1 00:00:02,000 --> 00:00:07,000 Downloaded from YTS.MX 2 00:00:06,006 --> 00:00:09,843 ‫- סרט תיעודי מקורי של NETFLIX -‬ 3 00:00:08,000 --> 00:00:13,000 Official YIFY movies site: YTS.MX 4 00:00:28,445 --> 00:00:34,200 ‫- פיטסבורג -‬ 5 00:00:37,454 --> 00:00:40,749 ‫אנחנו נתונים כעת בתהליך ‬ ‫של קבלת החלטה ביחס לעתידנו.‬ 6 00:00:40,874 --> 00:00:44,794 ‫ואני חושב שזה יועיל לנו ‬ ‫לראות מה היה העבר שלנו.‬ 7 00:00:45,420 --> 00:00:47,255 ‫- אוגוסט וילסון ‬ ‫(2005-1945) -‬ 8 00:00:47,338 --> 00:00:52,761 ‫אנחנו מי שאנחנו היום בחברה‬ ‫כתוצאה מדברים שהתרחשו לפני הרגע הזה.‬ 9 00:00:52,844 --> 00:00:54,220 ‫- אוגוסט וילסון -‬ 10 00:00:54,387 --> 00:00:57,140 ‫- ניו יורק -‬ 11 00:00:57,807 --> 00:01:01,144 ‫אבל אנחנו חיים בתרבות ‬ ‫שבה אנחנו שוכחים מה קרה רק לפני שבועיים.‬ 12 00:01:04,313 --> 00:01:09,235 ‫וכדי לדעת מי אתה ומה עליך לעשות,‬ ‫עליך להכיר קודם את ההיסטוריה שלך.‬ 13 00:01:09,319 --> 00:01:10,945 ‫- אוגוסט וילסון -‬ 14 00:01:13,239 --> 00:01:17,577 ‫אנחנו מקבלים אתכם בברכה, מחזור 2018‬ 15 00:01:17,660 --> 00:01:20,789 ‫של גמר תחרות המונולוגים מאת אוגוסט וילסון!‬ 16 00:01:23,333 --> 00:01:26,669 ‫מי נמצא כאן? יש לנו נציגים מפיטסבורג כאן?‬ 17 00:01:26,753 --> 00:01:28,505 ‫פיטסבורג!‬ 18 00:01:28,588 --> 00:01:31,925 ‫יש לנו נציגים מסיאטל?‬ ‫יש לנו נציגים מבוסטון?‬ 19 00:01:33,009 --> 00:01:36,846 ‫מה עם אטלנטה? ניו יורק? פורטלנד?‬ 20 00:01:36,930 --> 00:01:40,183 ‫ניו הייבן? דאלאס? שיקגו?‬ 21 00:01:40,266 --> 00:01:43,645 ‫לוס אנג'לס?‬ ‫-כן.‬ 22 00:01:45,271 --> 00:01:48,566 ‫אנחנו מקיימים את התחרות הלאומית‬ ‫כבר עשר שנים.‬ 23 00:01:48,650 --> 00:01:52,237 ‫התחלנו לקיים את התחרות הזאת ‬ ‫בשנה לאחר שמר וילסון הלך לעולמו.‬ 24 00:01:52,320 --> 00:01:54,030 ‫- קני לאון‬ ‫במאי בברודוויי, "גדרות" -‬ 25 00:01:54,114 --> 00:01:59,285 ‫התאבלנו על מות המחזאי ‬ ‫החשוב ביותר באמריקה.‬ 26 00:02:00,787 --> 00:02:05,125 ‫אתם צופים ב"לאור המצב" של חדשות NPR. ‬ ‫אני דבי אליוט.‬ 27 00:02:05,208 --> 00:02:09,211 ‫המחזאי זוכה פרס פוליצר,‬ ‫אוגוסט וילסון, מת היום‬ 28 00:02:09,294 --> 00:02:14,509 ‫בבית חולים בסיאטל. ‬ ‫הוא היה בן 60 וסבל מסרטן הכבד.‬ 29 00:02:14,634 --> 00:02:17,137 ‫וילסון התפרסם בעיקר‬ ‫בזכות מחזור עשרת המחזות האפי שלו...‬ 30 00:02:17,220 --> 00:02:18,513 ‫- שיעור הפסנתר -‬ 31 00:02:18,596 --> 00:02:22,308 ‫שכולל את המחזות "גדרות" ‬ ‫ו"ישבנה השחור של מא רייני".‬ 32 00:02:22,392 --> 00:02:26,020 ‫המחזה האחרון במחזור היה "רדיו גולף",‬ ‫שהצגת הבכורה שלו התקיימה באפריל האחרון.‬ 33 00:02:26,104 --> 00:02:27,147 ‫- תוכניות תיאטרון -‬ 34 00:02:27,230 --> 00:02:29,149 ‫מחזותיו של וילסון תיעדו את חייהם...‬ 35 00:02:29,232 --> 00:02:30,191 ‫- פנינת האוקיינוס -‬ 36 00:02:30,275 --> 00:02:32,735 ‫של אפרו-אמריקאים בכל עשור במאה ה-20.‬ 37 00:02:32,819 --> 00:02:34,112 ‫- בואו ולכתו של ג'ו טרנר -‬ 38 00:02:34,195 --> 00:02:36,865 ‫מוטיב חוזר בהם היה ‬ ‫ההשפעה המתמשכת של העבדות...‬ 39 00:02:36,948 --> 00:02:38,241 ‫- ישבנה השחור של מא רייני -‬ 40 00:02:38,324 --> 00:02:40,493 ‫על הדורות הבאים של אמריקאים שחורים.‬ 41 00:02:41,369 --> 00:02:43,872 ‫- שיעור הפסנתר -‬ 42 00:02:45,874 --> 00:02:48,042 ‫- שבע גיטרות -‬ 43 00:02:49,919 --> 00:02:52,547 ‫- גדרות -‬ 44 00:02:54,465 --> 00:02:55,425 ‫- שתי רכבות יוצאות -‬ 45 00:02:55,508 --> 00:02:59,429 ‫לכל עשרת המחזות האלה יש אותו מסר.‬ ‫שאמריקה שייכת לכם.‬ 46 00:02:59,512 --> 00:03:00,388 ‫- ג'יטני -‬ 47 00:03:00,471 --> 00:03:03,391 ‫אם אבותיכם הגיעו לכאן בבטן ספינת עבדים...‬ 48 00:03:03,558 --> 00:03:04,642 ‫- המלך הדלי השני -‬ 49 00:03:04,726 --> 00:03:07,937 ‫אם באתם לכאן‬ ‫בחיפוש אחר חופש דת, חופש פוליטי,‬ 50 00:03:08,021 --> 00:03:10,064 ‫מכל סיבה שהיא, אמריקה שייכת לכולנו...‬ 51 00:03:10,148 --> 00:03:11,065 ‫- רדיו גולף -‬ 52 00:03:11,149 --> 00:03:13,401 ‫על כל זכויותיה.‬ 53 00:03:13,484 --> 00:03:15,987 ‫ככה נראית אמריקה.‬ 54 00:03:16,070 --> 00:03:18,740 ‫ואתם, חבר'ה, אתם העתיד שלי.‬ 55 00:03:20,825 --> 00:03:24,162 ‫העובדה שצעירים נחשפים למחזות ‬ ‫באמצעות התחרות,‬ 56 00:03:24,245 --> 00:03:28,958 ‫זה הדבר החשוב ביותר,‬ ‫התחרות חושפת אותם למשהו שהם לא ראו קודם.‬ 57 00:03:29,834 --> 00:03:31,961 ‫אלו סיפורים טובים...‬ 58 00:03:32,045 --> 00:03:33,046 ‫-דנזל וושינגטון‬ ‫שחקן -‬ 59 00:03:33,129 --> 00:03:34,505 ‫אלו מחזות נהדרים,‬ 60 00:03:34,589 --> 00:03:38,468 ‫וצעירים ומבוגרים כאחד אוהבים אותם ‬ ‫כשהם צופים בהם, והם מוכרים.‬ 61 00:03:38,551 --> 00:03:41,846 ‫הם מרגישים מוכרים, במיוחד לאפרו-אמריקאים.‬ 62 00:03:44,057 --> 00:03:49,854 ‫אוגוסט היה המחזאי היחיד שראה אותי,‬ ‫וכשאני אומרת "אותי", אני מתכוונת אליי...‬ 63 00:03:49,938 --> 00:03:50,980 ‫- ויולה דייוויס‬ ‫שחקנית -‬ 64 00:03:51,064 --> 00:03:53,816 ‫אבל גם לאנשים כמוני.‬ 65 00:03:53,942 --> 00:03:55,360 ‫בשבילי, הוא מוזה.‬ 66 00:03:55,443 --> 00:03:59,405 ‫בשבילו, המשמעות של לחיות הייתה לכתוב‬ ‫והמשמעות של לכתוב הייתה לחיות.‬ 67 00:03:59,989 --> 00:04:02,242 ‫הוא שם לעצמו כמטרה...‬ 68 00:04:02,325 --> 00:04:04,953 ‫קונסטנצה רומרו, מעצבת תלבושות, ‬ ‫אלמנתו של אוגוסט וילסון -‬ 69 00:04:05,036 --> 00:04:07,205 ‫לכתוב מחזה אחד לכל עשור במאה ה-20.‬ 70 00:04:07,288 --> 00:04:09,582 ‫- 20': "ישבנה השחור של מא רייני"‬ ‫70': ג'יטני -‬ 71 00:04:09,666 --> 00:04:10,959 ‫הם לא התפרסמו באופן עוקב.‬ 72 00:04:11,042 --> 00:04:12,919 ‫- 50': גדרות‬ ‫10': בואו ולכתו של ג'ו טרנר -‬ 73 00:04:13,002 --> 00:04:14,504 ‫הם נוצרו כשהמוזות דיברו אליו.‬ 74 00:04:14,587 --> 00:04:18,298 ‫- 30': שיעור הפסנתר, 60': שתי רכבות יוצאות‬ ‫40': שבע גיטרות, 80': המלך הדלי השני -‬ 75 00:04:18,382 --> 00:04:20,802 ‫- 1900: פנינת האוקיינוס, 90': רדיו גולף‬ ‫מחזור המאה -‬ 76 00:04:20,885 --> 00:04:23,388 ‫אלה מחזות על אנשים שמסתדרים‬ ‫אבל ההיסטוריה מתגנבת לתוכם.‬ 77 00:04:23,471 --> 00:04:25,682 ‫- ג'ק וירטל,‬ ‫מפיק 6 מחזות מאת אוגוסט וילסון -‬ 78 00:04:25,765 --> 00:04:27,767 ‫כשקוראים אותם,‬ ‫מרגישים כאילו חיים במהלך המאה.‬ 79 00:04:27,850 --> 00:04:31,396 ‫- מערכה 1 שיקגו, 1927 ‬ ‫אוגוסט, 1911. אכסניה בפיטסבורג. -‬ 80 00:04:31,479 --> 00:04:33,398 ‫- זוהי שנת 1957. -‬ 81 00:04:33,481 --> 00:04:34,774 ‫- תחילת הסתיו, 1977.‬ 82 00:04:34,857 --> 00:04:38,778 ‫הוא לא התעניין בכתיבה ‬ ‫על אירועים היסטוריים חשובים.‬ 83 00:04:38,861 --> 00:04:41,948 ‫- דמויות: ממפיס, וולף, ריסה, הולוויי...‬ ‫דודה אסתר טיילר -‬ 84 00:04:42,031 --> 00:04:44,867 ‫אני לא חושב שהוא ‬ ‫היה מעלה את פרדריק דאגלס לבמה.‬ 85 00:04:44,951 --> 00:04:47,537 ‫הוא שם על הבמה פועל זבל‬ ‫ששיחק בליגת בשחורים בבייסבול‬ 86 00:04:47,620 --> 00:04:49,580 ‫ונגן חצוצרה שלעולם לא יזכה לפרסום.‬ 87 00:04:49,664 --> 00:04:52,000 ‫אלו הדמויות שמרכיבות את רוב העולם.‬ 88 00:04:52,083 --> 00:04:53,501 ‫אוגוסט שייך לכולם… ‬ 89 00:04:53,584 --> 00:04:54,877 ‫- סטיבן מקינלי הנדרסון‬ ‫שחקן -‬ 90 00:04:54,961 --> 00:05:00,049 ‫לכל מי שיש לו אם, אב, אחות ואח,‬ ‫מרגיש שזה נכתב עבורו.‬ 91 00:05:00,133 --> 00:05:05,805 ‫אם יש לך חבר טוב, זה מדבר אליך.‬ ‫אם הלב שלך נשבר, הוא נשבר בכל שפה.‬ 92 00:05:12,854 --> 00:05:17,317 ‫- תחרות המונולוגים מאת אוגוסט וילסון‬ ‫אלפי תלמידים מ-12 ערים מבצעים מונולוג -‬ 93 00:05:17,400 --> 00:05:20,111 ‫- מתוך אחד מעשרת המחזות של מחזור המאה -‬ 94 00:05:20,194 --> 00:05:23,031 ‫- הפרס הוא הזדמנות להופיע בברודוויי -‬ 95 00:05:24,282 --> 00:05:28,411 ‫- שישה חודשים קודם לכן -‬ 96 00:05:28,494 --> 00:05:32,040 ‫- שיקגו -‬ 97 00:05:32,123 --> 00:05:35,752 ‫- השלב הראשון של התחרות -‬ 98 00:05:35,835 --> 00:05:39,839 ‫- יותר מ-400 תלמידים משתתפים. -‬ 99 00:05:39,922 --> 00:05:43,593 ‫- ה-20 הראשונים ימשיכו לגמר בשיקגו. -‬ 100 00:05:55,813 --> 00:05:58,691 ‫תנצלו את הזמן ‬ ‫כדי לעשות חזרה על המונולוגים שלכם.‬ 101 00:06:06,407 --> 00:06:11,412 ‫איזה בחור יוצא לשם, תופס אישה,‬ ‫וחושב שיש לו משהו כי היא מתוקה ורכה למגע.‬ 102 00:06:20,963 --> 00:06:24,300 ‫הגברים האלה עושים את כל התינוקות האלה‬ ‫ובורחים ומשאירים אותך לטפל בהם,‬ 103 00:06:24,384 --> 00:06:27,428 ‫מדברים על זה שהם רוצים ‬ ‫לראות מה נמצא בצד השני של הגבעה.‬ 104 00:06:30,890 --> 00:06:35,686 ‫אני רוצה כבוד.‬ ‫הוא לא יודע שהוא מתעסק עם המלך הדלי השני.‬ 105 00:06:49,826 --> 00:06:51,994 ‫אתם יכולים להוריד את המעילים, לנוח קצת.‬ 106 00:06:52,078 --> 00:06:55,498 ‫אתם יכולים לעשות כאן רעש כמה שתירצו‬ ‫לפני שתיכנסו לשם.‬ 107 00:06:56,082 --> 00:06:59,293 ‫בשנה שעברה ישבתי כאן והפסדתי,‬ ‫אז אני אשב שם.‬ 108 00:07:00,503 --> 00:07:05,675 ‫אני יודע שהגיעו הרבה ילדים,‬ ‫והם יהיו ממש לחוצים ונרגשים להופיע בפניכם.‬ 109 00:07:07,677 --> 00:07:10,555 ‫אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שבע, שמונה.‬ 110 00:07:10,638 --> 00:07:13,141 ‫נתגלגל שוב קדימה ושוב לאחור.‬ 111 00:07:14,934 --> 00:07:18,438 ‫עור אדום, עור צהוב, עור לבנדר.‬ 112 00:07:18,521 --> 00:07:20,064 ‫לא!‬ 113 00:07:20,148 --> 00:07:21,524 ‫לא!‬ 114 00:07:21,607 --> 00:07:25,862 ‫לא אחכה לוויני ולוויני ויליאמס‬ ‫בוויליאמסבורג ובוויליאמסטאון.‬ 115 00:07:25,945 --> 00:07:27,822 ‫אני לא אחכה לוויני...‬ 116 00:07:27,905 --> 00:07:32,702 ‫ואז הבנתי ‬ ‫שככל שאת מנסה להיאחז בגברים האלה...‬ 117 00:07:33,619 --> 00:07:36,038 ‫קל יותר לאיזו בחורה לבוא ולקחת אותם ממך.‬ 118 00:07:36,706 --> 00:07:40,376 ‫ופתאום, היא גדלה. מדברת על זה שהיא אישה.‬ 119 00:07:41,335 --> 00:07:43,713 ‫רק מפני שאת יכולה לשכב‬ ‫ולפתוח את הרגליים לגבר‬ 120 00:07:43,796 --> 00:07:46,340 ‫זה לא הופך אותך לאישה, אמרתי לה את זה.‬ 121 00:07:46,466 --> 00:07:48,968 ‫אתם חושבים שאביא לכם‬ ‫ושאכשכש בזנב בשבילכם.‬ 122 00:07:49,051 --> 00:07:50,511 ‫האדם השחור הוא לא כלב.‬ 123 00:07:58,019 --> 00:07:59,312 ‫אם אתם מחמירים בשיפוט...‬ 124 00:07:59,395 --> 00:08:01,022 ‫- דריק סנדרס‬ ‫מייסד התחרות בשיקגו -‬ 125 00:08:01,105 --> 00:08:02,190 ‫תמשיכו להחמיר.‬ 126 00:08:02,273 --> 00:08:06,569 ‫אם אתם קפדנים עם המתמודדים, תישארו קפדנים.‬ 127 00:08:06,652 --> 00:08:10,406 ‫אתם יודעים מה עליכם לעשות, ואיך לעשות זאת.‬ 128 00:08:10,490 --> 00:08:11,908 ‫תסדר אותם בשורה, ו...‬ 129 00:08:11,991 --> 00:08:13,159 ‫בשורה? בסדר.‬ ‫-כן.‬ 130 00:08:13,242 --> 00:08:14,452 ‫בואו איתי.‬ 131 00:08:23,794 --> 00:08:25,254 ‫אנחנו מתחילים, חבר'ה.‬ 132 00:08:35,222 --> 00:08:36,682 ‫היי. שמי פרידום מרטין,‬ 133 00:08:36,765 --> 00:08:39,309 ‫ואני אבצע את ביינום ווקר‬ ‫מ"בואו ולכתו של ג'ו טרנר".‬ 134 00:08:39,393 --> 00:08:40,561 ‫- פרידום -‬ 135 00:08:44,815 --> 00:08:47,026 ‫אתה לא יכול להסתכל על זה ככה.‬ 136 00:08:47,109 --> 00:08:48,694 ‫אתה חייב לראות את התמונה השלמה.‬ 137 00:08:50,446 --> 00:08:55,993 ‫אני תולה הרבה דברים, כל מיני חפצים,‬ ‫דברים שקשורים לתיאטרון, תוכניות תיאטרון.‬ 138 00:08:56,077 --> 00:08:57,453 ‫- אופטימיות מהפכנית ללא חת -‬ 139 00:08:57,537 --> 00:08:59,914 ‫עברתי מאוקלהומה כדי ללמוד ‬ ‫בתיכון לאמנויות של שיקגו.‬ 140 00:08:59,997 --> 00:09:03,834 ‫כי לא היו הרבה הזדמנויות להיות שחקן ‬ ‫בברוקן ארו, אוקלהומה.‬ 141 00:09:03,918 --> 00:09:06,963 ‫עשינו הפקה של מקבת, וגילמתי את בנקו.‬ 142 00:09:07,046 --> 00:09:11,092 ‫בנקו חוזר שותת דם ‬ ‫וזאת הייתה החולצה שלבשתי.‬ 143 00:09:11,217 --> 00:09:13,427 ‫הייתי ילד שחור ‬ ‫בגובה מטר ושמונים באוקלהומה.‬ 144 00:09:13,511 --> 00:09:16,597 ‫שיחקתי כדורסל, זה מה שציפו ממני לעשות שם.‬ 145 00:09:16,681 --> 00:09:22,937 ‫זה הדבר הראשון שאנשים ראו כשהם ראו אותי.‬ ‫כלומר, זה פרידום. הוא הילד השחור בכיתה.‬ 146 00:09:23,020 --> 00:09:27,483 ‫בדרך כלל תיארו אותי בכינוי, "אוראו",‬ 147 00:09:27,567 --> 00:09:30,987 ‫כלומר, אדם לבן בגוף של אדם שחור. ‬ ‫דברים כאלה.‬ 148 00:09:31,070 --> 00:09:33,614 ‫התחלתי להתעניין בתיאטרון ‬ ‫כשהייתי בערך בכיתה ז'.‬ 149 00:09:34,657 --> 00:09:37,076 ‫זה צילום הפנים הראשון שלי כשחקן.‬ 150 00:09:37,159 --> 00:09:39,912 ‫זה היה למופע הראשון שנבחנתי אליו,‬ ‫"הלילה ה-12".‬ 151 00:09:39,996 --> 00:09:42,290 ‫היה לי תפקיד קטנטן של שתי שורות.‬ 152 00:09:42,373 --> 00:09:45,876 ‫הייתה לי חרב ואמרתי,‬ ‫"אתה עצור בשם הרוזן אורסינו".‬ 153 00:09:45,960 --> 00:09:49,130 ‫אז התוודעתי לראשונה לשייקספיר‬ ‫והבנתי שאני אוהב את זה.‬ 154 00:09:49,213 --> 00:09:54,427 ‫לפני כן חשבתי שמשחק הוא רק מול מצלמה, ‬ ‫דנזל וושינגטון, ויל סמית'.‬ 155 00:09:54,552 --> 00:09:58,097 ‫לא ידעתי שהתיאטרון עצמו‬ ‫הוא משהו שאפשר לעשות בו קריירה.‬ 156 00:09:58,180 --> 00:10:00,558 ‫אני אוהב את אותלו.‬ 157 00:10:00,641 --> 00:10:05,271 ‫מחזה שייקספירי עם גיבור שחור,‬ ‫ולא רק זאת, אלא גם גיבור שחור בעל עומק.‬ 158 00:10:05,354 --> 00:10:07,023 ‫תמיד הסתכלו עליי במבט מוזר.‬ 159 00:10:07,106 --> 00:10:11,110 ‫המאמן שלי תמיד שאל אותי מה לא בסדר איתי,‬ ‫למה אני עוזב את האימון כדי ללכת לחזרה?‬ 160 00:10:11,193 --> 00:10:16,657 ‫לא ידעתי למה הייתי כל כך... אומלל.‬ 161 00:10:16,741 --> 00:10:18,576 ‫היו לי אימא שלי ואבא שלי ואחי,‬ 162 00:10:18,659 --> 00:10:21,203 ‫היו לי ציונים טובים והייתי בקבוצת הכדורסל.‬ 163 00:10:21,287 --> 00:10:23,122 ‫הייתי בחמישייה הפותחת בקבוצת הכדורסל.‬ 164 00:10:23,205 --> 00:10:26,792 ‫אבל לא יכולתי לבטא... אין מצב‬ ‫שהייתי יכול לעשות את זה בחדר שלי.‬ 165 00:10:26,876 --> 00:10:32,048 ‫אתה יודע למה אני מתכוון? ‬ ‫כאילו, זה... לא היה יכול להיות שם.‬ 166 00:10:34,133 --> 00:10:37,928 ‫זו ברכה כשאתה לומד ‬ ‫להסתכל על אישה ולראות ואולי ‬ 167 00:10:38,429 --> 00:10:40,264 ‫ורואה כמה קווצות של שיערה,‬ 168 00:10:41,682 --> 00:10:43,100 ‫או את האופן שלחייה מתעקלות,‬ 169 00:10:45,102 --> 00:10:48,064 ‫לראות זאת, כל מה שאפשר לקבל מהחיים.‬ 170 00:10:50,066 --> 00:10:52,943 ‫זאת ברכה, כשאפשר ללמוד להסתכל על אישה ככה.‬ 171 00:10:54,445 --> 00:10:56,238 ‫הבחור האחרון הזה?‬ ‫-כן.‬ 172 00:10:56,322 --> 00:10:59,075 ‫אני חושבת... "איך הוא ידע לעשות זאת?"‬ 173 00:10:59,700 --> 00:11:01,243 ‫זה מה שאני רוצה לעשות.‬ 174 00:11:01,327 --> 00:11:07,166 ‫אני יודעת שזה קיצוני, זה מקום חדש לגמרי,‬ ‫מדינה חדשה לגמרי, עיר חדשה.‬ 175 00:11:07,249 --> 00:11:08,376 ‫תיכון חדש.‬ 176 00:11:09,418 --> 00:11:11,128 ‫אבל זה מה שלדעתי אני חייב לעשות.‬ 177 00:11:16,801 --> 00:11:19,887 ‫שתלתי את עצמי בתוכך, חיכיתי לפרוח.‬ 178 00:11:20,012 --> 00:11:21,889 ‫אתה מנסה לומר לי.‬ 179 00:11:21,972 --> 00:11:22,973 ‫זוזי הצידה!‬ 180 00:11:37,613 --> 00:11:42,284 ‫שמי ניה סארפו, ואני אבצע את מולי קנינגהם‬ ‫מ"בואו ולכתו של ג'ו טרנר".‬ 181 00:11:42,368 --> 00:11:43,703 ‫- ניה -‬ 182 00:11:49,250 --> 00:11:51,377 ‫אני לא סומכת על אף אחד מהגברים האלה.‬ 183 00:11:52,628 --> 00:11:54,338 ‫זאת פרת משה רבנו הקטנה שלי.‬ 184 00:11:55,756 --> 00:11:57,842 ‫אלה בובות הפרווה שלי.‬ 185 00:11:59,719 --> 00:12:04,682 ‫לחלוק חדר עם אימא שלי זה מגניב,‬ ‫אבל אני רוצה מקום משלי.‬ 186 00:12:04,765 --> 00:12:07,852 ‫בוודאי הייתי מעצבת את כל החדר בוורוד.‬ 187 00:12:07,935 --> 00:12:11,063 ‫למדתי בבית ספר יסודי בשכונה ‬ ‫שתושביה היו בעיקר לבנים.‬ 188 00:12:11,147 --> 00:12:14,024 ‫והילדים נהגו לבוא ולגעת לי בשיער‬ 189 00:12:14,108 --> 00:12:20,072 ‫וההורים בהו בי כאילו אני איזה חפץ זר.‬ 190 00:12:20,948 --> 00:12:22,575 ‫ידעתי שאני בולטת.‬ 191 00:12:23,743 --> 00:12:28,038 ‫אבל הרגשתי שכל דבר שעשיתי ‬ 192 00:12:28,122 --> 00:12:33,377 ‫נשפט באופן אכזרי כל כך, ופחדתי מאוד מזה.‬ 193 00:12:33,502 --> 00:12:37,965 ‫זה הארון שלי, ‬ ‫ובתוך הארון שלי יש לי את לוח החלומות.‬ 194 00:12:38,048 --> 00:12:42,636 ‫ורשומים עליו כל התקוות והיעדים שלי.‬ 195 00:12:42,720 --> 00:12:45,181 ‫אבל לא תוכלו לראות אותו. כי זה סודי.‬ 196 00:12:45,264 --> 00:12:49,101 ‫נעשיתי ביישנית מאוד, ‬ ‫עד לשלב שהיו ימים בבית הספר‬ 197 00:12:49,185 --> 00:12:51,312 ‫שבהם לא הוצאתי מילה עד שחזרתי הביתה.‬ 198 00:12:52,271 --> 00:12:56,192 ‫תיאטרון תמיד היה משהו ‬ ‫שידעתי שאני רוצה לנסות.‬ 199 00:12:56,358 --> 00:13:00,488 ‫בכיתה ז' השתתפתי ב"ספר הג'ונגל".‬ ‫הייתי שירחאן.‬ 200 00:13:01,363 --> 00:13:03,324 ‫בבקשה אל תבקשו לראות את הווידאו.‬ 201 00:13:03,699 --> 00:13:06,660 ‫נכנסתי לחזרה, והתאהבתי בזה מיד.‬ 202 00:13:07,411 --> 00:13:10,456 ‫זה כאן למטה?‬ ‫-החבאתי את זה? אני לא חושבת שהחבאתי.‬ 203 00:13:10,539 --> 00:13:13,375 ‫זה כאן למטה?‬ ‫-היא מצאה את זה.‬ 204 00:13:14,126 --> 00:13:18,214 ‫תיאטרון יכול באמת לשנות, ‬ ‫ואני מתכוונת, באמת.‬ 205 00:13:19,048 --> 00:13:22,718 ‫אמרתי, היא פראית, נכון?‬ 206 00:13:22,843 --> 00:13:24,261 ‫כן.‬ 207 00:13:24,345 --> 00:13:26,472 ‫אז למה אני אל הג'ונגל?‬ 208 00:13:26,555 --> 00:13:29,099 ‫למה האיש בא אליהם מקירות הג'ונגל?‬ 209 00:13:29,683 --> 00:13:32,686 ‫הרגשתי שמקשיבים לי, הרגשתי יפהפייה,‬ 210 00:13:32,770 --> 00:13:35,689 ‫הרגשתי שאנשים רואים אותי בפעם הראשונה.‬ 211 00:13:35,773 --> 00:13:41,904 ‫הפכתי לאדם חברותי ושונה לגמרי.‬ 212 00:13:41,987 --> 00:13:45,157 ‫לא פחדתי לעשות כלום.‬ 213 00:13:45,241 --> 00:13:48,285 ‫אנשים אמרו, "ניה, לא ידענו שיש לך את זה".‬ 214 00:13:48,369 --> 00:13:50,412 ‫ואני אמרתי, "כן, גם אני לא ידעתי".‬ 215 00:13:50,496 --> 00:13:53,707 ‫וזאת הסיבה שאני לא סומכת על אף אחד ‬ ‫מלבד על האל הטוב,‬ 216 00:13:53,791 --> 00:13:56,252 ‫ואני לא אוהבת אף אחד חוץ מאימא שלי.‬ 217 00:13:58,587 --> 00:13:59,755 ‫תודה.‬ 218 00:13:59,839 --> 00:14:03,634 ‫באתי הביתה יום אחד וחשבתי, ‬ ‫זה מה שאני רוצה לעשות.‬ 219 00:14:03,717 --> 00:14:05,761 ‫למשך שארית חיי. ‬ ‫זה המקום שבו אני רוצה להיות.‬ 220 00:14:05,845 --> 00:14:07,638 ‫אני רוצה להיות על הבמה, אני רוצה לשחק.‬ 221 00:14:07,763 --> 00:14:09,557 ‫זה שומר המסך שלי.‬ 222 00:14:09,640 --> 00:14:10,724 ‫- ג'וליארד -‬ 223 00:14:10,808 --> 00:14:13,435 ‫כמו תזכורת מתמדת‬ ‫למקום שבו אני רוצה להיות.‬ 224 00:14:13,519 --> 00:14:16,021 ‫ולא משנה מה, אני אנסה לעשות זאת.‬ 225 00:14:16,647 --> 00:14:17,940 ‫אז נחיה ונראה.‬ 226 00:14:18,023 --> 00:14:20,776 ‫עשית את זה?‬ ‫-אני נהנית.‬ 227 00:14:20,860 --> 00:14:23,487 ‫גם אני נהניתי.‬ ‫-נהנית? המונולוג שלך היה מצוין.‬ 228 00:14:23,571 --> 00:14:27,283 ‫זה קשה כי האורות ממש מולך.‬ 229 00:14:27,366 --> 00:14:31,203 ‫המילים שלך, הן עוזבות.‬ ‫אתה יודע מה אתה מנסה לומר, אבל הן עוזבות.‬ 230 00:14:31,287 --> 00:14:33,205 ‫הפסקתי, ואז התחלתי שוב.‬ 231 00:14:33,289 --> 00:14:36,458 ‫אל תבכי. אל תראי את הצד החלש שלך.‬ ‫את חזקה מבפנים.‬ 232 00:14:42,214 --> 00:14:43,424 ‫קודי?‬ 233 00:14:49,054 --> 00:14:54,435 ‫שלום. שמי קודי מרידית'‬ ‫ואני אבצע את המלך הדלי השני.‬ 234 00:14:56,395 --> 00:14:57,813 ‫הכושי הזה חתך אותי.‬ 235 00:14:58,772 --> 00:15:00,733 ‫הוא הכה אותי עם סכין גילוח ואני קפאתי.‬ 236 00:15:02,985 --> 00:15:06,697 ‫אל תפספסו את קודי. הנה.‬ ‫אל תפספסו את הסולו של קודי.‬ 237 00:15:11,243 --> 00:15:12,578 ‫אלוהים.‬ 238 00:15:13,495 --> 00:15:16,624 ‫זה מה שקורה כשמשעמם לך על בסיס יומי.‬ 239 00:15:17,750 --> 00:15:19,376 ‫נולדתי בשיכון.‬ 240 00:15:20,085 --> 00:15:21,337 ‫שמענו יריות בכל לילה.‬ 241 00:15:21,420 --> 00:15:23,130 ‫הוא קיבל את הכינוי, "הדוחים".‬ 242 00:15:23,797 --> 00:15:26,592 ‫ואף אחד לא רוצה לגור במקום שנקרא "הדוחים".‬ 243 00:15:26,717 --> 00:15:30,304 ‫כאן אני מחזיק את המדליות שלי.‬ ‫אתם לא יכולים להגיד כלום על זה.‬ 244 00:15:30,387 --> 00:15:34,224 ‫קיבלתי מדליות. הוכחה להצלחה.‬ 245 00:15:34,308 --> 00:15:36,518 ‫מכתב קבלה מאיגוד הכבוד הלאומי.‬ 246 00:15:36,602 --> 00:15:38,604 ‫מה זה? מכתב קבלה מ"מטרה אחת".‬ 247 00:15:38,687 --> 00:15:40,731 ‫רק עשיריות. אל תדאג בקשר לזה.‬ 248 00:15:40,814 --> 00:15:42,316 ‫תעודות, הכול.‬ 249 00:15:42,399 --> 00:15:43,943 ‫אבא שלי לא היה שם,‬ 250 00:15:44,026 --> 00:15:47,154 ‫ואף אחד מהאבות של אחיי ואחיותיי לא היו שם.‬ 251 00:15:47,237 --> 00:15:50,157 ‫אני בקטגוריה שבה אנשים מצפים ממני...‬ 252 00:15:50,908 --> 00:15:54,286 ‫להיות נער אלים שלא רוצה לעבוד קשה‬ 253 00:15:54,954 --> 00:15:58,332 ‫או שעובד כדי להרוויח כסף באופן לא חוקי, ‬ ‫ודברים כאלה.‬ 254 00:15:58,415 --> 00:16:00,209 ‫אני רוצה להבין...‬ 255 00:16:02,461 --> 00:16:04,713 ‫למה נקטתי גישה אחרת.‬ 256 00:16:05,464 --> 00:16:07,508 ‫הספר הזה עלה לי 25 דולר.‬ 257 00:16:07,633 --> 00:16:11,762 ‫עשיתי את כל מבחני ההכנה בסוף הספר.‬ 258 00:16:11,845 --> 00:16:15,683 ‫כשגדלתי, ראיתי את אחיי הגדולים‬ ‫עושים טעויות מסוימות,‬ 259 00:16:15,766 --> 00:16:17,309 ‫ואני לא יכול ללכת באותה דרך.‬ 260 00:16:17,393 --> 00:16:19,687 ‫אז אמרתי לעצמי, "אני חייב ללמוד מזה".‬ 261 00:16:19,770 --> 00:16:22,147 ‫לא התחמקתי מעונש על רצח. באותה פעם.‬ 262 00:16:22,231 --> 00:16:23,774 ‫אבל נעשיתי חכם.‬ 263 00:16:24,525 --> 00:16:26,443 ‫אתם מבינים, הבא יהיה הגנה עצמית.‬ 264 00:16:27,152 --> 00:16:29,446 ‫הבא לא יעלה לי כלום.‬ 265 00:16:30,823 --> 00:16:31,949 ‫תודה.‬ 266 00:16:32,533 --> 00:16:38,205 ‫אין לי את המשאבים לדחוף את עצמי ‬ ‫ולהיות שחקן מהשורה הראשונה.‬ 267 00:16:38,330 --> 00:16:41,750 ‫בחיים לא עשיתי תרגיל קול. אף פעם.‬ 268 00:16:41,834 --> 00:16:45,045 ‫עור אדום, עור צהוב. עור צהוב, עור לבנדר.‬ 269 00:16:45,129 --> 00:16:48,298 ‫ואז זה... עור אדום, עור צהוב.‬ 270 00:16:48,382 --> 00:16:49,842 ‫עור לבנדר...‬ 271 00:16:51,927 --> 00:16:57,182 ‫אבל אם מישהו הוא יותר טוב ממך‬ ‫או למישהו יש יתרון ברור עליך,‬ 272 00:16:57,307 --> 00:16:59,977 ‫עליך לדאוג לכך ‬ ‫שתכניס את עצמך לאותו מגרש כמוהו.‬ 273 00:17:04,897 --> 00:17:11,696 ‫כן. היה משהו מעניין, כי הוא היה… ‬ ‫-הוא היה ממוקד.‬ 274 00:17:11,780 --> 00:17:13,781 ‫זה היה ממוקד, אבל זה היה...‬ 275 00:17:14,700 --> 00:17:17,327 ‫מאוד מאופק. אבל באופן אמין.‬ 276 00:17:17,411 --> 00:17:20,204 ‫הייתה לו איכות אמינה ומעוררת פחד.‬ ‫-כן. מעוררת פחד.‬ 277 00:17:21,080 --> 00:17:25,794 ‫זה לא הדלי המסורתי,‬ ‫אבל חשבתי, "רגע. זה כמעט מפחיד יותר".‬ 278 00:17:25,877 --> 00:17:28,047 ‫מה שמתאים גם לשינוי האנרגיה הזה.‬ 279 00:17:28,130 --> 00:17:30,799 ‫השינוי שהוא עשה בסוף. כן.‬ ‫-בסוף.‬ 280 00:17:30,883 --> 00:17:32,760 ‫זה הבחור המטורף הזה.‬ ‫-כן.‬ 281 00:17:35,179 --> 00:17:39,892 ‫זה בטח היה הביצוע הכי טוב שלי. עד עכשיו.‬ ‫-זה טוב.‬ 282 00:17:39,975 --> 00:17:43,062 ‫הוא מחובר לדמות הזאת באופן ‬ 283 00:17:43,145 --> 00:17:47,775 ‫שחווים אותו אם גרים בשכונה מסוימת בשיקגו.‬ 284 00:17:49,193 --> 00:17:52,446 ‫אז זאת העשירייה הראשונה שלנו.‬ 285 00:17:52,529 --> 00:17:55,240 ‫מלמעלה, החל מכאן, הכי גבוה כאן.‬ 286 00:17:56,742 --> 00:17:59,286 ‫הציטוט שם, "אופטימיות מהפכנית ללא חת",‬ 287 00:17:59,369 --> 00:18:01,705 ‫הוא מנאום חלוקת תארים ‬ ‫בבית הספר ג'וליארד.‬ 288 00:18:01,789 --> 00:18:06,043 ‫שחקן בשם סטיבן מקינלי הנדרסון‬ ‫נשא את הנאום המדהים הזה.‬ 289 00:18:06,126 --> 00:18:08,545 ‫אני זוכר שצפיתי בו ביוטיוב והוא הדהד בי.‬ 290 00:18:08,629 --> 00:18:11,799 ‫הוא אמר שכדי שאנחנו, אמנים צעירים,‬ ‫נוכל לשנות את העולם,‬ 291 00:18:11,882 --> 00:18:16,136 ‫עלינו להיות חדורים בתחושה האלמותית‬ ‫של אופטימיות מהפכנית ללא חת.‬ 292 00:18:16,261 --> 00:18:18,472 ‫בדרך כלל אנחנו לא נוגעים בעשר.‬ 293 00:18:18,555 --> 00:18:23,060 ‫העשירייה הראשונה, אם הם הגיעו לשם,‬ ‫החבר'ה האלה בטוחים.‬ 294 00:18:23,143 --> 00:18:26,313 ‫בשנה שעברה הגעתי לגמר, אבל לא ניצחתי.‬ 295 00:18:26,396 --> 00:18:30,526 ‫ואמרתי לעצמי,‬ ‫אני בטוח הולכת על הזהב בשנה הבאה.‬ 296 00:18:30,609 --> 00:18:33,153 ‫לא, אני מרוצה עם אלה.‬ ‫-כן.‬ 297 00:18:33,237 --> 00:18:37,574 ‫יופי, בסדר. בואו נסגור את עשרת הראשונים‬ ‫כדי שנוכל להתמקד בתחתית.‬ 298 00:18:38,242 --> 00:18:41,411 ‫איפה הבחור שראינו עכשיו?‬ 299 00:18:41,495 --> 00:18:44,123 ‫הוא היה חלק מה...‬ ‫-153.‬ 300 00:18:44,206 --> 00:18:47,084 ‫לא, הוא לא, הוא מתחת ל-162.‬ 301 00:18:47,167 --> 00:18:49,962 ‫כן, לדעתי, זה קצת מוטעה.‬ 302 00:18:50,045 --> 00:18:54,508 ‫אני מרגיש שאני בעמדת נחיתות כאן.‬ ‫אבל אני אעבוד. אני תמיד אעבוד.‬ 303 00:18:54,591 --> 00:19:00,139 ‫ולא אפסיק לעבוד עד שתכיר בכך ‬ ‫שאני ברמה שלך או מעליה.‬ 304 00:19:00,264 --> 00:19:03,851 ‫יש לו מורה? או שהוא הגיע לבד?‬ 305 00:19:03,934 --> 00:19:06,812 ‫לא, הוא השתתף בשישה שבועות של שיעורים.‬ 306 00:19:07,521 --> 00:19:08,981 ‫כלומר, שישה שיעורים.‬ 307 00:19:09,064 --> 00:19:13,861 ‫הוא הפגין כזאת יכולת טובה בלי הכשרה.‬ ‫-נכון.‬ 308 00:19:13,944 --> 00:19:16,613 ‫לימדו אותו איך לבצע מונולוג‬ ‫במשך שישה שבועות.‬ 309 00:19:16,697 --> 00:19:18,907 ‫זה שישה ימים.‬ 310 00:19:18,991 --> 00:19:22,661 ‫לדעתי, לבחור הזה יש פוטנציאל.‬ 311 00:19:29,168 --> 00:19:34,882 ‫- לוס אנג'לס -‬ 312 00:19:36,258 --> 00:19:40,554 ‫כשהגעתי לראשונה לבית הספר הזה,‬ ‫וראיתי את כל השדה הזה...‬ 313 00:19:40,637 --> 00:19:41,471 ‫- ג'רארדו -‬ 314 00:19:41,555 --> 00:19:43,307 ‫זה היה כאילו, "וואו!"‬ 315 00:19:43,390 --> 00:19:45,601 ‫גדלתי בדרום מרכז לוס אנג'לס.‬ 316 00:19:45,684 --> 00:19:49,146 ‫בשכונה כמו שגדלתי בה,‬ ‫אנשים בדרך כלל לא מדברים על מחזות‬ 317 00:19:49,229 --> 00:19:52,316 ‫ואנשים לא מקבלים הזדמנות לצפות בהצגות.‬ 318 00:19:52,441 --> 00:19:57,571 ‫אבל הייתי צעיר מאוד וידעתי‬ ‫שלהופיע על הבמה זה משהו שנועדתי לו.‬ 319 00:19:57,654 --> 00:20:04,203 ‫תמיד נהגנו ללכת לסוכנויות ליהוק‬ ‫ששמענו עליהן ברדיו‬ 320 00:20:04,286 --> 00:20:06,705 ‫ודברים כאלה, ורבות מהן היו הונאות.‬ 321 00:20:07,623 --> 00:20:13,462 ‫כי הם רצו... ברבות מהן רצו שנשלם כסף.‬ ‫וזה משהו שלא היה לנו.‬ 322 00:20:13,545 --> 00:20:17,382 ‫כשגדלתי, ראיתי רק סרטים וטלוויזיה‬ ‫ורציתי להיות שחקן טלוויזיה.‬ 323 00:20:17,466 --> 00:20:20,427 ‫אני חושב שזה היה רק ‬ ‫בגלל הנורמות שגדלתי איתן.‬ 324 00:20:20,510 --> 00:20:22,804 ‫ותיאטרון נחשב למשהו שנועד לילדים.‬ 325 00:20:27,392 --> 00:20:29,019 ‫לא אהבתי תיאטרון.‬ 326 00:20:29,102 --> 00:20:32,981 ‫בכיתה ח' לא ציפיתי שכעבור שנה, ‬ ‫ארצה להשתתף בהצגה.‬ 327 00:20:33,065 --> 00:20:35,025 ‫לא התאמנתי עם המוזיקה.‬ ‫-בסדר.‬ 328 00:20:35,108 --> 00:20:36,902 ‫אז תנסה ללכת איתה.‬ ‫-ו… בסדר.‬ 329 00:20:40,072 --> 00:20:44,868 ‫הצליל הכי יפה ששמעתי‬ 330 00:20:45,786 --> 00:20:48,872 ‫מריה... מריה‬ ‫-מריה‬ 331 00:20:48,956 --> 00:20:53,877 ‫מריה, מריה, מריה ‬ 332 00:20:55,254 --> 00:20:59,091 ‫כשהתחלתי להופיע כאן בבית הספר, ‬ ‫זה ממש פקח את עיניי.‬ 333 00:20:59,174 --> 00:21:01,426 ‫הבנתי שזה יותר כמו להיות מספר סיפורים.‬ 334 00:21:01,551 --> 00:21:03,637 ‫מריה!‬ 335 00:21:03,720 --> 00:21:07,933 ‫תגיד זאת בקול והמוזיקה מתנגנת‬ 336 00:21:08,016 --> 00:21:13,021 ‫תגיד זאת ברכות וזה כמעט כמו להתפלל‬ 337 00:21:13,105 --> 00:21:15,774 ‫לא למדתי הרבה על אוגוסט וילסון.‬ 338 00:21:15,857 --> 00:21:18,610 ‫אבל יש לי חברים שהשתתפו בתחרות.‬ 339 00:21:18,694 --> 00:21:21,863 ‫וזה היה מדהים!‬ 340 00:21:22,531 --> 00:21:25,826 ‫אז אמרתי שאני חייב לעשות את זה בשנה הבאה.‬ ‫הייתי חייב.‬ 341 00:21:26,618 --> 00:21:30,455 ‫אני עובד על אוגוסט וילסון,‬ ‫אף שאני לא אפרו-אמריקני‬ 342 00:21:30,539 --> 00:21:36,420 ‫או שאני מנסה להיות, או משהו כזה,‬ 343 00:21:36,503 --> 00:21:43,468 ‫הרגשתי כאילו הוא כותב לכל האנשים שהם לא...‬ 344 00:21:43,969 --> 00:21:46,930 ‫כנראה, אינם נראים בקביעות.‬ 345 00:21:47,055 --> 00:21:50,767 ‫כלומר, אני מקסיקני. היספני.‬ 346 00:21:50,851 --> 00:21:52,269 ‫אני לומד בבית ספר לאמנות,‬ 347 00:21:52,352 --> 00:21:56,648 ‫בחרתי לעסוק בתיאטרון על אף שאמרו לי‬ ‫שרק כשבעה אחוזים מצליחים בזה.‬ 348 00:21:56,732 --> 00:21:59,693 ‫אני עדיין אשתדל להיות מה שאני רוצה להיות.‬ 349 00:22:00,277 --> 00:22:04,156 ‫בחיים מקבלים הזדמנות מעטה מאוד‬ ‫לבטא את עצמך.‬ 350 00:22:05,324 --> 00:22:08,410 ‫החיים הם יותר עניין של מסכות.‬ 351 00:22:08,493 --> 00:22:12,706 ‫נוהגים להדביק עלינו הרבה תוויות.‬ 352 00:22:12,789 --> 00:22:16,710 ‫ואיפשהו שם נמצא מי שאנחנו באמת.‬ 353 00:22:17,711 --> 00:22:21,214 ‫ואם מישהו לא נותן לנו רשות לבטא זאת,‬ 354 00:22:21,298 --> 00:22:24,843 ‫אם מישהו אף פעם לא נתן לנו רשות,‬ ‫אנחנו קורסים פנימה.‬ 355 00:22:35,228 --> 00:22:38,106 ‫אני מעיירה קטנה ששמה ‬ ‫צ'ריוויל, קרוליינה הצפונית.‬ 356 00:22:39,983 --> 00:22:41,318 ‫יש שם יותר פרות מבני אדם. ‬ 357 00:22:41,401 --> 00:22:42,694 ‫- ארון -‬ 358 00:22:42,778 --> 00:22:44,529 ‫היא ממש קטנה.‬ 359 00:22:44,613 --> 00:22:48,116 ‫אין כמו ריח תחבורה ציבורית טוב.‬ 360 00:22:49,284 --> 00:22:51,453 ‫אבי הביולוגי גר כאן באטלנטה.‬ 361 00:22:51,536 --> 00:22:54,331 ‫הוא אמר, ‬ ‫"ארון, יש כאן הרבה יותר הזדמנויות.‬ 362 00:22:54,414 --> 00:22:57,459 ‫אתה צריך לבוא לכאן ולדחוף את עצמך."‬ 363 00:22:57,542 --> 00:23:01,922 ‫באתי לכאן והצטרפתי למשהו ‬ ‫שנקרא "טוסטמסטרס". זה מדבר, אתה יודע.‬ 364 00:23:02,005 --> 00:23:05,175 ‫אבא שלי מנסה לטפח אותי‬ ‫כדי שאהיה פוליטיקאי.‬ 365 00:23:05,258 --> 00:23:06,718 ‫אני מתכונן לזה. אתה יודע?‬ 366 00:23:06,802 --> 00:23:11,640 ‫ואז הוא אמר, "בבית הספר שאתה לומד בו, ‬ ‫יש תוכנית משחק. אני חושב שזה יועיל לך."‬ 367 00:23:11,765 --> 00:23:15,227 ‫אמרתי, "אני לא יודע. יש לי...‬ ‫אני אוהב ספורט".‬ 368 00:23:15,310 --> 00:23:19,731 ‫בקיצור הדרך שלי לעקוף את כל זה,‬ ‫אני זורק את התיק שלי דרך כאן.‬ 369 00:23:24,736 --> 00:23:26,238 ‫אני מחליק פנימה.‬ 370 00:23:26,321 --> 00:23:28,240 ‫וחוצה את מסילת הרכבת.‬ 371 00:23:28,990 --> 00:23:30,867 ‫אז אמרתי, "בסדר, אני אנסה".‬ 372 00:23:30,951 --> 00:23:36,623 ‫הגעתי לכיתה והם עשו יוגה. וחשבתי, "מה זה?"‬ 373 00:23:36,706 --> 00:23:39,501 ‫והמורה התחילה להסביר לי, ‬ ‫"אתה חייב להיות חופשי,‬ 374 00:23:39,584 --> 00:23:41,920 ‫להעמיד פנים, להיות כל מי שתרצה."‬ 375 00:23:42,003 --> 00:23:44,548 ‫ואני אמרתי, "באמת?"‬ 376 00:23:44,631 --> 00:23:47,634 ‫לשבת בשקט חגיגי‬ ‫על המזח האפל והעמום‬ 377 00:23:47,717 --> 00:23:50,637 ‫בכלא קטלני עם מנעול לכל החיים.‬ 378 00:23:50,720 --> 00:23:54,599 ‫מאז, נדבקתי בחיידק, כמו שאומרים.‬ 379 00:23:54,724 --> 00:23:59,563 ‫"כי זיכרון אהבתך הוא כה רב ערך‬ 380 00:24:00,272 --> 00:24:06,403 ‫ולכן לא אחליף את חיי עם אף מלך."‬ 381 00:24:08,780 --> 00:24:13,785 ‫ואז שמעתי על תחרות אוגוסט וילסון.‬ ‫ואמרתי, "מגניב, אני עושה את זה. קדימה".‬ 382 00:24:13,869 --> 00:24:18,999 ‫מצאתי מונולוג שחשבתי ‬ ‫שנשמע כמו האנשים בעיירה שממנה אני בא.‬ 383 00:24:19,082 --> 00:24:22,127 ‫אמרתי, "כן, זה אני".‬ ‫וכשביצעתי את זה מול המשפחה שלי,‬ 384 00:24:22,210 --> 00:24:26,214 ‫והם אמרו, "אנחנו שונאים את זה".‬ ‫אמרתי, "מה?" ושאלתי, "למה?"‬ 385 00:24:26,298 --> 00:24:28,008 ‫והתשובה הייתה, "כי אתה משחק".‬ 386 00:24:28,091 --> 00:24:29,509 ‫זה ממש טלטל אותי.‬ 387 00:24:29,593 --> 00:24:33,096 ‫וחשבתי, "בסדר. ‬ ‫אני צריך לשנות את זה? מה עליי לעשות?"‬ 388 00:24:33,180 --> 00:24:38,185 ‫הלכתי למורה שלי, ושאלתי,‬ ‫"באיזה מסלול אני צריך ללכת עכשיו?"‬ 389 00:24:38,268 --> 00:24:40,770 ‫והיא ענתה, "על מה אתה מדבר? זה נהדר".‬ 390 00:24:40,896 --> 00:24:42,147 ‫ועניתי, "טוב".‬ 391 00:24:42,230 --> 00:24:46,401 ‫ההורים שלי, הם הולכים…‬ ‫הם לא מכוונים אותי לכיוון הנכון.‬ 392 00:24:46,485 --> 00:24:48,737 ‫אז אני צריך ללכת עם מה שנכון בשבילי.‬ 393 00:24:49,821 --> 00:24:50,947 ‫זה חזק.‬ 394 00:24:53,450 --> 00:24:56,161 ‫אני אוהב את המלאכה הזאת.‬ ‫אני אוהב לעשות את זה.‬ 395 00:24:57,245 --> 00:24:59,039 ‫הם לא אהבו את זה, מבין?‬ 396 00:25:00,957 --> 00:25:05,128 ‫לוריין הנסברי אמרה, "עליך להיות ‬ ‫יהיר מספיק כדי לחשוב על עצמך כאמן".‬ 397 00:25:05,212 --> 00:25:11,718 ‫בכנות, כי באמת צריך משהו כדי לחשוב ‬ ‫שאתה יכול לעשות משהו יצירתי ולהביא לשינוי.‬ 398 00:25:12,636 --> 00:25:16,515 ‫- יוסטון -‬ 399 00:25:24,898 --> 00:25:26,066 ‫שמש יוסטון החזקה.‬ 400 00:25:27,526 --> 00:25:30,237 ‫אימא שלי היא המודל לחיקוי הראשון שלי.‬ 401 00:25:30,320 --> 00:25:34,324 ‫כי כל מה שאני זה בזכותה ושלה.‬ 402 00:25:34,407 --> 00:25:35,408 ‫- קאלי -‬ 403 00:25:35,534 --> 00:25:38,286 ‫בוקר טוב. תודה רבה.‬ 404 00:25:39,829 --> 00:25:41,623 ‫היא אם יחידנית.‬ 405 00:25:41,706 --> 00:25:43,416 ‫וכשהייתי צעירה יותר,‬ 406 00:25:43,500 --> 00:25:47,504 ‫אחותי ואני ואחי הגדול, ‬ ‫כולנו למדנו בבית ספר פרטי.‬ 407 00:25:47,629 --> 00:25:50,006 ‫אלה היו חיים נהדרים,‬ ‫היא עבדה באמריקה התאגידית.‬ 408 00:25:50,090 --> 00:25:51,800 ‫ואז התגלה אצלה גידול ממאיר.‬ 409 00:25:53,426 --> 00:26:00,141 ‫והיא עזבה את אמריקה התאגידית‬ ‫כי הרופא אמר שהגידול התפתח כתוצאה ממתח.‬ 410 00:26:00,267 --> 00:26:02,269 ‫אבינו שבשמיים, אנו מודים לך.‬ 411 00:26:03,270 --> 00:26:06,231 ‫אנחנו מודים לך כי אפשרת לנו ל… ‬ 412 00:26:07,190 --> 00:26:08,817 ‫ואז הכה בנו המשבר הכלכלי של 2008.‬ 413 00:26:09,568 --> 00:26:15,699 ‫והיא העבירה את שלושתנו לדירה קטנה מאוד.‬ 414 00:26:16,658 --> 00:26:18,410 ‫אפילו כסף לכביסה,‬ 415 00:26:19,619 --> 00:26:21,580 ‫נאלצנו לקושש מטבעות לשם כך.‬ 416 00:26:21,663 --> 00:26:25,000 ‫והיא מעולם לא הייתה ריקה.‬ 417 00:26:25,083 --> 00:26:26,334 ‫תמיד מלאת אהבה.‬ 418 00:26:28,086 --> 00:26:30,338 ‫אתם עוברים משהו...‬ 419 00:26:31,214 --> 00:26:33,008 ‫אמרתי, "אימא, אני רוצה שיעורי ריקוד",‬ 420 00:26:33,091 --> 00:26:35,802 ‫היא לא יכלה לשלם עליהם.‬ ‫אבל היא לקחה אותי לכנסייה.‬ 421 00:26:35,885 --> 00:26:39,222 ‫והשתתפתי בריקודי הלל.‬ ‫שם למדתי לעשות פירואט.‬ 422 00:26:39,306 --> 00:26:41,725 ‫היא תמיד דואגת שזה יקרה.‬ 423 00:26:41,850 --> 00:26:43,351 ‫מה שלומך?‬ ‫-טוב.‬ 424 00:26:43,435 --> 00:26:45,228 ‫טוב לראות אותך.‬ ‫-סופר אימא.‬ 425 00:26:46,813 --> 00:26:49,399 ‫למדתי בתיכון לאמנויות הבמה ולאמנות חזותית.‬ 426 00:26:49,482 --> 00:26:56,239 ‫וכך, בכיתה ט', התחלתי לאהוב תיאטרון‬ ‫ונהניתי להשתתף בהצגות ובמחזות זמר.‬ 427 00:26:56,323 --> 00:26:58,241 ‫התיאטרון פשוט הפתיע אותי.‬ 428 00:26:59,242 --> 00:27:01,828 ‫יום אחד נודע לנו על התחרות,‬ 429 00:27:01,911 --> 00:27:06,666 ‫ונתקלתי במחזה "שיעור הפסנתר"‬ ‫והתאהבתי בברניס.‬ 430 00:27:07,375 --> 00:27:09,294 ‫ידיי מלאות עבודה עם מרית'ה.‬ 431 00:27:09,377 --> 00:27:12,547 ‫יש לי מספיק אנשים לאהוב ולטפל בהם.‬ 432 00:27:13,381 --> 00:27:17,927 ‫היא עמוד השדרה של המשפחה הזאת,‬ ‫ובכך היא מזכירה לי את אימא שלי.‬ 433 00:27:18,011 --> 00:27:21,681 ‫אלה תכונות שרציתי, להיות אישה חזקה מאוד,‬ 434 00:27:21,765 --> 00:27:25,435 ‫לגדול להיות אישה ‬ ‫שמכירה את עצמה כגברת צעירה.‬ 435 00:27:26,227 --> 00:27:30,398 ‫וזה היה כל כך מדרבן, אני מניחה.‬ 436 00:27:35,320 --> 00:27:37,280 ‫העניין הוא שאתה שייך לעולם.‬ 437 00:27:37,364 --> 00:27:40,241 ‫זה מה שהם מקבלים‬ ‫מהמחזות של אוגוסט וילסון.‬ 438 00:27:40,325 --> 00:27:43,703 ‫אתה מתאים, אתה שייך,‬ 439 00:27:43,787 --> 00:27:46,956 ‫יש לך תרומה לתת, אתה בסדר.‬ 440 00:27:47,874 --> 00:27:50,043 ‫אתה יודע? אתה בסדר.‬ 441 00:27:51,211 --> 00:27:54,714 ‫- שיקגו-‬ 442 00:27:58,677 --> 00:28:02,889 ‫- סאות'סייד‬ ‫תיכון פרספקטיבס -‬ 443 00:28:03,014 --> 00:28:05,684 ‫- ג'ון מרפי‬ ‫מורה לאנגלית -‬ 444 00:28:06,851 --> 00:28:09,145 ‫בוקר טוב.‬ ‫-בוקר טוב, קודי.‬ 445 00:28:10,647 --> 00:28:13,566 ‫יש לך מושג למה צוות הצילום נמצא כאן?‬ 446 00:28:13,650 --> 00:28:15,151 ‫לא.‬ ‫-בוא.‬ 447 00:28:15,235 --> 00:28:16,486 ‫בוקר טוב.‬ 448 00:28:18,613 --> 00:28:19,698 ‫בוא הנה.‬ 449 00:28:21,449 --> 00:28:23,993 ‫"ברכותינו. אנחנו שמחים מאוד להודיע לך‬ 450 00:28:24,077 --> 00:28:27,872 ‫שעלית לגמר תחרות המונולוגים‬ ‫מאת אוגוסט וילסון בשיקגו."‬ 451 00:28:27,956 --> 00:28:30,792 ‫"...השנה, הארכת שעה של הכשרה אישית בחינם."‬ 452 00:28:31,459 --> 00:28:35,463 ‫נשלח להם אימייל היום ונקבע לך שיעור‬ 453 00:28:35,547 --> 00:28:40,051 ‫שבו תקבל הכשרה אישית עם...‬ 454 00:28:40,468 --> 00:28:43,638 ‫כדי שתוכל להתאמן כמו שצריך ‬ ‫על המונולוג שלך לפני הגמר.‬ 455 00:28:45,682 --> 00:28:47,392 ‫טוב.‬ ‫-אני פשוט מוכן.‬ 456 00:28:47,475 --> 00:28:51,354 ‫יופי. אני חושב שזו התגובה הכי‬ ‫טובה שהיינו יכולים לקוות לה, נכון?‬ 457 00:28:51,438 --> 00:28:53,815 ‫אתה מוכן. מוכן לצאת לדרך.‬ 458 00:28:53,898 --> 00:28:57,318 ‫זה מטורף. זה מטורף.‬ 459 00:29:00,238 --> 00:29:03,783 ‫היי. זה היה טוב. עליתי לגמר בשיקגו.‬ 460 00:29:03,867 --> 00:29:05,285 ‫מזל טוב.‬ 461 00:29:05,368 --> 00:29:07,036 ‫באמת?‬ ‫-כן.‬ 462 00:29:08,872 --> 00:29:10,957 ‫אתה חושב שמצלמים אותי כי הפסדתי?‬ 463 00:29:12,584 --> 00:29:15,170 ‫מסביב לבית הספר שלנו ולאזור הזה,‬ 464 00:29:15,253 --> 00:29:20,175 ‫99 אחוז מהאוכלוסייה הם שחורים‬ ‫ו-96 אחוז מתחת לקו העוני.‬ 465 00:29:20,258 --> 00:29:21,593 ‫היי, מיס מסקרה.‬ 466 00:29:21,676 --> 00:29:25,096 ‫היי, מר קודי. מה שלומך היום?‬ ‫-אני בסדר. יש לי צלם.‬ 467 00:29:26,389 --> 00:29:31,811 ‫אין לנו הרבה מסלולי לימוד,‬ ‫אין לנו מגמות תיאטרון, מוזיקה או אמנות.‬ 468 00:29:32,562 --> 00:29:37,609 ‫הוא אחד משני ילדים בלבד ‬ ‫שלא לומד באקדמיה לאמנויות שעלה לגמר.‬ 469 00:29:37,692 --> 00:29:40,445 ‫אין לנו אפילו תוכנית תיאטרון, ‬ ‫זה שיעור אנגלית.‬ 470 00:29:40,528 --> 00:29:44,616 ‫התחלנו לעסוק במונולוג של קודי כי חשבנו‬ 471 00:29:44,699 --> 00:29:47,535 ‫שהוא שיקוף מצוין למה שהיו שנות ה-80‬ 472 00:29:47,619 --> 00:29:51,664 ‫ומה שכלכלת רייגן ומגיפת הקראק ‬ ‫עשו לערים הפנימיות.‬ 473 00:29:54,167 --> 00:29:57,587 ‫מה שאני מנסה לעשות זה ‬ ‫ליצור את העולם של אמריקה השחורה,‬ 474 00:29:57,670 --> 00:29:59,839 ‫וליצור סביבה ולהראות אותה,‬ 475 00:30:00,548 --> 00:30:03,343 ‫שהיא מסוגלת להציע משאבים‬ 476 00:30:03,468 --> 00:30:08,681 ‫ולכן כשאדם עוזב את בית אביו,‬ ‫הוא אינו יוצא לעולם לבד.‬ 477 00:30:08,765 --> 00:30:09,599 ‫- המלך הדלי השני -‬ 478 00:30:09,682 --> 00:30:11,851 ‫הוא עוטה במלואו גינונים ודפוס התנהגות...‬ 479 00:30:11,935 --> 00:30:12,769 ‫- ג'יטני -‬ 480 00:30:12,852 --> 00:30:16,105 ‫שהם ייחודיים ומיוחדים לו כאמריקאי שחור.‬ 481 00:30:16,189 --> 00:30:20,151 ‫- ישבנה השחור של מא רייני ‬ ‫שבע גיטרות -‬ 482 00:30:20,235 --> 00:30:21,069 ‫- שיעור הפסנתר -‬ 483 00:30:21,152 --> 00:30:22,320 ‫הייתה לי תחושה מסוימת...‬ 484 00:30:22,403 --> 00:30:23,738 ‫- בואו ולכתו של ג'ו טרנר -‬ 485 00:30:23,822 --> 00:30:25,532 ‫שהמונולוג הזה כבר היה בתוכי.‬ 486 00:30:26,533 --> 00:30:31,579 ‫במיוחד באופן שבו הוא השתמש במילים,‬ ‫במילים המסוימות שהוא השתמש בהן.‬ 487 00:30:31,663 --> 00:30:36,292 ‫הזרימה של השפה, הקצב של השפה‬ ‫הרגישו מאוד מוכרים לי.‬ 488 00:30:37,710 --> 00:30:41,881 ‫הוא נשמע כאילו הבחור בהמשך הרחוב,‬ ‫בחנות הפינתית, שמדבר כל הזמן.‬ 489 00:30:41,965 --> 00:30:44,133 ‫זה נשמע גם כמו איך שאבי החורג מדבר.‬ 490 00:30:44,217 --> 00:30:46,386 ‫וחשבתי, "אני חייב לעשות את זה, זה כיף".‬ 491 00:30:46,511 --> 00:30:49,889 ‫ביינום משך אותי. יש לו את כל התשובות.‬ 492 00:30:49,973 --> 00:30:53,518 ‫אני אשמח להיכנס לנעליו של מישהו‬ ‫שיש לו את כל התשובות.‬ 493 00:30:54,561 --> 00:30:57,313 ‫לא יכולתי לכתוב דיאלוג,‬ ‫והסיבה שלא יכולתי לכתוב דיאלוג‬ 494 00:30:57,397 --> 00:31:00,775 ‫היא כי לא ראיתי את הערך ‬ ‫באופן שבו שחורים דיברו.‬ 495 00:31:00,859 --> 00:31:05,405 ‫הרגשתי שיש לשנות זאת כדי להפוך זאת לאמנות.‬ 496 00:31:05,488 --> 00:31:08,992 ‫ושאלתי חבר שהוא מחזאי, ‬ ‫"איך גורמים להם לדבר?"‬ 497 00:31:09,075 --> 00:31:11,953 ‫והוא אמר, ‬ ‫"לא גורמים להם לדבר, מקשיבים להם".‬ 498 00:31:12,036 --> 00:31:14,247 ‫חשבתי שהוא מנסה להיות חכם.‬ 499 00:31:14,330 --> 00:31:17,959 ‫ובהדרגה, אחרי חמש או שש שנים,‬ ‫התחלתי להקשיב,‬ 500 00:31:18,042 --> 00:31:20,086 ‫והבנתי למה הוא התכוון.‬ 501 00:31:20,169 --> 00:31:22,380 ‫שאם אתה מקשיב, אתה יכול לשמוע,‬ 502 00:31:22,463 --> 00:31:26,759 ‫אבל קודם אתה צריך לזהות את הערך ‬ ‫במה שאתה שומע.‬ 503 00:31:26,885 --> 00:31:30,972 ‫- ... אתה נולד עם שתי פסילות‬ ‫לפני שאתה נכנס למגרש. -‬ 504 00:31:31,055 --> 00:31:34,475 ‫- יש להשגיח היטב,‬ ‫תמיד להיזהר מהכדור המסובב בפינה הפנימית. -‬ 505 00:31:34,559 --> 00:31:35,393 ‫- גדרות -‬ 506 00:31:35,476 --> 00:31:38,730 ‫- טוניה: זה גם החיים שלי. ‬ ‫זה מה שאתה לא מבין. -‬ 507 00:31:38,813 --> 00:31:39,647 ‫- קינג הדלי השני -‬ 508 00:31:39,731 --> 00:31:42,942 ‫- קינג: החיים שלך הם החיים שלי.‬ ‫זה מה שאת לא מבינה. -‬ 509 00:31:43,026 --> 00:31:47,780 ‫- ביינום: עכשיו אני יכול לראות אותך, ‬ ‫מר לומיס, כאדם ששכח את השיר שלו. -‬ 510 00:31:47,864 --> 00:31:49,157 ‫- בואו ולכתו של ג'ו טרנר - ‬ 511 00:31:49,240 --> 00:31:50,783 ‫- שכח איך לשיר אותו. -‬ 512 00:31:50,867 --> 00:31:52,160 ‫- ממפיס: החופש הוא כבד. -‬ 513 00:31:52,243 --> 00:31:53,494 ‫- שתי רכבות יוצאות -‬ 514 00:31:53,620 --> 00:31:59,584 ‫- עליך להטות שכם לחופש.‬ ‫הטה לו שכם ותקווה שגבך יעמוד בנטל. -‬ 515 00:31:59,667 --> 00:32:03,296 ‫אוגוסט וילסון הוא מוזיקת בלוז.‬ 516 00:32:03,379 --> 00:32:07,425 ‫לכן הדבר היחיד שצריך לעשות ‬ ‫זה לשמוע את השיר.‬ 517 00:32:08,259 --> 00:32:10,386 ‫שייקספיר הוא יותר כמו...‬ 518 00:32:12,722 --> 00:32:14,349 ‫ואוגוסט וילסון הוא יותר...‬ 519 00:32:16,476 --> 00:32:20,772 ‫זה אותו מקצב של דיבור ששומעים בבית.‬ 520 00:32:20,855 --> 00:32:24,859 ‫הוא מדבר עלינו, הוא מדבר עליי. ‬ ‫חשבתי, "זה נשמע כמו הדודה שלי".‬ 521 00:32:24,943 --> 00:32:27,654 ‫- מולי: אני לא סומכת על אף אחד‬ ‫מהגברים האלה. לא על ג'ק... -‬ 522 00:32:27,737 --> 00:32:33,618 ‫מכיוון שהם מזדהים כל כך עם הטקסט,‬ ‫קל מאוד לגלם את הדמויות האלה.‬ 523 00:32:33,701 --> 00:32:39,666 ‫לפעמים אתה צריך התגלות פיזית‬ ‫של חלום ושל מי שאתה.‬ 524 00:32:39,749 --> 00:32:44,837 ‫מולי היא טיפוס מוכר מהסוג...‬ 525 00:32:47,048 --> 00:32:50,593 ‫אתה מכיר את השיר: "היא מאמא ג'אמה רעה"‬ 526 00:32:50,677 --> 00:32:55,556 ‫השיר הזה? זה בערך שיר הנושא של מולי.‬ ‫מולי היא פשוט רעה...‬ 527 00:32:55,682 --> 00:32:58,017 ‫אני זוכר שקראתי במחזה ‬ ‫שהוא הולך לקחת תמונות מהחנות.‬ 528 00:32:58,101 --> 00:33:00,103 ‫- קינג: הן נעלמו‬ ‫מתוך "המלך הדלי השני" -‬ 529 00:33:00,186 --> 00:33:03,022 ‫והמוכרת אמרה שהוא לא יכול ‬ ‫לקבל את התמונות אף שהייתה לו קבלה.‬ 530 00:33:03,106 --> 00:33:06,943 ‫הוא מתעצבן בגלל זה,‬ ‫והוא מרגיש שהעולם צריך להיות פשוט,‬ 531 00:33:07,026 --> 00:33:10,989 ‫שכל מה שאומרים לך צריך להיות נכון.‬ 532 00:33:11,072 --> 00:33:16,160 ‫ואני מרגיש שאני ממש יכול ‬ ‫להזדהות איתו במובן הזה.‬ 533 00:33:16,244 --> 00:33:19,622 ‫- המלך הדלי השני ‬ ‫אוגוסט וילסון -‬ 534 00:33:22,500 --> 00:33:26,337 ‫באיזו תקופה אמרת לעצמך, "אני עכשיו מחזאי?"‬ 535 00:33:26,421 --> 00:33:27,922 ‫כתבתי מחזה בשם "ג'יטני"‬ 536 00:33:28,006 --> 00:33:31,843 ‫ששלחתי ל"מרכז התיאטרון יוג'ין אוניל".‬ ‫זה כנס מחזאים לאומי.‬ 537 00:33:31,926 --> 00:33:33,261 ‫והם שלחו אותו בחזרה.‬ 538 00:33:33,386 --> 00:33:34,804 ‫- את'נאום -‬ 539 00:33:34,887 --> 00:33:36,639 ‫על מה היה ג'יטני?‬ 540 00:33:36,723 --> 00:33:41,060 ‫ג'יטני הוא כמו מונית צוענייה‬ ‫והוא מתרחש בתחנת מוניות צועניות‬ 541 00:33:41,144 --> 00:33:46,149 ‫בפיטסבורג בשנות ה-70, שבה אנחנו‬ ‫הורסים את הבניין שבו הייתה תחנת המונית.‬ 542 00:33:46,232 --> 00:33:49,819 ‫אחד המחזות שלך התקבל לאחר מכן. איזה מהם?‬ 543 00:33:49,902 --> 00:33:52,739 ‫"ישבנה השחור של מא רייני". ‬ ‫וכנס אוניל למחזאים,‬ 544 00:33:52,822 --> 00:33:55,408 ‫הוא תוכנית קיץ של ניסוי מחזות חדשים?‬ 545 00:33:55,491 --> 00:33:57,577 ‫כן, זה...‬ ‫-אחד הכנסים הידועים ביותר‬ 546 00:33:57,660 --> 00:34:00,788 ‫וזה מקום שבו ניתנת לך הזדמנות‬ ‫לגלות מה עובד ומה לא עובד.‬ 547 00:34:00,872 --> 00:34:07,336 ‫בהחלט. ושם הייתי. ואני חשבתי,‬ ‫"אני בוודאי מחזאי. כי אני כאן איתם".‬ 548 00:34:07,420 --> 00:34:10,840 ‫- מרכז התיאטרון יוג'ין אוניל‬ ‫כן שיגור לתיאטרון אמריקאי -‬ 549 00:34:10,922 --> 00:34:14,510 ‫כאן, ב"אוניל", ‬ ‫המחזות שנשלחו אלינו נקראו באופן אנונימי.‬ 550 00:34:14,635 --> 00:34:17,054 ‫לא ידעת מי הכותב‬ ‫ולכן לא ניתן היה לגבש עליו דעה מראש.‬ 551 00:34:17,138 --> 00:34:18,556 ‫- פרסטון וייטוויי ‬ ‫מנהל בפועל -‬ 552 00:34:18,639 --> 00:34:20,850 ‫התבקשת רק לבחור את הסיפור שתפס אותך.‬ 553 00:34:21,809 --> 00:34:24,603 ‫מחזאות היא מקצוע בודד מאוד במובנים רבים.‬ 554 00:34:24,687 --> 00:34:29,317 ‫ולהיות בקבוצה עם‬ ‫שמונה, עשרה, 12 מחזאים נוספים,‬ 555 00:34:29,400 --> 00:34:32,070 ‫שיודעים מה המשמעות של לשאת בנטל הזה,‬ 556 00:34:32,152 --> 00:34:35,989 ‫לחלוק את הסיפור שלך עם העולם,‬ ‫זה הדבר שלדעתי הוא כל כך בעל ערך.‬ 557 00:34:36,074 --> 00:34:38,868 ‫אני יודע שאוגוסט ראה ערך במציאת השבט שלו.‬ 558 00:34:40,119 --> 00:34:42,246 ‫אוגוסט כתב איתנו שישה מחזות.‬ 559 00:34:42,330 --> 00:34:45,708 ‫אנחנו לא מאפשרים שום ביקורת‬ ‫כי היצירה היא בשלב עוברי מאוד,‬ 560 00:34:45,792 --> 00:34:47,918 ‫ובכך אנחנו רוצים להגן על הכותב ועל העבודה.‬ 561 00:34:48,002 --> 00:34:52,215 ‫אבל אנחנו עדיין מזמינים את כל מי ‬ ‫שנמצא בתחום לראות את העבודה.‬ 562 00:34:53,007 --> 00:34:56,969 ‫המבקר הראשי של הניו יורק טיימס בזמנו,‬ ‫התעלם מהאיסור שלנו על כתיבת ביקורות,‬ 563 00:34:57,053 --> 00:35:01,307 ‫וכתב מאמר שבח על כישרון חדש כאן ‬ ‫במרכז אוניל, ובכך הציג לעולם את אוגוסט.‬ 564 00:35:01,432 --> 00:35:03,559 ‫- המקום שבו מעצבים מחזאים ‬ ‫את עתיד התיאטרון -‬ 565 00:35:03,643 --> 00:35:08,022 ‫- 'באוניל נמצאו כמה מחזאים ‬ ‫שהם נדירים ביחס לנורמה.' -‬ 566 00:35:08,147 --> 00:35:12,568 ‫- מר וילסון, באמצעות הכוח העצום‬ ‫של הדחף התיאטרלי שלו, עף גבוה יותר. -‬ 567 00:35:12,652 --> 00:35:13,903 ‫- שבחים ל"מא רייני" -‬ 568 00:35:13,986 --> 00:35:15,530 ‫- מה שכותבים שחורים חבים למוזיקה -‬ 569 00:35:16,656 --> 00:35:20,076 ‫והזוכה בפרס הטוני הוא "גדרות".‬ 570 00:35:20,159 --> 00:35:22,787 ‫- המחזה הטוב ביותר: "גדרות"‬ ‫מחזאי: אוגוסט וילסון -‬ 571 00:35:22,870 --> 00:35:27,166 ‫זה מוקדש לבתי, סקינה, למשפחה שלי‬ ‫ולכל הטרוי מקסונים.‬ 572 00:35:30,461 --> 00:35:33,506 ‫לזכותו רשומים כמה פרסים של מעגל המבקרים,‬ 573 00:35:33,589 --> 00:35:37,385 ‫פרס "דרמה דסק", פרס טוני ושני פרסי פוליצר,‬ 574 00:35:37,510 --> 00:35:40,638 ‫שמקנים לו מעמד‬ ‫כאחד המחזאים החשובים בארצות הברית.‬ 575 00:35:40,721 --> 00:35:42,765 ‫- סיבוב חמישי לתיאטרון במשקל כבד -‬ 576 00:35:46,185 --> 00:35:47,645 ‫הוא הטיטאן של המחזאות האמריקאית.‬ 577 00:35:47,728 --> 00:35:48,771 ‫- בקתת אוגוסט וילסון -‬ 578 00:35:48,855 --> 00:35:53,734 ‫אלו מחזות שיוצגו באותו אופן‬ ‫שבו מציגים את שייקספיר מסביב לעולם.‬ 579 00:35:53,818 --> 00:35:56,737 ‫אתה גר בבית שלי,‬ ‫אתה ישן על המצעים שלי.‬ 580 00:35:56,821 --> 00:35:57,655 ‫- גדרות -‬ 581 00:35:57,738 --> 00:36:01,033 ‫אתה שם את האוכל שלי בבטן שלך‬ ‫כי אתה הבן שלי.‬ 582 00:36:01,117 --> 00:36:03,619 ‫אתה דם מדמי. לא כי אני מחבב אותך.‬ 583 00:36:03,703 --> 00:36:06,789 ‫אבל זו ברכה כשאתה לומד להסתכל על אישה...‬ 584 00:36:06,873 --> 00:36:08,082 ‫- בואו ולכתו של ג'ו טרנר -‬ 585 00:36:08,166 --> 00:36:11,669 ‫ורואה כמה קווצות של שיערה.‬ 586 00:36:11,752 --> 00:36:14,005 ‫רק מפני שאת יכולה לשכב‬ ‫ולפתוח את הרגליים לגבר...‬ 587 00:36:14,088 --> 00:36:14,964 ‫- המלך הדלי השני -‬ 588 00:36:15,047 --> 00:36:17,967 ‫זה לא הופך אותך לאישה. ‬ ‫אמרתי לה את זה. היא תינוקת.‬ 589 00:36:18,050 --> 00:36:20,595 ‫מה היא יודעת, מי לימד אותה?‬ ‫אני מנסה להבין את זה בעצמי.‬ 590 00:36:20,720 --> 00:36:24,348 ‫והעובדה שאוגוסט כתב ‬ ‫את הדמויות והסיפורים האלה‬ 591 00:36:24,432 --> 00:36:27,101 ‫אפשרה לשחקנים להשתתף בהם‬ ‫ולהעצים את הקולות החדשים האלה.‬ 592 00:36:27,185 --> 00:36:30,980 ‫- 1987, פרסי טוני ‬ ‫למארי אליס ולג'יימס ארל ג'ונס -‬ 593 00:36:31,063 --> 00:36:33,816 ‫- 1992, פרס טוני ללורנס פישבורן -‬ 594 00:36:33,900 --> 00:36:36,611 ‫- 2001, פרס טוני לוויולה דייוויס -‬ 595 00:36:36,694 --> 00:36:39,780 ‫- 2010, פרס טוני לדנזל וושינגטון -‬ 596 00:36:39,864 --> 00:36:41,073 ‫- ג'יטני -‬ 597 00:36:41,908 --> 00:36:45,995 ‫ושחקן צעיר ושאפתן‬ ‫מגלה בזכותם שיש לו אפשרות להיות בתיאטרון,‬ 598 00:36:46,078 --> 00:36:47,872 ‫כדי שהסיפור שלו יזכה להערכה.‬ 599 00:36:53,419 --> 00:36:56,088 ‫זה היה מדהים. אלוהים.‬ 600 00:36:56,839 --> 00:36:59,050 ‫קיבלתי הרבה מההצגה הזאת‬ ‫והיא העניקה לי השראה.‬ 601 00:36:59,133 --> 00:37:00,384 ‫- ארנסט פרי ג'וניור‬ ‫שחקן -‬ 602 00:37:00,468 --> 00:37:04,222 ‫טוב. אוגוסט עושה את זה. ‬ ‫תקראו כל מה שהוא כתב.‬ 603 00:37:04,305 --> 00:37:06,682 ‫כן.‬ ‫-אתם יודעים שהוא כתב עשרה מחזות.‬ 604 00:37:06,766 --> 00:37:09,310 ‫הוא המחזאי הכי תותח שהמדינה הזאת ראתה.‬ 605 00:37:10,228 --> 00:37:14,023 ‫כן, אף אחד אחר לא עשה את זה.‬ ‫טנסי לא עשה את זה.‬ 606 00:37:14,982 --> 00:37:17,485 ‫לא היה אף רגע משעמם, אני פשוט...‬ 607 00:37:17,568 --> 00:37:20,112 ‫לא יכולתי להוריד את העיניים.‬ 608 00:37:20,196 --> 00:37:21,906 ‫אני שמח שנהנית.‬ ‫-מאוד נהניתי.‬ 609 00:37:21,989 --> 00:37:23,532 ‫אתה משתתף בתחרות?‬ ‫-כן.‬ 610 00:37:23,616 --> 00:37:26,077 ‫עליתי לגמר. אני מקווה שאגיע לאליפות.‬ 611 00:37:26,160 --> 00:37:28,329 ‫איזה מונולוג אתה מבצע?‬ ‫-מ"המלך הדלי השני".‬ 612 00:37:28,412 --> 00:37:29,330 ‫נחמד.‬ ‫-כן.‬ 613 00:37:29,413 --> 00:37:31,207 ‫אני אוהב אותו. הייתי רוצה לראות אותו.‬ 614 00:37:31,290 --> 00:37:34,961 ‫זה מחזה ומונולוג מילוליים מאוד.‬ 615 00:37:35,044 --> 00:37:39,173 ‫אתה יכול לעשות את זה, פשוט תחיה אותו.‬ ‫משחק זה נהדר, אבל אל תישאב לזה.‬ 616 00:37:39,257 --> 00:37:40,716 ‫אתה יודע?‬ ‫-זה מוצא חן בעיניי.‬ 617 00:37:40,800 --> 00:37:46,931 ‫כן, יש לך מונולוג, אתה מתחיל עם הסוף בראש.‬ ‫-למה אתה מתכוון? תוכל להסביר לי את זה?‬ 618 00:37:47,014 --> 00:37:51,936 ‫כן, אתה יודע מה יקרה בסוף, ‬ ‫אתה יודע לאן אתה מנסה להגיע.‬ 619 00:37:52,019 --> 00:37:53,980 ‫אז אתה מתחיל בזה.‬ 620 00:37:54,063 --> 00:37:58,651 ‫הקהל לא יכול, כי אתה מביא אותם לתוכו,‬ ‫אבל אתה מתחיל עם הסוף בראש.‬ 621 00:37:58,734 --> 00:38:01,279 ‫אז אני שולט בזרימה?‬ ‫-ככה מגיעים לזה.‬ 622 00:38:01,404 --> 00:38:05,783 ‫זה מושלם. תודה.‬ ‫עכשיו יש לי דרך חדשה להסתכל על זה. תודה.‬ 623 00:38:05,866 --> 00:38:07,285 ‫זה נשמע לך הגיוני?‬ ‫-כמובן.‬ 624 00:38:09,161 --> 00:38:14,625 ‫שחקנים חיים את חייהם באופן שונה מאוד‬ ‫כי אנחנו צריכים להיות משקיפים.‬ 625 00:38:14,709 --> 00:38:18,337 ‫אני תמיד אומרת שאנחנו משקיפים וגנבים, ‬ 626 00:38:18,421 --> 00:38:23,009 ‫שאנחנו כל הזמן מבחינים בפרטים הקטנים.‬ 627 00:38:23,092 --> 00:38:27,346 ‫הדרך שבה מישהו מוריד ראשו‬ ‫כשאומרים מילה מסוימת.‬ 628 00:38:27,430 --> 00:38:32,935 ‫ואתה חושב, "למה הוא עשה זאת?‬ ‫האם זה בגלל משהו שקרה בעברו?‬ 629 00:38:33,019 --> 00:38:35,813 ‫האם הוא עבר טראומה? האם הוא שונה ממני?"‬ 630 00:38:37,398 --> 00:38:43,904 ‫היה עליי ללמוד את אימא שלי.‬ ‫ללמוד את הנשים השחורות שראיתי בכל מקום.‬ 631 00:38:43,988 --> 00:38:46,949 ‫בין אם זה היה באוטובוס, ‬ ‫ברכבת, כשהלכתי ברחוב.‬ 632 00:38:47,033 --> 00:38:51,245 ‫הוא סתם יושב בתחנת האוטובוס ‬ ‫אבל תראה מה הוא אוכל ואיך הוא אוכל את זה.‬ 633 00:38:52,413 --> 00:38:55,916 ‫אתה רואה איך הוא מחייך?‬ ‫אתה רואה איך הוא לא מחייך?‬ 634 00:38:56,000 --> 00:39:01,797 ‫אני יכול להיכנס לסניף של סטארבקס ‬ ‫ואני נדהם מהאנשים השונים שנמצאים שם.‬ 635 00:39:01,881 --> 00:39:04,216 ‫יש מישהו שמתראיין בצד הזה,‬ 636 00:39:04,300 --> 00:39:06,802 ‫מישהו מדבר עם אימא שלו,‬ ‫אולי הוא קיבל חדשות רעות.‬ 637 00:39:06,927 --> 00:39:10,014 ‫יש ברמנית ששונאת את העבודה שלה.‬ 638 00:39:10,097 --> 00:39:17,021 ‫אני יושב ומקשיב לשיחות ואיך אנשים מתנהלים.‬ ‫אתה יודע? וזה מעורר בי מחשבות.‬ 639 00:39:17,104 --> 00:39:21,067 ‫אתה מבחין בקיצוניויות של האנושות.‬ 640 00:39:21,150 --> 00:39:24,236 ‫וזה מצחיק כי אוגוסט וילסון ‬ ‫עשה בדיוק אותו הדבר.‬ 641 00:39:24,320 --> 00:39:30,326 ‫הוא נהג ללכת לבתי קפה ורשם רשימות,‬ ‫וכתב מה שאנשים מסביבו אמרו.‬ 642 00:39:30,409 --> 00:39:31,952 ‫שאלתי אותו על התהליך שלו‬ 643 00:39:32,036 --> 00:39:37,375 ‫והוא סיפר שהוא סוגר את הדלתות‬ ‫ומוריד את התריסים.‬ 644 00:39:37,458 --> 00:39:41,212 ‫ושהדמויות נהגו להיכנס לחדר ‬ ‫ולומר לו מה לכתוב.‬ 645 00:39:42,880 --> 00:39:47,134 ‫התחלתי לעבוד על מחזה שנות ה-80 שלי‬ ‫ואני מנסה לעסוק באמריקה השחורה,‬ 646 00:39:47,218 --> 00:39:49,178 ‫הילדים האלה ב-1984 עם הרובים האלה.‬ 647 00:39:49,303 --> 00:39:52,431 ‫התחלתי לכתוב על דמות עם צלקת על הפנים.‬ 648 00:39:52,515 --> 00:39:54,934 ‫ואני בדרך כלל מתחיל בשורה של דיאלוג‬ 649 00:39:55,017 --> 00:40:00,398 ‫והשורה שהתחלתי איתה, הוא ישב בכלא‬ ‫והוא אמר לי, "מאיפה קיבלת את הצלקת?"‬ 650 00:40:00,481 --> 00:40:03,109 ‫לא "איך קיבלת את הצלקת?"‬ ‫אלא, "מאיפה קיבלת את הצלקת?"‬ 651 00:40:03,192 --> 00:40:06,946 ‫כאילו שאפשר ללכת ברחוב ולקנות צלקת?‬ ‫או, "מאיפה השגת את הצלקת הזאת?"‬ 652 00:40:07,029 --> 00:40:08,697 ‫אולי הוא חשב שהיא שלו ורצה לקבל צלקת‬ 653 00:40:08,781 --> 00:40:13,285 ‫אז צחקתי וירקתי את סכין הגילוח שלי ליד ‬ ‫והכיתי אותו בפנים איתה.‬ 654 00:40:13,369 --> 00:40:14,620 ‫ואמרתי, "עכשיו גם לך יש".‬ 655 00:40:16,664 --> 00:40:18,416 ‫הכושי הזה חתך אותי.‬ 656 00:40:19,208 --> 00:40:21,460 ‫הוא הכה אותי עם סכין גילוח ואני קפאתי.‬ 657 00:40:21,544 --> 00:40:27,425 ‫כאילו מישהו הדליק אור בוהק‬ ‫והכול עמד מלכת, וראיתי אותו מחייך.‬ 658 00:40:28,217 --> 00:40:33,889 ‫יש לי רעיון. אני רוצה ‬ ‫שתגיד לי את המונולוג יפה ובקול רם...‬ 659 00:40:33,973 --> 00:40:35,141 ‫- דרק סנדרס -‬ 660 00:40:35,224 --> 00:40:37,226 ‫מהמקום שבו אתה עומד.‬ 661 00:40:40,771 --> 00:40:42,356 ‫פרנל אילץ אותי להרוג אותו.‬ 662 00:40:43,774 --> 00:40:45,651 ‫פרנל קרא לי שימפנזה.‬ 663 00:40:45,734 --> 00:40:48,154 ‫אמרתי, "קוראים לי קינג".‬ 664 00:40:48,988 --> 00:40:50,614 ‫טוב...‬ 665 00:40:50,698 --> 00:40:53,159 ‫אז, לאן זה לוקח אותך?‬ 666 00:40:53,742 --> 00:40:56,495 ‫הכושי הזה חתך אותי.‬ ‫-הכושי הזה חתך אותי.‬ 667 00:40:57,788 --> 00:41:00,040 ‫אז, בום, זה קורה.‬ 668 00:41:02,460 --> 00:41:05,796 ‫ואז, איך אתה חושב שזה הולך בראש שלו, לאט?‬ 669 00:41:05,880 --> 00:41:10,050 ‫צעד אחר צעד, או שזה... זה הולך מהר?‬ 670 00:41:10,134 --> 00:41:12,303 ‫מה קורה עם הקצב?‬ 671 00:41:12,386 --> 00:41:13,846 ‫הוא מזנק.‬ 672 00:41:13,929 --> 00:41:15,347 ‫כן.‬ ‫-בקפיצה גדולה.‬ 673 00:41:15,431 --> 00:41:20,728 ‫כן, ואז הוא... ועכשיו, מה?‬ ‫עכשיו הוא עלה על משהו, נכון?‬ 674 00:41:20,811 --> 00:41:22,688 ‫יופי. בוא נחזור על זה.‬ ‫-בסדר.‬ 675 00:41:23,689 --> 00:41:29,069 ‫מיד אחרי שהמילים יצאו מהפה שלי,‬ ‫הרגשתי משהו חם על הפנים שלי.‬ 676 00:41:29,153 --> 00:41:30,613 ‫טוב.‬ ‫-הבזק חם.‬ 677 00:41:30,696 --> 00:41:32,531 ‫ואז משהו רטוב וחמים.‬ 678 00:41:32,615 --> 00:41:34,575 ‫טוב.‬ ‫-הכושי הזה חתך אותי.‬ 679 00:41:34,658 --> 00:41:37,661 ‫טוב.‬ ‫הוא הכה אותי עם סכין גילוח ואני קפאתי.‬ 680 00:41:37,745 --> 00:41:39,788 ‫כן.‬ ‫-אמרתי, "זה בסדר.‬ 681 00:41:40,789 --> 00:41:43,626 ‫זה בסדר, המלך עדיין כאן."‬ 682 00:41:43,709 --> 00:41:46,837 ‫בוא נכריז על זה. כן, לכל העולם.‬ 683 00:41:46,921 --> 00:41:50,508 ‫לכל העולם!‬ ‫-אמרתי, "זה בסדר. המלך עדיין כאן."‬ 684 00:41:50,591 --> 00:41:54,094 ‫מה אמרת?‬ ‫-המלך עדיין כאן.‬ 685 00:42:01,060 --> 00:42:05,773 ‫אני מקווה שאני אהיה זה שייסע לניו יורק,‬ ‫כי אף פעם לא טסתי במטוס.‬ 686 00:42:05,856 --> 00:42:10,611 ‫אני מקווה שזו תהיה ההזדמנות הראשונה שלי‬ ‫לעלות על מטוס.‬ 687 00:42:10,694 --> 00:42:12,696 ‫אני רוצה לנצח בתחרות הזאת.‬ 688 00:42:12,780 --> 00:42:16,325 ‫אני רוצה להראות לכולם ‬ ‫שיש לי מה שצריך כדי לנצח.‬ 689 00:42:18,494 --> 00:42:19,870 ‫- צ'יארטס -‬ 690 00:42:21,205 --> 00:42:24,458 ‫אף שהייתי נחוש שאני רוצה לעשות זאת‬ ‫ושאני רוצה להיות כאן,‬ 691 00:42:24,542 --> 00:42:26,919 ‫זאת הייתה בכל זאת החלטה ממש קשה לביצוע.‬ 692 00:42:27,002 --> 00:42:31,340 ‫כי ידעתי ש... אבא שלי ואחי,‬ 693 00:42:31,423 --> 00:42:34,843 ‫הם לא יהיו בסביבה ‬ ‫בארבע השנים הבאות של חיי.‬ 694 00:42:34,969 --> 00:42:36,262 ‫החוצה ככה.‬ 695 00:42:37,930 --> 00:42:39,765 ‫בסדר, פנים למטה. מוכן?‬ 696 00:42:39,848 --> 00:42:41,892 ‫בגלל זה יש בי תחושת דחיפות.‬ 697 00:42:41,976 --> 00:42:44,562 ‫לא משנה מה יקרה, זה צריך לקרות במהירות.‬ 698 00:42:44,645 --> 00:42:46,981 ‫חייבת להיות הצדקה כלשהי לכך שעזבתי.‬ 699 00:42:47,064 --> 00:42:48,899 ‫לא באתי הנה סתם.‬ 700 00:42:50,276 --> 00:42:52,820 ‫אני ממש, ממש רוצה לנצח.‬ 701 00:42:54,071 --> 00:42:56,657 ‫אני רוצה להיות בברודוויי, ‬ ‫אני רוצה לעשות כל כך הרבה.‬ 702 00:42:56,740 --> 00:43:00,286 ‫כשמדובר בכל דבר, ‬ ‫אם אני קובעת אותו כמטרה, אני הולכת על זה.‬ 703 00:43:00,995 --> 00:43:03,831 ‫אני רוצה עוד.‬ 704 00:43:05,165 --> 00:43:09,169 ‫המשפחה הביולוגית שלי לא תמכה‬ ‫בחלום שלי להיות שחקן.‬ 705 00:43:09,253 --> 00:43:12,381 ‫הם לא חושבים שבידור זאת דרך להצליח.‬ 706 00:43:12,464 --> 00:43:16,260 ‫לכן נאלצתי לעזוב את בית הוריי הביולוגיים.‬ ‫הם הוציאו אותי מהבית.‬ 707 00:43:16,385 --> 00:43:20,139 ‫אשתו היא זו שדוחפת אותו לקיצוניות הזאת.‬ 708 00:43:22,433 --> 00:43:25,561 ‫לפעמים אני מרגיש שאני חייב לעשות זאת ‬ ‫כי הם אמרו שאני לא יכול.‬ 709 00:43:25,644 --> 00:43:30,941 ‫אבל אני גם אומר שהשאיפה שלי ‬ ‫באה מהעובדה שאני רוצה לעשות זאת.‬ 710 00:43:31,775 --> 00:43:33,319 ‫כי אני אוהב את זה.‬ 711 00:43:34,028 --> 00:43:36,071 ‫איך אתה מרגיש?‬ ‫-טוב.‬ 712 00:43:36,155 --> 00:43:38,574 ‫איפה הראש שלך?‬ ‫-אני לא יודע.‬ 713 00:43:39,783 --> 00:43:42,411 ‫אתה מפחד ממשהו או שאתה מרגיש בסדר יחסית?‬ 714 00:43:44,246 --> 00:43:46,248 ‫הכול. אני מפחד מהכול.‬ 715 00:43:46,332 --> 00:43:50,002 ‫כשאתה על הבמה, זה כל כך מסעיר.‬ 716 00:43:51,003 --> 00:43:54,214 ‫אני מחזיק אצבעות,‬ ‫כל המשפחה שלי מחזיקה לי אצבעות.‬ 717 00:43:55,341 --> 00:43:56,258 ‫להמשיך.‬ 718 00:43:57,635 --> 00:44:03,557 ‫אני רוצה לשחק. כדי להשפיע על אנשים, ‬ ‫כדי להעניק השראה לאחרים.‬ 719 00:44:04,350 --> 00:44:10,230 ‫ונקודות המבט שאני יכולה להשתמש בהן‬ ‫מעשירות אותי כאדם וכאמן.‬ 720 00:44:13,359 --> 00:44:16,445 ‫מאחר שגדלתי בעוני מרוד,‬ 721 00:44:16,528 --> 00:44:19,948 ‫מאחר שגדלתי בסביבה‬ ‫שבה היינו המשפחה השחורה היחידה‬ 722 00:44:20,032 --> 00:44:23,577 ‫שהתגוררה בסנטרל פולס ולהרגיש בלתי נראית,‬ 723 00:44:24,328 --> 00:44:29,124 ‫מאחר שהתבגרתי עם חוסר תפקוד,‬ ‫המשחק זרק לי חבל הצלה.‬ 724 00:44:30,542 --> 00:44:32,044 ‫הוא כאילו הציל אותי.‬ 725 00:44:33,253 --> 00:44:34,630 ‫הוא הציל אותי.‬ 726 00:44:38,008 --> 00:44:40,636 ‫- הגמר האזורי -‬ 727 00:44:40,719 --> 00:44:46,642 ‫- בכל עיר, 20 התלמידים המובילים מתמודדים ‬ ‫על שני מקומות בגמר הארצי בברודוויי. -‬ 728 00:44:47,601 --> 00:44:50,437 ‫- שיקגו -‬ 729 00:44:51,897 --> 00:44:53,148 ‫היי.‬ 730 00:44:55,317 --> 00:44:57,403 ‫זה די מוזר להיות לבד.‬ 731 00:44:58,654 --> 00:45:00,239 ‫אבל אייצג את בית הספר שלי בכבוד.‬ 732 00:45:01,240 --> 00:45:02,324 ‫אלוהים אדירים.‬ 733 00:45:02,449 --> 00:45:04,243 ‫זה די גדול.‬ 734 00:45:05,577 --> 00:45:07,496 ‫- פורטלנד -‬ 735 00:45:08,789 --> 00:45:12,710 ‫תזכרו, לכם יש משהו שאתם נותנים להם.‬ 736 00:45:12,793 --> 00:45:14,461 ‫זה משהו שיש לחגוג אותו.‬ 737 00:45:14,545 --> 00:45:16,171 ‫יום אחר יום...‬ ‫-יום אחר יום...‬ 738 00:45:16,255 --> 00:45:17,923 ‫אנחנו משתפרים...‬ ‫-אנחנו משתפרים...‬ 739 00:45:18,006 --> 00:45:18,841 ‫- אטלנטה -‬ 740 00:45:18,924 --> 00:45:20,259 ‫עד שנהיה בלתי מנוצחים.‬ 741 00:45:20,342 --> 00:45:22,219 ‫נהיה בלתי מנוצחים.‬ ‫-נהיה בלתי מנוצחים.‬ 742 00:45:22,302 --> 00:45:23,554 ‫אמן.‬ ‫-אמן.‬ 743 00:45:23,679 --> 00:45:25,264 ‫אחת, שתיים, שלוש!‬ 744 00:45:25,347 --> 00:45:27,474 ‫אוגוסט וילסון!‬ 745 00:45:30,227 --> 00:45:33,355 ‫אלוהים, אני מתפללת שתרחיק כל חרדה…‬ 746 00:45:33,439 --> 00:45:34,732 ‫- פיטסבורג -‬ 747 00:45:34,815 --> 00:45:36,775 ‫ושתרשה לנו לבלות וליהנות היום.‬ 748 00:45:36,859 --> 00:45:38,026 ‫אמן.‬ ‫-אמן.‬ 749 00:45:41,989 --> 00:45:44,283 ‫השארתי אותך עם אימא שלך כדי להגן עליך.‬ 750 00:45:44,366 --> 00:45:46,452 ‫ניו יורק היא ייחודית.‬ ‫-ניו יורק היא ייחודית.‬ 751 00:45:46,535 --> 00:45:47,369 ‫- ניו הייבן -‬ 752 00:45:47,453 --> 00:45:50,789 ‫אתה יודע שאתה צריך ניו יורק ייחודית.‬ ‫-אתה יודע שאתה צריך ניו יורק ייחודית.‬ 753 00:45:54,126 --> 00:45:56,712 ‫- ניו יורק -‬ 754 00:45:57,588 --> 00:46:00,382 ‫- לוס אנג'לס -‬ 755 00:46:03,761 --> 00:46:05,512 ‫- תחרות המונולוגים מאת אוגוסט וילסון -‬ 756 00:46:07,306 --> 00:46:09,266 ‫בואו נעשה את זה, ההצגה מתחילה.‬ 757 00:46:09,516 --> 00:46:13,979 ‫ברוכים הבאים לתחרות המונולוגים‬ ‫של אוגוסט וילסון לשנת 2018.‬ 758 00:46:15,314 --> 00:46:18,692 ‫אנחנו כאן היום כדי לחגוג‬ ‫את אוגוסט וילסון ואת עבודתו.‬ 759 00:46:19,777 --> 00:46:22,613 ‫התלמידים האלה מפרשים‬ ‫את התפקידים מהמחזות האלה‬ 760 00:46:22,696 --> 00:46:26,241 ‫באופן שמשקף את הגישה האישית שלהם לדמויות.‬ 761 00:46:26,325 --> 00:46:27,618 ‫את תהיי טובה. רוצה חיבוק?‬ 762 00:46:27,701 --> 00:46:29,453 ‫כן. אני לחוצה.‬ ‫-את תהיי טובה.‬ 763 00:46:29,536 --> 00:46:31,997 ‫אני לא לחוצה בגלל המונולוג ‬ ‫אלא בגלל האנשים.‬ 764 00:46:32,080 --> 00:46:37,085 ‫בואו נשמע סבב גדול ‬ ‫של מחיאות כפיים לתלמידים, בסדר?‬ 765 00:46:39,755 --> 00:46:41,632 ‫זה נשמע כמו הרבה אנשים.‬ 766 00:46:41,715 --> 00:46:44,384 ‫ורק שתדעו, שניים מתוך שלושת המנצחים האלה‬ 767 00:46:49,431 --> 00:46:54,102 ‫ימשיכו להופיע בתחרות הלאומית ‬ ‫למונולוגים מאת אוגוסט וילסון בניו יורק.‬ 768 00:46:56,396 --> 00:46:57,231 ‫כולם מוכנים?‬ 769 00:46:57,940 --> 00:47:04,905 ‫21 המועמדים שעלו לגמר בתחרות המונולוגים‬ ‫מאת אוגוסט וילסון בשיקגו, 2018,‬ 770 00:47:05,072 --> 00:47:05,906 ‫תיכנסו, בבקשה.‬ 771 00:47:21,129 --> 00:47:23,882 ‫האדם הראשון שלנו הוא פרידום.‬ 772 00:47:28,512 --> 00:47:32,724 ‫היי. שמי פרידום מרטין ואני אבצע ‬ ‫את ביינום ווקר מ"בואו ולכתו של ג'ו טרנר".‬ 773 00:47:37,521 --> 00:47:40,858 ‫אתה רוצה לומר לי ‬ ‫שאישה לא יכולה להיות כלום בלי גבר.‬ 774 00:47:41,650 --> 00:47:43,235 ‫אבל אתה בסדר, מה?‬ 775 00:47:44,111 --> 00:47:50,868 ‫אתה יכול פשוט לצאת מכאן, בלעדיי,‬ ‫בלי אישה, ואתה עדיין תהיה גבר.‬ 776 00:47:53,996 --> 00:47:57,165 ‫זו ברכה כשאתה לומד להסתכל על אישה‬ 777 00:47:57,249 --> 00:48:02,462 ‫ורואה כמה קווצות של שיערה.‬ ‫או את האופן שלחייה מתעקלות,‬ 778 00:48:03,839 --> 00:48:06,425 ‫כל מה שאפשר לקבל מהחיים.‬ 779 00:48:11,930 --> 00:48:17,311 ‫היו שם תשעה גברים הלבנים ‬ ‫ושלוש הנשים הלבנות, כולם אמרו "אשם".‬ 780 00:48:17,394 --> 00:48:18,645 ‫הם לא הסתכלו עליי!‬ 781 00:48:18,729 --> 00:48:20,981 ‫אמרתי להם להסתכל עליי, להסתכל על הצלקת.‬ 782 00:48:23,817 --> 00:48:26,486 ‫בחיים לא פגשתי אף גבר‬ ‫שלא רצה לעשות לאף אחד שום רע.‬ 783 00:48:28,280 --> 00:48:30,782 ‫הגברים האלה עושים את כל התינוקות האלה.‬ 784 00:48:30,866 --> 00:48:33,619 ‫ובורחים ומשאירים אותך לטפל בהם,‬ 785 00:48:37,122 --> 00:48:38,582 ‫הבחור של הבחורה הזאת,‬ 786 00:48:38,665 --> 00:48:43,253 ‫ושלף סכין באורך 30 ס"מ במשיכה איטית.‬ 787 00:48:45,005 --> 00:48:51,303 ‫לקח לרופאים ארבע שעות ‬ ‫ו-121 תפרים כדי לתפור אותי.‬ 788 00:48:51,386 --> 00:48:55,807 ‫אני אומר, "זה בסדר. המלך עדיין כאן".‬ 789 00:49:00,729 --> 00:49:01,563 ‫תודה.‬ 790 00:49:08,862 --> 00:49:14,284 ‫נבקש מהקהל להישאר במקומותיכם,‬ ‫בשעה שהשופטים יצאו לדיוניהם.‬ 791 00:49:15,327 --> 00:49:16,536 ‫הוא היה נהדר.‬ 792 00:49:16,620 --> 00:49:18,330 ‫נכון. הוא שיחק אותה.‬ 793 00:49:18,413 --> 00:49:20,624 ‫הוא היה ברור מאוד. כן, בהחלט.‬ 794 00:49:20,707 --> 00:49:26,755 ‫זאת תוכנית שמנסה להעביר את המילים‬ ‫של אוגוסט וילסון בבתי ספר הציבוריים.‬ 795 00:49:26,838 --> 00:49:30,717 ‫הם קוראים את שייקספיר. הם צריכים ‬ ‫לקרוא את אוגוסט וילסון בבתי הספר, נכון?‬ 796 00:49:30,801 --> 00:49:34,554 ‫אז בואו נסכים קודם ‬ ‫על המקום הראשון והשני, כן?‬ 797 00:49:35,222 --> 00:49:37,140 ‫אני רוצה להעניק לכם ‬ 798 00:49:37,224 --> 00:49:41,103 ‫את סדרת המחזות של מחזור המאה ‬ ‫מאת אוגוסט וילסון לבית הספר שלכם‬ 799 00:49:41,186 --> 00:49:44,022 ‫כדי שלתלמידים אחרים תהיה גישה לעבודה הזאת.‬ 800 00:49:45,315 --> 00:49:47,442 ‫אני מסכים עם שני אלה‬ ‫במקום הראשון ובמקום השני.‬ 801 00:49:57,661 --> 00:49:59,705 ‫אתם מוכנים?‬ ‫-כן!‬ 802 00:49:59,788 --> 00:50:04,459 ‫הזוכה במקום השני שלנו שנוסע לניו יורק‬ ‫וכמו כן זוכה ב-250 דולר הוא…‬ 803 00:50:04,543 --> 00:50:06,837 ‫ג'רארדו נווארו!‬ 804 00:50:09,965 --> 00:50:13,468 ‫והזוכה במקום הראשון שלנו…‬ 805 00:50:14,094 --> 00:50:15,220 ‫ארון גאי.‬ 806 00:50:17,806 --> 00:50:20,475 ‫הזוכה לשנת 2018‬ 807 00:50:20,559 --> 00:50:25,063 ‫בתחרות המונולוגים ‬ ‫של אוגוסט וילסון האזורית בשיקגו הוא...‬ 808 00:50:28,025 --> 00:50:29,776 ‫ניה סארפו.‬ 809 00:50:40,537 --> 00:50:41,705 ‫זאת התינוקת שלי.‬ 810 00:50:41,788 --> 00:50:44,750 ‫- ג'רארדו זוכה במקום השני בלוס אנג'לס. -‬ 811 00:50:44,833 --> 00:50:47,753 ‫- ניה זוכה במקום ראשון בשיקגו. -‬ 812 00:50:47,836 --> 00:50:49,588 ‫- קאלי זוכה במקום הראשון בדאלאס. -‬ 813 00:50:49,713 --> 00:50:52,049 ‫הייתי המומה! קיוויתי שהם לא עשו טעות.‬ 814 00:50:52,799 --> 00:50:55,761 ‫קיוויתי שזה באמת היה שמי על הנייר,‬ ‫שזאת לא הייתה תאונה.‬ 815 00:50:55,886 --> 00:50:57,971 ‫- ארון זוכה במקום הראשון באטלנטה. -‬ 816 00:50:58,055 --> 00:51:00,849 ‫המשפחה שלי מעולם לא ציפתה שאזכה בתחרות.‬ 817 00:51:00,932 --> 00:51:03,268 ‫אמרתי להם, "טוב, אתם יודעים, זכיתי".‬ 818 00:51:03,351 --> 00:51:06,396 ‫אתה יודע? כאילו,‬ ‫"אתם יכולים להגיד שאני שחקן עכשיו?"‬ 819 00:51:06,480 --> 00:51:08,523 ‫כאילו, "מה אתם יכולים להגיד על זה עכשיו?"‬ 820 00:51:08,607 --> 00:51:13,111 ‫והתגובות שלהם היו,‬ ‫"טוב, יכול להיות שזה היה מקרי".‬ 821 00:51:13,195 --> 00:51:16,823 ‫הם אמרו, "היה לך מזל".‬ ‫זה.. הם פשוט ביאסו אותי לגמרי.‬ 822 00:51:16,907 --> 00:51:19,076 ‫ואני אמרתי, "בסדר. היה לי מזל".‬ 823 00:51:21,953 --> 00:51:24,498 ‫ניה לגמרי ראויה לפרס הזה על המונולוג שלה.‬ 824 00:51:25,123 --> 00:51:27,000 ‫אבל זה עדיין קשה.‬ 825 00:51:29,127 --> 00:51:33,965 ‫בכל פעם שאני משתתף בתחרות אוגוסט וילסון,‬ ‫אני לומד הרבה דברים חדשים על עצמי.‬ 826 00:51:34,049 --> 00:51:35,842 ‫תמיד הרגשתי שהחוויה שלי כגבר שחור ‬ 827 00:51:35,926 --> 00:51:41,932 ‫שונה מהחוויה של גברים שחורים אחרים.‬ 828 00:51:43,433 --> 00:51:48,563 ‫אוגוסט וילסון, אני חושב, אמר בעיקרון‬ ‫שאלה שחורים, בלי קשר למה שהם עברו,‬ 829 00:51:48,647 --> 00:51:50,524 ‫והחשיבה הזאת שינתה את חיי.‬ 830 00:51:53,777 --> 00:51:58,657 ‫כן, לראשונה בחיי, הרגשתי בנוח בעור שלי.‬ ‫פשוט הרגשתי בנוח...‬ 831 00:52:01,118 --> 00:52:02,119 ‫כן, פשוט הרגשתי בנוח.‬ 832 00:52:02,953 --> 00:52:05,914 ‫פרידום, בשנה הבאה?‬ ‫-זאת התוכנית.‬ 833 00:52:09,042 --> 00:52:12,462 ‫כולם אמרו שהביצוע שלי היה טוב,‬ ‫אבל הוא יכול להיות טוב יותר.‬ 834 00:52:13,130 --> 00:52:16,049 ‫היה הרבה כישרון בחדר הזה,‬ ‫יכולתי לראות את זה בסוף.‬ 835 00:52:16,133 --> 00:52:19,094 ‫הוא היה מכוונן. הוא היה...‬ 836 00:52:20,262 --> 00:52:25,392 ‫אפשר היה לראות את העבודה שהם השקיעו.‬ ‫ואת והכישרון. את שני הדברים.‬ 837 00:52:25,475 --> 00:52:28,562 ‫זה לא היה רק חדר שמלא בכישרון.‬ 838 00:52:28,645 --> 00:52:32,482 ‫שמעתי הרבה פעמים‬ ‫שאמרו עליי שאני "כישרון גולמי".‬ 839 00:52:32,566 --> 00:52:35,152 ‫אבל, אתה יודע, זה גולמי. אז...‬ 840 00:52:35,235 --> 00:52:37,863 ‫אף אחד לא רוצה לאכול אוכל לא מבושל.‬ 841 00:52:39,531 --> 00:52:42,826 ‫הכול תלוי באופן שאתה מגיב לכישלון.‬ ‫כי אתה יכול להיכשל ולוותר,‬ 842 00:52:42,909 --> 00:52:46,413 ‫או שאתה יכול להיכשל ולהמשיך ‬ ‫לנסוע בנתיב הזה או להמשיך לחתור אליו.‬ 843 00:52:48,206 --> 00:52:50,750 ‫הרבה אנשים סביבי בחרו בדרך הלא נכונה.‬ 844 00:52:50,876 --> 00:52:52,335 ‫במיוחד, אחי.‬ 845 00:52:53,003 --> 00:52:54,796 ‫איבדתי את אחי באוקטובר.‬ 846 00:52:59,926 --> 00:53:03,722 ‫זה היה בגלל האלימות שאנשים מצפים מאיתנו.‬ 847 00:53:05,098 --> 00:53:09,561 ‫אני מכבד את אוגוסט וילסון על כך‬ ‫שהדגיש את ההיבט הזה בחיים האפרו-אמריקאיים.‬ 848 00:53:09,644 --> 00:53:11,062 ‫כי לפעמים זה קשה.‬ 849 00:53:11,146 --> 00:53:13,231 ‫לפעמים דברים בחיים ‬ ‫לא הולכים כמו שאתה חושב, ‬ 850 00:53:13,315 --> 00:53:15,066 ‫ויש דברים שהם לא כפי שהם נראים.‬ 851 00:53:15,692 --> 00:53:22,199 ‫ואני שמח שהוא תיאר אדם שחור ‬ ‫שמנסה למצוא את הזהות שלו בתוך מה שניתן לו.‬ 852 00:53:22,782 --> 00:53:25,368 ‫אז אני שמח מאוד, אסיר תודה על כך.‬ 853 00:53:38,798 --> 00:53:41,176 ‫- שלושה חודשים לאחר מכן -‬ 854 00:53:42,385 --> 00:53:44,429 ‫- כניסת אח"מים -‬ 855 00:53:44,512 --> 00:53:45,639 ‫- המסיבה של ג'רארדו -‬ 856 00:53:45,722 --> 00:53:49,017 ‫אז היום נערכת מסיבת יום הולדתי ה-17.‬ 857 00:53:51,186 --> 00:53:56,650 ‫אבא שלי בנה במה קטנה מאחור,‬ ‫אז נקיים כמה מופעי שירה קטנים ומונולוגים.‬ 858 00:53:57,234 --> 00:53:58,276 ‫זאת המיטה שלי.‬ 859 00:53:58,902 --> 00:54:01,112 ‫ואלה המיטות של האחים שלי.‬ 860 00:54:03,365 --> 00:54:05,033 ‫אני משתוקק לקבל חדר משלי.‬ 861 00:54:06,159 --> 00:54:07,827 ‫אבל אני לא חושב שזה יקרה בקרוב.‬ 862 00:54:07,911 --> 00:54:10,038 ‫הדברים של ניו יורק, הנה המזוודה שלי.‬ 863 00:54:11,539 --> 00:54:16,711 ‫זה היה בארון בביתה של סבתי.‬ 864 00:54:17,879 --> 00:54:21,132 ‫זה היה של סבא שלי,‬ ‫שהלך לעולמו לפני כמה שנים.‬ 865 00:54:21,216 --> 00:54:23,051 ‫הוא היה יקר לנו מאוד.‬ 866 00:54:24,344 --> 00:54:25,512 ‫ככה הוא נראה.‬ 867 00:54:28,515 --> 00:54:30,225 ‫יום הולדת שמח.‬ ‫-תודה.‬ 868 00:54:30,976 --> 00:54:31,935 ‫תודה.‬ 869 00:54:34,354 --> 00:54:37,107 ‫זה מדוד פונצ'ו שלך.‬ 870 00:54:38,733 --> 00:54:40,610 ‫עדיין מגיעה מתנה ממני.‬ 871 00:54:41,778 --> 00:54:43,571 ‫יש לי סיכה של המלך הדלי...‬ 872 00:54:44,698 --> 00:54:46,533 ‫שאני רוצה לענוד על הבמה.‬ 873 00:54:46,658 --> 00:54:50,578 ‫כל המועמדים הסופיים בתחרות האזורית ‬ ‫הצטלמו ביחד, ושמו את הצילום על סיכה.‬ 874 00:54:51,246 --> 00:54:53,456 ‫אז חשבתי שיהיה מעולה...‬ 875 00:54:53,540 --> 00:54:58,920 ‫לשים על הכיסים כאן את המלך הדלי,‬ ‫ואת שאר המועמדים הסופיים בתחרות האזורית.‬ 876 00:54:59,004 --> 00:55:03,633 ‫כדי שאוכל להביא את כולם לבמה איתי ‬ ‫כי הם העניקו לי השראה רבה.‬ 877 00:55:03,717 --> 00:55:06,803 ‫ובנוסף, להביא את סבא שלי שהוא באמת...‬ 878 00:55:08,972 --> 00:55:11,308 ‫חלק מהסיבה שאני מי שאני.‬ 879 00:55:11,933 --> 00:55:15,478 ‫אז זה נכנס למזוודה הזאת.‬ 880 00:55:15,603 --> 00:55:19,274 ‫הוא היה גאה מאוד שאני נוסע לניו יורק.‬ 881 00:55:19,357 --> 00:55:21,234 ‫- ניו יורק -‬ 882 00:55:27,615 --> 00:55:28,700 ‫עשינו זאת.‬ 883 00:55:28,783 --> 00:55:33,830 ‫להגיע כל כך רחוק, חשבתי לעצמי, "זה מטורף".‬ 884 00:55:33,913 --> 00:55:35,749 ‫לראות את זה במו עיניי.‬ 885 00:55:37,167 --> 00:55:40,545 ‫אלוהים. אני עומדת להתעלף.‬ 886 00:55:41,838 --> 00:55:43,131 ‫היי.‬ ‫-מה שלומכם?‬ 887 00:55:43,214 --> 00:55:46,134 ‫אתם צריכים עזרה, חברים?‬ ‫-תודה‬ 888 00:55:46,217 --> 00:55:47,052 ‫- מלון ולינגטון -‬ 889 00:55:47,177 --> 00:55:50,305 ‫יש לו מבטא ניו יורקי. זה כל כך מגניב.‬ 890 00:55:53,058 --> 00:55:56,770 ‫אם תהיו מחוץ לחדר שלכם לאחר שעת העוצר,‬ ‫לא תורשו להתחרות.‬ 891 00:55:57,771 --> 00:55:59,439 ‫אנחנו לא רוצים זאת.‬ ‫-ממש לא.‬ 892 00:56:00,148 --> 00:56:02,776 ‫האם מוקדם מדי לשאול אילו מונולוגים תבצעו?‬ 893 00:56:02,859 --> 00:56:04,778 ‫אני עושה את רנה מ"ג'יטני".‬ 894 00:56:06,237 --> 00:56:08,490 ‫אני עושה את בוי וילי מ"שיעור הפסנתר".‬ 895 00:56:08,573 --> 00:56:10,825 ‫אני עושה את קאטלר‬ ‫מ"ישבנה השחור של מא רייני".‬ 896 00:56:11,409 --> 00:56:13,745 ‫אנחנו נצפה ב"פעם על האי הזה" הערב.‬ 897 00:56:13,828 --> 00:56:17,332 ‫נעשה קצת... נגיד שלום להיילי קילגור,‬ 898 00:56:17,415 --> 00:56:21,419 ‫שהשתתפה בתחרות המונולוגים ‬ ‫של אוגוסט וילסון.‬ 899 00:56:21,503 --> 00:56:24,756 ‫היא לא ניצחה. הוא רק השתתפה בה. שתדעו.‬ 900 00:56:24,839 --> 00:56:28,426 ‫אני נרגשת לקראת ההופעות בברודוויי.‬ ‫אני נרגשת לראות אותן.‬ 901 00:56:28,510 --> 00:56:32,931 ‫אני רוצה לצפות ב"ילדים של אל פחות".‬ ‫-כן, גם אני. סליחה, אני נוטה לגעת באנשים.‬ 902 00:56:33,014 --> 00:56:35,266 ‫-אבל כן. גם אני.‬ ‫-זה בסדר. אני אוהב לחבק.‬ 903 00:56:35,350 --> 00:56:36,184 ‫גם אני.‬ 904 00:56:37,894 --> 00:56:40,313 ‫אני אוהב לחבק.‬ ‫-אני אוהבת חיבוקים.‬ 905 00:56:48,780 --> 00:56:53,868 ‫רציתי להודות לך שוב‬ ‫ולכל האחרים שמפיקים את התחרות הזאת,‬ 906 00:56:53,952 --> 00:56:56,413 ‫כי כפי שאמרתי למורים שלי,‬ 907 00:56:56,496 --> 00:57:00,041 ‫אף פעם לא חשבתי שמישהי כמוני ‬ ‫מהשיכונים בדרום בוסטון‬ 908 00:57:00,125 --> 00:57:03,044 ‫תקבל פעם הזדמנות להופיע על במה בברודוויי.‬ 909 00:57:03,128 --> 00:57:05,797 ‫אז תודה.‬ ‫-תודה לך.‬ 910 00:57:06,589 --> 00:57:08,383 ‫פשוט תמשיכו לדבוק במי שאתם.‬ 911 00:57:08,466 --> 00:57:11,386 ‫אני נער כפר מטלהסי, פלורידה, זה מי שאני.‬ 912 00:57:11,469 --> 00:57:15,598 ‫וככל שאמשיך לדבוק בזה,‬ ‫להחזיק בזה ולקבל את זה,‬ 913 00:57:15,682 --> 00:57:17,684 ‫אוכל לממש את גורלי.‬ 914 00:57:17,767 --> 00:57:21,479 ‫עליכם לומר, "היי, אני מסיאטל, משם אני בא.‬ ‫אני עושה את הקטע שלי".‬ 915 00:57:21,563 --> 00:57:24,399 ‫תהיו מי שאתם. וזה מספיק.‬ 916 00:57:25,150 --> 00:57:27,777 ‫כשאני מביט בכם, אני רוצה לבכות.‬ 917 00:57:27,861 --> 00:57:30,405 ‫כי כשאני אומר לכם ‬ ‫שכאשר התחלנו לקיים את התחרות‬ 918 00:57:30,488 --> 00:57:34,117 ‫היא נערכה רק בבית ספר אחד,‬ ‫ועשינו את זה כי איבדנו חבר.‬ 919 00:57:34,200 --> 00:57:35,577 ‫היו לו חמישה חודשים לחיות.‬ 920 00:57:36,161 --> 00:57:37,370 ‫והוא הלך לעולמו.‬ 921 00:57:37,454 --> 00:57:42,834 ‫והוא נתן כל מה שהיה לו, ‬ ‫כאדם וכאמן, לאמריקה.‬ 922 00:57:42,917 --> 00:57:47,755 ‫זאת כל המטרה של הפרויקט הזה.‬ ‫ואני פשוט שמח שאתם כאן.‬ 923 00:57:47,839 --> 00:57:51,801 ‫אז קחו את הזמן להכיר אנשים.‬ ‫אל תישאר רק עם הקבוצה שלכם.‬ 924 00:57:51,885 --> 00:57:55,138 ‫תיהנו מהזמן שלכם כאן, ‬ ‫תיהנו להכיר זה את זה,‬ 925 00:57:55,263 --> 00:58:00,310 ‫תיהנו לשאול שאלות אחד את השני.‬ ‫תדברו על אוגוסט וילסון ועל החיים.‬ 926 00:58:01,102 --> 00:58:02,103 ‫בואו נעשה חיים!‬ 927 00:58:10,987 --> 00:58:14,741 ‫במיוחד מאחר שאני משיקגו,‬ ‫קניות בניו יורק נראות כל כך אלגנטיות.‬ 928 00:58:16,910 --> 00:58:21,789 ‫היא מפורסמת יותר, אבל קורטני טובה יותר.‬ ‫בעצם, למען האמת, קלואי… ‬ 929 00:58:22,415 --> 00:58:23,541 ‫קלואי הייתה האהובה עליי.‬ 930 00:58:26,211 --> 00:58:29,172 ‫- פעם על האי הזה‬ ‫המחזמר -‬ 931 00:58:34,511 --> 00:58:36,930 ‫זה היה כל כך טוב. ‬ ‫-כל כך טוב.‬ 932 00:58:40,642 --> 00:58:42,227 ‫- היילי קילגור‬ ‫שחקנית מועמדת לטוני -‬ 933 00:58:42,310 --> 00:58:44,521 ‫יש שאלות? זה מרגיש כל כך רשמית.‬ ‫אני ממש לא רשמית.‬ 934 00:58:44,604 --> 00:58:46,147 ‫איזה מונולוג עשית כשהשתתפת בתחרות?‬ 935 00:58:46,231 --> 00:58:50,527 ‫השתתפתי בתחרות פעמיים.‬ ‫פעם אחת בתחרות האזורית ופעם עליתי ללאומית.‬ 936 00:58:50,610 --> 00:58:53,655 ‫ביצעתי את מא רייני‬ ‫מ"ישבנה השחור של מא רייני" בפעם הראשונה.‬ 937 00:58:53,738 --> 00:58:57,367 ‫וביצעתי את רוז מ"גדרות" בפעם השנייה.‬ 938 00:58:57,450 --> 00:58:59,244 ‫בת כמה את?‬ ‫-אני בת 19.‬ 939 00:59:01,913 --> 00:59:05,792 ‫מה העצה הכי טובה‬ ‫שאת יכולה לתת לשחקנים צעירים?‬ 940 00:59:05,875 --> 00:59:11,297 ‫תמיד תהיו אתם. פשוט תעשו את עצמכם.‬ ‫כי אתה לא יכולים להיות אף אחד אחר. נכון?‬ 941 00:59:11,923 --> 00:59:16,636 ‫העובדה שהצלחתם להגיע כל כך רחוק ‬ ‫אחרי שעבדתם כל כך קשה‬ 942 00:59:16,719 --> 00:59:18,429 ‫היא מדהימה.‬ 943 00:59:18,555 --> 00:59:20,848 ‫תיהנו בגדול. בהצלחה, חבר'ה.‬ 944 00:59:28,189 --> 00:59:29,482 ‫איזה מונולוג אתה עושה?‬ 945 00:59:29,566 --> 00:59:31,526 ‫המלך הדלי.‬ ‫-המלך הדלי?‬ 946 00:59:31,609 --> 00:59:34,070 ‫גם הדמות הזאת קשה מאוד.‬ ‫-כן.‬ 947 00:59:57,927 --> 00:59:59,262 ‫- אוגוסט וילסון -‬ 948 00:59:59,345 --> 01:00:02,849 ‫- יום לפני הגמר -‬ 949 01:00:04,851 --> 01:00:08,104 ‫שלום לכולם. הצעד הראשון הוא‬ ‫שהגעתם לתיאטרון בברודוויי.‬ 950 01:00:09,147 --> 01:00:10,064 ‫הנה אתם כאן.‬ 951 01:00:10,732 --> 01:00:14,152 ‫לאוגוסט היה מחזה אחד בתיאטרון הזה,‬ ‫שהיה "המלך הדלי השני".‬ 952 01:00:14,277 --> 01:00:20,533 ‫וכשהוא חלה, חשבנו לא רק ‬ ‫על הדרך הטובה ביותר לשנות את שם התיאטרון,‬ 953 01:00:20,617 --> 01:00:23,328 ‫שבסופו של דבר הוא החתימה ‬ ‫של אוגוסט בניאון בחזית...‬ 954 01:00:23,411 --> 01:00:25,622 ‫- ג'ק וירטל‬ ‫מפיק 6 מחזות מאת אוגוסט וילסון -‬ 955 01:00:25,705 --> 01:00:28,166 ‫אבל גם איך להשתמש בתיאטרון ‬ ‫באופן שיכבד את המורשת שלו.‬ 956 01:00:28,249 --> 01:00:31,127 ‫וזה הוביל להקמת החדר הזה ‬ ‫שאתה יושבים בו עכשיו,‬ 957 01:00:31,210 --> 01:00:34,255 ‫שמתפקד כמחווה לכל עשר המחזות.‬ 958 01:00:34,339 --> 01:00:39,093 ‫אפשר להסתובב בו‬ ‫ולראות פריטי מזכרות שונים מההפקות האלה.‬ 959 01:00:40,261 --> 01:00:42,680 ‫- ישבנה השחור של מא רייני -‬ 960 01:00:43,264 --> 01:00:46,017 ‫זאת וופי גולדברג?‬ ‫-כן, זאת וופי.‬ 961 01:00:49,312 --> 01:00:54,067 ‫רבים מהילדים שמשתתפים בתחרות נרעשים ‬ 962 01:00:54,150 --> 01:00:56,444 ‫מהגילוי שהקול הזה קיים.‬ 963 01:00:56,527 --> 01:01:02,742 ‫הם לא ידעו שמישהו כתב בקול ‬ ‫שהם מזהים ביחס לדברים שחשובים להם.‬ 964 01:01:02,825 --> 01:01:05,328 ‫ועבור רבים מהם, זאת היסטוריה.‬ 965 01:01:05,411 --> 01:01:06,704 ‫- המורשת של משפחה אמריקאית -‬ 966 01:01:06,788 --> 01:01:08,331 ‫- גדרות -‬ 967 01:01:08,414 --> 01:01:11,292 ‫עולמם הנוכחי של בני 17,‬ 968 01:01:11,376 --> 01:01:14,879 ‫הוא לא העולם של "ישבנה השחור של מא רייני"‬ ‫או של "בואו ולכתו של ג'ו טרנר".‬ 969 01:01:15,505 --> 01:01:17,507 ‫אבל הנושאים בהם עדכניים מאוד.‬ 970 01:01:19,258 --> 01:01:23,346 ‫אוגוסט מדבר על כליאה המונית ‬ ‫של גברים שחורים ושל נשים שחורות,‬ 971 01:01:23,429 --> 01:01:24,764 ‫אלימות משטרתית,‬ 972 01:01:24,847 --> 01:01:29,686 ‫אנשים רגילים שנדרשים‬ ‫להיאבק על כל חלק בקיומם‬ 973 01:01:29,811 --> 01:01:33,981 ‫בגלל המבנים הגדולים יותר של גזענות.‬ 974 01:01:35,608 --> 01:01:41,322 ‫אם המחזה הזה נכתב לפני זמן רב,‬ ‫וזה עדיין קורה, עלינו לעשות משהו בעניין.‬ 975 01:01:43,491 --> 01:01:47,203 ‫הוא מצליח לתאר במדויק מה זה להיות אישה.‬ 976 01:01:47,286 --> 01:01:48,746 ‫- לשבור מחסומים -‬ 977 01:01:48,830 --> 01:01:51,541 ‫המקרים שבהם דוחפים אותך הצידה,‬ 978 01:01:51,624 --> 01:01:56,504 ‫שמזלזלים בך, משתיקים אותך, ‬ ‫שלא מכבדים אותך, הפכו לעניין קבוע עם הזמן.‬ 979 01:02:00,550 --> 01:02:03,970 ‫בחייה של אישה שחורה,‬ 980 01:02:05,138 --> 01:02:11,686 ‫היא נאלצת להיאבק רק כדי להיראות ‬ ‫וכדי שיכירו בקיומה.‬ 981 01:02:12,311 --> 01:02:14,480 ‫זה בהחלט מאלץ אותך לעבוד קשה יותר.‬ 982 01:02:16,482 --> 01:02:20,111 ‫נדמה שככל שדברים משתנים, ‬ ‫כך הם נשארים אותו הדבר.‬ 983 01:02:22,864 --> 01:02:28,286 ‫כל מחזאי שכותב מחזה לכל עשור במאה ה-20‬ 984 01:02:29,120 --> 01:02:32,582 ‫רוצה שתדעו משהו על ההיסטוריה ‬ ‫כמו גם על האמנות.‬ 985 01:02:33,708 --> 01:02:37,336 ‫ואם הם יכולים למצוא קול‬ 986 01:02:38,254 --> 01:02:41,257 ‫בשנות העשרה, בשנות ה-30, ‬ ‫בשנות ה-20, בשנות ה -40,‬ 987 01:02:42,383 --> 01:02:47,513 ‫שמדבר אליהם, והוא נותן להם איזושהי הבנה‬ 988 01:02:48,097 --> 01:02:52,185 ‫על הטבע האוניברסלי והנצחי של הרוח האנושית.‬ 989 01:02:52,852 --> 01:02:55,396 ‫אם תוכלו להבין מאיפה באתם,‬ 990 01:02:55,480 --> 01:02:58,232 ‫יש לכם סיכוי טוב יותר ‬ ‫להמשיך למקום שאתם חלק ממנו.‬ 991 01:03:01,694 --> 01:03:04,614 ‫זוהי יכולת ההתאוששות של הרוח האנושית‬ 992 01:03:04,697 --> 01:03:08,618 ‫שעל אף כל הבעיות‬ ‫שהן חלק בלתי נפרד מלהיות שחורים באמריקה.‬ 993 01:03:10,495 --> 01:03:14,123 ‫היכולת לשיר את השיר הזה, ‬ ‫את השיר הרוחני הזה,‬ 994 01:03:14,207 --> 01:03:18,544 ‫את היכולת לספוג ולא להישבר.‬ 995 01:03:21,088 --> 01:03:23,174 ‫איך אנשים מוצאים את השיר שלהם?‬ 996 01:03:23,257 --> 01:03:25,551 ‫טוב, אני חושב, ראשית, יש להם אותו.‬ 997 01:03:26,594 --> 01:03:30,097 ‫הם רק צריכים להבין את זה,‬ ‫ואז הם צריכים ללמוד לשיר אותו.‬ 998 01:03:30,181 --> 01:03:31,182 ‫- אוגוסט וילסון -‬ 999 01:03:42,318 --> 01:03:45,321 ‫- יום התחרות -‬ 1000 01:03:45,446 --> 01:03:46,656 ‫שלום.‬ ‫-היי.‬ 1001 01:03:46,739 --> 01:03:47,657 ‫היי.‬ 1002 01:03:48,324 --> 01:03:52,495 ‫אני לא קולטת שהתחרות מתקיימת הערב.‬ 1003 01:03:52,578 --> 01:03:55,122 ‫אז אסור לי להגיד "עכשיו"?‬ 1004 01:03:55,206 --> 01:03:56,332 ‫לא.‬ ‫-בסדר.‬ 1005 01:03:56,415 --> 01:03:57,792 ‫תאמרי את הטקסט בצורה מושלמת.‬ 1006 01:03:57,875 --> 01:03:58,835 ‫הבנתי אותך.‬ ‫-בסדר.‬ 1007 01:03:58,918 --> 01:04:03,881 ‫אמרת, "הגברים האלה,‬ ‫ככל שאת מנסה להחזיק אותם".‬ 1008 01:04:04,674 --> 01:04:06,342 ‫לא "הגברים האלה". "הם, הגברים".‬ ‫-טוב.‬ 1009 01:04:06,425 --> 01:04:09,887 ‫את עדיין יכול לתת לי את אותו הדבר ‬ ‫שאתה מנסה להעביר לקהל‬ 1010 01:04:09,971 --> 01:04:12,390 ‫מבלי לפרק את קצב המשפט.‬ 1011 01:04:12,515 --> 01:04:13,975 ‫אתה מבין את זה?‬ ‫-כן.‬ 1012 01:04:23,484 --> 01:04:25,027 ‫אתם מופיעים בברודוויי!‬ 1013 01:04:35,496 --> 01:04:37,582 ‫- שמור לשופטים -‬ 1014 01:04:39,625 --> 01:04:42,461 ‫- ההיסטוריה מתרחשת במנהטן -‬ 1015 01:05:07,236 --> 01:05:11,657 ‫אנחנו שמחים לקבל אתכם לשנתה העשירית‬ 1016 01:05:11,741 --> 01:05:13,993 ‫של תחרות המונולוג מאת אוגוסט וילסון.‬ 1017 01:05:14,076 --> 01:05:16,287 ‫עשר שנים. עשר שנים.‬ 1018 01:05:17,330 --> 01:05:22,209 ‫כאן הטור עוצר, ‬ ‫תחכו בטור עד שנהיה מוכנים לכניסה שלכם.‬ 1019 01:05:22,335 --> 01:05:26,547 ‫אנחנו גאים מאוד להיות חלק מהחוויה הזאת‬ 1020 01:05:26,631 --> 01:05:30,009 ‫בתיאטרון אוגוסט וילסון בברודוויי.‬ 1021 01:05:32,762 --> 01:05:35,973 ‫הצעירים היום נשפטים על מאפייני הדמויות,‬ 1022 01:05:36,807 --> 01:05:42,813 ‫על המיקוד, על האנרגיה, על הבנת הטקסט ‬ ‫ועל הדיוק בטקסט.‬ 1023 01:05:43,898 --> 01:05:45,107 ‫גבירותיי ורבותיי,‬ 1024 01:05:46,067 --> 01:05:52,114 ‫מחזור 2018‬ ‫של גמר תחרות המונולוגים מאת אוגוסט וילסון!‬ 1025 01:05:52,865 --> 01:05:53,991 ‫הנה הם!‬ 1026 01:06:07,713 --> 01:06:08,798 ‫בואו נתחיל.‬ 1027 01:06:08,881 --> 01:06:10,091 ‫בסדר.‬ 1028 01:06:10,174 --> 01:06:13,886 ‫החיילת הווילסוניאנית הראשונה שעולה לבמה,‬ ‫קאלי הולי.‬ 1029 01:06:25,982 --> 01:06:28,818 ‫אייברי, אני לא מוכנה להתחתן עכשיו.‬ 1030 01:06:29,652 --> 01:06:31,028 ‫- ברניס מ"שיעור הפסנתר" -‬ 1031 01:06:31,112 --> 01:06:33,155 ‫לא אמרתי כלום על סגירה.‬ 1032 01:06:33,239 --> 01:06:36,409 ‫נשארה בי הרבה אישה.‬ 1033 01:06:37,910 --> 01:06:39,996 ‫ידיי מלאות עבודה עם מרית'ה.‬ 1034 01:06:40,079 --> 01:06:43,416 ‫יש לי מספיק אנשים לאהוב ולטפל בהם.‬ 1035 01:06:45,668 --> 01:06:49,046 ‫אתה רוצה לומר לי ‬ ‫שאישה לא יכולה להיות כלום בלי גבר.‬ 1036 01:06:49,714 --> 01:06:51,215 ‫אבל אתה בסדר, מה?‬ 1037 01:06:52,299 --> 01:06:56,595 ‫אתה יכול פשוט לצאת מכאן, בלעדיי,‬ ‫בלי אישה,‬ 1038 01:06:57,430 --> 01:06:59,223 ‫אתה עדיין תהיה גבר.‬ 1039 01:07:00,307 --> 01:07:01,225 ‫זה בסדר.‬ 1040 01:07:01,892 --> 01:07:04,020 ‫אף אחד לא ישאל אותך,‬ 1041 01:07:04,103 --> 01:07:08,441 ‫"אייברי, מי יש לך שאוהב אותך?"‬ 1042 01:07:08,524 --> 01:07:09,984 ‫זה בסדר בשבילך.‬ 1043 01:07:10,735 --> 01:07:14,655 ‫אבל כולם ידאגו בקשר לברניס.‬ 1044 01:07:15,656 --> 01:07:18,451 ‫"איך ברניס תטפל בעצמה?"‬ 1045 01:07:19,285 --> 01:07:22,413 ‫"איך היא תגדל את הילד הזה בלי גבר?"‬ 1046 01:07:23,456 --> 01:07:26,208 ‫"מעניין מה היא עושה עם עצמה?"‬ 1047 01:07:27,793 --> 01:07:30,337 ‫"איך היא תחיה ככה?"‬ 1048 01:07:31,922 --> 01:07:35,301 ‫לכולם יש כל מיני שאלות לברניס.‬ 1049 01:07:35,384 --> 01:07:40,723 ‫כולם תמיד אומרים לי‬ ‫שאני לא יכולה להיות אישה אלא אם יש לי גבר.‬ 1050 01:07:43,142 --> 01:07:45,436 ‫כל הזמן ראיתי את הפנים שלך ‬ ‫בלוויה של אימא שלך.‬ 1051 01:07:45,519 --> 01:07:47,146 ‫- בקר מתוך "ג'יטני" -‬ 1052 01:07:47,229 --> 01:07:51,901 ‫איך עמדת שם ולא אמרת אף מילה‬ ‫עמדת שם עם מבט זועף.‬ 1053 01:07:52,985 --> 01:07:55,404 ‫ועכשיו תיכנס לכאן ותלעג לי‬ 1054 01:07:55,488 --> 01:07:58,115 ‫כי לא דפקתי את מר רנד בתחת שלו.‬ 1055 01:08:00,743 --> 01:08:02,286 ‫רוצה לדעת למה?‬ 1056 01:08:02,369 --> 01:08:03,496 ‫אני אגיד לך למה.‬ 1057 01:08:05,289 --> 01:08:07,958 ‫כי התחת השחור שלך בכה מרעב.‬ 1058 01:08:09,001 --> 01:08:12,338 ‫וולטר קלי הכניס את היד שלו ‬ ‫עמוק מתחת לשמלה שלי...‬ 1059 01:08:12,421 --> 01:08:13,714 ‫- רובי מ"המלך הדלי השני" -‬ 1060 01:08:13,798 --> 01:08:16,966 ‫והוא נגע בי שם.‬ ‫אמרתי לו להפסיק, הוא רק צחק.‬ 1061 01:08:17,051 --> 01:08:19,053 ‫שתינו מבקבוק בירה.‬ 1062 01:08:19,136 --> 01:08:21,805 ‫לקחתי את הבקבוק ושברתי אותו ‬ ‫על ידית המכונית.‬ 1063 01:08:21,889 --> 01:08:25,100 ‫חתכתי את היד בצורה רצינית,‬ ‫אבל הצמדתי את הזכוכית לגרון שלו.‬ 1064 01:08:25,225 --> 01:08:28,062 ‫אמרתי לו שאני רוצה שהוא יטעם את הדם שלי‬ 1065 01:08:28,145 --> 01:08:32,108 ‫כי אם הוא לא יוציא את היד שלו מהשמלה שלי,‬ ‫אני אטעם את שלו.‬ 1066 01:08:32,733 --> 01:08:35,069 ‫היה שם איזה בחור פעם...‬ 1067 01:08:35,152 --> 01:08:37,029 ‫- קאטלר מתוך "ישבנה השחור של מא רייני" -‬ 1068 01:08:37,113 --> 01:08:39,573 ‫בעיירה ששמה בולינגברוק, כ-150 ק"מ ממייקון.‬ 1069 01:08:39,657 --> 01:08:40,908 ‫אנחנו ניגנו מוזיקה לריקוד,‬ 1070 01:08:40,991 --> 01:08:43,868 ‫והם נתנו שם פרס של 20 דולר‬ ‫לרקדני ה"סלואו דראג" הכי טובים.‬ 1071 01:08:43,953 --> 01:08:49,250 ‫סלואו דראג הסתכל על התחרות,‬ ‫הוא ירד מבמת התזמורת,‬ 1072 01:08:49,332 --> 01:08:52,211 ‫תפס את אחת הבחורות שם ונצמד אליה‬ 1073 01:08:52,294 --> 01:08:57,299 ‫כמו זבוב לג'לי, כמו עץ לדבק.‬ 1074 01:08:57,383 --> 01:09:03,389 ‫הוא גרם לבחורה הזאת לצעוק ולצווח‬ ‫וכולם עצרו כדי להביט.‬ 1075 01:09:04,890 --> 01:09:06,100 ‫הבחור הזה נכנס...‬ 1076 01:09:07,518 --> 01:09:09,103 ‫הבחור של הבחורה הזאת,‬ 1077 01:09:09,185 --> 01:09:13,357 ‫ושלף סכין באורך 30 ס"מ במשיכה איטית.‬ 1078 01:09:13,439 --> 01:09:14,859 ‫זוכר את זה, סלואו דראג?‬ 1079 01:09:16,234 --> 01:09:17,736 ‫אנשים תפסו מרחק.‬ 1080 01:09:17,819 --> 01:09:22,366 ‫הם הסתתרו מתחת לשולחנות,‬ ‫כי הם חשבו שתפרוץ קטטה.‬ 1081 01:09:22,448 --> 01:09:25,452 ‫סלואו דראג רק הסתכל מעבר לכתף של הבחורה‬ 1082 01:09:25,536 --> 01:09:27,037 ‫על הבחור ואמר,‬ 1083 01:09:28,747 --> 01:09:31,667 ‫"אדוני, אם תפסיק לצעוק ותחכה רגע,‬ 1084 01:09:31,750 --> 01:09:33,919 ‫אתה תראה שאני עושה לך טובה.‬ 1085 01:09:34,545 --> 01:09:40,301 ‫אני עוזר לבחורה הזאת לזכות בעשרה דולר‬ ‫כדי שהיא תוכל לקנות לך שעון זהב."‬ 1086 01:09:40,926 --> 01:09:43,720 ‫הוא היה המנהל שלי במשך שש שנים...‬ 1087 01:09:43,804 --> 01:09:45,723 ‫- מא רייני‬ ‫מתוך "ישבנה השחור של מא רייני" -‬ 1088 01:09:45,805 --> 01:09:49,768 ‫והפעם היחידה שהוא הזמין אותי לבית הזה ‬ ‫הייתה כדי לשיר לכמה חברים שלו.‬ 1089 01:09:49,852 --> 01:09:52,604 ‫עכשיו, אם אתה צבעוני,‬ ‫והם יכולים להרוויח עליך כסף,‬ 1090 01:09:53,564 --> 01:09:55,065 ‫אז אתה בסדר איתם.‬ 1091 01:09:55,608 --> 01:09:58,944 ‫אחרת אתה סתם כלב בסמטה.‬ 1092 01:10:01,071 --> 01:10:05,034 ‫אני לא אגדל אף ילד כדי שמישהו יירה בו.‬ 1093 01:10:06,410 --> 01:10:07,953 ‫- טוניה מתוך "המלך הדלי השני " -‬ 1094 01:10:08,037 --> 01:10:10,331 ‫כדי שהחברים שלו יירו בו.‬ 1095 01:10:12,499 --> 01:10:15,711 ‫כדי שהמשטרה תירה בו.‬ 1096 01:10:18,255 --> 01:10:22,384 ‫למה שארצה להביא עוד חיים לעולם הזה ‬ ‫שלא מכבד את החיים?‬ 1097 01:10:24,678 --> 01:10:27,806 ‫אני לא מצטער על שום דבר שעשיתי,‬ ‫וגם לא מתכוון להצטער.‬ 1098 01:10:27,890 --> 01:10:29,308 ‫- קינג מתוך "המלך הדלי השני" -‬ 1099 01:10:29,391 --> 01:10:32,895 ‫אני אדאג לכך‬ ‫כי אני אעשה את הדבר הנכון. תמיד.‬ 1100 01:10:32,978 --> 01:10:34,813 ‫אני לא יכול לעשות שום דבר אחר.‬ 1101 01:10:34,980 --> 01:10:39,109 ‫אולי לא נסכים מה זה,‬ ‫אבל אני יודע מה נכון בשבילי.‬ 1102 01:10:39,193 --> 01:10:41,445 ‫כל עוד אני נושם לתוך הגוף שלי,‬ 1103 01:10:41,528 --> 01:10:45,032 ‫אעשה את הדבר הנכון בשבילי. ‬ ‫על מה אני צריך להצטער?‬ 1104 01:10:45,115 --> 01:10:47,576 ‫אנשים אומרים,‬ ‫"אתה לא מצטער שהרגת את פרנל?"‬ 1105 01:10:47,660 --> 01:10:49,245 ‫אני לא מצטער שהרגתי את פרנל.‬ 1106 01:10:49,328 --> 01:10:51,747 ‫לכושי הגיע למות. הוא חתך לי את הפנים.‬ 1107 01:10:52,665 --> 01:10:54,750 ‫אמרתי לשופט, "לא אשם".‬ 1108 01:10:55,584 --> 01:10:56,835 ‫הם חשבו שאני צוחק.‬ 1109 01:10:57,544 --> 01:11:00,214 ‫אני אומר, "הבן זונה חתך אותי.‬ 1110 01:11:00,297 --> 01:11:03,425 ‫למה זה לא בסדר שהרגתי אותו? ‬ ‫זה היגיון פשוט."‬ 1111 01:11:05,010 --> 01:11:06,637 ‫לא אכפת לי מה החוק אומר.‬ 1112 01:11:06,720 --> 01:11:09,640 ‫החוק לא מבין את זה. ‬ ‫אין מצב שהוא מבין את זה.‬ 1113 01:11:10,349 --> 01:11:13,769 ‫הם רוצים לקחת אותי ולכלוא אותי. ‬ ‫איפה ההבנה?‬ 1114 01:11:13,852 --> 01:11:16,647 ‫אם שודד פורץ לבית של גבר לבן ‬ ‫כדי לגנוב את הטלוויזיה שלו,‬ 1115 01:11:16,730 --> 01:11:19,400 ‫והגבר הלבן יורה בו, ‬ ‫הם לא אומרים שהוא טועה.‬ 1116 01:11:19,483 --> 01:11:20,985 ‫החוק מבין את זה.‬ 1117 01:11:21,568 --> 01:11:24,405 ‫הם טופחים לו על הגב ואומרים לו ללכת הביתה.‬ 1118 01:11:25,531 --> 01:11:26,740 ‫אתם מבינים מה אני אומר?‬ 1119 01:11:27,366 --> 01:11:29,326 ‫חבר המושבעים חזר ואמר "אשם".‬ 1120 01:11:29,410 --> 01:11:33,080 ‫הם שואלים אותם אחד אחר השני. ‬ ‫כולם אומרים "אשם".‬ 1121 01:11:33,163 --> 01:11:37,001 ‫היו שם תשעה גברים לבנים ושלוש נשים לבנות.‬ 1122 01:11:37,084 --> 01:11:38,294 ‫כולם אומרים "אשם".‬ 1123 01:11:38,377 --> 01:11:40,129 ‫הם לא רצו להסתכל עליי!‬ 1124 01:11:40,212 --> 01:11:43,007 ‫אמרתי להם להסתכל עליי, להסתכל על הצלקת.‬ 1125 01:11:43,090 --> 01:11:46,468 ‫התקרבתי למקום שבו הם יוכלו לראות את הצלקת.‬ ‫השופט חטף התקף.‬ 1126 01:11:46,552 --> 01:11:51,223 ‫שישה סגני שריף התנפלו עליי מכל עבר,‬ ‫אמרו שניסיתי לתקוף את המושבעים.‬ 1127 01:11:51,307 --> 01:11:53,851 ‫אני רק רציתי להתקרב ‬ ‫כדי שיוכלו לראות את הפנים שלי.‬ 1128 01:11:53,934 --> 01:11:55,769 ‫הם ניסו לברוח דרך הדלת.‬ 1129 01:11:58,480 --> 01:12:01,942 ‫הם לקחו אותי והכניסו אותי לבידוד,‬ 1130 01:12:02,568 --> 01:12:04,028 ‫אמרו שאני פורע חוק.‬ 1131 01:12:07,740 --> 01:12:10,075 ‫אני לא סומכת על אף אחד מהגברים האלה.‬ 1132 01:12:10,909 --> 01:12:12,619 ‫- מולי מתוך "בואו ולכתו של ג'ו טרנר -‬ 1133 01:12:12,703 --> 01:12:15,622 ‫על ג'ק או על אף אחד אחר.‬ ‫הגברים האלה לא יוצלחים.‬ 1134 01:12:16,457 --> 01:12:17,624 ‫הם מחכים‬ 1135 01:12:18,250 --> 01:12:22,588 ‫עד שהם יכולים לקחת אישה‬ ‫לקשור אותה ולכלוא אותה איתם,‬ 1136 01:12:22,671 --> 01:12:25,382 ‫ואז הם מסתכלים מסביב‬ ‫אם הם יכולים להשיג עוד אחת.‬ 1137 01:12:25,466 --> 01:12:27,843 ‫מולי לא שמה לב אליהם.‬ 1138 01:12:28,719 --> 01:12:31,096 ‫כל אחד מהם טוב כמו השני, אם תשאלו אותי.‬ 1139 01:12:31,263 --> 01:12:34,183 ‫בחיים לא פגשתי אף גבר‬ ‫שלא רצה לעשות לאף אחד שום רע.‬ 1140 01:12:36,060 --> 01:12:38,562 ‫הגברים האלה עושים את כל התינוקות האלה.‬ 1141 01:12:39,229 --> 01:12:42,149 ‫ובורחים ומשאירים אותך לטפל בהם,‬ 1142 01:12:42,232 --> 01:12:45,235 ‫מדברים על זה שהם רוצים ‬ ‫לראות מה נמצא בצד השני של הגבעה.‬ 1143 01:12:45,402 --> 01:12:47,446 ‫אני אדאג שלא יהיו לי תינוקות.‬ 1144 01:12:49,114 --> 01:12:51,283 ‫אימא שלי לימדה אותי איך לעשות את זה.‬ 1145 01:12:52,242 --> 01:12:55,412 ‫מולי קנינגהם לא תהיה קשורה עם תינוקות.‬ 1146 01:12:57,414 --> 01:13:00,667 ‫היה לי פעם גבר שחשבתי שיש בו אהבה.‬ 1147 01:13:01,293 --> 01:13:04,171 ‫חזרתי הביתה יום אחד, ‬ ‫והוא אורז את המזוודה שלו.‬ 1148 01:13:05,214 --> 01:13:09,718 ‫אמר לי שמגיע זמן‬ ‫שבו אפילו החברים הכי טובים צריכים להיפרד.‬ 1149 01:13:10,803 --> 01:13:13,972 ‫הוא אמר שהוא ישלח לי‬ ‫משלוח מיוחד ביום מן הימים.‬ 1150 01:13:14,848 --> 01:13:16,600 ‫ראיתי אותו מבעד לחלון.‬ 1151 01:13:17,184 --> 01:13:20,187 ‫כשהוא נשא את המזוודה שלו לתחנת הרכבת,‬ 1152 01:13:20,813 --> 01:13:24,441 ‫ואמרתי שאם הוא ישלח לי משלוח מיוחד,‬ ‫אני לא אהיה שם לקבל אותו.‬ 1153 01:13:26,151 --> 01:13:27,194 ‫ואז הבנתי...‬ 1154 01:13:27,986 --> 01:13:30,864 ‫שככל שאת מנסה להיאחז בגברים האלה...‬ 1155 01:13:31,532 --> 01:13:34,743 ‫קל יותר לאיזו בחורה לבוא ולקחת אותם ממך.‬ 1156 01:13:36,870 --> 01:13:38,205 ‫מולי למדה את זה.‬ 1157 01:13:40,874 --> 01:13:41,917 ‫וזאת הסיבה ‬ 1158 01:13:42,543 --> 01:13:44,670 ‫שאני לא סומכת על אף אחד‬ ‫מלבד על האל הטוב,‬ 1159 01:13:44,753 --> 01:13:47,089 ‫ואני לא אוהבת אף אחד חוץ מאימא שלי.‬ 1160 01:13:49,174 --> 01:13:50,092 ‫תודה.‬ 1161 01:14:15,492 --> 01:14:19,246 ‫הצעירים האלה, הנוף שהם הולכים בו הוא קדוש.‬ 1162 01:14:19,913 --> 01:14:24,126 ‫אוגוסט הקריב את חייו‬ ‫כדי להעלות את המילים האלה על הנייר.‬ 1163 01:14:24,793 --> 01:14:29,089 ‫הוא אובחן כחולה בסרטן ב-2005.‬ 1164 01:14:29,840 --> 01:14:34,219 ‫זו בחירה איומה שעליך לעשות‬ ‫אם יש לך מחלה סופנית:‬ 1165 01:14:34,303 --> 01:14:36,346 ‫להאריך את החיים,‬ 1166 01:14:36,430 --> 01:14:40,017 ‫או לא לקחת תרופות ולא לקבל כימותרפיה,‬ 1167 01:14:40,100 --> 01:14:42,811 ‫ולחיות את חייך בכאב,‬ 1168 01:14:42,895 --> 01:14:45,522 ‫אבל להיות נוכח מאוד.‬ 1169 01:14:45,606 --> 01:14:47,107 ‫והוא בחר באפשרות השנייה.‬ 1170 01:14:49,902 --> 01:14:56,158 ‫באותה תקופה, הוא ועוזרו ‬ ‫עבדו ללא הפסקה כדי לסיים את "רדיו גולף"‬ 1171 01:14:56,241 --> 01:14:57,993 ‫והוא הגיע לקו הסיום.‬ 1172 01:14:58,076 --> 01:14:59,161 ‫ממש בקושי.‬ 1173 01:14:59,912 --> 01:15:04,082 ‫- אוגוסט וילסון, משורר התיאטרון ‬ ‫של אמריקה השחורה, הלך לעולמו בגיל 60 -‬ 1174 01:15:04,166 --> 01:15:07,961 ‫כששחקן צעיר נכנס לאחד מהמחזות האלה,‬ 1175 01:15:08,045 --> 01:15:11,173 ‫זה כמעט כמו להרים את מקל המנצחים‬ ‫שהוא השאיר שם.‬ 1176 01:15:11,256 --> 01:15:17,387 ‫כדי שדור חדש של אנשים‬ ‫יקבל את המודעות שהוא מציע.‬ 1177 01:15:19,014 --> 01:15:23,352 ‫כולם מקבלים את הקופסה עם כל עשרת המחזות.‬ 1178 01:15:26,230 --> 01:15:30,359 ‫אם אתה לא חלק מהתרבות הזאת ‬ ‫או מהקהילות האלה,‬ 1179 01:15:31,235 --> 01:15:36,740 ‫כדי לנסות להרגיש שהבנת תרבות אחרת ‬ ‫או קהילה שונה מאוד משלך,‬ 1180 01:15:36,823 --> 01:15:42,371 ‫בצורה מאוד אינסטינקטיבית ורגשית,‬ ‫דרך אנשים שלמדת לאהוב ולהאמין בהם,‬ 1181 01:15:42,496 --> 01:15:49,294 ‫אני חושב שזה דבר חשוב מאוד שאפשר לעשות ‬ ‫בניסיון ליצור קהילה רב תרבותית.‬ 1182 01:15:49,378 --> 01:15:52,422 ‫מכיוון שאוגוסט נתן קול לכל האנשים האלה,‬ 1183 01:15:53,090 --> 01:15:55,717 ‫הצעירים האלה יכולים למצוא את הקול שלהם.‬ 1184 01:15:56,635 --> 01:16:01,723 ‫אתם יודעים, המטרה היא לא‬ ‫שכולם כאן יהיו שחקנים או במאים.‬ 1185 01:16:01,848 --> 01:16:05,811 ‫המטרה היא לדעת‬ ‫שהם יכולים להיות כל דבר שהם רוצים להיות.‬ 1186 01:16:05,894 --> 01:16:08,522 ‫הם יכולים לעשות כל דבר שירצו לעשות.‬ 1187 01:16:08,605 --> 01:16:10,649 ‫הכול אפשרי, נכון?‬ 1188 01:16:10,732 --> 01:16:15,153 ‫בסדר, אז יש לנו כמה רופאים,‬ ‫יש לנו עורכי דין, יש לנו שחקנים.‬ 1189 01:16:15,237 --> 01:16:18,949 ‫אני לא יודע אם השאלה מי מנצח‬ ‫היא בהכרח כל כך חשובה.‬ 1190 01:16:19,032 --> 01:16:22,160 ‫רק להגיע לשם... ‬ ‫קודם כול, רק לעלות לבמה שם,‬ 1191 01:16:22,244 --> 01:16:25,664 ‫לעמוד שם למעלה ולעשות את זה,‬ ‫נדרש הרבה אומץ בשביל זה.‬ 1192 01:16:26,248 --> 01:16:32,379 ‫אני בטוחה שהיו שחקנים צעירים‬ ‫שעלו לשם על הבמה,‬ 1193 01:16:32,462 --> 01:16:38,343 ‫וגם אם הם לא היו רצו להיות שחקנים,‬ ‫בזכות אוגוסט וילסון ובזכות המילים האלה,‬ 1194 01:16:38,427 --> 01:16:43,599 ‫הם בוודאי חוו התגלויות מרעישות בחייהם.‬ ‫וריפוי נהדר.‬ 1195 01:16:43,682 --> 01:16:47,769 ‫וייתכן שהיו כמה אמנים שנוצרו תוך כדי כך.‬ 1196 01:16:47,853 --> 01:16:51,857 ‫אנשים שאמרו, "זה מה שאני רוצה לעשות."‬ 1197 01:16:52,482 --> 01:16:56,695 ‫בעולם שהוא לעתים באמת חסר חמלה,‬ 1198 01:16:59,072 --> 01:17:01,366 ‫אני חושבת שזה מעורר כבוד לרצות להיות אמן.‬ 1199 01:17:01,992 --> 01:17:03,577 ‫השופטים כבר אמרו לי‬ 1200 01:17:03,660 --> 01:17:07,539 ‫שזאת הייתה ההחלטה הכי קשה ‬ ‫שהיה עליהם לקבל במשך עשר שנים.‬ 1201 01:17:12,711 --> 01:17:13,962 ‫טוב.‬ 1202 01:17:17,215 --> 01:17:18,133 ‫מקום שלישי.‬ 1203 01:17:18,759 --> 01:17:22,095 ‫1,000 דולר לטסלין ג'וניור.‬ 1204 01:17:35,859 --> 01:17:38,111 ‫במקום השני, 2,000 דולר...‬ 1205 01:17:40,364 --> 01:17:41,865 ‫ניה סארפו.‬ 1206 01:17:54,086 --> 01:17:57,255 ‫במקום הראשון, 3,000 דולר...‬ 1207 01:18:03,345 --> 01:18:05,180 ‫ג'רארדו נווארו.‬ 1208 01:18:20,487 --> 01:18:24,032 ‫אנחנו מודים לכם שבאתם‬ ‫ונראה אתכם בשנה הבאה.‬ 1209 01:18:41,550 --> 01:18:42,759 ‫נפלא.‬ 1210 01:18:44,678 --> 01:18:45,887 ‫אני כל כך שמחה.‬ 1211 01:18:45,971 --> 01:18:47,055 ‫זה אדיר.‬ ‫-כן.‬ 1212 01:18:48,765 --> 01:18:53,437 ‫החוויה הזאת, בכנות, כל מה שאני יכולה לומר ‬ ‫הוא שאני אסירת תודה מעומק ליבי.‬ 1213 01:18:53,520 --> 01:18:57,941 ‫מה שבאמת היה חשוב הוא המסע ולא היעד.‬ 1214 01:18:58,525 --> 01:19:02,863 ‫ואני עדיין מנסה למצוא תשובות לשאלות שלי,‬ 1215 01:19:05,282 --> 01:19:10,412 ‫אבל הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת לעשות הרבה.‬ 1216 01:19:12,956 --> 01:19:19,171 ‫אם יש בתוכך מספיק אומץ,‬ ‫אתה יכול לעשות כל דבר אפשרי.‬ 1217 01:19:20,630 --> 01:19:24,384 ‫אם אין לך הרבה, ‬ ‫אתה תמיד מנסה להשיג יותר, אתה נעשה רעב.‬ 1218 01:19:24,968 --> 01:19:28,555 ‫אתה יודע? ותמיד ידעתי‬ ‫שנועדתי להיות משהו יותר.‬ 1219 01:19:29,514 --> 01:19:31,683 ‫היה שם משהו בשבילי. ידעתי את זה.‬ 1220 01:19:34,936 --> 01:19:40,567 ‫בזכות הסיפורים שלו,‬ ‫יש לי מושג טוב יותר מי אני כאדם.‬ 1221 01:19:41,109 --> 01:19:44,362 ‫יש לי מושג טוב יותר על השושלת שמאחוריי.‬ 1222 01:19:44,529 --> 01:19:48,200 ‫זה עזר לי להתפתח כאדם, ‬ ‫כאישה אפרו-אמריקאית,‬ 1223 01:19:48,283 --> 01:19:49,743 ‫וכאמנית תיאטרון,‬ 1224 01:19:49,826 --> 01:19:55,165 ‫אני מרגישה שיש לי עצמאות רבה יותר ‬ ‫ביחס לעצמי ועל מה שיש לי להציע.‬ 1225 01:19:55,832 --> 01:19:57,417 ‫אני אסירת תודה על ההזדמנות.‬ 1226 01:19:58,376 --> 01:20:02,214 ‫אוגוסט נתן לי את ההזדמנות‬ ‫לשים את עצמי שם בפעם הראשונה,‬ 1227 01:20:02,839 --> 01:20:04,174 ‫והראה לי...‬ 1228 01:20:05,592 --> 01:20:07,010 ‫שאני ראויה שיראו אותי.‬ 1229 01:20:07,719 --> 01:20:09,179 ‫אני ראויה שיראו אותי.‬ 1230 01:20:12,015 --> 01:20:14,976 ‫ניצחון היה, כמובן, משהו שלא ציפיתי לו.‬ 1231 01:20:15,602 --> 01:20:17,604 ‫אבל אני חושב שזה גם‬ ‫אומר הרבה על העבודה שלו.‬ 1232 01:20:17,687 --> 01:20:21,483 ‫שהיא מיועדת לכולם,‬ ‫ושהיא מדברת למען אלה שאינם נראים.‬ 1233 01:20:23,360 --> 01:20:27,572 ‫יש לי שיחות עם החברים שלי,‬ ‫שבהם אנחנו מדברים על חוסר ייצוג,‬ 1234 01:20:27,656 --> 01:20:31,034 ‫ואנחנו חושבים שזה משום שאנחנו השינוי.‬ 1235 01:20:31,618 --> 01:20:33,161 ‫אנחנו חייבים להיות השינוי.‬ 1236 01:20:35,872 --> 01:20:39,042 ‫רק לדעת שלמישהו אכפת, זאת העבודה שלנו.‬ 1237 01:20:39,459 --> 01:20:43,880 ‫עלינו לעשות כל מה שאנחנו יכולים למענם,‬ ‫לעודד אותם, להרים אותם ולבנות אותם‬ 1238 01:20:43,964 --> 01:20:46,049 ‫ולתת להם הזדמנות להתחרות.‬ 1239 01:20:46,174 --> 01:20:49,010 ‫לא כולם מגיעים לפסגה.‬ 1240 01:20:49,094 --> 01:20:52,097 ‫ומה ההגדרה של הפסגה?‬ 1241 01:20:54,140 --> 01:20:57,602 ‫יש לזכור את הצעד האחרון, שהוא משמעות.‬ 1242 01:20:57,727 --> 01:20:59,563 ‫- דודה אסתר‬ ‫"פנינת האוקיינוס" -‬ 1243 01:20:59,646 --> 01:21:03,066 ‫ומשמעות היא משהו הרבה יותר חשוב מפרסים.‬ 1244 01:21:03,733 --> 01:21:05,277 ‫היא קשורה למורשת.‬ 1245 01:21:06,069 --> 01:21:09,698 ‫הדבר הזה שרוצים להשאיר ‬ ‫לאחר שעוזבים את העולם.‬ 1246 01:21:12,868 --> 01:21:15,287 ‫ניצחון לא ישיג לכם שום דבר.‬ 1247 01:21:15,370 --> 01:21:17,914 ‫כי ברגע שזכיתם בפרס מסוים,‬ 1248 01:21:17,998 --> 01:21:21,126 ‫שלוש המילים המפורסמות לא יניחו לך כל חייך.‬ 1249 01:21:21,751 --> 01:21:25,046 ‫ושלוש המילים המפורסמות יהיו, ‬ ‫"אז מה עכשיו?"‬ 1250 01:21:27,299 --> 01:21:28,341 ‫אז מה עכשיו?‬ 1251 01:21:35,056 --> 01:21:38,101 ‫- שישה חודשים לאחר מכן -‬ 1252 01:21:47,652 --> 01:21:49,529 ‫- לזכרו של ג'סטין "בוטה" ווקר -‬ 1253 01:21:49,613 --> 01:21:51,072 ‫אני עומד כאן.‬ 1254 01:21:51,990 --> 01:21:54,034 ‫בנעליו של סבי.‬ 1255 01:21:55,076 --> 01:21:56,661 ‫הן נעליים גדולות.‬ 1256 01:21:58,079 --> 01:22:00,916 ‫הן הנעליים של דור שלם של גברים‬ 1257 01:22:01,499 --> 01:22:05,295 ‫שעזבו את חייהם ‬ ‫בתוך הזוועות הבלתי נתפסות בדרום...‬ 1258 01:22:05,378 --> 01:22:08,048 ‫- אוניברסיטת הווארד ‬ ‫נאום קבלת תואר דוקטור לשם כבוד, 2004 -‬ 1259 01:22:08,131 --> 01:22:12,636 ‫ובאו צפונה, בחיפוש אחר עבודות‬ ‫ובמטרה לחיות את חייהם בכבוד‬ 1260 01:22:13,219 --> 01:22:15,764 ‫ובכל שאיפה שהלב יכול לבטא.‬ 1261 01:22:16,723 --> 01:22:20,727 ‫הם הגיעו משדות הכותנה של ג'ורג'יה‬ 1262 01:22:21,436 --> 01:22:23,396 ‫ושל ארקנסו ושל מיסיסיפי,‬ 1263 01:22:24,064 --> 01:22:26,608 ‫ומבין האסירים הכבולים בשלשלאות באלבמה,‬ 1264 01:22:27,484 --> 01:22:30,195 ‫משדות קני הסוכר של לואיזיאנה,‬ 1265 01:22:30,946 --> 01:22:32,614 ‫ובמקרה של סבא שלי,‬ 1266 01:22:33,239 --> 01:22:36,451 ‫משדות הטבק של צפון קרוליינה.‬ 1267 01:22:37,702 --> 01:22:42,123 ‫הם באו כשהם נושאים ספרי תנ"ך וגיטרות.‬ 1268 01:22:42,749 --> 01:22:49,297 ‫גברים מסומנים שמחפשים דרך ‬ ‫להכות ולחשל חלקים בעצמם‬ 1269 01:22:49,381 --> 01:22:55,971 ‫כדי ליצור זהות חדשה‬ ‫כאנשים חופשיים בעלי ערך מוחלט וכן.‬ 1270 01:22:57,138 --> 01:23:01,393 ‫הם הביאו איתם מנהגים ואורחות חיים‬ 1271 01:23:01,476 --> 01:23:05,313 ‫שתאמו את המזג והרגישות שלהם.‬ 1272 01:23:06,272 --> 01:23:12,529 ‫וזה שדה המנהגים והטקסים האלה‬ ‫של יחסים חברתיים, ‬ 1273 01:23:13,154 --> 01:23:14,948 ‫שממנו אני יוצר את האמנות שלי.‬ 1274 01:23:16,950 --> 01:23:18,076 ‫אני מודה לכם.‬ 1275 01:23:18,952 --> 01:23:20,537 ‫סבא שלי מודה לך.‬ 1276 01:23:21,246 --> 01:23:23,915 ‫בכך שאתם מעניקים לי כבוד,‬ ‫אתם מעניקים לו כבוד.‬ 1277 01:23:23,999 --> 01:23:27,043 ‫ומתוקף זה, אתם מעניקים כבוד לעצמכם.‬ 1278 01:23:28,545 --> 01:23:30,171 ‫השנה. מה יש לך?‬ 1279 01:23:30,255 --> 01:23:31,715 ‫טוב, אז זאת התוכנית.‬ 1280 01:23:32,132 --> 01:23:36,970 ‫שתי רכבות יוצאות. ממפיס. ‬ ‫מערכה ראשונה. תמונה שנייה.‬ 1281 01:23:50,650 --> 01:23:56,906 ‫- ניה לומדת משחק‬ ‫באוניברסיטת דרום קליפורניה. -‬ 1282 01:23:58,950 --> 01:24:04,873 ‫- פרידום לומד בקונסרבטוריון למשחק ‬ ‫של בית הספר ג'וליארד. -‬ 1283 01:24:06,499 --> 01:24:13,423 ‫- ג'רארדו הוא תלמיד למשחק ‬ ‫באוניברסיטת קרנגי מלון בפיטסבורג. -‬ 1284 01:24:15,508 --> 01:24:21,848 ‫קאלי היא סטודנטית למשחק‬ ‫בבית הספר טיש לאמנויות בניו יורק. -‬ 1285 01:24:23,433 --> 01:24:28,563 ‫- ארון הוא אמן הקלטות‬ ‫ב"בנטלי רקורדס" ועובד על אלבום. -‬ 1286 01:24:30,065 --> 01:24:34,694 ‫- קודי נשא את נאום הסיום של מחזורו -‬ 1287 01:24:34,778 --> 01:24:38,031 ‫- והוא לומד באוניברסיטת אילינוי בשיקגו. -‬ 1288 01:29:32,367 --> 01:29:37,372 ‫עברית: שלמה ליברמן‬