא הבית שלך?‬

95
00:05:02,010 --> 00:05:03,094
‫לא.‬
‫-לא הבית שלך.‬

96
00:05:03,177 --> 00:05:04,679
‫כן, כי אני לא…‬

97
00:05:04,762 --> 00:05:06,931
‫האנרגיה של הבית שונה משלך.‬
‫-כן.‬

98
00:05:07,932 --> 00:05:11,102
‫הבית הזה שייך לחברה שלי, מישל.‬

99
00:05:11,185 --> 00:05:15,940
‫יש לה חצר אחורית שלווה ומרגיעה מאוד.‬

100
00:05:17,817 --> 00:05:19,068
‫הבנתי.‬

101
00:05:20,611 --> 00:05:23,364
‫אולי האדם הזה לא קשור אלייך.‬

102
00:05:23,448 --> 00:05:25,283
‫בסדר. אני ממשיך.‬

103
00:05:29,579 --> 00:05:34,625
‫בסדר. אני קולט משהו שקשור למוות בטרם עת‬

104
00:05:34,709 --> 00:05:37,378
‫שאני צריך להעלות, ומדובר בזכר.‬

105
00:05:38,046 --> 00:05:41,049
‫כשמישהו נפטר בגילאי 75 עד 85,‬

106
00:05:41,132 --> 00:05:43,384
‫זה תואם גיל, זה נורמלי.‬
‫-כן.‬

107
00:05:43,468 --> 00:05:46,596
‫הבחור הזה שאני מדבר עליו‬
‫נפטר בגיל צעיר יותר,‬

108
00:05:46,679 --> 00:05:48,723
‫והוא לא זכה לחיים מלאים.‬

109
00:05:48,806 --> 00:05:50,808
‫זכר קשור לפריטים האלו?‬
‫-כן.‬

110
00:05:50,892 --> 00:05:52,769
‫בן כמה הוא היה במותו?‬

111
00:05:52,852 --> 00:05:54,729
‫יומיים לפני שמלאו לו 15.‬

112
00:05:54,812 --> 00:05:57,774
‫חמש עשרה. הוא שמח מאוד שבאת,‬

113
00:05:57,857 --> 00:06:01,027
‫כי הוא מעלה תחושה של הקלה.‬

114
00:06:01,110 --> 00:06:05,740
‫הוא רוצה לתקשר איתך. הוא מעלה כמה דברים.‬

115
00:06:07,200 --> 00:06:09,660
‫בסדר. מוזר.‬

116
00:06:11,871 --> 00:06:14,332
‫הוא כל הזמן חוזר על "האחת והיחידה".‬

117
00:06:15,041 --> 00:06:16,000
‫"האחת והיחידה."‬

118
00:06:17,126 --> 00:06:18,586
‫זה מה שהייתי אומרת לו.‬

119
00:06:18,669 --> 00:06:21,714
‫כן.‬
‫-הוא היה משאיר לי פתק,‬

120
00:06:21,798 --> 00:06:24,050
‫או שאני השארתי לו פתק. הפתקים הדביקים?‬

121
00:06:24,133 --> 00:06:25,593
‫כן.‬
‫-זה היה הקטע שלו מאז…‬

122
00:06:27,261 --> 00:06:30,598
‫והייתי חותמת, "באהבה, האחת והיחידה".‬
‫-כן.‬

123
00:06:32,392 --> 00:06:35,561
‫הוא מעלה הרבה התייחסות ללימודים אקדמיים,‬

124
00:06:35,645 --> 00:06:40,066
‫אבל הוא מרגיש שונה מאוד מילדים אחרים.‬

125
00:06:40,149 --> 00:06:44,195
‫האמת, אני חש שהוא היה כנראה מבריק מאוד.‬

126
00:06:45,154 --> 00:06:47,824
‫אני מרגיש שכבר מגיל צעיר,‬

127
00:06:47,907 --> 00:06:49,659
‫אני שואל את עצמי, "לאן אלך?‬

128
00:06:49,742 --> 00:06:52,245
‫באיזו מכללה...?" יש בזה הרבה תשוקה.‬

129
00:06:52,328 --> 00:06:53,454
‫כן.‬
‫-נשמע הגיוני?‬

130
00:06:53,538 --> 00:06:58,543
‫כן. כשהוא היה בן תשע, הוא אמר לי,‬

131
00:06:58,626 --> 00:07:00,294
‫"אימא, אני אלמד בייל".‬

132
00:07:00,378 --> 00:07:03,297
‫הוא רצה להיות מהנדס.‬
‫-כן.‬

133
00:07:05,091 --> 00:07:07,176
‫איך קראו לבן שלך?‬
‫-טומרי.‬

134
00:07:07,260 --> 00:07:09,846
‫טומרי.‬
‫-טומרי אלייז'ה.‬

135
00:07:13,266 --> 00:07:17,854
‫טוב, אני מנסה לגרום לו לדבר על מה שקרה.‬

136
00:07:17,937 --> 00:07:20,731
‫טוב, אני אסמן את זה.‬

137
00:07:20,815 --> 00:07:24,318
‫נראה אם זה עוזר. עניין מוזר.‬

138
00:07:28,781 --> 00:07:31,868
‫בסדר. היית רחוקה ממנו כשהוא נפטר?‬

139
00:07:31,951 --> 00:07:34,454
‫כן. הוא היה בחו"ל.‬
‫-בסדר.‬

140
00:07:34,537 --> 00:07:38,040
‫בסדר. ב… הבנתי. אז הוא היה ממש ב…‬

141
00:07:38,124 --> 00:07:39,083
‫מדינה אחרת.‬

142
00:07:40,126 --> 00:07:43,421
‫בלי לספר יותר מדי,‬
‫את יודעת אם מישהו היה לידו במותו?‬

143
00:07:43,504 --> 00:07:44,338
‫כן.‬

144
00:07:44,422 --> 00:07:47,675
‫לפי מה שאני קולט, התגובה מהאנשים שהיו שם‬

145
00:07:47,758 --> 00:07:48,843
‫הייתה לא בוגרת.‬

146
00:07:49,510 --> 00:07:53,306
‫כמעט כמו איך שילד מגיב למשהו רע שקורה.‬

147
00:07:53,806 --> 00:07:56,142
‫האנשים שהיו סביבו, הם היו צעירים יותר?‬

148
00:07:56,642 --> 00:07:57,477
‫כן.‬

149
00:07:59,937 --> 00:08:03,024
‫הוא משדר תחושה של מעין התפזרות.‬

150
00:08:03,107 --> 00:08:05,485
‫תחושה כזאת מעידה בדרך כלל על…‬

151
00:08:05,568 --> 00:08:08,696
‫"אני כאן" ומישהו בורח, עוזב,‬

152
00:08:08,779 --> 00:08:12,033
‫לא רוצה להישאר שם. את יודעת אם מישהו ברח?‬

153
00:08:12,116 --> 00:08:13,743
‫כן.‬
‫-כי אני מרגיש כאילו אני…‬

154
00:08:13,826 --> 00:08:15,870
‫כולם.‬
‫-כולם? הבנתי.‬

155
00:08:15,953 --> 00:08:17,330
‫אני מצטער.‬
‫-כן.‬

156
00:08:17,413 --> 00:08:21,250
‫כי באופן שזה עולה, אני חש שזה קרה,‬
‫ואנחנו לא יודעים להתמודד עם זה,‬

157
00:08:21,334 --> 00:08:25,338
‫ואז כולם מתפזרים לכל הכיוונים.‬
‫-הם השאירו אותו עד למחרת היום.‬

158
00:08:25,838 --> 00:08:27,673
‫אלוהים, עד למחרת.‬

159
00:08:28,257 --> 00:08:29,467
‫אני כל כך מצטער.‬

160
00:08:37,141 --> 00:08:39,894
‫אני לא יודע למה אבל אני מרגיש קצר נשימה.‬

161
00:08:39,977 --> 00:08:42,063
‫התחושה… אני לא יודע מה זה.‬

162
00:08:42,146 --> 00:08:44,941
‫זה כאילו שכל האוויר מתרוקן מהגוף,‬
‫משהו כזה.‬

163
00:08:45,024 --> 00:08:45,983
‫אבל אני לא יכול…‬

164
00:08:48,236 --> 00:08:50,613
‫להכניס אוויר לתוך הריאות שלי, ואז לשחרר.‬

165
00:08:50,696 --> 00:08:53,574
‫את יודעת אם היו קשיי נשימה במצב הזה?‬

166
00:08:53,658 --> 00:08:54,492
‫כן.‬

167
00:08:56,035 --> 00:09:00,373
‫אני חושב שבשלב הזה‬
‫את יכולה לספר לי מה קרה.‬

168
00:09:01,582 --> 00:09:02,792
‫הוא טבע.‬

169
00:09:02,875 --> 00:09:04,085
‫הוא טבע?‬
‫-כן.‬

170
00:09:04,168 --> 00:09:05,002
‫כן.‬

171
00:09:07,588 --> 00:09:11,551
‫טיול הסתיים בטרגדיה ונער נהרג.‬

172
00:09:12,426 --> 00:09:15,805
‫טומרי יצא לטיול השנתי של תיכון קוב לבליז.‬

173
00:09:15,888 --> 00:09:17,640
‫התלמידים זה עתה הגיעו,‬

174
00:09:17,723 --> 00:09:19,141
‫ולפני שנסעו לבית המלון,‬

175
00:09:19,225 --> 00:09:21,269
‫הם עצרו בנהר סיבון.‬

176
00:09:21,352 --> 00:09:23,396
‫לטומרי הייתה מצלמת גו-פרו,‬

177
00:09:23,479 --> 00:09:25,022
‫שתיעדה הכול,‬

178
00:09:25,106 --> 00:09:26,691
‫כולל את הטביעה שלו.‬

179
00:09:31,445 --> 00:09:35,408
‫אמרו לי שאיש לא ראה מה קרה לטומרי.‬

180
00:09:36,325 --> 00:09:38,869
‫אבל במצלמה,‬

181
00:09:38,953 --> 00:09:42,373
‫ראיתי 15 אנשים לפחות שהביטו לעברו.‬

182
00:09:42,456 --> 00:09:44,792
‫כשצופים בסרטון, התחושה היא‬

183
00:09:44,875 --> 00:09:47,128
‫שצופים דרך עיניו. המצלמה הייתה כאן,‬

184
00:09:47,211 --> 00:09:50,339
‫ואפשר לראות כל תזוזה של ראשו.‬

185
00:09:51,632 --> 00:09:54,719
‫ראיתי אותו מבקש עזרה.‬

186
00:09:54,802 --> 00:09:56,846
‫זועק לעזרה. כאילו, "הצילו!"‬

187
00:10:02,018 --> 00:10:06,188
‫הוא נגע במישהו פעמיים והוא דחף את ידו.‬

188
00:10:06,272 --> 00:10:07,523
‫הם דחפו את ידו.‬

189
00:10:07,607 --> 00:10:11,235
‫מישהו היה צריך בסך הכול להושיט יד,‬

190
00:10:11,319 --> 00:10:12,695
‫והם לא עשו את זה.‬

191
00:10:12,778 --> 00:10:14,155
‫כן.‬

192
00:10:15,156 --> 00:10:17,158
‫ואני חושבת, איש לא אמר דבר.‬

193
00:10:17,241 --> 00:10:21,120
‫הילדים מסביב לא סיפרו למבוגרים.‬

194
00:10:21,203 --> 00:10:23,748
‫כן.‬
‫-אבל המבוגרים לא חשו בחסרונו.‬

195
00:10:23,831 --> 00:10:26,584
‫זה עניין נוסף. הם לא שמו לב שהוא חסר,‬

196
00:10:26,667 --> 00:10:29,337
‫אז הם נסעו למקום שהם התארחו בו‬

197
00:10:30,004 --> 00:10:32,214
‫לפני שהם קלטו.‬

198
00:10:35,217 --> 00:10:37,303
‫אופן הטיפול בעניין הזה‬

199
00:10:38,596 --> 00:10:40,181
‫גרם לי להרגיש‬

200
00:10:40,681 --> 00:10:42,850
‫שלא היה ערך לחייו של בני.‬

201
00:10:43,976 --> 00:10:48,064
‫ואני רוצה להגיד, "לא, הוא באמת היה מיוחד".‬

202
00:10:48,147 --> 00:10:49,857
‫אולי לא בעיניכם, אבל…‬

203
00:10:53,819 --> 00:10:57,323
‫הוא היה כל עולמי…‬

204
00:10:57,948 --> 00:10:58,991
‫הוא…‬

205
00:11:05,456 --> 00:11:08,125
‫הוא מעלה עניין של אחריות,‬

206
00:11:08,959 --> 00:11:10,044
‫ואני… את יודעת,‬

207
00:11:10,127 --> 00:11:13,631
‫מדובר בלקיחת אחריות ברמה רחבה יותר‬

208
00:11:13,714 --> 00:11:14,840
‫שלא קרתה.‬

209
00:11:14,924 --> 00:11:17,677
‫בהחלט.‬
‫-ואני לא חושב שזה יקרה.‬

210
00:11:17,760 --> 00:11:22,682
‫וזה הדבר הכי מתסכל.‬
‫כלומר, מעבר לתגובות של האנשים,‬

211
00:11:22,765 --> 00:11:25,851
‫זה גדול יותר מהאנשים שהיו שם באותו יום.‬

212
00:11:28,312 --> 00:11:31,065
‫זה נורא מתסכל, ו…‬

213
00:11:31,941 --> 00:11:35,945
‫הוא רוצה שתדעי‬
‫שהוא לא כועס על האנשים שברחו.‬

214
00:11:36,028 --> 00:11:38,406
‫האנשים שלא עשו כלום והיו צריכים לעשות.‬

215
00:11:38,489 --> 00:11:44,787
‫כן.‬
‫-אבל… הוא לא רוצה שתכעסי.‬

216
00:11:46,539 --> 00:11:49,375
‫נשמע שכל חייך עדיין לפנייך‬

217
00:11:49,458 --> 00:11:51,794
‫ושתחווי עוד דברים חיוביים רבים.‬

218
00:11:52,294 --> 00:11:55,548
‫הוא לא רוצה שמותו יגדיר‬
‫את החיים שלו בזיכרוננו.‬

219
00:11:55,631 --> 00:11:56,841
‫בסדר.‬
‫-את יודעת.‬

220
00:11:57,466 --> 00:11:58,551
‫הוא בסדר, מבינה?‬

221
00:11:58,634 --> 00:12:00,052
‫טוב לדעת את זה.‬

222
00:12:01,637 --> 00:12:03,139
‫לפני הקריאה,‬

223
00:12:03,222 --> 00:12:06,308
‫הרגשתי שאני מנסה להיאחז או לנחש‬

224
00:12:06,392 --> 00:12:11,272
‫לגבי מה שקורה לטומרי מאז המעבר.‬

225
00:12:11,355 --> 00:12:16,193
‫אבל המידע שקיבלתי מנחם מאוד.‬

226
00:12:16,694 --> 00:12:21,824
‫אני בהחלט מרגישה שתקשרתי היום עם בני.‬

227
00:12:33,377 --> 00:12:34,920
‫יש לי משהו מעניין לספר לך.‬

228
00:12:35,004 --> 00:12:38,549
‫אז ספר לי.‬
‫-זה היה ממש הרבה.‬

229
00:12:38,632 --> 00:12:39,467
‫אוקיי.‬

230
00:12:39,967 --> 00:12:43,262
‫אספר לך. את מכירה את הבעלים של הבית הזה?‬

231
00:12:43,345 --> 00:12:45,306
‫לא. זאת אחת החברות שלה.‬

232
00:12:46,807 --> 00:12:50,436
‫בזמן הקריאה הזאת, חשתי תחושה מובחנת מאוד‬

233
00:12:50,519 --> 00:12:53,898
‫שהגיעה מהבית הזה.‬
‫מישהי שחיה עד גיל מופלג מאוד,‬

234
00:12:53,981 --> 00:12:56,484
‫שעלתה כבר בנסיעה לכאן במכונית.‬

235
00:12:56,567 --> 00:12:59,987
‫בעלת הבית הזה, אני בטוח שאמה נפטרה.‬

236
00:13:00,070 --> 00:13:05,201
‫והאם ניסתה לעלות מול הסככה הקטנה ההיא שם.‬

237
00:13:05,284 --> 00:13:07,328
‫והגברת הזאת לא מניחה לי.‬

238
00:13:07,411 --> 00:13:09,371
‫היא עולה ויש לה מסר קצר מאוד,‬

239
00:13:10,080 --> 00:13:11,499
‫אבל הוא חשוב.‬

240
00:13:11,582 --> 00:13:13,751
‫בסדר. ליסה,‬

241
00:13:13,834 --> 00:13:18,047
‫תבקשי מבעלת הבית לצאת החוצה, בבקשה,‬

242
00:13:18,130 --> 00:13:21,258
‫וללכת לעבר שביל הגישה. חוזה, בוא איתי.‬

243
00:13:21,342 --> 00:13:22,593
‫נציב שתי מצלמות.‬

244
00:13:26,680 --> 00:13:28,933
‫ביקשנו מבעלת הבית לצאת.‬
‫-בסדר.‬

245
00:13:29,016 --> 00:13:31,352
‫היא לא תוריד את מסכת הפנים.‬
‫-טוב, מעולה.‬

246
00:13:31,435 --> 00:13:33,145
‫אז חשוב לשמור על מרחק.‬

247
00:13:33,229 --> 00:13:36,857
‫כן. היי, מה שלומך?‬

248
00:13:36,941 --> 00:13:37,900
‫נפלא.‬

249
00:13:37,983 --> 00:13:38,943
‫יופי.‬

250
00:13:39,568 --> 00:13:41,403
‫אני מעריצה את העבודה שלך.‬

251
00:13:41,487 --> 00:13:44,490
‫אני מאמינה גדולה בכל זה.‬
‫-תודה.‬

252
00:13:44,573 --> 00:13:48,202
‫ביצעתי קריאה ללקוחה שלי,‬
‫וכשניסיתי להתחבר לאנשים שלה,‬

253
00:13:48,285 --> 00:13:52,164
‫עלתה גברת זקנה, קטנה ומקסימה שקשורה אלייך.‬

254
00:13:52,248 --> 00:13:55,084
‫וזה ממש מוזר כי הוא חמודה נורא.‬

255
00:13:55,167 --> 00:13:58,254
‫היא הייתה רזה במותה, זקנה מאוד.‬
‫-כן.‬

256
00:13:58,337 --> 00:14:01,632
‫והיא רצתה להתחבר לבת שלה.‬
‫-זאת אימא שלי.‬

257
00:14:01,715 --> 00:14:03,884
‫והיא רצתה שתדעי. והיא מיקמה אותי…‬

258
00:14:03,968 --> 00:14:05,845
‫רואה את הסככה שם?‬
‫-כן!‬

259
00:14:05,928 --> 00:14:07,513
‫כשחלפתי שם, היא…‬

260
00:14:07,596 --> 00:14:10,432
‫היא עמדה שם כדי להצטלם כשהיא הייתה כאן!‬

261
00:14:13,352 --> 00:14:15,479
‫היא הראתה לי תכשיטים מעוצבים.‬

262
00:14:15,563 --> 00:14:17,731
‫אני לא יודע אם היא אהבה תכשיטים כאלו‬

263
00:14:17,815 --> 00:14:20,693
‫אבל התחושה היא שהיא הייתה משגעת.‬

264
00:14:20,776 --> 00:14:24,905
‫היא אהבה תכשיטים. מגניבים כאלו,‬
‫זולים במובנים מסוימים,‬

265
00:14:24,989 --> 00:14:27,616
‫אבל היא אהבה את זה. כן, קלעת בול.‬

266
00:14:27,700 --> 00:14:30,828
‫והיא מראה לי אותיות מ' שונות…‬

267
00:14:30,911 --> 00:14:34,081
‫אני מישל. שני בניי נקראים מייקל ומת'יו.‬

268
00:14:34,164 --> 00:14:36,375
‫הבנתי. זה היה ממש מצחיק,‬

269
00:14:36,458 --> 00:14:39,044
‫כי היא נראתה גאה וקורנת‬

270
00:14:39,128 --> 00:14:41,422
‫בגלל משהו שהבן שלך הצליח בו,‬

271
00:14:41,505 --> 00:14:43,215
‫והיא כל כך שמחה.‬
‫-אלוהים!‬

272
00:14:43,757 --> 00:14:46,844
‫היא גם עוררה תחושה של צורך בניתוח,‬

273
00:14:46,927 --> 00:14:48,929
‫ואיך שהניתוח התחיל הדרדרות,‬

274
00:14:49,013 --> 00:14:50,306
‫או רצף של דברים.‬
‫-כן!‬

275
00:14:50,389 --> 00:14:52,933
‫הניתוח היה עניין רציני כי זה היה מפתיע.‬

276
00:14:53,017 --> 00:14:55,436
‫לא הייתה ברירה.‬
‫היא לא הייתה שורדת בלעדיו.‬

277
00:14:55,519 --> 00:14:57,229
‫קיווינו שזה יעזור לה.‬

278
00:14:57,313 --> 00:14:59,648
‫ההדרדרות נמשכה שמונה שבועות.‬

279
00:14:59,732 --> 00:15:02,902
‫כן, כי היא משדרת‬
‫שלווה גדולה בנוגע לפטירה שלה.‬

280
00:15:02,985 --> 00:15:05,738
‫אלוהים.‬
‫-התחושה היא שהניתוח היה הזרז.‬

281
00:15:05,821 --> 00:15:08,782
‫כן. כך זה התחיל.‬
‫-והלך והדרדר משם.‬

282
00:15:08,866 --> 00:15:13,162
‫היא הייתה כל כך חמודה ומקסימה.‬
‫היא תמיד איתכם והיא בסדר.‬

283
00:15:13,245 --> 00:15:14,538
‫אלוהים.‬
‫-כל כך חמודה.‬

284
00:15:14,622 --> 00:15:16,582
‫בא לי לקחת אותה הביתה.‬
‫-היא חמודה.‬

285
00:15:17,833 --> 00:15:19,668
‫תודה רבה.‬
‫-אני אוהב את זה.‬

286
00:15:19,752 --> 00:15:21,629
‫תודה, ביי!‬
‫-יום נעים. ביי.‬

287
00:15:24,506 --> 00:15:27,176
‫היי, אז ניצחתי בהתערבות.‬

288
00:15:27,259 --> 00:15:29,136
‫באמת?‬
‫-לגבי האם שעלתה.‬

289
00:15:29,219 --> 00:15:31,847
‫אבל לא ללקוחה אלא לחברה שלה בבית.‬

290
00:15:31,931 --> 00:15:35,225
‫אלוהים.‬
‫-זה חלק מהעבודה.‬

291
00:15:35,309 --> 00:15:37,227
‫את חייבת לי עשרה דולרים.‬
‫-אלוהים.‬

292
00:15:47,196 --> 00:15:49,114
‫בסדר, אני מוכן.‬
‫-בוא.‬

293
00:15:50,824 --> 00:15:54,912
‫לא ראיתי את דודי ודודתי מזמן‬
‫כי אני לא נוסע להנפורד לעתים קרובות.‬

294
00:15:54,995 --> 00:15:57,373
‫המקום לא מעורר בי זיכרונות נעימים.‬

295
00:15:58,165 --> 00:16:00,250
‫נקווה שיהיו להם תשובות.‬
‫-כן.‬

296
00:16:00,334 --> 00:16:02,252
‫או ישתפו אותך לפחות בנקודת מבטם.‬

297
00:16:04,338 --> 00:16:06,799
‫אני חוזר כי אני רוצה לדעת יותר‬

298
00:16:06,882 --> 00:16:09,927
‫על מה שקרה למשפחה של אמי.‬

299
00:16:10,678 --> 00:16:13,347
‫כמובן שהתגלית בנוגע לאימא שלי,‬

300
00:16:13,430 --> 00:16:16,934
‫הגילוי שסטלה קיבלה את אמי איכשהו,‬

301
00:16:17,017 --> 00:16:19,770
‫בשלב כלשהו. אני לא מבין למה…‬

302
00:16:19,853 --> 00:16:24,441
‫אני יודעת רק שהיא עזבה.‬
‫היא עזבה ונסעה ללואיזיאנה.‬

303
00:16:24,525 --> 00:16:27,152
‫וכשהיא חזרה, תרזה הייתה איתה.‬

304
00:16:27,236 --> 00:16:30,990
‫אז אנחנו הנחנו שהיא ילדה את תרזה.‬
‫-כן.‬

305
00:16:31,073 --> 00:16:32,658
‫ושהיא אחותנו.‬
‫-כן.‬

306
00:16:32,741 --> 00:16:35,744
‫תרזה עשתה בדיקה והתוצאה הייתה‬

307
00:16:35,828 --> 00:16:39,164
‫שאימא אינה אמה.‬

308
00:16:40,082 --> 00:16:44,545
‫פיט ואני היינו המומים לגמרי,‬

309
00:16:44,628 --> 00:16:47,464
‫כי אתה גדל עם… היא…‬

310
00:16:47,548 --> 00:16:48,674
‫היא אחותנו.‬

311
00:16:50,134 --> 00:16:52,428
‫זה מצחיק, כי כילדים,‬

312
00:16:52,511 --> 00:16:53,887
‫ותרזה לבנה.‬

313
00:16:53,971 --> 00:16:58,225
‫זה אף פעם… זה מעולם לא עלה בדעתי.‬

314
00:16:58,308 --> 00:17:01,103
‫תרזה נולדה, אמי יצאה עם גבר לבן,‬

315
00:17:01,186 --> 00:17:05,065
‫ואף פעם לא חשדתי בדבר כי לא היה במה לחשוד.‬

316
00:17:05,149 --> 00:17:09,278
‫היה לה מניע כלשהו כשהיא לקחה אותה,‬
‫אבל היא אף פעם לא אמרה מה,‬

317
00:17:09,361 --> 00:17:10,779
‫ואנחנו לא ידענו.‬

318
00:17:10,863 --> 00:17:15,701
‫והיא אף פעם לא באה לאירועים שלנו‬
‫בבית הספר או דברים כאלו.‬

319
00:17:15,784 --> 00:17:18,871
‫היא לא לקחה אותנו לרופא שיניים, לרופא.‬
‫-שום דבר.‬

320
00:17:19,705 --> 00:17:23,542
‫הגנתי על תרזה כי היא הייתה אחותי הקטנה.‬

321
00:17:24,043 --> 00:17:25,377
‫ומי הגן עליך?‬

322
00:17:25,461 --> 00:17:26,295
‫פלישה.‬

323
00:17:29,590 --> 00:17:31,467
‫כן. פלישה…‬

324
00:17:37,931 --> 00:17:41,143
‫פלישה, היא הגנה עליי.‬

325
00:17:41,226 --> 00:17:44,605
‫היא הייתה שם.‬
‫אני חושב שאם פלישה לא הייתה שם,‬

326
00:17:44,688 --> 00:17:45,856
‫לא הייתי כאן.‬

327
00:17:47,232 --> 00:17:49,401
‫אחרי כל מה שעברת,‬

328
00:17:49,485 --> 00:17:52,863
‫אני רק ממלא את הפערים כשאני מבין טוב יותר‬

329
00:17:52,946 --> 00:17:56,158
‫מה הרגע המכריע ששינה את חייך.‬

330
00:17:56,241 --> 00:17:58,619
‫אני חושב שזה כשאני…‬

331
00:18:00,996 --> 00:18:02,664
‫אני חושב שכשהלכתי לכלא.‬

332
00:18:03,832 --> 00:18:06,919
‫- כשתרזה הייתה בת 13, סטלה הורשעה -‬

333
00:18:07,002 --> 00:18:10,005
‫- ברצח הבעלים של מוטל פאולר. -‬

334
00:18:10,672 --> 00:18:13,759
‫- פיטר, בן 18, נכלא אף הוא‬
‫באשמת סיוע לרצח. -‬

335
00:18:14,426 --> 00:18:16,887
‫הכול הלך לי טוב אז.‬

336
00:18:17,846 --> 00:18:19,681
‫רציתי להיות שוטר,‬

337
00:18:19,765 --> 00:18:22,434
‫ובשנה הראשונה חילקתי כרטיסים,‬

338
00:18:22,518 --> 00:18:26,105
‫ועבדתי במשחקי פוטבול.‬

339
00:18:26,188 --> 00:18:30,609
‫אהבתי את זה.‬
‫מלאו לי 18 רק כמה חודשים קודם,‬

340
00:18:30,692 --> 00:18:34,029
‫לפני שאמי לקחה ממני את מה שאני רציתי,‬

341
00:18:34,113 --> 00:18:36,365
‫לקחה ממני את העתיד שלי.‬

342
00:18:53,799 --> 00:18:58,178
‫החלום שלי היה להיות שוטר ולהקים משפחה,‬

343
00:18:58,679 --> 00:19:01,306
‫ואז לפרוש וליהנות…‬

344
00:19:03,183 --> 00:19:04,601
‫ליהנות מהנכדים.‬

345
00:19:07,563 --> 00:19:10,315
‫- גב' סטלה נסל אשמה ברצח כפול -‬

346
00:19:10,399 --> 00:19:12,776
‫- בן 18 עוזר לאמו‬
‫לקבור שתי גופות במוטל -‬

347
00:19:12,860 --> 00:19:17,156
‫- אם ובנה נכלאים‬
‫באשמת הרצח הכפול במוטל פאולר -‬

348
00:19:18,866 --> 00:19:21,326
‫אני חושב שיועיל לפיטר לנסוע למוטל.‬

349
00:19:21,410 --> 00:19:25,455
‫אני מקווה שזה יעזור לו לסגור את המעגל,‬

350
00:19:25,539 --> 00:19:28,667
‫שזה יעזור להעלות דברים חדשים‬
‫מתוך נקודת מבט חדשה.‬

351
00:19:30,127 --> 00:19:35,340
‫- פיטר לא חזר לזירת הרצח 44 שנה -‬

352
00:19:40,470 --> 00:19:43,724
‫תמיד תהיתי איך ארגיש כשאבוא למקום הזה.‬

353
00:19:44,975 --> 00:19:46,894
‫זה המקום שהפשע התרחש בו.‬

354
00:19:47,394 --> 00:19:48,896
‫אני ממש מתוח.‬

355
00:19:48,979 --> 00:19:53,066
‫המקום היחיד הזה‬
‫שינה את חיי כל משפחתי לנצח,‬

356
00:19:53,150 --> 00:19:56,528
‫וזה יצר אדוות שעוברות מדור לדור.‬

357
00:19:59,281 --> 00:20:03,160
‫אנשים ידעו מי הייתה סבתי ולעגו לי על כך.‬

358
00:20:04,119 --> 00:20:06,538
‫אנשים אמרו, "סבתא שלך רוצחת",‬

359
00:20:08,165 --> 00:20:09,374
‫ועוד דברים איומים.‬

360
00:20:09,458 --> 00:20:11,251
‫אין ספק שזה המקום.‬

361
00:20:12,294 --> 00:20:16,506
‫אז כילד, היו לי סיוטים על מבנה חד-קומתי,‬

362
00:20:16,590 --> 00:20:19,134
‫קולות איומים שבוקעים מחדר אחר.‬

363
00:20:19,218 --> 00:20:21,803
‫זה היה מפחיד מאוד כילד.‬

364
00:20:21,887 --> 00:20:25,974
‫וכשראיתי את המוטל,‬
‫הוא נראה בדיוק כמו המבנה בסיוטים שלי.‬

365
00:20:27,392 --> 00:20:29,186
‫חשתי סחרחורת.‬

366
00:20:29,269 --> 00:20:32,898
‫אם זה היה חזק כל כך בשבילי,‬
‫אני רק יכול לדמיין איך פיטר הרגיש.‬

367
00:20:34,524 --> 00:20:36,526
‫בחיי.‬
‫-וואו.‬

368
00:20:41,949 --> 00:20:45,869
‫זה כאן. כן. זה המקום שזה קרה בו.‬

369
00:20:52,334 --> 00:20:55,170
‫הייתי בבית, ישן, ואימא התקשרה אליי.‬

370
00:20:55,754 --> 00:20:58,799
‫היא אמרה לי להגיע ל"פאולר",‬

371
00:20:58,882 --> 00:21:00,592
‫המקום שאמי עבדה בו.‬

372
00:21:00,676 --> 00:21:02,719
‫היא אמרה שהיא רוצה להראות לי משהו.‬

373
00:21:03,387 --> 00:21:05,305
‫ו…‬
‫-וככה היא סיפרה לך?‬

374
00:21:05,389 --> 00:21:08,100
‫"אני צריכה להראות לך משהו"?‬
‫-כן, כאילו זה כלום.‬

375
00:21:08,183 --> 00:21:09,101
‫אלוהים.‬

376
00:21:10,477 --> 00:21:12,271
‫וליד המשרד,‬

377
00:21:13,105 --> 00:21:15,440
‫היא הראתה לי את הגופות של ג'ון וג'ודי.‬

378
00:21:16,733 --> 00:21:19,987
‫- ג'ודי הייתה הבעלים של המוטל.‬
‫ג'ון היה החבר שלה. -‬

379
00:21:20,070 --> 00:21:23,532
‫אז היו שם שתי גופות קשורות בתוך חדר זעיר.‬

380
00:21:23,615 --> 00:21:25,993
‫ראיתי את ה…‬

381
00:21:27,786 --> 00:21:30,580
‫הדם מהראש, מכאן,‬

382
00:21:30,664 --> 00:21:32,916
‫וראיתי את הפנים שלהם.‬

383
00:21:36,044 --> 00:21:39,298
‫הסיפור שלה היה שארבעה מקסיקנים‬

384
00:21:39,381 --> 00:21:40,966
‫הרגו את ג'ון וג'ודי,‬

385
00:21:41,049 --> 00:21:44,594
‫ושאם אפנה למשטרה, הם יהרגו אותי‬

386
00:21:44,678 --> 00:21:46,054
‫ואת המשפחה.‬

387
00:21:47,389 --> 00:21:52,352
‫ואז אני ואמי גררנו את הגופות,‬

388
00:21:52,436 --> 00:21:55,063
‫לחלק האחורי, אחת אחרי השנייה.‬

389
00:21:56,773 --> 00:21:59,776
‫אני חושב שהתוכנית של אמי הייתה‬
‫להרוג את הבעלים‬

390
00:21:59,860 --> 00:22:03,363
‫ואז לנהל בעצמה את המלון.‬

391
00:22:05,282 --> 00:22:08,368
‫במובנים רבים, היו שני קורבנות,‬

392
00:22:08,452 --> 00:22:11,330
‫אבל בתמונה רחבה יותר, גם אתה היית קורבן.‬

393
00:22:11,413 --> 00:22:13,749
‫סמכתי עליה. אתה מציית להורים שלך.‬

394
00:22:13,832 --> 00:22:17,085
‫כך כתוב בתנ"ך, וזה כל מה שידעתי.‬

395
00:22:17,711 --> 00:22:21,423
‫ולא פקפקתי בכך שהמשפחה שלי בצרה,‬

396
00:22:21,506 --> 00:22:26,762
‫ושאעשה כל מה שאני צריך לעשות‬
‫כדי להגן על המשפחה שלי.‬

397
00:22:27,637 --> 00:22:31,475
‫יש משהו שהיית רוצה להגיד להם?‬

398
00:22:31,558 --> 00:22:33,268
‫עולה במחשבות שלך משהו?‬

399
00:22:33,352 --> 00:22:38,023
‫כן, הייתי אומר לג'ון ולג'ודי‬
‫שאני ממש מצטער‬

400
00:22:38,523 --> 00:22:41,443
‫על מה שקרה להם, כי זה לא הגיע להם.‬

401
00:22:44,363 --> 00:22:48,200
‫יצאתי מזה כי אני עדיין חי.‬
‫-כן.‬

402
00:22:48,283 --> 00:22:51,370
‫לג'ון ולג'ודי המסכנים לא הייתה בחירה.‬
‫-כן.‬

403
00:22:52,621 --> 00:22:55,874
‫אבל מכיוון שאתה יודע לתקשר עם הצד השני,‬

404
00:22:55,957 --> 00:22:57,084
‫אתה מרגיש משהו?‬

405
00:22:57,167 --> 00:23:00,587
‫אולי את האנרגיה של ג'ון וג'ודי.‬

406
00:23:01,171 --> 00:23:04,466
‫האמת שבעיקר קר לי, אם להיות כן.‬

407
00:23:04,549 --> 00:23:06,468
‫קפוא כאן. אבל, כן.‬

408
00:23:06,551 --> 00:23:09,638
‫תמיד תהיתי איך יהיה לבוא למקום הזה,‬

409
00:23:09,721 --> 00:23:13,392
‫ואני לא חושב שהאנשים המסכנים שמתו כאן‬

410
00:23:13,475 --> 00:23:15,602
‫התעכבו כאן או נתקעו כאן.‬

411
00:23:15,685 --> 00:23:16,812
‫הם רחוקים מפה.‬

412
00:23:17,729 --> 00:23:20,107
‫הוקל לי שלא עלו בי התרשמויות.‬

413
00:23:20,190 --> 00:23:22,609
‫אני לא יודע מה הייתי עושה לו כן.‬

414
00:23:22,692 --> 00:23:25,028
‫לשתף? להשאיר אצלי?‬

415
00:23:25,529 --> 00:23:27,781
‫זה היה רק מסבך דברים עוד יותר.‬

416
00:23:27,864 --> 00:23:30,117
‫במקרה הזה, אני מעדיף רק לצפות.‬

417
00:23:34,913 --> 00:23:39,584
‫היה סוראליסטי מבחינתי‬
‫לשמוע את זה בפעם הראשונה.‬

418
00:23:40,168 --> 00:23:44,381
‫זה משהו שתמיד היה סיפור במשפחה שלי,‬

419
00:23:44,464 --> 00:23:47,676
‫אבל לא משהו ששמעתי את פיטר אומר או מתאר.‬

420
00:23:48,510 --> 00:23:50,429
‫אתה יודע.‬
‫-כן. אתה יודע מה?‬

421
00:23:52,848 --> 00:23:55,892
‫למקום הזה תמיד הייתה איכות מיתית.‬

422
00:23:55,976 --> 00:23:59,646
‫בדמיון שלי זה היה כמו מפלצת.‬

423
00:24:00,147 --> 00:24:01,189
‫חשתי בושה רבה,‬

424
00:24:01,273 --> 00:24:05,402
‫ואני יודע שאמי חשה בושה קשה‬
‫בנוגע למה שקרה כאן, אבל…‬

425
00:24:06,987 --> 00:24:09,156
‫במקום שאני נמצא בו עכשיו, אני מרפה.‬

426
00:24:09,865 --> 00:24:13,410
‫ואני מקווה שגם פיטר יוכל להרפות מזה.‬

427
00:24:13,493 --> 00:24:16,580
‫ואימא שלי. וכל הדורות‬

428
00:24:16,663 --> 00:24:18,331
‫שהושפעו ממה שקרה כאן.‬

429
00:24:29,050 --> 00:24:32,512
‫אני מרגיש שערבבתי בתוכי דברים שאצטרך…‬

430
00:24:34,097 --> 00:24:39,978
‫כדאי שאפגש עם מטפל, אבל זה מאוד… כבד.‬

431
00:24:40,729 --> 00:24:42,731
‫עכשיו עליי לחזור, להביט בעיני אמי,‬

432
00:24:42,814 --> 00:24:45,942
‫ומתחשק לי לפרוץ בבכי ולבכות עליה.‬

433
00:24:47,319 --> 00:24:51,323
‫אני… צריך לעבד הרבה דברים.‬

434
00:24:57,537 --> 00:24:59,539
‫איך הולך?‬
‫-אלוהים, תראי אותך.‬

435
00:25:00,207 --> 00:25:03,376
‫תני לי חיבוק.‬
‫-אני כל כך גאה בך, טיילר.‬

436
00:25:03,960 --> 00:25:06,338
‫אני חש צער עמוק על כל המעורבים.‬

437
00:25:06,421 --> 00:25:11,009
‫אבל אמי, בהשוואה כל האחרים,‬
‫עיבדה את הדברים הכי פחות.‬

438
00:25:12,010 --> 00:25:14,095
‫בכל מקרה, אני מצטערת.‬
‫-כן, אני יודע.‬

439
00:25:16,515 --> 00:25:18,975
‫בכל מקרה, זה בטח היה יום כבד מאוד בשבילך.‬

440
00:25:20,227 --> 00:25:21,978
‫עד היום יש סודות,‬

441
00:25:22,062 --> 00:25:24,481
‫דברים שאמי אמרה שתספר לי על ערש מותה.‬

442
00:25:26,066 --> 00:25:28,610
‫ואני לא יכול לדמיין במה מדובר,‬

443
00:25:28,693 --> 00:25:31,071
‫אחרי ששמעתי היום את הדברים האלו מאחיה.‬

444
00:25:31,154 --> 00:25:34,366
‫הוא היה בטח בלחץ איום. להיות בן 18,‬

445
00:25:35,075 --> 00:25:37,035
‫ולחשוב שיש לך כיוון מסויים בחיים.‬

446
00:25:37,744 --> 00:25:40,497
‫לא רק שהוא לא קיבל הדרכה הורית,‬

447
00:25:41,122 --> 00:25:43,833
‫סטלה העמידה אותו בסכנה איומה.‬

448
00:25:43,917 --> 00:25:47,379
‫הייתה שם הזנחה בכל דרך אפשרית,‬

449
00:25:47,462 --> 00:25:50,215
‫ואף פעם לא היה אוכל אצלנו בבית.‬

450
00:25:50,298 --> 00:25:53,134
‫אף פעם לא היה אוכל‬
‫ואני לא מצליחה להבין את זה.‬

451
00:25:54,469 --> 00:25:57,430
‫לגייל תמיד הייתה עבודה.‬
‫אז הוא היה חתיכת חלאה,‬

452
00:25:57,514 --> 00:25:59,724
‫אבל הוא תמיד עבד, לפעמים בשתי עבודות.‬

453
00:25:59,808 --> 00:26:00,642
‫כן.‬

454
00:26:02,602 --> 00:26:04,062
‫האדם שחשבתי שהיה אבי,‬

455
00:26:04,145 --> 00:26:07,315
‫באופן מוזר, יש לנו עיניים חומות דומות,‬

456
00:26:07,399 --> 00:26:10,110
‫ואנשים תמיד אמרו, "את דומה לאבא שלך".‬

457
00:26:10,193 --> 00:26:14,698
‫שמעתי את זה שוב ושוב ובאמת חשבתי שאני בתו.‬

458
00:26:14,781 --> 00:26:16,950
‫והוא פגע בכולנו.‬

459
00:26:32,757 --> 00:26:35,844
‫השיר "אובססיבי" של מריה קארי תקוע לי בראש,‬

460
00:26:35,927 --> 00:26:37,804
‫והקול שלה ממש מעצבן בעיניי,‬

461
00:26:37,887 --> 00:26:39,889
‫אבל אני בכל זאת מקשיב למוזיקה שלה.‬

462
00:26:39,973 --> 00:26:42,517
‫אז אני לא יודע מה הקטע.‬
‫-אתה לא אוהב…‬

463
00:26:42,601 --> 00:26:44,936
‫כן, היא גורמת לכל החרסינה להישבר.‬

464
00:26:45,979 --> 00:26:48,231
‫לא יודע, היא לכדה אותי. זה כי אני גיי.‬

465
00:26:48,315 --> 00:26:50,734
‫אני חושב שגייז חייבים לאהוב את מריה קארי.‬

466
00:26:50,817 --> 00:26:54,029
‫זה חלק מהמבנה שלנו.‬
‫-באמת?‬

467
00:26:54,112 --> 00:26:57,657
‫ההורמונים שהופכים אותך לגיי ברחם,‬
‫מריה קארי אחראית לכך לדעתי.‬

468
00:26:57,741 --> 00:27:00,118
‫זה מתחזק בתקופת חג המולד.‬

469
00:27:09,044 --> 00:27:12,047
‫אני כל כך אוהב את המקום הזה.‬
‫זה ממש טיפולי.‬

470
00:27:12,547 --> 00:27:14,424
‫אני יכול לשבת כאן… מה?‬

471
00:27:15,508 --> 00:27:17,427
‫אתה צוחק עליי?‬
‫-מה?‬

472
00:27:19,721 --> 00:27:22,515
‫שלום.‬
‫-אה, כן.‬

473
00:27:22,599 --> 00:27:23,767
‫וואו.‬
‫-איך הולך?‬

474
00:27:23,850 --> 00:27:25,060
‫טוב. נעים להכיר.‬

475
00:27:25,143 --> 00:27:26,353
‫נפלא להכיר אותך.‬

476
00:27:26,436 --> 00:27:28,438
‫נעים להכיר.‬
‫-נפלא להכיר אותך.‬

477
00:27:28,521 --> 00:27:30,940
‫תודה שהזמנתם אותי היום.‬
‫-זה מטורף.‬

478
00:27:31,024 --> 00:27:36,571
‫אני רוצה לשמוע קצת מה קורה.‬

479
00:27:36,655 --> 00:27:39,157
‫אני שומר את זה בסוד כבר יותר משנה.‬

480
00:27:39,991 --> 00:27:41,034
‫מדהים.‬

481
00:27:41,117 --> 00:27:42,661
‫וזה לא היה קל.‬

482
00:27:42,744 --> 00:27:45,413
‫כן. ציפית לזה היום?‬

483
00:27:45,497 --> 00:27:47,707
‫ממש לא. לא היה לי…‬
‫-אז זאת הפתעה.‬

484
00:27:47,791 --> 00:27:49,250
‫כן. בגדול.‬
‫-כן.‬

485
00:27:49,334 --> 00:27:51,252
‫מדהים. אני שמח להיות כאן.‬

486
00:27:51,336 --> 00:27:52,504
‫תודה.‬
‫-כמובן.‬

487
00:27:52,587 --> 00:27:55,256
‫אקח לעצמי רגע ואתרכז.‬

488
00:27:56,049 --> 00:27:58,718
‫ונראה מה יעלה. בסדר.‬

489
00:28:05,767 --> 00:28:08,228
‫יש אדם אחד שמעניין אותי,‬

490
00:28:08,311 --> 00:28:12,107
‫ואני חושב שהוא לא בן משפחה ביולוגי.‬

491
00:28:12,190 --> 00:28:14,651
‫כלומר, זה מישהו שלא קשור אלינו ביולוגית,‬

492
00:28:14,734 --> 00:28:16,695
‫אבל הוא עולה כבעל משמעות.‬

493
00:28:16,778 --> 00:28:20,115
‫האדם הזה משדר תחושה של רמה דומה.‬

494
00:28:20,198 --> 00:28:22,283
‫וכשאני חש בדבר כזה, זה תמיד…‬

495
00:28:22,367 --> 00:28:25,870
‫כשמדובר במשפחה,‬
‫זה בדרך כלל אח, בן דוד, משהו כזה.‬

496
00:28:25,954 --> 00:28:30,166
‫אם לא בן משפחה,‬
‫זה יכול להיות בן זוג, חבר, משהו כזה.‬

497
00:28:30,250 --> 00:28:33,670
‫וזה נראה משמעותי ממש מרגע שהתיישבתי, אבל…‬

498
00:28:35,463 --> 00:28:36,798
‫זה די מעניין.‬

499
00:28:38,758 --> 00:28:42,220
‫בטרם עת. אני קולט מוות בטרם עת.‬

500
00:28:42,303 --> 00:28:46,516
‫בטרם עת משמעו שמישהו מת‬
‫לפני שהוא הספיק להזדקן.‬

501
00:28:46,599 --> 00:28:49,018
‫אני כאן ועכשיו אני לא. זה משהו מהיר מאוד.‬

502
00:28:49,102 --> 00:28:51,521
‫אז לא הייתי מגדיר את זה כמחלה כלשהי,‬

503
00:28:51,604 --> 00:28:54,107
‫או משהו שיש לנו הכנה לקראתו.‬

504
00:28:55,942 --> 00:28:58,903
‫יש לך מישהו שנפטר בטרם עת?‬

505
00:28:59,654 --> 00:29:05,076
‫היה לי בן זוג שנפטר בטרם עת.‬

506
00:29:06,411 --> 00:29:10,707
‫בסדר. בחיים, אנשים עוברים‬
‫הרבה דברים שונים,‬

507
00:29:10,790 --> 00:29:13,668
‫ובעת מותו של האדם הזה,‬

508
00:29:13,752 --> 00:29:16,880
‫יש תחושה שדברים‬
‫החלו לשאת פרי באופן משמעותי,‬

509
00:29:16,963 --> 00:29:18,673
‫לבסוף, ואני שומע "לבסוף".‬

510
00:29:18,757 --> 00:29:21,593
‫אז זה הדבר המוזר כאן.‬

511
00:29:22,886 --> 00:29:26,055
‫בלי לחשוף יותר מדי,‬
‫אתה יכול להסביר את זה קצת יותר?‬

512
00:29:26,139 --> 00:29:28,641
‫אני מרגיש תחושה חזקה של תהייה.‬

513
00:29:29,142 --> 00:29:31,978
‫שירתי בנחתים, במחנה לג'ון,‬

514
00:29:32,061 --> 00:29:35,899
‫התגוררתי בווילמינגטון, צפון קרוליינה.‬

515
00:29:35,982 --> 00:29:37,984
‫קרוליינה.‬
‫-ופגשתי את האיש הזה.‬

516
00:29:38,067 --> 00:29:39,527
‫ופיתחנו יחסים.‬

517
00:29:39,611 --> 00:29:43,156
‫אני רוצה להציץ בדברים שכתבתי קודם,‬
‫כי בדרך לכאן…‬

518
00:29:44,073 --> 00:29:46,826
‫אראה לך את זה. זאת התייחסות ל"קרו…"‬

519
00:29:46,910 --> 00:29:49,120
‫אתה רואה את זה? "קרוליינה"?‬

520
00:29:49,204 --> 00:29:51,748
‫אז מעניין שאמרת קרוליינה.‬

521
00:29:51,831 --> 00:29:53,792
‫כן. הכרנו שם. גרנו שם.‬

522
00:29:54,292 --> 00:29:56,586
‫בסדר, תמשיך. זה לא הכול.‬

523
00:29:57,796 --> 00:29:59,255
‫מה היה שמו הפרטי?‬

524
00:29:59,339 --> 00:30:01,049
‫שמו הפרטי היה ג'יימי.‬

525
00:30:01,132 --> 00:30:04,385
‫אבל הוא השתמש בשמו האמצעי.‬
‫-בסדר.‬

526
00:30:04,469 --> 00:30:05,929
‫ושמו האמצעי היה דוויין.‬

527
00:30:06,012 --> 00:30:08,807
‫עמדתי לשאול אותך אם השם מתחיל ב-ג'.‬

528
00:30:08,890 --> 00:30:11,351
‫אבל הרגשתי שזה לא נכון וכתבתי "ג'יי",‬

529
00:30:11,434 --> 00:30:15,104
‫משהו כמו "ג'-י-ימ" כאן,‬
‫אבל בגלל זה חשתי מבולבל.‬

530
00:30:15,188 --> 00:30:17,899
‫כי לכל אחד בצד השני יש צורת תקשורת שונה.‬

531
00:30:17,982 --> 00:30:20,360
‫יש כאלו שקל להבין אותם ויש כאלו שפחות.‬

532
00:30:20,944 --> 00:30:22,445
‫אז אנחנו נמשיך.‬

533
00:30:25,657 --> 00:30:28,785
‫יש עניין שלם שעולה כשהוא מתקשר,‬

534
00:30:28,868 --> 00:30:32,163
‫שהוא לא רוצה לגרום טראומה לאנשים סביבו‬

535
00:30:32,247 --> 00:30:33,331
‫בזמן מותו.‬

536
00:30:33,832 --> 00:30:37,043
‫זה עולה ממש חזק. תן לי רגע. יש בזה משהו.‬

537
00:30:41,506 --> 00:30:42,841
‫כאילו, "אני לא רוצה…"‬

538
00:30:42,924 --> 00:30:45,385
‫זה כמו שלפעמים יש זיכרון אחרון של מישהו,‬

539
00:30:45,468 --> 00:30:47,011
‫והוא נחרת בעיני רוחם,‬

540
00:30:47,095 --> 00:30:50,056
‫ואז זה הדבר היחיד שהם חושבים עליו‬
‫כשהם נזכרים בו.‬

541
00:30:50,139 --> 00:30:53,017
‫הוא משדר תחושה של…‬
‫"לא, הייתי הרבה יותר מזה".‬

542
00:30:53,101 --> 00:30:57,981
‫החיבור, האהבה. אני לא רוצה‬
‫שכל הזמן המשותף הזה‬

543
00:30:58,064 --> 00:31:02,652
‫יוגדר על פי תמונה יחידה ומחרידה,‬

544
00:31:02,735 --> 00:31:04,863
‫זאת הדרך היחידה שלי לתאר את זה.‬

545
00:31:05,613 --> 00:31:08,324
‫אני צריך להעמיק קצת יותר, על אף הכאב.‬

546
00:31:17,876 --> 00:31:20,295
‫קרע…‬

547
00:31:24,674 --> 00:31:27,510
‫חשתי בזה קודם וקשה לנסח את זה,‬

548
00:31:27,594 --> 00:31:29,679
‫אבל אתה יודע אם משהו נקרע?‬

549
00:31:33,516 --> 00:31:37,645
‫כן. אז, זה היה ביום ההולדת שלי.‬

550
00:31:39,063 --> 00:31:43,151
‫ירדנו לרבוץ ליד הברכה במתחם הדירות‬

551
00:31:43,234 --> 00:31:46,195
‫שבדיוק… שזה עתה עברנו לגור בו.‬

552
00:31:46,696 --> 00:31:50,450
‫הוא השתזף על הכיסא נוח.‬

553
00:31:50,533 --> 00:31:53,995
‫והוא אמר, "נשמע שמשהו בא לתפוס אותי".‬
‫כאילו, "מה?"‬

554
00:31:54,495 --> 00:31:58,374
‫וצחקנו, ושכבתי לצדו.‬

555
00:32:00,293 --> 00:32:02,003
‫עבר משב של רוח,‬

556
00:32:02,754 --> 00:32:05,965
‫ושמשיית החוף, החישורים,‬

557
00:32:06,549 --> 00:32:08,259
‫הם התמוטטו על שנינו‬

558
00:32:08,927 --> 00:32:10,970
‫וניקבו את ראשו.‬

559
00:32:12,305 --> 00:32:18,311
‫והם חדרו דרך הנקודה הרכה ביותר,‬

560
00:32:18,394 --> 00:32:21,481
‫כך אמרו לי, הנקודה הרכה ביותר במוח.‬
‫-כן.‬

561
00:32:21,564 --> 00:32:23,816
‫אני כל כך מצטער.‬

562
00:32:26,235 --> 00:32:27,862
‫והוא מת למחרת.‬

563
00:32:27,946 --> 00:32:31,824
‫אני כל כך מצטער. זו באמת תאונה חריגה.‬

564
00:32:34,953 --> 00:32:37,872
‫כואב לי הלב עליך. אני כל כך מצטער.‬
‫-כן.‬

565
00:32:41,250 --> 00:32:44,504
‫כואב לי לדבר על זה.‬

566
00:32:44,587 --> 00:32:47,465
‫אני כל כך מצטער שנאלצת לחוות‬
‫או לעבור חוויה כזאת,‬

567
00:32:47,548 --> 00:32:49,425
‫כי יש בזה משהו שמעורר תחושה…‬

568
00:32:50,259 --> 00:32:51,552
‫הרגשות שלי…‬

569
00:32:51,636 --> 00:32:55,181
‫והם יודעים שזה קורה לעתים נדירות,‬
‫אבל הרגשות שלי מפריעים כאן.‬

570
00:33:00,269 --> 00:33:03,606
‫זה מסוג המקרים שבהם‬
‫אני רוצה לפגוש אותך שוב,‬

571
00:33:03,690 --> 00:33:06,401
‫כי אני לא מרגיש שהבנתי הכול היום.‬

572
00:33:06,484 --> 00:33:08,945
‫אז אתה ואני נדבר שוב, אני אוודא שזה יקרה.‬

573
00:33:10,488 --> 00:33:11,656
‫אני יכול לחבק אותך?‬

574
00:33:14,200 --> 00:33:16,452
‫היה קשה היום. זה היה קשה.‬

575
00:33:16,536 --> 00:33:22,583
‫לא הצלחתי להתחבר בעומק שאני רגיל בדרך כלל,‬

576
00:33:24,043 --> 00:33:27,714
‫כי הרגשות שלי נדחפו ועלו אל פני השטח.‬

577
00:33:27,797 --> 00:33:32,510
‫במקרה הזה, אני לא יודע‬
‫אם זה בגלל שמדובר בגיי,‬

578
00:33:32,593 --> 00:33:36,931
‫ביכולת להתחבר לאינטימיות הזאת.‬
‫כשאני קורא לאנשים שאיבדו ילדים,‬

579
00:33:37,015 --> 00:33:39,308
‫זה טרגי אבל אני לא יכול להתחבר לזה.‬

580
00:33:39,392 --> 00:33:41,936
‫במקרה הזה, חשבתי כל הזמן על קלינט.‬

581
00:33:42,854 --> 00:33:47,442
‫וחשבתי על מה שהוא נאלץ לעבור.‬

582
00:33:49,152 --> 00:33:53,322
‫וקשה לי לשער איך זה לאבד מישהו‬
‫שאתה כל כך אוהב בצורה כזאת,‬

583
00:33:53,406 --> 00:33:55,283
‫וזה ממש השפיע עליי, אז…‬

584
00:33:55,783 --> 00:33:56,784
‫אני רק…‬

585
00:33:58,828 --> 00:34:00,163
‫כן, זה היה קשה.‬

586
00:34:11,841 --> 00:34:13,634
‫היי.‬
‫-היי, איך הולך?‬

587
00:34:13,718 --> 00:34:15,511
‫טוב. מה שלומך?‬
‫-טוב. אתה פנוי?‬

588
00:34:16,095 --> 00:34:17,221
‫כן, סתם יושב כאן.‬

589
00:34:17,305 --> 00:34:21,059
‫יופי. רציתי רק להתקשר‬
‫ולהגיד לך שאני אוהב אותך.‬

590
00:34:22,393 --> 00:34:28,775
‫סיימתי קריאה לגבר‬
‫שבן זוגו נהרג בתאונה מוזרה,‬

591
00:34:28,858 --> 00:34:33,154
‫ובכיתי כל הזמן,‬
‫ואני אף פעם לא בוכה בקריאות.‬

592
00:34:33,946 --> 00:34:37,033
‫והם ישבו ליד בריכה,‬

593
00:34:37,116 --> 00:34:39,744
‫ובן זוגו אמר,‬
‫"אני חושב שמשהו בא לתפוס אותי".‬

594
00:34:39,827 --> 00:34:41,913
‫והוא אמר, "מה? מה זאת אומרת?"‬

595
00:34:41,996 --> 00:34:46,542
‫ופתאום היה משב רוח חזק‬
‫שהעיף את השמשייה שהייתה מעליהם.‬

596
00:34:46,626 --> 00:34:50,213
‫היא נפלה עליהם,‬
‫והמוט שהשמשייה הייתה מחוברת אליו‬

597
00:34:50,296 --> 00:34:53,508
‫חדר לגולגולתו של הבחור ויצא מהצד השני.‬

598
00:34:54,467 --> 00:34:56,302
‫והוא ראה איך כל זה קורה,‬

599
00:34:56,385 --> 00:34:59,764
‫וזה היה ב-2008,‬
‫אז הם לא היו יכולים להתחתן.‬

600
00:35:00,348 --> 00:35:02,683
‫הם היו… הוא היה בסוף שנות ה-20 לחייו,‬

601
00:35:02,767 --> 00:35:05,353
‫וכל הזמן הזה בכיתי וחשבתי‬

602
00:35:06,229 --> 00:35:08,564
‫על זה שאף פעם אי אפשר לדעת,‬

603
00:35:08,648 --> 00:35:11,400
‫וזה השפיע עליי רגשית חזק מאוד.‬

604
00:35:11,484 --> 00:35:14,862
‫אז אני יודע שזו שיחה מוזרה נורא וסליחה,‬
‫אבל אני אוהב אותך.‬

605
00:35:14,946 --> 00:35:17,949
‫רציתי להגיד לך ואני כבר מחכה לראות אותך,‬

606
00:35:18,032 --> 00:35:21,828
‫ואתה הכי טוב שיש, וכן.‬

607
00:35:21,911 --> 00:35:25,164
‫בסדר. כך אעשה. אני אוהב אותך. נדבר בקרוב.‬

608
00:35:25,248 --> 00:35:26,833
‫נדבר אחר כך.‬
‫-בסדר, ביי.‬

609
00:35:45,309 --> 00:35:50,314
‫- סלעי וסקז, קליפורניה -‬

610
00:35:50,398 --> 00:35:53,276
‫אני שמח שאני איתך היום.‬
‫-אני שמח שאני איתך.‬

611
00:35:53,359 --> 00:35:57,071
‫אני שמח שיש לנו רגע לשאוף אוויר‬
‫לפני שנתחיל לנסוע.‬

612
00:35:57,155 --> 00:36:00,158
‫אני יודע. נחמד להגיע‬
‫לאחד המקומות האהובים עלינו.‬

613
00:36:00,241 --> 00:36:01,075
‫כן.‬

614
00:36:03,828 --> 00:36:04,745
‫אתה מוכן?‬

615
00:36:04,829 --> 00:36:06,789
‫שרירי השוק שלי מוכנים. ראית אותם.‬

616
00:36:06,873 --> 00:36:08,708
‫מזל גדי מרגיש בבית בהרים.‬

617
00:36:08,791 --> 00:36:10,585
‫רגלי עז.‬
‫-רגלי העז שלי.‬

618
00:36:14,797 --> 00:36:17,133
‫תיזהר מהסלע הזה.‬
‫-כן, זה יהיה דרמטי.‬

619
00:36:17,967 --> 00:36:20,178
‫בוא נעלה על זה.‬
‫-כן, אני רואה.‬

620
00:36:20,720 --> 00:36:23,389
‫אתה יכול לדמיין אותי נהרג בנפילה מההר?‬

621
00:36:23,472 --> 00:36:24,974
‫יגידו, "הוא לא ציפה לזה".‬

622
00:36:27,894 --> 00:36:30,188
‫לא היינו יכולים לבחור יום טוב יותר.‬

623
00:36:30,271 --> 00:36:32,148
‫אני יודע, זה כל כך יפה.‬

624
00:36:32,231 --> 00:36:34,859
‫"האם הוא יציע נישואין? לכן באנו לכאן?"‬
‫-יציע?‬

625
00:36:35,943 --> 00:36:38,571
‫אני רוצה פלאש מוב.‬
‫-פלאש מוב.‬

626
00:36:38,654 --> 00:36:41,866
‫דיברנו על זה.‬
‫זאת הדרך האיומה ביותר להציע נישואין.‬

627
00:36:41,949 --> 00:36:44,452
‫כאילו, הכי גרוע זה במסעדה.‬

628
00:36:44,535 --> 00:36:46,370
‫פלאש מוב יהיה קרוב למספר שתיים.‬

629
00:36:46,454 --> 00:36:48,122
‫אני לא חושב שאבקש ממך.‬
‫-לא.‬

630
00:36:48,206 --> 00:36:50,249
‫אני מצפה שאתה תבקש ממני.‬
‫-בסדר.‬

631
00:36:50,333 --> 00:36:51,626
‫אבל בלי לחץ.‬

632
00:36:51,709 --> 00:36:53,878
‫מתי היית רוצה שזה יקרה?‬

633
00:36:53,961 --> 00:36:55,171
‫זאת אומרת, בלי לחץ.‬

634
00:36:59,300 --> 00:37:02,970
‫כשאתה עוצם עיניים,‬
‫אתה מדמיין את אהבת חייך?‬

635
00:37:03,054 --> 00:37:04,555
‫על סוס? אני לא יודע למה.‬

636
00:37:04,639 --> 00:37:08,809
‫איך אתה מדמיין אותי? אני כורע ברך?‬

637
00:37:08,893 --> 00:37:10,394
‫כל הסיפור?‬
‫-כן, לא.‬

638
00:37:10,478 --> 00:37:14,398
‫לא? איך קוראים לזה‬
‫כשמתחתנים באופן ספונטני?‬

639
00:37:14,482 --> 00:37:18,736
‫מדובר בחתונת בזק. זה נקרא...‬
‫-אני לא יודע על מה אתה מדבר.‬

640
00:37:20,488 --> 00:37:23,491
‫רוחות, עזרו לי. לברוח. נברח כדי להתחתן.‬

641
00:37:23,574 --> 00:37:26,327
‫בריחה, כן.‬
‫-בדיוק.‬

642
00:37:41,217 --> 00:37:44,679
‫כשהייתי בת 27, חיי השתנו לנצח.‬

643
00:37:45,388 --> 00:37:47,682
‫איבדתי מישהו קרוב מאוד.‬

644
00:37:48,557 --> 00:37:51,936
‫ואני רוצה לגלות מה קרה.‬

645
00:37:52,019 --> 00:37:53,646
‫אני רוצה תשובות.‬

646
00:37:54,355 --> 00:37:55,606
‫אני רוצה צדק,‬

647
00:37:56,107 --> 00:37:59,944
‫לפני שאמי נפטרת בלי לקבל תשובות.‬

648
00:38:00,444 --> 00:38:02,780
‫אני רוצה צדק למשפחה שלי.‬

649
00:38:03,781 --> 00:38:07,451
‫אני רוצה לדעת מי הרג את אחי.‬

650
00:38:08,703 --> 00:38:12,540
‫שלום. אני טיילר, נעים להכיר אותך.‬

651
00:38:12,623 --> 00:38:14,834
‫כל כך טוב לפגוש אותך.‬
‫-טוב לפגוש אותך.‬

652
00:38:15,418 --> 00:38:17,920
‫איזה מקום מקסים!‬
‫-יפהפה.‬

653
00:38:18,004 --> 00:38:20,381
‫לא התכוונתי לבכות כבר בהתחלה.‬

654
00:38:20,464 --> 00:38:24,427
‫זה בסדר, יקירה. הכול טוב.‬
‫אני שמח להיות כאן.‬

655
00:38:25,011 --> 00:38:26,929
‫קשה לי להאמין שזה קורה.‬

656
00:38:27,013 --> 00:38:29,724
‫כן, אני מחכה לזה.‬

657
00:38:29,807 --> 00:38:31,809
‫אז בתהליך שנעשה היום,‬

658
00:38:31,892 --> 00:38:33,561
‫כל אחד יכול לעלות.‬
‫-בסדר.‬

659
00:38:33,644 --> 00:38:36,397
‫נקווה שנצליח להתחבר‬
‫למי שקיווית לשמוע ממנו.‬

660
00:38:36,480 --> 00:38:38,232
‫נקווה.‬
‫-דברים רבים עלו בדרך,‬

661
00:38:38,316 --> 00:38:40,443
‫אז נדבר גם על זה,‬

662
00:38:40,526 --> 00:38:41,777
‫וזה יעזור.‬
‫-אלוהים.‬

663
00:38:41,861 --> 00:38:43,946
‫את יודעת שאני משתמש בחפצים.‬
‫-כן.‬

664
00:38:44,030 --> 00:38:46,032
‫יש לך חפץ כלשהו?‬
‫-כן.‬

665
00:38:46,657 --> 00:38:49,618
‫זה גדול קצת.‬
‫-זה בסדר, בהחלט.‬

666
00:38:49,702 --> 00:38:50,828
‫אין בעיה.‬

667
00:38:55,791 --> 00:38:58,294
‫לפני שנתחיל, מה שמך הפרטי?‬
‫-טמרה.‬

668
00:38:58,377 --> 00:39:01,297
‫בסדר, זה כל מה שאני צריך. טמרה.‬

669
00:39:01,797 --> 00:39:03,758
‫זה נותן לי משהו להתרכז בו.‬

670
00:39:05,634 --> 00:39:07,762
‫בסדר, אז אחזיק בזה.‬

671
00:39:14,977 --> 00:39:16,896
‫אני רוצה להתחיל בבחור אחד שעולה.‬

672
00:39:16,979 --> 00:39:19,982
‫לפני שהגעתי, חשתי שמדובר בבחור בן זמננו.‬

673
00:39:20,066 --> 00:39:21,942
‫וכל פעם ש"בן זמננו" עולה,‬

674
00:39:22,026 --> 00:39:24,737
‫זה קשור בדרך כלל למישהו שמת בטרם עת,‬

675
00:39:24,820 --> 00:39:26,655
‫מישהו שהיה אמור לחיות יותר זמן.‬

676
00:39:26,739 --> 00:39:29,033
‫הייתה התייחסות כזאת, אבל הוא גם עולה‬

677
00:39:29,116 --> 00:39:30,326
‫עם גבר מבוגר יותר‬

678
00:39:30,409 --> 00:39:32,578
‫שאני חש שעליי לציין גם.‬

679
00:39:32,661 --> 00:39:34,205
‫והם עולים יחד.‬

680
00:39:34,288 --> 00:39:38,209
‫אז הבחור השני נפטר בגיל הולם יותר.‬

681
00:39:38,292 --> 00:39:40,878
‫הוא עולה כמישהו שמת קצת צעיר יותר.‬

682
00:39:40,961 --> 00:39:43,047
‫והם קשורים לפריט הזה.‬

683
00:39:44,382 --> 00:39:45,383
‫זה מעניין.‬

684
00:39:45,466 --> 00:39:48,552
‫עולים כמה פרטים ואני אציין אותם תוך כדי.‬

685
00:39:48,636 --> 00:39:53,099
‫הם מבקשים להדגיש את הדברים‬
‫שנאלצת לעשות לבד,‬

686
00:39:53,182 --> 00:39:55,059
‫ותחושה שכל העולם על כתפייך‬

687
00:39:55,142 --> 00:39:57,103
‫כי את צריכה לטפל בדברים לבד,‬

688
00:39:57,186 --> 00:39:59,271
‫והם רוצים שתדעי שאת לא לבד.‬

689
00:40:00,189 --> 00:40:02,691
‫הם מושקעים מאוד בתחושת הרווחה שלך,‬

690
00:40:02,775 --> 00:40:04,235
‫ורוצים לוודא שאת בסדר.‬

691
00:40:05,945 --> 00:40:09,156
‫הדבר המעניין… בדרך כלל, כשאנשים עולים יחד,‬

692
00:40:09,240 --> 00:40:11,117
‫הם קשורים בדרך כלשהי זה לזה.‬

693
00:40:11,200 --> 00:40:14,245
‫אז אני לא יודע למה, אבל אנחנו נבדוק את זה‬

694
00:40:14,328 --> 00:40:17,081
‫וננסה להבין. תני לי רגע.‬

695
00:40:18,457 --> 00:40:21,001
‫יש לי בחור צעיר יותר שמת בטרם עת,‬

696
00:40:21,085 --> 00:40:23,295
‫ויחד איתו עולה מישהו מבוגר יותר.‬

697
00:40:23,379 --> 00:40:25,798
‫אז אני לא יודע אם הייתה לו דמות אב,‬

698
00:40:25,881 --> 00:40:28,342
‫ומה הסיפור, אבל הם עסקת חבילה‬

699
00:40:29,051 --> 00:40:32,680
‫כשהם עולים יחד, והם רוצים שאדגיש את זה,‬

700
00:40:32,763 --> 00:40:34,557
‫אז זה נראה חשוב מאוד,‬

701
00:40:34,640 --> 00:40:35,975
‫והכול טוב.‬

702
00:40:38,644 --> 00:40:42,148
‫אני מנסה להפריד בין השניים‬
‫אבל הם ממשיכים לעלות יחד.‬

703
00:40:42,231 --> 00:40:44,817
‫הכול טוב. אני צריך רק להבין מי הבחור השני.‬

704
00:40:45,734 --> 00:40:48,529
‫את יודעת אם הוא איבד דמות אב או…‬
‫-אבא.‬

705
00:40:49,113 --> 00:40:51,824
‫הבנתי. בסדר. אח אחד‬

706
00:40:52,324 --> 00:40:55,035
‫ואבא, זה התחום שלי.‬

707
00:40:55,119 --> 00:40:57,788
‫אלו האנשים שקיווית לשמוע מהם היום?‬

708
00:40:57,872 --> 00:40:58,956
‫כן.‬
‫-בסדר.‬

709
00:41:01,375 --> 00:41:04,253
‫הם מבקשים להעלות את הסמל שלי ל"להתראות",‬

710
00:41:04,336 --> 00:41:07,631
‫אבל הם מציינים שלא זכו להיפרד כראוי.‬

711
00:41:07,715 --> 00:41:11,135
‫את מכירה מצבים שבהם לא יכולנו להיפרד?‬

712
00:41:11,218 --> 00:41:13,137
‫הוא לא יכול היה לדבר.‬
‫-הבנתי.‬

713
00:41:14,430 --> 00:41:15,681
‫זה עולה לי ב…‬

714
00:41:16,474 --> 00:41:21,312
‫אני מנסה להבין מה קרה לבחור המסכן.‬
‫הוא מראה לי‬

715
00:41:21,395 --> 00:41:24,148
‫שחלקים שונים בגוף החלו לקרוס.‬

716
00:41:24,231 --> 00:41:30,029
‫אבי נפטר באוקטובר 2019.‬

717
00:41:30,529 --> 00:41:32,281
‫ממה הוא נפטר, טכנית?‬

718
00:41:32,364 --> 00:41:34,283
‫אמרת לי ממה הוא נפטר.‬
‫-כן.‬

719
00:41:34,366 --> 00:41:35,993
‫פגעת בול. קריסת איברים.‬

720
00:41:36,076 --> 00:41:39,747
‫אבא שלי… הוא שתה הרבה.‬

721
00:41:39,830 --> 00:41:43,584
‫הבנתי. הוא העלה גם שיחה שהתקיימה‬

722
00:41:43,667 --> 00:41:44,877
‫בחדר שלו,‬

723
00:41:46,462 --> 00:41:50,508
‫שיחה שרגיש קצת לנהל אותה בנוכחות מישהו.‬

724
00:41:51,509 --> 00:41:53,052
‫אני לא יודע מה זה. יש לך…?‬

725
00:41:53,135 --> 00:41:54,470
‫זה בדיוק מה שקרה.‬

726
00:41:54,553 --> 00:41:59,141
‫דודה שלי,‬
‫רצינו לדון באפשרות להאריך את חייו‬

727
00:41:59,225 --> 00:42:01,310
‫או לנתק אותו ממכשיר ההחייאה.‬

728
00:42:01,393 --> 00:42:05,022
‫ודודתי הייתה זו שאמרה,‬
‫"לא נדבר על זה בנוכחות אביך".‬

729
00:42:05,105 --> 00:42:07,066
‫בדיוק.‬
‫-"הוא עדיין יכול לשמוע".‬

730
00:42:07,149 --> 00:42:10,069
‫ויצאנו מהחדר כדי לנהל את השיחה הזאת.‬

731
00:42:10,152 --> 00:42:11,904
‫והוא ידע את זה.‬
‫-וואו.‬

732
00:42:11,987 --> 00:42:15,115
‫הוא יכול היה לשמוע, והוא ידע,‬
‫וזה היה בסדר מבחינתו.‬

733
00:42:15,199 --> 00:42:19,745
‫זה נתן לו הזדמנות לדעת,‬
‫"בסדר, הגיע הזמן שלי ללכת".‬

734
00:42:19,828 --> 00:42:23,332
‫וזה העניק לו תחושת שלווה‬
‫כי הוא לא אהב להיות בגופו.‬

735
00:42:23,415 --> 00:42:27,878
‫דיברתי איתו על זה ערב קודם, והייתי איתו.‬

736
00:42:27,962 --> 00:42:30,756
‫אף שהוא לא יכול היה לזוז,‬
‫והרפקלסים שלו לא פעלו,‬

737
00:42:30,839 --> 00:42:34,677
‫דמעה זלגה במורד פניו.‬

738
00:42:35,219 --> 00:42:39,265
‫ותמיד חשבתי, "ניסית להגיד לנו‬

739
00:42:39,348 --> 00:42:40,349
‫'אל תעשו את זה'?‬

740
00:42:40,432 --> 00:42:43,519
‫או שניסית להגיד לנו שזה בסדר מבחינתך?"‬

741
00:42:43,602 --> 00:42:44,562
‫כן.‬

742
00:42:44,645 --> 00:42:48,190
‫ואני מעריכה מאוד את העובדה שאתה אומר…‬

743
00:42:48,274 --> 00:42:50,943
‫שזאת הייתה הבחירה הנכונה.‬
‫-שזאת הבחירה הנכונה.‬

744
00:42:51,026 --> 00:42:53,445
‫כן. אז אבא‬

745
00:42:53,529 --> 00:42:57,992
‫מעורר את התחושה ש…‬
‫אף פעם אין זמן טוב למות,‬

746
00:42:58,075 --> 00:43:00,327
‫אבל יש כאן קבלה.‬
‫-בטח.‬

747
00:43:00,411 --> 00:43:03,789
‫עם האח, התחושה היא,‬
‫"בום, זה פשוט נפל עלינו".‬

748
00:43:03,872 --> 00:43:05,791
‫כן.‬
‫-כך הייתי מתאר את זה.‬

749
00:43:05,874 --> 00:43:07,167
‫אז יש את ההיבט הזה.‬

750
00:43:10,462 --> 00:43:13,674
‫הוא רוצה שאדבר… הוא מכניס אותי קצת.‬

751
00:43:13,757 --> 00:43:14,842
‫בחור חזק מאוד.‬

752
00:43:14,925 --> 00:43:19,597
‫הוא עולה בתחושה שהוא מגן על עצמו מאוד.‬

753
00:43:19,680 --> 00:43:22,224
‫כאילו, "אני צריך להגן על עצמי".‬
‫-כן.‬

754
00:43:22,308 --> 00:43:24,685
‫יחד עם זאת, אני חושב שהוא חש‬

755
00:43:24,768 --> 00:43:27,354
‫חרטה על כמה מהמצבים שהוא נכנס לתוכם.‬
‫-כן.‬

756
00:43:27,938 --> 00:43:31,775
‫הוא מכיר בתחושה הזאת,‬

757
00:43:31,859 --> 00:43:34,903
‫"היה טיפשי להסתובב עם האנשים ההם",‬

758
00:43:34,987 --> 00:43:36,572
‫זה משהו כזה. הוא מעלה‬

759
00:43:36,655 --> 00:43:38,240
‫את האנשים שהיו מסביבו,‬

760
00:43:38,324 --> 00:43:40,993
‫ואני חושב שהוא ידע את זה, וזה מתסכל,‬

761
00:43:41,076 --> 00:43:44,663
‫כי אני מרגיש שברמה מסוימת,‬
‫אני יודע עמוק בלבי‬

762
00:43:44,747 --> 00:43:47,207
‫שזה לא מצב טוב,‬

763
00:43:47,291 --> 00:43:50,919
‫אבל אני לא יודע איך לצאת מזה,‬
‫וזה קטע מעניין כזה.‬

764
00:43:54,214 --> 00:43:55,549
‫בחיי.‬

765
00:43:56,383 --> 00:43:57,968
‫הוא לא היה אמור להיות שם.‬

766
00:43:58,052 --> 00:43:59,511
‫מוזר להגיד את זה,‬

767
00:43:59,595 --> 00:44:04,350
‫אבל יש כאן היבט של… "לא אמור להיות שם."‬

768
00:44:05,934 --> 00:44:08,270
‫אני לא יודע למה זה עולה כל כך חזק.‬

769
00:44:08,854 --> 00:44:09,980
‫הוא רצה להגן עלינו.‬

770
00:44:10,064 --> 00:44:12,358
‫כן.‬
‫-הוא לא רצה שנדע‬

771
00:44:12,441 --> 00:44:14,860
‫מה קורה.‬
‫-אני מאמין בזה.‬

772
00:44:14,943 --> 00:44:16,487
‫אז כשאנשים שאלו, "מה קרה?"‬

773
00:44:16,570 --> 00:44:17,988
‫באמת שלא ידעתי.‬
‫-כן.‬

774
00:44:18,072 --> 00:44:20,115
‫לא ידעתי מה להגיד להם. לא ידעתי…‬

775
00:44:20,199 --> 00:44:24,036
‫כן.‬
‫-על אנשים מסוימים שהוא הסתובב איתם.‬

776
00:44:24,119 --> 00:44:26,705
‫בדיוק. וזה מה שעולה כאן.‬

777
00:44:26,789 --> 00:44:30,042
‫אם הוא יכול היה לחזור על זה,‬
‫הוא היה הרבה יותר פתוח,‬

778
00:44:30,125 --> 00:44:31,293
‫הרבה יותר שקוף.‬

779
00:44:36,048 --> 00:44:36,882
‫אוקיי.‬

780
00:44:42,262 --> 00:44:45,683
‫אני חייב למסור את זה‬
‫בדיוק כמו שאני מקבל את זה.‬

781
00:44:46,183 --> 00:44:48,894
‫כשהוא מדבר על הפטירה שלו, הוא מתייחס‬

782
00:44:49,395 --> 00:44:51,063
‫לזמן שעבר‬

783
00:44:51,146 --> 00:44:54,942
‫בין מה שקרה לבין הרגע שהוא מת בו.‬

784
00:44:55,025 --> 00:44:58,696
‫אז אני רוצה להבהיר.‬
‫הוא לא מראה מוות מיידי.‬

785
00:44:58,779 --> 00:45:02,366
‫נשמע שמה שקרה, קרה באופן מפתיע למדי,‬

786
00:45:02,449 --> 00:45:04,785
‫אבל לא מיידי.‬

787
00:45:04,868 --> 00:45:08,247
‫עולה היבט של…‬

788
00:45:08,997 --> 00:45:11,041
‫אני שונא להגיד את זה, אבל תזמון.‬

789
00:45:11,125 --> 00:45:14,128
‫כשקורה משהו למישהו, הזמן דוחק.‬

790
00:45:14,211 --> 00:45:16,296
‫רוצים להתקשר למשטרה, למוקד החירום,‬

791
00:45:16,380 --> 00:45:18,382
‫אנחנו רוצים להזעיק סיוע רפואי.‬

792
00:45:18,465 --> 00:45:20,384
‫משהו בעניין הזה התעכב,‬

793
00:45:20,467 --> 00:45:22,052
‫ואני לא יודע למה.‬

794
00:45:22,553 --> 00:45:26,473
‫אבל היה איזה עיכוב בגילוי,‬

795
00:45:26,557 --> 00:45:29,393
‫עיכוב בקבלת סיוע רפואי.‬

796
00:45:30,269 --> 00:45:33,313
‫מישהו היה יכול לפעול מהר יותר ולא עשה זאת,‬

797
00:45:33,397 --> 00:45:37,234
‫ואני בטוח בזה,‬
‫אז אני יודע שאולי זה לא מתחבר,‬

798
00:45:37,317 --> 00:45:41,071
‫אבל זה חוזר ועולה כל הזמן, הזמן דוחק.‬

799
00:45:41,155 --> 00:45:42,406
‫זה נשמע הגיוני?‬

800
00:45:43,907 --> 00:45:44,783
‫זה בסדר.‬

801
00:45:48,454 --> 00:45:51,832
‫הייתי יכולה לעשות משהו.‬

802
00:45:53,834 --> 00:45:57,546
‫אחי נעלם ב-19 באוגוסט, 1999.‬

803
00:45:57,629 --> 00:46:01,216
‫אחי נהרג מירייה בראשו.‬

804
00:46:03,218 --> 00:46:04,344
‫הוא נעדר.‬

805
00:46:10,350 --> 00:46:13,645
‫הייתי צריכה לפעול מהר יותר.‬
‫-זו תגובה נורמלית.‬

806
00:46:15,105 --> 00:46:19,902
‫בזמן שאחי… שידענו שהוא נעדר,‬

807
00:46:19,985 --> 00:46:22,237
‫אמי אמרה, "לא שמעתי ממנו".‬

808
00:46:22,738 --> 00:46:24,907
‫חשבתי לעצמי, "כן, הוא בסדר.‬

809
00:46:24,990 --> 00:46:27,868
‫לא יקרה לו שום דבר. הוא בסדר".‬

810
00:46:28,619 --> 00:46:33,499
‫ואז התחילו להופיע כרזות ההיעדרות.‬

811
00:46:33,582 --> 00:46:37,211
‫הייתי עדיין בג'ורג'יה אז‬
‫כי לא רציתי להאמין.‬

812
00:46:37,294 --> 00:46:39,546
‫לא רציתי להתמודד עם זה.‬

813
00:46:39,630 --> 00:46:41,715
‫אז יש לי תחושה עמוקה של אשמה‬

814
00:46:43,300 --> 00:46:47,262
‫על כך שהייתי צריכה לעלות מיד למטוס‬

815
00:46:47,346 --> 00:46:48,889
‫ולהגיע למילווקי‬

816
00:46:48,972 --> 00:46:51,683
‫כדי להיות לצד אמי ולנחם אותה,‬

817
00:46:52,476 --> 00:46:54,561
‫ולעזור, לפחות.‬

818
00:46:54,645 --> 00:46:58,023
‫ידעתי קצת על מה שקרה שהוביל לזה,‬

819
00:46:58,106 --> 00:47:02,611
‫כי דיברתי עם כל מיני אנשים,‬
‫ואולי הייתי יכולה לעשות משהו.‬

820
00:47:03,111 --> 00:47:03,946
‫כן.‬

821
00:47:04,613 --> 00:47:10,285
‫אני מתחרטת שלא הייתי מעורבת בקבוצת החיפוש.‬

822
00:47:10,369 --> 00:47:13,705
‫הייתי אמורה להיות בחזית.‬

823
00:47:14,706 --> 00:47:15,541
‫אוקיי.‬

824
00:47:17,543 --> 00:47:19,837
‫דבר מעניין אחד זה שהוא מעלה‬

825
00:47:19,920 --> 00:47:23,257
‫את המקום שהוא נפטר בו‬
‫לעומת המקום שמצאו אותו בו.‬

826
00:47:23,340 --> 00:47:25,884
‫מה שקרה ואז הוא הועבר בצורה כזאת או אחרת.‬

827
00:47:25,968 --> 00:47:27,177
‫את מודעת לזה?‬

828
00:47:27,261 --> 00:47:29,096
‫זה בדיוק כך.‬

829
00:47:29,179 --> 00:47:32,349
‫כן.‬
‫-הוא נהרג,‬

830
00:47:33,475 --> 00:47:34,768
‫ואז הושלך.‬
‫-כן.‬

831
00:47:35,269 --> 00:47:36,728
‫בשני מקומות שונים.‬

832
00:47:36,812 --> 00:47:39,273
‫שני מקומות שונים. והוא ידע‬

833
00:47:39,356 --> 00:47:42,609
‫שלא הייתה כל דרך להיחלץ מהמצב.‬

834
00:47:44,278 --> 00:47:45,112
‫כן?‬

835
00:47:47,072 --> 00:47:48,448
‫זה מעורר בך משהו?‬

836
00:47:51,451 --> 00:47:53,120
‫זה נשמע כאילו הוא…‬

837
00:47:55,497 --> 00:47:57,541
‫ידע שהוא עומד למות באותו יום.‬

838
00:48:40,250 --> 00:48:41,668
‫תרגום כתוביות: דנה סבן‬