1
00:00:12,180 --> 00:00:16,308
‫- פברואר 2020 -‬

2
00:00:16,392 --> 00:00:18,102
‫אם אימא שלך הייתה כאן עכשיו,‬

3
00:00:20,021 --> 00:00:22,982
‫מה היית רוצה למסור לה?‬

4
00:00:23,066 --> 00:00:25,443
‫כאילו, "אימא, אם את מקשיבה" או…?‬
‫-כן.‬

5
00:00:28,529 --> 00:00:30,239
‫תדמייני שהמצלמה היא אימא שלך.‬

6
00:00:34,452 --> 00:00:36,245
‫אימא, אם את צופה בזה,‬

7
00:00:38,915 --> 00:00:41,584
‫תדעי שלא משנה מה יקרה,‬

8
00:00:42,877 --> 00:00:45,338
‫תמיד נהיה שם בשבילך.‬

9
00:00:46,798 --> 00:00:49,133
‫מה תרצו שאימא שלכם תעשה?‬

10
00:00:53,721 --> 00:00:55,056
‫אני לא יודע. זה…‬

11
00:00:56,265 --> 00:00:57,642
‫קשה מאוד אחרי…‬

12
00:00:58,601 --> 00:01:00,186
‫שבע שנים?‬

13
00:01:00,269 --> 00:01:01,270
‫אני אפילו לא יודעת.‬

14
00:01:01,354 --> 00:01:03,523
‫אתה חושב שאימא תזהה אותנו?‬

15
00:01:04,190 --> 00:01:05,233
‫אנחנו נזהה אותה?‬

16
00:01:09,529 --> 00:01:11,739
‫אימא, אם את מקשיבה לזה עכשיו,‬

17
00:01:11,823 --> 00:01:14,325
‫זה לא משנה מה עברנו.‬

18
00:01:14,826 --> 00:01:17,954
‫אנחנו עדיין אוהבים אותך, ‬
‫ורוצים שתהיי חלק מחיינו.‬

19
00:01:23,501 --> 00:01:27,088
‫הדבר הקשה הוא שזה עדיין נמשך,‬

20
00:01:27,839 --> 00:01:29,382
‫וזה קרה בעבר.‬

21
00:01:30,800 --> 00:01:34,929
‫וייתכן שיש אנשים שם בחוץ,‬
‫שמי יודע מה הוא עשה להם.‬

22
00:01:35,012 --> 00:01:37,557
‫- סדרה תיעודית של NETFLIX -‬

23
00:01:37,640 --> 00:01:39,475
‫הסוכן החשאי מ-MI5…‬

24
00:01:40,935 --> 00:01:43,354
‫מתואר כסכנה מתמשכת.‬

25
00:01:45,064 --> 00:01:47,233
‫הוא שלט בכל דבר בחיי.‬

26
00:01:48,276 --> 00:01:50,319
‫הוא רוצה אותה רק לעצמו.‬

27
00:01:50,820 --> 00:01:53,322
‫- אני לא יכולה לאפשר לבחור הזה‬
‫להתקשר למשטרה -‬

28
00:01:53,406 --> 00:01:56,284
‫- אבל לשם כך נועדה השגרירות האמריקאית -‬

29
00:01:56,367 --> 00:01:58,494
‫- הם אמרו שהם יוציאו אותך מהמדינה -‬

30
00:01:59,078 --> 00:02:01,581
‫מי הבחור הזה? מה הוא רוצה?‬

31
00:02:02,248 --> 00:02:03,416
‫הוא רוצה את הכסף.‬

32
00:02:04,041 --> 00:02:06,127
‫הוא רצה סקס.‬
‫-הוא פסיכופת.‬

33
00:02:07,795 --> 00:02:11,174
‫הוא חי מתחת לרדאר. הוא חי בין הצללים.‬

34
00:02:11,257 --> 00:02:12,550
‫זה היה כמו לרדוף אחרי רוח רפאים.‬

35
00:02:12,633 --> 00:02:14,927
‫הוא ברקע, מושך לה בחוטים.‬

36
00:02:15,011 --> 00:02:16,804
‫…המכונה "המושך בחוטים".‬

37
00:02:25,605 --> 00:02:28,566
‫- 2020 -‬

38
00:02:31,569 --> 00:02:33,738
‫נראה לי שזו התמונה האהובה עליי של אימא.‬

39
00:02:33,821 --> 00:02:36,449
‫והרבה אנשים שראו אותה אמרו,‬

40
00:02:36,532 --> 00:02:38,451
‫"היית כזאת בלונדינית כשהיית קטנה",‬

41
00:02:38,534 --> 00:02:40,328
‫ואני אומרת, "זאת אימא שלי".‬

42
00:02:44,415 --> 00:02:48,419
‫כשהייתי ילדה, החברים שלי תמיד אמרו,‬
‫"הלוואי שאימא שלי הייתה כמו שלך.‬

43
00:02:48,502 --> 00:02:51,589
‫הלוואי שאימא שלי תשב ותשיר איתנו במכונית".‬

44
00:02:51,672 --> 00:02:53,507
‫כאילו, אפילו רק כשיצאנו לקניות,‬

45
00:02:53,591 --> 00:02:56,427
‫היא הייתה שרה את כל השירים‬
‫שאני וחבריי שרנו.‬

46
00:02:56,510 --> 00:02:58,304
‫כולם חשבו שהיא מגניבה.‬

47
00:03:00,681 --> 00:03:03,184
‫אימא הייתה נחמדה מאוד, אכפתית מאוד.‬

48
00:03:03,768 --> 00:03:06,312
‫אתה יודע, כל מה שהיא עשתה היה למעננו.‬

49
00:03:06,395 --> 00:03:09,106
‫להיות עם אימא שלי, הייתי ילד של אימא.‬

50
00:03:10,024 --> 00:03:12,526
‫אני אוהבת את זה. אבא נראה כל כך צעיר.‬

51
00:03:16,364 --> 00:03:18,991
‫סנדרה הייתה האהבה האמיתית הראשונה שלי.‬

52
00:03:21,327 --> 00:03:23,871
‫פגשתי את סנדרה בגיל 14.‬

53
00:03:24,538 --> 00:03:28,251
‫התחתנו בגיל 20, ואז סופי נולדה.‬

54
00:03:28,834 --> 00:03:34,465
‫יום הולדת שמח, יום הולדת שמח…‬

55
00:03:34,548 --> 00:03:38,719
‫למרבה הצער, ככל שהשנים עברו, ‬
‫התרחקנו האחד מהשנייה, והתגרשנו,‬

56
00:03:39,595 --> 00:03:41,931
‫אבל נשארנו חברים טובים מאוד‬

57
00:03:42,014 --> 00:03:44,225
‫וחינכנו יחד את הילדים.‬

58
00:03:46,560 --> 00:03:49,772
‫אימא הייתה כל כך צעירה כשהיא פגשה את אבא,‬
‫וזה לא עבד.‬

59
00:03:49,855 --> 00:03:52,024
‫אבל זה לא אומר שזה לא יעבוד עם מישהו אחר.‬

60
00:03:52,108 --> 00:03:53,526
‫- סנדרה‬
‫גיל: 35-40, נקבה -‬

61
00:03:53,609 --> 00:03:56,153
‫אימא שלי החליטה ‬
‫להתחיל עם הכרויות באינטרנט.‬

62
00:03:59,865 --> 00:04:00,866
‫- עריכה -‬

63
00:04:00,950 --> 00:04:05,997
‫אני זוכרת שאימא הראתה לי‬
‫את הפרופיל שלה ואת התמונות שלה.‬

64
00:04:06,080 --> 00:04:10,793
‫וחשבתי לעצמי, "זו פרסומת".‬

65
00:04:10,876 --> 00:04:13,629
‫"יש לנו עבודה חדשה אם אתם מעוניינים.‬

66
00:04:14,839 --> 00:04:17,882
‫מישהו שיאהב את אימא שלי ואולי גם אותנו."‬

67
00:04:21,762 --> 00:04:25,641
‫לאימא היו כמה חברים פה ושם.‬

68
00:04:26,350 --> 00:04:28,769
‫אף אחד מהם לא היה הנכון בשבילה.‬

69
00:04:28,811 --> 00:04:31,689
‫- טים‬
‫גיל: 35-40, זכר -‬

70
00:04:32,606 --> 00:04:34,025
‫- נובמבר 2011 -‬

71
00:04:34,108 --> 00:04:36,569
‫אבל לילה אחד הייתה שיחת טלפון.‬

72
00:04:38,487 --> 00:04:39,864
‫ואז זה נהיה קטע.‬

73
00:04:39,947 --> 00:04:43,492
‫"זה בחור שאני מדברת אתו.‬
‫ קוראים לו דייוויד."‬

74
00:04:45,911 --> 00:04:47,163
‫הוא עבד בתקשורת,‬

75
00:04:47,246 --> 00:04:51,500
‫והוא מכר שטחי פרסום לחברות גדולות.‬

76
00:04:52,960 --> 00:04:54,754
‫דייוויד אהב מכוניות.‬

77
00:04:56,922 --> 00:04:59,925
‫הוא אהב דברים יקרים.‬

78
00:05:01,844 --> 00:05:03,512
‫לאימא מעולם לא הייתה מכונית חדשה.‬

79
00:05:04,472 --> 00:05:11,062
‫הרושם הראשון שלי‬
‫מהאאודי הכחולה החדשה הייתה, "ראוותני".‬

80
00:05:13,731 --> 00:05:18,069
‫היא כל כך התרגשה לספר שיש לה אותה.‬

81
00:05:18,861 --> 00:05:21,322
‫והיא קיבלה אותה עם צבע מותאם אישית.‬

82
00:05:23,449 --> 00:05:27,161
‫הרגשתי שהיא סוף סוף מקבלת‬
‫את הדברים שהיא ראויה להם.‬

83
00:05:32,792 --> 00:05:35,753
‫דייוויד תכנן שכולנו ניסע לספרד.‬

84
00:05:36,670 --> 00:05:39,840
‫אז התרגשתי מאוד ‬
‫כי אומנם הייתי בחופשה בעבר,‬

85
00:05:39,924 --> 00:05:41,842
‫אבל מעולם לא הייתי בספרד.‬

86
00:05:41,926 --> 00:05:45,388
‫"הדלקתי את האורות, את הטלוויזיה…"‬

87
00:05:45,471 --> 00:05:47,723
‫תחילת הטיול הייתה רגילה.‬

88
00:05:47,807 --> 00:05:50,684
‫הגענו לכל המלונות ‬
‫שהיינו אמורים להגיע אליהם.‬

89
00:05:51,519 --> 00:05:58,484
‫אבל אחרי זה, היינו במכונית‬
‫כל הלילה וכל היום, כמעט ולא עצרנו.‬

90
00:05:59,860 --> 00:06:02,029
‫רק דייוויד נהג.‬

91
00:06:03,406 --> 00:06:05,741
‫הקשבנו לדוראן דוראן כל הנסיעה.‬

92
00:06:09,912 --> 00:06:13,416
‫"…אבל לא אבכה על אתמול ‬

93
00:06:13,499 --> 00:06:16,669
‫יש עולם רגיל‬

94
00:06:16,752 --> 00:06:21,465
‫איכשהו אני חייב למצוא…"‬

95
00:06:22,091 --> 00:06:24,718
‫כשעברנו בביקורת דרכונים,‬

96
00:06:24,802 --> 00:06:27,513
‫דייוויד התנהג ממש מוזר.‬

97
00:06:27,596 --> 00:06:31,100
‫הוא לא רצה שנראה את הדרכון שלו.‬

98
00:06:31,183 --> 00:06:33,394
‫שאלתי אותו לגבי שמו השני,‬

99
00:06:33,477 --> 00:06:36,105
‫והוא אמר, "כן, אל תדאג בקשר לזה".‬

100
00:06:36,188 --> 00:06:40,025
‫ואני חשבתי, ‬
‫"למה אתה מסתיר את שם המשפחה שלך?"‬

101
00:06:40,109 --> 00:06:43,070
‫כאילו, "מה הקטע עם זה?"‬

102
00:06:43,154 --> 00:06:49,076
‫לא היה לי מושג מה קורה. ‬
‫פשוט ידעתי שזה מוזר.‬

103
00:06:54,457 --> 00:06:57,918
‫זה הגיע לשלב שבו דייוויד תמיד נשאר לישון‬

104
00:06:58,586 --> 00:07:01,338
‫ואז הוא פשוט לא עזב.‬

105
00:07:03,007 --> 00:07:07,511
‫ככל שראינו אותו יותר, ‬
‫כך הוא הפך לחלק מחיינו.‬

106
00:07:08,012 --> 00:07:11,265
‫לעתים קרובות הוא רמז על כמה כסף יש לו.‬

107
00:07:11,974 --> 00:07:16,061
‫והוא תמיד סיפר לאימא שלי‬
‫על הדברים שיוכל לקנות לה.‬

108
00:07:16,645 --> 00:07:20,900
‫הוא אמר שהוא אדם עסוק, שיש לו עבודה,‬

109
00:07:20,983 --> 00:07:25,446
‫אבל הוא תמיד היה בבית שלי. ‬
‫מעולם לא ראיתי אותו יוצא לעבודה.‬

110
00:07:26,197 --> 00:07:28,365
‫זה היה נראה יותר שהוא מובטל.‬

111
00:07:28,449 --> 00:07:31,202
‫זה פשוט לא נראה הגיוני בעיניי.‬

112
00:07:34,538 --> 00:07:39,543
‫אם הייתי יודע אז את מה שאני יודע עכשיו,‬
‫מיהו דייוויד באמת,‬

113
00:07:42,505 --> 00:07:44,548
‫אין סיכוי שהוא היה ממשיך‬

114
00:07:44,632 --> 00:07:46,425
‫להיות ליד המשפחה והילדים שלי.‬

115
00:07:47,218 --> 00:07:51,388
‫- 2012 -‬

116
00:07:53,933 --> 00:07:58,437
‫- 1993 -‬

117
00:08:02,691 --> 00:08:03,776
‫אז…‬

118
00:08:04,276 --> 00:08:05,361
‫איך קוראים לך?‬

119
00:08:06,320 --> 00:08:07,947
‫שמי ג'ון אטקינסון.‬

120
00:08:08,030 --> 00:08:08,948
‫- ג'ון אטקינסון -‬

121
00:08:09,031 --> 00:08:12,785
‫אז אנחנו פשוט נדבר על התקופה‬

122
00:08:12,868 --> 00:08:14,203
‫לפני שכל זה קרה.‬

123
00:08:14,286 --> 00:08:15,120
‫בסדר.‬

124
00:08:15,204 --> 00:08:19,041
‫כשאתה באוניברסיטה, ‬
‫פוגש את הבחור הזה לראשונה,‬

125
00:08:19,124 --> 00:08:20,960
‫וכל החיים שלך משתנים.‬

126
00:08:23,796 --> 00:08:25,339
‫- המכללה החקלאית הארפר אדמס -‬

127
00:08:25,422 --> 00:08:28,842
‫הייתי סטודנט ‬
‫במכללה החקלאית המובילה באנגליה.‬

128
00:08:30,219 --> 00:08:32,053
‫אבל זו הייתה תקופה נוראית.‬

129
00:08:34,390 --> 00:08:38,977
‫בשנות ה-90 המוקדמות האומה כולה ‬
‫הייתה מודאגת מהעובדה‬

130
00:08:39,061 --> 00:08:42,856
‫שהמחתרת האירית הכריזה מלחמה.‬

131
00:08:42,940 --> 00:08:44,984
‫הפצצה, 45 ק"ג של חומר נפץ,‬

132
00:08:45,067 --> 00:08:48,028
‫הונחה ברכב מסחרי שחנה ברחוב צדדי צר.‬

133
00:08:48,112 --> 00:08:51,365
‫המחתרת האירית קיבלה אחריות ‬
‫על המתקפה הקטלנית‬

134
00:08:51,448 --> 00:08:54,076
‫שנחתה בחצר האחורית של ראש הממשלה הבריטי.‬

135
00:08:54,159 --> 00:08:58,497
‫החנות, שהייתה באמצע סופת שברים וזכוכיות, ‬
‫התמלאה בקורבנות…‬

136
00:08:59,248 --> 00:09:04,003
‫המחתרת האירית הזהירה היום‬
‫מפיגועים נוספים אחרי הפיגוע האחרון,‬

137
00:09:04,086 --> 00:09:07,381
‫כל עוד ממשלת בריטניה ‬
‫ממשיכה לכבוש חלק מאירלנד.‬

138
00:09:08,632 --> 00:09:13,721
‫היו בינינו טרוריסטים שהטמינו פצצות‬
‫כדי לשבש את חיינו.‬

139
00:09:13,804 --> 00:09:15,598
‫- המכללה החקלאית הארפר אדמס -‬

140
00:09:15,681 --> 00:09:18,267
‫הייתה אוכלוסייה אירית גדולה במכללה,‬

141
00:09:18,350 --> 00:09:23,772
‫והמכללה הייתה תחת סוג של מעקב או חשד כלשהו‬

142
00:09:24,481 --> 00:09:27,484
‫בגלל סטודנט שהבריח נשק עבור המחתרת האירית.‬

143
00:09:28,902 --> 00:09:32,489
‫הסטודנט בן ה-20‬
‫מהמכללה החקלאית "הארפר אדמס"‬

144
00:09:32,573 --> 00:09:33,991
‫נעצר על ידי המשטרה.‬

145
00:09:35,326 --> 00:09:39,580
‫הם מצאו שני רובי קלשניקוב, 100 קליעים,‬

146
00:09:39,663 --> 00:09:43,334
‫וראיות לחמישה סוגי חומרי נפץ שונים ‬
‫במכוניתו.‬

147
00:09:44,627 --> 00:09:48,255
‫זה היה קצת סוריאליסטי ‬
‫שהמחבל הזה נמצא בקרבנו.‬

148
00:09:50,132 --> 00:09:55,179
‫אחרי זה, פתאום, משום מקום,‬
‫אחד החברים האירים שלי התאבד.‬

149
00:10:03,729 --> 00:10:07,483
‫למה לעזאזל שבחור כזה נהדר יעשה מעשה שכזה?‬

150
00:10:10,653 --> 00:10:11,737
‫הלכתי לפאב.‬

151
00:10:11,820 --> 00:10:12,821
‫…של המחתרת האירית.‬

152
00:10:13,947 --> 00:10:16,700
‫דיברתי עם הברמן החדש, רוב.‬

153
00:10:19,161 --> 00:10:21,455
‫יצא לי להכיר אותו בשבועות האחרונים.‬

154
00:10:24,083 --> 00:10:28,170
‫סיפרתי לרוב על מותו של החבר שלי, והוא אמר…‬

155
00:10:29,546 --> 00:10:31,465
‫"אתה באמת חושב שהחבר שלך התאבד?‬

156
00:10:34,968 --> 00:10:38,138
‫החבר שלך לא התאבד. המחתרת האירית ירתה בו.‬

157
00:10:42,601 --> 00:10:44,478
‫הוא ראה משהו שהוא לא היה אמור לראות."‬

158
00:10:45,688 --> 00:10:47,606
‫"טוב, מה החבר שלי ראה?"‬

159
00:10:47,690 --> 00:10:50,401
‫הוא אמר, " אתה יודע איך להכין פצצה, נכון?"‬

160
00:10:50,484 --> 00:10:53,153
‫אמרתי, "לא ממש, לא".‬

161
00:10:53,237 --> 00:10:56,198
‫"המרכיבים העיקריים הם דשן וסולר."‬

162
00:10:56,782 --> 00:10:58,617
‫"איפה משיגים דשן וסולר?"‬

163
00:11:02,579 --> 00:11:04,289
‫"משתמשים בשניהם בחוות."‬

164
00:11:04,957 --> 00:11:08,585
‫"אז הסטודנט שהבריח נשק, ‬
‫אתה חושב שהוא פעל לבד?"‬

165
00:11:09,878 --> 00:11:13,048
‫"האנשים האלה עובדים בתאים, ‬
‫ועדיין יש תא שלא מצאו."‬

166
00:11:14,133 --> 00:11:16,343
‫כמובן ששאלתי, "איך אתה יודע את זה?"‬

167
00:11:16,427 --> 00:11:19,680
‫"אני לא מי שאתה חושב. זה רק כיסוי.‬

168
00:11:20,389 --> 00:11:21,890
‫אני סוכן MI5."‬

169
00:11:25,310 --> 00:11:28,147
‫רוב אמר שהם צריכים שמישהו במכללה‬

170
00:11:28,230 --> 00:11:31,275
‫יעזור לחשוף את התא הזה של המחתרת האירית.‬

171
00:11:31,775 --> 00:11:35,446
‫"ראינו שיש לך תיק נקי. נשתמש בך."‬

172
00:11:36,530 --> 00:11:38,323
‫קצת התרגשתי מזה.‬

173
00:11:38,407 --> 00:11:41,744
‫והרעיון של להרחיק כמה טרוריסטים מהרחובות?‬

174
00:11:41,827 --> 00:11:44,204
‫בטח. אני לגמרי בעד.‬

175
00:11:46,039 --> 00:11:48,000
‫הוא שאל, "בכמה קרבות השתתפת?"‬

176
00:11:48,083 --> 00:11:51,003
‫ועניתי, "אני לא מתאגרף.‬
‫אני נמנע מעימותים".‬

177
00:11:51,503 --> 00:11:54,923
‫התברר שאני זקוק לאימונים.‬

178
00:11:57,050 --> 00:11:59,928
‫רוב הראה לי איך להכניס אגרופים.‬

179
00:12:03,932 --> 00:12:06,393
‫בנוסף לאימון של איך להכניס אגרוף,‬

180
00:12:07,269 --> 00:12:08,896
‫רוב אימן אותי איך לחטוף אגרוף.‬

181
00:12:12,316 --> 00:12:15,903
‫"אתה צריך להיות מסוגל לחטוף אותו, ‬
‫לא משנה מאיזו זווית הוא מגיע."‬

182
00:12:25,245 --> 00:12:27,331
‫אני לא זוכר כמה פעמים הוא הכניס לי אגרוף.‬

183
00:12:28,707 --> 00:12:32,294
‫והרגשתי קצת הקלה שהצלחתי לעמוד בזה,‬

184
00:12:33,253 --> 00:12:34,922
‫שעברתי את המבחן.‬

185
00:12:37,216 --> 00:12:41,011
‫הוטל עליי לכתוב את מספרי לוחיות הרישוי‬
‫של כל המכוניות‬

186
00:12:41,094 --> 00:12:46,225
‫באזור מסוים אחד בקמפוס, ‬
‫הקרוב ביותר לחנות הדשן.‬

187
00:12:46,975 --> 00:12:50,813
‫ואז רוב ביקש ממני לכתוב רשימת שמות ‬
‫של אנשים שחשדתי בהם,‬

188
00:12:50,896 --> 00:12:52,773
‫שהייתה להם גישה לדשן.‬

189
00:12:54,525 --> 00:12:56,819
‫השותף שלי, ג'ים, היה ברשימה.‬

190
00:12:57,653 --> 00:13:00,197
‫רוב והבוסים שלו חשדו בג'ים.‬

191
00:13:01,031 --> 00:13:02,491
‫"ג'ים הוא אחד מהם."‬

192
00:13:04,243 --> 00:13:06,703
‫הרעיון שג'ים הסתבך עם המחתרת האירית‬

193
00:13:06,787 --> 00:13:09,498
‫היה מזעזע והיה קשה להאמין לו, בהחלט,‬

194
00:13:10,666 --> 00:13:12,709
‫אבל זה לא היה בלתי ייאמן.‬

195
00:13:15,587 --> 00:13:18,757
‫אני וג'ים גרנו באותו בית עם מריה ושרה.‬

196
00:13:19,299 --> 00:13:20,717
‫שרה הייתה החברה שלי.‬

197
00:13:23,303 --> 00:13:25,430
‫רוב אמר שהבוסים שלו אמרו לו‬

198
00:13:25,514 --> 00:13:27,933
‫שזה לא בטוח עבורנו להישאר שם.‬

199
00:13:29,685 --> 00:13:33,272
‫"אנחנו בסכנה גדולה. ‬
‫אנחנו צריכים לעזוב עכשיו.‬

200
00:13:33,814 --> 00:13:36,024
‫לא רק אני ואתה, אלא גם הבנות."‬

201
00:13:38,235 --> 00:13:41,113
‫אז שאלתי, ‬
‫"אתה תספר לבנות את מה שאני יודע?"‬

202
00:13:41,196 --> 00:13:44,408
‫"לא, זה מסוכן מדי. ‬
‫הן עלולות לסכן את המבצע."‬

203
00:13:46,034 --> 00:13:48,328
‫"אז איך לעזאזל תשכנע את הבנות ללכת?"‬

204
00:13:49,454 --> 00:13:52,749
‫"תצטרך לשקר להן כדי להציל את חייהן."‬

205
00:13:56,712 --> 00:14:00,841
‫הוא הזמין אותי ואת מריה לפאב ‬
‫כדי לספר לנו משהו.‬

206
00:14:00,924 --> 00:14:02,843
‫והוא הושיב אותנו לשיחה‬

207
00:14:02,926 --> 00:14:07,097
‫ואמר שיש לו סרטן ושזה סופני.‬

208
00:14:14,646 --> 00:14:19,026
‫לחשוב שהוא עומד למות,‬
‫כן, זה היה עצוב מאוד.‬

209
00:14:19,526 --> 00:14:23,572
‫הוא לא היה רק בן הזוג שלי באותו זמן, ‬
‫הוא היה גם חבר.‬

210
00:14:25,824 --> 00:14:27,326
‫הן היו הרוסות.‬

211
00:14:27,910 --> 00:14:29,119
‫במיוחד שרה.‬

212
00:14:31,622 --> 00:14:33,957
‫והרגשתי בחילה‬

213
00:14:34,041 --> 00:14:38,503
‫בגלל שכרגע סיפרתי שקר מתועב.‬

214
00:14:39,963 --> 00:14:42,799
‫אין ספק שזה הדבר הנורא ביותר שעשיתי מימיי.‬

215
00:14:47,721 --> 00:14:49,932
‫אמרתי להן שיש לי רשימת חלומות.‬

216
00:14:50,807 --> 00:14:54,311
‫לנסוע ברחבי המדינה ולראות דברים‬
‫שלא הייתה לי הזדמנות לראות.‬

217
00:14:57,230 --> 00:15:00,817
‫החבר שלך מספר לך שהוא גוסס מסרטן.‬

218
00:15:00,901 --> 00:15:03,070
‫שאלתי, "אין טיפול?"‬

219
00:15:04,112 --> 00:15:06,865
‫"אין שום טיפול."‬
‫"אתה בטוח שאין שום דבר?"‬

220
00:15:06,949 --> 00:15:12,454
‫אתה יודע, נכנסים לכל מיני השערות.‬

221
00:15:12,537 --> 00:15:16,583
‫אבל בסופו של דבר, אם הוא אומר,‬
‫"יש לי רק כמה שבועות לחיות",‬

222
00:15:17,918 --> 00:15:19,336
‫אתה היית מסרב?‬

223
00:15:20,963 --> 00:15:25,842
‫"איכשהו אני חייב למצוא…"‬

224
00:15:31,598 --> 00:15:33,976
‫אני ממש מתעבת את דוראן דוראן.‬

225
00:15:35,227 --> 00:15:39,314
‫רוב ניגן את "עולם רגיל" בלי הפסקה.‬

226
00:15:41,274 --> 00:15:42,317
‫השיר היה מסתיים.‬

227
00:15:46,446 --> 00:15:48,615
‫הוא היה מנגן אותו שוב. זה היה מסתיים.‬

228
00:15:49,866 --> 00:15:52,619
‫הוא היה מנגן את זה שוב, כל הדרך.‬

229
00:15:54,162 --> 00:15:57,249
‫אם אני שומעת כמה צלילים מהשיר הזה,‬

230
00:15:57,332 --> 00:15:59,918
‫אני חוזרת להיכן שהייתי באותו רגע.‬

231
00:16:05,799 --> 00:16:08,468
‫"נכנסתי מיום חמישי גשום…"‬

232
00:16:08,552 --> 00:16:13,682
‫אני, ג'ון, רוב ומריה נסענו מעיירה לעיירה‬

233
00:16:13,765 --> 00:16:15,183
‫בכל רחבי בריטניה.‬

234
00:16:16,101 --> 00:16:18,854
‫בכל פעם שניסינו להצטלם עם רוב,‬

235
00:16:19,354 --> 00:16:23,859
‫הוא תמיד צילם את התמונות ‬
‫כדי לוודא שהוא לא נמצא בתמונה.‬

236
00:16:28,321 --> 00:16:32,284
‫היה כיף עד רמה מסוימת,‬
‫לטייל ברחבי המדינה עם החברים שלך.‬

237
00:16:33,160 --> 00:16:35,871
‫אבל משהו כל הזמן מכרסם בך ואומר,‬

238
00:16:36,371 --> 00:16:37,581
‫"אבל הוא גוסס".‬

239
00:16:40,876 --> 00:16:42,586
‫השקרים היו איומים.‬

240
00:16:44,004 --> 00:16:48,175
‫אבל בסופו של דבר, ‬
‫זה היה מוצדק כי חייהם של אנשים היו בסכנה.‬

241
00:16:48,925 --> 00:16:50,177
‫מצוד אחר אדם חמוש‬

242
00:16:50,260 --> 00:16:52,512
‫שירה בשוטר ופצע אותו קשה,‬

243
00:16:52,596 --> 00:16:56,224
‫אתמול בלילה בצ'שייר.‬
‫היחידה ללוחמה בטרור של הסקוטלנד יארד…‬

244
00:16:56,308 --> 00:16:59,227
‫היינו ביום העשירי של הטיול,‬

245
00:17:00,187 --> 00:17:04,483
‫כשרוב אמר לנו ‬
‫שאנחנו לא יכולים לחזור למכללה.‬

246
00:17:04,565 --> 00:17:08,277
‫שמדובר במשהו הרבה יותר רציני.‬

247
00:17:12,157 --> 00:17:16,620
‫הוא הרשה לי לספר להן שאני לא גוסס מסרטן.‬

248
00:17:18,997 --> 00:17:20,665
‫נאמר לי שהכול היה שקר.‬

249
00:17:24,753 --> 00:17:27,671
‫רוב אמר, "אתן חייבות להישאר כאן,‬

250
00:17:27,756 --> 00:17:29,925
‫כי אתן מעורבות במשהו‬

251
00:17:30,008 --> 00:17:32,427
‫שיסכן אתכן ואת המשפחות שלכן".‬

252
00:17:35,472 --> 00:17:37,724
‫שרה לא הייתה מרוצה מהמצב.‬

253
00:17:38,600 --> 00:17:44,189
‫"תוכל להוכיח שאתה עובד עבור MI5?‬
‫תוכל להוכיח שאנחנו לא יכולים ללכת הביתה?‬

254
00:17:44,272 --> 00:17:48,235
‫למה אנחנו לא יכולים ללכת הביתה?"‬
‫שאלתי אותם אין ספור פעמים.‬

255
00:17:49,444 --> 00:17:52,823
‫אבל הוא ידע כמה כסף היה לי‬
‫בחשבון הבנק באותו זמן‬

256
00:17:53,573 --> 00:17:56,952
‫שבו היו חלקים שונים של קרקעות משפחתיות.‬

257
00:17:57,702 --> 00:18:02,541
‫רוב אמר שהמידע הזה ברשותו‬
‫כי הוא עובד בשביל הממשלה.‬

258
00:18:04,292 --> 00:18:06,711
‫עלינו רק לציית להוראות.‬

259
00:18:13,051 --> 00:18:14,845
‫כשנכנסתי חזרה למכונית…‬

260
00:18:16,513 --> 00:18:19,015
‫במבט לאחור, זו הייתה החלטה גורלית,‬

261
00:18:19,099 --> 00:18:22,227
‫כי היא שיחקה תפקיד מרכזי במה שקרה.‬

262
00:18:24,813 --> 00:18:27,983
‫ההחלטה הזאת שינתה את עשר השנים הבאות בחיי.‬

263
00:18:32,028 --> 00:18:34,281
‫- 1993 -‬

264
00:18:36,741 --> 00:18:39,953
‫- 2012 -‬

265
00:18:40,036 --> 00:18:44,124
‫היחסים שלי עם סנדרה השתנו ‬
‫ברגע שדייוויד היה חלק מחייה.‬

266
00:18:47,460 --> 00:18:49,337
‫סנדרה החלה להתנהג אליי בקרירות.‬

267
00:18:51,256 --> 00:18:54,843
‫היא לא תמיד ענתה כשהתקשרתי,‬
‫היא לא ענתה להודעות טקסט.‬

268
00:18:55,844 --> 00:18:57,929
‫זה פשוט נראה לי מאוד מוזר ומשונה.‬

269
00:19:02,058 --> 00:19:05,103
‫אימא לא יצאה יותר ולא פגשה חברות.‬

270
00:19:05,854 --> 00:19:07,439
‫היא דיברה רק עם דייוויד.‬

271
00:19:09,107 --> 00:19:10,901
‫לא בילינו זמן כמשפחה.‬

272
00:19:12,068 --> 00:19:14,321
‫כולנו חיינו חיים נפרדים מאוד.‬

273
00:19:17,282 --> 00:19:19,534
‫היא נהגה לכעוס עלינו לעיתים תכופות.‬

274
00:19:19,618 --> 00:19:21,453
‫היא התרחקה מאיתנו.‬

275
00:19:21,536 --> 00:19:23,538
‫ואנחנו הילדים שלה.‬

276
00:19:23,622 --> 00:19:28,251
‫פשוט הרגשתי שאני לא יודע למי היא הופכת.‬

277
00:19:33,340 --> 00:19:35,383
‫דייוויד הביא צמיד לאימי.‬

278
00:19:35,467 --> 00:19:38,386
‫ויום אחד אימא שלי התחילה לצרוח עליי.‬

279
00:19:38,470 --> 00:19:42,641
‫דייוויד עמד מאחוריה.‬
‫היא אמרה, "גנבת את הצמיד שלי".‬

280
00:19:42,724 --> 00:19:46,811
‫ואני אמרתי, "אני הבן שלך, אימא.‬
‫בחיים לא הייתי גונב ממך".‬

281
00:19:46,895 --> 00:19:49,689
‫אנחנו משפחה קרובה. סמכנו האחד על השני.‬

282
00:19:49,773 --> 00:19:54,402
‫ועכשיו, פתאום, היא לא בוטחת בבן שלה,‬
‫בתוך הבית שלה.‬

283
00:19:57,656 --> 00:19:59,241
‫זו הייתה רק ההתחלה.‬

284
00:20:00,575 --> 00:20:05,497
‫דייוויד אמר לאבא שלי,‬
‫"הבן שלך הומו. הוא לא סיפר לך".‬

285
00:20:06,373 --> 00:20:08,416
‫אבא שלי לקח אותי הצידה ושאל אותי.‬
‫הוא אמר,‬

286
00:20:08,500 --> 00:20:10,252
‫"אם אתה רוצה להיות הומו, זה בסדר".‬

287
00:20:10,335 --> 00:20:15,840
‫ואמרתי, "אבא, זה לא מי שאני.‬
‫אתה יודע, אני לא".‬

288
00:20:17,217 --> 00:20:19,261
‫אתה לא אומר למישהו מה הוא,‬

289
00:20:19,344 --> 00:20:21,137
‫וזה מה שדייוויד עשה.‬

290
00:20:21,638 --> 00:20:25,684
‫זה הרגיז את אימא. זה הרגיז את אבא.‬
‫זה הרגיז את ג'ייק.‬

291
00:20:28,937 --> 00:20:31,731
‫אימא שלי קנתה לי נעליים חגיגיות לבית הספר,‬

292
00:20:33,858 --> 00:20:36,528
‫ושחקתי את העקבים קצת מהר מדי.‬

293
00:20:36,611 --> 00:20:38,530
‫אז דייוויד אמר,‬
‫"אל תדאג. אני אסדר את זה".‬

294
00:20:39,322 --> 00:20:42,826
‫חזרתי, והיה גוש מתכת גדול מתחת.‬

295
00:20:42,909 --> 00:20:45,412
‫ואמרתי להם, "מה העניין?"‬

296
00:20:45,495 --> 00:20:49,457
‫הם אמרו,‬
‫"עד שלומדים ללכת כמו שצריך, צריך את זה".‬

297
00:20:54,796 --> 00:20:56,298
‫אז נעלתי אותם לבית הספר.‬

298
00:20:59,301 --> 00:21:01,678
‫אנשים הסתכלו עליי.‬

299
00:21:01,761 --> 00:21:04,681
‫ובגיל הזה, אתה מאוד מודע לעצמך.‬

300
00:21:07,100 --> 00:21:10,895
‫הוא ידע שלשים את זה על סוליית הנעל שלי‬
‫יהפוך את חיי לאומללים.‬

301
00:21:10,979 --> 00:21:12,814
‫אז הרגשתי כאילו שולטים בי.‬

302
00:21:17,360 --> 00:21:18,862
‫חזרתי מבית הספר.‬

303
00:21:21,197 --> 00:21:23,074
‫הבנתי שהם נעלו אותי בחוץ.‬

304
00:21:25,744 --> 00:21:29,331
‫בפעמים הראשונות שזה קרה,‬
‫נשארתי בחוץ וחזרתי אחר כך.‬

305
00:21:30,582 --> 00:21:33,626
‫זה קרה פעם אחת יותר מדי.‬

306
00:21:44,971 --> 00:21:47,682
‫הוא דפק בדלת. נעלו אותו מחוץ לבית.‬

307
00:21:47,766 --> 00:21:50,060
‫זה לא בטעות. זה בכוונה.‬

308
00:21:50,143 --> 00:21:52,270
‫התחלתי לצעוק, "יש מישהו בבית?"‬

309
00:21:53,772 --> 00:21:56,149
‫דייוויד אמר לאימא שלי, "אל תעני לו".‬

310
00:21:57,067 --> 00:21:58,526
‫הלכתי לדלת האחורית.‬

311
00:22:00,487 --> 00:22:02,155
‫היה לי פשוט התקף זעם.‬

312
00:22:02,238 --> 00:22:03,823
‫שמעתי חבטה חזקה.‬

313
00:22:04,491 --> 00:22:07,202
‫הסתכלתי למעלה וראיתי את אחותי מבוהלת.‬

314
00:22:07,285 --> 00:22:11,122
‫היא מעולם לא ראתה אותי ככה, מכה בדלת.‬

315
00:22:11,831 --> 00:22:14,334
‫אמרתי לה, "תני לי להיכנס.‬
‫אני לוקח את הדברים שלי והולך".‬

316
00:22:14,918 --> 00:22:17,462
‫היא בכתה ואמרה, "אתה לא יכול ללכת".‬

317
00:22:17,545 --> 00:22:19,923
‫ואני רק אמרתי, "סופי, אני צריכה ללכת".‬

318
00:22:23,259 --> 00:22:25,637
‫רק כשהצלחתי לחשוב בבהירות‬

319
00:22:25,720 --> 00:22:29,641
‫הבנתי שהכול התחיל כשדייוויד עבר אלינו.‬

320
00:22:31,893 --> 00:22:35,480
‫למה זה קורה? למה שמישהו ירצה לעשות את זה?‬

321
00:22:36,022 --> 00:22:38,274
‫מי הבחור הזה? מה הוא רוצה?‬

322
00:22:41,486 --> 00:22:45,532
‫- 2012 -‬

323
00:22:48,159 --> 00:22:51,955
‫- 1993 -‬

324
00:22:54,833 --> 00:23:00,004
‫רוב אמר שהמחתרת האירית עוקבת אחרינו ‬
‫ושאנחנו צריכים להמשיך לנוע.‬

325
00:23:00,088 --> 00:23:03,842
‫היום, מרכז העיר וורינגטון ‬
‫היה היעד של טרור המחתרת האירית…‬

326
00:23:03,925 --> 00:23:06,094
‫יומיים אחרי שעזבנו את וורינגטון,‬

327
00:23:06,177 --> 00:23:08,555
‫התפוצצו שתי פצצות באמצע העיר.‬

328
00:23:10,557 --> 00:23:16,104
‫היה עלינו להוריד פרופיל,‬
‫שלא יוכלו לאתר אותנו.‬

329
00:23:17,230 --> 00:23:21,192
‫מבחינתי, הדבר הכי גרוע היה לא להיות בקשר‬

330
00:23:21,276 --> 00:23:22,944
‫עם המשפחה והחברים שלי.‬

331
00:23:23,027 --> 00:23:24,612
‫זה ממש הטריד אותי.‬

332
00:23:26,823 --> 00:23:28,283
‫ידעתי שהם ידאגו,‬

333
00:23:28,950 --> 00:23:32,996
‫כי מן הסתם, ‬
‫לאף אחד לא היה אז טלפון סלולרי.‬

334
00:23:34,330 --> 00:23:38,376
‫לא שמענו משרה תקופה, וזה לא היה אופייני.‬

335
00:23:39,377 --> 00:23:41,546
‫אז התקשרתי למכללה של שרה.‬

336
00:23:42,213 --> 00:23:45,216
‫הם אמרו שהיא לא שם ואין להם מושג למה.‬

337
00:23:45,300 --> 00:23:46,885
‫- פיטר סמית' -‬

338
00:23:48,386 --> 00:23:51,598
‫כשהיא הייתה במכללה, היא עבדה בחווה.‬

339
00:23:52,807 --> 00:23:57,562
‫והחקלאי היה מודאג לגבי מה שקרה לשרה‬

340
00:23:58,146 --> 00:24:02,775
‫כי המכונית שלה נשארה אצלם.‬

341
00:24:04,569 --> 00:24:07,947
‫ואז, כמובן, אתה מיד מתחיל לדאוג‬

342
00:24:08,781 --> 00:24:10,533
‫לגבי מה שקורה.‬

343
00:24:11,326 --> 00:24:14,787
‫שקלתי להתקשר למשטרה כשהטלפון צלצל.‬

344
00:24:18,875 --> 00:24:20,084
‫זו הייתה שרה.‬

345
00:24:21,002 --> 00:24:25,798
‫זו הייתה הקלה לשמוע ממנה,‬
‫אבל היא נשמעה קצת מוזר.‬

346
00:24:26,508 --> 00:24:29,969
‫"אבא, אנחנו רוצים לקפוץ לבקר אותך. ‬
‫אנחנו ארבעה."‬

347
00:24:31,304 --> 00:24:34,933
‫אבא שלי שאל שאלות על ההיעלמות שלי.‬

348
00:24:35,683 --> 00:24:40,522
‫ב-MI5 חששו שאבא שלי ידבר עם האדם הלא נכון‬

349
00:24:40,605 --> 00:24:44,526
‫ואולי ימסור מידע למחתרת האירית ‬
‫שלא ביודעין.‬

350
00:24:46,069 --> 00:24:51,366
‫אז רוב אמר שעלינו לבקר את ההורים שלי ‬
‫כדי להפיג את חששותיהם.‬

351
00:24:55,370 --> 00:24:57,038
‫הם הגיעו בחצות.‬

352
00:24:57,872 --> 00:24:59,499
‫זה לא היה אופייני.‬

353
00:25:02,669 --> 00:25:05,129
‫זו הייתה הפעם הראשונה שפגשנו את רוב.‬

354
00:25:05,964 --> 00:25:10,134
‫רוב היה בטוח בעצמו? כן.‬
‫אפשר לומר שהוא היה שחצן.‬

355
00:25:12,011 --> 00:25:17,642
‫רוב אמר מפורשות ‬
‫שעלינו להיצמד לסיפור הכיסוי.‬

356
00:25:20,979 --> 00:25:23,815
‫שרה לא הייתה גלויית לב במיוחד.‬

357
00:25:24,774 --> 00:25:27,569
‫שוב, זה לא היה אופייני לה בכלל.‬

358
00:25:29,362 --> 00:25:33,241
‫אמרתי להם שיש לי סרטן הכבד,‬
‫ושהיה לי רעיון‬

359
00:25:33,324 --> 00:25:37,203
‫לצאת לחופשה בשבועות האחרונים לחיי.‬

360
00:25:38,121 --> 00:25:39,497
‫טוב, אני חקלאי.‬

361
00:25:40,456 --> 00:25:44,669
‫בעדר בקר, מזהים את החולים‬

362
00:25:44,752 --> 00:25:47,839
‫לפי איך שהם הולכים או מתנהגים.‬

363
00:25:48,339 --> 00:25:49,424
‫רואים את זה.‬

364
00:25:49,966 --> 00:25:51,593
‫טוב, הוא לא נראה חולה.‬

365
00:25:52,093 --> 00:25:54,804
‫מר סמית' שאל אותי שאלה.‬

366
00:25:55,346 --> 00:25:56,472
‫"עד כמה אתה חולה?"‬

367
00:25:57,473 --> 00:26:00,143
‫פשוט קפאתי והתחלתי לרעוד.‬

368
00:26:00,226 --> 00:26:01,644
‫כל הגוף רעד.‬

369
00:26:02,437 --> 00:26:06,566
‫זאת אומרת, זה היה כאילו הוא ממש מפחד.‬

370
00:26:07,150 --> 00:26:09,777
‫אולי הייתי קצת מתוח,‬

371
00:26:09,861 --> 00:26:13,197
‫ולא האמנתי לחלוטין למה שסיפרו לי.‬

372
00:26:15,450 --> 00:26:17,869
‫הם ידעו שמשהו לא בסדר.‬

373
00:26:18,995 --> 00:26:20,747
‫אז רוב שיקר להורים שלי.‬

374
00:26:21,414 --> 00:26:22,957
‫הוא אמר, "אל תדאגו".‬

375
00:26:23,041 --> 00:26:25,752
‫אנחנו נחזור למכללה בעוד שבועיים.‬

376
00:26:27,920 --> 00:26:30,381
‫אחר כך הם עזבו די מהר.‬

377
00:26:36,554 --> 00:26:39,432
‫כן, חיבקתי את המשפחה שלי לשלום,‬

378
00:26:39,515 --> 00:26:42,769
‫ולא ידעתי מתי אראה אותם שוב.‬

379
00:26:46,522 --> 00:26:50,068
‫ידעתי שדברים לא כשורה ‬
‫והייתי צריך לעצור בעדם.‬

380
00:26:50,943 --> 00:26:51,986
‫לא לתת להם ללכת.‬

381
00:26:55,615 --> 00:26:58,493
‫מאותו רגע והלאה התחרטתי שלא עצרתי בעדם.‬

382
00:27:08,795 --> 00:27:11,172
‫חיכינו מספר שבועות.‬

383
00:27:13,383 --> 00:27:15,510
‫שרה לא חזרה למכללה.‬

384
00:27:17,261 --> 00:27:20,848
‫ובשלב הזה, אתה יודע שאתה חייב לעשות משהו.‬

385
00:27:25,728 --> 00:27:27,230
‫שילמתי לה את כרטיס האשראי.‬

386
00:27:29,190 --> 00:27:33,236
‫ראו שאם היא קנתה משהו בצ'לטנהאם,‬
‫היא הייתה בצ'לטנהאם.‬

387
00:27:33,319 --> 00:27:34,654
‫- צ'לטנהאם -‬

388
00:27:35,613 --> 00:27:37,156
‫זה נתן לי רעיון.‬

389
00:27:38,950 --> 00:27:41,869
‫הצלחתי לאתר היכן הם היו.‬

390
00:27:45,123 --> 00:27:49,001
‫לאן הם הלכו והתאריך,‬
‫הכול היה מסומן במפה על הקיר.‬

391
00:27:55,174 --> 00:27:56,884
‫- שפילד -‬

392
00:27:59,470 --> 00:28:01,389
‫- המכונית הנטושה של שרה! -‬

393
00:28:04,976 --> 00:28:07,520
‫ידענו שהם היו בכל רחבי המדינה‬

394
00:28:08,020 --> 00:28:10,148
‫וסביר שייסעו דרומה,‬

395
00:28:10,231 --> 00:28:14,026
‫ובאותו יום הם נסעו צפונה ובחזרה.‬

396
00:28:17,280 --> 00:28:19,407
‫ואין בזה הרבה היגיון.‬

397
00:28:21,743 --> 00:28:26,706
‫עברתי על החשבונות ‬
‫וראיתי את החיובים הגדולים ביותר שחויבו,‬

398
00:28:26,789 --> 00:28:28,541
‫או אלה שנראו מעניינים.‬

399
00:28:29,542 --> 00:28:32,503
‫היא קנתה חליפה לגבר שהיה איתם.‬

400
00:28:32,587 --> 00:28:34,338
‫- ג'אז בע"מ -‬

401
00:28:34,422 --> 00:28:38,468
‫הם התאכסנו במלון ועזבו במהירות.‬

402
00:28:42,430 --> 00:28:45,099
‫הרגשתי ששרה מבזבזת יותר מדי כסף.‬

403
00:28:46,100 --> 00:28:47,643
‫היא תמיד דאגה לכסף,‬

404
00:28:47,727 --> 00:28:50,688
‫והיא לא הייתה מבזבזת אותו בפראות.‬

405
00:28:51,898 --> 00:28:55,067
‫הרגשנו מודאגים בנוגע למה שקורה.‬

406
00:29:02,825 --> 00:29:04,577
‫אבל אז שרה התקשרה.‬

407
00:29:05,995 --> 00:29:07,205
‫היא אמרה…‬

408
00:29:07,288 --> 00:29:09,624
‫"אני צריכה לדחות את סיום הלימודים בשנה,‬

409
00:29:09,707 --> 00:29:12,668
‫כי אני כבר לא מעוניינת בחקלאות.‬

410
00:29:12,752 --> 00:29:16,088
‫"איגוד מסחרי", חברת ביטוח,‬

411
00:29:16,172 --> 00:29:19,634
‫הציעה לי מקום בתוכנית התמחות,‬

412
00:29:20,134 --> 00:29:22,470
‫בתשלום של 25 אלף ליש"ט בשנה."‬

413
00:29:23,262 --> 00:29:25,348
‫כשהיא אמרה שהיא לא חוזרת למכללה,‬

414
00:29:25,431 --> 00:29:29,727
‫ידענו שהעניינים יצאו משליטה.‬

415
00:29:33,064 --> 00:29:38,694
‫התקשרתי לאיגוד המסחרי, ‬
‫ולא היו משרות פנויות כאלה.‬

416
00:29:40,738 --> 00:29:44,283
‫הסכום היה הרבה יותר גבוה ‬
‫מכפי שהם היו משלמים‬

417
00:29:44,367 --> 00:29:45,952
‫לאדם ללא הכשרה.‬

418
00:29:47,161 --> 00:29:49,372
‫זה היה שקר מוחלט.‬

419
00:29:50,289 --> 00:29:52,124
‫שום דבר מזה לא היה נורמלי.‬

420
00:29:52,959 --> 00:29:54,919
‫שרה לא נהגה לשקר.‬

421
00:29:55,586 --> 00:29:58,130
‫- 1993 -‬

422
00:30:00,842 --> 00:30:02,760
‫- 2013 -‬

423
00:30:02,844 --> 00:30:05,513
‫גרתי בבית עם אימא ודייוויד.‬

424
00:30:07,557 --> 00:30:10,643
‫הרגשתי שאימא שלי היא אדם שונה לגמרי.‬

425
00:30:13,312 --> 00:30:16,065
‫ג'ייק כבר עזב וגר עם אבא,‬

426
00:30:16,148 --> 00:30:17,984
‫ולא דיברתי עם אף אחד מהם.‬

427
00:30:20,820 --> 00:30:22,113
‫הרגשתי נטושה.‬

428
00:30:23,239 --> 00:30:28,160
‫והאדם היחיד שסיפק לי הכוונה היה דייוויד.‬

429
00:30:29,245 --> 00:30:35,376
‫אני זוכרת שדייוויד אמר ‬
‫שאבא שלי אכזב את אימא שלי,‬

430
00:30:37,003 --> 00:30:40,715
‫דברים שאבא שלי עשה לאימא שלי בעבר, ‬

431
00:30:42,341 --> 00:30:46,304
‫דברים על הנישואים שלהם, ‬
‫דברים על הגירושים שלהם.‬

432
00:30:47,930 --> 00:30:50,725
‫ההתקדמות הייתה מאוד עדינה והדרגתית.‬

433
00:30:51,976 --> 00:30:56,689
‫דייוויד אמר לי,‬
‫"את לא רוצה לראות יותר את אבא שלך, נכון?‬

434
00:30:57,440 --> 00:30:59,692
‫את לא רוצה לדבר יותר עם אבא שלך, נכון?‬

435
00:31:00,610 --> 00:31:04,196
‫את לא רוצה לדבר שוב עם אבא שלך.‬
‫את לא רוצה לראות את אבא שלך, נכון?‬

436
00:31:04,280 --> 00:31:07,867
‫את לא.‬

437
00:31:07,950 --> 00:31:11,746
‫את לא רוצה לראות את אבא שלך לעולם, נכון?"‬

438
00:31:11,829 --> 00:31:14,290
‫כל יום. מספר פעמים ביום.‬

439
00:31:16,417 --> 00:31:21,380
‫ואז, בסופו של דבר, התחלתי להתנתק מהשם.‬

440
00:31:22,089 --> 00:31:26,969
‫מארק קליפטון היה שמו של אדם זר, לא של אבי.‬

441
00:31:28,554 --> 00:31:34,393
‫הוא היה דמות מפחידה שפגעה בי ובמשפחה שלי.‬

442
00:31:36,646 --> 00:31:39,857
‫"יום הולדת שמח…"‬

443
00:31:39,941 --> 00:31:43,361
‫כתבתי לסופי פעמים רבות.‬
‫שלחתי לה הודעות פעמים רבות.‬

444
00:31:43,444 --> 00:31:46,155
‫"יום הולדת שמח, סופי היקרה…"‬

445
00:31:46,238 --> 00:31:48,824
‫אמרתי לה כמה אני אוהב אותה, ‬
‫כמה אני מתגעגע.‬

446
00:31:50,826 --> 00:31:54,121
‫ניסיתי להחזיר את המצב לקדמותו.‬

447
00:31:56,540 --> 00:32:00,711
‫בכל פעם שקיבלתי מכתב,‬
‫שמתי אותו באותה מעטפה,‬

448
00:32:00,795 --> 00:32:06,759
‫ועל המעטפה הזו הייתה הכותרת, ‬
‫"שקרים והשמצות ממר מארק קליפטון".‬

449
00:32:08,010 --> 00:32:11,555
‫והצמדתי אותה ללוח השעם הישן שלי.‬

450
00:32:16,060 --> 00:32:18,479
‫לא דיברתי עם אבא שלי במשך שנתיים וחצי.‬

451
00:32:21,899 --> 00:32:24,902
‫היה ברור מאוד שדייוויד אחראי לזה,‬

452
00:32:24,986 --> 00:32:27,029
‫אבל לא הצלחתי להבין למה.‬

453
00:32:31,283 --> 00:32:34,745
‫חשבתי, "מה קורה פה? מי הבחור הזה?"‬

454
00:32:36,664 --> 00:32:41,002
‫ניסיתי לערוך עליו מחקר באזור, ‬
‫לחפש באינטרנט.‬

455
00:32:43,170 --> 00:32:45,214
‫הכרתי אותו בשם דייוויד הנדי.‬

456
00:32:45,297 --> 00:32:47,008
‫- דייוויד הנדי -‬

457
00:32:47,091 --> 00:32:49,510
‫חיפשתי במדריכים מקומיים‬
‫ובמנועי חיפוש מקומיים.‬

458
00:32:49,593 --> 00:32:50,970
‫- דייוויד הנדי -‬

459
00:32:51,053 --> 00:32:52,847
‫לא מצאתי עליו כלום.‬

460
00:32:53,723 --> 00:32:54,932
‫הוא היה כמו רוח רפאים.‬

461
00:32:56,976 --> 00:32:59,478
‫- 2013 -‬

462
00:33:01,772 --> 00:33:05,109
‫- 1993 -‬

463
00:33:07,153 --> 00:33:10,322
‫- שישה חודשים במנוסה -‬

464
00:33:10,406 --> 00:33:11,741
‫התקשרתי למשטרה.‬

465
00:33:12,283 --> 00:33:14,452
‫הם אמרו ששרה מעל גיל 18.‬

466
00:33:14,535 --> 00:33:18,122
‫היא הייתה אישה חופשית ‬
‫שיכולה לקבל החלטות בעצמה.‬

467
00:33:18,205 --> 00:33:20,207
‫"למה אתה מבזבז את הזמן של המשטרה?"‬

468
00:33:22,251 --> 00:33:24,295
‫הייתי חייב למצוא אותה בעצמי.‬

469
00:33:25,463 --> 00:33:26,964
‫ידעתי ששרה נעדרת.‬

470
00:33:27,548 --> 00:33:30,301
‫ידעתי שהיא כנראה עם רוברט.‬

471
00:33:30,384 --> 00:33:33,262
‫אבל איפה?‬

472
00:33:36,390 --> 00:33:41,520
‫היה צריך לעבור ‬
‫על כל המקומות שהם יכלו להתאכסן בהם.‬

473
00:33:42,438 --> 00:33:45,691
‫אבל אתה עוקב אחרי עקבות, שייתכן והתקררו.‬

474
00:33:45,775 --> 00:33:46,901
‫- מוניות קיי -‬

475
00:33:47,985 --> 00:33:51,113
‫יכולים להיות 100 מקומות שונים,‬

476
00:33:51,197 --> 00:33:55,201
‫ובודקים עם כל אחד אם הם התאכסנו שם.‬

477
00:33:59,497 --> 00:34:01,582
‫"שלום. מדבר פיטר סמית'.‬

478
00:34:03,417 --> 00:34:04,251
‫שלום?"‬

479
00:34:04,335 --> 00:34:05,669
‫שלום? בוקר טוב.‬

480
00:34:05,753 --> 00:34:07,338
‫"בבקשה, תוכל לעזור לי?"‬

481
00:34:07,421 --> 00:34:08,297
‫אתה יכול לעזור לי?‬

482
00:34:08,380 --> 00:34:10,257
‫"אני מחפש את הבת שלי."‬

483
00:34:10,340 --> 00:34:11,842
‫- אם-4 לונדון -‬

484
00:34:11,925 --> 00:34:13,135
‫קוראים לה שרה.‬

485
00:34:13,760 --> 00:34:16,639
‫"בוקר טוב. אני אבא של שרה."‬

486
00:34:16,722 --> 00:34:18,099
‫קוראים לי פיטר סמית'.‬

487
00:34:18,599 --> 00:34:21,309
‫"אני מחפש מידע. תוכלו לעזור לי?"‬

488
00:34:21,393 --> 00:34:22,561
‫יש לי בעיה.‬

489
00:34:22,644 --> 00:34:25,064
‫"אני מנסה לברר מה קרה.‬

490
00:34:25,146 --> 00:34:27,399
‫הבת שלי נעדרת."‬

491
00:34:27,483 --> 00:34:30,236
‫נעדרת.‬

492
00:34:31,070 --> 00:34:36,242
‫כשהגענו לבית המסתור, כולם היו מתוחים, ‬
‫במיוחד רוב.‬

493
00:34:37,535 --> 00:34:41,038
‫רוב גילה שאבא של שרה מנסה לאתר אותנו.‬

494
00:34:41,956 --> 00:34:45,626
‫עקבה אחת מובילה לשנייה, ‬
‫ולעוד אחת, ולעוד אחת.‬

495
00:34:45,709 --> 00:34:48,420
‫בית חווה, חדר להשכרה, מה שלא יהיה.‬

496
00:34:51,257 --> 00:34:53,717
‫רוב שלח אותי לחפש מכוניות.‬

497
00:34:53,800 --> 00:34:58,222
‫היה עליי לרשום איזה מכוניות ‬
‫חנו במקומות מסוימים,‬

498
00:34:58,305 --> 00:35:01,350
‫כדי שהממונים עליו ‬
‫יערכו בדיקות על לוחיות רישוי.‬

499
00:35:02,268 --> 00:35:05,855
‫חייבים לעבוד שלב אחר שלב.‬

500
00:35:06,939 --> 00:35:10,818
‫ואם מסיימים כל שלב בזהירות,‬

501
00:35:10,901 --> 00:35:13,154
‫בסופו של דבר תתרחש פריצת דרך.‬

502
00:35:18,701 --> 00:35:22,663
‫שרה נצפתה יוצאת מבית בפיטרבורו.‬

503
00:35:23,372 --> 00:35:24,415
‫אז אמרתי, "ובכן…‬

504
00:35:26,375 --> 00:35:28,669
‫מה הכתובת של הבית?"‬

505
00:35:37,469 --> 00:35:41,307
‫לא צעקתי. לא עשיתי הרבה רעש.‬

506
00:35:41,390 --> 00:35:45,769
‫הדבר האחרון שאני רוצה לעשות‬
‫הוא להודיע להם שאני מחפש אותם‬

507
00:35:46,645 --> 00:35:48,063
‫כי הם עלולים לברוח.‬

508
00:35:52,151 --> 00:35:55,237
‫איך נכנסים לבית נעול?‬

509
00:35:57,865 --> 00:36:01,243
‫מסתובבים מאחור ומחפשים פתח.‬

510
00:36:01,827 --> 00:36:04,330
‫אם לא מוצאים פתח, עושים אחד.‬

511
00:36:08,667 --> 00:36:13,088
‫לא נשארים לגמרי במסגרת החוק‬

512
00:36:14,048 --> 00:36:16,717
‫כשמנסים לברר דברים.‬

513
00:36:16,800 --> 00:36:18,636
‫אחרת, לא מגיעים רחוק.‬

514
00:36:27,811 --> 00:36:30,439
‫הבית בפיטרבורו היה ריק לגמרי,‬

515
00:36:30,522 --> 00:36:36,904
‫חוץ מחדר אחד שבו היו החפצים של ג'ון ושרה.‬

516
00:36:42,910 --> 00:36:45,496
‫נראה שפשוט הניחו שם את החפצים שלהם,‬

517
00:36:45,996 --> 00:36:47,873
‫ואז, "אנחנו חייבים לזוז".‬

518
00:36:52,836 --> 00:36:55,464
‫הרמתי פתק אחד מבין העיתונים.‬

519
00:36:58,342 --> 00:37:01,512
‫"תקשיב, יש לי חדשות טובות בשבילך.‬

520
00:37:02,304 --> 00:37:05,474
‫"איחוד מסחרי", חברת ביטוח…‬

521
00:37:05,557 --> 00:37:08,477
‫…הציעה לי מקום בתוכנית התמחות,‬

522
00:37:09,853 --> 00:37:12,106
‫בתשלום של 25 אלף ליש"ט בשנה."‬

523
00:37:14,358 --> 00:37:15,734
‫זו הייתה מכה קשה.‬

524
00:37:17,236 --> 00:37:22,199
‫זה היה מה שהיא אמרה לי בטלפון, מילה במילה.‬

525
00:37:23,492 --> 00:37:26,412
‫שרה קיבלה תסריט לקרוא ממנו.‬

526
00:37:27,788 --> 00:37:33,669
‫בשלב הזה, ‬
‫ידעתי שחייב להיות מישהו שמושך בחוטים.‬

527
00:37:35,629 --> 00:37:38,966
‫לא יכולתי להוכיח את זה,‬
‫אבל הייתי די בטוח שזה רוברט.‬

528
00:37:47,516 --> 00:37:51,770
‫הגענו לבית המסתור החדש בשפילד,‬
‫ברחוב דורותי.‬

529
00:37:51,854 --> 00:37:53,731
‫רוב אמר שיש מכשירי ציתות בבית,‬

530
00:37:53,814 --> 00:37:59,194
‫כך שה-MI5 יוכלו לפקח על אבטחת המבנה.‬

531
00:38:05,075 --> 00:38:07,119
‫נאלצתי לשנות את המראה שלי.‬

532
00:38:07,202 --> 00:38:11,040
‫השיער שלי היה צריך להיות‬
‫באורך של כשניים וחצי ס"מ,‬

533
00:38:11,123 --> 00:38:14,335
‫והוא היה צריך להיות בלונדיני,‬
‫כלומר, בלונד פלטינה.‬

534
00:38:24,511 --> 00:38:27,890
‫רוב נתן לנו הוראות קפדניות‬
‫לא לומר את שמותינו האמיתיים.‬

535
00:38:27,973 --> 00:38:29,641
‫אז אני הפכתי לג'יימי.‬

536
00:38:29,725 --> 00:38:31,268
‫- המלצר שלך‬
‫ג'יימי -‬

537
00:38:33,937 --> 00:38:37,858
‫אמרו לי, "אל תגלה שום דבר על עצמך ‬
‫או על העבר שלך.‬

538
00:38:37,941 --> 00:38:40,819
‫אל תיצור קשרים עם אנשים בסביבה".‬

539
00:38:42,780 --> 00:38:46,158
‫בתור כיסוי, רוב סידר לי עבודה בתור ברמן.‬

540
00:38:48,535 --> 00:38:52,206
‫עבדתי בחנות פיש אנד צ'יפס‬
‫תחת השם בטי סמית'.‬

541
00:38:52,289 --> 00:38:53,665
‫- "הדגנק פיש אנד צ'יפס"‬
‫בטי -‬

542
00:38:54,458 --> 00:38:58,337
‫- 7:00 -‬

543
00:38:58,420 --> 00:39:02,549
‫החיים שלי היו לקום בבוקר,‬
‫לקנות כרטיס לאוטובוס,‬

544
00:39:03,217 --> 00:39:05,302
‫לעבוד במשמרת של שש או שמונה שעות,‬

545
00:39:05,803 --> 00:39:06,637
‫לחכות,‬

546
00:39:07,179 --> 00:39:09,556
‫לנסוע עד 12 בלילה,‬

547
00:39:09,640 --> 00:39:13,185
‫לבצע מעקב, לישון, לעשות הכול מחדש.‬

548
00:39:14,103 --> 00:39:19,400
‫קם, קונה את כרטיס האוטובוס שלי, ‬
‫עובד, מחכה…‬

549
00:39:19,483 --> 00:39:21,151
‫שבועות על גבי שבועות של מתח.‬

550
00:39:22,027 --> 00:39:24,988
‫נורו חמש יריות, והשוטר נפגע משתיים.‬

551
00:39:25,072 --> 00:39:26,949
‫שלושה אנשים נהרגו מהפיצוץ.‬

552
00:39:27,449 --> 00:39:29,410
‫קם, כרטיס לאוטובוס…‬

553
00:39:29,493 --> 00:39:31,995
‫לא לדעת מה קורה כל הזמן.‬

554
00:39:32,079 --> 00:39:34,373
‫לחכות שעות, נסיעה ארוכה…‬

555
00:39:34,456 --> 00:39:37,751
‫לא לדעת מי עוקב אחרייך, ‬
‫לדאוג לגבי מה שקורה.‬

556
00:39:37,835 --> 00:39:38,710
‫קם…‬

557
00:39:39,711 --> 00:39:41,588
‫ושוב אנו חווים מוות.‬

558
00:39:42,214 --> 00:39:47,886
‫זה מתעצם כל כך עד שמרגישים לחוצים כל הזמן.‬

559
00:39:48,512 --> 00:39:50,556
‫קם, כרטיס לאוטובוס.‬

560
00:39:50,639 --> 00:39:53,058
‫נפגעים פונו לבתי חולים מקומיים.‬

561
00:39:53,142 --> 00:39:59,106
‫לעבוד, לחכות שעות, לנסוע, לישון.‬

562
00:39:59,189 --> 00:40:01,483
‫- שעון מעורר‬
‫נודניק - בסדר -‬

563
00:40:01,608 --> 00:40:02,901
‫כל יום היה אותו הדבר.‬

564
00:40:03,610 --> 00:40:05,195
‫התעוררתי בבוקר.‬
‫ -קם…‬

565
00:40:05,279 --> 00:40:07,030
‫דייוויד לקח אותי לעבודה.‬

566
00:40:08,198 --> 00:40:09,533
‫עבדתי.‬
‫-לחכות.‬

567
00:40:09,616 --> 00:40:13,120
‫חיכיתי.‬

568
00:40:13,203 --> 00:40:16,039
‫דייוויד היה אוסף אותי. הייתי חוזרת לישון.‬

569
00:40:16,623 --> 00:40:19,084
‫הייתי קמה, והכול היה חוזר על עצמו.‬

570
00:40:19,168 --> 00:40:20,210
‫שוב ושוב.‬

571
00:40:24,923 --> 00:40:27,593
‫עבדתי בתור ספרית, כמתלמדת.‬

572
00:40:28,760 --> 00:40:32,764
‫הייתי צריכה לשלם‬
‫300 ליש"ט שכר דירה בכל חודש,‬

573
00:40:33,307 --> 00:40:36,226
‫למרות שהרווחתי רק קצת יותר מ-400.‬

574
00:40:36,852 --> 00:40:39,313
‫לאימא היה פחות ופחות מה לומר בנדון.‬

575
00:40:39,980 --> 00:40:43,484
‫זה התחיל להיות, ‬
‫"תני לי את הכסף. אני אתן אותו לאימא שלך.‬

576
00:40:43,984 --> 00:40:45,277
‫אני אקח את שכר הדירה של אימא שלך".‬

577
00:40:47,196 --> 00:40:49,907
‫היה לי חיסכון עם עשרת אלפים ליש"ט…‬

578
00:40:51,783 --> 00:40:55,787
‫וכשהוא גילה את זה, הוא התחיל לצחוק.‬

579
00:40:58,499 --> 00:40:59,750
‫הוא היה כל כך…‬

580
00:41:01,376 --> 00:41:03,337
‫כמעט גאה בעצמו.‬

581
00:41:07,758 --> 00:41:13,013
‫דייוויד שכנע אותי להיכנס לבנק ולשקר,‬

582
00:41:14,348 --> 00:41:18,268
‫ולהגיד שאני מוציאה את הכסף‬
‫כדי לקנות את המכונית הראשונה שלי.‬

583
00:41:18,352 --> 00:41:23,023
‫הוצאתי את הכסף. ‬
‫הוא היה במעטפה. נתתי אותה לדייוויד.‬

584
00:41:24,733 --> 00:41:26,527
‫ומעולם לא ראיתי שוב את הכסף.‬

585
00:41:33,242 --> 00:41:36,995
‫לילה אחד אחרי העבודה, ‬
‫דייוויד לא הגיע לקחת אותי.‬

586
00:41:41,250 --> 00:41:44,044
‫כשדיברתי אתו בטלפון בבוקר,‬

587
00:41:45,629 --> 00:41:47,005
‫אמרתי לו שזה לא בסדר.‬

588
00:41:50,050 --> 00:41:52,219
‫אמרתי, "לא עושים את זה לאנשים.‬

589
00:41:52,302 --> 00:41:55,222
‫אתה לא משאיר אותי ‬
‫בסביבת העבודה המקצועית שלי‬

590
00:41:55,305 --> 00:41:58,100
‫לישון על הרצפה".‬

591
00:42:02,062 --> 00:42:05,983
‫הייתי צריכה לעזוב לטובת הבריאות שלי.‬

592
00:42:07,943 --> 00:42:11,154
‫אמרתי לאימא שלי שאני מצטערת.‬
‫לא יכולתי להיות שם יותר.‬

593
00:42:12,990 --> 00:42:15,117
‫אחרי שחייתי לבד במשך שנה,‬

594
00:42:15,951 --> 00:42:19,079
‫בסופו של דבר חידשתי את הקשר‬
‫עם ג'ייק ועם אבא שלי.‬

595
00:42:19,788 --> 00:42:23,917
‫נכנסתי למטבח שלי, וסופי עמדה שם, ו…‬

596
00:42:24,626 --> 00:42:26,795
‫כן. שנינו התחבקנו ובכינו.‬

597
00:42:28,547 --> 00:42:33,051
‫מדהים כמה מהר משאירים דברים מאחור‬
‫כשאוהבים מישהו.‬

598
00:42:38,557 --> 00:42:42,311
‫כשעזבתי, התחלתי להבין מה הוא עושה.‬

599
00:42:43,520 --> 00:42:45,731
‫אני חושבת שזה היה כדי להיפטר ממני.‬

600
00:42:47,274 --> 00:42:49,026
‫הוא רוצה אותה לגמרי לעצמו.‬

601
00:42:49,860 --> 00:42:53,322
‫- ינואר 2014 -‬

602
00:42:53,405 --> 00:42:57,576
‫ב-2014, שנתיים אחרי שהם התחילו לצאת,‬

603
00:42:58,827 --> 00:43:00,662
‫אימא ודייוויד עזבו את הבית.‬

604
00:43:02,664 --> 00:43:04,291
‫אף אחד לא ידע לאן הם הלכו.‬

605
00:43:11,340 --> 00:43:13,467
‫כשסנדרה עזבה, לא חשבתי‬

606
00:43:13,550 --> 00:43:17,346
‫שזו תהיה הפעם האחרונה‬
‫שאני או הילדים שלי נראה אותה.‬

607
00:43:20,641 --> 00:43:23,810
‫חזרתי לבית כדי להכין אותו למכירה.‬

608
00:43:24,686 --> 00:43:29,900
‫הייתי לגמרי מזועזע והמום לראות‬
‫שבחדר השינה הראשי,‬

609
00:43:29,983 --> 00:43:33,737
‫היה מנעול ענק בגודל תעשייתי.‬

610
00:43:36,657 --> 00:43:40,035
‫זה סוג המנעול ששמים בחנייה חיצונית‬
‫או בתא מעצר.‬

611
00:43:41,662 --> 00:43:43,747
‫הדלת הייתה נשברת לפני המנעול.‬

612
00:43:44,247 --> 00:43:48,168
‫זה נועד להשאיר מישהו ‬
‫בתוך החדר או מחוצה לו.‬

613
00:43:49,920 --> 00:43:55,967
‫נייר עיתון כיסה לגמרי את כל החלון.‬

614
00:43:56,051 --> 00:44:00,681
‫כדי שאף אחד מבחוץ ‬
‫לא יוכל לראות מה קורה בחדר הזה.‬

615
00:44:03,183 --> 00:44:05,686
‫אני חושב שזה מאוד מטריד ומאיים‬

616
00:44:05,769 --> 00:44:08,021
‫לעשות כאלה דברים קיצוניים,‬

617
00:44:08,105 --> 00:44:10,315
‫ראשית, למנוע שיראו מבחוץ מה קורה בבית,‬

618
00:44:10,399 --> 00:44:14,194
‫ושנית, לשים כזה מנעול גדול בתוך הבית.‬

619
00:44:28,333 --> 00:44:32,754
‫הופתעתי מהדואר שהיה בבית.‬

620
00:44:33,714 --> 00:44:38,844
‫היו כל החשבונות, מכתבי התראה אחרונה‬

621
00:44:38,927 --> 00:44:41,471
‫וזימונים לבית משפט שאפשר לדמיין.‬

622
00:44:43,348 --> 00:44:45,142
‫יש פה כל כך הרבה מכתבים.‬

623
00:44:45,225 --> 00:44:48,478
‫חשבונות מחברת החשמל, מחברת הטלפונים,‬

624
00:44:49,396 --> 00:44:51,815
‫מהמועצה המקומית.‬

625
00:44:52,774 --> 00:44:56,653
‫קנס על דו"ח חניה, זיכויי מס, ‬
‫כך מקבלים בחזרה הכסף.‬

626
00:44:56,737 --> 00:45:00,699
‫פרטי כרטיס אשראי, עוד דו"חות חניה.‬

627
00:45:00,782 --> 00:45:03,034
‫הנה מכתב מחברת המשכנתאות.‬

628
00:45:03,118 --> 00:45:06,246
‫לא שילמו את המשכנתא במשך חודשים רבים.‬

629
00:45:06,830 --> 00:45:07,664
‫וואו.‬

630
00:45:09,040 --> 00:45:12,169
‫לסנדרה לא הייתה משיכת יתר‬
‫או כרטיס אשראי לפני שהכירה אותו.‬

631
00:45:12,252 --> 00:45:14,463
‫אז המצב העצוב של ענייני הכספים,‬

632
00:45:14,546 --> 00:45:16,506
‫לדעתי, נוצר על ידי דייוויד.‬

633
00:45:18,383 --> 00:45:21,052
‫המכונית שאימא שלך ודייוויד נהגו בה.‬

634
00:45:21,136 --> 00:45:23,305
‫כספים על הרכב שלא שולמו.‬

635
00:45:23,388 --> 00:45:26,683
‫מדובר על מכונית של 35 אלף ליש"ט. ‬
‫הכי יוקרתית.‬

636
00:45:26,767 --> 00:45:30,395
‫המכונית הייתה מתנה לאימא שלי, ‬
‫אבל היא שילמה עליה.‬

637
00:45:30,979 --> 00:45:33,648
‫היא קיבלה מכונית ‬
‫שהיא הייתה צריכה לשלם עליה.‬

638
00:45:34,483 --> 00:45:37,402
‫הוא תמיד אמר לנו שהוא מצליח מאוד,‬

639
00:45:37,486 --> 00:45:41,448
‫קונה מכוניות יוקרתיות ויש לו שעונים יקרים.‬

640
00:45:41,531 --> 00:45:44,868
‫כשאני מסתכל על כל אלה,‬
‫אני מבין שהכול היה מזויף.‬

641
00:45:49,956 --> 00:45:51,792
‫חקרתי עוד קצת.‬

642
00:45:54,169 --> 00:45:57,672
‫כבר חיפשתי, אבל המשכתי לחפש עוד ועוד.‬

643
00:45:57,756 --> 00:45:58,882
‫- דייוויד הנדי -‬

644
00:46:01,843 --> 00:46:03,929
‫עדיין לא מצאתי עליו שום דבר.‬

645
00:46:06,389 --> 00:46:08,683
‫ואז קפץ לי רעיון‬

646
00:46:08,767 --> 00:46:12,938
‫לכתוב את המילים, "דייוויד הנדי מתחזה".‬

647
00:46:15,524 --> 00:46:20,111
‫עלה אתר שמתאר אדם עם השם הזה,‬

648
00:46:20,195 --> 00:46:22,697
‫אבל גם תחת השם רוברט פריגרד.‬

649
00:46:24,032 --> 00:46:25,659
‫"המתחזה שגנב את חיי.‬

650
00:46:25,742 --> 00:46:30,580
‫המשטרה תיארה אותו כרשע‬
‫ואמרה שהוא ברמה משל עצמו."‬

651
00:46:31,164 --> 00:46:33,834
‫"רוברט פריגרד, "המושך בחוטים",‬

652
00:46:33,917 --> 00:46:36,211
‫כפי שיכונה בקרוב ‬
‫על ידי הצהובונים הבריטיים.‬

653
00:46:36,294 --> 00:46:40,423
‫תוך התחזות לסוכן כדוגמת ג'יימס בונד, ‬
‫פריגרד כבר גנב‬

654
00:46:40,507 --> 00:46:43,301
‫כמעט שני מיליון דולר במזומן מקורבנותיו."‬

655
00:46:45,220 --> 00:46:47,138
‫ואז לחצתי על "תמונות".‬

656
00:46:47,222 --> 00:46:48,640
‫- תמונות -‬

657
00:46:49,933 --> 00:46:52,936
‫בול. דייוויד הנדי הוא רוברט פריגרד.‬

658
00:46:54,646 --> 00:46:55,730
‫זה אותו אדם.‬

659
00:46:56,231 --> 00:46:57,190
‫- הנדי -‬

660
00:46:59,317 --> 00:47:00,610
‫- פריגרד -‬

661
00:47:03,530 --> 00:47:07,409
‫הייתי בהלם מוחלט.‬
‫הפשעים שהוא ביצע הם איומים.‬

662
00:47:08,076 --> 00:47:11,705
‫האיש הזה היה ליד המשפחה שלי,‬
‫ולא ידענו מי הוא.‬

663
00:47:11,788 --> 00:47:13,039
‫- הונאה -‬

664
00:47:13,999 --> 00:47:15,000
‫- מלכודת -‬

665
00:47:15,876 --> 00:47:17,043
‫- רשע -‬

666
00:48:00,712 --> 00:48:05,717
‫תרגום כתוביות: תמר פימה‬