1
00:00:06,027 --> 00:00:08,028
‫- סדרה תיעודית מקורית של NETFLIX -‬

2
00:00:11,782 --> 00:00:15,995
‫אני יודעת שאסור להגיד את זה יותר,‬
‫כל דבר יכול להיות אומנות. כולם אומנים.‬

3
00:00:16,077 --> 00:00:17,830
‫אנשים הולכים לבית המשפט, כן?‬

4
00:00:17,913 --> 00:00:21,042
‫"לא אוכל להכין עוגה לזוג הומואים,‬
‫עוגת חתונה,‬

5
00:00:21,125 --> 00:00:22,668
‫כי העוגה היא האומנות שלי."‬

6
00:00:23,169 --> 00:00:25,379
‫מלבד ההיבט הפוליטי של זה,‬

7
00:00:25,463 --> 00:00:27,298
‫שיש לגנותו, יש היבט…‬

8
00:00:27,381 --> 00:00:31,302
‫יש לי חדשות בשבילך, מר אופה.‬
‫אם אתה יכול לאכול את זה, זו לא אומנות.‬

9
00:00:32,052 --> 00:00:37,099
‫בסדר? אם אתה יכול לומר,‬
‫"אני אקח את זה וכוס קפה", זו לא אומנות.‬

10
00:00:37,183 --> 00:00:38,392
‫זה נשנוש.‬

11
00:01:17,515 --> 00:01:18,516
‫כן?‬
‫-היי,‬

12
00:01:18,599 --> 00:01:20,476
‫אפשר לדבר על כתיבה עדכנית שלך?‬

13
00:01:20,559 --> 00:01:24,063
‫כתיבה עדכנית?‬
‫תן לי את המספר שלך. אני אתקשר אליך.‬

14
00:01:26,232 --> 00:01:28,734
‫איך אפשר ללמוד חוש הומור?‬

15
00:01:28,818 --> 00:01:33,114
‫איך ניתן להשיג חוש הומור?‬
‫באותו אופן שבו אפשר להשיג גובה.‬

16
00:01:33,989 --> 00:01:34,949
‫כן.‬

17
00:01:35,032 --> 00:01:38,160
‫מה אמרת על מישהו שמעלה לאינסטגרם‬
‫תמונות מהצילומים שלו?‬

18
00:01:38,244 --> 00:01:41,831
‫אני בחוץ ומישהו אומר,‬
‫"ראיתי את זה באינסטגרם, אז חשבתי לבוא."‬

19
00:01:41,914 --> 00:01:43,374
‫מי שם את זה באינסטגרם?‬

20
00:01:43,457 --> 00:01:45,000
‫לא, אני יודע. לא להאמין.‬

21
00:01:45,084 --> 00:01:47,211
‫אתה לא חושב שזה רעיון רע?‬

22
00:01:58,389 --> 00:02:01,475
‫אני זוכרת את הפעם הראשונה‬
‫שהבחנתי בחוסר כישרון בעצמי.‬

23
00:02:02,309 --> 00:02:03,853
‫ניגנתי בצ'לו כילדה,‬

24
00:02:04,770 --> 00:02:09,149
‫והייתה לנו תזמורת בבית הספר.‬
‫בכל בית ספר הייתה תזמורת.‬

25
00:02:10,109 --> 00:02:12,778
‫בי"ס ציבורי קטן…‬
‫בכל בי"ס ציבורי הייתה תזמורת.‬

26
00:02:14,029 --> 00:02:15,948
‫והם השאילו לך את הצ'לו.‬

27
00:02:16,574 --> 00:02:19,160
‫בגיל מסוים, אני לא זוכרת באיזה גיל,‬

28
00:02:19,243 --> 00:02:22,663
‫בית הספר לקח בחזרה את הצ'לו,‬

29
00:02:22,746 --> 00:02:27,501
‫ואם רצית להמשיך לנגן,‬
‫היית צריך לקנות צ'לו.‬

30
00:02:27,585 --> 00:02:32,131
‫אז אני זוכרת היטב שאמרתי להורים שלי,‬

31
00:02:32,214 --> 00:02:34,925
‫"אנחנו צריכים להחזיר את הצ'לו,‬
‫ואז לקנות צ'לו."‬

32
00:02:36,260 --> 00:02:38,679
‫ואני זוכרת שגרנו בבית קטן בן מספר קומות.‬

33
00:02:38,762 --> 00:02:42,141
‫היו, אני לא יודעת, ארבע מדרגות ואז המטבח.‬

34
00:02:42,224 --> 00:02:45,352
‫והייתי יושבת על המדרגות‬
‫ומקשיבה להוריי מדברים.‬

35
00:02:45,436 --> 00:02:48,856
‫ושמעתי את ההורים שלי‬
‫מנסים למצוא דרך לשלם על צ'לו.‬

36
00:02:48,939 --> 00:02:51,192
‫אז נכנסתי למטבח,‬

37
00:02:51,275 --> 00:02:53,861
‫שבו לא הייתי אמורה לדעת שהשיחה הזו מתנהלת,‬

38
00:02:53,944 --> 00:02:56,780
‫ואמרתי, "יודעים מה, אל תקנו לי צ'לו.‬

39
00:02:57,907 --> 00:02:59,658
‫אני לא מנגנת טוב. באמת שלא.‬

40
00:02:59,742 --> 00:03:02,912
‫זה לא שווה את זה.‬
‫לא שווה להוציא עליי את הכסף על זה."‬

41
00:03:02,995 --> 00:03:08,083
‫ואימא שלי אמרה, "טוב, את יודעת,‬
‫זה כי את לא מתאמנת מספיק.‬

42
00:03:08,959 --> 00:03:11,295
‫לו היית מתאמנת יותר, היית מנגנת טוב."‬

43
00:03:11,378 --> 00:03:14,673
‫ואמרתי, "לא, אם הייתי מתאמנת יותר,‬
‫הייתי מנגנת יותר טוב,‬

44
00:03:14,757 --> 00:03:16,175
‫אבל לעולם לא אנגן טוב."‬

45
00:03:16,258 --> 00:03:20,262
‫אך נהניתי מזה. זה הדבר היחיד שאני זוכרת‬
‫שהייתי גרועה בו ונהניתי ממנו.‬

46
00:03:21,472 --> 00:03:24,433
‫כשכל התזמורת מנגנת,‬
‫לא שומעים כמה אני גרועה.‬

47
00:03:24,516 --> 00:03:29,021
‫זאת חוויה די יפהפייה.‬
‫חוץ מזה, ליאונרד ברנשטיין היה אליל ילדותי.‬

48
00:03:42,034 --> 00:03:45,246
‫כשהייתי ילדה‬
‫הייתה לליאונרד ברנשטיין תוכנית טלוויזיה‬

49
00:03:45,329 --> 00:03:46,747
‫בשם "קונצרטים לצעירים",‬

50
00:03:46,830 --> 00:03:48,415
‫והיא שודרה בימי ראשון,‬

51
00:03:48,499 --> 00:03:51,543
‫ובכל יום ראשון הייתי מחכה‬
‫לראות את ליאונרד ברנשטיין.‬

52
00:03:51,627 --> 00:03:52,753
‫הערצתי אותו.‬

53
00:03:53,337 --> 00:03:56,924
‫ילדים אמיתיים הלכו לקונצרטים.‬
‫אני לא, אבל ראיתי אותם נכנסים.‬

54
00:03:57,007 --> 00:03:59,885
‫עברו בטח כשנתיים עד שהבנתי שהם אמיתיים.‬

55
00:03:59,969 --> 00:04:03,138
‫כאילו, "אלה ילדים אמיתיים?"‬
‫כנראה חשבתי שהם שחקנים.‬

56
00:04:03,222 --> 00:04:07,226
‫בסדר. עכשיו, מה משמעות המוזיקה הזו, לדעתך?‬

57
00:04:07,810 --> 00:04:09,103
‫מוזיקה היא תווים.‬

58
00:04:09,687 --> 00:04:13,190
‫תווים וצלילים יפים שמורכבים יחד בצורה כזו‬

59
00:04:13,274 --> 00:04:16,610
‫שאנחנו נהנים להקשיב להם. זה כל העניין.‬

60
00:04:16,694 --> 00:04:18,821
‫הוא היה מסביר דברים בטלוויזיה,‬

61
00:04:18,903 --> 00:04:23,450
‫והוא גם נראה‬
‫בדיוק כמו מנצח תזמורת בדמיון של ילד.‬

62
00:04:23,534 --> 00:04:24,952
‫זה גם עזר מאוד.‬

63
00:04:30,874 --> 00:04:34,169
‫"זה הדבר שאפשר לעשות על הכלי הזה,‬

64
00:04:34,253 --> 00:04:36,338
‫וזה לא מי שאת, פראן.‬

65
00:04:36,880 --> 00:04:40,301
‫את לא יכולה לעשות את זה."‬
‫ידעתי זה לא ישנה כמה אתאמן.‬

66
00:04:40,384 --> 00:04:42,261
‫בסדר. אז שם זה נגמר.‬

67
00:04:43,137 --> 00:04:44,513
‫אז ידעתי מה זה כישרון,‬

68
00:04:44,596 --> 00:04:49,268
‫כי הייתי מודעת מאוד לחוסר שלו בעצמי,‬
‫טוב, בזה.‬

69
00:04:49,351 --> 00:04:52,604
‫כשהייתי קטנה,‬
‫בשלב מסוים רציתי להיות אומנית וחשבתי,‬

70
00:04:52,688 --> 00:04:54,356
‫"למה החלטת שלא להיות?"‬

71
00:04:54,857 --> 00:04:59,361
‫ואז חשבתי, "החלטת לא להיות אומנית.‬
‫נעים מדי, פראן."‬

72
00:05:00,446 --> 00:05:03,282
‫נעים לי לצייר.‬

73
00:05:03,365 --> 00:05:04,450
‫אז, כאילו,‬

74
00:05:04,533 --> 00:05:11,373
‫השיפוטיות הקשה שלי כלפיי אחרים,‬
‫אני גרועה בהרבה עם עצמי.‬

75
00:05:11,457 --> 00:05:15,836
‫זה כמו כשאנשים אומרים‬
‫"למה ליהודים אסור לאכול בייקון?"‬

76
00:05:15,919 --> 00:05:17,546
‫ואני תמיד אומרת, "טעים מדי.‬

77
00:05:19,673 --> 00:05:20,883
‫זה טעים מדי."‬

78
00:05:20,966 --> 00:05:24,636
‫בשלב מסוים, מישהו אמר, "זה ממש טעים. לא."‬

79
00:05:24,720 --> 00:05:28,599
‫אז, בשלב מסוים, בטח חשבתי, באופן לא מודע,‬

80
00:05:28,682 --> 00:05:31,310
‫"איור, ציור, זה מהנה מדי. לא."‬

81
00:05:32,061 --> 00:05:33,020
‫- אלק בולדווין -‬

82
00:05:33,103 --> 00:05:36,148
‫מאיפה חוש ההומור שלך, לדעתך?‬
‫יותר מלידה או מהסביבה?‬

83
00:05:36,231 --> 00:05:40,069
‫הייתי אומרת שמלידה, כי הסביבה‬
‫לא כל כך טיפחה את זה, אני מבטיחה לך.‬

84
00:05:40,694 --> 00:05:43,447
‫כלומר, למעשה, הוענשתי על זה.‬

85
00:05:43,530 --> 00:05:46,450
‫בילדותי… הייתי ילדה.‬
‫אולי לא חלקת את החוויה הזאת.‬

86
00:05:46,533 --> 00:05:51,121
‫ואימא שלי אמרה לי,‬
‫כשהייתי בת 12 או משהו כזה,‬

87
00:05:51,205 --> 00:05:55,584
‫"אל תהיי מצחיקה בסביבת בנים.‬
‫בנים לא אוהבים בנות מצחיקות."‬

88
00:05:56,251 --> 00:05:57,586
‫למרבה הצער, היא טעתה.‬

89
00:05:59,129 --> 00:06:02,299
‫אבל הדבר היחיד שאי פעם זכיתי בו,‬
‫בכיתה ט'‬

90
00:06:02,383 --> 00:06:05,719
‫זכיתי בפרס "שנינות השכבה",‬
‫ופחדתי לקחת אותו הביתה.‬

91
00:06:05,803 --> 00:06:08,847
‫באיזה בית ספר למדת,‬
‫שנתנו בו פרס על שנינות?‬

92
00:06:08,931 --> 00:06:13,060
‫חטיבת הביניים מוריסטאון, וזו הייתה‬
‫הפעם האחרונה שהשלמתי לימודים איפשהו.‬

93
00:06:13,852 --> 00:06:16,480
‫היה פרס "האדם הכי שנון"?‬
‫-כן. שנינות השכבה.‬

94
00:06:16,563 --> 00:06:18,482
‫זו לא הייתה תחרות קשה, אתה יודע.‬

95
00:06:19,608 --> 00:06:21,527
‫לא התחריתי עם אוסקר ויילד.‬

96
00:06:23,862 --> 00:06:27,699
‫אני זוכרת כשהייתי צעירה, ממש צעירה,‬
‫בת 12, 13 או משהו כזה,‬

97
00:06:27,783 --> 00:06:29,618
‫הייתי בבית הוריי, שבו גרתי.‬

98
00:06:30,744 --> 00:06:34,957
‫אני זוכרת ששכבתי על הדשא,‬
‫הסתכלתי לשמיים וחשבתי,‬

99
00:06:35,040 --> 00:06:36,417
‫"איך אני אצא מפה?"‬

100
00:06:37,292 --> 00:06:40,421
‫איני רוצה שתחשוב שילדותי הייתה דיקנסאית.‬
‫היא לא הייתה.‬

101
00:06:40,504 --> 00:06:41,755
‫אבל היא לא התאימה לי.‬

102
00:06:42,297 --> 00:06:44,425
‫זה לא שזה היה מקום רע.‬

103
00:06:44,508 --> 00:06:48,429
‫זה פשוט היה כזה,‬
‫"לא, זה לא המקום הנכון בשבילי."‬

104
00:06:49,847 --> 00:06:53,934
‫למה כל כך הרבה צעירים‬
‫עדיין מגיעים לניו יורק, לדעתך? מה יש כאן?‬

105
00:06:55,394 --> 00:06:57,729
‫ניו יורק. זה מה שיש כאן.‬

106
00:06:59,148 --> 00:07:00,441
‫מה אין כאן?‬

107
00:07:01,358 --> 00:07:04,653
‫ככה מסתכלים על זה.‬
‫לא משנה מאיפה הם, זה לא כאן.‬

108
00:07:05,612 --> 00:07:06,530
‫אז הם באים.‬

109
00:07:06,613 --> 00:07:07,906
‫אחת מהסיבות‬

110
00:07:07,990 --> 00:07:11,493
‫שאנשים בגילנו הגיעו לניו יורק,‬
‫אם היית גאה, הייתה שהיית גאה.‬

111
00:07:12,077 --> 00:07:13,745
‫כעת אפשר להיות גאה בכל מקום.‬

112
00:07:13,829 --> 00:07:15,622
‫בסדר?‬

113
00:07:15,706 --> 00:07:19,543
‫אבל אנחנו באנו לכאן‬
‫כי לא יכולת לגור במקומות ההם.‬

114
00:07:20,502 --> 00:07:23,046
‫כך שזה יצר, אתה יודע,‬

115
00:07:23,130 --> 00:07:29,720
‫מין צפיפות של הומוסקסואלים זועמים,‬
‫שזה תמיד טוב לעיר.‬

116
00:07:30,429 --> 00:07:35,976
‫אין דבר טוב יותר לעיר מאשר אוכלוסייה צפופה‬
‫של הומוסקסואלים זועמים.‬

117
00:07:36,810 --> 00:07:39,229
‫ואז, בשלב מסוים, הומוסקסואלים שמחים מאוד,‬

118
00:07:39,313 --> 00:07:41,648
‫כשמגלים שממש כיף פה!‬

119
00:07:42,774 --> 00:07:48,405
‫הרבה אנשים שאני מכירה‬
‫שהגיעו לניו יורק ממקומות שאינם ניו יורק…‬

120
00:07:49,698 --> 00:07:52,951
‫הרבה אנשים זכו להצלחה רבה.‬

121
00:07:53,535 --> 00:07:55,746
‫יותר מאנשים שנולדו בניו יורק.‬

122
00:07:55,829 --> 00:07:59,917
‫ואני חושבת שזה בגלל שאנשים שנולדו בה‬
‫הבינו כמה זה היה קשה.‬

123
00:08:00,000 --> 00:08:03,128
‫אבל אם לא ידעת כמה זה קשה, פשוט באת.‬

124
00:08:03,212 --> 00:08:06,173
‫אתה יודע, כלומר, אני כתבתי שירה בצעירותי.‬

125
00:08:06,256 --> 00:08:08,091
‫ואני נכנסתי למשרדי "גרוב פרס",‬

126
00:08:08,175 --> 00:08:13,639
‫שהייתה הוצאה לאור בוהמיינית מכובדת מאוד,‬

127
00:08:14,765 --> 00:08:16,266
‫עם ספר שירה שכתבתי.‬

128
00:08:16,850 --> 00:08:19,269
‫נכנסתי, יחפה, ברצוני לציין.‬

129
00:08:19,353 --> 00:08:20,938
‫הסתובבתי בניו יורק יחפה.‬

130
00:08:21,021 --> 00:08:25,067
‫מה שמדהים בעיניי זה שאני בחיים,‬
‫אחרי שהלכתי יחפה בניו יורק.‬

131
00:08:25,150 --> 00:08:29,905
‫אז נכנסתי ושמתי את כתב היד‬
‫על השולחן של פקידת הקבלה.‬

132
00:08:30,697 --> 00:08:32,907
‫ואמרתי, "אני משוררת."‬

133
00:08:33,534 --> 00:08:35,493
‫כלומר, "אני משוררת", באמת?‬

134
00:08:36,911 --> 00:08:40,791
‫"שלום, ג'ון דאן." "אני משוררת."‬

135
00:08:41,500 --> 00:08:44,962
‫"ואני רוצה להגיש את כתב היד הזה."‬
‫"בסדר", היא אמרה.‬

136
00:08:45,796 --> 00:08:50,634
‫והשארתי אותו שם, ואז חיכיתי כל יום‬

137
00:08:50,717 --> 00:08:52,803
‫שיגיע מכתב בו כתוב,‬

138
00:08:52,886 --> 00:08:56,306
‫"אנחנו שמחים מאוד‬
‫שגילינו אותך כמשוררת נהדרת."‬

139
00:08:56,390 --> 00:09:00,227
‫לבסוף, המכתב הגיע,‬
‫ובו נכתב, "תודה בכל מקרה."‬

140
00:09:01,311 --> 00:09:04,856
‫אבל אחרי שהספר הראשון שלי יצא,‬
‫אחד הדברים הראשונים שחשבתי היה‬

141
00:09:04,940 --> 00:09:07,067
‫"תודה לאל שלא פרסמו את הספר ההוא."‬

142
00:09:07,150 --> 00:09:10,988
‫כי, כמובן, הייתי משוררת איומה,‬
‫ואז היו מדפיסים אותו מחדש.‬

143
00:09:11,071 --> 00:09:13,907
‫אז היה לי הרבה מזל שדחו אותי.‬

144
00:09:14,491 --> 00:09:19,246
‫האגדה מספרת שנזרקת מהתיכון‬
‫ונסעת לניו יורק.‬

145
00:09:19,329 --> 00:09:22,583
‫איך שרדת? מה עשית כשהגעת לניו יורק?‬

146
00:09:22,666 --> 00:09:24,084
‫זה מעולם לא הפחיד אותי.‬

147
00:09:24,167 --> 00:09:29,339
‫לפחות אני לא חשבתי‬
‫שאני לא יכולה לעשות דברים…‬

148
00:09:29,423 --> 00:09:31,508
‫- פראן ליבוביץ‬
‫סופרת / הומוריסטאית -‬

149
00:09:31,592 --> 00:09:34,261
‫די מדהים,‬
‫בהתחשב בכך שהייתי כזו כישלון בביה"ס,‬

150
00:09:34,344 --> 00:09:37,014
‫וזה היה המקצוע היחיד שלי לפני כן.‬

151
00:09:37,097 --> 00:09:41,226
‫אי אפשר להיות כישלון אקדמי רציני יותר‬
‫מאשר להיזרק מהתיכון בכיתה י"ב.‬

152
00:09:41,310 --> 00:09:44,354
‫זה לא שהיו מאחוריי‬
‫חיים שלמים של הצלחה שתמכו בי.‬

153
00:09:45,147 --> 00:09:46,690
‫אבל פשוט לא חשבתי על זה.‬

154
00:09:46,773 --> 00:09:50,694
‫פשוט נסעתי לניו יורק כדי לכתוב, וזהו זה.‬

155
00:09:51,987 --> 00:09:54,156
‫אהבתי לכתוב כשהייתי ילדה.‬

156
00:09:54,823 --> 00:09:58,910
‫אהבתי לכתוב עד הפעם הראשונה‬
‫שקיבלתי משימה לכתוב תמורת כסף.‬

157
00:09:59,703 --> 00:10:00,996
‫ואז שנאתי לכתוב.‬

158
00:10:01,663 --> 00:10:02,664
‫הכרתי,‬

159
00:10:04,291 --> 00:10:09,838
‫אפשר לומר, בחיי,‬
‫רק סופרת ממש טובה אחת שאוהבת לכתוב.‬

160
00:10:11,048 --> 00:10:15,802
‫רק אחת שאוהבת לכתוב.‬
‫רוב האנשים שאוהבים לכתוב איומים בכתיבה.‬

161
00:10:15,886 --> 00:10:19,222
‫כמובן שהם אוהבים לכתוב.‬
‫אני אוהבת לשיר. אני זמרת איומה.‬

162
00:10:19,306 --> 00:10:22,643
‫זה לא מפתיע, אם אתה אוהב לעשות משהו,‬
‫שאתה ממש גרוע בו.‬

163
00:10:22,726 --> 00:10:23,935
‫העניין הוא כזה:‬

164
00:10:24,019 --> 00:10:27,689
‫אפשר לעשות הרבה דברים שאינם טובים,‬

165
00:10:27,773 --> 00:10:33,612
‫ואין דבר רע בלעשות דברים‬
‫בצורה כושלת, גרועה או איומה,‬

166
00:10:33,695 --> 00:10:35,113
‫אבל שמרו את זה לעצמכם.‬

167
00:10:35,197 --> 00:10:36,323
‫אל תחלקו את זה.‬

168
00:10:36,948 --> 00:10:42,371
‫אני חושבת שיש לאנשים מחויבות‬
‫להראות לעולם דברים…‬

169
00:10:43,747 --> 00:10:48,460
‫לא דברים נהדרים, הרוב לא מסוגלים לזה,‬
‫אבל טובים מרוב הדברים שאנשים מראים לעולם.‬

170
00:10:48,543 --> 00:10:51,046
‫בימינו, אנשים מראים הכול. כל דבר ודבר.‬

171
00:10:54,007 --> 00:10:56,051
‫אין בזה שום בעיה, מבחינה מוסרית,‬

172
00:10:57,344 --> 00:11:00,514
‫אבל אני תוהה, כאילו, איך האנשים האלה…‬

173
00:11:00,597 --> 00:11:02,933
‫אלה שתמיד עשו את זה, צעירים,‬

174
00:11:03,016 --> 00:11:04,851
‫שתמיד חיו בעולם הזה,‬

175
00:11:05,811 --> 00:11:08,271
‫מעניין איך הם ישפטו משהו.‬

176
00:11:09,439 --> 00:11:15,070
‫אתה יודע?‬
‫ומאחר שהבחנה היא המקצוע שלי, בעיקרון,‬

177
00:11:15,153 --> 00:11:16,738
‫ושיפוט זה המקצוע שלי,‬

178
00:11:17,239 --> 00:11:20,867
‫אני לא חושבת שיש אנשים כמוני בדור צעיר.‬

179
00:11:21,952 --> 00:11:23,787
‫אסור להם להיות כמוני.‬

180
00:11:23,870 --> 00:11:27,290
‫לא שחיי היו מצע של שושנים,‬
‫לא שאנשים אוהבים את התנהלותי,‬

181
00:11:27,374 --> 00:11:29,710
‫אבל, אתה יודע, הם…‬

182
00:11:30,836 --> 00:11:34,381
‫או שהם מאוד ביקורתיים בצורה מטורפת,‬

183
00:11:34,464 --> 00:11:37,217
‫נגיד, "אני שונא את התסרוקת שלך.‬
‫מגיע לך למות."‬

184
00:11:37,300 --> 00:11:42,139
‫אתה יודע, או שהם מגזימים מאוד בשבחים.‬

185
00:11:42,681 --> 00:11:45,892
‫"זה נהדר. את נהדרת. תמשיכי. את נהדרת."‬

186
00:11:46,518 --> 00:11:48,854
‫אני פשוט הייתי אומרת, אתה יודע,‬

187
00:11:49,438 --> 00:11:52,566
‫"התסרוקת שלך?‬
‫אף אחד לא צריך להיהרג בשביל התסרוקת שלך.‬

188
00:11:52,649 --> 00:11:55,652
‫אבל הכתיבה שלך? תפסיק. אל תמשיך.‬
‫אתה לא נהדר."‬

189
00:11:57,237 --> 00:12:01,199
‫פעם שאלתי אותך… כי לעיתים קרובות‬
‫את מביעה עד כמה את אוהבת לכתוב.‬

190
00:12:01,283 --> 00:12:03,368
‫שזה לא דבר שכותבים אומרים הרבה.‬

191
00:12:03,910 --> 00:12:04,870
‫- טוני מוריסון -‬

192
00:12:04,953 --> 00:12:09,040
‫שאלתי למה את אוהבת לכתוב. אמרת,‬
‫"כי אחרת אני תקועה עם החיים."‬

193
00:12:11,334 --> 00:12:17,841
‫טוב, אני חייבת לומר שאחרי שסיימתי‬
‫את הספר הראשון שכתבתי, "העין הכי כחולה",‬

194
00:12:17,924 --> 00:12:23,513
‫הייתה תקופה של מלנכוליה עמוקה מאוד, ואני…‬

195
00:12:23,597 --> 00:12:29,478
‫עכשיו אני יודעת.‬
‫אני יכולה לצפות לתחושה הזו בסיום רומן.‬

196
00:12:30,937 --> 00:12:33,315
‫ובסופה של ההגהה האחרונה,‬

197
00:12:33,398 --> 00:12:36,693
‫בהתעסקות הבלתי פוסקת בזה,‬

198
00:12:36,777 --> 00:12:39,863
‫בלוודא שזו המילה הזו ולא המילה הזו.‬

199
00:12:40,697 --> 00:12:41,782
‫אבל זה נכון.‬

200
00:12:41,865 --> 00:12:46,953
‫"תקועה עם החיים" זה אולי קצת חזק, פראן,‬
‫אבל זה בהחלט…‬

201
00:12:47,037 --> 00:12:48,997
‫אני רק מצטטת אותך, במדויק.‬

202
00:12:51,208 --> 00:12:56,046
‫הדבר העיקרי שנחוץ לכותבים, או לציירים,‬
‫או כל סוג אחר של אומן, הוא כישרון.‬

203
00:12:56,129 --> 00:13:00,258
‫והדבר הנפלא בכישרון הוא שזה הדבר היחיד,‬

204
00:13:00,342 --> 00:13:01,718
‫הדבר היחיד שעולה בדעתי,‬

205
00:13:01,802 --> 00:13:07,015
‫שחד משמעית מחולק באופן רנדומלי‬
‫בקרב אוכלוסיית העולם.‬

206
00:13:07,098 --> 00:13:11,144
‫זה לא קשור לכלום. אי אפשר לקנות כזה.‬

207
00:13:11,228 --> 00:13:14,314
‫אי אפשר ללמוד את זה.‬
‫אתה יודע, אי אפשר לרשת את זה.‬

208
00:13:14,856 --> 00:13:17,234
‫אי אפשר. זה לא גנטי. בסדר?‬

209
00:13:17,317 --> 00:13:21,988
‫זה מפוזר כמו חול מסביב לעולם,‬
‫וזה יכול לצוץ בכל מקום.‬

210
00:13:22,072 --> 00:13:24,825
‫עכשיו, יש הרבה מקומות שבהם אולי יש כישרון,‬

211
00:13:24,908 --> 00:13:26,660
‫אבל אין שום יכולת לבטא את זה.‬

212
00:13:26,743 --> 00:13:29,120
‫בסדר? יש הרבה מקומות כאלה, אבל…‬

213
00:13:30,580 --> 00:13:33,834
‫וזו כנראה הסיבה שבגללה אנשים תמיד,‬

214
00:13:33,917 --> 00:13:36,419
‫בעיקר במדינה הזאת,‬

215
00:13:36,503 --> 00:13:41,174
‫מחפשים אחר הסברים להצלחה של ספר או…‬

216
00:13:41,258 --> 00:13:44,761
‫כשאני אומרת "הצלחה",‬
‫אין בכוונתי להצלחה מסחרית. מלבד כישרון.‬

217
00:13:45,887 --> 00:13:47,889
‫כי זה מעצבן אנשים.‬

218
00:13:49,683 --> 00:13:51,893
‫כמה עשירה הייתה אדית וורטון כשהתחילה?‬

219
00:13:51,977 --> 00:13:54,312
‫מאוד. אדית וורטון הייתה עשירה ביותר.‬

220
00:13:54,396 --> 00:13:56,982
‫היא הייתה ממש עשירה. בסדר?‬

221
00:13:57,065 --> 00:14:00,360
‫הדבר העיקרי שהופך את אדית וורטון‬
‫לסופרת נהדרת הוא כישרון.‬

222
00:14:01,069 --> 00:14:04,072
‫אבל בשל פריווילגיות עושרה ומעמדה‬
‫יש לנו את הספר הזה…‬

223
00:14:04,155 --> 00:14:05,991
‫- עידן התמימות‬
‫מאת אדית וורטון -‬

224
00:14:06,074 --> 00:14:07,033
‫והוא מרתק.‬

225
00:14:07,117 --> 00:14:11,746
‫אבל נדיר מאוד שמישהו במעמדה יכתוב.‬

226
00:14:11,830 --> 00:14:15,125
‫אז רוב האנשים שכתבו על המעמד הזה היו בחוץ.‬

227
00:14:15,208 --> 00:14:17,794
‫זה היה… באמת. ואישה במיוחד.‬

228
00:14:17,878 --> 00:14:20,297
‫היו הרבה נשים עשירות אחרות‬

229
00:14:20,380 --> 00:14:23,717
‫בתקופתה של אדית וורטון,‬
‫והן לא כתבו את הספרים האלה.‬

230
00:14:23,800 --> 00:14:27,387
‫מכיוון שתמיד יהיו נשים עשירות,‬
‫זה טוב אם מקבלים אחת כזאת.‬

231
00:14:27,470 --> 00:14:32,601
‫יש כאן מכתב שאני אקרא,‬
‫מה"ניו יורק טיימס" ב-31 ביולי,‬

232
00:14:33,226 --> 00:14:35,061
‫במאמר שקראתי באיזה לילה,‬

233
00:14:35,145 --> 00:14:39,524
‫"מנהל במחלקת החינוך בעיר‬
‫מגנה בחינת כישורי קריאה‬

234
00:14:39,608 --> 00:14:42,569
‫בה השתמשו בקטע‬
‫מתוך 'עידן התמימות' של אדית וורטון."‬

235
00:14:44,070 --> 00:14:47,490
‫והקטע המדובר מתחיל, ציטוט,‬

236
00:14:47,574 --> 00:14:53,788
‫"באופן כללי הייתה הסכמה בניו יורק‬
‫שהרוזנת אולנסקה 'איבדה את מראה הטוב'."‬

237
00:14:55,665 --> 00:15:00,128
‫התלונה היא, ציטוט,‬
‫"כל בחורה שנבחנת", סוף ציטוט,‬

238
00:15:00,795 --> 00:15:05,133
‫תחווה את האזכור של לאבד את המראה הטוב שלך‬
‫בתור, ציטוט, "אגרוף נפשי".‬

239
00:15:06,718 --> 00:15:07,636
‫סוף ציטוט.‬

240
00:15:07,719 --> 00:15:11,806
‫שלא לדבר על הרוזנות, שאולי…‬
‫אתה יודע, זה כזה…‬

241
00:15:12,432 --> 00:15:15,101
‫תמיד דאגתי לא להעליב שום רוזנות.‬

242
00:15:17,812 --> 00:15:19,314
‫זה מטורף!‬

243
00:15:20,315 --> 00:15:22,734
‫בסדר? כלומר אבל אני נרגשת מאוד.‬

244
00:15:22,817 --> 00:15:26,988
‫זו הדרך היחידה לגרום להם‬
‫לקרוא את אדית וורטון, דרך אגב, אז…‬

245
00:15:31,576 --> 00:15:33,203
‫- סטיבי וונדר, מרווין גיי -‬

246
00:15:33,286 --> 00:15:37,040
‫אומן, אם הוא באמת אומן,‬
‫מתעניין רק בדבר אחד,‬

247
00:15:37,123 --> 00:15:40,585
‫וזה לעורר את מוחם של אנשים.‬

248
00:15:41,211 --> 00:15:44,631
‫כדי לגרום לבני ובנות האדם להבין‬

249
00:15:44,714 --> 00:15:49,386
‫שיש משהו מעבר‬
‫למה שאנחנו רואים על פני השטח…‬

250
00:15:49,469 --> 00:15:52,097
‫- "Remember Marvin Gaye"‬
‫בבימוי ר. אוליבייה -‬

251
00:15:52,180 --> 00:15:55,225
‫אז זה תמיד בא לידי ביטוי‬
‫במוזיקה של אומן אמיתי‬

252
00:15:55,308 --> 00:15:57,060
‫או ביצירות שלו, בציורים שלו.‬

253
00:16:13,743 --> 00:16:16,204
‫אנחנו מתחילים מהתחלה. תתחילו מהתחלה.‬

254
00:16:16,287 --> 00:16:17,330
‫מההתחלה.‬

255
00:16:19,082 --> 00:16:20,583
‫זה הוואמפ.‬

256
00:16:25,255 --> 00:16:28,383
‫בטח נעשה ארבעה כאלה.‬

257
00:16:30,010 --> 00:16:30,927
‫אני אוהב את זה.‬

258
00:16:43,064 --> 00:16:45,442
‫אני מבינה כיצד נוצרים דברים רבים.‬

259
00:16:45,525 --> 00:16:50,363
‫לא שאני מסוגלת לעשות זאת,‬
‫אבל אני יודעת איך מציירים ציור או איור.‬

260
00:16:50,447 --> 00:16:52,699
‫אבל אני לא יודעת איך כותבים שיר.‬

261
00:16:52,782 --> 00:16:54,784
‫חבר'ה, תנגנו את זה פעם אחת בשבילי.‬

262
00:16:57,454 --> 00:17:00,915
‫אני יודעת איך כותבים מילים,‬
‫אבל לא איך כותבים קטע מוזיקלי.‬

263
00:17:00,999 --> 00:17:03,960
‫ואני מבינה שלפעמים ראיתי סרטים‬

264
00:17:04,043 --> 00:17:09,007
‫על הופעות ענקיות‬
‫של מוזיקאים פופולריים מאוד.‬

265
00:17:09,883 --> 00:17:12,260
‫ועכשיו יש את כל המצלמות שמגיעות לשם,‬

266
00:17:12,342 --> 00:17:14,721
‫ואפשר לראות את הפנים של האנשים.‬

267
00:17:14,803 --> 00:17:19,475
‫ותמיד כשאני רואה את זה,‬
‫אני מתעניינת מאוד בקהל.‬

268
00:17:19,559 --> 00:17:20,935
‫ואני רואה את זה ואני…‬

269
00:17:21,019 --> 00:17:25,148
‫אפשר לראות עד כמה אנשים שמחים‬
‫ומוקירים תודה על המוזיקה הזאת.‬

270
00:17:25,732 --> 00:17:28,443
‫במיוחד מוזיקה פופולרית מנעוריהם.‬

271
00:17:28,526 --> 00:17:31,488
‫זה לא משנה אם המוזיקה הפופולרית בנעוריהם‬

272
00:17:31,571 --> 00:17:36,826
‫הייתה פרנק סינטרה או בילי ג'ואל‬
‫או דייוויד בואי או, אתה יודע, קיו-טיפ.‬

273
00:17:36,910 --> 00:17:39,913
‫זה, "אתה לא זוכר,‬
‫כשיצאנו לדייט הראשון שלנו?‬

274
00:17:39,996 --> 00:17:41,539
‫זו המוזיקה שהתנגנה. זוכר?"‬

275
00:17:41,623 --> 00:17:43,792
‫זה חשוב מאוד לאנשים.‬

276
00:17:44,584 --> 00:17:47,253
‫והם אוהבים את האדם שנתן להם את זה.‬

277
00:17:47,337 --> 00:17:49,380
‫וכל העניין הוא תעלומה עבורם.‬

278
00:17:49,464 --> 00:17:53,510
‫אף אחד לא נאהב כמו מוזיקאים.‬

279
00:17:53,593 --> 00:17:56,471
‫אתה יודע, שום אומן…‬
‫מוזיקאים נאהבים על ידי אנשים.‬

280
00:17:56,554 --> 00:17:58,139
‫אתה יודע, ממש נאהבים,‬

281
00:17:58,223 --> 00:18:03,770
‫כי הם נותנים להם את היכולת לבטא‬
‫את הרגשות שלהם ואת הזיכרונות שלהם.‬

282
00:18:03,853 --> 00:18:05,772
‫אין שום אומנות אחרת שעושה את זה.‬

283
00:18:05,855 --> 00:18:08,066
‫אני באמת חושבת שמוזיקאים…‬

284
00:18:08,149 --> 00:18:10,485
‫מוזיקאים וטבחים, כנראה,‬

285
00:18:10,568 --> 00:18:13,780
‫אחראים להכי הרבה הנאה בחיי אדם.‬

286
00:18:13,863 --> 00:18:19,661
‫אתה יודע. אז, מוזיקת מוטאון,‬
‫שהייתה פופולרית מאוד בנעוריי,‬

287
00:18:19,744 --> 00:18:22,664
‫תמיד כשאני שומעת אותה,‬
‫אני מייד נעשית מאושרת יותר.‬

288
00:18:23,164 --> 00:18:25,041
‫אין ספק שהיא משמחת אותי.‬

289
00:18:25,125 --> 00:18:26,918
‫עכשיו, זה נכון לגבי כמעט כלום.‬

290
00:18:27,627 --> 00:18:31,506
‫בסדר. עכשיו, האם לדעתי‬
‫מוטאון היא המוזיקה הכי טובה שנעשתה אי פעם?‬

291
00:18:31,589 --> 00:18:33,007
‫לא.‬

292
00:18:33,091 --> 00:18:36,511
‫אבל לו שאלת, "כשאת שומעת אותה,‬
‫את מרגישה מאושרת יותר?" כן.‬

293
00:18:37,512 --> 00:18:40,765
‫זה דבר חשוב מאוד בשביל בני אדם.‬

294
00:18:40,849 --> 00:18:44,644
‫כלומר, מוזיקה משמחת אנשים,‬
‫והיא לא מזיקה להם.‬

295
00:18:44,727 --> 00:18:49,023
‫רוב הדברים שמשפרים את הרגשתך הם מזיקים,‬
‫אז זה מאוד יוצא דופן.‬

296
00:18:49,107 --> 00:18:51,442
‫זה כמו סם שלא הורג אותך.‬

297
00:18:52,360 --> 00:18:58,241
‫יש הרבה יתרונות‬
‫ללהיות פיזית בקשר עם אומנים אחרים.‬

298
00:18:58,324 --> 00:18:59,200
‫לבלות ביחד.‬

299
00:18:59,284 --> 00:19:00,869
‫לבלות ביחד זה חשוב.‬

300
00:19:00,952 --> 00:19:01,953
‫היה את "מקס'ס" ו…‬

301
00:19:02,036 --> 00:19:04,747
‫ועוד מיליון מקומות.‬
‫ומיליון מקומות לפני כן.‬

302
00:19:04,831 --> 00:19:08,459
‫הייתה את ניו יורק. הייתה את פריז.‬
‫זמנים שונים, ערים שונות.‬

303
00:19:09,836 --> 00:19:11,045
‫אבל זה חשוב מאוד.‬

304
00:19:11,129 --> 00:19:14,215
‫ואני זוכרת כשמייקל בלומברג‬
‫החל לראשונה את חוק העישון,‬

305
00:19:15,383 --> 00:19:17,802
‫ועדיין הייתי מדברת איתו,‬

306
00:19:17,886 --> 00:19:24,100
‫אמרתי, "כשאומנים יושבים בברים ובמסעדות,‬

307
00:19:24,184 --> 00:19:26,853
‫ומדברים ושותים ומעשנים,‬
‫אתה יודע איך זה נקרא?"‬

308
00:19:26,936 --> 00:19:30,064
‫הוא אמר, "איך?"‬
‫אמרתי, "היסטוריית האומנות." בסדר?‬

309
00:19:30,148 --> 00:19:34,485
‫תחשוב על זה. אם פיקאסו‬
‫היה צריך לקום ולצאת החוצה כדי לעשן,‬

310
00:19:35,445 --> 00:19:36,988
‫הוא היה עלול לפספס משהו.‬

311
00:19:37,071 --> 00:19:39,115
‫היית אומרת שספורטאי נהדר…‬

312
00:19:39,199 --> 00:19:40,033
‫- ספייק לי -‬

313
00:19:40,116 --> 00:19:41,910
‫שווה ערך לאומן נהדר?‬

314
00:19:44,078 --> 00:19:46,831
‫הייתי אומרת שספורטאי נהדר‬
‫שווה ערך לרקדן נהדר.‬

315
00:19:48,166 --> 00:19:49,626
‫אבל לא לסופר נהדר.‬

316
00:19:51,377 --> 00:19:52,253
‫אני לא מסכים.‬

317
00:19:52,837 --> 00:19:54,214
‫אני יודעת. אני בהלם.‬

318
00:19:56,174 --> 00:19:57,508
‫אני מוכית תדהמה.‬

319
00:19:57,592 --> 00:19:59,219
‫הייתי אומר, בשבילי…‬

320
00:19:59,302 --> 00:20:02,430
‫היחידים שחולקים עליי בתדירות רבה כמוך‬
‫הם קרובי משפחה.‬

321
00:20:02,513 --> 00:20:09,020
‫אני לא… מייקל ג'ורדן שווה ערך לסינטרה,‬

322
00:20:09,103 --> 00:20:10,438
‫למיכלאנג'לו…‬

323
00:20:12,649 --> 00:20:15,068
‫קאונט בייסי, דיוק אלינגטון.‬

324
00:20:15,818 --> 00:20:18,238
‫הוא ברמה הזו. ואי אפשר… בעיניי!‬

325
00:20:18,321 --> 00:20:22,325
‫ייתכן שהוא ברמה הזאת בספורט שלו.‬
‫אני לא אומרת שהוא לא. אני לא יודעת.‬

326
00:20:22,408 --> 00:20:25,328
‫כולם אומרים שהוא שחקן הכדורסל הכי טוב.‬
‫אני מאמינה.‬

327
00:20:25,411 --> 00:20:27,789
‫אני לא אתווכח איתך על זה.‬

328
00:20:27,872 --> 00:20:30,667
‫אבל זה לא… הוא פשוט נהדר ב…‬
‫אבל מה שהאיש… כלומר…‬

329
00:20:31,417 --> 00:20:37,757
‫לא משנה באיזה תחום אתה, כשמגיעים לרמה הזו,‬
‫אתה בפנתאון.‬

330
00:20:37,840 --> 00:20:40,843
‫כמובן, אני מסכימה, הם ברמה הגבוהה ביותר.‬

331
00:20:40,927 --> 00:20:45,848
‫עם זאת, 40 שנה אחרי שהוא ימות,‬
‫אף אחד לא יאזין לתקליט של מייקל ג'ורדן‬

332
00:20:45,932 --> 00:20:47,725
‫כמו לתקליט של דיוק אלינגטון.‬

333
00:20:47,809 --> 00:20:50,645
‫תמיד תוכל לקבל את דיוק אלינגטון, כי יש…‬

334
00:20:50,728 --> 00:20:52,981
‫לא רק תקליט במובן של תקליט ויניל.‬

335
00:20:53,064 --> 00:20:54,565
‫יש תיעוד של העבודה שלו.‬

336
00:20:54,649 --> 00:20:58,736
‫העבודה זהה.‬
‫מייקל ג'ורדן לא ממשיך לשחק כדורסל.‬

337
00:20:58,820 --> 00:21:00,405
‫הוא לא משאיר תיעוד נצחי.‬

338
00:21:00,488 --> 00:21:03,032
‫אתה צופה במשחקי כדורסל ישנים של ג'ורדן?‬

339
00:21:03,116 --> 00:21:04,033
‫אפשר.‬

340
00:21:04,117 --> 00:21:05,076
‫אני יודעת שאפשר.‬

341
00:21:05,159 --> 00:21:08,371
‫בסדר. אני יודעת שאתה רשאי.‬
‫אבל האם אתה עושה זאת?‬

342
00:21:08,997 --> 00:21:11,207
‫אין סוף המשחק חלק מההתרגשות?‬

343
00:21:11,874 --> 00:21:13,084
‫כן, אך…‬
‫-זה כבר ידוע.‬

344
00:21:13,167 --> 00:21:14,002
‫אבל אחרי…‬

345
00:21:14,502 --> 00:21:17,630
‫האם פיקאסו עדיין מצייר? הוא עדיין מצייר?‬

346
00:21:17,714 --> 00:21:20,717
‫לא, אבל התמונות שיש לנו‬
‫הן אותן תמונות שהוא צייר.‬

347
00:21:21,884 --> 00:21:24,095
‫מה זאת אומרת?‬
‫-אין שום אלמנט של מתח.‬

348
00:21:24,178 --> 00:21:28,266
‫אתה לא אומר, "איך זה ייגמר?"‬
‫זו לא הסיבה שמסתכלים על יצירה של פיקאסו.‬

349
00:21:28,349 --> 00:21:31,477
‫נכון שחלק מהסיבה לצפות בכדורסל‬
‫היא כדי לראות מי מנצח?‬

350
00:21:31,561 --> 00:21:35,231
‫אם אתה כבר יודע מי מנצח,‬
‫מייקל ג'ורדן כבר ניצח, תצפה בזה שוב?‬

351
00:21:35,315 --> 00:21:38,776
‫כן. אתה יותר תוהה,‬
‫"איך לעזאזל הוא עשה את זה?"‬

352
00:21:38,860 --> 00:21:41,404
‫בסדר. אני מניחה שזאת דרך אחת להסתכל על זה.‬

353
00:22:09,682 --> 00:22:11,517
‫אנחנו עוברים ל"נשות אלג'יר".‬

354
00:22:11,601 --> 00:22:13,853
‫"נשות אלג'יר" של פיקאסו. ציור נפלא.‬

355
00:22:13,936 --> 00:22:16,981
‫באיזה מחיר נפתח? 100 מיליון דולר לפתיחה.‬
‫100 מיליון.‬

356
00:22:17,065 --> 00:22:18,441
‫מאה וחמישה מיליון.‬

357
00:22:18,524 --> 00:22:24,530
‫פיקאסו הדגול, "עירום, עלים ירוקים ופסל"‬
‫מ-1932. 58 מיליון דולר לשם התחלה.‬

358
00:22:24,614 --> 00:22:29,035
‫למה לא? 129 מיליון.‬
‫מי נותן לי 130? אולי מספר 47.‬

359
00:22:29,118 --> 00:22:31,996
‫במחיר של 92 מיליון… 93 מיליון.‬

360
00:22:32,080 --> 00:22:35,583
‫רגע. 147, רואים. 147.‬

361
00:22:35,666 --> 00:22:38,419
‫תשעים ושלושה מיליון. כאן מולך.‬

362
00:22:38,503 --> 00:22:41,047
‫אל תחכה. 147, אני אמכור נגדך.‬

363
00:22:41,130 --> 00:22:46,636
‫תשעים וחמישה מיליון דולר.‬
‫הזדמנות אחרונה ב-95. 95 מיליון.‬

364
00:22:48,554 --> 00:22:52,558
‫הצעות נועזות. תודה רבה.‬
‫ב-160 מיליון דולר, גבירותיי ורבותיי.‬

365
00:22:52,642 --> 00:22:57,480
‫ראו הוזהרתם. "נשות אלג'יר" של פיקאסו‬
‫עומד למכירה כאן ב"כריסטיס".‬

366
00:22:57,563 --> 00:22:59,440
‫מאה ושישים מיליון דולר.‬

367
00:23:00,274 --> 00:23:01,275
‫שלך. נמכר.‬

368
00:23:02,944 --> 00:23:06,906
‫במונחים של התרבות העכשווית שלנו,‬
‫מכל סוגי האומנות,‬

369
00:23:06,989 --> 00:23:11,035
‫איזו לדעתך היא, לא יודע, הכי רעבה כרגע?‬

370
00:23:11,953 --> 00:23:13,579
‫כלומר, איזו הכי גרועה?‬
‫-כן.‬

371
00:23:13,663 --> 00:23:14,497
‫כן.‬

372
00:23:17,417 --> 00:23:18,584
‫כן.‬
‫-כן.‬

373
00:23:18,668 --> 00:23:21,170
‫יש הרבה תחרות.‬
‫-כן, לא, זה קשה.‬

374
00:23:23,381 --> 00:23:26,134
‫באיזו יש הכי הרבה הזדמנות להתחכמות?‬

375
00:23:26,217 --> 00:23:31,431
‫הייתי אומרת שהאומנות החזותית,‬
‫או מה שנקרא "אומנות חזותית".‬

376
00:23:32,849 --> 00:23:37,103
‫ובוודאי, אחד הדברים היחידים…‬
‫אני לא לבדי במחשבה הזאת, אתה יודע.‬

377
00:23:37,186 --> 00:23:40,064
‫אני חושבת שיש פה הסכמה נרחבת.‬

378
00:23:40,148 --> 00:23:41,441
‫זו המולה רצינית.‬

379
00:23:42,066 --> 00:23:43,234
‫כן.‬

380
00:23:44,235 --> 00:23:45,736
‫את מסכימה? אני מסכים,‬
‫-כן.‬

381
00:23:45,820 --> 00:23:50,324
‫אבל אני כל הזמן חושב על המחיר והייחודיות…‬
‫כן, ההמולה.‬

382
00:23:50,408 --> 00:23:52,869
‫על זה אנחנו שומעים. המחירים.‬
‫-המחירים.‬

383
00:23:52,952 --> 00:23:59,041
‫כלומר, אם תלך למכירה פומבית,‬
‫יוצא הפיקאסו, דממת מוות.‬

384
00:24:00,251 --> 00:24:03,087
‫ברגע שמכים בפטיש על המחיר, מחיאות כפיים.‬

385
00:24:03,838 --> 00:24:07,383
‫בסדר? אז אנחנו חיים בעולם שבו הריעו למחיר,‬
‫אבל לא לפיקאסו.‬

386
00:24:07,467 --> 00:24:08,509
‫בזאת תמו טיעוניי.‬

387
00:24:13,014 --> 00:24:14,640
‫בסדר? אז, כלומר… ‬

388
00:24:14,724 --> 00:24:18,102
‫הם הריעו למחיר.‬
‫הם אמורים להריע כשהיצירה של פיקאסו יוצאת.‬

389
00:24:18,186 --> 00:24:20,271
‫אני יודע.‬
‫-הוא לא צייר טוב?‬

390
00:24:22,899 --> 00:24:24,859
‫לא, "אתה לא טוב בקנייה?"‬

391
00:24:40,625 --> 00:24:41,709
‫זאפ!‬

392
00:24:54,388 --> 00:24:56,349
‫- צ'ארלס מינגוס -‬

393
00:24:56,432 --> 00:24:59,227
‫כשהייתי צעירה יותר‬
‫נהגתי ללכת הרבה למועדוני ג'אז‬

394
00:24:59,310 --> 00:25:01,646
‫כשהיו הרבה נגני ג'אז טובים בחיים.‬
‫-כן.‬

395
00:25:02,146 --> 00:25:06,651
‫בטח ראיתי כל מוזיקאי ג'אז דגול‬
‫שחי בתקופתי.‬

396
00:25:06,734 --> 00:25:08,945
‫מספר פעמים.‬
‫-מי היה האהוב עלייך?‬

397
00:25:09,028 --> 00:25:11,364
‫מינגוס, הייתי אומרת.‬
‫-צ'ארלי מינגוס?‬

398
00:25:11,447 --> 00:25:12,823
‫הכרתי אותו טוב למדי.‬

399
00:25:12,907 --> 00:25:13,991
‫בשביל מה הרובה?‬

400
00:25:15,368 --> 00:25:18,746
‫מישהו שדד אותי. הם פרצו ולקחו הכול‬
‫ביום שעברתי לגור כאן.‬

401
00:25:24,210 --> 00:25:25,044
‫מי שדד אותך?‬

402
00:25:27,463 --> 00:25:29,549
‫חברים או אויבים, אין לי מושג.‬

403
00:25:30,132 --> 00:25:33,177
‫זה בטח היה חבר,‬
‫כי הם הלכו ישר לקופסת התכשיטים שלי.‬

404
00:25:34,720 --> 00:25:38,558
‫זה היה חייב להיות מישהו שהכיר אותי.‬
‫מישהו… לא חבר, אבל מישהו קרוב.‬

405
00:25:39,600 --> 00:25:42,520
‫- "MINGUS: CHARLIE MINGUS 1968"‬
‫בבימוי ת. רייכמן -‬

406
00:25:42,603 --> 00:25:46,524
‫הוא ירה לעצמו פעם ברגל כי אשתו,‬
‫שבזמנו הייתה החברה שלו, נפרדה ממנו.‬

407
00:25:46,607 --> 00:25:48,109
‫אז הוא ירה לעצמו ברגל‬

408
00:25:48,192 --> 00:25:50,903
‫ואז הלך, מדמם, ועלה במדרגות לדירה שלה‬

409
00:25:50,987 --> 00:25:52,530
‫כדי להראות מה היא עשתה לו.‬

410
00:25:53,030 --> 00:25:54,782
‫הוא ירה לעצמו ברגל בכוונה.‬

411
00:25:56,492 --> 00:26:01,122
‫הייתי חברה של צ'ארלס,‬
‫כי אשתו הייתה בעלת המגזין…‬

412
00:26:01,205 --> 00:26:03,499
‫עיתון. קראו להם עיתונים מחתרתיים.‬

413
00:26:03,583 --> 00:26:06,877
‫היא הייתה הבעלים של המגזין הראשון,‬
‫אפשר לומר,‬

414
00:26:06,961 --> 00:26:10,381
‫זה היה עיתון מקופל לרבעים,‬
‫שעבדתי בו כשהייתי בת איזה 19.‬

415
00:26:10,464 --> 00:26:12,592
‫היא הייתה הבעלים. וכך הכרתי אותו.‬

416
00:26:12,675 --> 00:26:13,926
‫שתיים, שלוש, ארבע.‬

417
00:26:24,604 --> 00:26:27,857
‫כלומר, הוא היה מאוד הפכפך.‬
‫כאילו, ממש הפכפך.‬

418
00:26:27,940 --> 00:26:31,235
‫הוא כעס עליי פעם, ובאמצע סט ב"ונגארד",‬

419
00:26:31,319 --> 00:26:34,530
‫כשהוא ראה אותי, הוא קפץ מהבמה,‬
‫רץ במעלה המדרגות…‬

420
00:26:34,614 --> 00:26:38,159
‫והוא היה שמן. הוא לא היה מין בחור אתלטי.‬

421
00:26:38,242 --> 00:26:42,496
‫ואתה יודע, חשבתי שהוא זקן.‬
‫הוא בטח היה בסוף שנות הארבעים לחייו.‬

422
00:26:42,580 --> 00:26:46,208
‫אבל אני הייתי ילדה. הייתי בת איזה 19.‬
‫אבל לא רצתי היטב.‬

423
00:26:46,292 --> 00:26:50,838
‫והוא רדף אחריי, צועק עליי,‬
‫במורד כל השדרה השביעית,‬

424
00:26:50,921 --> 00:26:52,548
‫עד שכמעט הגענו לרחוב קאנאל,‬

425
00:26:52,632 --> 00:26:56,427
‫ולבסוף לא יכולתי לרוץ יותר, ונפלתי לרחוב.‬

426
00:26:57,011 --> 00:26:59,764
‫ואז הוא… דרך אגב, הוא אמור היה לנגן.‬

427
00:26:59,847 --> 00:27:04,477
‫שאר הלהקה נמצאים על הבמה ב"ונגארד",‬
‫שעכשיו נמצא איזה 20 רחובות במעלה העיר.‬

428
00:27:04,560 --> 00:27:07,188
‫ונפלתי ככה, והוא נפל,‬

429
00:27:07,271 --> 00:27:10,524
‫ואז הוא התיישב והסתכל עליי.‬
‫והוא אמר, "רוצה ללכת לאכול?"‬

430
00:27:12,526 --> 00:27:13,736
‫אז הזכרתי לו,‬

431
00:27:13,819 --> 00:27:18,115
‫"טוב, אתה באמצע הופעה,‬
‫ואנשים באו לראות אותך."‬

432
00:27:18,199 --> 00:27:23,287
‫הוא היה אכלן מפורסם כל כך,‬
‫שכשהלכת בצ'יינה-טאון עם צ'ארלס‬

433
00:27:23,371 --> 00:27:26,582
‫שפים יצאו מהמרתפים והריעו לו.‬

434
00:27:27,124 --> 00:27:29,418
‫זה גרם לאימא שלי לחבב אותו.‬

435
00:27:29,502 --> 00:27:32,254
‫הוא בא לבית הוריי לחג ההודיה. כן.‬

436
00:27:32,338 --> 00:27:34,715
‫אימא שלי אהבה אותו,‬
‫הוא היה כזה אכלן טוב.‬

437
00:27:36,175 --> 00:27:38,552
‫היא אמרה, "צ'ארלס הזה כזה אכלן טוב."‬

438
00:27:38,636 --> 00:27:40,554
‫לא רק שהוא אכל כל כך הרבה מנות,‬

439
00:27:40,638 --> 00:27:42,848
‫אחר כך הוא נכנס למטבח וסיים את ההודו.‬

440
00:27:44,892 --> 00:27:48,437
‫רוב האנשים רואים בו גאון מוזיקלי.‬
‫אימא שלי ראתה בו אכלן דגול.‬

441
00:27:49,814 --> 00:27:52,316
‫אכלתי פעם ארוחת בוקר עם דיוק אלינגטון.‬
‫-כן?‬

442
00:27:52,400 --> 00:27:54,860
‫עם צ'ארלס ועם…‬
‫-איפה זה היה?‬

443
00:27:54,944 --> 00:27:57,488
‫"רובן'ס", שהייתה פעם‬
‫מסעדה שפתוחה כל הלילה,‬

444
00:27:57,571 --> 00:28:00,241
‫שהייתה בפינת רחוב 58 עם השדרה החמישית.‬

445
00:28:00,324 --> 00:28:05,746
‫ודיוק אלינגטון הוא האדם היחיד‬
‫שראיתי את צ'ארלס מינגוס מכבד.‬

446
00:28:06,664 --> 00:28:11,043
‫צ'ארלס, כשהוא היה צעיר,‬
‫ניגן בלהקה של דיוק אלינגטון ופוטר.‬

447
00:28:12,128 --> 00:28:16,590
‫וצ'ארלס היה אדם מאוד יהיר.‬

448
00:28:17,508 --> 00:28:19,510
‫הוא לא רצה שאנשים ידברו איתו.‬

449
00:28:19,593 --> 00:28:22,054
‫היה לו הרבה בוז כלפיי רוב האנשים.‬

450
00:28:22,138 --> 00:28:25,891
‫והאדם היחיד שראיתי אותו מכבד‬
‫היה דיוק אלינגטון.‬

451
00:28:25,975 --> 00:28:29,478
‫היה לו כל כך הרבה כבוד לדיוק אלינגטון‬
‫שהוא בקושי הסתכל עליו.‬

452
00:28:29,979 --> 00:28:32,982
‫ודיוק אלינגטון צעק עליו, "צ'ארלס!"‬

453
00:28:33,065 --> 00:28:37,111
‫"סליחה, דיוק."‬
‫הוא היה כמו אדם אחר לגמרי.‬

454
00:28:37,194 --> 00:28:39,947
‫כאילו, "מה קרה לצ'ארלס?" אתה יודע?‬

455
00:28:40,030 --> 00:28:42,366
‫מסתבר שלכולם יש מישהו כזה בחייהם,‬

456
00:28:42,450 --> 00:28:47,496
‫לא משנה כמה הם יהירים או כמה הם דגולים.‬

457
00:28:47,580 --> 00:28:48,748
‫- דיוק אלינגטון -‬

458
00:28:48,831 --> 00:28:51,834
‫כלומר, צ'ארלס, לדעתי, היה אומן נהדר,‬

459
00:28:51,917 --> 00:28:54,754
‫אבל לדעתו של צ'ארלס,‬
‫דיוק אלינגטון היה חשוב יותר.‬

460
00:29:09,894 --> 00:29:13,939
‫אם אתה מעריץ את העבודה של מישהו,‬
‫אתה סופג כמות מסוימת ממנה.‬

461
00:29:14,815 --> 00:29:18,444
‫זה מגיע לנקודה‬
‫שבה המלחין המודרני העכשווי…‬

462
00:29:18,527 --> 00:29:20,613
‫- דיוק אלינגטון, ליאונרד ברנשטיין -‬

463
00:29:20,696 --> 00:29:24,700
‫והבחור שאמור להיות מלחין ג'אז מודרני,‬

464
00:29:25,743 --> 00:29:28,078
‫כולם יוצאים מאותם הקונסרבטוריונים,‬

465
00:29:28,162 --> 00:29:28,996
‫בדיוק.‬

466
00:29:29,079 --> 00:29:32,333
‫וקשה מאוד למצוא את הנקודה להפרדה.‬

467
00:29:32,416 --> 00:29:35,169
‫ובכן, בהחלט היית מהחלוצים בתחום הזה.‬

468
00:29:35,252 --> 00:29:37,129
‫אבל לא הגעתי מקונסרבטוריון.‬

469
00:29:37,213 --> 00:29:42,009
‫לא, אבל היית אחד הראשונים‬
‫שכתבו ג'אז סימפוני.‬

470
00:29:42,092 --> 00:29:45,054
‫היה לי קונסרבטוריון ב"קפיטול ת'יאטר".‬

471
00:29:45,137 --> 00:29:46,639
‫נכון. בדיוק.‬

472
00:29:46,722 --> 00:29:48,682
‫להקשיב לסימפוניה לפני הסרט.‬

473
00:29:48,766 --> 00:29:50,976
‫אולי זה ההבדל בינינו.‬

474
00:29:51,060 --> 00:29:54,855
‫שאתה כתבת ג'אז סימפוני,‬
‫ואני כתבתי סימפוניות ג'אז.‬

475
00:29:56,357 --> 00:29:58,067
‫אני אוהב אותך, אחי.‬
‫-משהו כזה.‬

476
00:30:10,496 --> 00:30:11,997
‫ראית את חפתי קלדר שלי?‬

477
00:30:12,540 --> 00:30:16,710
‫סנדי רואר השאיל לי את אלו,‬
‫הוא נכדו של אלכסנדר קלדר,‬

478
00:30:16,794 --> 00:30:18,838
‫שהכין אותם במו ידיו.‬

479
00:30:18,921 --> 00:30:23,801
‫הוא לא עיצב קולקציית חפתים‬
‫כמו שאומנים עושים עכשיו. הוא הכין אותם.‬

480
00:30:23,884 --> 00:30:27,179
‫הוא בטח הכין אותם לעצמו, קלדר, אתה יודע.‬

481
00:30:27,263 --> 00:30:31,058
‫הוא לא הכין אותם בשביל פראן.‬
‫הוא הכין הרבה תכשיטים.‬

482
00:30:31,141 --> 00:30:34,144
‫הייתה תצוגה במוזיאון המטרופוליטן,‬
‫רק של תכשיטים שלו.‬

483
00:30:34,228 --> 00:30:35,563
‫זה היה נפלא.‬

484
00:30:35,646 --> 00:30:38,607
‫יש ביוגרפיה נפלאה מאוד של קלדר.‬

485
00:30:38,691 --> 00:30:41,610
‫אחותו, כשהוא היה בן איזה שבע, ‬

486
00:30:41,694 --> 00:30:45,114
‫נתנה לו צבת לחג המולד, והוא כותב על זה.‬

487
00:30:45,197 --> 00:30:48,826
‫"זהו חג המולד הנפלא בחיי. קיבלתי צבת!"‬

488
00:30:48,909 --> 00:30:51,203
‫והוא השתמש בהם להכנת אלה.‬

489
00:30:51,287 --> 00:30:54,540
‫ואני חושבת שאלה נוצרו עם אותה צבת.‬

490
00:30:54,623 --> 00:30:57,084
‫לדעתי הם פשוט מופלאים.‬

491
00:30:59,253 --> 00:31:00,629
‫תרגום כתוביות: זואי רוז‬