1
00:00:06,006 --> 00:00:07,916
‫- סדרה תיעודית מקורית של NETFLIX -‬

2
00:00:22,188 --> 00:00:23,018
‫כן?‬

3
00:00:23,106 --> 00:00:25,276
‫אגב אנשים ברחוב, זה מפריע לך כש…‬

4
00:00:25,358 --> 00:00:26,188
‫כן.‬

5
00:00:30,196 --> 00:00:33,116
‫כשאנשים עוצרים באמצע, בשטף התנועה,‬

6
00:00:33,199 --> 00:00:35,369
‫ומסתכלים על המפות שלהם או…‬

7
00:00:38,747 --> 00:00:41,497
‫לצערי, לא יהיה לי זמן לענות על השאלה הזאת.‬

8
00:00:42,125 --> 00:00:44,585
‫האם אנשים ברחוב מפריעים לי? בהחלט, כן.‬

9
00:00:44,669 --> 00:00:45,799
‫וזאת הסיבה:‬

10
00:00:45,879 --> 00:00:49,219
‫אני חושבת שאני צריכה לכתוב מניפסט.‬
‫נהגתי לכתוב פעם.‬

11
00:00:51,301 --> 00:00:53,551
‫הוא ייקרא,‬

12
00:00:53,636 --> 00:00:56,676
‫וזוהי סוג של אזהרה לאנשים בהם מדובר,‬

13
00:00:56,765 --> 00:00:58,135
‫"נגיד שזאת עיר".‬

14
00:00:59,059 --> 00:01:01,059
‫בסדר? "נגיד שזאת עיר".‬

15
00:01:01,144 --> 00:01:05,364
‫אני לא יכולה לעצור לשנייה‬
‫או לעמוד מול מקום, לעשן סיגריה,‬

16
00:01:05,440 --> 00:01:08,190
‫בלי שעשרה אנשים מייד יבקשו ממני הוראות.‬

17
00:01:08,276 --> 00:01:10,646
‫זה מפתיע אותי, כי אני תמיד חושבת, "באמת?‬

18
00:01:10,737 --> 00:01:12,107
‫אני נראית לך ידידותית?"‬

19
00:01:30,381 --> 00:01:32,931
‫יש הרבה דברים על הקרקע בניו יורק.‬

20
00:01:33,802 --> 00:01:37,972
‫אתה יודע, יש הרבה מעברי חצייה.‬
‫לא שמישהו מציית להם, חוץ ממני.‬

21
00:01:38,056 --> 00:01:40,556
‫אני תמיד צועקת על רכבים,‬
‫"אתה במעבר חצייה!"‬

22
00:01:41,518 --> 00:01:43,518
‫אתה יודע, כאילו שאכפת להם.‬

23
00:01:46,356 --> 00:01:50,106
‫יש גרפיטי על הקרקע. יש פרסומות על הקרקע.‬

24
00:01:52,070 --> 00:01:55,240
‫אבל יש מקומות רבים בניו יורק,‬

25
00:01:55,323 --> 00:01:57,953
‫שבהם יש לוחיות שהונחו על הקרקע.‬

26
00:01:58,034 --> 00:02:00,954
‫זה משהו שאני אוהבת,‬

27
00:02:01,037 --> 00:02:05,377
‫כי זה אומר שהם מקווים שמישהו יסתכל על זה.‬

28
00:02:05,875 --> 00:02:08,915
‫אני לא חושבת שהם עשו את זה וחשבו,‬
‫"זו תהיה רק פראן.‬

29
00:02:09,628 --> 00:02:11,628
‫כל השאר יסתכלו בטלפונים שלהם.‬

30
00:02:11,714 --> 00:02:15,554
‫זו תהיה רק פראן, אבל היא שווה את זה.‬
‫בואו נשים בשבילה את הלוחיות."‬

31
00:02:15,635 --> 00:02:20,055
‫- בבעלות "הס אסטייט",‬
‫אשר מעולם לא הוקדשה לשימוש הציבור -‬

32
00:02:23,393 --> 00:02:25,103
‫ליד הספרייה, יש לוחיות לסופרים…‬

33
00:02:25,186 --> 00:02:26,806
‫- שביל הספרייה‬
‫חגיגת ספרות נהדרת -‬

34
00:02:26,896 --> 00:02:29,316
‫- מוגש ע"י "גרנד סנטרל פרטנרשיפ"‬
‫והספרייה הציבורית. -‬

35
00:02:29,399 --> 00:02:31,939
‫ויש גם ציטוטים של כותבים.‬

36
00:02:32,026 --> 00:02:33,816
‫- יש ספרים לטעימה,‬
‫אחרים לבליעה -‬

37
00:02:33,903 --> 00:02:36,873
‫זה נראה לי אופטימי‬
‫לדמיין שאנשים יקראו את הציטוטים.‬

38
00:02:36,948 --> 00:02:39,028
‫- ומעטים נועדו להילעס ולהיעכל…‬
‫פרנסיס בייקון -‬

39
00:02:43,371 --> 00:02:46,711
‫- דיבור ציבורי‬
‫פראן ליבוביץ בכבודה ובעצמה! -‬

40
00:02:46,791 --> 00:02:48,541
‫כן? מאחור.‬

41
00:02:48,626 --> 00:02:51,626
‫היי, פראן. בעצם לא שמעתי עלייך בעבר.‬

42
00:02:51,713 --> 00:02:53,423
‫זו דרך טובה לשבור את הקרח.‬

43
00:02:59,721 --> 00:03:01,931
‫כן?‬
‫-איך היית מתארת את הלייפסטייל שלך?‬

44
00:03:02,640 --> 00:03:04,230
‫את הלייפסטייל שלי?‬

45
00:03:04,309 --> 00:03:06,639
‫ודאי לא הייתי משתמשת במילה "לייפסטייל".‬

46
00:03:10,023 --> 00:03:10,863
‫כל הכבוד!‬

47
00:03:10,940 --> 00:03:12,610
‫ככה הייתי מתארת את זה.‬

48
00:03:20,658 --> 00:03:22,408
‫מה משאיר אותך בניו יורק?‬

49
00:03:22,493 --> 00:03:24,833
‫אנשים שואלים אותי, "למה את עדיין כאן?"‬

50
00:03:24,913 --> 00:03:27,083
‫כאילו, טוב, איפה הייתם מציעים?‬

51
00:03:27,874 --> 00:03:30,134
‫טוב, אז זה העניין.‬

52
00:03:30,210 --> 00:03:33,670
‫לו הייתי יכולה לחשוב על מקום אחר,‬
‫הייתי הולכת לשם.‬

53
00:03:37,133 --> 00:03:39,643
‫טוב. מה דעתך? זהו זה.‬
‫-זה בסדר.‬

54
00:03:39,719 --> 00:03:41,099
‫בסדר. קדימה.‬

55
00:03:44,682 --> 00:03:46,272
‫בבקשה.‬
‫-אלוהים. אני מצטער.‬

56
00:03:46,351 --> 00:03:50,271
‫את זוכרת? אמרתי שאף פעם‬
‫אל תתני שיצלמו באוטו או בדירה שלך.‬

57
00:03:50,355 --> 00:03:54,475
‫אמרת לי את זה אחרי שהרסו לי את האוטו.‬
‫כשהתלוננתי על האוטו.‬

58
00:04:31,771 --> 00:04:34,111
‫להתלונן משנה משהו?‬

59
00:04:34,190 --> 00:04:36,030
‫כלומר, האם זה עוזר?‬
‫-כן.‬

60
00:04:37,277 --> 00:04:41,657
‫כלומר, האם הדברים שאני מתלוננת עליהם‬
‫ישתנו כי אני מתלוננת עליהם?‬

61
00:04:41,739 --> 00:04:42,569
‫כן.‬

62
00:04:42,657 --> 00:04:45,737
‫בינתיים לא. כלומר, כמובן, אני אישה צעירה.‬

63
00:04:46,327 --> 00:04:48,247
‫פגשתי פעם פסיכיאטר במסיבה, ‬

64
00:04:48,746 --> 00:04:51,366
‫ואמרתי לו,‬

65
00:04:52,750 --> 00:04:55,460
‫לא נראה לי‬
‫שיש עבודה משעממת יותר מפסיכיאטרייה."‬

66
00:04:55,545 --> 00:04:58,205
‫והוא אמר, "אין לך מושג‬

67
00:04:58,923 --> 00:05:02,393
‫איך זה ללמוד 14 שנה,‬

68
00:05:02,468 --> 00:05:05,468
‫ולשבת כל היום‬
‫ולהקשיב לאנשים מתלוננים על רעש."‬

69
00:05:07,181 --> 00:05:10,481
‫אז מסתבר שככה זה להיות פסיכיאטר בניו יורק.‬

70
00:05:10,560 --> 00:05:14,610
‫בכל מקום אחר במדינה,‬
‫אנשים מדברים על אימא שלהם, על הבעלים.‬

71
00:05:14,689 --> 00:05:15,819
‫לא, בניו יורק, רעש.‬

72
00:05:15,898 --> 00:05:18,148
‫הם נכנסים. זה איזה 500 דולר.‬

73
00:05:18,234 --> 00:05:20,244
‫הם יושבים שם ומתלוננים על רעש.‬

74
00:05:20,320 --> 00:05:22,910
‫אף פעם לא משעמם בניו יורק.‬

75
00:05:22,989 --> 00:05:26,279
‫במילים אחרות,‬
‫אם אני יושבת במקום כלשהו ומחכה למשהו,‬

76
00:05:26,367 --> 00:05:28,407
‫למשל, אני לא יודעת, לרכבת התחתית,‬

77
00:05:28,494 --> 00:05:33,124
‫או אם אני יושבת ברכבת התחתית‬
‫ומחכה שהיא, אני לא יודעת, תיסע,‬

78
00:05:34,667 --> 00:05:39,297
‫רוב האנשים מסתכלים בטלפונים שלהם.‬
‫כמה קוראים, אבל אני מעולם לא הייתי ביניהם.‬

79
00:05:39,380 --> 00:05:43,300
‫אני יושבת שם,‬
‫ואני פשוט מסתכלת על הסובבים אותי.‬

80
00:05:43,885 --> 00:05:48,965
‫ורוב הזמן זה מעניין ביותר. מעניין מדי.‬

81
00:05:49,057 --> 00:05:50,847
‫זה מה שרואים בניו יורק:‬

82
00:05:50,933 --> 00:05:52,693
‫לא רק אנשים שהולכים ומסמסים,‬

83
00:05:52,769 --> 00:05:55,359
‫או עומדים באמצע המדרכה כשאני מנסה לעבור.‬

84
00:05:56,814 --> 00:06:01,034
‫אבל רואים גם אנשים שעושים דברים‬
‫שברור לי שלא הייתי מעלה על דעתי.‬

85
00:06:01,110 --> 00:06:03,990
‫במילים אחרות, אין לי טלפון,‬
‫אז מעולם לא סימסתי.‬

86
00:06:04,072 --> 00:06:07,202
‫אבל אני מאמינה‬
‫שלו היה לי טלפון והייתי מסמסת,‬

87
00:06:07,283 --> 00:06:09,873
‫לא היה עולה בדעתי לעשות זאת בזמן הליכה.‬

88
00:06:09,952 --> 00:06:12,542
‫לפני כמה חודשים…‬
‫לא ראיתי את זה הרבה פעמים,‬

89
00:06:12,622 --> 00:06:15,712
‫אבל השילוב המסוים הזה של דברים בלט לי.‬

90
00:06:16,709 --> 00:06:19,549
‫ראיתי ילד רוכב על אופניים‬
‫במורד השדרה השביעית.‬

91
00:06:20,546 --> 00:06:22,546
‫ביד אחת הוא סימס,‬

92
00:06:22,632 --> 00:06:24,762
‫וביד השנייה אכל משולש פיצה,‬

93
00:06:24,842 --> 00:06:27,472
‫והוא רכב על האופניים עם המרפקים.‬

94
00:06:27,553 --> 00:06:28,973
‫המרפקים שלו היו על הדבר.‬

95
00:06:29,055 --> 00:06:32,345
‫וכמובן שהוא כמעט דרס אותי. לא שהוא שם לב.‬

96
00:06:32,433 --> 00:06:33,603
‫לכן הבחנתי בו.‬

97
00:06:33,684 --> 00:06:37,864
‫וחשבתי, "אני כזו שמאמינה שבכל יום‬

98
00:06:37,939 --> 00:06:40,399
‫יש לי סיכוי גבוה להיהרג בחציית כביש.‬

99
00:06:41,067 --> 00:06:44,317
‫זה אדם שמאמין ששום דבר לא יקרה לו לעולם."‬

100
00:06:44,404 --> 00:06:47,534
‫אם היית לוקח את המסרונים והפיצה,‬
‫עדיין לא הייתי…‬

101
00:06:47,615 --> 00:06:50,275
‫והמרפקים שימשו לרכיבה על האופניים.‬

102
00:06:50,368 --> 00:06:53,958
‫אם היו לי אופניים, ולא הייתי מחזיקה דבר‬
‫וידיי היו על הכידון,‬

103
00:06:54,038 --> 00:06:57,208
‫לא הייתי רוכבת בשדרה השביעית.‬
‫אני יודעת לרכוב על אופניים.‬

104
00:06:57,291 --> 00:06:58,751
‫אז לא הייתי עושה את זה.‬

105
00:06:58,835 --> 00:06:59,915
‫כל הדברים האלה,‬

106
00:07:00,002 --> 00:07:04,012
‫וזה מדהים בעיניי שבכל יום עשרות אלפי אנשים‬

107
00:07:04,090 --> 00:07:07,510
‫לא נשחטים ברחובות ניו יורק.‬
‫אני לא יודעת למה זה קורה.‬

108
00:07:07,593 --> 00:07:10,763
‫זה דבר מדהים, כי יש מיליוני אנשים.‬

109
00:07:11,597 --> 00:07:14,017
‫היחידה שמסתכלת לאן היא הולכת זו אני.‬

110
00:07:14,517 --> 00:07:18,687
‫אני היחידה בכל העיר שמסתכלת לאן אני הולכת.‬

111
00:07:18,771 --> 00:07:20,901
‫אחד הדברים הכי גרועים, אתה יודע…‬

112
00:07:20,982 --> 00:07:22,782
‫יש הרבה דברים איומים,‬

113
00:07:22,859 --> 00:07:26,649
‫אבל אחד הדברים הכי גרועים‬
‫זה איך ניו יורקים שכחו איך ללכת.‬

114
00:07:27,697 --> 00:07:30,277
‫אחד הדברים הנהדרים בניו יורק היה פעם,‬

115
00:07:30,366 --> 00:07:32,986
‫כן, היו מלא אנשים איומים ברחוב,‬

116
00:07:33,077 --> 00:07:35,907
‫אבל כל אדם ברחוב‬

117
00:07:36,581 --> 00:07:39,331
‫ידע שכשצועדים לכיוון אנשים אחרים,‬

118
00:07:39,417 --> 00:07:41,837
‫אתה זז קצת, הם זזים קצת.‬
‫-נכון.‬

119
00:07:41,919 --> 00:07:45,629
‫בסדר? לכן כולם עדיין היו בחיים בסוף היום.‬

120
00:07:50,470 --> 00:07:53,060
‫עכשיו אנשים לא עושים את זה.‬

121
00:07:53,890 --> 00:07:55,520
‫טוב, אז מה שאני עושה עכשיו…‬

122
00:07:55,600 --> 00:07:58,900
‫הם לא עושים את זה, כי או שהם בטלפון‬

123
00:07:58,978 --> 00:08:01,768
‫או שהם היחידים בעולמם.‬

124
00:08:02,273 --> 00:08:06,573
‫ולפעמים נתקלתי במישהו כי הוא לא שם לב,‬

125
00:08:06,652 --> 00:08:09,492
‫ופשוט חשבתי,‬
‫"אני אתן לו פשוט להתנגש בי."‬

126
00:08:09,572 --> 00:08:11,122
‫הם הרימו מבט בעצבים,‬

127
00:08:11,199 --> 00:08:14,449
‫ואמרתי, "יש אנשים אחרים בלובי של המלון.‬
‫נכון שזה מדהים?"‬

128
00:08:15,203 --> 00:08:16,753
‫כאילו, אתה יודע, מה…‬

129
00:08:16,829 --> 00:08:19,249
‫ולכן, לדעתי… נגיד שזאת עיר,‬

130
00:08:19,332 --> 00:08:22,042
‫אתה יודע, שבה יש אנשים אחרים.‬

131
00:08:22,126 --> 00:08:26,126
‫ונגיד שזאת עיר‬
‫שבה יש אנשים שלא באו לראות את האתרים.‬

132
00:08:26,881 --> 00:08:30,551
‫אתה יודע?‬
‫כאלה שצריכים להגיע לכל מיני מקומות.‬

133
00:08:30,635 --> 00:08:34,045
‫לפגישות שלהם, כדי שהם יוכלו לשלם‬
‫על כל הזבל הזה שבאת לראות.‬

134
00:08:42,355 --> 00:08:44,935
‫טיימס סקוור היא השכונה הכי איומה בעולם.‬

135
00:08:45,441 --> 00:08:47,531
‫אבל נדיר שצריך ללכת לטיימס סקוור.‬

136
00:08:47,610 --> 00:08:51,320
‫אז אם עליך ללכת לטיימס סקוור,‬
‫בדרך כלל זה כי יש לך מחזה לראות,‬

137
00:08:51,405 --> 00:08:55,365
‫אתה חושב, "אני צריך ללכת לראות את המחזה,‬
‫וזה בטיימס סקוור,‬

138
00:08:55,451 --> 00:08:59,121
‫אז אני אנסה להגיע לתיאטרון‬

139
00:08:59,205 --> 00:09:02,165
‫בלי להתחיל 75 ריבים עם אנשים, כי…"‬

140
00:09:02,250 --> 00:09:04,340
‫לפעמים אני אנסה לחשוב,‬

141
00:09:04,418 --> 00:09:07,588
‫אם עליי ללכת לתיאטרון בטיימס סקוור,‬
‫איך אוכל להגיע לשם‬

142
00:09:07,672 --> 00:09:09,552
‫ולעבור בטיימס סקוור כמה שפחות?‬

143
00:09:09,632 --> 00:09:12,302
‫אני אעשה את זה‬
‫אפילו אם זה אומר ללכת מסביב.‬

144
00:09:12,385 --> 00:09:16,465
‫אני חושבת, "מה אם אעלה את רחוב 125‬
‫ואז כל הדרך למטה?‬

145
00:09:16,556 --> 00:09:20,346
‫אז אני יכולה לפספס את זה.‬
‫זה ארוך, אבל זה יהיה שווה את זה."‬

146
00:09:28,234 --> 00:09:31,784
‫הפתיחה של "פנטום האופרה"‬
‫הייתה נשף צדקה גדול, לאיידס.‬

147
00:09:32,446 --> 00:09:37,576
‫והייתי בוועידה של זה,‬
‫אבל אני לא זוכרת מה היה העניין.‬

148
00:09:38,077 --> 00:09:43,747
‫אז היו לי כרטיסים לפתיחה,‬
‫אז הזמנתי את אימא שלי לבוא.‬

149
00:09:44,292 --> 00:09:47,172
‫אז היו לנו מושבים נהדרים.‬

150
00:09:47,253 --> 00:09:50,013
‫זה מה שאנשים חושבים. ליד התזמורת, באמצע.‬

151
00:09:50,089 --> 00:09:52,759
‫בעיניי, מושבים נהדרים הם מאחור, ליד המעבר,‬

152
00:09:52,842 --> 00:09:54,552
‫ככה אפשר לצאת, אתה יודע.‬

153
00:09:54,635 --> 00:09:58,505
‫ברגע שאני נכנסת לתיאטרון, אני זוממת לצאת.‬

154
00:09:58,598 --> 00:10:02,438
‫ובטח הייתי היחידה בניו יורק‬

155
00:10:02,518 --> 00:10:06,358
‫שלא קראה על זה, כי זה היה סיפור גדול.‬

156
00:10:06,439 --> 00:10:08,689
‫אז כשהנברשת נפלה מהתקרה‬

157
00:10:08,774 --> 00:10:12,324
‫חשבתי שהנברשת נופלת עלינו, וצרחתי.‬

158
00:10:12,403 --> 00:10:16,743
‫יצרתי כזו… אם היה אז אינטרנט,‬
‫עדיין היית יכול לראות את זה.‬

159
00:10:16,824 --> 00:10:19,124
‫פראן, לא ראית את הסרטים?‬
‫-לא.‬

160
00:10:19,201 --> 00:10:21,751
‫ופשוט חשבתי… וזה עובר ישר מעל.‬

161
00:10:21,829 --> 00:10:24,499
‫אבל אימא שלי ידעה, כמובן, כי היא הייתה…‬

162
00:10:24,582 --> 00:10:28,292
‫אימא שלי אמרה, "הילדה הזו תמיד הייתה בעיה.‬
‫היא עדיין בעיה."‬

163
00:10:28,377 --> 00:10:31,297
‫והייתי היסטרית. כי היא באה ככה.‬

164
00:10:31,380 --> 00:10:32,720
‫פשוט חשבתי שהיא נופלת.‬

165
00:10:35,176 --> 00:10:37,966
‫אז אני זוכרת בעיקר את זה מ"פנטום האופרה",‬

166
00:10:38,054 --> 00:10:40,974
‫חוץ מזה שחשבתי שזה היה נורא להפליא.‬

167
00:10:41,057 --> 00:10:43,557
‫אתה יודע, "זה נורא להפליא."‬

168
00:10:43,643 --> 00:10:48,363
‫זה בדיוק מסוג הדברים שאני שונאת.‬
‫אתה יודע, זה כמו "אוויטה".‬

169
00:10:48,439 --> 00:10:51,899
‫רוברט סטיגווד ארגן אירוע.‬

170
00:10:52,443 --> 00:10:55,203
‫הוא היה מפיק של אוויטה.‬

171
00:10:55,279 --> 00:11:00,489
‫והוא הזמין כמה אנשים, בערך 25 איש,‬

172
00:11:00,576 --> 00:11:03,616
‫למלון פלאזה, שעדיין היה מלון הפלאזה דאז,‬

173
00:11:03,704 --> 00:11:05,834
‫לא כמו עכשיו, והיה בו תיאטרון קטן.‬

174
00:11:05,915 --> 00:11:08,455
‫אז הלכתי לזה, ראיתי את זה,‬

175
00:11:08,542 --> 00:11:11,502
‫ואחר כך, סטיגווד שאל אותי מה דעתי, ואמרתי,‬

176
00:11:11,587 --> 00:11:15,677
‫"יצאת מדעתך? מחזמר על אווה פרון?‬

177
00:11:16,217 --> 00:11:18,047
‫יבריחו אותך מניו יורק בלעג!‬

178
00:11:18,761 --> 00:11:21,561
‫אל תעשה את זה!" אמרתי.‬

179
00:11:21,639 --> 00:11:24,889
‫זו הסיבה‬
‫שלעולם לא הייתי מרוויחה הרבה כסף בתיאטרון.‬

180
00:11:24,975 --> 00:11:28,645
‫אבל מנקודת המבט של מחזמר על אווה פרון,‬

181
00:11:28,729 --> 00:11:31,649
‫צדקתי לגמרי.‬

182
00:11:31,732 --> 00:11:36,112
‫ואז הלכתי לראות אותו באיזה ערב‬
‫עם שני בחורים ארגנטינאים,‬

183
00:11:36,195 --> 00:11:40,735
‫והם צחקו כל כך בקול רם,‬
‫שכמעט זרקו אותנו מהתיאטרון.‬

184
00:11:41,659 --> 00:11:44,999
‫אני חושבת ש"אוויטה" כבר לא רץ.‬
‫אבל הוא רץ הרבה זמן.‬

185
00:11:45,079 --> 00:11:48,789
‫ואני בטוחה שבכל פעם‬
‫שראיתי את סטיגווד לאחר מכן אמרתי,‬

186
00:11:50,251 --> 00:11:52,041
‫"אני עדיין חושבת שאני צודקת."‬

187
00:11:52,128 --> 00:11:54,458
‫המחזמר הרוויח איזה מיליון דולר בדקה.‬

188
00:11:55,464 --> 00:11:57,804
‫את נוטה להתנשא מעל אנשים?‬

189
00:11:57,883 --> 00:12:00,433
‫להתנשא מעל אנשים? כלומר, האם אני סנובית?‬

190
00:12:01,137 --> 00:12:04,097
‫יש סוגים מסוימים של סנוביות שרעים לדעתי.‬

191
00:12:04,181 --> 00:12:07,311
‫אלה, כמובן,‬
‫הם לא סוגי הסנוביות שיש לי. בסדר?‬

192
00:12:07,393 --> 00:12:10,523
‫לסוגי הסנוביות שיש לי‬
‫אין שום קשר לדברים כמו‬

193
00:12:10,604 --> 00:12:14,364
‫מי אבא שלך? איפה למדת? איפה גדלת?‬

194
00:12:14,442 --> 00:12:18,032
‫זה קשור ל"האם אתה מסכים איתי?"‬

195
00:12:18,821 --> 00:12:21,951
‫לזה זה קשור. או, "זה מה שאתה חושב? לא."‬

196
00:12:22,032 --> 00:12:25,542
‫למרות שאני יודעת‬
‫שלעיתים קרובות אנשים הם מאוד…‬

197
00:12:25,619 --> 00:12:29,039
‫לא שאני מרגיזה אותם, זו מילה עדינה מדי.‬
‫אני מעוררת בהם זעם.‬

198
00:12:29,123 --> 00:12:31,383
‫זה קצת מפתיע אותי, כי, אז מה?‬

199
00:12:32,209 --> 00:12:34,749
‫כאילו, מי אני? אני מקבלת החלטות בשמך?‬

200
00:12:35,296 --> 00:12:37,046
‫אני לא אחראית על כלום.‬

201
00:12:37,131 --> 00:12:41,051
‫אני מבינה שזה מכעיס כשאני אומרת דברים כמו,‬
‫"אנשים צריכים לעשות כך",‬

202
00:12:41,135 --> 00:12:44,635
‫או "זה צריך לקרות",‬
‫אם אנשים חושבים שביכולתי לשנות את זה.‬

203
00:12:44,722 --> 00:12:47,522
‫אבל לו יכולתי לשנות את זה,‬
‫לא הייתי כועסת כל כך.‬

204
00:12:48,058 --> 00:12:53,398
‫הכעס הוא שאין לי כוח, אבל אני מלאה בדעות.‬

205
00:12:57,193 --> 00:13:00,243
‫הרכבות התחתיות מחורבנות. והן מסוכנות.‬

206
00:13:01,030 --> 00:13:02,990
‫דוחפים אותך. דוחקים אותך.‬

207
00:13:03,073 --> 00:13:07,373
‫לפעמים שודדים אותך ברכבת התחתית לאור היום.‬

208
00:13:11,332 --> 00:13:16,052
‫אני זוכרת כשהתחבורה הציבורית‬
‫הייתה מנקודות מהגאווה של ניו יורק.‬

209
00:13:16,128 --> 00:13:17,458
‫מה קרה?‬

210
00:13:18,464 --> 00:13:21,974
‫האם ניו יורק טובה או גרועה יותר היום‬
‫מאשר כשהגעת לראשונה?‬

211
00:13:22,051 --> 00:13:23,011
‫- אלק בולדווין -‬

212
00:13:23,093 --> 00:13:26,723
‫מה שתמיד שומעים על ניו יורק בשנות ה-70‬
‫זה כמה איומה היא הייתה.‬

213
00:13:26,806 --> 00:13:31,136
‫ניו יורק פשטה רגל.‬
‫לא היה לי מושג שזה קורה. כי…‬

214
00:13:31,227 --> 00:13:34,807
‫את בילית. ראית עכברושים,‬
‫ריסקת ספסלים בפארק…‬

215
00:13:34,897 --> 00:13:37,227
‫זו הייתה ניו יורק.‬
‫-גרפיטי. "אני נהנית."‬

216
00:13:37,316 --> 00:13:38,146
‫טוב, כי…‬

217
00:13:38,234 --> 00:13:41,824
‫"אני שיכורה ועולה לאוטובוס.‬
‫לא אכפת לי אם הוא מכוסה בגרפיטי."‬

218
00:13:41,904 --> 00:13:44,954
‫ככה ניו יורק נראתה כשהגעת,‬
‫אז זו הייתה ניו יורק.‬

219
00:13:45,032 --> 00:13:47,162
‫יש אנשים שמגיעים לכאן עכשיו וחושבים,‬

220
00:13:47,243 --> 00:13:49,373
‫"ניו יורק, כיסאות נוח בטיימס סקוור."‬

221
00:13:49,453 --> 00:13:50,753
‫כשייקחו אותם,‬

222
00:13:50,830 --> 00:13:55,290
‫אנשים שנמצאים כאן עכשיו יגידו,‬
‫"איפה הכיסאות? זו הייתה ניו יורק האמיתית."‬

223
00:14:00,005 --> 00:14:01,795
‫את חושבת שישאירו‬

224
00:14:01,882 --> 00:14:04,842
‫את "טיימס סקוור קפה" באמצע הרחוב?‬

225
00:14:04,927 --> 00:14:08,057
‫אני לא יודעת אם אתה מודע לזה, מרטי,‬
‫כי אני יודעת שאתה…‬

226
00:14:08,138 --> 00:14:10,058
‫אני לא יורד דרומית לרחוב 57, לא.‬

227
00:14:10,140 --> 00:14:15,060
‫בסדר, אז עד לפני חמש דקות בערך,‬
‫24 שעות ביממה,‬

228
00:14:15,145 --> 00:14:19,435
‫ריצפו מחדש את ה… איך שלא קוראים להם,‬
‫הדברים האלה מבטון.‬

229
00:14:19,525 --> 00:14:22,815
‫האיים, כן, באמצע טיימס סקוור.‬

230
00:14:22,903 --> 00:14:25,743
‫ואז ממש לפני שהוא נזרק מהמשרד, סוף סוף,‬

231
00:14:25,823 --> 00:14:31,703
‫ראיתי את בלומברג אומר,‬
‫"ועכשיו אלה קבועים!"‬

232
00:14:32,621 --> 00:14:35,251
‫וחשבתי, "קבועים? בּוּר שכמותך."‬

233
00:14:35,332 --> 00:14:40,212
‫מה קבוע בניו יורק? באמת? קבוע!‬
‫הם לא קבועים.‬

234
00:14:40,296 --> 00:14:43,966
‫עם זאת, זה היום שבו גיליתי.‬
‫כמה זה עלה? ארבעים מיליון דולר.‬

235
00:14:44,592 --> 00:14:47,722
‫ארבעים מיליון.‬
‫זה גם לא היה על חשבונו של בלומברג, אגב.‬

236
00:14:47,803 --> 00:14:51,353
‫בסדר? ארבעים מיליון דולר,‬
‫כספי משלם המיסים.‬

237
00:14:51,432 --> 00:14:56,772
‫ארבעים מיליון דולר בשביל זה. בסדר?‬
‫ כי כל כך הרבה ניו יורקים אמרו,‬

238
00:14:56,854 --> 00:14:59,984
‫"יודעים מה אני שונא?‬
‫אין די מקומות לשכב בטיימס סקוור."‬

239
00:15:00,065 --> 00:15:02,355
‫בטח. אני שונא את זה.‬

240
00:15:02,443 --> 00:15:04,653
‫"זה בלתי נסבל!"‬
‫-כן.‬

241
00:15:04,737 --> 00:15:07,237
‫"אנחנו עוזבים. אנחנו לא עומדים בזה יותר."‬

242
00:15:10,326 --> 00:15:14,746
‫אז הרחובות מלאים לגמרי‬

243
00:15:14,830 --> 00:15:18,080
‫בדברים האיומים האלה,‬
‫אני לא יודעת איך לקרוא להם, אדניות,‬

244
00:15:18,167 --> 00:15:21,547
‫עם צמחים מזויפים, או שאולי הם אמיתיים.‬
‫אני לא יודעת מה הם.‬

245
00:15:21,629 --> 00:15:25,629
‫צמחים אמיתיים, צמחים מזויפים, אין לי מושג.‬
‫למה יש צמחים בטיימס סקוור?‬

246
00:15:27,134 --> 00:15:30,474
‫וזה לא רק בטיימס סקוור.‬
‫ברחוב באוורי. זה בכל העיר.‬

247
00:15:30,554 --> 00:15:34,934
‫הם בכל מקום. צמחים, כיסאות נוח.‬
‫אתם יודעים, קישוטים.‬

248
00:15:35,017 --> 00:15:37,137
‫באמת, זה נראה כמו הדירה של סבתא שלי.‬

249
00:15:41,065 --> 00:15:44,275
‫אתם מצפים לראות תמונות קטנות של נכדים ו…‬

250
00:15:45,986 --> 00:15:47,946
‫קעריות קטנות של סוכריות חמוצות ו…‬

251
00:15:49,615 --> 00:15:52,115
‫כשניו יורקרים ישמעו על הקיצוצים בתקציב,‬

252
00:15:52,201 --> 00:15:55,161
‫הם ירצו לדעת‬
‫אם העיר ניו יורק יורדת לטמיון.‬

253
00:15:55,245 --> 00:15:58,825
‫האם נכון לומר שניו יורק…‬
‫-ניו יורק אינה יורדת לטמיון.‬

254
00:15:58,916 --> 00:16:02,286
‫האם נכון לומר‬
‫שעיריית ניו יורק תהיה יעילה פחות,‬

255
00:16:02,378 --> 00:16:07,678
‫הרחובות יהיו מלוכלכים יותר,‬
‫ואזרחים יקבלו פחות הגנה מפני אש ופושעים?‬

256
00:16:07,758 --> 00:16:11,888
‫אמרתי שניו יורק לא יורדת לטמיון.‬
‫ניו יורק לא הולכת לשום מקום…‬

257
00:16:11,971 --> 00:16:13,221
‫- ראש העיר אייב בים -‬

258
00:16:13,305 --> 00:16:15,465
‫וזו עדיין העיר הנהדרת בעולם.‬

259
00:16:15,557 --> 00:16:18,137
‫ותמשיך לתת, גם אחרי זה,‬

260
00:16:18,227 --> 00:16:23,437
‫יותר שירותים לתושביה,‬
‫מאשר כל עיר אחרת בעולם.‬

261
00:16:24,108 --> 00:16:26,938
‫הייתי רוצה להיות ראש העיר של ניו יורק,‬

262
00:16:27,027 --> 00:16:29,657
‫אבל אחד הדברים הרעים‬
‫בראשות עיריית ניו יורק,‬

263
00:16:29,738 --> 00:16:31,488
‫שזו עבודה קשה מאוד…‬

264
00:16:31,573 --> 00:16:34,623
‫ראש העיר של ניו יורק‬
‫זה התפקיד השני הכי קשה במדינה.‬

265
00:16:34,702 --> 00:16:36,292
‫זה מתחיל מוקדם בבוקר.‬

266
00:16:36,370 --> 00:16:39,370
‫אז זה צריך להתחלק לשניים,‬
‫ואני אהיה ראש העיר הלילית.‬

267
00:16:41,291 --> 00:16:44,091
‫אני מתנדבת.‬
‫מישהו אחר יכול להיות ראש העיר היומי.‬

268
00:16:44,169 --> 00:16:45,669
‫אני אהיה ראש העיר הלילית.‬

269
00:16:46,588 --> 00:16:50,048
‫אני אתחיל בסביבות 16:00,‬
‫ואמשיך כל הלילה אם תרצו.‬

270
00:16:50,134 --> 00:16:53,894
‫העניין בניו יורק‬
‫הוא שהרבה דברים קורים מאוחר בלילה.‬

271
00:16:54,638 --> 00:16:57,218
‫מה היית משנה בניו יורק בלילה‬

272
00:16:57,307 --> 00:16:59,597
‫בזמן שראש העיר היומי ישן?‬

273
00:16:59,685 --> 00:17:01,765
‫הדבר הראשון שהייתי משנה בניו יורק,‬

274
00:17:01,854 --> 00:17:03,984
‫ולא רק אני, הוא מערכת הרכבת התחתית.‬

275
00:17:04,565 --> 00:17:07,775
‫טוב? זה הדבר הראשון שהייתי משנה בניו יורק.‬

276
00:17:07,859 --> 00:17:11,859
‫לפני כמה שבועות הדלקתי רדיו,‬
‫כן אני מקשיבה לרדיו. חדשות דאבליו-אן-אס.‬

277
00:17:11,946 --> 00:17:15,656
‫והם אמרו, "קו הרכבת L",‬
‫שהיא רכבת שעולה מברוקלין,‬

278
00:17:15,742 --> 00:17:20,462
‫"קו הרכבת L סגור היום‬
‫כי יש ריח רע בקו הרכבת L."‬

279
00:17:20,539 --> 00:17:21,619
‫כך זה היה כל היום.‬

280
00:17:21,707 --> 00:17:24,287
‫בכל עשר דקות הם חזרו אמרו,‬

281
00:17:24,376 --> 00:17:26,996
‫"יש ריח נוראי בקו הרכבת L. זה סגור."‬

282
00:17:27,087 --> 00:17:31,217
‫וחשבתי לעצמי,‬
‫"הרכבת התחתית סגורה כי יש לה ריח נוראי?"‬

283
00:17:32,551 --> 00:17:34,971
‫כאילו, מה זה אומר בכלל? בסדר?‬

284
00:17:35,054 --> 00:17:39,144
‫כלומר, כמה גרוע יותר מבדרך כלל‬
‫זה יכול להריח?‬

285
00:17:39,224 --> 00:17:41,774
‫מה הם יכולים… הם לא יודעים מה זה.‬

286
00:17:41,852 --> 00:17:46,112
‫וחשבתי, "מי בכלל שם לב לזה?"‬
‫במילים אחרות, הרכבת מסריחה נורא.‬

287
00:17:46,648 --> 00:17:50,688
‫מישהו אמר, "אתה יודע,‬
‫הרכבת מסריחה אפילו יותר מהרגיל"?‬

288
00:17:50,778 --> 00:17:55,948
‫הם מתנהגים כאילו לפני זה,‬
‫הריח היה ויסטריה, היה שם כפר אלפיני.‬

289
00:17:56,033 --> 00:18:00,373
‫חשבתי… וכל היום,‬
‫"אנחנו לא מצליחים לגלות מה הריח הזה."‬

290
00:18:00,454 --> 00:18:03,464
‫והיום חלף לו…‬
‫עכשיו קו הרכבת L סגור חמש שעות.‬

291
00:18:03,540 --> 00:18:08,340
‫הם ירדו, מי שזה לא יהיה שבודק את זה,‬
‫ואמרו, "זה כבר לא מסריח כמו קודם".‬

292
00:18:08,420 --> 00:18:10,800
‫וחשבתי שברור שלא. זה ריק כבר חמש שעות.‬

293
00:18:10,881 --> 00:18:15,141
‫הרשו לי לספר לכם מה מסריח נורא בקו L.‬
‫הנוסעים!‬

294
00:18:15,219 --> 00:18:20,389
‫בסדר? בסוף הם ירדו ואמרו‬
‫שאיזה מין שמן מנוע דלף.‬

295
00:18:20,474 --> 00:18:25,024
‫גם ציינו בחדשות את העובדה שהם בדקו‬

296
00:18:25,104 --> 00:18:27,114
‫וזה היה לא מזיק.‬

297
00:18:27,189 --> 00:18:29,529
‫לא. הם הריחו את שמן המנוע הטוב.‬

298
00:18:29,608 --> 00:18:32,858
‫זה כאילו, אחרי אסון התאומים,‬
‫בערך שעה לאחר מכן,‬

299
00:18:32,945 --> 00:18:36,695
‫כשכריסטין ויטמן,‬
‫שהייתה אז ראש הסוכנות להגנת הסביבה,‬

300
00:18:36,782 --> 00:18:40,542
‫הלכה לשם ואמרה, "זה בסדר. האוויר בסדר."‬

301
00:18:40,619 --> 00:18:43,329
‫אני זוכרת שאמרתי לאנשים,‬
‫"איך זה יכול להיות?‬

302
00:18:43,413 --> 00:18:44,963
‫ברור שזה שקר."‬

303
00:18:45,040 --> 00:18:46,210
‫וזה לא היה…‬

304
00:18:46,291 --> 00:18:50,001
‫ג'ורג' בוש היה הנשיא,‬
‫אז היינו רגילים לסוג מסוים של שקרים,‬

305
00:18:50,087 --> 00:18:52,087
‫אבל אני אמרתי, "זה בלתי אפשרי."‬

306
00:18:52,172 --> 00:18:57,802
‫אפשר היה להריח את מה שכולם קראו לו "האבק"‬
‫במרחק 80 רחובות.‬

307
00:18:57,886 --> 00:19:00,716
‫אתה יודע. אבל היא אמרה שזה בסדר.‬

308
00:19:00,806 --> 00:19:05,016
‫ועכשיו, כמובן, אלפי אנשים חולים בסרטן,‬

309
00:19:05,102 --> 00:19:08,062
‫כי קודם כל, זה לא היה אבק,‬

310
00:19:08,772 --> 00:19:11,402
‫וזה לא היה בסדר.‬

311
00:19:13,777 --> 00:19:18,447
‫נכון שזה נחמד לראות את העיר כל כך רגועה…‬
‫-העיר רגועה כי אף אחד לא נמצא בה.‬

312
00:19:20,284 --> 00:19:23,004
‫כלומר, ניו יורק, כזו שקטה? משהו קרה.‬

313
00:19:24,246 --> 00:19:27,456
‫אני תמיד זוכרת‬
‫כמה שקטה הייתה העיר ב-11 בספטמבר.‬

314
00:19:27,541 --> 00:19:30,921
‫אתה יודע, כלומר, אחרי… אם לא גרת ממש שם.‬

315
00:19:31,503 --> 00:19:34,053
‫הפעם הנוספת היחידה‬
‫שניו יורק נשמעה כזו שקטה…‬

316
00:19:34,131 --> 00:19:36,631
‫גרתי במרכז העיר. אף פעם לא היה שקט.‬

317
00:19:36,717 --> 00:19:39,797
‫הייתה כשעמדו להכריז‬
‫על פסק הדין של או. ג'יי. סימפסון.‬

318
00:19:39,887 --> 00:19:42,557
‫מסתבר שכל העיר צפתה בטלוויזיה,‬

319
00:19:42,639 --> 00:19:45,389
‫וכל העיר השתתקה‬

320
00:19:47,227 --> 00:19:48,937
‫עד שהכריזו על פסק הדין.‬

321
00:19:49,897 --> 00:19:53,777
‫מה היה הדבר השני שרצית?‬
‫ זו הייתה חליפת הגודזילה מגומי.‬

322
00:19:53,859 --> 00:19:54,859
‫שעמדנו לעשות.‬

323
00:19:57,029 --> 00:20:00,199
‫של אישירו הונדה! אנחנו נדרוך על כל העיר.‬

324
00:20:00,282 --> 00:20:03,082
‫בסדר, אז את מטיילת במורד ה… זה ההדסון?‬

325
00:20:03,160 --> 00:20:05,660
‫זה האיסט ריבר. אז אם משהו פוגע בך…‬

326
00:20:06,205 --> 00:20:10,705
‫אני יותר חוששת לפגוע במשהו‬
‫מאשר שמשהו יפגע בי.‬

327
00:20:11,585 --> 00:20:15,665
‫האם יש הבדל בין הייצוג בדגם הזה‬
‫לבין ניו יורק כפי שהיא עכשיו?‬

328
00:20:15,756 --> 00:20:16,836
‫יש משהו…‬

329
00:20:16,924 --> 00:20:19,684
‫כשהייתי כאן לראשונה,‬
‫וזה לא היה לפני זמן רב,‬

330
00:20:19,760 --> 00:20:23,930
‫חיפשתי את הבניין שבו אני גרה.‬
‫כשהדגם הזה נבנה,‬

331
00:20:24,014 --> 00:20:26,774
‫הבניין שאני גרה בו היה שלושה מחסנים‬

332
00:20:26,850 --> 00:20:29,980
‫שהפכו לבניין דירות, והצלחתי לאתר אותם.‬

333
00:20:31,271 --> 00:20:33,651
‫ומרגישים כתמיד. הייתי צריכה לקנות עשרה.‬

334
00:20:36,568 --> 00:20:40,158
‫ניסיתי לשכנע בת של חברה‬
‫לחזור לניו יורק מלוס אנג'לס.‬

335
00:20:40,239 --> 00:20:43,329
‫היא אמרה, "אני רוצה לחזור,‬
‫אבל לא אוכל להרשות לעצמי."‬

336
00:20:43,408 --> 00:20:45,908
‫אמרתי, "תחזרי לניו יורק. אני אגיד לך משהו.‬

337
00:20:45,994 --> 00:20:48,124
‫איש לא יכול להרשות לעצמו לגור כאן."‬

338
00:20:48,205 --> 00:20:52,625
‫איש לא יכול להרשות לעצמו לגור בניו יורק.‬
‫ועם זאת, חיים כאן שמונה מיליון איש.‬

339
00:20:54,378 --> 00:20:56,708
‫איך אנחנו עושים את זה? אנחנו לא יודעים!‬

340
00:20:58,340 --> 00:20:59,720
‫זו תעלומה בשבילנו.‬

341
00:21:02,970 --> 00:21:03,970
‫אין לנו מושג.‬

342
00:21:05,347 --> 00:21:08,427
‫וזה כל העניין. אנחנו לא יודעים,‬
‫אבל אנחנו עדיין כאן.‬

343
00:21:09,810 --> 00:21:13,360
‫אז אפשר לבוא לכאן מבלי לדעת איך תחיה כאן,‬

344
00:21:13,438 --> 00:21:16,778
‫ואיכשהו, תעשה מספיק דברים כדי לחיות כאן.‬

345
00:21:17,359 --> 00:21:18,739
‫זה פשוט וכך.‬

346
00:21:19,611 --> 00:21:20,451
‫בסדר.‬

347
00:21:21,488 --> 00:21:23,028
‫כשעוזבים את ניו יורק‬

348
00:21:23,115 --> 00:21:25,905
‫או אפילו אם שוהים לזמן קצר במקום אחר,‬

349
00:21:25,993 --> 00:21:28,253
‫פשוט אי אפשר להתגבר על הקלות של החיים.‬

350
00:21:28,745 --> 00:21:33,205
‫למשל, אתה יודע, קודם אתה עובר לדירה‬
‫ואתה חושב,‬

351
00:21:34,668 --> 00:21:36,838
‫"איפה הניקוי היבש? אי פעם אמצא כזה?"‬

352
00:21:36,920 --> 00:21:39,920
‫לפעמים לא מוצאים לעולם. לפעמים אין כזה!‬

353
00:21:40,007 --> 00:21:41,427
‫או שלפעמים אתה הולך ו…‬

354
00:21:41,508 --> 00:21:44,968
‫אני יודעת שייקח שלושה חודשים‬
‫עד שנריב בצורה כזו‬

355
00:21:45,053 --> 00:21:46,893
‫שלא אוכל להיכנס לכאן שוב לעולם.‬

356
00:21:47,514 --> 00:21:49,814
‫ואז אתה חושב, יש אנשים שגרים במקומות‬

357
00:21:49,891 --> 00:21:53,811
‫שבהם הם פשוט לוקחים את הניקוי היבש,‬
‫הם הולכים למכבסת הניקוי היבש.‬

358
00:21:53,895 --> 00:21:56,015
‫זה כמו סידור קטן.‬

359
00:21:56,773 --> 00:22:00,743
‫אבל כל דבר בניו יורק‬
‫הוא כמו "טבעת הניבלונג".‬

360
00:22:00,819 --> 00:22:03,739
‫אתה יודע, כל דבר בניו יורק הוא דרמתי.‬

361
00:22:03,822 --> 00:22:05,412
‫זו בעיה מדהימה.‬

362
00:22:05,490 --> 00:22:09,830
‫אז אתה מבין שכל כך קשה לגור בניו יורק‬

363
00:22:09,911 --> 00:22:13,041
‫שכשאנשים אומרים, "למה אתה גר בניו יורק?"‬

364
00:22:13,123 --> 00:22:14,753
‫אין לך תשובה בשבילם,‬

365
00:22:14,833 --> 00:22:19,303
‫חוץ מזה שאתה יוודע שאתה חש טינה‬
‫כלפי אלה שאין להם אומץ לעשות זאת.‬

366
00:22:19,796 --> 00:22:22,796
‫"אתה גר במקום שבו דברים נעשים בקלות,‬

367
00:22:22,883 --> 00:22:25,053
‫שבו אנשים נחמדים אליך,‬

368
00:22:25,135 --> 00:22:27,545
‫שבו לא מנסים לרמות אותך כל חמש שניות.‬

369
00:22:27,637 --> 00:22:29,557
‫אתה קורא לזה חיים של אדם מבוגר?"‬

370
00:22:30,849 --> 00:22:34,689
‫מה שמפתיע אותי,‬
‫זה כמה אנשים שעכשיו בשנות ה-20 לחייהם‬

371
00:22:35,312 --> 00:22:36,982
‫ניגשים אליי ברחוב ואומרים,‬

372
00:22:37,064 --> 00:22:41,494
‫"פראן, הלוואי שהייתי חי בניו יורק‬
‫בשנות ה-70. זה נראה כל כך כיף."‬

373
00:22:41,568 --> 00:22:43,448
‫יש דבר אחד שאני יודעת בוודאות.‬

374
00:22:43,528 --> 00:22:47,278
‫כשהייתי בשנות ה-20 לחיי‬
‫לא ניגשתי לאנשים בגילי ואמרתי‬

375
00:22:47,366 --> 00:22:50,196
‫"הלוואי שהייתי חיה כאן בשנות ה-30."‬
‫לא חשבתי ככה.‬

376
00:22:50,285 --> 00:22:52,405
‫אז, אתה יודע,‬

377
00:22:52,496 --> 00:22:54,706
‫מאחר שהם יודעים שהייתי כאן אז,‬

378
00:22:55,791 --> 00:22:57,211
‫אני כמו עדת ראייה לזה.‬

379
00:22:57,292 --> 00:23:00,382
‫אני מניחה‬
‫שזה כמו שאם היית חובב של מלחמת האזרחים,‬

380
00:23:00,462 --> 00:23:04,422
‫וראית את אברהם לינקולן, היית חושב,‬
‫"הוא היה שם. אני אשאל אותו."‬

381
00:23:05,675 --> 00:23:07,755
‫אם לא עשיתם הזמנה, אנא המתינו בחוץ.‬

382
00:23:07,844 --> 00:23:09,014
‫- מקס'ס קנזס סיטי -‬

383
00:23:09,096 --> 00:23:13,926
‫עכשיו נשיר שיר על ילד בניו יורק.‬

384
00:23:16,978 --> 00:23:20,728
‫רוב האנשים שהכרתי שהיו יותר כמוני,‬
‫מבחינה כלכלית,‬

385
00:23:20,816 --> 00:23:23,816
‫חימום היה בעיה רצינית. דיברנו על זה הרבה.‬

386
00:23:23,902 --> 00:23:26,862
‫והייתי הולכת ל"מקס'ס" ומתחילה עם אנשים,‬

387
00:23:26,947 --> 00:23:29,277
‫אבל לפני כן הייתי שואלת, "יש לך חימום?"‬

388
00:23:29,950 --> 00:23:32,870
‫וזה היה משהו שמצאתי מפתה מאוד.‬

389
00:23:32,953 --> 00:23:35,713
‫פתאום, הן נהפכו לבריז'יט בארדו צעירות.‬

390
00:23:35,789 --> 00:23:37,919
‫"יש לך חימום? בואי נלך."‬

391
00:24:01,773 --> 00:24:05,493
‫ה"ניו יורק דולס" היו נהדרים,‬
‫וכל כך מעט אנשים ראו אותם.‬

392
00:24:05,569 --> 00:24:08,069
‫הם הופיעו במרכז מרסר לאומנויות, שיום אחד…‬

393
00:24:10,198 --> 00:24:12,448
‫פשוט התמוטט. ככה ניו יורק הייתה פעם.‬

394
00:24:12,534 --> 00:24:15,624
‫מרכז מרסר,‬
‫הלכנו לשם כל הזמן כדי לראות את ה"דולס",‬

395
00:24:15,704 --> 00:24:17,794
‫ואנשים אחרים, אבל בעיקר את ה"דולס".‬

396
00:24:18,331 --> 00:24:21,081
‫ואז יום אחד, הוא פשוט התמוטט.‬

397
00:24:22,127 --> 00:24:25,507
‫כלומר, הבניין פשוט התמוטט.‬
‫זו הייתה רמת ההזנחה.‬

398
00:24:25,589 --> 00:24:28,219
‫כשאנשים אמרו, "מרכז מרסר לאמנויות התמוטט",‬

399
00:24:28,300 --> 00:24:31,220
‫איש לא אמר, "על מה אתה מדבר?"‬
‫"אה, הוא התמוטט."‬

400
00:24:31,303 --> 00:24:34,183
‫שלושה בניינים התמוטטו באותה שנה.‬

401
00:24:34,723 --> 00:24:38,393
‫הם התמוטטו כי אף אחד לא טיפל בהם.‬
‫כלומר, אז…‬

402
00:24:38,477 --> 00:24:41,187
‫ככה זה היה פשוט. אף פעם לא חשבתי על זה.‬

403
00:24:41,271 --> 00:24:44,771
‫חשבתי על דברים רבים,‬
‫אבל לא על ההשתפרות של ניו יורק.‬

404
00:24:44,858 --> 00:24:47,028
‫ניו יורק הייתה נהדרת. לכן באתי לכאן!‬

405
00:24:47,110 --> 00:24:49,860
‫אבל לא באתי לכאן כי היה נקי.‬

406
00:24:50,697 --> 00:24:51,987
‫באתי ממקום נקי.‬

407
00:24:52,073 --> 00:24:55,203
‫לא חשבתי, "אני רוצה לנסוע לניו יורק.‬
‫כל כך מצוחצח שם."‬

408
00:24:55,285 --> 00:24:57,245
‫אתה יודע, לא באתי כי זה היה בטוח.‬

409
00:24:57,329 --> 00:25:00,169
‫באתי ממקום בטוח.‬
‫לא באתי כי זה היה מסוכן.‬

410
00:25:00,248 --> 00:25:04,038
‫לא שמחתי להיות בסכנה, אבל התאקלמתי מהר.‬

411
00:25:04,127 --> 00:25:06,587
‫יש לי את כל ההרגלים שהיו לי בשנות ה-70.‬

412
00:25:06,671 --> 00:25:08,471
‫למשל, אני יושבת ברכבת התחתית,‬

413
00:25:08,548 --> 00:25:11,258
‫אנשים שמים את התיק לידם ומשאירים אותו שם.‬

414
00:25:11,343 --> 00:25:14,183
‫אני חושבת, "השתגעת?"‬
‫זה גורם לי לרצות לגנוב אותו.‬

415
00:25:14,846 --> 00:25:21,096
‫אתה יודע, לא משנה מה אני מחזיקה.‬
‫באמת, זה יכול להיות עיפרון.‬

416
00:25:21,186 --> 00:25:24,436
‫אני אוחזת בו אחיזת מוות.‬
‫"לא תיקחו ממני את העיפרון הזה."‬

417
00:25:25,482 --> 00:25:28,652
‫לא הייתי משאירה שום דבר לידי. בחיים!‬

418
00:25:29,653 --> 00:25:33,113
‫ולא כי אני חושבת‬
‫שאנשים עלולים לחשוב שזו פצצה,‬

419
00:25:33,198 --> 00:25:36,028
‫אלא כי מישהו ייקח את זה!‬
‫ברור שהם ייקחו את זה.‬

420
00:25:36,117 --> 00:25:37,447
‫זה מה שקורה.‬

421
00:25:37,536 --> 00:25:40,746
‫כלומר, ב-1971 או משהו כזה,‬

422
00:25:40,830 --> 00:25:44,790
‫מישהו שבר את השמשה של האוטו שלי,‬

423
00:25:44,876 --> 00:25:46,796
‫עוד היה לי את האוטו שלי מהתיכון,‬

424
00:25:47,837 --> 00:25:50,507
‫ולקח, מלוח המחוונים,‬

425
00:25:50,590 --> 00:25:53,510
‫תפוח וחפיסת סיגריות שהיו על לוח המחוונים.‬

426
00:25:54,719 --> 00:25:56,719
‫חפיסת סיגריות עלתה אז 50 סנט.‬

427
00:25:58,098 --> 00:26:00,098
‫תפוח, תפוח אחד, עשרה סנט.‬

428
00:26:01,560 --> 00:26:03,350
‫קראתי למשטרה.‬

429
00:26:03,436 --> 00:26:06,816
‫קראתי להם, כי הם עדיין היו ברחוב אז,‬
‫ואמרתי,‬

430
00:26:06,898 --> 00:26:11,488
‫"מישהו ריסק את השמשה שלי‬
‫ולקח מלוח המחוונים שלי."‬

431
00:26:11,570 --> 00:26:13,360
‫אז השוטר אמר, "מה הם גנבו?"‬

432
00:26:13,446 --> 00:26:16,026
‫אז אמרתי, "היו לי תפוח וחפיסת סיגריות."‬

433
00:26:16,116 --> 00:26:17,776
‫והוא אמר, "טוב, למה ציפית?‬

434
00:26:22,414 --> 00:26:26,254
‫כלומר, אם תשאירי דברים כאלה יקרי ערך‬
‫בטווח הראייה של אנשים,‬

435
00:26:26,334 --> 00:26:29,554
‫הם ישברו את השמשה של האוטו שלך!‬
‫מי לא היה עושה את זה?‬

436
00:26:30,213 --> 00:26:31,513
‫מה את, מטומטמת?"‬

437
00:26:37,053 --> 00:26:39,723
‫אז, מאחר והיה היגיון בדבריו,‬
‫לא התווכחתי איתו.‬

438
00:26:40,849 --> 00:26:42,639
‫הבנתי, "כן, טוב, למה את מצפה?"‬

439
00:26:43,685 --> 00:26:46,435
‫מסתבר שהייתה כותרת בה נכתב,‬

440
00:26:47,314 --> 00:26:50,194
‫"הנשיא לניו יורק: לכו לעזאזל",‬
‫או משהו כזה.‬

441
00:26:50,275 --> 00:26:52,235
‫כן. "פורד לניו יורק: תמותו."‬

442
00:26:52,861 --> 00:26:54,201
‫בינתיים, מי מת?‬

443
00:27:50,543 --> 00:27:53,963
‫אני גם מרגישה‬
‫שלמרות שניו יורק אינה כמו פעם,‬

444
00:27:54,047 --> 00:27:56,677
‫אני לא מאמינה שייתנו לי לחיות במקום אחר.‬

445
00:27:58,343 --> 00:28:02,013
‫אני חושבת שהם היו נפגשים,‬
‫מקיימים פגישת מועצת עיר כלשהי,‬

446
00:28:02,097 --> 00:28:03,467
‫והם היו אומרים,‬

447
00:28:03,556 --> 00:28:06,556
‫"באנו להגיד לך, עלייך לעזוב.‬
‫אינך יכולה להישאר."‬

448
00:28:06,643 --> 00:28:10,693
‫זה מה שהם עושים איתי.‬
‫-"סליחה. הגיע הזמן ללכת."‬

449
00:28:58,403 --> 00:29:01,203
‫תרגום כתוביות: זואי רוז‬