1
00:00:12,638 --> 00:00:17,435
‫- סדרה של NETFLIX -‬

2
00:00:19,520 --> 00:00:24,233
‫הוא חוזר לאנשים שהוא הקיף את עצמו בהם.‬

3
00:00:24,317 --> 00:00:29,030
‫להשיג כסף, ודברים שעושים בשביל כסף,‬
‫ודברים כאלו.‬

4
00:00:29,113 --> 00:00:32,950
‫אני חייב להניח‬
‫שיש לזה חלק באופן שהוא מת בו.‬

5
00:00:33,034 --> 00:00:38,206
‫והוא ידע שאין כל דרך להיחלץ מהמצב הזה.‬

6
00:00:39,999 --> 00:00:40,833
‫כן?‬

7
00:00:42,752 --> 00:00:44,253
‫זה מעורר מחשבה כלשהי?‬

8
00:00:47,006 --> 00:00:48,883
‫זה נראה כאילו הוא…‬

9
00:00:51,219 --> 00:00:53,221
‫ידע שהוא ימות באותו יום.‬

10
00:01:07,276 --> 00:01:11,280
‫הוא התקשר לאמי‬
‫ושאל באופן מוזר, "אימא, את בסדר?‬

11
00:01:11,364 --> 00:01:14,325
‫היא אמרה, "מה הסיפור? כן, אני בסדר גמור".‬
‫-כן.‬

12
00:01:14,992 --> 00:01:17,453
‫הוא התעסק עם אנשים מסוכנים מאוד.‬
‫-כן.‬

13
00:01:18,204 --> 00:01:19,038
‫ו…‬

14
00:01:21,124 --> 00:01:25,670
‫אני יכולה רק לנחש שהיה איום.‬

15
00:01:25,753 --> 00:01:27,755
‫שאם לא תעשה את זה…‬
‫-כן.‬

16
00:01:27,839 --> 00:01:30,091
‫אז אנחנו נפגע במשפחה שלך.‬
‫-כן.‬

17
00:01:30,174 --> 00:01:32,051
‫יודעים מי הרג אותו?‬
‫-עדיין לא.‬

18
00:01:32,135 --> 00:01:33,553
‫אני יודעת בערך.‬
‫-בסדר.‬

19
00:01:40,268 --> 00:01:41,352
‫כדאי לזכור את זה.‬

20
00:01:41,435 --> 00:01:44,772
‫התחושה היא שהוא מראה לי שפיתו אותו‬

21
00:01:44,856 --> 00:01:47,358
‫להגיע למקום שהוא הגיע אליו‬
‫ועלייך לדעת זאת.‬

22
00:01:47,441 --> 00:01:48,776
‫בסדר?‬
‫-אלוהים.‬

23
00:01:48,860 --> 00:01:51,779
‫אז אם את חושדת באדם שאת חושבת עליו,‬

24
00:01:51,863 --> 00:01:55,032
‫אם זה קשור לעניין, הוא מתקף את זה היום.‬

25
00:01:57,076 --> 00:02:00,329
‫אני צריך תמיד להיזהר‬
‫כי אני לא רוצה להפליל אף אחד,‬

26
00:02:00,413 --> 00:02:01,622
‫אבל יש היבט של…‬

27
00:02:01,706 --> 00:02:03,166
‫שבגדו בו.‬

28
00:02:03,749 --> 00:02:05,543
‫ה"חבר" שלו בזמנו‬

29
00:02:05,626 --> 00:02:08,545
‫הוא האיש שאני חושדת שפיתה אותו…‬

30
00:02:08,629 --> 00:02:11,257
‫כן.‬
‫-להגיע לאדם שלחץ על ההדק.‬

31
00:02:11,340 --> 00:02:12,300
‫כן.‬

32
00:02:12,884 --> 00:02:15,887
‫אבל אנחנו יודעים שה"חבר" הזה היה‬

33
00:02:15,970 --> 00:02:18,890
‫האדם האחרון שהיה עם אחי, לפי הודאתו.‬

34
00:02:18,973 --> 00:02:23,060
‫כן.‬
‫-הוא הודה שהוא הוריד אותו בתחנת דלק‬

35
00:02:23,144 --> 00:02:25,146
‫שאיש לא ראה אותו שם.‬

36
00:02:25,229 --> 00:02:28,608
‫אני מרגיש שהצדק ייעשה במצב הזה.‬
‫-באמת?‬

37
00:02:28,691 --> 00:02:30,359
‫אני חושב שהאדם שעשה את זה,‬

38
00:02:30,443 --> 00:02:33,321
‫אני מקבל סמל של מאסר, אבל במובנים אחרים…‬

39
00:02:33,404 --> 00:02:36,657
‫בסדר.‬
‫-אז האדם שעשה את זה עשוי להיתפס‬

40
00:02:37,742 --> 00:02:41,370
‫במעשה אחר, ואז יגיע משם מידע אולי.‬

41
00:02:42,747 --> 00:02:45,791
‫למרות כל זה, התחושה היא שהוא בחור טוב.‬

42
00:02:45,875 --> 00:02:47,501
‫את מבינה? כן.‬
‫-הוא היה.‬

43
00:02:48,502 --> 00:02:50,421
‫הוא היה אח ממש טוב.‬
‫-כן.‬

44
00:02:51,005 --> 00:02:52,340
‫אני מתגעגעת אליו מאוד.‬

45
00:02:54,926 --> 00:02:57,803
‫אחי שוטט ברחובות מגיל צעיר מאוד,‬

46
00:02:57,887 --> 00:03:02,516
‫גם הוא וגם אני. כך התחלנו לעשות כסף.‬

47
00:03:03,601 --> 00:03:06,979
‫כך התחלנו להשיג כסף בדרכים לא חוקיות.‬

48
00:03:07,063 --> 00:03:09,065
‫לא חשבנו על ההשלכות.‬

49
00:03:09,857 --> 00:03:13,402
‫איש לא הסביר לנו.‬
‫לא היה לנו מודל לחיקוי שאמר,‬

50
00:03:13,486 --> 00:03:15,947
‫"אתם תגיעו לכלא או שתמותו".‬

51
00:03:16,030 --> 00:03:20,660
‫איש לא ניסה להעמיד אותנו על דרך הישר.‬
‫לא היו לנו דמויות לחיקוי כאלו.‬

52
00:03:21,869 --> 00:03:25,498
‫אחי נשלח לבית סוהר פדרלי לשבע שנים.‬

53
00:03:25,581 --> 00:03:29,001
‫הוא שוחרר, ופחות משנה לאחר מכן, הוא מת.‬

54
00:03:30,544 --> 00:03:32,630
‫כשהחלטתי לשנות את חיי,‬

55
00:03:32,713 --> 00:03:36,634
‫קיבלתי את ההחלטה הזאת‬
‫מתוך חוש של שימור עצמי.‬

56
00:03:37,218 --> 00:03:42,348
‫יכול להיות שזאת הייתה החלטה אנוכית‬
‫אבל ידעתי שעליי לעזוב את העיר.‬

57
00:03:42,431 --> 00:03:48,896
‫ומעולם לא ניסיתי לשכנע אותו‬
‫לעשות משהו אחר בחייו.‬

58
00:03:49,730 --> 00:03:52,817
‫זה תחום נוסף שאני חשה בו חרטה ואשמה.‬

59
00:03:54,318 --> 00:03:56,988
‫מה שעולה אינו מיועד להאשים מישהו,‬

60
00:03:57,071 --> 00:04:00,157
‫או לשפוט מישהו,‬
‫זה רק ביטוי לאיך שמישהו מרגיש.‬

61
00:04:00,241 --> 00:04:01,534
‫ברור שאת מרגישה ככה.‬

62
00:04:01,617 --> 00:04:03,077
‫והוא רוצה שתשתחררי‬

63
00:04:03,160 --> 00:04:06,122
‫מהתחושה שהיית יכולה או צריכה‬
‫לפעול מוקדם יותר.‬

64
00:04:06,205 --> 00:04:07,039
‫כן.‬

65
00:04:10,668 --> 00:04:13,421
‫הם שומעים אותי‬
‫כשאני מדברת אליהם ומתפללת אליהם?‬

66
00:04:13,504 --> 00:04:14,505
‫בהחלט.‬

67
00:04:14,588 --> 00:04:17,550
‫אני תמיד אומר.‬
‫הם שומעים אותנו וחשים בכוונה שלנו,‬

68
00:04:17,632 --> 00:04:19,759
‫וזה הכוח בכל זה. כשאני מבצע קריאה,‬

69
00:04:19,844 --> 00:04:23,306
‫אני בא מתוך כוונה להתחבר,‬
‫וכשאת מדברת אליהם בקול רם,‬

70
00:04:23,389 --> 00:04:26,350
‫בכל צורה שהיא, הם חשים בזה.‬
‫הם יודעים את זה.‬

71
00:04:27,685 --> 00:04:29,854
‫אלו התפילות שלי למענם.‬

72
00:04:30,479 --> 00:04:33,441
‫כשאני מדברת אליהם, זה כאילו…‬

73
00:04:33,983 --> 00:04:37,570
‫"תראו לי שאתם כאן איתי."‬
‫זה מה שאני אומרת להם.‬

74
00:04:37,653 --> 00:04:41,032
‫את לא לבד איתם, הם עדיין חלק מחייך.‬

75
00:04:41,115 --> 00:04:42,783
‫עוזר לי מאוד לשמוע את זה.‬

76
00:04:42,867 --> 00:04:45,494
‫עכשיו אני יכולה להרגיש‬
‫שיש לי את אחי ואת אבי,‬

77
00:04:45,578 --> 00:04:46,954
‫והם כאן איתי.‬
‫-בדיוק.‬

78
00:04:47,038 --> 00:04:49,582
‫תתנגדי אם אתן לך חיבוק?‬
‫-לא.‬

79
00:04:49,665 --> 00:04:52,793
‫אשמח מאוד. תודה רבה.‬
‫-זה חיבוק משניהם היום.‬

80
00:04:52,877 --> 00:04:54,170
‫תודה.‬

81
00:04:54,879 --> 00:04:58,632
‫טיילר נתן לי רשות לחיות את חיי.‬

82
00:04:59,633 --> 00:05:02,803
‫הוא נתן לי נקודת מיקוד חדשה ותקווה.‬

83
00:05:06,182 --> 00:05:09,143
‫זאת הייתה קריאה מקסימה.‬
‫-באמת?‬

84
00:05:09,226 --> 00:05:12,313
‫זאת הסיבה לכך שאנחנו עושים את זה.‬
‫-אני שמחה לשמוע.‬

85
00:05:12,396 --> 00:05:13,856
‫זה היה כל כך מרפא.‬

86
00:05:14,899 --> 00:05:18,527
‫- פרק 5: כוחות עליונים -‬

87
00:05:22,573 --> 00:05:27,119
‫- ניו אורלינס, לואיזיאנה -‬

88
00:05:33,834 --> 00:05:35,669
‫- ניו אורלינס -‬

89
00:05:35,753 --> 00:05:39,340
‫- שבוע לאחר מכן -‬

90
00:05:44,178 --> 00:05:46,889
‫הגענו לניו אורלינס כדי לנסות למצוא תשובות.‬

91
00:05:46,972 --> 00:05:49,392
‫דיברתי כבר עם בני המשפחה שאמי גדלה איתם,‬

92
00:05:49,475 --> 00:05:52,561
‫אבל כעת הגיע הזמן לשבת‬
‫עם בני המשפחה הביולוגית של אמי‬

93
00:05:52,645 --> 00:05:53,938
‫ולבצע קריאה אולי.‬

94
00:05:54,021 --> 00:05:55,189
‫אני מסדרת ערימה‬

95
00:05:55,272 --> 00:05:57,775
‫של תחתונים ודברים כדי שתהיה לכם גישה נוחה.‬

96
00:05:57,858 --> 00:05:59,568
‫בסדר.‬
‫-נשמע טוב.‬

97
00:05:59,652 --> 00:06:00,986
‫פגשתי אותם רק פעם אחת.‬

98
00:06:01,070 --> 00:06:03,864
‫אם אני נרגש מדי, מושקע מדי, מוטה מדי,‬

99
00:06:03,948 --> 00:06:06,742
‫אז החיבור שלי לצד השני משתבש.‬

100
00:06:06,826 --> 00:06:09,203
‫אז אני מקווה מאוד לבהירות.‬

101
00:06:09,286 --> 00:06:12,832
‫כל דבר, כל פיסת מידע שאני לא יודע תעזור.‬

102
00:06:12,915 --> 00:06:15,418
‫יש לי הרבה שאלות לגבי מה שקרה,‬

103
00:06:15,501 --> 00:06:19,088
‫ואני יודע שרק לאנשים בניו אורלינס‬
‫יכולה להיות תשובה.‬

104
00:06:19,880 --> 00:06:22,091
‫איך את מרגישה לקראת הפגישה עם משפחתך?‬

105
00:06:22,174 --> 00:06:26,178
‫אני בסדר. אני נרגשת.‬
‫אני בטוחה שזה יהיה בסדר.‬

106
00:06:27,304 --> 00:06:30,433
‫גיליתי את אחיי הביולוגיים‬

107
00:06:30,516 --> 00:06:33,227
‫לפני שנתיים בלבד באמצעות בדיקת DNA.‬

108
00:06:33,811 --> 00:06:36,814
‫דיברתי איתם במשך שעות בטלפון‬

109
00:06:36,897 --> 00:06:39,275
‫והם הסבירו לי מה קרה,‬

110
00:06:39,358 --> 00:06:41,360
‫ואיך אמי מסרה אותי.‬

111
00:06:41,944 --> 00:06:44,697
‫הם לא ידעו את כל הפרטים לשאלות איך ולמה.‬

112
00:06:44,780 --> 00:06:48,576
‫הם חיפשו אותי כל הזמן הזה,‬
‫ולא היה לי מושג.‬

113
00:06:49,201 --> 00:06:50,828
‫זה היה מציף מאוד.‬

114
00:06:52,288 --> 00:06:56,333
‫- אגם פונצ'ארטריין -‬

115
00:06:58,669 --> 00:07:00,296
‫אלוהים.‬
‫-שלום.‬

116
00:07:00,379 --> 00:07:01,839
‫היא זו שנוהגת!‬

117
00:07:01,922 --> 00:07:04,216
‫בסדר, בזהירות.‬
‫-אלוהים.‬

118
00:07:05,509 --> 00:07:07,678
‫והציפורניים שלה צבועות בסגול!‬

119
00:07:07,761 --> 00:07:09,388
‫היי, תראי אותך.‬

120
00:07:09,472 --> 00:07:11,599
‫איך הולך?‬

121
00:07:12,683 --> 00:07:14,602
‫אני מבוגרת מתרזה בחמש שנים.‬

122
00:07:14,685 --> 00:07:16,312
‫היא אחותי הקטנה.‬

123
00:07:16,812 --> 00:07:20,024
‫אני מחפשת את אחותי מ-1969.‬

124
00:07:20,107 --> 00:07:23,652
‫היו רגעים שחשבתי בהם, "טוב, איפה להתחיל?"‬

125
00:07:23,736 --> 00:07:26,906
‫אבל תמיד הרגשתי‬
‫שהיא לא במקום שהיא אמורה להיות בו.‬

126
00:07:26,989 --> 00:07:29,241
‫ואני יודעת שאימא שם למעלה, אומרת לי,‬

127
00:07:29,742 --> 00:07:30,576
‫"תמשיכי לחפש".‬

128
00:07:31,577 --> 00:07:34,455
‫לא רק שאמי ודודתי מרי נראות אותו דבר,‬

129
00:07:34,538 --> 00:07:35,706
‫הן מתלבשות אותו דבר‬

130
00:07:35,789 --> 00:07:38,209
‫ויש להן את אותן מחוות גוף.‬

131
00:07:39,210 --> 00:07:42,171
‫זה די מטורף.‬
‫-מה קורה כאן, חבר'ה?‬

132
00:07:42,254 --> 00:07:43,839
‫ג'ורג', ספר לנו מה קורה.‬

133
00:07:43,923 --> 00:07:46,967
‫מה שהיינו עושים פעם היה לקחת רשתות וכל זה,‬

134
00:07:47,051 --> 00:07:49,011
‫והולכים לתפוס סרטנים ו…‬

135
00:07:49,094 --> 00:07:52,306
‫אין מצב. אלוהים.‬
‫-כן, זה אזור באיו סנט ג'ון. ‬

136
00:07:52,389 --> 00:07:53,265
‫חוף האגם.‬

137
00:07:53,849 --> 00:07:55,976
‫גדלנו עניים מאוד,‬

138
00:07:56,060 --> 00:07:59,146
‫אבל על אף שאלו היו זמנים קשים,‬
‫אמי הייתה אדם נפלא.‬

139
00:07:59,230 --> 00:08:02,066
‫היא וידאה שתמיד נקבל אהבה.‬

140
00:08:02,149 --> 00:08:06,362
‫אז אני רוצה לקחת את טיילר ואת תרזה‬
‫לציד סרטנים,‬

141
00:08:06,445 --> 00:08:09,698
‫כי אני רוצה שהם יחוו את מה שעשינו כמשפחה.‬

142
00:08:09,782 --> 00:08:13,536
‫אני רוצה שיהיה לה חיבור לאימא שלנו.‬

143
00:08:14,954 --> 00:08:18,082
‫הסבתא הכי נהדרת שאפשר היה לבקש.‬
‫-כן, אני יודע.‬

144
00:08:18,165 --> 00:08:19,583
‫הלוואי שהכרתי אותה.‬

145
00:08:20,209 --> 00:08:22,628
‫היא כאן ברוחה.‬
‫-בהחלט.‬

146
00:08:22,711 --> 00:08:24,129
‫מה שאני צריך שתעשה…‬
‫-בטח.‬

147
00:08:24,213 --> 00:08:27,925
‫כדי להתחיל, זה לקשור את הרשת הזאת.‬
‫-בסדר.‬

148
00:08:28,008 --> 00:08:30,678
‫אביא לך כפפות.‬
‫-בסדר.‬

149
00:08:31,178 --> 00:08:33,931
‫אתה לוקח שלושה צווארי תרנגולות,‬

150
00:08:34,014 --> 00:08:37,308
‫קושר אותם כמו שקושרים נעל.‬
‫תקשור חזק כי הסרטנים מצליחים.‬

151
00:08:37,393 --> 00:08:39,102
‫הבנתי. אז קושרים אותם לחוט.‬

152
00:08:39,186 --> 00:08:42,773
‫כל מה שצריך לעשות זה להניח את הרשתות,‬

153
00:08:42,856 --> 00:08:44,066
‫ואז לחזור לקחת אותן.‬

154
00:08:44,149 --> 00:08:46,944
‫אלוהים.‬
‫-זה כל מה שצריך כדי להשיג ארוחת ערב.‬

155
00:08:48,112 --> 00:08:49,405
‫זה היה קצת…‬
‫-מושלם.‬

156
00:08:51,490 --> 00:08:55,327
‫סבתא תמיד חיכתה לכך שנבוא לכאן,‬

157
00:08:55,411 --> 00:08:59,832
‫והיא הייתה נשארת ערה כל הלילה‬
‫כדי לטגן עוף, להכין סלט תפוחי אדמה,‬

158
00:09:00,332 --> 00:09:02,376
‫והיינו יושבים כאן כל היום.‬

159
00:09:03,377 --> 00:09:05,087
‫אז אלו היו רגעים טובים.‬
‫-וואו.‬

160
00:09:05,170 --> 00:09:10,050
‫היא עשתה הרבה כדי להעניק לנו ילדות טובה.‬

161
00:09:10,134 --> 00:09:12,970
‫מכל התיאורים של סבתי,‬

162
00:09:13,053 --> 00:09:15,139
‫משעשעת, אוהבת לבלות.‬

163
00:09:15,222 --> 00:09:17,516
‫היא העריכה דברים פשוטים, המשפחה שלה‬

164
00:09:17,600 --> 00:09:20,603
‫הייתה חשובה לה.‬
‫היא לא נזקקה להרבה כדי להיות מאושרת.‬

165
00:09:20,686 --> 00:09:23,230
‫אני מרגיש בר מזל לדעת שמוצאי מאנשים טובים.‬

166
00:09:23,314 --> 00:09:26,483
‫זה גורם לי להעריך את עצמי‬
‫בצורה עמוקה יותר.‬

167
00:09:28,861 --> 00:09:30,321
‫תעלה את הרשת אם תוכל.‬

168
00:09:30,404 --> 00:09:33,657
‫נראה מה יש בפנים.‬
‫-בסדר. נמשוך ממש מהר.‬

169
00:09:34,158 --> 00:09:35,701
‫הם תפסו משהו?‬

170
00:09:36,243 --> 00:09:38,037
‫תפסו משהו?‬
‫-אני עדיין לא יודעת.‬

171
00:09:38,871 --> 00:09:39,705
‫תמשוך.‬

172
00:09:39,788 --> 00:09:41,081
‫בסדר. מושך.‬

173
00:09:41,165 --> 00:09:43,834
‫תראה מה תפסת.‬
‫-היי, יש לנו סרטנים!‬

174
00:09:45,210 --> 00:09:47,338
‫זה אמור להספיק להיום.‬
‫-זהו זה.‬

175
00:09:47,421 --> 00:09:49,423
‫זה מספיק.‬
‫-נוכל לאכול במשך שבועות.‬

176
00:09:53,260 --> 00:09:54,887
‫וואו, זה כל כך מורכב.‬

177
00:09:54,970 --> 00:09:56,221
‫זה מדהים.‬
‫-כן, טוב…‬

178
00:09:56,305 --> 00:09:57,806
‫זה יום מיוחד.‬

179
00:09:57,890 --> 00:10:02,144
‫אני יודעת. זה נפלא. כל כך נפלא.‬
‫-אלוהים.‬

180
00:10:03,145 --> 00:10:04,438
‫הנה השפריץ!‬

181
00:10:04,521 --> 00:10:05,898
‫בסדר.‬
‫-תראו את זה!‬

182
00:10:06,482 --> 00:10:09,902
‫אני אוהבת אותך מאוד.‬
‫-ואני אותך. זה כל כך נפלא.‬

183
00:10:09,985 --> 00:10:13,572
‫נכון. ותראי את הרוח.‬
‫-כל כך נפלא. אני יודעת, ואין גשם.‬

184
00:10:15,908 --> 00:10:19,620
‫אבל דבר אחד בנוגע לאימא שלך, לאימא שלנו…‬

185
00:10:19,703 --> 00:10:20,663
‫כן, נכון.‬

186
00:10:20,746 --> 00:10:22,706
‫היא עבדה‬

187
00:10:23,207 --> 00:10:27,419
‫קשה מאוד כדי שנוכל להשתתף במצעדים,‬

188
00:10:27,503 --> 00:10:28,754
‫כל מה שעשינו.‬
‫-כן.‬

189
00:10:29,797 --> 00:10:31,840
‫הייתה בושה עמוקה.‬

190
00:10:32,758 --> 00:10:34,343
‫אימא עברה התמוטטות עצבים‬

191
00:10:35,552 --> 00:10:38,722
‫אחרי שהיא מסרה אותך לסטלה.‬

192
00:10:48,399 --> 00:10:49,817
‫את זה גיליתי מאוחר יותר.‬

193
00:10:49,900 --> 00:10:53,696
‫באותה עת הייתי צעירה מדי,‬
‫וכמובן שהם לא סיפרו לנו דבר.‬

194
00:10:54,488 --> 00:10:57,157
‫לך ולמרי יש בטח זיכרונות נפלאים‬

195
00:10:57,241 --> 00:10:58,450
‫ממה שעשיתם פה.‬

196
00:10:58,534 --> 00:11:01,704
‫הלוואי שיכולתי להיות גם.‬
‫אנחנו כאן עכשיו, זה מה שחשוב.‬

197
00:11:06,375 --> 00:11:09,086
‫ראיתי שקשה לאמי מאוד.‬

198
00:11:09,169 --> 00:11:11,004
‫היו יכולים להיות לה חיים אחרים,‬

199
00:11:11,088 --> 00:11:14,967
‫והפושעת הזאת גזלה אותם ממנה.‬

200
00:11:19,471 --> 00:11:22,766
‫קשה להתרכז בעיבוד כל המידע שעולה‬

201
00:11:22,850 --> 00:11:24,351
‫עם כל מה שקורה מסביב.‬

202
00:11:24,435 --> 00:11:27,604
‫אני רואה שאמי מתרגשת מאוד‬
‫כשהיא בחברתם של מרי וג'ורג'.‬

203
00:11:27,688 --> 00:11:29,773
‫אני מבין שזה לא הזמן הנכון‬

204
00:11:29,857 --> 00:11:32,443
‫לבצע קריאה, אבל אני מקווה להזדמנות כזאת‬

205
00:11:32,526 --> 00:11:34,653
‫בימים הקרובים, כשנהיה רק שנינו.‬

206
00:11:34,737 --> 00:11:38,282
‫היא באמת הייתה אדם מיוחד.‬

207
00:11:38,365 --> 00:11:40,284
‫כן, אני בטוחה.‬
‫-ואת דומה לה מאוד.‬

208
00:11:40,367 --> 00:11:42,536
‫כן, נכון!‬
‫-תודה. לכבוד לי.‬

209
00:11:43,704 --> 00:11:49,460
‫הדבר הקשה ביותר בכל זה הוא‬
‫הכעס העמוק שאני חשה‬

210
00:11:49,543 --> 00:11:52,254
‫על כך שהזמן הזה נגזל ממני.‬

211
00:11:59,136 --> 00:12:02,431
‫אני לא יודעת,‬
‫חשבתי על זה במיליון דרכים שונות.‬

212
00:12:02,514 --> 00:12:05,684
‫זה מעין עינוי במובן מסוים.‬

213
00:12:06,435 --> 00:12:09,104
‫כשהם תיארו את הילדות שלהם,‬

214
00:12:09,188 --> 00:12:11,774
‫וכשהם סיפרו כמה נפלאה אימא שלנו הייתה,‬

215
00:12:11,857 --> 00:12:13,859
‫ואיזו אם נהדרת היא הייתה,‬

216
00:12:13,942 --> 00:12:17,237
‫וכמה משעשעת,‬
‫ואיך הייתה מוציאה אותם מבית הספר‬

217
00:12:17,321 --> 00:12:20,616
‫כדי ללכת לצוד סרטנים ולבלות יום כיף יחד.‬

218
00:12:20,699 --> 00:12:24,745
‫ובסוף היום הם היו חוזרים הביתה‬
‫ומבשלים את הסרטנים יחד.‬

219
00:12:25,329 --> 00:12:30,501
‫בילו יום כיף יחד. אני מקנאה.‬

220
00:12:31,084 --> 00:12:32,669
‫סטלה לא עשתה כלום מכל זה.‬

221
00:12:32,753 --> 00:12:36,006
‫היא אף פעם לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי,‬
‫אפילו לא פעם אחת.‬

222
00:12:40,302 --> 00:12:44,014
‫האחים שלי לא היו עשירים, הם חיו בשיכונים.‬

223
00:12:44,598 --> 00:12:48,352
‫אבל האהבה שלהם לאמי, אין לכך מחיר.‬

224
00:12:48,435 --> 00:12:50,687
‫והם גדלו להיות אנשים נהדרים.‬

225
00:12:50,771 --> 00:12:54,650
‫אז זה מוכיח שאפשר להיות עניים,‬
‫וכל עוד אוהבים אותך,‬

226
00:12:54,733 --> 00:12:57,444
‫אם יש לך אהבה בבית, יש לך הכול.‬

227
00:13:02,366 --> 00:13:06,119
‫נזכרתי במשהו שקרה, וכנראה שהנחתי לזה‬

228
00:13:06,203 --> 00:13:07,496
‫ושכחתי מזה.‬

229
00:13:07,996 --> 00:13:09,790
‫כשהייתי בת 19 או 20,‬

230
00:13:09,873 --> 00:13:12,167
‫מישהו יצר איתי קשר ואמר,‬

231
00:13:12,251 --> 00:13:17,047
‫"סטלה התקשרה אליי מבית הסוהר‬
‫והיא אמרה שהיא לא אימא שלך.‬

232
00:13:17,130 --> 00:13:20,133
‫אני רק רוצה שתדעי‬
‫ואת יכולה לעשות בזה כרצונך".‬

233
00:13:20,634 --> 00:13:24,137
‫ולא האמנתי לה,‬
‫כי היא סיפרה כל כך הרבה שקרים,‬

234
00:13:24,221 --> 00:13:26,223
‫וזה לא עלה בדעתי אפילו.‬

235
00:13:26,807 --> 00:13:29,393
‫אבל הלוואי… אני כל כך כועסת על עצמי.‬

236
00:13:29,476 --> 00:13:30,936
‫הלוואי שהקשבתי‬

237
00:13:31,019 --> 00:13:34,356
‫כי כך הייתי זוכה לפגוש את אמי לפחות.‬
‫כך זה היה עם סטלה.‬

238
00:13:34,439 --> 00:13:36,441
‫היא שיקרה שוב ושוב.‬

239
00:13:37,359 --> 00:13:40,404
‫אז לא האמנתי לה. ואני אקח את זה איתי לקבר.‬

240
00:13:40,487 --> 00:13:42,781
‫תמיד אכעס על עצמי בגלל זה.‬

241
00:13:51,623 --> 00:13:54,376
‫היום הראשון בניו אורלינס‬
‫ואנחנו לא יודעים יותר‬

242
00:13:54,459 --> 00:13:57,963
‫על איך ולמה אמי מצאה את עצמה‬
‫עם סטלה, רוצחת.‬

243
00:13:58,046 --> 00:14:01,592
‫אבל שמענו איזו אם אוהבת‬
‫הייתה סבתי הביולוגית,‬

244
00:14:01,675 --> 00:14:03,051
‫וזה מבלבל.‬

245
00:14:03,135 --> 00:14:07,097
‫אם היא הייתה כל כך מסורה לילדיה,‬
‫למה היא מסרה את אימא שלי?‬

246
00:14:07,180 --> 00:14:10,517
‫זה לא הגיוני, ואני רוצה מאוד‬
‫למצוא את התשובה בשביל אמי,‬

247
00:14:10,601 --> 00:14:12,561
‫כי אני יודע שזה קורע אותה מבפנים.‬

248
00:14:13,061 --> 00:14:16,148
‫אני מקווה לקרב אותה כמה שיותר‬
‫לתחושה של סגירת מעגל.‬

249
00:14:16,231 --> 00:14:20,152
‫בהתחשב בכך שחיי מוגדרים‬
‫ברגעים שבהם אני רוצה לתת לאנשים‬

250
00:14:20,235 --> 00:14:22,195
‫תחושה של סגירת מעגל ושלווה.‬

251
00:14:27,826 --> 00:14:31,038
‫זה מוזר קצת, מסובך היום יותר מבדרך כלל.‬

252
00:14:31,872 --> 00:14:32,748
‫באיזה מובן?‬

253
00:14:33,832 --> 00:14:37,878
‫הרבה התייחסות לחוסר בהירות מנטלי.‬

254
00:14:39,630 --> 00:14:41,798
‫אני מרגיש קצת… זה מעורפל.‬

255
00:14:42,883 --> 00:14:45,010
‫- לוס אנג'לס, קליפורניה -‬

256
00:14:47,012 --> 00:14:47,846
‫הנה זה.‬

257
00:14:50,515 --> 00:14:51,391
‫כן.‬

258
00:14:54,061 --> 00:14:57,564
‫אנרגיה מוזרה נוספת. זה מוזר.‬
‫-כן.‬

259
00:15:01,068 --> 00:15:03,987
‫מקומות כאלו מקשים לפעמים על החיבור.‬

260
00:15:04,571 --> 00:15:07,449
‫אם זה מקום שהרבה אנשים מבקרים בו.‬

261
00:15:07,532 --> 00:15:09,284
‫כן, כי הם משאירים אנרגיה.‬

262
00:15:09,368 --> 00:15:12,663
‫כן, כולם פשוט… כן, זה כמו ספוג.‬

263
00:15:12,746 --> 00:15:15,332
‫למען האמת, דומה יותר לחומר ניקוי לשירותים.‬

264
00:15:18,210 --> 00:15:20,712
‫אני שמחה שאת איתי‬
‫ושאנחנו עושות את זה יחד.‬

265
00:15:20,796 --> 00:15:22,506
‫אני יודעת, כן.‬
‫-כן.‬

266
00:15:23,006 --> 00:15:26,051
‫שלום! מה נשמע?‬
‫-היי!‬

267
00:15:26,134 --> 00:15:28,011
‫הרשי לי ללחוץ את ידך.‬
‫-אפשר?‬

268
00:15:28,095 --> 00:15:31,139
‫אלוהים. אני לורן. כל כך טוב לפגוש אותך.‬

269
00:15:31,223 --> 00:15:34,059
‫איפה אתן רוצות שאשב?‬
‫-שב שם. אני אקרב את זה.‬

270
00:15:34,142 --> 00:15:36,478
‫כן, זה טוב.‬
‫-כן.‬

271
00:15:36,561 --> 00:15:38,188
‫המחברת שלי איתי.‬
‫-בסדר.‬

272
00:15:38,271 --> 00:15:39,940
‫המחברת המועילה שלי.‬
‫-בסדר.‬

273
00:15:40,023 --> 00:15:43,652
‫כל מי שפגשתן, הכרתן,‬
‫ולפעמים גם בתוך המשפחה,‬

274
00:15:43,735 --> 00:15:46,071
‫יכולים לעלות אנשים שמעולם לא פגשתן.‬

275
00:15:46,154 --> 00:15:48,907
‫אל תחשוף את הכביסה המלוכלכת של משפחתי.‬
‫-אשתדל.‬

276
00:15:49,574 --> 00:15:51,952
‫עם כל זאת, יש לנו חפצים בשבילי?‬

277
00:15:52,035 --> 00:15:53,161
‫כן, יש לנו כמה.‬

278
00:15:53,745 --> 00:15:55,122
‫יש לנו את שני אלו.‬

279
00:15:55,205 --> 00:15:57,290
‫בסדר, נהדר.‬

280
00:15:57,374 --> 00:16:01,211
‫אניח את זה כאן, אם זה בסדר. נהדר.‬

281
00:16:01,294 --> 00:16:05,007
‫הדבר היפה הזה.‬
‫-מקסים. זה…‬

282
00:16:05,090 --> 00:16:08,218
‫כמה תכשיטים.‬
‫-אני אוהב את זה! אלוהים!‬

283
00:16:09,803 --> 00:16:10,637
‫אוקיי.‬

284
00:16:14,558 --> 00:16:15,726
‫כמה מוזר.‬

285
00:16:17,310 --> 00:16:18,145
‫אוקיי.‬

286
00:16:19,855 --> 00:16:21,648
‫הנה. אקח את זה.‬

287
00:16:21,732 --> 00:16:23,775
‫ננסה להתחבר לזה.‬

288
00:16:27,654 --> 00:16:28,530
‫הנה.‬

289
00:16:34,369 --> 00:16:38,582
‫אני מסתכלת כאילו יש לי אפשרות להבין.‬
‫-אני יודעת. אני קוראת.‬

290
00:16:38,665 --> 00:16:40,751
‫אני אמליל את זה. "מה קורה כאן?"‬

291
00:16:41,752 --> 00:16:42,961
‫מעניין מאוד.‬

292
00:16:45,714 --> 00:16:46,923
‫זה נראה שונה.‬

293
00:16:48,633 --> 00:16:53,013
‫בסדר. הם מדגישים נקבה, לא זכר.‬

294
00:16:53,096 --> 00:16:54,181
‫כן.‬
‫-בסדר.‬

295
00:16:54,681 --> 00:16:58,060
‫זה מוזר קצת. היא מעלה…‬
‫הדרך היחידה שלי לתאר את זה‬

296
00:16:58,143 --> 00:17:00,771
‫היא הסלמה. המצב מסלים בצורה כלשהי.‬

297
00:17:00,854 --> 00:17:04,690
‫אני מנסה להשיג עוד פרטים‬
‫כי אין ספק שזו פטירה מוזרה.‬

298
00:17:04,775 --> 00:17:07,276
‫ראיתי דרכי פטירה שונות רבות של אנשים,‬

299
00:17:07,360 --> 00:17:09,196
‫וזה נראה מוזר מאוד.‬
‫-כן.‬

300
00:17:12,699 --> 00:17:14,284
‫יש כאן דברים מעניינים.‬

301
00:17:14,367 --> 00:17:16,995
‫זו לא קריאה רגילה, מבחינתי כמדיום.‬

302
00:17:17,954 --> 00:17:20,165
‫אחד הדברים שעלו בי בדרך לכאן,‬

303
00:17:20,247 --> 00:17:23,043
‫הרגשתי שהמחשבה שלי מעורפלת.‬

304
00:17:23,126 --> 00:17:24,127
‫זה הגיוני.‬

305
00:17:24,210 --> 00:17:27,214
‫אז אם מישהו שיכור, או מרגיש…‬

306
00:17:27,296 --> 00:17:29,424
‫הרגשתי סחרחר בדרך. כך אני יכול לתאר.‬

307
00:17:29,508 --> 00:17:30,717
‫ללא בהירות מחשבתית.‬

308
00:17:30,801 --> 00:17:32,928
‫כן, זה מהדהד. בהחלט.‬
‫-נכון.‬

309
00:17:33,011 --> 00:17:33,845
‫אוקיי.‬

310
00:17:39,309 --> 00:17:43,939
‫אני רואה מים פורצים, כמו במזרקה. לא יודע.‬

311
00:17:44,022 --> 00:17:49,444
‫אני תוהה אם היו מזרקות בסביבה‬
‫בצורה כלשהי, או משהו… אני לא יודע.‬

312
00:17:57,119 --> 00:17:59,037
‫בעת מותו של האדם הזה,‬

313
00:17:59,121 --> 00:18:00,831
‫יש תחושה של מעין…‬

314
00:18:03,667 --> 00:18:06,586
‫אני לא… אני מרגיש מרוחק מאנשים מסוימים.‬

315
00:18:07,671 --> 00:18:11,967
‫יש מסביבה אנשים שהיא לא הכירה היטב.‬

316
00:18:12,050 --> 00:18:15,053
‫זאת התחושה שעולה בצורה ברורה מאוד.‬

317
00:18:15,137 --> 00:18:16,304
‫בכל הכנות.‬
‫-בסדר.‬

318
00:18:16,388 --> 00:18:20,058
‫אני בטוח שיש תחושה שמישהו נמצא לידי‬

319
00:18:20,559 --> 00:18:21,893
‫שאני לא מכיר טוב.‬

320
00:18:22,811 --> 00:18:26,022
‫כשמישהו… גם אם אדם צעיר מת מסרטן,‬

321
00:18:26,106 --> 00:18:28,024
‫אנשים יכולים לרוב להיות לצדו,‬

322
00:18:28,108 --> 00:18:30,068
‫והם נפרדים ממנו וכאלו.‬
‫-מצפים לזה.‬

323
00:18:30,152 --> 00:18:32,404
‫אני לא חש בזה כאן, במובן המסורתי.‬

324
00:18:32,487 --> 00:18:35,490
‫אז התחושה היא‬
‫כאילו לוקחים אותי, גונבים אותי,‬

325
00:18:35,574 --> 00:18:37,492
‫כאילו, "חיי נלקחים ממני".‬

326
00:18:37,576 --> 00:18:39,828
‫אני כאן ואז אני לא…‬
‫-זה הגיוני מאוד.‬

327
00:18:39,911 --> 00:18:41,329
‫כן.‬
‫-כך זה עולה.‬

328
00:18:44,499 --> 00:18:46,251
‫זה מעניין כי סמוך לפטירה,‬

329
00:18:46,334 --> 00:18:50,422
‫ואני לא יודע למה,‬
‫אבל יש דגש על תחושה של חגיגה.‬

330
00:18:50,505 --> 00:18:54,176
‫אז יש דיכוטומיה אפלה מאוד בין מישהו שמת,‬

331
00:18:54,259 --> 00:18:57,554
‫אבל תחושה של חגיגה בעת ובעונה אחת,‬
‫של אנשים שמבלים.‬

332
00:18:57,637 --> 00:18:59,222
‫אני מרגיש שמחה, התרגשות.‬

333
00:19:01,474 --> 00:19:03,727
‫אתן יודעות, זה כל כך מרגיז.‬

334
00:19:03,810 --> 00:19:07,606
‫אני כל הזמן קולט התייחסויות למוזיקה‬
‫ואנחנו בבר.‬

335
00:19:07,689 --> 00:19:10,192
‫לפעמים זה משפיע, אבל יש בזה יותר.‬

336
00:19:10,275 --> 00:19:13,361
‫כן.‬
‫-האווירה פשוט לא תואמת למוות.‬

337
00:19:14,821 --> 00:19:18,450
‫הייתה מוזיקה ברקע.‬

338
00:19:18,533 --> 00:19:20,035
‫זה הגיוני.‬
‫-זה היה פתאומי.‬

339
00:19:21,119 --> 00:19:22,621
‫מוזיקה הייתה הקטע שלה.‬

340
00:19:23,830 --> 00:19:25,498
‫היא אהבה מוזיקת קאנטרי.‬
‫-כן.‬

341
00:19:25,999 --> 00:19:28,752
‫היא אהבה לקום לרקוד, לשיר.‬

342
00:19:29,586 --> 00:19:30,587
‫כן.‬
‫-כן.‬

343
00:19:35,091 --> 00:19:37,844
‫זה מוזר. הנה.‬

344
00:19:39,471 --> 00:19:41,598
‫יש שמות ב-ק' שקשורים אליה?‬

345
00:19:43,183 --> 00:19:45,101
‫יש צליל חזק של ק'.‬

346
00:19:45,602 --> 00:19:46,436
‫איך קראו לה?‬

347
00:19:47,729 --> 00:19:48,939
‫קריסי.‬
‫-הבנתי.‬

348
00:19:49,606 --> 00:19:51,775
‫אז מי היה האדם הזה עבורכם?‬

349
00:19:51,858 --> 00:19:56,446
‫היא הייתה אחותנו באחווה.‬
‫בגלל זה הצעיף וכל השאר.‬

350
00:19:56,529 --> 00:19:57,864
‫לא הבנתי אפילו מה זה.‬

351
00:19:57,948 --> 00:20:00,075
‫זה מה שנותנים לאנשים בסיום הלימודים?‬

352
00:20:00,158 --> 00:20:02,911
‫לא למדתי במכללה, אז אני לא יודע.‬
‫-כן, אז…‬

353
00:20:02,994 --> 00:20:09,334
‫למדנו באותה מכללה לעסקים.‬
‫זה היה הצעיף שלנו.‬

354
00:20:09,417 --> 00:20:13,296
‫זה עיטור ליום סיום הלימודים.‬
‫-בסדר.‬

355
00:20:13,380 --> 00:20:16,967
‫ואנחנו מופיעים איתם‬
‫בצילום האחרון שלנו איתה.‬

356
00:20:17,050 --> 00:20:18,385
‫כן.‬
‫-אני אוהב את זה.‬

357
00:20:19,302 --> 00:20:23,306
‫היא הייתה בחורה כל כך מגניבה.‬
‫-כן.‬

358
00:20:23,390 --> 00:20:25,976
‫חברה מדהימה, אנרגיה של שמחה.‬

359
00:20:26,059 --> 00:20:29,521
‫כיפית אבל כנה, גם כשלא רצית בזה.‬

360
00:20:30,146 --> 00:20:33,191
‫כן.‬
‫-אדם שנפלא להיות בחברתו.‬

361
00:20:33,900 --> 00:20:35,819
‫זה מגניב. ומיוחד.‬
‫-כן.‬

362
00:20:40,323 --> 00:20:42,575
‫מוזר. יש משהו עם ספר.‬

363
00:20:43,868 --> 00:20:45,203
‫זה סמל מעניין.‬

364
00:20:47,998 --> 00:20:50,959
‫אתן יודעות אם יש משמעות‬
‫לראשון בחודש בצורה כלשהי?‬

365
00:20:52,877 --> 00:20:55,880
‫נראה שהיא עומדת לזכות באיזה כבוד,‬

366
00:20:55,964 --> 00:20:58,258
‫ואני רואה משהו שנראה כמו לוח,‬

367
00:20:58,341 --> 00:21:00,844
‫אני מנסה לחשוב איך לנסח את זה.‬

368
00:21:00,927 --> 00:21:04,848
‫חקוק באבן היא הדרך היחידה שלי‬
‫לתאר את זה. התחושה היא שזה…‬

369
00:21:04,931 --> 00:21:07,058
‫חייב להיות… תזכרו שאמרתי את זה,‬

370
00:21:07,142 --> 00:21:10,061
‫מישהו שקל לשתול עץ לזכרה‬

371
00:21:10,145 --> 00:21:13,106
‫או עומד לשתול עץ, וזה עניין גדול.‬

372
00:21:13,189 --> 00:21:16,985
‫יש טקס, אני רואה שחופרים באדמה, כל העניין.‬

373
00:21:17,068 --> 00:21:19,112
‫זה לא תואם למה שאתן יודעות?‬

374
00:21:19,195 --> 00:21:21,448
‫זה תואם מאוד. סליחה.‬
‫-זה תואם? בסדר.‬

375
00:21:21,531 --> 00:21:23,783
‫מה שזה לא יהיה, יש בכך תחושה של גאווה.‬

376
00:21:23,867 --> 00:21:25,869
‫זכייה בכבוד כלשהו.‬

377
00:21:29,831 --> 00:21:32,208
‫אני מקבל עוד תחושה, זה עושה לי צמרמורת.‬

378
00:21:33,251 --> 00:21:36,463
‫כי אני רואה… יש המון אנשים שרצים משם.‬

379
00:21:39,007 --> 00:21:42,594
‫אבל אני חושב שיש הרבה פחד,‬
‫מסיבה כלשהי, מעבר למה שקרה כאן.‬

380
00:21:44,262 --> 00:21:47,390
‫בכל הנוגע לטיפול רפואי‬
‫או סיוע רפואי כלשהו,‬

381
00:21:47,474 --> 00:21:49,184
‫הם מסמנים את זה באיקס גדול.‬

382
00:21:49,267 --> 00:21:52,729
‫בכל פעם שהם עושים את זה,‬
‫זה מעיד על עיכוב כלשהו‬

383
00:21:52,812 --> 00:21:54,647
‫בהבנת חומרת המצב.‬

384
00:21:54,731 --> 00:21:58,693
‫זה קשור למועד ההגעה של המשטרה.‬
‫-ב-100 אחוז. כן.‬

385
00:21:58,777 --> 00:22:00,487
‫היה עיכוב, ללא ספק.‬

386
00:22:02,238 --> 00:22:03,573
‫בסדר, אני ממשיך.‬

387
00:22:09,120 --> 00:22:10,872
‫קשה קצת להסביר את זה,‬

388
00:22:10,955 --> 00:22:13,833
‫אבל הסמליות שעולה זה כאילו…‬

389
00:22:15,794 --> 00:22:17,587
‫אני יורד מלמעלה למטה.‬

390
00:22:17,670 --> 00:22:20,673
‫התחושה היא שאני גבוה ואז אני נמוך.‬

391
00:22:20,757 --> 00:22:22,008
‫גופנית.‬
‫-כן.‬

392
00:22:22,092 --> 00:22:24,135
‫כן.‬
‫-זה הגיוני לגמרי.‬

393
00:22:24,219 --> 00:22:25,595
‫בסדר. יופי.‬
‫-כן.‬

394
00:22:26,721 --> 00:22:30,517
‫יש משהו חזק שעולה,‬

395
00:22:30,600 --> 00:22:32,685
‫מעין הדהוד של צליל.‬

396
00:22:32,769 --> 00:22:36,606
‫ואני יודע שזה מוזר אבל יש עניין של קול…‬

397
00:22:36,689 --> 00:22:39,484
‫אני חש שאני לא יכול להבין מאיפה זה מגיע.‬

398
00:22:39,567 --> 00:22:41,653
‫זאת הדרך היחידה לתאר את זה.‬
‫-כן.‬

399
00:22:41,736 --> 00:22:43,530
‫וזה עולה…‬

400
00:22:44,030 --> 00:22:47,200
‫אני מרגיש שאני לא יודע לאן להסתכל.‬

401
00:22:47,283 --> 00:22:49,244
‫זה ממש כאילו אני…‬

402
00:22:51,121 --> 00:22:53,790
‫יש כאן הרבה.‬
‫-כן.‬

403
00:22:54,791 --> 00:22:56,626
‫אז, מה קרה?‬

404
00:22:57,460 --> 00:22:59,379
‫זה היה מופע מוזיקלי.‬

405
00:22:59,462 --> 00:23:01,589
‫והיה אירוע ירי המוני.‬

406
00:23:01,673 --> 00:23:06,594
‫אז כל מה שאמרת נשמע הגיוני.‬
‫-כן.‬

407
00:23:09,097 --> 00:23:13,476
‫שלום, כולם. אנחנו ממשיכים לסקר‬
‫את הירי המחריד בלאס וגאס.‬

408
00:23:13,560 --> 00:23:15,937
‫המקרה הקטלני ביותר בהיסטוריה האמריקאית.‬

409
00:23:16,020 --> 00:23:17,856
‫אדם פתח באש אתמול בלילה,‬

410
00:23:17,939 --> 00:23:20,150
‫מעט אחרי השעה עשר, זמן מקומי,‬

411
00:23:20,233 --> 00:23:22,485
‫מהקומה ה-32‬

412
00:23:22,569 --> 00:23:27,365
‫של מלון "מאנדליי ביי" בלאס וגאס,‬
‫גל אחרי גל של צרורות ירי.‬

413
00:23:27,449 --> 00:23:30,326
‫היו שם הרבה אנשים מבולבלים, רצים.‬

414
00:23:30,410 --> 00:23:32,871
‫שוטר, "מאנדליי ביי" בחצי הגובה.‬

415
00:23:32,954 --> 00:23:35,790
‫אני רואה את הירי מגיע מ"מאנדליי ביי",‬
‫בחצי הגובה.‬

416
00:23:35,874 --> 00:23:39,627
‫היה עיכוב בזמן התגובה.‬
‫-עד ש…‬

417
00:23:39,711 --> 00:23:43,131
‫תתרחקו מכאן! יריות מגיעות משם.‬
‫לכו לכיוון ההוא!‬

418
00:23:43,214 --> 00:23:44,591
‫קדימה, מכאן!‬

419
00:23:44,674 --> 00:23:50,346
‫שישים ואחד איש נהרגו‬
‫אבל אני חושבת שכ-500 נפצעו.‬

420
00:23:50,430 --> 00:23:53,141
‫יש כמה אנדרטאות במקומות שונים.‬

421
00:23:53,224 --> 00:23:57,437
‫אבל אין ספק שהלוח שייך להנצחה.‬
‫-זה מה שעולה.‬

422
00:23:58,021 --> 00:23:59,522
‫אנשים נהנו מהמופע‬

423
00:23:59,606 --> 00:24:02,567
‫והשאירו את כל זה מאחור כשהתפזרו לכל עבר.‬

424
00:24:02,650 --> 00:24:06,404
‫עכשיו הכול שקט בגלל האירוע הטרגי.‬

425
00:24:13,244 --> 00:24:16,164
‫יש לכן שאלות כלשהן בנוגע לאישה הזאת?‬

426
00:24:16,915 --> 00:24:18,500
‫האם את בסדר?‬
‫-כן.‬

427
00:24:18,583 --> 00:24:21,044
‫האם היית בסדר בסוף? אני לא יודעת.‬
‫-כן.‬

428
00:24:21,127 --> 00:24:22,587
‫מבין?‬
‫-כמובן.‬

429
00:24:23,254 --> 00:24:25,548
‫אני יכול להגיד שהיא עולה בתחושה‬

430
00:24:25,632 --> 00:24:26,841
‫שזה קרה מהר מאוד.‬

431
00:24:26,925 --> 00:24:29,636
‫היא משדרת תחושה של קבלה ושל שלווה.‬

432
00:24:29,719 --> 00:24:32,972
‫אבל חשוב להדגיש כמה שמחה היא משדרת.‬

433
00:24:33,056 --> 00:24:35,767
‫תחושה עמוקה מאוד של שלווה.‬
‫-זה מדהים.‬

434
00:24:35,850 --> 00:24:38,228
‫אבל, זה לא…‬
‫-זה מנחם.‬

435
00:24:38,311 --> 00:24:40,688
‫אני גם מבין שזה לא מוחק את מה שקרה.‬

436
00:24:40,772 --> 00:24:43,775
‫כן.‬
‫-אז תודה ששיתפתן.‬

437
00:24:43,858 --> 00:24:46,444
‫אני יודע שקשה לדבר על זה אפילו.‬

438
00:24:46,528 --> 00:24:49,781
‫ההקשר מסביר למה התחושה הייתה מוזרה כל כך,‬

439
00:24:49,864 --> 00:24:52,075
‫כי זה לא מצב רגיל.‬

440
00:24:52,158 --> 00:24:55,578
‫אני מקווה שזה גם יעורר מודעות‬
‫בכל הנוגע לאלימות בנשק.‬

441
00:24:55,662 --> 00:24:57,247
‫אני גם מקווה.‬
‫-כי…‬

442
00:24:57,330 --> 00:25:01,709
‫אני תמיד מסביר שהם לא רוצים‬
‫שמותם יגדיר את חייהם.‬

443
00:25:01,793 --> 00:25:04,295
‫האופן שבו היא נהרגה, יש בו גם הזדמנות‬

444
00:25:04,379 --> 00:25:06,130
‫למודעות לדברים גדולים יותר.‬

445
00:25:06,214 --> 00:25:08,132
‫זה יעזור לאנשים רבים.‬
‫-תודה.‬

446
00:25:08,216 --> 00:25:09,968
‫תודה רבה לך.‬
‫-כמובן.‬

447
00:25:10,051 --> 00:25:14,222
‫לפני שתלך, תוכל לגלות לנו‬
‫מה יהיו מספרי הלוטו בשבוע הבא?‬

448
00:25:14,305 --> 00:25:16,641
‫הם מופיעים בסוף המחברת.‬
‫-באמת?‬

449
00:25:16,724 --> 00:25:19,269
‫אם אראה לכן…‬
‫-תשאיר אותה כאן. אל תגיד בקול.‬

450
00:25:19,352 --> 00:25:21,396
‫אצטרך להעלות אתכן.‬
‫-זה בסדר.‬

451
00:25:21,479 --> 00:25:22,897
‫כן, בדיוק.‬

452
00:25:22,981 --> 00:25:25,191
‫אם תרצו לשתות, יש אפשרויות.‬
‫-אולי.‬

453
00:25:25,275 --> 00:25:28,194
‫תשמרו על עצמכן. ביי.‬
‫-שיהיה לך יום מדהים. ביי.‬

454
00:25:28,903 --> 00:25:32,699
‫אני חושבת שהיה נחמד לקבל את האישור‬

455
00:25:33,199 --> 00:25:35,535
‫לכך שהיא עדיין קורנת.‬

456
00:25:35,618 --> 00:25:37,036
‫היא עדיין רוקדת לה.‬

457
00:25:37,120 --> 00:25:39,914
‫זה מה שבאמת רציתי לשמוע.‬
‫-כן.‬

458
00:25:41,583 --> 00:25:43,126
‫היא הייתה אחות באחווה‬

459
00:25:43,209 --> 00:25:45,670
‫שנהרגה בפיגוע בלאס וגאס.‬

460
00:25:46,796 --> 00:25:49,966
‫בדרך לכאן, עלתה בי תחושה של שכרות.‬

461
00:25:50,049 --> 00:25:52,677
‫ואנשים שתו שם הרבה.‬
‫-כי אמרת…‬

462
00:25:52,760 --> 00:25:55,305
‫כן, אמרת שהחשיבה שלך מעורפלת,‬

463
00:25:55,388 --> 00:25:56,889
‫ולא היית בטוח.‬
‫-כן.‬

464
00:25:57,557 --> 00:26:00,226
‫כשישבתי שם, ידעתי שהיא שתתה.‬

465
00:26:01,394 --> 00:26:04,314
‫אז היא העבירה לך את התחושה.‬

466
00:26:04,856 --> 00:26:08,109
‫איך היה להיות שם.‬
‫-להיות שם, באותו רגע.‬

467
00:26:19,996 --> 00:26:24,459
‫- עמק סנטה קלריטה, קליפורניה -‬

468
00:26:26,669 --> 00:26:28,504
‫מרתק אותי הרעיון‬

469
00:26:28,588 --> 00:26:32,175
‫לזרז בדרך כלשהי‬
‫את מה שאני עושה על בסיס יומי.‬

470
00:26:33,676 --> 00:26:35,261
‫בעבודה שלי, אני משרבט.‬

471
00:26:36,346 --> 00:26:37,221
‫כך אני מתחבר.‬

472
00:26:37,722 --> 00:26:40,600
‫אם יהיה לי מקום להתרכז בו לפני קריאה,‬

473
00:26:40,683 --> 00:26:43,227
‫זה עשוי לעזור לי‬
‫לקבל התרשמויות ברורות יותר,‬

474
00:26:43,311 --> 00:26:44,520
‫אז כמובן שאנסה.‬

475
00:26:48,941 --> 00:26:51,944
‫אז בניתי עם אבי פסיכומנטום קטן.‬

476
00:26:52,028 --> 00:26:55,448
‫כן. בוא נראה מה יש לנו כאן.‬

477
00:26:56,449 --> 00:26:57,659
‫זה קורם עור וגידים.‬

478
00:26:58,159 --> 00:26:59,118
‫מה זה?‬

479
00:26:59,202 --> 00:27:03,122
‫כל כך גברי. כל הטסטוסטרון הזה.‬

480
00:27:04,582 --> 00:27:07,585
‫הפסיכומנטום מבוסס על תהליך קדום‬

481
00:27:07,669 --> 00:27:10,213
‫של תקשור עם כוחות גבוהים יותר,‬

482
00:27:10,963 --> 00:27:14,967
‫מאז ימי יוון הקדומה,  ערי מתים.‬

483
00:27:15,051 --> 00:27:17,428
‫מקומות שאנשים הלכו אליהם להתאבל,‬

484
00:27:17,512 --> 00:27:19,305
‫ולנסות להתחבר ליקיריהם שנפטרו.‬

485
00:27:22,225 --> 00:27:24,519
‫הרעיון הוא להיכנס לחלל כלשהו.‬

486
00:27:24,602 --> 00:27:27,689
‫בעבר זה היה בדרך כלל‬
‫מתחת לפני הקרקע, במערות,‬

487
00:27:28,272 --> 00:27:30,274
‫ולשבת בחושך.‬

488
00:27:30,358 --> 00:27:32,568
‫זה אפשר להם לחוות דברים,‬

489
00:27:32,652 --> 00:27:35,738
‫לראות דברים ולחוש דברים שונים מבדרך כלל.‬

490
00:27:36,739 --> 00:27:39,992
‫הפסיכומנטום מחקה זאת בצורה מודרנית יותר.‬

491
00:27:40,076 --> 00:27:42,662
‫- תא פסיכומנטום -‬

492
00:27:47,750 --> 00:27:51,421
‫התהליך הוא להיכנס לתוך החדר‬
‫ולשהות בו כ-45 דקות עד שעה‬

493
00:27:51,504 --> 00:27:52,797
‫כשמביטים בראי.‬

494
00:27:52,880 --> 00:27:55,508
‫הראי ממוקם כך שהוא לא מחזיר לך‬

495
00:27:55,591 --> 00:27:56,884
‫את הבבואה שלך.‬

496
00:27:57,885 --> 00:28:00,096
‫רוב האנשים מדווחים על התרשמויות.‬

497
00:28:00,179 --> 00:28:02,640
‫לפעמים יש צבעים, לפעמים יש סמלים.‬

498
00:28:02,724 --> 00:28:05,059
‫מעניין יותר שאנשים רואים לפעמים פרצופים‬

499
00:28:05,143 --> 00:28:08,813
‫ודמויות מלאות של אנשים שהם הכירו בעבר,‬

500
00:28:08,896 --> 00:28:10,815
‫ולפעמים של אנשים שהם לא הכירו.‬

501
00:28:10,898 --> 00:28:14,402
‫אז כמדיום, זה כמו מעבר טבעי,‬

502
00:28:14,485 --> 00:28:17,196
‫להיכנס לחלל הזה ולנסות לראות מה יעלה,‬

503
00:28:17,280 --> 00:28:20,867
‫ואם זה שונה ממה שאדם רגיל יחווה.‬

504
00:28:40,803 --> 00:28:43,055
‫ב-10-15 הדקות הראשונות,‬

505
00:28:44,098 --> 00:28:47,643
‫לא חשתי הרבה, מבפנים או מבחוץ.‬

506
00:28:47,727 --> 00:28:48,853
‫לא ראיתי דבר.‬

507
00:28:48,936 --> 00:28:53,065
‫ואז, ככל שהזמן עבר, זה נעשה מציף קצת.‬

508
00:28:54,358 --> 00:28:56,068
‫חשתי שמישהו נוגע בכתף שלי.‬

509
00:28:56,736 --> 00:28:59,572
‫ראיתי יד בראי.‬

510
00:29:00,072 --> 00:29:05,077
‫עלתה תמונה של גברת עם שומה‬
‫באזור השפה העליונה שלה.‬

511
00:29:06,162 --> 00:29:07,038
‫מוזר.‬

512
00:29:12,543 --> 00:29:17,089
‫עלתה התייחסות ליוון. ראיתי כאילו,‬

513
00:29:17,173 --> 00:29:20,092
‫את המילה "יוון" באותיות לבנות.‬

514
00:29:22,178 --> 00:29:24,305
‫חשתי בנוכחות של דמות סב,‬

515
00:29:24,806 --> 00:29:27,767
‫ראיתי אדם עם שיער חום ארוך יותר.‬

516
00:29:27,850 --> 00:29:30,812
‫צעיר או זקן?‬
‫-צעיר. אדם צעיר.‬

517
00:29:30,895 --> 00:29:32,730
‫חי, לא מת.‬

518
00:29:32,814 --> 00:29:35,024
‫זה היה מוזר. ציפיתי לראות אנשים מתים.‬

519
00:29:35,107 --> 00:29:36,943
‫ראיתי אנשים חיים.‬

520
00:29:40,530 --> 00:29:44,200
‫בקריאות, אני מתחבר‬
‫גם לאנשים חיים וגם למתים.‬

521
00:29:44,283 --> 00:29:46,661
‫וכמדיום, אני מדבר עם אנשים שמתו.‬

522
00:29:47,453 --> 00:29:49,622
‫אבל בדרך כלל, המסרים קשורים לחיים.‬

523
00:29:49,705 --> 00:29:50,873
‫אנשים שעדיין כאן.‬

524
00:29:50,957 --> 00:29:53,334
‫ובאמצעות תהליך התקשור עם הצד השני,‬

525
00:29:53,417 --> 00:29:56,212
‫אני יכול לקבל מידע‬
‫לגבי אנשים שעדיין נמצאים כאן.‬

526
00:29:56,295 --> 00:29:58,089
‫איכות חייהם, מה הם עושים,‬

527
00:29:58,172 --> 00:30:01,175
‫מה הם עשו, קשיים שהם מתמודדים איתם בהווה.‬

528
00:30:01,259 --> 00:30:02,927
‫גם המסרים האלו משמעותיים.‬

529
00:30:03,010 --> 00:30:05,263
‫זה לא תמיד חייב להגיע מהצד השני.‬

530
00:30:05,346 --> 00:30:07,723
‫זאת הייתה חוויה. הכי קרוב לחוויית סמים‬

531
00:30:07,807 --> 00:30:08,766
‫שתהיה לי בחיים,‬

532
00:30:09,267 --> 00:30:13,312
‫למען האמת, כי אני די רגיל.‬

533
00:30:13,396 --> 00:30:17,608
‫אבל למדתי שהפסיכומנטום‬
‫יכול לעורר חזיונות פנימיים.‬

534
00:30:17,692 --> 00:30:19,277
‫זה ממש לא מה שציפיתי לו.‬

535
00:30:19,360 --> 00:30:21,612
‫ציפיתי שכל דבר משמעותי שאראה‬

536
00:30:21,696 --> 00:30:23,322
‫יופיע בראי שמולי,‬

537
00:30:23,406 --> 00:30:27,368
‫אבל נדמה שמדובר בדרך‬
‫להכניס אדם למצב מנטלי מסוים‬

538
00:30:27,952 --> 00:30:29,287
‫שמאפשר לו לקלוט יותר.‬

539
00:30:35,626 --> 00:30:40,089
‫- וניס ביץ', קליפורניה -‬

540
00:30:40,631 --> 00:30:44,260
‫שלום!‬
‫-שלום. טוב לראות אותך! כן.‬

541
00:30:44,343 --> 00:30:45,678
‫אני טיילר. מה שלומך?‬

542
00:30:45,761 --> 00:30:47,597
‫נעים מאוד.‬
‫-נפלא להכיר אותך.‬

543
00:30:47,680 --> 00:30:50,391
‫יופי.‬
‫-תודה על האירוח. משגע כאן.‬

544
00:30:50,474 --> 00:30:52,560
‫תודה שהזמנת אותנו.‬
‫-בהחלט.‬

545
00:30:52,643 --> 00:30:54,854
‫תודה לאל שזה לא חלום יותר.‬
‫-אני יודע.‬

546
00:30:55,354 --> 00:30:58,316
‫שאני יושב איתך לקריאה‬
‫כי ראיתי אותך בחלום, קורא.‬

547
00:30:58,399 --> 00:30:59,817
‫מדהים. זו תחושה מוקדמת.‬

548
00:30:59,901 --> 00:31:01,402
‫זה נועד להיות.‬
‫-כן.‬

549
00:31:01,485 --> 00:31:06,824
‫אני רוצה לספר לכם משהו.‬
‫אתמול בלילה, בדקתי חדר‬

550
00:31:06,908 --> 00:31:08,784
‫שאני עושה בו מדיטציה ומתחבר.‬

551
00:31:08,868 --> 00:31:12,288
‫בסדר.‬
‫-ולא ידעתי שאפגוש אותך היום.‬

552
00:31:12,371 --> 00:31:15,291
‫אבל ראיתי התייחסות לגבר יווני,‬

553
00:31:15,374 --> 00:31:18,210
‫וראיתי שיער חום ארוך ושופע.‬

554
00:31:18,294 --> 00:31:19,420
‫אתה רציני?‬
‫-כן.‬

555
00:31:19,503 --> 00:31:21,672
‫אין ספק שזה נועד לקרות.‬

556
00:31:21,756 --> 00:31:24,175
‫מצמרר אותי לדבר על זה אפילו.‬

557
00:31:24,258 --> 00:31:25,134
‫אני נרגש מאוד.‬

558
00:31:25,217 --> 00:31:28,971
‫עולים כבר הרבה דברים אז אנסה להבין את זה.‬

559
00:31:29,055 --> 00:31:31,807
‫השאלה שלי היא ‬
‫אם מדובר במישהו שכולכם מכירים‬

560
00:31:31,891 --> 00:31:33,184
‫או באנשים נפרדים?‬

561
00:31:33,768 --> 00:31:36,395
‫אני מכיר את האנשים שלהן, אבל הן בנפרד.‬
‫-בסדר.‬

562
00:31:36,479 --> 00:31:37,980
‫הן לא מכירות.‬
‫-הבנתי.‬

563
00:31:38,064 --> 00:31:41,108
‫המפיק אמר שאוכל להביא רק אדם אחד,‬

564
00:31:41,192 --> 00:31:42,610
‫ואמרתי שאיני יכול לבחור.‬

565
00:31:42,693 --> 00:31:45,571
‫"לא אוכל לעשות זאת לחברתי‬
‫כי סיפרתי לה כבר.‬

566
00:31:45,655 --> 00:31:48,616
‫אני לא יכול להביא מישהי נוספת."‬

567
00:31:48,699 --> 00:31:51,410
‫אמרתי, "זה חשוב מאוד".‬

568
00:31:51,494 --> 00:31:53,579
‫למחרת, המפיק התקשר ואמר,‬

569
00:31:53,663 --> 00:31:56,415
‫"בסדר, אתה יכול להביא אורחת נוספת".‬

570
00:31:56,499 --> 00:31:59,585
‫טוב, זה עוזר.‬
‫כך אוכל לנסות להפריד בין הדברים.‬

571
00:31:59,669 --> 00:32:00,920
‫יש לנו חפצים?‬
‫-כן.‬

572
00:32:01,003 --> 00:32:03,005
‫מגניב. אפשר להניח אותם על השולחן.‬

573
00:32:03,589 --> 00:32:05,716
‫מושלם. אשים את זה שם.‬

574
00:32:05,800 --> 00:32:08,469
‫אקח את זה קודם, אם זה בסדר.‬

575
00:32:08,552 --> 00:32:09,387
‫את זה? בסדר.‬

576
00:32:09,470 --> 00:32:11,764
‫כן. ונראה מה יעלה.‬
‫-בסדר.‬

577
00:32:13,557 --> 00:32:16,394
‫אוקיי.‬

578
00:32:21,565 --> 00:32:23,025
‫יש לך חיבור כלשהו למרץ?‬

579
00:32:23,526 --> 00:32:25,528
‫יום הולדת?‬
‫-יום הולדתי במרץ.‬

580
00:32:25,611 --> 00:32:28,614
‫טוב, מגניב. אקראי. בסדר.‬
‫-כן.‬

581
00:32:32,118 --> 00:32:33,202
‫אני מבין.‬

582
00:32:35,913 --> 00:32:37,790
‫אתה מכיר מישהו בשם קריסטוס?‬

583
00:32:38,332 --> 00:32:39,959
‫קריסטוס? כן.‬
‫-כן? מי זה?‬

584
00:32:40,042 --> 00:32:41,043
‫אבא שלי.‬

585
00:32:41,877 --> 00:32:43,796
‫אבא שלך?‬
‫-אלוהים, זה כל כך מוזר.‬

586
00:32:43,879 --> 00:32:46,716
‫כן, אני יודע. זה מצמרר.‬
‫-השיחה הזאת ממש מוזרה.‬

587
00:32:46,799 --> 00:32:50,803
‫מעניין מאוד. בסדר, אמשיך כאן. בסדר.‬

588
00:32:55,099 --> 00:32:58,019
‫בסדר. עולה דמות אימהית כלשהי‬

589
00:32:58,102 --> 00:33:00,104
‫שאינך קשורה אליך אלא לאחת משתיכן.‬

590
00:33:00,730 --> 00:33:05,359
‫משהו שנראה כמו הדמות האימהית‬
‫הכי גדולה שיש, כך אני יכול לתאר את זה.‬

591
00:33:05,443 --> 00:33:08,696
‫לא ברור למה זה עולה כל כך חזק,‬
‫אבל אני חש צורך להדגיש.‬

592
00:33:08,779 --> 00:33:09,864
‫אוקיי.‬

593
00:33:13,534 --> 00:33:16,662
‫למישהו מכם יש קשר משפחתי כלשהו לניו יורק?‬

594
00:33:16,746 --> 00:33:18,164
‫אמרת ניו יורק?‬
‫-ניו יורק.‬

595
00:33:18,247 --> 00:33:19,290
‫לא ניו יורק סיטי.‬

596
00:33:19,373 --> 00:33:21,500
‫נכון. כן. מדינת ניו יורק.‬
‫-בסדר.‬

597
00:33:21,584 --> 00:33:23,669
‫זה עולה בצורה מעניינת מאוד.‬

598
00:33:23,753 --> 00:33:26,505
‫היא מתייחסת לכמה נשים שקשורות אליה.‬

599
00:33:26,589 --> 00:33:29,884
‫כשזה קורה, זה בדרך כלל מעיד‬
‫על מישהי שיש לה כמה בנות,‬

600
00:33:29,967 --> 00:33:32,511
‫אם יש שתיים-שלוש בנות במשפחה,‬

601
00:33:32,595 --> 00:33:35,056
‫בעיקרון, הרבה… אני רואה הרבה אסטרוגן.‬

602
00:33:35,139 --> 00:33:36,932
‫נכון.‬
‫-דמויות נשיות חזקות.‬

603
00:33:37,516 --> 00:33:39,393
‫את יודעת אם היו לה ילדים?‬
‫-כן.‬

604
00:33:39,477 --> 00:33:41,437
‫את יודעת אם היו לה בנות?‬
‫-כן.‬

605
00:33:41,520 --> 00:33:45,775
‫הכול טוב. אמורות להיות לפחות…‬
‫אני חוזר לשתיים או שלוש.‬

606
00:33:45,858 --> 00:33:47,276
‫את יודעת כמה? שתיים?‬
‫-כן.‬

607
00:33:47,359 --> 00:33:51,155
‫יש אחת שהיא ילדה.‬
‫-הבנתי.‬

608
00:33:51,238 --> 00:33:53,157
‫ואחת שהיא אימצה.‬

609
00:33:53,240 --> 00:33:54,700
‫אני אוהב את זה. הבנתי.‬

610
00:33:55,951 --> 00:33:57,161
‫מוזר.‬

611
00:33:58,370 --> 00:34:01,665
‫היא משדרת תחושה של השלמה עם אורך חייה.‬

612
00:34:01,749 --> 00:34:03,793
‫אבל קרה משהו מעניין.‬

613
00:34:03,876 --> 00:34:07,338
‫יש אנשים שהיו‬
‫רחוקים ממנה גאוגרפית בעת מותה,‬

614
00:34:07,421 --> 00:34:09,715
‫אז הם רק קיבלו את הבשורה על מותה.‬
‫-מה?‬

615
00:34:09,798 --> 00:34:10,965
‫אלוהים.‬
‫-זה מוזר,‬

616
00:34:11,050 --> 00:34:12,885
‫כי היא, "זה בסדר, זה לא סיפור".‬

617
00:34:12,968 --> 00:34:14,970
‫אני מקבל תחושה של עובדתיות.‬

618
00:34:15,471 --> 00:34:18,140
‫כאילו, "זה בסדר,‬
‫אני לא צריכה שיהיו שם אנשים".‬

619
00:34:18,224 --> 00:34:21,559
‫זה נכון. זה נכון בהחלט.‬
‫-אז זה משהו ש…‬

620
00:34:22,728 --> 00:34:24,230
‫אנסה להבין מה זה,‬

621
00:34:24,313 --> 00:34:28,442
‫כי היא מעלה מצב שבו היא מתה,‬

622
00:34:28,526 --> 00:34:31,070
‫אבל מישהו לא יכול להיות שם.‬

623
00:34:31,153 --> 00:34:34,448
‫אז איפה היית ואיפה היא הייתה בעת מותה?‬

624
00:34:34,532 --> 00:34:35,532
‫בניי, צרפת.‬

625
00:34:35,615 --> 00:34:37,034
‫בסדר, אז הייתן יחד?‬

626
00:34:37,117 --> 00:34:38,160
‫היינו יחד.‬
‫-הבנתי.‬

627
00:34:38,244 --> 00:34:42,164
‫כשמדובר בילדות שלה, שתי הבנות,‬
‫מישהי לא הייתה שם?‬

628
00:34:42,248 --> 00:34:43,332
‫לא הצליחה להגיע?‬

629
00:34:43,414 --> 00:34:45,668
‫אף אחד מהילדים שלה לא היה שם.‬
‫-אף אחד.‬

630
00:34:45,751 --> 00:34:48,378
‫אבל לבקשתה.‬
‫-כן.‬

631
00:34:48,461 --> 00:34:50,131
‫בסדר. יש את זה.‬

632
00:34:50,213 --> 00:34:51,382
‫זה מוזר.‬

633
00:34:56,137 --> 00:34:57,680
‫זה יישמע מוזר,‬

634
00:34:57,763 --> 00:34:59,849
‫אבל יש איזשהו חיבור…‬

635
00:35:00,349 --> 00:35:03,769
‫אני קולט תחושה של פרסום.‬

636
00:35:03,853 --> 00:35:05,521
‫בכל פעם שעולה תחושה כזאת,‬

637
00:35:05,604 --> 00:35:09,775
‫זה מעיד בדרך כלל על מישהו ידוע‬
‫או מישהו שמקושר לידוענים,‬

638
00:35:09,859 --> 00:35:12,653
‫או מקושר לדמות היסטורית כלשהי,‬

639
00:35:12,736 --> 00:35:15,072
‫או… את מבינה למה הכוונה?‬

640
00:35:15,156 --> 00:35:16,282
‫אתה פוגע בול.‬
‫-בסדר.‬

641
00:35:16,365 --> 00:35:18,701
‫אנחנו מדברים על חיים גדולים.‬
‫-כן.‬

642
00:35:18,784 --> 00:35:22,538
‫כך זה עולה. תחושה מלכותית, הייתי אומר.‬

643
00:35:22,621 --> 00:35:23,497
‫זו מילה טובה.‬

644
00:35:23,581 --> 00:35:28,043
‫מלכותי.‬
‫-בן משפחה כלשהו. אקח את זה הלאה.‬

645
00:35:28,127 --> 00:35:31,255
‫אני חושב שהיא פגשה מלוכה או הכירה מלוכה,‬

646
00:35:31,338 --> 00:35:33,007
‫משהו מעין זה עולה.‬

647
00:35:33,090 --> 00:35:36,343
‫כי לא מדובר בתחושה‬
‫של מישהו ידוע מהטלוויזיה.‬

648
00:35:36,427 --> 00:35:39,138
‫אני מדבר על מכובדים. אנשים בעלי מעמד.‬

649
00:35:39,221 --> 00:35:41,807
‫זה מה שעולה. יש התייחסות מעניינת,‬

650
00:35:41,891 --> 00:35:44,393
‫ואולי זה לא יתחבר כרגע,‬
‫אבל מישהי בשם רות'.‬

651
00:35:44,977 --> 00:35:46,228
‫השם רות' מוכר לך?‬
‫-כן.‬

652
00:35:46,312 --> 00:35:47,855
‫את יודעת מיהי רות'?‬
‫-כן.‬

653
00:35:48,439 --> 00:35:49,607
‫אתה צוחק עליי?‬

654
00:35:49,690 --> 00:35:52,776
‫כן, אז עליי להדגיש את רות', זה מה שעולה.‬

655
00:35:52,860 --> 00:35:53,986
‫גברת מעניינת מאוד.‬

656
00:35:54,570 --> 00:35:56,447
‫היא משדרת עוצמה חזקה.‬

657
00:35:56,947 --> 00:35:59,867
‫ואני רוצה שתדעי את זה.‬
‫-התייחסו אליה כך בעבר.‬

658
00:35:59,950 --> 00:36:03,037
‫אני מאמין בזה. כן.‬
‫-כן, היא הייתה ידועה בכך.‬

659
00:36:03,120 --> 00:36:05,039
‫אז אני סקרן לדעת מיהי אימא.‬

660
00:36:05,122 --> 00:36:09,668
‫בסדר. היא הייתה כמו אמי,‬
‫סבתי, החברה הכי טובה שלי,‬

661
00:36:09,752 --> 00:36:11,545
‫ולמדתי כל כך הרבה.‬

662
00:36:12,129 --> 00:36:13,756
‫אתה צעיר מאוד.‬
‫-כן.‬

663
00:36:13,839 --> 00:36:15,049
‫אז אולי לא תכיר.‬

664
00:36:15,132 --> 00:36:19,053
‫אבל זה… זאת היא.‬
‫-מה?‬

665
00:36:19,553 --> 00:36:20,638
‫כן.‬
‫-מה?‬

666
00:36:20,721 --> 00:36:22,264
‫את צוחקת עליי?‬

667
00:37:05,557 --> 00:37:06,976
‫תרגום כתוביות: דנה סבן‬