1
00:00:07,592 --> 00:00:09,052
‫- דייוויד הנדי -‬

2
00:00:09,135 --> 00:00:09,969
‫- מתחזה -‬

3
00:00:10,053 --> 00:00:11,763
‫- סדרה תיעודית של NETFLIX -‬

4
00:00:12,388 --> 00:00:16,851
‫כל מה שהיה מבלבל, ‬
‫נהיה פתאום הגיוני בבת אחת.‬

5
00:00:16,934 --> 00:00:21,481
‫קוראים לו רוברט פריגרד, והוא מתחזה מורשע.‬

6
00:00:25,276 --> 00:00:30,031
‫אימא שלי גרה עם המתחזה הזה,‬
‫אדם ששלט בחיינו.‬

7
00:00:33,034 --> 00:00:35,912
‫ברגע שגיליתי מי הוא באמת דייוויד הנדי,‬

8
00:00:35,995 --> 00:00:37,580
‫דיברתי עם המשטרה‬

9
00:00:37,663 --> 00:00:41,042
‫וסיפרתי להם שאשתי לשעבר‬
‫בקשר עם המתחזה הסדרתי הזה.‬

10
00:00:42,502 --> 00:00:45,588
‫לצערי, הם אומנם הקשיבו לי,‬

11
00:00:45,671 --> 00:00:48,841
‫אבל הם לא היו מעוניינים‬
‫להמשיך לחקור את התיק.‬

12
00:00:50,301 --> 00:00:53,679
‫אנחנו לא יודעים איפה היא.‬
‫לא ראינו אותה שנים.‬

13
00:00:56,265 --> 00:00:57,892
‫- אני דואג מאוד לשלומה של סנדרה -‬

14
00:00:57,975 --> 00:01:00,478
‫ניסיתי שוב ושוב.‬

15
00:01:00,561 --> 00:01:02,647
‫- ביחס לרוברט פריגרד -‬

16
00:01:02,730 --> 00:01:07,985
‫לבסוף הצלחנו לגרום למשטרה‬
‫לחקור את סנדרה כנעדרת.‬

17
00:01:08,069 --> 00:01:09,487
‫- 2015 -‬

18
00:01:09,570 --> 00:01:13,908
‫- ארבע שנים אחרי שסנדרה קליפטון ‬
‫פגשה את דייוויד הנדי -‬

19
00:01:13,991 --> 00:01:18,496
‫ב-2015, הם איתרו את סנדרה, ‬
‫שהייתה עם פריגרד,‬

20
00:01:18,579 --> 00:01:21,374
‫והם קבעו להיפגש איתה כדי לדון בדברים.‬

21
00:01:22,291 --> 00:01:24,669
‫הרגשתי תחושת הקלה.‬

22
00:01:24,752 --> 00:01:27,547
‫המשטרה ראתה אותה.‬

23
00:01:28,673 --> 00:01:30,383
‫אז המשטרה אמרה לאימא שלי,‬

24
00:01:30,466 --> 00:01:34,762
‫"בבקשה שימי לב ‬
‫שהאדם אתו את בקשר הוא מתחזה מורשע".‬

25
00:01:34,846 --> 00:01:36,013
‫- נוכל מתחזה, עשור של שקרים -‬

26
00:01:36,097 --> 00:01:38,182
‫- קורבנות מספרים על החיים לצד מתחזה -‬

27
00:01:38,266 --> 00:01:42,645
‫הם אמרו לה, "את יודעת מי האיש הזה?"‬

28
00:01:44,730 --> 00:01:46,607
‫והיא אמרה, "כן".‬

29
00:01:54,991 --> 00:01:57,201
‫- 2015 -‬

30
00:01:59,996 --> 00:02:00,872
‫- 1994 -‬

31
00:02:00,955 --> 00:02:04,208
‫במשך כמעט שנה, בתי, שרה הייתה בגדר נעדרת.‬

32
00:02:05,209 --> 00:02:08,629
‫דאגתי. ניסיתי לאתר את שרה.‬

33
00:02:10,381 --> 00:02:12,758
‫בעיקר חיפשתי מידע.‬

34
00:02:13,467 --> 00:02:17,054
‫לא יכולתי להוכיח שבוצע פשע,‬

35
00:02:17,763 --> 00:02:21,893
‫אבל אני חושב ששולטים בה איכשהו.‬

36
00:02:24,145 --> 00:02:25,021
‫- במנוסה -‬

37
00:02:25,104 --> 00:02:26,230
‫- במשך עשרה חודשים -‬

38
00:02:26,314 --> 00:02:30,818
‫נמלטתי מהמחתרת האירית,‬
‫שהיתי במספר בתי מסתור.‬

39
00:02:30,902 --> 00:02:35,823
‫רוב אמר שהוא עובד עבור MI5, ‬
‫אז מצייתים לחוקים,‬

40
00:02:37,200 --> 00:02:38,659
‫בין אם רוצים ובין אם לא.‬

41
00:02:41,579 --> 00:02:43,581
‫התקשרתי להורים של ג'ון.‬

42
00:02:44,248 --> 00:02:48,961
‫ג'ון סיפר להם על המחתרת האירית,‬
‫ולמה הם נאלצו לברוח.‬

43
00:02:49,545 --> 00:02:52,215
‫הם היו צריכים לשלם כסף על ההגנה שלהם.‬

44
00:02:55,092 --> 00:02:57,470
‫טוב. עכשיו אנחנו בצרות.‬

45
00:02:58,054 --> 00:03:01,891
‫סוף סוף הבנתי מה קורה.‬

46
00:03:02,642 --> 00:03:03,935
‫הוא רוצה את הכסף.‬

47
00:03:05,811 --> 00:03:08,272
‫אבל לא היה לי מושג קלוש מה מצפה לי.‬

48
00:03:13,194 --> 00:03:19,116
‫רוב הודיע לי שהבוסים שלו ‬
‫הקצו לי סכום מסוים‬

49
00:03:19,200 --> 00:03:22,119
‫כדי לספק זהות חדשה וחיים חדשים.‬

50
00:03:23,246 --> 00:03:26,832
‫הייתה לי ירושה. מעל 200,000 ליש"ט.‬

51
00:03:28,542 --> 00:03:31,754
‫הבוסים של רוב ‬
‫היו צריכים שאמשוך את הכסף הזה.‬

52
00:03:33,923 --> 00:03:40,596
‫הייתי צריכה להציג תעודת זהות,‬
‫והדרכון שלי היה בבית.‬

53
00:03:42,556 --> 00:03:48,729
‫הוא אמר לי, ‬
‫"יש לך ככה וככה דקות להיכנס ולצאת".‬

54
00:03:55,653 --> 00:03:59,615
‫ידעתי שההורים שלי לא בבית,‬
‫אבל המזכירה הייתה שם.‬

55
00:04:03,536 --> 00:04:04,704
‫הייתי מאוד לחוצה.‬

56
00:04:06,414 --> 00:04:10,793
‫להיכנס לבית של ההורים שלך ‬
‫ולהתנהג כמו גנבת, זה לא טוב.‬

57
00:04:15,923 --> 00:04:18,800
‫נכנסתי למקום שבו נמצאת הכספת.‬

58
00:04:20,928 --> 00:04:22,096
‫פתחתי אותה.‬

59
00:04:33,399 --> 00:04:34,400
‫הדרכון שלה היה אצלי,‬

60
00:04:34,483 --> 00:04:37,236
‫ולא הייתי נותן לה אותו בעד שום הון שבעולם.‬

61
00:04:37,820 --> 00:04:42,908
‫בטח הייתה לי תחושת בטן,‬
‫וזו כנראה הסיבה שהיו לנו שתי כספות.‬

62
00:04:44,118 --> 00:04:45,578
‫אחת מתחת לרצפה.‬

63
00:04:50,791 --> 00:04:52,293
‫והיא מעולם לא הבחינה בה.‬

64
00:04:57,089 --> 00:04:58,466
‫רוב ממש כעס.‬

65
00:04:59,383 --> 00:05:01,469
‫שרה יצאה, והיא בכתה.‬

66
00:05:01,552 --> 00:05:03,971
‫רוב אמר לי, "אתה רואה מה המצב של שרה?‬

67
00:05:04,055 --> 00:05:06,349
‫המנוול הזה דופק הכול.‬

68
00:05:07,183 --> 00:05:09,810
‫תתקשר אליו ותגיד לו ללכת להזדיין".‬

69
00:05:13,481 --> 00:05:16,317
‫"חתיכת שמוק, אתה הורס הכול.‬

70
00:05:16,400 --> 00:05:19,195
‫למה אתה לא יכול לעשות מה ששרה אומרת?‬
‫אתה מנוול".‬

71
00:05:19,278 --> 00:05:23,949
‫האוויר היה כל כך טעון. ‬
‫הרגשתי כאילו כל החדר רועד.‬

72
00:05:24,742 --> 00:05:27,953
‫אמרתי לג'ון, "פריגרד הוא מתחזה".‬

73
00:05:29,288 --> 00:05:32,833
‫הוא לא האמין לאף מילה, ‬
‫והוא איים להרוג אותי.‬

74
00:05:42,551 --> 00:05:46,472
‫לא תיעדתי כמה שעות ביליתי‬
‫בשיחות עם המשטרה.‬

75
00:05:46,555 --> 00:05:48,391
‫- 8.7.94 פגישה עם המשטרה -‬

76
00:05:49,809 --> 00:05:51,060
‫אני לא יכול להוכיח את זה.‬

77
00:05:51,143 --> 00:05:56,232
‫הייתי חייב לספק איזשהן ראיות‬
‫לכך שהכריחו אותה.‬

78
00:05:58,484 --> 00:06:01,028
‫שכרתי חוקר פרטי ‬

79
00:06:01,112 --> 00:06:05,950
‫כדי לראות אם הוא יצליח ‬
‫למצוא יותר מידע ממני.‬

80
00:06:06,033 --> 00:06:07,118
‫- עזרתך -‬

81
00:06:07,201 --> 00:06:10,121
‫- במציאת בתנו -‬

82
00:06:10,621 --> 00:06:13,457
‫- מעקב בלבד -‬

83
00:06:13,541 --> 00:06:18,295
‫אבל זה היה קשה ביותר,‬
‫כי לא ניתן היה למצוא את שרה.‬

84
00:06:18,379 --> 00:06:22,091
‫- 1994 -‬

85
00:06:23,676 --> 00:06:27,263
‫- 1998 -‬

86
00:06:31,058 --> 00:06:32,351
‫- -במנוסה -‬

87
00:06:32,435 --> 00:06:35,980
‫- במשך חמש שנים -‬

88
00:06:36,981 --> 00:06:41,694
‫לא היה כל קשר עם הוריי ‬
‫במשך ארבע שנים כמעט.‬

89
00:06:43,654 --> 00:06:45,322
‫הקבוצה הפסיקה להתקיים.‬

90
00:06:46,073 --> 00:06:49,243
‫אמרו לנו שהבוסים של רוב יפרידו בינינו.‬

91
00:06:49,910 --> 00:06:51,912
‫ורוב פשוט אמר,‬

92
00:06:51,996 --> 00:06:56,000
‫"אין לך ברירה. זו האפשרות היחידה".‬

93
00:06:57,001 --> 00:07:00,045
‫הוא לא סיפר לי כלום על ג'ון ומריה.‬

94
00:07:01,797 --> 00:07:03,632
‫אסור היה לי ליצור קשר.‬

95
00:07:06,802 --> 00:07:08,387
‫זה היה כמו להיות על אי‬

96
00:07:08,471 --> 00:07:11,098
‫שבו אתה מופרד מכולם.‬

97
00:07:13,434 --> 00:07:15,519
‫הוא שלט בכל דבר בחיי,‬

98
00:07:16,228 --> 00:07:20,232
‫לאן הלכתי, מה שעשיתי, מה לבשתי, הכול.‬

99
00:07:21,650 --> 00:07:27,490
‫כל הכסף שהרווחתי הלך לרוב ‬
‫כדי לשלם על התוכנית להגנת עדים.‬

100
00:07:28,824 --> 00:07:31,368
‫רוב אמר שזה לא מספיק.‬

101
00:07:32,119 --> 00:07:35,164
‫הייתי צריכה להשיג את הירושה.‬

102
00:07:39,877 --> 00:07:41,670
‫התקווה היא נצחית.‬

103
00:07:41,754 --> 00:07:47,426
‫ברגע ששרה יצרה קשר, הייתה תקווה.‬
‫ראשית, ידוע לנו שהיא בחיים.‬

104
00:07:48,594 --> 00:07:51,805
‫והכריחו אותי לדרוש את הכסף הזה.‬

105
00:07:52,848 --> 00:07:56,727
‫אמרתי לשרה לא לבטוח בפריגרד.‬

106
00:07:56,810 --> 00:07:58,604
‫צאי משם. תעזבי.‬

107
00:07:58,687 --> 00:08:03,526
‫רוב ניתק את הטלפון. זהו.‬

108
00:08:07,613 --> 00:08:09,698
‫והוא הכריח אותי להתקשר שוב ושוב.‬

109
00:08:16,455 --> 00:08:19,250
‫כששאלנו אותה ‬
‫למה היא לא מוכנה לחזור הביתה,‬

110
00:08:21,085 --> 00:08:22,503
‫היא אמרה שהיא לא יכולה.‬

111
00:08:22,586 --> 00:08:24,672
‫ושהיא חייבת את הכסף הזה.‬

112
00:08:24,755 --> 00:08:27,174
‫"אני צריכה את הכסף, את הכסף, את הכסף."‬

113
00:08:27,841 --> 00:08:30,135
‫השיחות הגיעו ביום ובלילה.‬

114
00:08:33,472 --> 00:08:34,682
‫שבוע אחרי שבוע.‬

115
00:08:37,643 --> 00:08:41,772
‫גם אם לא ענינו לטלפון, הטלפון עדיין צלצל.‬

116
00:08:43,856 --> 00:08:45,818
‫והוא צלצל קצת ואז הפסיק.‬

117
00:08:45,901 --> 00:08:47,319
‫ואז צלצלו שוב.‬

118
00:08:47,403 --> 00:08:50,948
‫וזה כשלעצמו מטרד נוראי.‬

119
00:08:55,202 --> 00:08:59,707
‫למרבה הצער, העסק נקלע לבעיות.‬

120
00:09:00,416 --> 00:09:03,919
‫היו לנו חובות של מיליונים.‬

121
00:09:06,839 --> 00:09:11,176
‫אז אבא שלי אמר שהם צריכים לספר לכל הצוות‬

122
00:09:11,260 --> 00:09:13,387
‫שהם מפוטרים.‬

123
00:09:17,057 --> 00:09:20,519
‫ידעתי שהוא לא יפסיק.‬

124
00:09:26,442 --> 00:09:29,194
‫וג'יל סבלה.‬

125
00:09:31,196 --> 00:09:35,284
‫וכאימא, זה היקשה על חייה מאוד.‬

126
00:09:36,327 --> 00:09:38,912
‫אם הם מצליחים להשפיע על ג'יל,‬
‫הם ימשיכו להטריד.‬

127
00:09:38,996 --> 00:09:41,123
‫בלי הפסקה.‬

128
00:10:01,852 --> 00:10:03,062
‫זהו זה.‬

129
00:10:05,522 --> 00:10:07,983
‫ג'יל החליטה שהיא תשלם.‬

130
00:10:10,694 --> 00:10:16,241
‫לעולם לא הייתי נותן את הכסף הזה‬
‫אילו הייתה לי אפשרות אחרת.‬

131
00:10:16,742 --> 00:10:20,162
‫אבל ברגע ששכנעו את ג'יל, שהייתה מודאגת…‬

132
00:10:21,413 --> 00:10:22,414
‫וכבר נהייתה חולה…‬

133
00:10:24,625 --> 00:10:27,461
‫זה היה חייב להיות בעדיפות ראשונה.‬
‫זה היה השיקול הראשון.‬

134
00:10:27,544 --> 00:10:29,713
‫- 79,658.47 ליש"ט‬
‫זה שייך לשרה בלבד -‬

135
00:10:29,797 --> 00:10:30,923
‫- 23,040 ליש"ט -‬

136
00:10:31,006 --> 00:10:31,965
‫- 28,000 ליש"ט -‬

137
00:10:32,049 --> 00:10:33,342
‫- 55,000 ליש"ט -‬

138
00:10:33,425 --> 00:10:34,843
‫- 32,400.04 ליש"ט -‬

139
00:10:34,927 --> 00:10:35,844
‫- ירושה 47,000 ליש"ט -‬

140
00:10:35,928 --> 00:10:39,306
‫חשבתי לעצמי, "לא מזיז לי מה עוד יקרה.‬

141
00:10:39,807 --> 00:10:41,475
‫אני אחיה את חיי".‬

142
00:10:55,781 --> 00:10:57,157
‫זה היה סוף הסיפור.‬

143
00:10:58,701 --> 00:11:00,160
‫ההורים שלי שילמו את זה.‬

144
00:11:05,499 --> 00:11:08,043
‫הם אמרו, "לא נראה לי שכדאי שתתקשרי שוב".‬

145
00:11:11,213 --> 00:11:14,425
‫ואני באמת האמנתי שזה סוף הסיפור,‬

146
00:11:14,508 --> 00:11:16,427
‫שלעולם לא אדבר איתם שוב.‬

147
00:11:23,934 --> 00:11:26,311
‫- 1998 -‬

148
00:11:28,522 --> 00:11:30,899
‫- 2015 -‬

149
00:11:35,946 --> 00:11:37,656
‫כשהמשטרה מצאה את סנדרה,‬

150
00:11:37,740 --> 00:11:40,868
‫הם שאלו, "את יודעת מה רוברט פריגרד עשה?"‬

151
00:11:41,910 --> 00:11:43,078
‫היא אמרה שהיא ידעה.‬

152
00:11:43,996 --> 00:11:46,331
‫אמרו לסנדרה, "אם את רוצה,‬

153
00:11:46,415 --> 00:11:48,834
‫נוכל להכניס אותך עכשיו למעצר הגנתי".‬

154
00:11:49,460 --> 00:11:53,964
‫והיא אמרה, "אני לא רוצה ללכת.‬
‫אני רוצה להיות עם דייוויד".‬

155
00:11:54,923 --> 00:11:57,050
‫אם היא, בתור בוגרת, רוצה להיות אתו,‬

156
00:11:57,134 --> 00:11:59,261
‫המשטרה לא יכולה להכריח אותה לעזוב אותו.‬

157
00:11:59,344 --> 00:12:01,847
‫לא נותר למשטרה מה לעשות.‬

158
00:12:05,768 --> 00:12:11,064
‫איך היא יכלה לדעת את המידע הזה על מישהו‬
‫ולהישאר אתו?‬

159
00:12:17,821 --> 00:12:19,364
‫אימי הייתה בת יחידה.‬

160
00:12:20,449 --> 00:12:22,951
‫היא הייתה קרובה מאוד להוריה.‬

161
00:12:25,204 --> 00:12:28,457
‫סבתא שלי וסבא שלי נפטרו שניהם לצערי,‬

162
00:12:28,540 --> 00:12:32,044
‫ואימא שלי לא הגיעה ללוויות.‬

163
00:12:33,003 --> 00:12:35,130
‫זה כל כך לא התאים לה.‬

164
00:12:35,214 --> 00:12:37,966
‫אבל עמוק בפנים, ידעתי שהיא לא תגיע.‬

165
00:12:47,184 --> 00:12:49,436
‫לא ראיתי את אימא שלי כבר שבע שנים.‬

166
00:12:52,523 --> 00:12:56,276
‫היא יצרה קשר מספר פעמים, ‬
‫בדרך כלל ממספר חסוי.‬

167
00:12:56,360 --> 00:12:59,488
‫אם אני מנסה להתקשר אליה, הם לא עונים.‬

168
00:12:59,571 --> 00:13:03,242
‫ואני מאמין שכל השיחות היו מתוסרטות.‬

169
00:13:04,284 --> 00:13:07,579
‫אני מרגיש כאילו אני מדבר עם רובוט.‬

170
00:13:09,456 --> 00:13:12,251
‫עד היום אני לא ממש יודע איפה היא.‬

171
00:13:12,835 --> 00:13:13,710
‫זאת אומרת…‬

172
00:13:14,670 --> 00:13:17,798
‫היא מעולם לא הרשתה לי לדעת איפה היא גרה.‬

173
00:13:17,881 --> 00:13:18,966
‫מה זה?‬

174
00:13:19,800 --> 00:13:21,760
‫אימא שלי היא אישה אוהבת ואכפתית,‬

175
00:13:22,761 --> 00:13:25,639
‫ונראה כאילו יש שם מישהו‬

176
00:13:25,722 --> 00:13:26,932
‫שמושך בחוטים.‬

177
00:13:27,558 --> 00:13:30,769
‫אני מאמין שמי שאחראי לכל זה הוא פריגרד.‬

178
00:13:31,478 --> 00:13:34,147
‫- 2020 -‬

179
00:13:36,191 --> 00:13:38,026
‫- 2002 -‬

180
00:13:38,110 --> 00:13:39,778
‫- ניו סקוטלנד יארד -‬

181
00:13:47,160 --> 00:13:52,124
‫- לונדון -‬

182
00:13:55,878 --> 00:13:59,840
‫- סמל בילוש בוב ברנדון, סקוטלנד יארד -‬

183
00:13:59,923 --> 00:14:01,550
‫שמי בוב ברנדון.‬

184
00:14:01,633 --> 00:14:03,802
‫במשך 30 שנה הייתי שוטר במשטרת המטרופולין,‬

185
00:14:03,886 --> 00:14:07,431
‫וביליתי את רוב הקריירה שלי‬
‫ בסקוטלנד יארד, במחלק ההונאה.‬

186
00:14:08,891 --> 00:14:12,019
‫שמעתי לראשונה על המקרה‬
‫כשאישה התקשרה למשטרת האמרסמית'‬

187
00:14:12,102 --> 00:14:14,897
‫כדי לדווח שארוסה לשעבר, רוברט פריגרד,‬

188
00:14:14,980 --> 00:14:18,692
‫הונה אותה בסכום של כ-30,000 ליש"ט.‬

189
00:14:18,775 --> 00:14:19,735
‫- רוברט פריגרד -‬

190
00:14:21,612 --> 00:14:24,656
‫וסברנו שזה מידתי פשוט להתקשר לפריגרד‬

191
00:14:24,740 --> 00:14:26,825
‫ולזמן אותו לראיון בתחנת המשטרה.‬

192
00:14:28,869 --> 00:14:31,371
‫אבל הוא מעולם לא הופיע, ומרגע זה והלאה,‬

193
00:14:31,455 --> 00:14:33,290
‫לא נעשה כל שימוש בכרטיס הסים שלו.‬

194
00:14:34,207 --> 00:14:36,251
‫פריגרד נעלם פתאום.‬

195
00:14:37,920 --> 00:14:41,590
‫קצה החוט היחיד שהיה לנו‬
‫הייתה העובדה שהקורבן פגשה את פריגרד‬

196
00:14:41,673 --> 00:14:43,634
‫בסוכנות מכוניות במערב לונדון.‬

197
00:14:47,721 --> 00:14:49,806
‫כשהגיעו מהמשטרה לדבר איתי,‬

198
00:14:49,890 --> 00:14:52,059
‫אמרתי להם שמכל אנשי המכירות‬
‫שאי פעם פגשתי,‬

199
00:14:52,142 --> 00:14:55,270
‫רוב פריגרד בהחלט היה אחד הטובים ביותר.‬

200
00:14:55,354 --> 00:14:56,521
‫הוא ידע למכור מכוניות.‬

201
00:14:56,605 --> 00:14:58,273
‫- איש המכירות של החודש‬
‫רוברט פריגרד -‬

202
00:14:58,357 --> 00:15:02,069
‫הוא היה גבוה. הוא היה נאה.‬
‫הוא נראה כמו בחור מצליח.‬

203
00:15:02,152 --> 00:15:05,280
‫הוא היה מסוג האנשים שחשבתי עליהם, ‬
‫"הייתי רוצה להיראות ככה".‬

204
00:15:07,532 --> 00:15:09,201
‫הוא היה מקסים ודון ז'ואן.‬

205
00:15:09,284 --> 00:15:11,119
‫הוא פוטר מסוכנות המכוניות‬

206
00:15:11,203 --> 00:15:13,622
‫משום שהוא התחיל עם לקוחות ממין נקבה‬
‫ללא הפסקה.‬

207
00:15:14,289 --> 00:15:15,999
‫ככל הנראה, הוא אף פעם לא הפסיק.‬

208
00:15:16,667 --> 00:15:21,380
‫הסיפור שאיש המכירות סיפר לשוטרים‬
‫היה מדהים.‬

209
00:15:22,381 --> 00:15:25,175
‫יום אחד הוא אמר לי, "יש לי משהו לספר לך.‬

210
00:15:25,258 --> 00:15:27,010
‫"אני עובד עבור MI5".‬

211
00:15:28,762 --> 00:15:30,347
‫"אני סוכן MI5."‬

212
00:15:30,430 --> 00:15:34,017
‫הוא אמר לי שהוא עובד במסווה‬
‫בתור איש מכירות של מכוניות,‬

213
00:15:34,101 --> 00:15:39,314
‫אבל הוא סוכן חשאי בחיים האמיתיים,‬
‫שעוקב אחרי חשודים מהמחתרת האירית.‬

214
00:15:39,398 --> 00:15:42,067
‫התגובה שלי הייתה, "באמת?"‬

215
00:15:43,527 --> 00:15:46,363
‫אבל הוא באמת הקפיד להיות די חשאי‬

216
00:15:46,446 --> 00:15:48,031
‫לגבי האנשים איתם דיבר טלפון.‬

217
00:15:48,115 --> 00:15:51,868
‫והוא החליף את כרטיס הסים שלו.‬
‫למה אתה צריך שני כרטיסי סים?‬

218
00:15:53,286 --> 00:15:57,958
‫ופתאום התחלתי לחשוב ‬
‫שאולי הוא באמת מה שהוא אומר.‬

219
00:15:59,376 --> 00:16:01,086
‫- סודי -‬

220
00:16:05,507 --> 00:16:08,885
‫כשעשינו דברים מסוימים, ‬
‫הרגשנו כאילו אנחנו שוטרים סמויים.‬

221
00:16:08,969 --> 00:16:12,389
‫כל התחנות, פיטר, ‬
‫יוצאות עכשיו לכיוון דרך טוטנהאם קורט.‬

222
00:16:12,472 --> 00:16:14,224
‫פיטר אחת, קיבלתי.‬

223
00:16:21,398 --> 00:16:24,735
‫הוא היה נכנס לפגישה, למלון.‬
‫הוא היה צריך לפגוש שם מישהו.‬

224
00:16:24,818 --> 00:16:29,114
‫הוא היה נעלם, ואז פתאום, ‬
‫חצי שעה או שעה לאחר מכן,‬

225
00:16:29,197 --> 00:16:31,700
‫הוא הופיע פתאום שוב ואמר,‬
‫"קדימה, בוא נלך".‬

226
00:16:31,783 --> 00:16:33,493
‫אז נכנסנו למכונית ונסענו.‬

227
00:16:34,453 --> 00:16:38,415
‫פיטר אחת. ‬
‫הוא באוטובוס מספר אחת, לכיוון צפון.‬

228
00:16:41,334 --> 00:16:44,296
‫אני תמיד הייתי נהג המילוט, במכונית בחוץ.‬

229
00:16:44,379 --> 00:16:47,049
‫מעולם לא נכנסתי ומעולם לא הייתי מעורב‬

230
00:16:47,132 --> 00:16:51,553
‫באף אחת מהפגישות החשאיות האלה שהוא קיים.‬

231
00:16:51,636 --> 00:16:53,597
‫קיבלתי. סוף.‬

232
00:16:53,680 --> 00:16:56,683
‫לא היה הסבר אמיתי למעשיו,‬

233
00:16:56,767 --> 00:16:59,770
‫אבל תמיד הייתה תחושת דחיפות כשעזבנו.‬

234
00:17:00,771 --> 00:17:01,980
‫זה היה די מרגש.‬

235
00:17:02,606 --> 00:17:04,940
‫פיטר שתיים למוקד. פיטר שתיים למוקד.‬

236
00:17:05,441 --> 00:17:09,029
‫זה יכול היה להיות אמיתי, ‬
‫אבל זה היה נראה לי מאוד לא סביר,‬

237
00:17:09,112 --> 00:17:12,114
‫כי אם הוא היה מרגל של MI5,‬
‫הוא לא היה מספר לכולם.‬

238
00:17:15,285 --> 00:17:16,578
‫אז בדקנו עם MI5…‬

239
00:17:16,660 --> 00:17:18,330
‫- שירות ביטחון‬
‫פקס של MI5 -‬

240
00:17:18,412 --> 00:17:21,333
‫והם אישרו שהוא לא סוכן שלהם.‬

241
00:17:21,416 --> 00:17:23,752
‫ידענו שיש לנו עסק עם מתחזה.‬

242
00:17:31,635 --> 00:17:34,596
‫הפיצו שהוא מבוקש במחשב הלאומי של המשטרה.‬

243
00:17:35,138 --> 00:17:37,557
‫ואז השוטרים התחילו לחקור את ההיסטוריה שלו‬

244
00:17:37,641 --> 00:17:40,268
‫לבדוק את הרקע שלו בניסיון לאתר אותו.‬

245
00:17:40,352 --> 00:17:43,855
‫פריגרד לא היה מרגל,‬
‫אבל הוא ניסה להתנהג כמו מרגל.‬

246
00:17:44,940 --> 00:17:46,942
‫הוא הקשה מאוד על איתורו.‬

247
00:17:47,025 --> 00:17:50,153
‫הוא כיבה את הטלפונים שלו, עזב את הבית שלו,‬

248
00:17:50,237 --> 00:17:51,446
‫והוא היה במנוסה.‬

249
00:17:53,365 --> 00:17:56,743
‫האדם הממוצע ילך לחנות המקומית ויקנה חלב,‬

250
00:17:56,827 --> 00:17:59,955
‫ייסע לתחנת הרכבת המקומית ויקנה שם כרטיס.‬

251
00:18:00,831 --> 00:18:02,958
‫אולי הוא גם ימשוך כסף בכספומט מקומי.‬

252
00:18:03,041 --> 00:18:04,960
‫אז כשמסתכלים על ההוצאות,‬

253
00:18:05,043 --> 00:18:07,671
‫אפשר להבין בדרך כלל, איפה בן אדם חי ועובד.‬

254
00:18:07,754 --> 00:18:09,464
‫זה לא היה המצב כאן.‬

255
00:18:10,966 --> 00:18:12,801
‫זה היה כמו לרדוף אחרי רוח רפאים.‬

256
00:18:21,601 --> 00:18:23,061
‫אף אחד לא ידע איפה אני.‬

257
00:18:24,020 --> 00:18:26,731
‫רוב השאיר אותי בבית מסתור בלונדון‬

258
00:18:27,941 --> 00:18:33,155
‫לחכות בזמן שהוא היה שבועות באיזו משימה.‬

259
00:18:36,533 --> 00:18:41,538
‫אמרו לי שאם מישהו דופק בדלת, ‬
‫להעמיד פנים שאני לא בבית.‬

260
00:18:43,039 --> 00:18:44,332
‫- במנוסה -‬

261
00:18:44,416 --> 00:18:48,128
‫- במשך תשע שנים -‬

262
00:18:48,211 --> 00:18:52,132
‫כשאמרתי לשרה לא להתקשר, כעסתי.‬

263
00:18:52,799 --> 00:18:55,218
‫אבל אין גבולות לאהבה.‬

264
00:18:56,344 --> 00:18:59,181
‫ממשיכים הלאה ומקווים לקצה חוט.‬

265
00:19:00,348 --> 00:19:02,809
‫ואם זה ייקח עשר שנים,‬

266
00:19:04,269 --> 00:19:06,062
‫עדיין לוקחים את זה בשתי ידיים.‬

267
00:19:07,022 --> 00:19:09,232
‫אתה לא רוצה לאבד את הבת שלך…‬

268
00:19:10,817 --> 00:19:12,194
‫למרות הכול.‬

269
00:19:14,279 --> 00:19:15,739
‫ממה הכי פחדת?‬

270
00:19:18,450 --> 00:19:20,660
‫אני לא יודע. מהמון דברים.‬

271
00:19:22,162 --> 00:19:24,789
‫פחדתי שלא אראה שוב את שרה, למשל.‬

272
00:19:25,624 --> 00:19:29,336
‫שינטשו אותה, שירעיבו אותה…‬

273
00:19:32,130 --> 00:19:33,965
‫ושינטשו אותה למותה.‬

274
00:19:35,091 --> 00:19:37,093
‫לא התכוונתי לתת לזה לקרות.‬

275
00:19:39,429 --> 00:19:42,766
‫הייתי צריך עוד ראיות כדי שהמשטרה תעזור לי.‬

276
00:19:44,059 --> 00:19:50,440
‫ניסיתי לתפוס כל קצה חוט אפשרי.‬

277
00:19:51,775 --> 00:19:55,070
‫ואז, משום מקום, קיבלנו את המכתב הזה.‬

278
00:19:57,197 --> 00:20:00,533
‫"מר סמית' היקר,‬
‫אני מרגיש שעליי להסביר זאת עוד…‬

279
00:20:00,617 --> 00:20:02,702
‫…מה עבר עליי ועל שרה.‬

280
00:20:03,620 --> 00:20:06,539
‫רוב אמר לנו שהדרך היחידה להגן על יקירינו‬

281
00:20:07,040 --> 00:20:08,583
‫היא לא לספר להם כלום.‬

282
00:20:09,542 --> 00:20:13,588
‫אתה היית פצצה מתקתקת ‬
‫שיכלה להוביל אלינו את המחתרת האירית.‬

283
00:20:14,965 --> 00:20:16,675
‫רוקנו את חשבונות הבנק שלנו.‬

284
00:20:18,051 --> 00:20:19,552
‫הוא היה מאוד משכנע."‬

285
00:20:22,097 --> 00:20:24,432
‫חזרתי לחווה המשפחתית,‬

286
00:20:24,516 --> 00:20:28,937
‫והסברתי למשפחה ‬
‫שאנחנו נמלטים מהמחתרת האירית‬

287
00:20:29,646 --> 00:20:32,983
‫כדי שישלמו את התשלום הבא ‬
‫עבור ההגנה של רוב.‬

288
00:20:33,066 --> 00:20:34,943
‫- 20,501.44 ליש"ט -‬

289
00:20:35,026 --> 00:20:39,197
‫במשך שלוש או ארבע שנים, ‬
‫העברתי מעל 400,000 ליש"ט.‬

290
00:20:43,994 --> 00:20:45,704
‫- 1.00 ליש"ט -‬

291
00:20:51,001 --> 00:20:54,963
‫ככל שחלף הזמן, ‬
‫ביליתי יותר ויותר זמן בחווה.‬

292
00:20:56,798 --> 00:20:58,216
‫היה לי ברור יותר ויותר‬

293
00:20:58,300 --> 00:21:01,970
‫שאם מישהו יחפש אותי, יחפשו אותי בחווה,‬

294
00:21:02,053 --> 00:21:03,513
‫והייתי שם בבירור.‬

295
00:21:04,514 --> 00:21:06,141
‫ואף אחד לא בא להרוג אותי.‬

296
00:21:08,059 --> 00:21:12,397
‫רוב הפסיק להתקשר. הספק ממש כרסם.‬

297
00:21:16,985 --> 00:21:18,611
‫מדובר בהונאה.‬

298
00:21:19,404 --> 00:21:21,990
‫הצבא האירי הרפובליקני מקבל אחריות…‬

299
00:21:22,073 --> 00:21:22,949
‫"אני סוכן MI5."‬

300
00:21:24,492 --> 00:21:25,785
‫"ג'ים הוא אחד מהם."‬

301
00:21:27,412 --> 00:21:31,833
‫הבנתי שפשוט יכול להיות שרוב אחראי לכל זה.‬

302
00:21:34,002 --> 00:21:37,964
‫הפסדתי הון, העברתי את משפחתי גיהינום.‬

303
00:21:38,590 --> 00:21:43,261
‫גררתי שתי בחורות תמימות מהקולג'‬
‫אל תוך מסכת שקרים.‬

304
00:21:44,804 --> 00:21:48,808
‫והתיעוב העצמי היה עצום.‬

305
00:21:51,019 --> 00:21:52,020
‫רציתי למות.‬

306
00:21:53,521 --> 00:21:55,607
‫לא רציתי להתקיים.‬

307
00:22:02,530 --> 00:22:06,076
‫נחלצתי מהמצב, ושרה לא.‬

308
00:22:06,576 --> 00:22:08,620
‫גל של אשמה שטף אותי.‬

309
00:22:08,703 --> 00:22:10,997
‫אז כתבתי מכתב למר סמית'.‬

310
00:22:12,207 --> 00:22:16,086
‫"אינני יודע היכן שרה נמצאת. אני מצטער."‬

311
00:22:18,630 --> 00:22:21,966
‫זה הגיע ישירות ממישהו מתוך הקבוצה.‬

312
00:22:23,093 --> 00:22:25,178
‫זו הייתה ראיה חיונית.‬

313
00:22:26,137 --> 00:22:27,680
‫התקשרתי שוב למשטרה.‬

314
00:22:29,015 --> 00:22:32,143
‫אמרו לי, "אתה צריך לדבר עם בוב ברנדון".‬

315
00:22:35,605 --> 00:22:38,024
‫פיטר סיפר סיפור מדהים‬

316
00:22:38,108 --> 00:22:40,819
‫על מה שקרה לבתו בעשר השנים האחרונות.‬

317
00:22:41,403 --> 00:22:44,531
‫על העובדה שהיא מאמינה ‬
‫שהיא נמלטת מהמחתרת האירית…‬

318
00:22:44,614 --> 00:22:47,075
‫פצצה התפוצצה ללא אזהרה.‬

319
00:22:47,158 --> 00:22:49,619
‫…שפריגרד העמיד פנים שהוא מרגל,‬

320
00:22:49,702 --> 00:22:52,831
‫שהוא לקח מאות אלפי ליש"ט מקורבנותיו.‬

321
00:22:52,914 --> 00:22:54,833
‫- יתרה 2,365.79 ליש"ט -‬

322
00:22:54,916 --> 00:23:00,296
‫זה תפח מהונאה על סך 30,000 ליש"ט‬
‫למשהו בלתי ייאמן.‬

323
00:23:01,506 --> 00:23:03,675
‫כאבא לשלוש בנות בעצמי,‬

324
00:23:03,758 --> 00:23:06,469
‫הבנתי עד כמה הוא בוודאי היה מודאג.‬

325
00:23:08,138 --> 00:23:09,973
‫אמרתי לו שנמצא את שרה.‬

326
00:23:11,891 --> 00:23:15,687
‫פיטר עשה כל שביכולתו כדי למצוא את בתו.‬

327
00:23:16,729 --> 00:23:20,442
‫כל קצה חוט, כל פיסת מידע, ‬
‫הוא פשוט נאחז בהם.‬

328
00:23:22,068 --> 00:23:23,361
‫כמו כלב עם עצם.‬

329
00:23:23,445 --> 00:23:24,821
‫- נראתה כאן ‬
‫נצפתה ב.מ.וו ב-25  -‬

330
00:23:25,405 --> 00:23:28,366
‫אז ידענו על שלושת הסטודנטים המקוריים,‬

331
00:23:28,450 --> 00:23:30,743
‫ג'ון, שרה ומריה.‬

332
00:23:30,827 --> 00:23:32,912
‫וידענו גם שפריגרד עבד‬

333
00:23:32,996 --> 00:23:34,956
‫בסוכנות מכוניות במערב לונדון.‬

334
00:23:35,707 --> 00:23:38,710
‫ככל שהזמן חלף, זה הלך וגדל.‬

335
00:23:40,628 --> 00:23:43,465
‫היה צריך למצוא את פריגרד במהירות.‬

336
00:23:45,383 --> 00:23:49,304
‫ביצענו עבודת משטרה טובה כמו של פעם, ‬
‫ואיתרנו את בית אימו של פריגרד.‬

337
00:23:50,013 --> 00:23:51,973
‫הייתה מכונית שחנתה ליד הבית שלו‬

338
00:23:52,056 --> 00:23:54,476
‫שהייתה רשומה למעשה במערב לונדון,‬

339
00:23:54,559 --> 00:23:57,937
‫אולי 480 ק"מ דרומית לבית אימו.‬

340
00:23:59,898 --> 00:24:03,443
‫לא רק זה, המכונית הזו נמכרת ‬
‫בסוכנות המכוניות בה עבד פריגרד.‬

341
00:24:05,069 --> 00:24:06,237
‫הלכנו לכתובת.‬

342
00:24:10,992 --> 00:24:14,787
‫פריגרד לא היה שם. ‬
‫בחור בשם סיימון פרוקטור פתח את הדלת.‬

343
00:24:15,705 --> 00:24:18,958
‫וסיימון סיפר סיפור על חברתו לשעבר,‬
‫קים אדמס,‬

344
00:24:19,042 --> 00:24:22,420
‫אמריקנית ששכרה את הבית שלו.‬

345
00:24:22,504 --> 00:24:24,589
‫קים נעלמה פתאום‬

346
00:24:24,672 --> 00:24:27,217
‫ואמרה לעמיתיה לעבודה שהיא חולה סופנית.‬

347
00:24:28,134 --> 00:24:30,803
‫רוב אמר שאנחנו בסכנה חמורה ועלינו לעזוב.‬

348
00:24:31,387 --> 00:24:33,181
‫אמרתי להם שיש לי סרטן הכבד.‬

349
00:24:34,140 --> 00:24:35,558
‫זה היה יותר מדי דומה‬

350
00:24:35,642 --> 00:24:38,603
‫למה שקרה לפני שנים עם הסטודנטים.‬

351
00:24:39,103 --> 00:24:40,647
‫חזרנו לסוכנות המכוניות.‬

352
00:24:40,730 --> 00:24:43,066
‫קים אדמס קנתה מכונית מפריגרד.‬

353
00:24:44,234 --> 00:24:46,611
‫קים נכנסה לרשימת הקורבנות הפוטנציאליים.‬

354
00:24:48,196 --> 00:24:53,201
‫הראשונה ברשימה הייתה שרה, עכשיו קים.‬
‫הייתי זקוק לעזרה כדי להחזיר אותם.‬

355
00:25:03,336 --> 00:25:06,798
‫בוב ברנדון מה"סקוטלנד יארד" התקשר אליי.‬

356
00:25:07,298 --> 00:25:11,761
‫המילים הראשונות של בוב היו, "את יושבת?"‬

357
00:25:12,470 --> 00:25:16,641
‫בוב סיפר לי סיפור מטורף על המחתרת האירית,‬

358
00:25:17,267 --> 00:25:18,685
‫ריגול,‬

359
00:25:18,768 --> 00:25:21,104
‫ועל אנשים שנמצאים במנוסה במשך עשר שנים.‬

360
00:25:23,106 --> 00:25:28,403
‫נוסף קורבן חדש פוטנציאלי,‬
‫אישה אמריקאית בשם קים אדמס.‬

361
00:25:29,112 --> 00:25:31,614
‫אז הכי טוב להתחיל עם ההורים של קים.‬

362
00:25:33,074 --> 00:25:35,743
‫- פניקס -‬

363
00:25:35,827 --> 00:25:40,957
‫שלחתי צוות של סוכנים לאריזונה‬
‫כדי לברר אם הם שמעו ממנה.‬

364
00:25:42,917 --> 00:25:47,839
‫הם אמרו לסוכנים‬
‫שקים מתכננת להתחתן עם רוברט פריגרד…‬

365
00:25:50,466 --> 00:25:57,307
‫שהוא אמר להם שהוא סוכן של MI5.‬

366
00:25:58,516 --> 00:26:02,020
‫נדמה שקים הייתה מאוהבת עד מעל הראש.‬

367
00:26:03,187 --> 00:26:06,983
‫פריגרד קנה לקים טבעת אירוסין של קרטייה,‬

368
00:26:07,066 --> 00:26:10,028
‫שעון יד של רולקס, טיסות לחו"ל.‬

369
00:26:12,989 --> 00:26:16,659
‫ההורים של קים חשבו‬
‫שלקים יש עתיד מזהיר עם רוברט.‬

370
00:26:18,328 --> 00:26:19,662
‫ואז גילינו‬

371
00:26:19,746 --> 00:26:24,626
‫שאביה החורג של קים‬
‫זכה בסכום כסף גדול בלוטו.‬

372
00:26:24,709 --> 00:26:25,543
‫- הלוטו של אריזונה -‬

373
00:26:25,627 --> 00:26:27,128
‫אני בהחלט מתכוון לעשות חיים.‬

374
00:26:27,211 --> 00:26:29,922
‫משחק הגולף ישתפר, זה בטוח.‬

375
00:26:30,632 --> 00:26:33,259
‫ואחרי זה היא נעלמה.‬

376
00:26:34,927 --> 00:26:38,473
‫אז הסוכנים נאלצו לבשר לשני ההורים,‬

377
00:26:38,556 --> 00:26:42,101
‫שפריגרד בהחלט לא היה סוכן MI5.‬

378
00:26:45,772 --> 00:26:47,857
‫איש לא ידע היכן קים נמצאת,‬

379
00:26:47,940 --> 00:26:50,568
‫אבל הוריה של קים כן שמעו ממנה לסירוגין‬

380
00:26:50,652 --> 00:26:52,153
‫כשהיא רצתה כסף.‬

381
00:26:54,489 --> 00:26:59,702
‫מבחינת ה-FBI, קים נחטפה.‬

382
00:27:02,080 --> 00:27:03,414
‫חשבתי על תוכנית…‬

383
00:27:07,168 --> 00:27:09,921
‫להתחיל להקליט את שיחות הטלפון‬

384
00:27:10,004 --> 00:27:13,091
‫בין פריגרד, קים והוריה.‬

385
00:27:14,676 --> 00:27:19,472
‫קודם כול, אמרנו להוריה של קים ‬
‫להתקשר אליה ולהשאיר הודעות.‬

386
00:27:22,266 --> 00:27:23,768
‫- אן: היי, סיסי, זאת אימא. -‬

387
00:27:23,851 --> 00:27:25,478
‫- אן: יש לי עסקה בשבילך! -‬

388
00:27:25,561 --> 00:27:27,855
‫- אן: תתקשרי אליי. ‬
‫אני אמורה להיות בבית, תתקשרי. -‬

389
00:27:27,939 --> 00:27:28,940
‫- אן: ביי ביי. -‬

390
00:27:30,692 --> 00:27:32,902
‫אחרי זה, פשוט המשכנו לנסות.‬

391
00:27:38,408 --> 00:27:40,618
‫לבסוף, פריגרד ענה.‬

392
00:27:43,329 --> 00:27:44,247
‫- רוברט: הלו? -‬

393
00:27:44,997 --> 00:27:46,290
‫- ג'ון: היי, רוברט. -‬

394
00:27:48,751 --> 00:27:50,628
‫- רוברט: היי, ג'ון, מה שלומך? -‬

395
00:28:47,226 --> 00:28:52,231
‫תרגום כתוביות: תמר פימה‬