1
00:00:07,842 --> 00:00:09,969
‫- סדרה של NETFLIX -‬

2
00:00:14,974 --> 00:00:16,517
‫״איך, מה, איפה, למה?‬

3
00:00:16,601 --> 00:00:17,685
‫מה, איפה, למה?‬

4
00:00:17,769 --> 00:00:19,270
‫איך, מה, איפה, למה?‬

5
00:00:19,353 --> 00:00:20,438
‫מה, איפה, למה?‬

6
00:00:20,521 --> 00:00:22,982
‫עדה גרניט, מדענית‬

7
00:00:23,066 --> 00:00:25,818
‫היא תגלה מה התשובה‬

8
00:00:25,902 --> 00:00:28,488
‫פה למטה, וגם שם‬

9
00:00:28,571 --> 00:00:30,948
‫המדע נמצא בכל מקום‬

10
00:00:31,032 --> 00:00:33,910
‫עם שייקה גל, אדריכל‬

11
00:00:33,993 --> 00:00:36,412
‫והדס המהנדסת‬

12
00:00:36,496 --> 00:00:39,207
‫יש המון מה לעשות ואתם יכולים לעזור!‬

13
00:00:39,290 --> 00:00:42,043
‫תעלומה, חידה, או קושייה‬

14
00:00:42,126 --> 00:00:45,171
‫יש פלאים לגלות והשערות לבחון‬

15
00:00:45,254 --> 00:00:46,547
‫מדע זה מדהים!‬

16
00:00:46,631 --> 00:00:49,133
‫עדה גרניט, מדענית‬

17
00:00:49,217 --> 00:00:51,969
‫היא חייבת לגלות מה התשובה‬

18
00:00:52,053 --> 00:00:56,265
{\an8}‫היא מעלה השערה מדעית בכל מקום אפשרי‬

19
00:00:56,349 --> 00:00:59,685
{\an8}‫היא מחברת נקודות‬
‫כי היא המדענית עדה גרניט!״‬

20
00:01:02,105 --> 00:01:03,606
‫צלילים קשים לצפייה.‬

21
00:01:04,816 --> 00:01:06,109
‫שש, שבע, שמונה.‬

22
00:01:06,192 --> 00:01:09,946
‫כן, יש מספיק כיסאות לקהל.‬
‫יופי של תכנון, שייקה!‬

23
00:01:10,029 --> 00:01:12,865
{\an8}‫עכשיו רק צריך כניסה מרשימה.‬

24
00:01:12,949 --> 00:01:15,076
{\an8}‫אני כאן!‬

25
00:01:15,827 --> 00:01:19,330
{\an8}‫התוכניות מוכנות? החטיפים? הכרטיסים?‬
‫מתי הקהל מגיע?‬

26
00:01:19,413 --> 00:01:21,499
{\an8}‫בדרך כלל אני שואלת את כל השאלות.‬

27
00:01:21,582 --> 00:01:25,336
{\an8}‫סליחה. מאז שהתחלתי ללמוד פסנתר מדודה רוז,‬

28
00:01:25,419 --> 00:01:27,338
{\an8}‫נעשיתי ממש טובה.‬

29
00:01:27,421 --> 00:01:32,718
{\an8}‫אני מחכה בקוצר רוח לרסיטל הסלון הראשון‬
‫של שבת אחר הצוהריים!‬

30
00:01:32,802 --> 00:01:34,220
‫גם אני מתרגשת.‬

31
00:01:34,303 --> 00:01:37,265
‫אני לחוץ. ומתרגש! אבל בעיקר לחוץ.‬

32
00:01:37,348 --> 00:01:38,641
‫טוב, הכול מוכן.‬

33
00:01:38,724 --> 00:01:42,603
‫כיסאות, כרטיסים, תוכניות,‬
‫וכלי הנגינה שלנו, כמובן.‬

34
00:01:42,687 --> 00:01:46,149
‫כוסות המבחנה המוזיקליות שלי!‬
‫כשמוזיקה ומדע משתלבים.‬

35
00:01:46,232 --> 00:01:49,569
‫ומערכת תרועת הבום־בום שלי. נכון שהיא יפה?‬

36
00:01:49,652 --> 00:01:54,198
‫כמו גורד שחקים שעשוי מתופים.‬
‫קראו לי שייקה גל, אדריכל תופים.‬

37
00:01:54,740 --> 00:01:58,870
‫מבחינתי התכנון הוא מה שחשוב,‬
‫עוצמת הצליל קצת פחות.‬

38
00:01:59,453 --> 00:02:00,663
‫היי!‬
‫-בוקר טוב, מותק.‬

39
00:02:00,746 --> 00:02:03,875
‫הפסנתר נראה מעולה, מר וגברת ג׳.‬

40
00:02:03,958 --> 00:02:06,919
‫בטח אפשר לנגן עליו דו נאה וקופצני.‬

41
00:02:07,003 --> 00:02:09,505
‫ככה דודה רוז מדברת על מוזיקה.‬

42
00:02:09,589 --> 00:02:12,091
‫כמה נחמד שמשתמשים בדבר הישן הזה.‬

43
00:02:12,175 --> 00:02:14,760
‫זוכר שהיית שר לי סרנדות?‬

44
00:02:14,844 --> 00:02:17,680
‫״אני עדיין שר לך, מותק״‬

45
00:02:22,518 --> 00:02:23,853
‫הקונצרט העלה לי רעיון.‬

46
00:02:23,936 --> 00:02:28,441
‫אולי אשלוף את גיטרת הבס הישנה שלי מהמחסן‬
‫לאלתור של שבת בבוקר.‬

47
00:02:28,524 --> 00:02:31,110
‫אמרת ״עם תות״? כן, אני רוצה ריבת תות.‬

48
00:02:31,194 --> 00:02:33,487
‫״אלתור״, לא ״עם תות״, שייקה.‬

49
00:02:33,571 --> 00:02:36,866
‫כשמחברים מוזיקה על המקום, בשביל הכיף.‬

50
00:02:36,949 --> 00:02:40,786
‫זה מדהים ומאכזב בו זמנית.‬

51
00:02:41,287 --> 00:02:45,541
‫אני אביא לך ריבת תות.‬
‫-מעולה. תודה, מר גרניט.‬

52
00:02:45,625 --> 00:02:48,085
‫עוד שעה, כולם. שעה!‬

53
00:02:48,169 --> 00:02:50,880
‫אחיך הפך לשעון מעורר אנושי?‬

54
00:02:50,963 --> 00:02:53,799
‫לא, הוא פשוט הבטיח להיות מנהל הבמה שלנו.‬

55
00:02:53,883 --> 00:02:56,677
‫בתנאי שאפתח את ההופעה עם הקסמים שלי.‬

56
00:02:56,761 --> 00:02:58,804
‫אני אשלוף שפן מהכובע הזה.‬

57
00:03:03,226 --> 00:03:04,352
‫עוד שעה.‬

58
00:03:05,102 --> 00:03:08,356
‫שעה? הו, לא, אני מקווה שהתאמנתי מספיק!‬

59
00:03:08,439 --> 00:03:10,024
‫זה עוד המון זמן.‬

60
00:03:10,107 --> 00:03:13,694
‫אז בואו נעשה חזרה בינתיים.‬
‫-אני יכול להיפטר מהלחץ.‬

61
00:03:13,778 --> 00:03:17,073
‫אני לא יודע איך,‬
‫אבל אימא שלי תמיד אומרת את זה.‬

62
00:03:17,156 --> 00:03:19,825
‫רעיון מצוין. קודם כול, צריך סדר הופעות.‬

63
00:03:19,909 --> 00:03:21,577
‫לא אמרו לי שצריך לסדר פה!‬

64
00:03:21,661 --> 00:03:24,956
‫לא, סדר הופעות.‬
‫מי מופיע ראשון, שני ושלישי.‬

65
00:03:25,039 --> 00:03:26,749
‫אפשר לנגן ביחד, כולנו.‬

66
00:03:26,832 --> 00:03:29,710
‫אבל אז הקהל לא יראה‬
‫את הכישרונות האישיים שלנו.‬

67
00:03:29,794 --> 00:03:31,671
‫שייקה, אתה תעלה ראשון.‬

68
00:03:31,754 --> 00:03:35,967
‫מערכת תרועת הבום־בום שלך תעיר את הקהל.‬

69
00:03:36,050 --> 00:03:38,010
‫אבל כולם כבר יהיו ערים.‬

70
00:03:39,095 --> 00:03:41,597
‫היא לא חייבת להיות ממש רועשת, נכון?‬

71
00:03:42,556 --> 00:03:47,895
‫אולי אני יכול רק להראות אותה.‬
‫-ואז עדה תנגן על המבחנות המוזיקליות.‬

72
00:03:47,979 --> 00:03:50,398
‫די.ג׳יי מבחנות הגיעה למעבדה.‬

73
00:03:51,148 --> 00:03:52,400
‫ואז אני אנגן.‬

74
00:04:00,491 --> 00:04:04,996
‫התאמנתי במשך שבועות ואני ממש טובה.‬

75
00:04:05,955 --> 00:04:10,293
‫כשאני מנגנת, האצבעות שלי‬
‫ממש רוקדות על הקלידים.‬

76
00:04:10,376 --> 00:04:12,753
‫כמו מחול לאורך קלידי השנהב.‬

77
00:04:13,421 --> 00:04:14,422
‫ככה.‬

78
00:04:18,467 --> 00:04:20,803
‫לאן נעלם כל הכישרון שלי?‬

79
00:04:20,886 --> 00:04:23,723
‫דודה רוז ממש תתאכזב כשהיא תשמע אותי.‬

80
00:04:23,806 --> 00:04:28,811
‫את יודעת מה יכול לעזור? מדע!‬
‫אפשר לפתור את הבעיה בשיטה המדעית.‬

81
00:04:28,894 --> 00:04:31,063
‫״השיטה המדעית!‬

82
00:04:31,147 --> 00:04:32,898
‫יש לנו תצפית‬

83
00:04:32,982 --> 00:04:35,026
‫אז נתחיל בשאלה‬

84
00:04:35,651 --> 00:04:36,527
‫נערוך מחקר‬

85
00:04:36,610 --> 00:04:37,820
‫נגבש השערה‬

86
00:04:37,903 --> 00:04:40,489
‫ונבדוק בעזרת ניסויים‬

87
00:04:40,573 --> 00:04:42,491
‫מה גילינו?‬

88
00:04:42,575 --> 00:04:44,368
‫בואו נסיק מסקנה‬

89
00:04:45,286 --> 00:04:49,623
‫נכתוב הכול ונחלק לכולם את הממצאים‬

90
00:04:49,707 --> 00:04:52,001
‫זוהי השיטה המדעית!״‬

91
00:04:52,084 --> 00:04:53,669
‫קודם כול, נצטרך…‬

92
00:04:53,753 --> 00:04:55,546
‫הפלרה!‬

93
00:04:55,629 --> 00:04:59,342
‫השערה! נמציא הסבר כלשהו.‬

94
00:04:59,925 --> 00:05:02,219
‫יש לי השערה! צפרדעים.‬

95
00:05:02,303 --> 00:05:03,846
‫צפרדעים?‬
‫-תמשיך.‬

96
00:05:03,929 --> 00:05:09,060
‫פעם, כשהייתי חולה, נשמעתי ממש מוזר‬
‫ואימא אמרה שיש לי צפרדעים בגרון!‬

97
00:05:09,143 --> 00:05:12,355
‫אז אולי צפרדעים נכנסו לתוך הפסנתר.‬

98
00:05:17,068 --> 00:05:19,945
‫בוא נסתכל פנימה ונבדוק את ההשערה שלך.‬

99
00:05:20,821 --> 00:05:22,907
‫לא. אין צפרדעים.‬

100
00:05:25,326 --> 00:05:29,038
‫רק אבק.‬
‫-או שזה אבק פיות זדוני?‬

101
00:05:29,121 --> 00:05:31,874
‫אולי פיה ששונאת מוזיקה‬

102
00:05:31,957 --> 00:05:36,754
‫מנסה לעצור את הרסיטל שלנו‬
‫ומפזרת אבק פיות רע בכל מקום.‬

103
00:05:37,254 --> 00:05:39,590
‫תאוריה מעניינת. בואו נבדוק אותה.‬

104
00:05:41,342 --> 00:05:44,512
‫הינה. אין יותר אבק.‬
‫קדימה, הדס. נגני משהו.‬

105
00:05:47,598 --> 00:05:51,310
‫כנראה שזה לא היה אבק פיות זדוני.‬
‫הייתי ממש בטוחה.‬

106
00:05:51,394 --> 00:05:56,023
‫אולי האצבעות שלי הן הבעיה.‬
‫דודה רוז תמיד אומרת שצריך להגמיש אותן.‬

107
00:05:56,107 --> 00:05:59,026
‫זו בטח הבעיה! לא עשית חימום לאצבעות.‬

108
00:05:59,610 --> 00:06:02,613
‫אז הן רק צריכות לעשות קצת התעמלות!‬

109
00:06:14,708 --> 00:06:17,628
‫האצבעות שלי במצב מושלם.‬

110
00:06:22,341 --> 00:06:23,551
‫ניסינו הכול.‬

111
00:06:23,634 --> 00:06:26,887
‫אם רק נוכל לראות מה הבעיה,‬
‫אפשר יהיה לפתור אותה!‬

112
00:06:28,264 --> 00:06:31,267
‫תשאירו אותי פה ותערכו את הרסיטל מסביבי.‬

113
00:06:31,350 --> 00:06:34,770
‫נו, הדס! מדענים לא מוותרים. אנחנו נחושים!‬

114
00:06:34,854 --> 00:06:36,981
‫הינה מגיע הג׳לי הרוטט.‬

115
00:06:39,358 --> 00:06:41,610
‫למה הג׳לי רוטט?‬

116
00:06:43,404 --> 00:06:47,700
‫וחשוב יותר, מהם הצלילים האלה‬
‫ולמה הם מתחזקים?‬

117
00:06:47,783 --> 00:06:51,162
‫זה חד־קרן־זאורוס!‬
‫-לתפוס מחסה!‬

118
00:06:51,912 --> 00:06:54,874
‫ילדים, אני לא חושבת שזה חד־קרן־זאורוס.‬

119
00:06:54,957 --> 00:06:57,334
‫אבא שלך מחמם את הבס שלו במחסן.‬

120
00:06:57,418 --> 00:07:02,256
‫אבא שלך יכול לגרום לבס שלו‬
‫להישמע כמו חד־קרן־זאורוס? מגניב!‬

121
00:07:02,339 --> 00:07:06,594
‫או שהצלילים מהבס של אבא‬
‫גרמו לג׳לי לרטוט!‬

122
00:07:06,677 --> 00:07:07,970
‫חייבים לראות את זה.‬

123
00:07:11,390 --> 00:07:13,267
‫היי, ילדים.‬
‫-היי, אבא!‬

124
00:07:14,059 --> 00:07:17,771
‫הצלילים מהבס של אבא‬
‫באמת גורמים לג׳לי לרטוט.‬

125
00:07:17,855 --> 00:07:19,773
‫קראתי על זה וסיכמתי קצת‬

126
00:07:19,857 --> 00:07:22,526
‫ב״ספר התגליות וההמצאות הגדול״ שלי.‬

127
00:07:22,610 --> 00:07:23,486
‫בואו.‬

128
00:07:24,361 --> 00:07:28,699
‫לאן אתם הולכים? לא ניגנתי הרבה זמן,‬
‫אבל לא הייתי כזה גרוע.‬

129
00:07:29,366 --> 00:07:30,618
‫המעבדה נטענת.‬

130
00:07:40,252 --> 00:07:41,587
‫אלה הסיכומים שלי.‬

131
00:07:41,670 --> 00:07:46,592
‫קול מזיז מולקולות אוויר קטנטנות‬
‫וזה הופך אותן לגלי קול.‬

132
00:07:46,675 --> 00:07:48,385
‫תכסיס יפה.‬

133
00:07:48,469 --> 00:07:53,390
‫אבל אי אפשר לראות את הגלים, כי הם קטנטנים.‬
‫אבל הבס של אבא כל כך רועם,‬

134
00:07:53,474 --> 00:07:57,311
‫שגלי הקול הכו בג׳לי ממש חזק‬
‫וגרמו לו לרטוט.‬

135
00:07:57,394 --> 00:07:58,687
‫ככה!‬

136
00:08:02,066 --> 00:08:05,152
‫חבל שאי אפשר לראות‬
‫את צלילי הנגינה של הדס.‬

137
00:08:05,236 --> 00:08:08,781
‫ככה היינו מבינים למה היא כל כך גרועה.‬

138
00:08:08,864 --> 00:08:11,325
‫סליחה, הדס.‬
‫-היי, זו האמת.‬

139
00:08:11,951 --> 00:08:14,119
‫שייקה, אתה גאון!‬

140
00:08:14,203 --> 00:08:15,996
‫באמת?‬
‫-תהיה בטוח, שייקה.‬

141
00:08:16,080 --> 00:08:18,040
‫כלומר, באמת!‬

142
00:08:18,916 --> 00:08:19,833
‫למה?‬

143
00:08:19,917 --> 00:08:25,047
‫כי אולי יש דרך לראות את המוזיקה של הדס.‬
‫בעזרת אוסצילוסקופ.‬

144
00:08:25,130 --> 00:08:27,341
‫כמובן! הצילו־סקופ!‬

145
00:08:28,384 --> 00:08:31,554
‫כלומר, אוסיל… לא, זו לא המילה.‬

146
00:08:31,637 --> 00:08:35,933
‫אוסצילוסקופ. מכשיר שמראה גלי קול על מסך.‬

147
00:08:36,559 --> 00:08:38,477
‫אתכנן גרסה פשוטה שנוכל לבנות.‬

148
00:08:38,561 --> 00:08:41,855
‫אני חושבת שנוכל לבנות אותו מ… בואו נראה.‬

149
00:08:41,939 --> 00:08:44,650
‫טלפון חכם ישן, טלוויזיה, מטרייה…‬

150
00:08:45,442 --> 00:08:46,944
‫ושלוש סוכריות ג׳לי.‬

151
00:08:47,027 --> 00:08:49,238
‫בשביל מה הסוכריות?‬
‫-בשביל הפה שלי.‬

152
00:08:49,738 --> 00:08:51,115
‫בואו נתחיל לעבוד!‬

153
00:08:58,706 --> 00:09:02,501
‫כל הכבוד לכם.‬
‫עכשיו, בואו נפעיל את האוסצילוסקופ.‬

154
00:09:04,920 --> 00:09:07,339
‫טוב, הדס. בזמנך הפנוי.‬

155
00:09:07,423 --> 00:09:09,049
‫ההופעה בעוד עשר דקות.‬

156
00:09:10,884 --> 00:09:13,596
‫מה? איך זה הגיע לשם?‬
‫-צריך למהר.‬

157
00:09:14,597 --> 00:09:16,640
‫האוסצילוסקופ עובד.‬

158
00:09:17,141 --> 00:09:20,394
‫אבל ככה מוזיקה אמורה להיראות?‬

159
00:09:20,477 --> 00:09:22,271
‫היא כל כך עקומה.‬

160
00:09:23,689 --> 00:09:26,191
‫אבא, נגן קצת פאנק.‬

161
00:09:26,275 --> 00:09:29,570
‫יש לך מזל. ״פאנק״ הוא השם השני שלי.‬

162
00:09:32,906 --> 00:09:35,951
‫זה כבר נראה מוזיקלי יותר.‬

163
00:09:36,035 --> 00:09:37,703
‫זה אומר שהכלי מכוון.‬

164
00:09:37,786 --> 00:09:40,080
‫רואים שהקווים מתעקלים בדפוס מסוים?‬

165
00:09:40,164 --> 00:09:42,249
‫ככה אפשר לדעת.‬
‫-ואו!‬

166
00:09:42,333 --> 00:09:44,001
‫זה ממש מגניב!‬

167
00:09:44,084 --> 00:09:45,419
‫עכשיו את, הדס.‬

168
00:09:47,504 --> 00:09:49,798
‫שני הצלילים האלה נראים שונים לגמרי.‬

169
00:09:49,882 --> 00:09:55,220
‫המוזיקה של מר גרניט יוצרת קווים מעוגלים,‬
‫והפסנתר יוצר קווים זוויתיים.‬

170
00:09:56,930 --> 00:09:59,433
‫הקווים המעוגלים משמעותם שהבס מכוון,‬

171
00:09:59,516 --> 00:10:04,063
‫אז הקווים הזוויתיים‬
‫כנראה מעידים על כך שהפסנתר לא מכוון.‬

172
00:10:04,146 --> 00:10:06,815
‫ככה זה נראה, וגם נשמע.‬

173
00:10:07,441 --> 00:10:10,361
‫יש! זה לא בגללי או בגלל הכישרון שלי.‬

174
00:10:11,362 --> 00:10:12,363
‫אפשר לתקן את זה.‬

175
00:10:12,446 --> 00:10:17,743
‫צריך רק למתוח את המיתרים במידה הנכונה‬
‫עד שהפסנתר יהיה מכוון.‬

176
00:10:17,826 --> 00:10:19,036
‫תני לי דו קופצני.‬

177
00:10:21,664 --> 00:10:23,040
‫זה יעבוד. נגני משהו.‬

178
00:10:26,168 --> 00:10:29,213
‫יש!‬
‫-חזרתי!‬

179
00:10:29,296 --> 00:10:30,339
‫הקהל כאן.‬

180
00:10:30,422 --> 00:10:33,175
‫עוד אפס דקות, אנשים. אפס דקות.‬

181
00:10:33,258 --> 00:10:34,760
‫ההופעה מתחילה.‬

182
00:10:35,969 --> 00:10:36,845
‫מגניב!‬

183
00:10:38,097 --> 00:10:38,931
‫כן.‬

184
00:10:39,682 --> 00:10:40,516
‫נחמד.‬

185
00:10:44,353 --> 00:10:47,773
‫גבירותיי ורבותיי, שינינו משהו ברגע האחרון.‬

186
00:10:47,856 --> 00:10:51,110
‫במקום לנגן סולו,‬
‫החברים שלי ואני ננגן ביחד.‬

187
00:10:51,193 --> 00:10:53,487
‫פתרנו ככה בעיה גדולה היום.‬

188
00:10:53,570 --> 00:10:55,906
‫וככה אנחנו עובדים הכי טוב. ביחד.‬

189
00:10:56,699 --> 00:10:58,951
‫אז תאכלו משהו עם תות.‬
‫-למה?‬

190
00:10:59,034 --> 00:11:01,620
‫כי הגיע הזמן לאלתור!‬

191
00:11:02,746 --> 00:11:04,081
‫אבל לא חזק מדי.‬

192
00:11:10,462 --> 00:11:13,132
‫היי! יופי!‬
‫-כן!‬

193
00:11:13,799 --> 00:11:15,342
‫טוב!‬
‫-כן!‬

194
00:11:19,930 --> 00:11:21,140
‫יש לי רעיון.‬

195
00:11:21,223 --> 00:11:24,101
‫בואו נפגוש עוד מדענים. קדימה!‬

196
00:11:29,440 --> 00:11:31,150
‫היי, אני סוזן מיזיקר.‬

197
00:11:31,233 --> 00:11:34,653
‫ואני דוקטור אווילה.‬
‫שנינו מומחים לאודיולוגיה.‬

198
00:11:34,737 --> 00:11:40,200
‫היום באנו לדבר על האופן בו עובדת האוזן‬
‫ואיך שומעים גלי קול.‬

199
00:11:40,284 --> 00:11:44,204
‫אנשים באים אלינו כשיש להם בעיית שמיעה.‬

200
00:11:44,288 --> 00:11:46,707
‫אנחנו מודדים את השמיעה של אנשים.‬

201
00:11:46,790 --> 00:11:48,584
‫אם אתם שומעים לחישות שקטות…‬

202
00:11:48,667 --> 00:11:50,002
‫היי. מה שלומך?‬

203
00:11:50,085 --> 00:11:51,545
‫…או צלילים רועמים!‬

204
00:11:51,628 --> 00:11:56,842
‫ואו!‬
‫-כשאני מדבר, הצליל נע כל הדרך ל…‬

205
00:11:56,925 --> 00:11:58,510
‫אוזן שלי.‬
‫-לשם.‬

206
00:11:58,594 --> 00:12:02,139
‫האוזן מנתבת את הצליל לעור התוף.‬

207
00:12:02,222 --> 00:12:05,517
‫עור התוף רוטט עם גל הקול,‬

208
00:12:05,601 --> 00:12:09,021
‫ואז העצמות הקטנות‬
‫שמחוברות מאחורי עור התוף‬

209
00:12:09,104 --> 00:12:13,442
‫שולחות את הרטט הזה לתוך האוזן הפנימית.‬

210
00:12:13,525 --> 00:12:15,736
‫שם נמצא השבלול.‬

211
00:12:15,819 --> 00:12:17,529
‫השבלול מיוחד מאוד,‬

212
00:12:17,613 --> 00:12:24,077
‫כי הוא הופך את תנודות הקול‬
‫לאותות שנשלחים למוח‬

213
00:12:24,161 --> 00:12:27,247
‫כדי שהמוח ידע מה אתם שומעים.‬

214
00:12:28,665 --> 00:12:29,917
‫עובדה מעניינת!‬

215
00:12:30,417 --> 00:12:32,920
‫שעוות אוזניים עוזרת לכם.‬

216
00:12:33,003 --> 00:12:39,259
‫היא מגינה עליכם מפני חלקיקי אבק,‬
‫מחיידקים, ומזיהומים פטרייתיים.‬

217
00:12:39,343 --> 00:12:42,805
‫היא אפילו מונעת מחרקים להיכנס לאוזניים.‬
‫-איכס!‬

218
00:12:42,888 --> 00:12:45,641
‫נכון שזה היה מגניב? מדע זה מדהים!‬

219
00:12:49,770 --> 00:12:50,646
‫יום גשום.‬

220
00:12:51,730 --> 00:12:55,526
{\an8}‫רק עוד כמה צבעים‬
‫ואסיים את ציור החד־קרן הזה.‬

221
00:12:55,609 --> 00:12:58,403
{\an8}‫חד־קרנים אוהבים צבעים!‬

222
00:13:00,697 --> 00:13:02,866
{\an8}‫רחבת הריקודים כמעט מוכנה.‬

223
00:13:02,950 --> 00:13:05,452
{\an8}‫וכמעט סיימתי עם כובעי המסיבות המנצנצים.‬

224
00:13:05,536 --> 00:13:06,453
{\an8}‫אופס.‬

225
00:13:08,288 --> 00:13:10,916
{\an8}‫מושו, את חלק מהחוג הנוצץ עכשיו.‬

226
00:13:12,334 --> 00:13:14,211
‫עכשיו הם נדבקו לאצבע שלי.‬

227
00:13:15,045 --> 00:13:18,257
‫למה אי אפשר להסיר נצנצים מהאצבע אף פעם?‬

228
00:13:18,340 --> 00:13:21,760
‫עוד שאלה בשביל הארכיון.‬
‫-שאלה מצוינת.‬

229
00:13:21,844 --> 00:13:25,514
‫לי יש שאלה.‬
‫למה נראה כאילו התפוצצה לנו בחצר קשת בענן?‬

230
00:13:25,597 --> 00:13:27,975
‫אנחנו עורכים מסיבה לכבוד…‬

231
00:13:28,725 --> 00:13:31,270
‫יום החד־קרן הבין־גלקטי!‬

232
00:13:32,855 --> 00:13:37,484
‫מעולם לא שמעתי עליו. הוא חייב לכלול‬
‫את כל צבעי הקשת? וקונפטי?‬

233
00:13:37,568 --> 00:13:41,530
‫הצבעים הם כלל מספר אחת‬
‫של יום החד־קרן הבין־גלקטי.‬

234
00:13:41,613 --> 00:13:44,992
‫הקונפטי הוא כלל מספר אחת של הדס לחיים.‬

235
00:13:45,075 --> 00:13:49,496
‫כלל מספר שתיים של יום החד־קרן הבין־גלקטי‬
‫הוא לערוך פיקניק חד־קרן בחוץ.‬

236
00:13:49,580 --> 00:13:50,914
‫וכלל מספר שלוש,‬

237
00:13:50,998 --> 00:13:53,792
‫צריך לרקוד ריקוד חד־קרן שנקרא…‬

238
00:13:53,876 --> 00:13:56,086
‫שעטת החד־קרן!‬

239
00:13:59,506 --> 00:14:01,466
‫היי!‬
‫-אופס.‬

240
00:14:02,634 --> 00:14:03,552
‫זה היה די כיף.‬

241
00:14:05,053 --> 00:14:09,975
‫תצטרף אלינו, נמרוד.‬
‫-כן. חד־קרנים אוהבים אנשים.‬

242
00:14:10,058 --> 00:14:12,519
‫כמה שיותר, יותר טוב. זה חשבון פשוט.‬

243
00:14:13,478 --> 00:14:16,815
‫אולי. אני אתאמן קצת בטניס לפני שירד גשם.‬

244
00:14:17,316 --> 00:14:20,193
‫זה הגיוני. אתה לא רוצה שיתפוס אותך ה…‬

245
00:14:20,736 --> 00:14:21,945
‫גשם?‬
‫-גשם?‬

246
00:14:23,030 --> 00:14:25,657
‫תראו את העננים האלה!‬
‫-טוב,‬

247
00:14:25,741 --> 00:14:28,410
‫לא כל העננים הם ענני גשם. נכון?‬

248
00:14:28,493 --> 00:14:32,039
‫נכון. אבל אלה כן.‬
‫-איך את יודעת?‬

249
00:14:32,122 --> 00:14:34,416
‫כי אלה ענני נימבוסטרטוס.‬

250
00:14:34,499 --> 00:14:36,043
‫נימבו… מה?‬

251
00:14:36,126 --> 00:14:40,714
‫נימבוסטרטוס. הם נמוכים,‬
‫אפורים, ומתפשטים בשמיים.‬

252
00:14:40,797 --> 00:14:44,801
‫כשהם מופיעים, בדרך כלל יורד הרבה…‬

253
00:14:47,012 --> 00:14:49,097
‫גשם! מהר, תארזו הכול.‬

254
00:14:54,102 --> 00:14:57,064
‫נראה שכל הדברים עדיין במצב טוב למסיבה.‬

255
00:14:57,147 --> 00:15:00,609
‫איזו מסיבה? אי אפשר לערוך מסיבה בגשם.‬
‫-למה לא?‬

256
00:15:00,692 --> 00:15:05,364
‫לא רבים יודעים זאת,‬
‫אבל חד־קרנים אוהבים גשם!‬

257
00:15:05,447 --> 00:15:08,033
‫לפחות אני אוהבת.‬
‫-מה יש לא לאהוב?‬

258
00:15:08,116 --> 00:15:10,869
‫כלומר, הלחות באוויר יוצרת עננים‬

259
00:15:10,953 --> 00:15:14,414
‫שהופכים לגשם, וזה כל כך מדהים.‬

260
00:15:14,498 --> 00:15:17,209
‫אבל הדברים שלנו יירטבו. וגם אנחנו!‬

261
00:15:17,960 --> 00:15:22,464
‫אולי יש דרך‬
‫לערוך את המסיבה שלנו בגשם בלי להירטב.‬

262
00:15:22,547 --> 00:15:23,924
‫צריך סיעור מוחות.‬

263
00:15:24,007 --> 00:15:26,009
‫סיעור מוחות בסערה!‬

264
00:15:26,593 --> 00:15:29,513
‫״סיעור מוחות‬

265
00:15:29,596 --> 00:15:32,474
‫שתפו בכל מחשבה, אין אף רעיון גרוע‬

266
00:15:32,557 --> 00:15:35,018
‫סיעור מוחות‬

267
00:15:35,102 --> 00:15:38,438
‫כנסו את החברים‬
‫ונסו לגלות איך, מה ולמה‬

268
00:15:38,522 --> 00:15:40,816
‫סיעור מוחות!‬

269
00:15:40,899 --> 00:15:45,696
‫ניתן לדמיון שלנו‬
‫להפוך ליצירות חדשות ונפלאות‬

270
00:15:45,779 --> 00:15:49,449
‫כשאנחנו עושים סיעור מוחות‬

271
00:15:49,533 --> 00:15:50,367
‫היי!״‬

272
00:15:51,368 --> 00:15:54,162
‫אולי נבנה מכונה לסילוק גשם?‬

273
00:15:59,584 --> 00:16:00,460
‫נחמד!‬

274
00:16:00,544 --> 00:16:03,505
‫אבל יכול להיות שזה ייקח הרבה זמן‬

275
00:16:03,588 --> 00:16:06,425
‫ויום החד־קרן הבין־גלקטי ייגמר.‬

276
00:16:06,508 --> 00:16:08,218
‫ואז כל זה יהיה לחינם.‬

277
00:16:08,301 --> 00:16:10,053
‫אז צריך משהו אחר.‬

278
00:16:10,137 --> 00:16:12,806
‫אפשר לבנות אוהל ממטריות.‬

279
00:16:12,889 --> 00:16:16,309
‫אבל מה עם הרווחים בין המטריות?‬

280
00:16:16,393 --> 00:16:17,686
‫יותר מדי חורים.‬

281
00:16:17,769 --> 00:16:22,566
‫אבל אפשר לבנות אוהל ממטרייה גדולה.‬

282
00:16:22,649 --> 00:16:25,902
‫פחות חורים, אז הגשם לא ירד עלינו.‬

283
00:16:25,986 --> 00:16:28,864
‫אבל אולי הגשם יעוף עלינו מהצדדים.‬

284
00:16:28,947 --> 00:16:30,282
‫כן, הבנתי!‬
‫-נכון.‬

285
00:16:33,326 --> 00:16:36,329
‫צריך לבנות משהו שיכסה אותנו.‬
‫-כמו צריף?‬

286
00:16:36,413 --> 00:16:39,124
‫כן!‬
‫-זה יעבוד! אתחיל לבנות עכשיו.‬

287
00:16:39,207 --> 00:16:40,500
‫חכי רגע, הדס.‬

288
00:16:40,584 --> 00:16:45,297
‫אי אפשר להתחיל לבנות.‬
‫קודם כול צריך לתכנן אותו.‬

289
00:16:45,380 --> 00:16:49,051
‫את יודעת, לחשוב על זה, לתכנן, לשרטט הכול.‬

290
00:16:49,134 --> 00:16:52,596
‫אתה צודק. ממש התרגשתי והקדמתי את המאוחר.‬

291
00:16:52,679 --> 00:16:54,681
‫וזה מה שאנחנו אוהבים בך.‬

292
00:16:56,391 --> 00:16:59,936
‫אולי צריף מרובע.‬
‫שיהיה מספיק גדול לשעטת החד־קרן.‬

293
00:17:00,020 --> 00:17:03,106
‫עם גג משופע. אני אוהב את המראה הזה!‬

294
00:17:03,190 --> 00:17:04,274
‫איך זה?‬

295
00:17:04,357 --> 00:17:05,901
‫אהבתי!‬
‫-נראה מעולה!‬

296
00:17:05,984 --> 00:17:08,570
‫אז אני יכולה לבנות אותו עכשיו?‬

297
00:17:08,653 --> 00:17:09,654
‫כן!‬
‫-כן!‬

298
00:17:09,738 --> 00:17:10,572
‫יש!‬

299
00:17:15,327 --> 00:17:17,579
‫אחרי שנביא את בגדי הגשם שלנו.‬

300
00:17:36,973 --> 00:17:39,392
‫מדהים!‬
‫-צריף הגשם שלנו מוכן!‬

301
00:17:39,476 --> 00:17:41,686
‫אני מתה עליו! בואו נבדוק אותו.‬

302
00:17:45,107 --> 00:17:49,069
‫טוב שיש לנו רחבת ריקודים לקרקע הרטובה.‬
‫-ושמיכת פיקניק.‬

303
00:17:50,445 --> 00:17:53,031
‫נראה שאפשר לעשות פיקניק.‬
‫-מדהים!‬

304
00:17:53,115 --> 00:17:56,535
‫צריך לבדוק את הקירות‬
‫כדי לראות אם הם יעמדו ב…‬

305
00:17:56,618 --> 00:17:58,328
‫שעטת החד־קרן?‬

306
00:18:09,714 --> 00:18:11,216
‫הקירות מתמוטטים.‬

307
00:18:11,299 --> 00:18:12,551
‫מהר! זוזו מפה!‬

308
00:18:12,634 --> 00:18:15,470
‫דהרו, חד־קרנים! דהרו!‬

309
00:18:18,890 --> 00:18:20,559
‫אויש.‬
‫-אוי, לא.‬

310
00:18:20,642 --> 00:18:24,146
‫חדשות רעות, צריך צריף חדש.‬
‫-יש חדשות טובות?‬

311
00:18:24,229 --> 00:18:25,605
‫שלוליות!‬

312
00:18:31,361 --> 00:18:34,406
‫חברים, אני יודעת מה צריך בשביל הצריף החדש!‬

313
00:18:34,489 --> 00:18:37,742
‫צריך להעמיד קורות בצורת איקס, כאלה.‬

314
00:18:37,826 --> 00:18:40,996
‫הן נקראות קורות תומכות. הן יתמכו בקירות!‬

315
00:18:41,079 --> 00:18:43,874
‫דודה רוז לימדה אותי כשבנינו בית בובות.‬

316
00:18:51,840 --> 00:18:53,175
‫יש!‬
‫-כן!‬

317
00:18:53,258 --> 00:18:56,428
‫הצריף הושלם עם קורות תומכות‬
‫וגג שטוח מסוגנן.‬

318
00:18:56,511 --> 00:18:59,931
‫אני אוהב את העיצוב.‬
‫-גם אני. בואו נבדוק אותו.‬

319
00:19:01,141 --> 00:19:05,520
‫קודם כול, פיקניק.‬
‫-בינתיים הכול טוב. מרווח ויבש.‬

320
00:19:05,604 --> 00:19:08,732
‫עכשיו, ריקוד שעטת החד־קרן.‬

321
00:19:13,361 --> 00:19:14,196
‫כן!‬

322
00:19:18,325 --> 00:19:19,159
‫קדימה.‬

323
00:19:20,243 --> 00:19:22,162
‫הקירות לא התמוטטו!‬

324
00:19:25,749 --> 00:19:26,917
‫הגג נופל.‬

325
00:19:27,667 --> 00:19:28,543
‫טוב, זוזו!‬

326
00:19:29,044 --> 00:19:29,961
‫שייקה!‬

327
00:19:32,714 --> 00:19:35,508
‫אוף! באמת חשבתי שזה יעבוד.‬

328
00:19:35,592 --> 00:19:39,262
‫גם אני.‬
‫-בואו נתייבש ונחשוב על זה.‬

329
00:19:41,556 --> 00:19:44,768
‫בנינו שני צריפים, אבל שניהם לא היו טובים.‬

330
00:19:45,602 --> 00:19:49,940
‫ואם לא נפתור את זה,‬
‫נפספס את יום החד־קרן הבין־גלקטי.‬

331
00:19:51,858 --> 00:19:54,236
‫היי, אנחנו מדענים, נכון?‬

332
00:19:54,319 --> 00:19:55,237
‫נכון.‬
‫-כן.‬

333
00:19:55,320 --> 00:19:57,572
‫האם מדענים מוותרים?‬
‫-לא.‬

334
00:19:57,656 --> 00:19:59,783
‫כי אנחנו נחושים!‬

335
00:19:59,866 --> 00:20:01,660
‫נחושים! כן!‬

336
00:20:01,743 --> 00:20:03,995
‫אני לא יודע אם אני נחוש.‬
‫-בטח שכן.‬

337
00:20:04,079 --> 00:20:08,041
‫בואו נבדוק מה לא עבד‬
‫כדי להבין איך לתקן את זה.‬

338
00:20:08,124 --> 00:20:11,544
‫היי, עכשיו אנחנו משדרים על אותו הגל.‬

339
00:20:11,628 --> 00:20:12,921
‫המעבדה נטענת.‬

340
00:20:13,004 --> 00:20:14,339
‫מעולה!‬
‫-כן.‬

341
00:20:31,648 --> 00:20:36,152
‫טוב, בנינו דגמים של הצריפים.‬
‫בואו נבדוק אותם.‬

342
00:20:36,236 --> 00:20:38,655
‫בצריף שלי, הקירות קרסו.‬
‫-נכון.‬

343
00:20:38,738 --> 00:20:42,367
‫ובצריף שלי, הקירות עמדו אבל הגג קרס.‬

344
00:20:42,450 --> 00:20:45,620
‫אז למה הקירות של הדס לא התמוטטו?‬

345
00:20:45,704 --> 00:20:49,499
‫אולי כי השתמשתי בקורות תומכות.‬
‫אבל למה הגג קרס?‬

346
00:20:49,582 --> 00:20:51,626
‫הגג של הדס היה שטוח,‬

347
00:20:51,710 --> 00:20:57,340
‫אז כל הגשם הצטבר למעלה,‬
‫והוא נעשה כבד מדי וקרס.‬

348
00:20:57,966 --> 00:21:01,094
‫הגג המשופע לא היה רק עיצוב מגניב, שייקה.‬

349
00:21:01,177 --> 00:21:03,138
‫הוא אפשר למים לזלוג ממנו.‬

350
00:21:03,847 --> 00:21:06,224
‫אני חושבת שחיברתי את הנקודות.‬

351
00:21:06,308 --> 00:21:09,602
‫בשני הצריפים היו דברים שעבדו ודברים שלא,‬

352
00:21:09,686 --> 00:21:13,690
‫אז אולי נבנה צריף‬
‫עם הקירות של הדס, כדי שיהיה חזק,‬

353
00:21:13,773 --> 00:21:16,693
‫והגג של שייקה, כדי שהמים יזלגו למטה?‬

354
00:21:17,402 --> 00:21:18,361
‫אהבתי!‬

355
00:21:18,445 --> 00:21:22,407
‫גם אני. בואו נמהר כדי שנספיק ליהנות מ…‬

356
00:21:22,490 --> 00:21:24,451
‫יום החד־קרן הבין־גלקטי.‬

357
00:21:24,534 --> 00:21:25,660
‫כן!‬
‫-קדימה.‬

358
00:21:31,875 --> 00:21:32,792
‫יופי טופי.‬

359
00:21:33,418 --> 00:21:35,295
‫כן!‬
‫-בואו נבדוק אותו.‬

360
00:21:37,714 --> 00:21:39,674
‫הוא מושלם לפיקניק.‬

361
00:21:39,758 --> 00:21:43,470
‫ועכשיו, רגע האמת.‬

362
00:21:43,553 --> 00:21:45,513
‫שעטת החד־קרן!‬

363
00:21:53,730 --> 00:21:55,857
‫היי, הקירות לא נופלים.‬

364
00:21:55,940 --> 00:21:58,068
‫והגג נשאר במקום!‬
‫-הו, ואו!‬

365
00:21:58,151 --> 00:22:00,653
‫נחמד! בואו נסיים להתארגן.‬

366
00:22:02,238 --> 00:22:03,239
‫אוי, לא, הדס.‬

367
00:22:03,323 --> 00:22:05,283
‫הגשם מרח את הציור שלך.‬

368
00:22:06,993 --> 00:22:11,122
‫הוא אפילו יותר יפה.‬
‫חד־קרנים אוהבים צבעים שמתערבבים.‬

369
00:22:11,206 --> 00:22:12,332
‫זה קסום יותר.‬

370
00:22:12,415 --> 00:22:14,626
‫היי, צריף מגניב.‬

371
00:22:15,377 --> 00:22:17,128
‫רוצה להיכנס, נמרוד?‬

372
00:22:17,212 --> 00:22:19,964
‫בטח.‬
‫-אתה צריך כובע מסיבה.‬

373
00:22:21,549 --> 00:22:23,259
‫גם בשבילך, מושו.‬

374
00:22:24,469 --> 00:22:28,640
‫עדה, תוכלי בבקשה להעביר לי‬
‫את נצנוצי הקשת בענן?‬

375
00:22:31,851 --> 00:22:35,480
‫נצנוצי הקשת בענן טעימים.‬
‫זו בטח העונה שלהם.‬

376
00:22:38,108 --> 00:22:41,903
‫אני רוצה קצת… מיץ קשת מנצנץ!‬

377
00:22:45,573 --> 00:22:48,118
‫מיץ הקשת המנצנץ ממש מרענן.‬

378
00:22:48,827 --> 00:22:50,078
‫גם מושו רוצה קצת.‬

379
00:22:51,996 --> 00:22:54,040
‫עכשיו, אני חושבת שהגיע הזמן ל…‬

380
00:22:54,124 --> 00:22:56,751
‫שעטת החד־קרן!‬

381
00:23:06,428 --> 00:23:07,637
‫יש לי רעיון.‬

382
00:23:07,720 --> 00:23:10,640
‫בואו נפגוש עוד מדענית. קדימה!‬

383
00:23:14,978 --> 00:23:18,189
‫היי, אני איליטריס האריס ואני אדריכלית.‬

384
00:23:18,273 --> 00:23:21,276
‫היום אראה לכם את אחד הבתים שתכננתי.‬

385
00:23:21,359 --> 00:23:22,235
‫קדימה!‬

386
00:23:22,318 --> 00:23:27,073
‫כל בניין או מבנה שתיכנסו אליו‬
‫תוכנן על ידי אדריכל.‬

387
00:23:27,157 --> 00:23:31,786
‫זה יכול להיות בית חולים,‬
‫בית ספר, ספרייה, הבית שלכם.‬

388
00:23:31,870 --> 00:23:36,708
‫עבור כל מבנה שאנחנו מתכננים,‬
‫אנחנו מכינים סדרה של שרטוטים.‬

389
00:23:36,791 --> 00:23:39,210
‫והם נקראים תוכניות.‬

390
00:23:39,294 --> 00:23:43,256
‫התוכניות האלה מראות את הקירות, את החלונות,‬

391
00:23:43,339 --> 00:23:47,469
‫את הדלתות.‬
‫אנחנו אפילו מסמנים את מיקום השירותים.‬

392
00:23:49,137 --> 00:23:53,683
‫בדיוק כמו שבגוף שלנו יש שלד,‬
‫גם לבניינים יש שלד.‬

393
00:23:53,766 --> 00:23:57,187
‫קוראים לו שלד הבניין.‬
‫-ואו.‬

394
00:23:57,270 --> 00:24:03,318
‫כשבונים בית או מבנה, חשוב מאוד‬
‫לוודא שהוא יעמוד בפני איתני הטבע.‬

395
00:24:03,401 --> 00:24:06,112
‫הגשם, הרוח, סערות.‬

396
00:24:06,196 --> 00:24:12,744
‫שני הרכיבים המבניים‬
‫שחשובים ליציבות של מבנה‬

397
00:24:12,827 --> 00:24:16,331
‫הם הקורות, שהן אופקיות,‬

398
00:24:16,414 --> 00:24:18,208
‫והעמודים, שהם אנכיים.‬

399
00:24:19,042 --> 00:24:21,586
‫ככה נראה פתח של דלת בתוכניות.‬

400
00:24:21,669 --> 00:24:24,464
‫וככה הוא נראה כשבונים את השלד שלו.‬

401
00:24:25,048 --> 00:24:29,093
‫אלה יהיו הקורות‬
‫ואלה יהיו העמודים לפתח הדלת.‬

402
00:24:30,637 --> 00:24:33,515
‫זה המוצר המוגמר, פתח הדלת.‬

403
00:24:33,598 --> 00:24:37,894
‫דמיינו שהקורה נמצאת בחלק העליון‬

404
00:24:37,977 --> 00:24:40,021
‫והעמודים נמצאים בצדדים.‬

405
00:24:42,440 --> 00:24:43,733
‫עובדה מעניינת!‬

406
00:24:43,816 --> 00:24:45,818
‫אדריכלות הייתה חלק מהאולימפיאדה.‬

407
00:24:45,902 --> 00:24:50,281
‫כדי להתחרות, היה עליכם‬
‫לתכנן מבנה שקשור לספורט.‬

408
00:24:53,743 --> 00:24:56,496
‫נכון שזה היה מגניב? מדע זה מדהים!‬

409
00:25:41,457 --> 00:25:45,211
‫תרגום כתוביות: אדוה לנציאנו‬