1
00:00:06,027 --> 00:00:07,987
‫- סדרה תיעודית מקורית של NETFLIX -‬

2
00:00:12,533 --> 00:00:16,787
‫אם כשהייתי צעירה‬
‫הייתי יודעת את מה שאני יודעת עכשיו,‬

3
00:00:18,289 --> 00:00:19,999
‫לא הייתי עושה את הטעויות האלה.‬

4
00:00:20,082 --> 00:00:23,210
‫אבל יש לי חדשות רעות לכולם.‬
‫אנחנו לא מפסיקים לטעות.‬

5
00:00:23,294 --> 00:00:26,088
‫זה לא שטועים רק עד גיל מסוים.‬

6
00:00:26,172 --> 00:00:30,051
‫אנחנו ממשיכים לטעות, ויש לנו פחות תירוצים,‬

7
00:00:30,134 --> 00:00:33,387
‫כי כשאת מבוגרת, נדיר מאוד שיש לך הזדמנות‬

8
00:00:33,471 --> 00:00:34,597
‫לטעות טעות חדשה.‬

9
00:00:34,680 --> 00:00:37,558
‫במקום זה תגידי,‬
‫"לא ייאמן ששוב עשיתי את אותה טעות.‬

10
00:00:38,059 --> 00:00:40,895
‫כי אני יודעת… בפעם הראשונה לא ידעתי."‬

11
00:00:40,978 --> 00:00:42,897
‫אז את מוותרת לעצמך.‬

12
00:00:42,980 --> 00:00:46,942
‫אבל אז את חושבת, "בואי נודה באמת,‬
‫אותה טעות כבר 16 פעמים."‬

13
00:00:47,026 --> 00:00:51,739
‫וזה, הטעות החוזרת,‬
‫הטעות שחוזרת על עצמה שוב ושוב,‬

14
00:00:51,822 --> 00:00:55,451
‫זה מוכיח שאת גרועה בדבר הזה,‬
‫מה שזה לא יהיה.‬

15
00:01:02,249 --> 00:01:03,084
‫כן?‬

16
00:01:03,167 --> 00:01:06,462
‫האם האסון הסביבתי‬
‫שעלול להתרחש גורם לך לחרדה?‬

17
00:01:07,046 --> 00:01:09,757
‫לא. אני לא כל כך צעירה, אם יקרה אסון…‬

18
00:01:10,341 --> 00:01:11,675
‫אתה מבין? כאילו…‬

19
00:01:12,551 --> 00:01:15,429
‫אני יכולה להרשות לעצמי‬
‫לחיות עוד ארבע שנים, אולי.‬

20
00:01:18,265 --> 00:01:21,852
‫אם הייתי יודעת שהעולם ייחרב, אז עוד שנה.‬

21
00:01:52,007 --> 00:01:54,009
‫היו לנו כל כך הרבה אנשים שדיברו בציבור?‬

22
00:01:54,510 --> 00:01:55,678
‫לא.‬
‫-לא.‬

23
00:01:58,848 --> 00:02:00,141
‫טוב, עכשיו זאת מסיבה.‬

24
00:02:00,224 --> 00:02:02,893
‫לא ייאמן שעברו מאז תשע או עשר שנים.‬

25
00:02:02,977 --> 00:02:04,478
‫פתאום הסתובבתי, ועברו עשר שנים.‬

26
00:02:04,562 --> 00:02:06,522
‫זה לא היה פתאום שהסתובבת.‬

27
00:02:06,605 --> 00:02:09,065
‫לא, אבל תמיד הייתה לי תחושה שזה כבר בא.‬

28
00:02:09,149 --> 00:02:10,651
‫התחלנו? אנחנו מקליטים?‬

29
00:02:10,734 --> 00:02:13,487
‫כן.‬
‫-כן, הכול. אנחנו פשוט ממשיכים לצלם.‬

30
00:02:13,571 --> 00:02:17,199
‫לא ידעתי. מתי התחלנו?‬
‫-כשהדבר ההוא נשבר.‬

31
00:02:17,283 --> 00:02:21,328
‫כשהם דיברו שם, כשבאנו. הכול, צילמנו הכול.‬

32
00:02:22,496 --> 00:02:24,206
‫אתה אמור להגיד למי שאתה מצלם.‬

33
00:02:29,003 --> 00:02:32,006
‫את אוהבת עונג שיש בו אשמה?‬
‫-לא.‬

34
00:02:32,089 --> 00:02:34,300
‫אני לא חושבת שיש עונג שיש בו אשמה.‬

35
00:02:34,383 --> 00:02:37,803
‫לדעתי, לא ייאמן שיש ביטוי כזה.‬

36
00:02:37,887 --> 00:02:40,556
‫במילים אחרות…‬
‫אלא אם כן אתה מתענג על רצח.‬

37
00:02:40,639 --> 00:02:45,895
‫אבל אין סיכוי שהייתי מרגישה…‬
‫התענוגות שלי שפירים לגמרי.‬

38
00:02:45,978 --> 00:02:51,817
‫זאת אומרת, אף אחד לא מת,‬
‫אף אחד לא עובר תקיפה מינית, אתה מבין?‬

39
00:02:51,901 --> 00:02:55,404
‫ואני חושבת לעצמי,‬
‫"לא, אין שום אשמה בעונג".‬

40
00:02:56,155 --> 00:03:00,159
‫אנחנו חיים בעולם שאנשים‬
‫לא חשים בו אשמה כשהם הורגים מישהו,‬

41
00:03:00,242 --> 00:03:05,164
‫אנשים לא חשים אשמה‬
‫כשהם כולאים תינוקות בכלובים בגבולות,‬

42
00:03:05,247 --> 00:03:09,376
‫אף אחד לא מרגיש אשמה בגלל זה,‬
‫אבל אני אמורה להרגיש אשמה? למה?‬

43
00:03:09,460 --> 00:03:13,255
‫כי אכלתי שתי מנות ספגטי? כי קראתי ספר מתח?‬

44
00:03:13,339 --> 00:03:17,718
‫התענוגות שיש בהם אשמה‬
‫הם תמיד תענוגות מצורה‬

45
00:03:17,801 --> 00:03:20,763
‫שאינה אמנות גבוהה, אתה מבין?‬

46
00:03:20,846 --> 00:03:25,893
‫אם את אומרת, "אני ממש רוצה‬
‫לקרוא ספר כמו 'רוקדות עם זאבים'."‬

47
00:03:25,976 --> 00:03:29,480
‫זה אמור להיות עונג שיש בו אשמה.‬
‫אם אני מתענגת, אני לא מרגישה אשמה.‬

48
00:03:29,563 --> 00:03:34,944
‫עונג, בעיניי, במיוחד ככל שאני מתבגרת,‬

49
00:03:35,027 --> 00:03:37,988
‫אני חושבת,‬
‫"כל סוג של כיף שיכול להיות, לכי על זה.‬

50
00:03:38,948 --> 00:03:40,157
‫לכי על זה, תיהני".‬

51
00:03:40,241 --> 00:03:43,619
‫זאת אומרת, ככה אני חושבת.‬

52
00:03:43,702 --> 00:03:47,373
‫תמיד אהבתי כיף.‬
‫לדעתי, לאנשים צריך להיות כיף,‬

53
00:03:47,456 --> 00:03:50,876
‫כל עוד הכיף הזה לא פוגע באנשים אחרים.‬

54
00:03:51,543 --> 00:03:55,714
‫אני כשאני שואלת מישהו, "למה עשית את זה?",‬

55
00:03:55,798 --> 00:03:58,801
‫הוא אומר, "כי חשבתי שיהיה כיף",‬
‫זאת תשובה טובה מבחינתי.‬

56
00:03:59,301 --> 00:04:03,973
‫תשובה גרועה היא,‬
‫למשל, "את לא מבינה כמה זה חשוב…"‬

57
00:04:04,056 --> 00:04:07,601
‫זאת תשובה רעה. "זה כיף" היא תשובה טובה.‬

58
00:04:14,191 --> 00:04:17,735
‫אני אוהבת מסיבות.‬
‫לא שמעת אותי אומרת את זה.‬

59
00:04:17,819 --> 00:04:21,115
‫כולם שונאים מסיבות. במיוחד כשהם במסיבה.‬

60
00:04:22,658 --> 00:04:27,037
‫אני לא אוהבת נשפים,‬
‫אבל נאלצתי לבוא בשביל הבנות.‬

61
00:04:27,121 --> 00:04:30,374
‫לא פעם אנשים אמרו עליי, כשישבתי לידם,‬

62
00:04:30,457 --> 00:04:33,210
‫"פראן אוהבת מסיבות",‬
‫כאילו שזה מוזר להחריד.‬

63
00:04:33,294 --> 00:04:35,170
‫"מכיר את פראן? היא אוהבת מסיבות."‬

64
00:04:35,254 --> 00:04:38,048
‫אני ממש אוהבת מסיבות,‬
‫כי אמור להיות כיף בהן.‬

65
00:04:38,132 --> 00:04:40,884
‫כמו קולנוע, כשהייתי קטנה. קולנוע זה טוב.‬

66
00:04:40,968 --> 00:04:42,720
‫ממתקים זה טוב. מסיבות זה טוב.‬

67
00:04:43,220 --> 00:04:45,764
‫אין שום דבר רע במסיבות.‬

68
00:04:53,355 --> 00:04:58,110
‫- הברדלס‬
‫במאי: לוקינו ויסקונטי -‬

69
00:05:01,155 --> 00:05:06,827
‫בפעם האחרונה שראיתי את "הברדלס",‬
‫זאת הייתה גרסה פחות משוחזרת. בזיגפלד.‬

70
00:05:06,910 --> 00:05:12,124
‫כשהלכתי לראות את הסרט בזיגפלד‬
‫הייתי, אם לא היחידה,‬

71
00:05:12,207 --> 00:05:15,210
‫אז אחת מכמה בודדים שהיו שם ולא היו במאים.‬

72
00:05:15,711 --> 00:05:19,048
‫הסתכלתי מסביב, וזה היה כמו בפעם האחרונה‬
‫שבה ראיתי את ריצ'רד פריור.‬

73
00:05:19,131 --> 00:05:22,843
‫כשראיתי אותו בטאון הול,‬
‫כולם בקהל היו קומיקאים.‬

74
00:05:22,926 --> 00:05:25,929
‫הלכתי לראות את "הברדלס",‬
‫וכולם בקהל היו במאים.‬

75
00:05:26,430 --> 00:05:27,598
‫אז את אוהבת קולנוע?‬

76
00:05:28,098 --> 00:05:29,433
‫סרטים? אני מתה על סרטים.‬

77
00:05:29,516 --> 00:05:33,145
‫את הולכת לקולנוע‬
‫או רואה סרטים בבית, בדי-וי-די?‬

78
00:05:33,228 --> 00:05:36,690
‫לאחרונה אמרתי שאני לא הולכת הרבה לקולנוע,‬

79
00:05:36,774 --> 00:05:38,984
‫כי אני לא יכולה לסבול את הזולת.‬

80
00:05:40,944 --> 00:05:43,238
‫כי אנשים מדברים למסך וכל זה?‬
‫-כן, מדברים.‬

81
00:05:43,322 --> 00:05:48,869
‫הם בטלפון, הם מדברים,‬
‫הם אוכלים ארוחות של שלוש מנות.‬

82
00:05:48,952 --> 00:05:51,497
‫יש לי מכשיר די-וי-די שמישהו נתן לי.‬

83
00:05:51,580 --> 00:05:53,957
‫הוא לא מחובר לטלוויזיה?‬
‫-לא, הוא…‬

84
00:05:54,041 --> 00:05:56,251
‫למעשה, מר סקורסזה נתן לי אותו.‬
‫-וואו.‬

85
00:05:56,335 --> 00:05:59,797
‫זה מכשיר קטן שאפשר לצפות בו על הספה,‬

86
00:05:59,880 --> 00:06:01,590
‫אבל הוא די מסובך.‬

87
00:06:05,427 --> 00:06:06,637
‫איך הכרתם?‬

88
00:06:07,137 --> 00:06:08,263
‫איך הכרנו?‬

89
00:06:08,347 --> 00:06:10,182
‫את רוצה לספר לה?‬
‫-אנחנו יודעים?‬

90
00:06:10,265 --> 00:06:11,100
‫לא.‬
‫-לא.‬

91
00:06:13,185 --> 00:06:18,190
‫לא פעם שאלו אותי איך הכרתי את מרטי,‬
‫ואני לא יודעת.‬

92
00:06:18,816 --> 00:06:21,026
‫אני מניחה שהכרתי אותו במסיבה.‬

93
00:06:21,110 --> 00:06:24,196
‫למה אני חושבת ככה?‬
‫כי אני הולכת להרבה מסיבות.‬

94
00:06:24,279 --> 00:06:26,240
‫מסיבת יום ההולדת החמישים של ג'ון ווטרס?‬

95
00:06:26,323 --> 00:06:27,449
‫אז כבר הכרתי אותך.‬

96
00:06:27,533 --> 00:06:28,867
‫הכרת אותי קודם.‬
‫-כן.‬

97
00:06:28,951 --> 00:06:33,080
‫אני זוכרת שהכרתי את מרטי‬
‫הרבה זמן לפני שהכרנו טוב,‬

98
00:06:33,163 --> 00:06:36,250
‫כי אני הולכת להרבה יותר מסיבות ממרטי.‬

99
00:06:36,333 --> 00:06:40,087
‫לכן מרטי ביים הרבה סרטים,‬
‫ואני לא כתבתי הרבה ספרים.‬

100
00:06:42,965 --> 00:06:47,970
‫אבל באמת שמתי לב‬
‫שבכל פעם שראיתי את מרטי במסיבה,‬

101
00:06:48,053 --> 00:06:50,597
‫בילינו את כל הזמן בשיחה.‬

102
00:06:51,849 --> 00:06:55,227
‫הייתי ערה כל הלילה, מרטי,‬
‫כי שתיתי קפה כל הלילה.‬

103
00:06:55,310 --> 00:06:57,855
‫הסרט שפעם שאלתי אותך עליו,‬

104
00:06:57,938 --> 00:07:01,608
‫עם קרי גרנט, סרט בשם "ארקדה בפרוטה",‬
‫שודר באמצע הלילה.‬

105
00:07:01,692 --> 00:07:02,734
‫"סרנדה בפרוטה".‬

106
00:07:02,818 --> 00:07:05,863
‫כן, סליחה. ראית אותו?‬
‫-לא ראיתי אותו.‬

107
00:07:05,946 --> 00:07:10,617
‫אין סרט של קרי גרנט‬
‫שבו קרי גרנט הוא פחות קרי גרנט.‬

108
00:07:11,535 --> 00:07:13,036
‫העניין היה שבאותה תקופה‬

109
00:07:13,120 --> 00:07:16,832
‫הוא ניסה לשחק תפקידים‬
‫שיעזרו לו לפרוץ מהאופי של קרי גרנט.‬

110
00:07:16,915 --> 00:07:21,378
‫הוא היה מועמד לאוסקר רק פעם אחת,‬
‫על הסרט "רק הלב הבודד".‬

111
00:07:21,462 --> 00:07:24,256
‫בכל אופן, זה היה ניסיון. ג'ורג' סטיבנס.‬

112
00:07:24,339 --> 00:07:25,382
‫ג'ורג' סטיבנס.‬
‫-כן.‬

113
00:07:25,466 --> 00:07:29,178
‫ראיתי אותו פעם. הלכתי במדיסון אווניו.‬

114
00:07:29,803 --> 00:07:32,431
‫זה בטח היה בשנות השמונים. הוא כבר היה זקן.‬

115
00:07:32,514 --> 00:07:36,810
‫הלכתי ברחוב, ושמתי לב שאנשים עצרו.‬

116
00:07:36,894 --> 00:07:41,231
‫ושם, במדיסון אווניו, הלך לו קרי גרנט,‬

117
00:07:41,315 --> 00:07:45,152
‫בחליפת פשתן לבנה, עם שיער בצבע פשתן לבן,‬

118
00:07:45,235 --> 00:07:46,820
‫והוא כאילו זהר.‬

119
00:07:47,529 --> 00:07:49,907
‫והוא פשוט… אז חשבתי לעצמי, "זה רע?"‬

120
00:07:50,991 --> 00:07:51,825
‫זאת אומרת…‬

121
00:07:52,409 --> 00:07:53,243
‫טוב.‬

122
00:07:55,621 --> 00:07:56,705
‫מתחילים.‬

123
00:07:56,788 --> 00:07:59,625
‫כשהייתי ילדה, מיזוג אוויר לא היה דבר נפוץ,‬

124
00:07:59,708 --> 00:08:01,877
‫אבל הוא היה נפוץ באולמות קולנוע.‬

125
00:08:01,960 --> 00:08:06,006
‫למעשה, היו כרזות מחוץ לאולמות הקונוע,‬

126
00:08:06,089 --> 00:08:09,301
‫שהאותיות עליהם נצבעו כמו קוביות קרח…‬
‫-כן.‬

127
00:08:09,384 --> 00:08:14,264
‫והיה כתוב בהם "אוויר צונן"‬
‫או "יש מיזוג אוויר".‬

128
00:08:14,348 --> 00:08:18,852
‫היו אנשים שפשוט אמרו,‬
‫"איזה חום, בואו נלך לסרט".‬

129
00:08:18,936 --> 00:08:21,021
‫זאת הייתה סיבה ללכת לסרט.‬

130
00:08:21,104 --> 00:08:26,360
‫אז ממש אהבתי לראות סרטים,‬
‫אבל אי אפשר להגיד, אתה יודע…‬

131
00:08:26,443 --> 00:08:29,780
‫למעשה, אני יכולה להכריז בבירור‬
‫שלא הייתי שופטת אותם.‬

132
00:08:29,863 --> 00:08:32,449
‫לא שפטתי אותם, פשוט חשבתי, "סרט!"‬

133
00:08:32,950 --> 00:08:34,284
‫זאת אומרת, "טוב!"‬

134
00:08:34,368 --> 00:08:36,578
‫יש סרט כלשהו, שכשהוא מוקרן בטלוויזיה,‬

135
00:08:36,661 --> 00:08:38,829
‫את יכולה לצפות בו שוב ושוב?‬

136
00:08:38,914 --> 00:08:41,583
‫כן, יש הרבה סרטים‬
‫שאני אוהבת עד כדי כך. בטח.‬

137
00:08:42,626 --> 00:08:46,964
‫כשהייתי ילדה, הייתה בטלוויזיה תוכנית‬
‫בשם "מיליון דולר מובי",‬

138
00:08:47,047 --> 00:08:50,425
‫שכל יום הקרינו בה סרט.‬

139
00:08:50,509 --> 00:08:52,678
‫הם היו מקרינים אותו סרט במשך שבוע.‬

140
00:08:52,761 --> 00:08:56,473
‫אז התחלתי לצפות‬
‫בסרט שנקרא "הילד ירוק השיער".‬

141
00:08:56,557 --> 00:08:57,516
‫זה היה ביום שני.‬

142
00:08:58,141 --> 00:09:03,146
‫בדיוק בשבע וחצי, כחצי שעה אחרי תחילת הסרט,‬
‫הייתי צריכה ללכת לישון.‬

143
00:09:03,647 --> 00:09:06,692
‫"בבקשה, אפשר…",‬
‫"לא, את צריכה ללכת לישון".‬

144
00:09:06,775 --> 00:09:08,277
‫שבוע שלם, חמישה ימים,‬

145
00:09:08,360 --> 00:09:10,988
‫ראיתי את חצי השעה הראשונה‬
‫של "הילד ירוק השיער".‬

146
00:09:11,613 --> 00:09:15,951
‫שאלתי את אמא שלי, בעשר השנים האחרונות,‬
‫"הייתם מתים אם הייתם נותנים לי לראות?"‬

147
00:09:16,034 --> 00:09:20,414
‫כי רק באמצע שנות הארבעים לחיי‬
‫ראיתי את הסוף של "הילד ירוק השיער".‬

148
00:09:22,124 --> 00:09:27,796
‫הלכתי לישון בשבע וחצי,‬
‫כלומר בשעה מוקדמת, עד גיל עשר, בערך.‬

149
00:09:27,879 --> 00:09:30,757
‫שאלתי את אמא שלי,‬
‫"למה הכרחתם אותי ללכת לישון כל כך מוקדם?"‬

150
00:09:30,841 --> 00:09:32,968
‫אני מאשימה את נדודי השינה שלי בזה.‬

151
00:09:33,051 --> 00:09:36,179
‫כי אף פעם לא הלכתי לישון עייפה,‬
‫כי לא הייתי עייפה בשבע וחצי.‬

152
00:09:36,263 --> 00:09:38,056
‫"למה שלחתם אותי לישון כל כך מוקדם?"‬

153
00:09:38,140 --> 00:09:40,726
‫והיא אמרה, "למען האמת, פראנסי,‬

154
00:09:40,809 --> 00:09:43,312
‫בשבע וחצי כבר לא יכולתי להקשיב לך יותר".‬

155
00:09:47,733 --> 00:09:48,817
‫היי, סבא!‬

156
00:09:49,318 --> 00:09:50,152
‫כן, נערי?‬

157
00:09:51,612 --> 00:09:53,113
‫השיער שלי ירוק.‬

158
00:09:54,406 --> 00:09:58,201
‫השנה, הייתי במעלית בבניין שלי,‬

159
00:09:58,285 --> 00:10:00,162
‫ונכנס אליה ילד קטן עם שיער ירוק.‬

160
00:10:00,662 --> 00:10:02,998
‫לא נער, לא מתבגר עם שיער צבוע,‬

161
00:10:03,081 --> 00:10:07,419
‫אלא ילד קטן, שלא רק שאמא שלו‬
‫נתנה לו לצפות בסרט "הילד ירוק השיער",‬

162
00:10:07,502 --> 00:10:09,212
‫היא הרשתה לו גם שיהיה לו שיער ירוק!‬

163
00:10:09,296 --> 00:10:10,881
‫הוא היה בן שבע.‬

164
00:10:10,964 --> 00:10:14,760
‫הסתכלתי עליו, ואמרתי, "אהבתי את השיער",‬
‫והוא אמר תודה.‬

165
00:10:14,843 --> 00:10:18,138
‫אמרתי, "יש סרט בשם 'הילד ירוק השיער'.‬
‫ראית אותו?"‬

166
00:10:18,221 --> 00:10:20,349
‫הוא הסתכל עליי ואמר, "לא, אין".‬

167
00:10:21,850 --> 00:10:24,936
‫אמרתי, "כן, יש", והוא אמר, "לא, אין".‬

168
00:10:25,437 --> 00:10:26,855
‫ראיתי אותו אחרי כמה ימים,‬

169
00:10:26,938 --> 00:10:29,733
‫ואמרתי, "באמת יש סרט‬
‫בשם 'הילד ירוק השיער'."‬

170
00:10:29,816 --> 00:10:31,318
‫והוא אמר, "אני לא מאמין לך".‬

171
00:10:31,943 --> 00:10:37,824
‫אז אמרתי, "בטח יש לך‬
‫איזה מכשיר מודרני כזה. תבדוק".‬

172
00:10:37,908 --> 00:10:39,201
‫לא ראיתי אותו מאז.‬

173
00:10:39,701 --> 00:10:42,329
‫אני אספר לך משהו שראיתי בחיים האמיתיים.‬

174
00:10:42,412 --> 00:10:46,541
‫ראיתי ילד קטן, הוא היה בטח בן ארבע,‬

175
00:10:46,625 --> 00:10:49,002
‫גיל מבוגר מדי, לדעתי, לטייל בעגלה.‬

176
00:10:49,086 --> 00:10:53,090
‫והיה לו משהו, מכשיר כלשהו,‬

177
00:10:53,173 --> 00:10:54,966
‫ואמא שלו דחפה את העגלה,‬

178
00:10:55,050 --> 00:10:58,011
‫אמא שלו, לא נני, היא דחפה אותו,‬

179
00:10:58,095 --> 00:11:03,684
‫והוא חיפש, כנראה, הוראות הגעה,‬
‫ואז הוא אמר, "לא, רחוב 23!"‬

180
00:11:05,018 --> 00:11:07,020
‫היה לי חשק להגיד, "סליחה,‬

181
00:11:07,104 --> 00:11:10,899
‫אם הבן שלך מספיק גדול כדי לנווט,‬
‫הוא גדול מדי בשביל עגלה".‬

182
00:11:11,817 --> 00:11:14,903
‫אני חושבת…‬
‫אין לי התנגדות לזה שילדים עושים את זה.‬

183
00:11:14,986 --> 00:11:19,074
‫ילדים עושים את זה, כמובן,‬
‫כי היה להם את זה כל החיים.‬

184
00:11:19,157 --> 00:11:20,867
‫אני לא חושבת שזה ישנה אותם,‬

185
00:11:20,951 --> 00:11:23,912
‫כי הם עדיין לא פנויים לשינוי, את מבינה?‬

186
00:11:23,995 --> 00:11:27,332
‫כשהייתי ילדה, אבא שלי תמיד אמר,‬
‫"לנו לא הייתה טלוויזיה".‬

187
00:11:27,416 --> 00:11:30,877
‫לא הבנתי מה מעניין בזה.‬
‫"אז לא הייתה לכם טלוויזיה."‬

188
00:11:30,961 --> 00:11:35,424
‫זאת אומרת, לי יש, פשוט מאוד.‬

189
00:11:35,507 --> 00:11:37,426
‫איך את מסתדרת עם צעירים?‬

190
00:11:38,677 --> 00:11:39,886
‫תלוי.‬

191
00:11:39,970 --> 00:11:44,224
‫אני מאוד אוהבת ילדים קטנים,‬
‫אבל בטח לא לזה התכוונת.‬

192
00:11:44,307 --> 00:11:47,519
‫אנשים תמיד המומים‬
‫מכמה שאני אוהבת ילדים קטנים.‬

193
00:11:47,602 --> 00:11:50,689
‫אני אוהבת אותם,‬
‫כי הם האנשים הכי פחות מעצבנים.‬

194
00:11:50,772 --> 00:11:54,693
‫אנשים חושבים שהם הכי מעצבנים,‬
‫כי הם יכולים לעצבן ולהרעיש,‬

195
00:11:54,776 --> 00:12:00,031
‫אבל הם הכי פחות מעצבנים,‬
‫כי במקרה שלהם יש את הסיכוי הכי קטן‬

196
00:12:00,115 --> 00:12:02,743
‫לשמוע משהו שכבר שמעת מיליון פעם.‬

197
00:12:03,452 --> 00:12:08,248
‫הם עדיין לא מלאים בקלישאות, אתה מבין?‬

198
00:12:08,331 --> 00:12:11,251
‫הם יותר מקוריים ממבוגרים.‬

199
00:12:11,334 --> 00:12:13,754
‫מהר מאוד לוקחים להם את זה.‬

200
00:12:14,504 --> 00:12:18,175
‫הם לא באמת יודעים‬
‫מה זה כל דבר, אז הם ממציאים.‬

201
00:12:18,258 --> 00:12:20,093
‫או שהם שואלים שאלות.‬

202
00:12:20,177 --> 00:12:24,973
‫באופן כללי, הם לא מנסים לשכנע אותך‬
‫שהם יודעים משהו שהם לא יודעים.‬

203
00:12:26,016 --> 00:12:29,019
‫לדעתי הם פשוט יותר… מאוד מעניינים.‬

204
00:12:29,102 --> 00:12:31,563
‫אם אתה מתכוון לאנשים בשנות העשרים לחייהם,‬

205
00:12:31,646 --> 00:12:34,274
‫אף פעם לא באמת חשבתי עליהם.‬

206
00:12:34,357 --> 00:12:36,985
‫אפילו כשהייתי בגיל הזה,‬
‫לא ממש חשבתי על זה.‬

207
00:12:37,068 --> 00:12:39,905
‫איזה בחור באמת ניגש אליי מחוץ למסעדה,‬

208
00:12:39,988 --> 00:12:43,116
‫ואמר, "אם את רוצה לדעת‬
‫מה המילניאלים חושבים,‬

209
00:12:43,200 --> 00:12:45,160
‫זה האימייל שלי, תשלחי לי אימייל".‬

210
00:12:45,243 --> 00:12:47,871
‫אז אמרתי, "למה שארצה לדעת?"‬

211
00:12:47,954 --> 00:12:50,123
‫הוא אמר, "הרבה אנשים רוצים לדעת".‬

212
00:12:50,207 --> 00:12:53,293
‫אמרתי, "כן, יש אנשים שמנסים‬
‫למכור משהו. אני לא מוכרת כלום.‬

213
00:12:53,376 --> 00:12:54,377
‫אם יש לך חברה‬

214
00:12:54,461 --> 00:12:58,590
‫שמנסה למכור בגדים לאנשים האלה,‬
‫אז כן, אני רוצה לדעת מה אתם חושבים.‬

215
00:12:58,673 --> 00:13:04,221
‫אבל למה דווקא אתה‬
‫מבין כל האנשים בני העשרים?‬

216
00:13:04,304 --> 00:13:06,223
‫מה, נבחרת לייצג את בני העשרים?"‬

217
00:13:06,306 --> 00:13:10,560
‫אין הרבה יתרונות בזקנה, כידוע,‬
‫אבל יש לפחות אחד.‬

218
00:13:10,644 --> 00:13:14,773
‫כשאת קוראת שעד 2050 ייגמרו לנו המים,‬

219
00:13:14,856 --> 00:13:16,566
‫את קודם כול חושבת, "אלוהים אדירים!"‬

220
00:13:16,650 --> 00:13:18,902
‫ואז את חושבת, "2050? אני אהיה מתה".‬

221
00:13:20,779 --> 00:13:22,697
‫שמישהו אחר ידאג!‬

222
00:13:24,950 --> 00:13:26,785
‫אני לא יודעת אם זה קורה גם לך,‬

223
00:13:26,868 --> 00:13:29,037
‫כי לך יש ילדה צעירה משלך.‬

224
00:13:29,120 --> 00:13:31,581
‫לא ילדה קטנה, נערה.‬

225
00:13:31,665 --> 00:13:36,044
‫אבל אנשים בגיל של הבת שלך‬
‫וקצת יותר מבוגרים ממנה‬

226
00:13:36,127 --> 00:13:40,674
‫פונים אליי לא פעם, ושואלים מה אני חושבת‬
‫שהם צריכים לעשות בחיים.‬

227
00:13:41,299 --> 00:13:45,011
‫אני תמיד חושבת, "קודם כול,‬
‫לא אכפת לי מה תעשו בחיים שלכם".‬

228
00:13:46,513 --> 00:13:49,391
‫הם כל כך רגילים‬
‫להיות במרכז תשומת הלב של הוריהם,‬

229
00:13:49,474 --> 00:13:52,644
‫שכל פעם שהם רואים מישהו בגיל הזה,‬
‫הם חושבים שהוא יעזור להם.‬

230
00:13:53,687 --> 00:13:55,814
‫במקרה שלי זאת טעות, כי…‬

231
00:13:58,108 --> 00:14:01,486
‫הם תמיד שואלים באיזה סוג של אמנות לעסוק.‬

232
00:14:01,570 --> 00:14:05,866
‫"את חושבת שאני צריך להיות סופר או במאי?"‬

233
00:14:05,949 --> 00:14:08,827
‫אני תמיד חושבת, "אם הייתי בגילך,‬
‫הייתי מחפשת מים.‬

234
00:14:10,120 --> 00:14:13,456
‫לדעתי אתה צריך להיות‬
‫איך שלא קוראים למי שמחפש מים,‬

235
00:14:13,540 --> 00:14:15,125
‫כי מסתבר…‬

236
00:14:15,208 --> 00:14:18,628
‫אני לא יודעת למה נגמרו לנו המים,‬
‫אבל נראה ששתינו את כולם".‬

237
00:14:18,712 --> 00:14:21,464
‫כאילו, "לא השארנו לכם מים".‬

238
00:14:32,017 --> 00:14:34,060
‫"נפגשנו בתשע"‬

239
00:14:34,644 --> 00:14:36,646
‫"נפגשנו בשמונה"‬

240
00:14:36,730 --> 00:14:38,440
‫"הגעתי בזמן"‬

241
00:14:39,065 --> 00:14:41,026
‫"לא, איחרת"‬

242
00:14:41,735 --> 00:14:46,698
‫"כן, אני זוכר זאת היטב‬

243
00:14:48,742 --> 00:14:51,328
‫נפגשנו בתשע"‬
‫-"נפגשנו בשמונה"‬

244
00:14:51,411 --> 00:14:54,164
‫"הגעתי בזמן"‬
‫-"לא, איחרת"‬

245
00:14:54,247 --> 00:14:58,418
‫"כן, אני זוכר זאת היטב"‬

246
00:14:59,961 --> 00:15:01,838
‫מערכת תצוגת ההקלדה של זירוקס‬

247
00:15:01,922 --> 00:15:05,175
‫מאפשרת יצירה ועריכה של מידע‬
‫ישירות על המסך,‬

248
00:15:05,258 --> 00:15:07,135
‫עוד לפני שהוא מועלה על הנייר,‬

249
00:15:07,218 --> 00:15:10,555
‫והיא תזכור הכול גם אם אתם תשכחו.‬

250
00:15:10,639 --> 00:15:15,602
‫"כן, אני זוכר היטב"‬
‫-"כן, אני זוכרת היטב"‬

251
00:15:16,519 --> 00:15:17,520
‫סמסים,‬

252
00:15:17,604 --> 00:15:20,732
‫רשתות חבריות, אימיילים,‬
‫שיחות טלפון, איך את עם כל זה?‬

253
00:15:20,815 --> 00:15:23,735
‫את שולחת סמסים או מדברת בטלפון?‬

254
00:15:23,818 --> 00:15:25,111
‫אף אחד מהדברים האלה.‬

255
00:15:25,195 --> 00:15:27,030
‫אף אחד?‬
‫-אין לי מחשב.‬

256
00:15:27,113 --> 00:15:31,326
‫אין לי אייפון, טלפון סלולרי או אייפד.‬

257
00:15:31,409 --> 00:15:33,244
‫אין לך סלולרי?‬
‫-יש לי טלפון רגיל.‬

258
00:15:33,828 --> 00:15:36,289
‫יש לי כתובת. זה מספיק.‬

259
00:15:36,998 --> 00:15:40,043
‫כשרק המציאו את המחשבים…‬

260
00:15:40,126 --> 00:15:42,379
‫זאת אומרת, מחשבים ביתיים,‬

261
00:15:43,922 --> 00:15:45,882
‫קראו להם "מעבדי תמלילים".‬

262
00:15:45,966 --> 00:15:48,802
‫חברה שלי קנתה מחשב.‬
‫"את חייבת לראות את זה."‬

263
00:15:48,885 --> 00:15:51,096
‫הלכתי אליה והיא הראתה לי אותו.‬

264
00:15:51,179 --> 00:15:53,640
‫לי הוא נראה, וזה בערך מה שהוא היה בזמנו,‬

265
00:15:53,723 --> 00:15:56,267
‫כמו מכונת כתיבה מהירה.‬

266
00:15:56,351 --> 00:16:00,313
‫אבל לא הייתה לי מכונת כתיבה,‬
‫לא הייתה לי מכונה ישנה.‬

267
00:16:00,397 --> 00:16:01,731
‫כתבתי בעט כדורי.‬

268
00:16:02,232 --> 00:16:04,651
‫חשבתי לעצמי,‬
‫"אני לא צריכה מכונת כתיבה מהירה.‬

269
00:16:04,734 --> 00:16:07,320
‫אין לי בכלל מכונת כתיבה,‬
‫כי אני לא יודעת להקליד.‬

270
00:16:07,404 --> 00:16:09,364
‫אני לא נכנסת לזה."‬

271
00:16:09,447 --> 00:16:11,074
‫לא ידעתי, כמובן,‬

272
00:16:11,157 --> 00:16:14,327
‫לא ידעתי שכל העולם‬
‫הולך להיכנס למכונה הזאת.‬

273
00:16:15,036 --> 00:16:18,331
‫זה קרה, אבל זה קרה לאט לאט,‬
‫ולא ממש שמתי לב.‬

274
00:16:18,415 --> 00:16:21,584
‫עכשיו כל העולם בתוך המחשב, ואנשים אומרים,‬

275
00:16:21,668 --> 00:16:24,796
‫"עכשיו את לא מבינה בדברים האלה". אתה מבין?‬

276
00:16:24,879 --> 00:16:28,383
‫אבל זה לא נכון, כי אנשים‬
‫מספרים לי על הדברים האלה כל הזמן.‬

277
00:16:28,466 --> 00:16:31,094
‫אז אני יודעת על הדברים האלה‬
‫כמה שאני רוצה לדעת.‬

278
00:16:31,177 --> 00:16:36,307
‫יותר ממה שאני רוצה לדעת.‬
‫בעיניי, זה כמו משפחת קרדשיאן, אתה מבין?‬

279
00:16:36,391 --> 00:16:40,437
‫לא ראיתי אותם, אבל שמעתי עליהם.‬
‫-שמענו, כן.‬

280
00:16:40,520 --> 00:16:42,230
‫זאת דעתי גם על האינטרנט.‬

281
00:16:42,313 --> 00:16:46,484
‫ואני יודעת שהאינטרנט‬
‫קשור איכשהו למשפחת קרדשיאן.‬

282
00:16:50,989 --> 00:16:53,324
‫כל מה שאני יודעת על האינטרנט‬

283
00:16:53,408 --> 00:16:55,952
‫אלה דברים שאנשים אמרו לי או הראו לי,‬

284
00:16:56,036 --> 00:16:57,787
‫כי אנשים תמיד אומרים,‬

285
00:16:57,871 --> 00:17:01,166
‫"מסכנה, אין לה את היכולת למצוא את זה.‬
‫אני אראה לך, פראן".‬

286
00:17:01,249 --> 00:17:03,793
‫ובחצי מהפעמים אלה אנשים שאני לא מכירה,‬

287
00:17:03,877 --> 00:17:06,421
‫אז ממש מרגש לראות אותם ניגשים אליי ככה.‬

288
00:17:06,504 --> 00:17:09,715
‫בשבוע שעבר, שני אנשים, שניהם צעירים ממני,‬

289
00:17:09,799 --> 00:17:12,802
‫אבל אחד לא היה צעיר ממני בהרבה,‬
‫והשני צעיר בהרבה,‬

290
00:17:12,886 --> 00:17:15,388
‫אחד מהם הסביר לי מה זה אינסטגרם,‬

291
00:17:16,306 --> 00:17:18,558
‫והשני הסביר לי מה זה טוויטר.‬

292
00:17:18,640 --> 00:17:21,019
‫זה כל כך עצבן אותי, שאמרתי,‬

293
00:17:21,101 --> 00:17:22,771
‫"אני רוצה להסביר לך משהו.‬

294
00:17:23,271 --> 00:17:26,483
‫זה לא שאין לי את הדברים האלה‬
‫כי אני לא יודעת מה הם.‬

295
00:17:26,983 --> 00:17:29,611
‫אין לי אותם דווקא כי אני יודעת.‬

296
00:17:29,694 --> 00:17:31,112
‫לכן אין לי אותם".‬

297
00:17:31,696 --> 00:17:35,158
‫הייתי לאחרונה בארוחת ערב, והיה שם…‬

298
00:17:35,241 --> 00:17:38,203
‫היה שם סוחר אמנות.‬
‫בעצם, הארוחה הייתה אצלו.‬

299
00:17:38,286 --> 00:17:42,791
‫הוא אמר שאנשים‬
‫קונים יצירות אמנות באינטרנט, ושזה מגוחך,‬

300
00:17:42,874 --> 00:17:46,211
‫כי הם לא יכולים לחוות את היצירה‬
‫אם הם קונים אותה ברשת,‬

301
00:17:46,294 --> 00:17:50,090
‫זאת לא חוויה אומנותית אמתית.‬
‫אז אמרתי, "בשבילך היא לא אמיתית,‬

302
00:17:50,173 --> 00:17:52,550
‫האנשים שעושים את זה, זאת החוויה שלהם.‬

303
00:17:52,634 --> 00:17:54,344
‫זה מה שחשוב להם".‬

304
00:17:54,427 --> 00:17:56,805
‫אלה אנשים חדשים, אנשים שונים.‬

305
00:17:56,888 --> 00:17:59,641
‫הם קוראים‬
‫לאנשים שהם לא פגשו מעולם "חברים".‬

306
00:17:59,724 --> 00:18:02,310
‫הוא אמר, "הם לא באמת חברים".‬
‫בשבילם, הם כן.‬

307
00:18:02,393 --> 00:18:06,773
‫הייתה לנו שערוריית מין ענקית‬
‫עם אנתוני וינר.‬

308
00:18:06,856 --> 00:18:11,402
‫לא היה שם מין. הוא איבד את הקריירה שלו‬
‫בגלל שערוריית מין…‬

309
00:18:11,486 --> 00:18:14,197
‫ואפילו לא תפס זיון.‬
‫-בלי לקיים יחסי מין.‬

310
00:18:14,280 --> 00:18:16,032
‫זה היה מדהים בעיניי.‬

311
00:18:16,116 --> 00:18:19,327
‫זאת אומרת, אם אתה הולך‬
‫לאבד את הקריירה שלך…‬

312
00:18:19,410 --> 00:18:22,539
‫אם אתה מאבד את הקריירה בגלל שערוריית מין‬
‫אז שיהיה לפחות מין.‬

313
00:18:22,622 --> 00:18:24,415
‫כן. נכון.‬

314
00:18:24,499 --> 00:18:27,919
‫יש שערוריות מין בלי מין, חברות בלי חברים,‬

315
00:18:28,002 --> 00:18:29,212
‫אמנות שהם לא רואים.‬

316
00:18:29,295 --> 00:18:32,757
‫זה סוג שונה לגמרי של בן אדם, בעצם.‬

317
00:18:32,841 --> 00:18:38,304
‫יש לי אחות בת שנתיים, כמעט שלוש,‬
‫ויש לה אייפד משלה.‬

318
00:18:38,388 --> 00:18:39,806
‫היא משתמשת בו כל הזמן.‬

319
00:18:39,889 --> 00:18:41,224
‫אפילו לי אין אייפד.‬

320
00:18:41,724 --> 00:18:45,603
‫את חושבת שזה יפגע‬
‫באופן שבו היא תתקשר עם בני אדם בעתיד?‬

321
00:18:45,687 --> 00:18:48,731
‫את חושבת שזה מבשר משהו על דורות העתיד?‬

322
00:18:48,815 --> 00:18:51,526
‫היא אמרה שאחותה בת שנתיים ויש לה אייפד,‬

323
00:18:51,609 --> 00:18:53,194
‫ואפילו לה אין אייפד.‬

324
00:18:53,278 --> 00:18:55,613
‫כי ההורים שלך מעדיפים אותה.‬
‫-אני יודעת.‬

325
00:18:55,697 --> 00:18:59,742
‫בסדר? אני לא באמת דואגת לאנשים בני שנתיים.‬

326
00:18:59,826 --> 00:19:03,621
‫אלה שהיום בני שנתיים,‬
‫אני לא אצטרך להתעסק איתם.‬

327
00:19:03,705 --> 00:19:06,791
‫אני מודאגת יותר מהאנשים שבני 22. בסדר?‬

328
00:19:06,875 --> 00:19:11,671
‫כן, היא תהיה שונה, זה נכון.‬
‫אבל לא בטוח שהיא תהיה פחות טובה.‬

329
00:19:11,754 --> 00:19:14,048
‫אולי היא תהיה יותר טובה. אין לדעת.‬

330
00:19:14,132 --> 00:19:16,217
‫ייתכן שזה יהפוך אותם לטובים יותר.‬

331
00:19:16,301 --> 00:19:20,763
‫הם יהיו יותר טובים בעולם האייפדים,‬
‫כי זה יהיה העולם.‬

332
00:19:20,847 --> 00:19:21,848
‫אני מאמינה‬

333
00:19:21,931 --> 00:19:26,144
‫שאדם יכול להבין באמת רק אנשים בני זמנו.‬

334
00:19:26,686 --> 00:19:29,856
‫אי אפשר באמת להבין אנשים שאינם בני זמננו.‬

335
00:19:29,939 --> 00:19:33,234
‫אז כדי שיהיה אפשר…‬

336
00:19:33,318 --> 00:19:35,820
‫אני מבינה אנשים בגילי הבנה עמוקה.‬

337
00:19:35,904 --> 00:19:37,739
‫כלומר, מספיק לי להסתכל עליהם.‬

338
00:19:37,822 --> 00:19:41,284
‫כשאני אומרת "בגילי",‬
‫אני מתכוונת לעשר שנים לכאן או לכאן.‬

339
00:19:41,367 --> 00:19:44,162
‫אני יודעת מה המשמעות של הבגדים שלהם,‬

340
00:19:44,245 --> 00:19:46,372
‫ואיזו משמעות נדמה להם שיש לבגדים שלהם,‬

341
00:19:46,456 --> 00:19:49,709
‫למה נדמה להם שהם מתכוונים‬
‫כשהם אומרים לי איזו מוזיקה הם אוהבים‬

342
00:19:49,792 --> 00:19:51,628
‫או אילו ספרים הם אוהבים.‬

343
00:19:51,711 --> 00:19:54,255
‫אבל אני לא יודעת את זה אצל אנשים צעירים.‬

344
00:19:54,339 --> 00:19:57,675
‫הבעיה עם צעירים‬
‫היא שכולם נראים פשוט צעירים.‬

345
00:19:58,176 --> 00:20:03,014
‫וזאת דרך די מגוחכת לקטלג מישהו.‬

346
00:20:18,488 --> 00:20:23,243
‫- הדוב‬
‫במאי: ז'אן ז'אק אנו -‬

347
00:20:28,790 --> 00:20:30,959
‫כשהייתי צעירה, טיילתי לא מעט.‬

348
00:20:31,042 --> 00:20:33,169
‫אהבתי לטייל יותר מאשר עכשיו.‬

349
00:20:33,670 --> 00:20:35,463
‫פעם נסעתי לטיול לאלסקה,‬

350
00:20:35,546 --> 00:20:39,300
‫היינו בפארק שנקרא "הפארק הלאומי גליישר".‬

351
00:20:40,051 --> 00:20:45,765
‫אז שכרנו בחור בשם ברוס,‬
‫שהוא או מדריך לציד דובים,‬

352
00:20:45,848 --> 00:20:49,102
‫או, אם רוצים רק לטייל ואולי לראות דובים,‬

353
00:20:49,185 --> 00:20:52,772
‫אפשר לשכור את ברוס גם בשביל זה.‬
‫לא חייבים להרוג את הדוב.‬

354
00:20:52,855 --> 00:20:56,985
‫אז יצאנו לטיול. היינו שמונה, בערך.‬

355
00:20:57,068 --> 00:21:01,281
‫הייתי אולי הכי פחות אתלטית מכולם,‬

356
00:21:01,364 --> 00:21:04,575
‫אבל לא מדובר בקבוצת האנשים‬
‫הבריאים בכדור הארץ.‬

357
00:21:04,659 --> 00:21:09,414
‫אז ברוס אסף אותנו, והסביר לנו על הדובים.‬

358
00:21:09,998 --> 00:21:13,418
‫"אם תראו דוב", הוא אמר, "אל תברחו".‬

359
00:21:14,794 --> 00:21:17,839
‫כי דובים רצים במהירות של…‬
‫לא זוכרת, מאה קמ"ש.‬

360
00:21:17,922 --> 00:21:19,674
‫אין סיכוי לברוח מדוב.‬

361
00:21:20,174 --> 00:21:24,137
‫הדוב יתפוס אותך ויאכל אותך, אז אסור לברוח.‬

362
00:21:24,929 --> 00:21:26,681
‫צריך להישאר שם,‬

363
00:21:27,432 --> 00:21:28,683
‫לעמוד על קצות האצבעות,‬

364
00:21:29,225 --> 00:21:31,936
‫להרים ידיים באוויר ולשיר.‬

365
00:21:33,604 --> 00:21:37,317
‫השירה גורמת לדוב לחשוב, "מה זה?"‬

366
00:21:37,942 --> 00:21:41,279
‫מסתבר שזה לא קשור לאיכות השירה שלך.‬

367
00:21:41,362 --> 00:21:45,491
‫"ואז הדוב ילך", אמר ברוס.‬

368
00:21:46,200 --> 00:21:47,327
‫אז אמרתי, "ברוס,‬

369
00:21:48,453 --> 00:21:52,749
‫אני מבטיחה לך שאם אראה דוב, אני אברח,‬

370
00:21:53,333 --> 00:21:55,626
‫כי אני לא אשמור על קור רוח.‬

371
00:21:55,710 --> 00:21:57,670
‫צריך מידה מדהימה של משמעת‬

372
00:21:57,754 --> 00:22:00,715
‫כדי לראות דוב, ולעמוד שם ולשיר!‬

373
00:22:00,798 --> 00:22:03,468
‫אני לא כזאת. אני אכנס לפאניקה ואברח".‬

374
00:22:03,551 --> 00:22:05,720
‫והוא אמר, "אז הדוב יתקוף אותך".‬

375
00:22:06,304 --> 00:22:10,391
‫לברוס היה רובה גדול בתוך נרתיק.‬
‫אני לא צוחקת.‬

376
00:22:10,475 --> 00:22:12,268
‫כמו נרתיק של אקדח, רובה גדול.‬

377
00:22:12,352 --> 00:22:13,936
‫אז יצאנו לטיול.‬

378
00:22:14,020 --> 00:22:15,813
‫זה היה בעונה‬

379
00:22:15,897 --> 00:22:21,235
‫שבה דגי הסלמון שוחים בכיוון מסוים,‬

380
00:22:21,319 --> 00:22:23,821
‫והדובים אוכלים את הדגים.‬
‫-נכון, זה חשוב.‬

381
00:22:23,905 --> 00:22:26,949
‫הנחלים היו מלאים בדגי סלמון מרוטשים.‬

382
00:22:27,992 --> 00:22:29,702
‫אתה יודע, מצד אחד,‬

383
00:22:29,786 --> 00:22:34,040
‫זאת הייתה מין גרסה טבעית להפליא‬
‫של בית הקפה "ראס אנד דוטרס",‬

384
00:22:34,123 --> 00:22:39,420
‫ומצד שני, כשרואים את הדובים, הם כמו אנשים.‬

385
00:22:39,504 --> 00:22:43,299
‫כשיש כל כך הרבה עודפים,‬
‫הם כאילו אומרים, "זה החלק שאני רוצה".‬

386
00:22:43,383 --> 00:22:46,636
‫הדגים היו מרוטשים,‬
‫כאילו, "אוי, זה? זה לא טעים לי".‬

387
00:22:46,719 --> 00:22:47,637
‫כאילו…‬

388
00:22:47,720 --> 00:22:51,015
‫"כן, לא יודע. רוצה את החלק הזה?‬
‫אני לא רוצה אותו."‬

389
00:22:51,099 --> 00:22:53,643
‫היו שם מאות דגי סלמון מרוטשים.‬

390
00:22:53,726 --> 00:22:56,771
‫כל העסק היה מחריד, אבל בשלב כלשהו,‬

391
00:22:56,854 --> 00:22:59,982
‫כל הזמן שאלתי,‬
‫"ראית דוב, ברוס? ראית דובים?‬

392
00:23:00,066 --> 00:23:03,277
‫ברוס, הדגים היו מרוטשים. דוב ריטש אותם".‬

393
00:23:03,986 --> 00:23:06,781
‫הייתי בהיסטריה. ממש דאגתי.‬

394
00:23:06,864 --> 00:23:09,200
‫אז נצמדתי לברוס.‬

395
00:23:09,992 --> 00:23:13,955
‫הנחתי יד על הכתף שלו.‬
‫היד השנייה הייתה סביב המותניים שלו.‬

396
00:23:14,038 --> 00:23:16,040
‫כשהוא עצר, גם אני עצרתי, "ברוס!"‬

397
00:23:16,124 --> 00:23:19,961
‫כשהוא היה מתרחק ממני חצי מטר הייתי צועקת,‬
‫"ברוס! איפה אתה, ברוס?"‬

398
00:23:20,044 --> 00:23:22,171
‫ואז ברוס אמר, "פראן…"‬

399
00:23:23,131 --> 00:23:25,091
‫הוא די זעם עליי.‬

400
00:23:25,174 --> 00:23:28,261
‫הוא אמר, "פראן, אני חייב להגיד לך משהו".‬

401
00:23:28,761 --> 00:23:31,139
‫חשבתי, "אלוהים, הוא יגיד לי שיש פה דוב".‬

402
00:23:31,222 --> 00:23:33,933
‫והוא אמר,‬
‫"אני חייב להגיד לך משהו. אני נשוי".‬

403
00:23:35,977 --> 00:23:39,272
‫שאלתי, "מה?",‬
‫והוא אמר, "אני נשוי, רק רציתי שתדעי".‬

404
00:23:39,355 --> 00:23:44,360
‫אמרתי לו, "זה לא שאני נצמדת אליך‬
‫כי אני לא יכולה להתאפק,‬

405
00:23:44,444 --> 00:23:46,154
‫אלא כי יש לך רובה.‬

406
00:23:46,737 --> 00:23:49,115
‫וכי אני מרגישה שאם נראה דוב,‬

407
00:23:49,198 --> 00:23:52,285
‫אתה לא תעמוד על קצות האצבעות ותשיר,‬
‫אלא תירה בדוב.‬

408
00:23:52,785 --> 00:23:54,912
‫וזה מה שאני רוצה שיקרה אם יש דוב".‬

409
00:23:55,496 --> 00:23:58,875
‫אני לא רוצה למות בדרך שתשעשע אנשים.‬

410
00:23:58,958 --> 00:24:02,253
‫כי אני יודעת שאם דוב היה אוכל אותי,‬

411
00:24:02,336 --> 00:24:06,007
‫אז במקום שאנשים ישמעו על זה‬
‫ויחשבו שזה נורא,‬

412
00:24:06,090 --> 00:24:09,427
‫הם יחשבו, "זה לא קורע מצחוק?‬
‫דוב אכל את פראן!‬

413
00:24:09,510 --> 00:24:11,387
‫מכל האנשים שדוב יכול לאכול!"‬

414
00:24:11,471 --> 00:24:15,558
‫אז חשבתי שאני לא רוצה‬
‫שהמוות שלי יהיה קורע מצחוק.‬

415
00:24:15,641 --> 00:24:17,185
‫זה באמת יהיה מצחיק.‬

416
00:24:17,268 --> 00:24:22,231
‫אם לא הייתי פראן, והייתי שומעת על זה,‬
‫הייתי חושבת שזה קורע מצחוק.‬

417
00:24:22,315 --> 00:24:23,983
‫אבל אני לא רוצה למות ככה.‬

418
00:24:24,692 --> 00:24:27,737
‫אני לא יודעת מה שאלת,‬
‫אבל זה הסיפור על הדוב.‬

419
00:24:38,456 --> 00:24:40,541
‫צעירים שעדיין לומדים בבית ספר‬

420
00:24:41,542 --> 00:24:44,086
‫לא מודעים לכך שהיופי שלהם יאבד, בסדר?‬

421
00:24:44,170 --> 00:24:46,422
‫זה משהו שמבינים רק כשזה קורה.‬

422
00:24:47,089 --> 00:24:52,261
‫בסדר? כשאני רואה מישהו שלא ראיתי המון זמן,‬

423
00:24:52,345 --> 00:24:54,764
‫אני חושבת לעצמי, "מה בדיוק קרה לך?"‬

424
00:24:55,264 --> 00:24:59,352
‫ואני מבינה שהם חושבים אותו דבר עליי.‬

425
00:25:00,102 --> 00:25:02,104
‫ואני לא חושבת את זה על עצמי‬

426
00:25:02,188 --> 00:25:03,773
‫רק כי אני רואה את עצמי כל יום.‬

427
00:25:04,315 --> 00:25:06,609
‫אם כי לזמן קצר ככל האפשר.‬

428
00:25:06,692 --> 00:25:09,779
‫מצאתי העתקי מגע מסדרת צילומים ל"ווג",‬

429
00:25:09,862 --> 00:25:12,323
‫ואפשר לראות שכתבתי עליהם.‬

430
00:25:12,406 --> 00:25:14,617
‫שלחתי אותם בחזרה לאנה וינטור, וכתבתי,‬

431
00:25:14,700 --> 00:25:17,995
‫"אנה, התמונות נוראיות.‬
‫אל תפרסמי, צריך לצלם מחדש!"‬

432
00:25:18,079 --> 00:25:21,207
‫הסתכלתי עליהן וחשבתי,‬
‫שאם הייתי מתעוררת ככה בבוקר,‬

433
00:25:21,290 --> 00:25:22,458
‫הייתי באקסטזה!‬

434
00:25:24,126 --> 00:25:26,462
‫תרגום כתוביות: ברונק פרלמוטר‬