1
00:00:07,187 --> 00:00:09,312
‫- סדרה מקורית של NETFLIX  -‬

2
00:01:22,896 --> 00:01:24,479
‫רוצי.‬
‫-מה עם מיילס?‬

3
00:01:24,562 --> 00:01:26,979
‫זה בסדר. אנחנו חייבות לצאת מכאן.‬

4
00:01:27,646 --> 00:01:30,521
‫לאן אנחנו הולכות?‬
‫-לא יודעת, לכל מקום שהוא.‬

5
00:01:30,729 --> 00:01:32,771
‫לא! אני לא אוהבת את המשחק הזה!‬

6
00:01:33,229 --> 00:01:35,146
‫אני לא הולכת!‬
‫-פלורה!‬

7
00:01:35,229 --> 00:01:36,604
‫ולא תוכלי להכריח אותי!‬

8
00:01:37,271 --> 00:01:39,646
‫בואי! אנחנו חייבות ללכת!‬
‫-מיילס, איפה אתה?‬

9
00:01:59,979 --> 00:02:01,937
‫לקראת אמצע המאה ה-17...‬

10
00:02:06,729 --> 00:02:09,979
‫היה ג'נטלמן אלמן שחי במחוז המפשייר.‬

11
00:02:11,646 --> 00:02:13,187
‫שמו אינו חשוב.‬

12
00:02:13,271 --> 00:02:16,354
‫אקרא לו מר וילובי.‬

13
00:02:16,896 --> 00:02:20,021
‫שם בעל צליל מכובד, כמו שמו המקורי.‬

14
00:02:22,521 --> 00:02:25,229
‫הוא נותר אלמן לאחר שש שנות נישואים,‬

15
00:02:25,312 --> 00:02:27,896
‫והקדיש עצמו לטיפול בצאצאיו.‬

16
00:02:28,437 --> 00:02:31,979
‫שתי בנות שנולדו בהפרש של חמש שנים זו מזו.‬

17
00:02:32,479 --> 00:02:33,854
‫הבכורה, ויולה,‬

18
00:02:34,604 --> 00:02:35,937
‫הצעירה, פרדיטה,‬

19
00:02:36,396 --> 00:02:39,146
‫שנקראה בשמה של הילדה שנולדה ביניהן‬

20
00:02:39,521 --> 00:02:41,062
‫וחיה שבועות ספורים בלבד.‬

21
00:02:43,896 --> 00:02:47,729
‫לאחר מות אביהן, היה הכרח שהן יינשאו בהקדם.‬

22
00:02:49,062 --> 00:02:50,729
‫כי מאחר ששתיהן היו נשים,‬

23
00:02:50,812 --> 00:02:53,812
‫הן עמדו לאבד שליטה‬
‫בענייניו הכספיים של מר וילובי,‬

24
00:02:54,646 --> 00:02:56,229
‫ולאבד את האחוזה בבליי,‬

25
00:02:57,062 --> 00:02:58,479
‫ביתן משכבר הימים.‬

26
00:03:05,437 --> 00:03:07,479
‫לנשים באותה תקופה לא היה דבר.‬

27
00:03:08,646 --> 00:03:11,521
‫לא הווה, לא עתיד, ללא קשר כלשהו לגבר.‬

28
00:03:13,729 --> 00:03:15,812
‫אז הן חזרו להיות ילדות קטנות.‬

29
00:03:17,437 --> 00:03:20,146
‫וכעת, לא נותר להן דבר בעולמן‬
‫מלבד זו את זו.‬

30
00:03:24,812 --> 00:03:26,479
‫שתי האחיות היו באותו זמן‬

31
00:03:26,562 --> 00:03:29,229
‫בשיא עלומיהן.‬

32
00:03:29,854 --> 00:03:31,854
‫פרדיטה במתיקותה,‬

33
00:03:32,271 --> 00:03:33,479
‫ויולה בשנינותה.‬

34
00:03:34,271 --> 00:03:36,979
‫וכמובן, ויולה במיטב השמלות.‬

35
00:03:37,396 --> 00:03:38,271
‫תמיד.‬

36
00:03:39,021 --> 00:03:41,354
‫בקרב הצעירים שהיו ידידיהן ושכניהן‬

37
00:03:41,437 --> 00:03:43,146
‫היו הרבה בחורים משכמם ומעלה.‬

38
00:03:43,979 --> 00:03:46,896
‫מספר מחזרים מסורים, ושניים או שלושה‬

39
00:03:46,979 --> 00:03:49,896
‫שנודעו כמפתים ברמה עולמית,‬

40
00:03:50,687 --> 00:03:51,729
‫או כובשים.‬

41
00:03:52,479 --> 00:03:54,604
‫אבל ויולה הכירה את פרצופם האמיתי.‬

42
00:03:55,146 --> 00:03:58,604
‫הם היו גרגרנים, אופורטוניסטים,‬
‫עופות דורסים.‬

43
00:04:00,604 --> 00:04:03,479
‫עופות דורסים שמתכוננים‬
‫לנקר את גוויית אביהן.‬

44
00:04:04,604 --> 00:04:06,687
‫לבזוז את ממונו דרך בנותיו.‬

45
00:04:07,729 --> 00:04:10,312
‫לא, בליי חייבת להישאר רכוש המשפחה,‬

46
00:04:10,687 --> 00:04:12,687
‫והאחיות חייבות לשמור על שליטתן בה.‬

47
00:04:13,187 --> 00:04:15,354
‫אחרת הכול ייקבר באותו הקבר.‬

48
00:04:18,271 --> 00:04:21,312
‫זה הביא את ויולה להזמין אליהן דודן רחוק.‬

49
00:04:22,854 --> 00:04:24,729
‫אדם בשם ארתור לויד.‬

50
00:04:27,396 --> 00:04:29,604
‫לומר את האמת, הוא לא היה כליל השלמות.‬

51
00:04:30,604 --> 00:04:34,396
‫אך הוא היה בחור הגון, נחוש ונבון.‬

52
00:04:35,312 --> 00:04:36,896
‫בעל הון במזומן,‬

53
00:04:37,437 --> 00:04:39,354
‫בעל בריאות טובה וגישה חיובית,‬

54
00:04:39,771 --> 00:04:42,354
‫ובעל חיסכון צבור באהבה.‬

55
00:04:45,854 --> 00:04:48,854
‫ויולה דאגה להיעדר עם בואו.‬

56
00:04:49,687 --> 00:04:52,812
‫זה הותיר את פרדיטה‬
‫לארח את הדודן לאחר מסעו,‬

57
00:04:52,896 --> 00:04:54,604
‫בשעה שוויולה המתינה,‬

58
00:04:55,021 --> 00:04:57,229
‫ובעשותה כך למדה שהוא ג'נטלמן.‬

59
00:04:58,146 --> 00:04:59,562
‫היו לו פנים נאות.‬

60
00:04:59,646 --> 00:05:01,396
‫הוא למד וטייל.‬

61
00:05:01,687 --> 00:05:04,146
‫הוא דיבר צרפתית, הוא ניגן בחליל,‬

62
00:05:04,604 --> 00:05:07,437
‫והוא קרא שירה בקול בהטעמה מושלמת.‬

63
00:05:09,437 --> 00:05:11,771
‫ובדיוק כשפרדיטה החלה לחוש בהתעוררות‬

64
00:05:11,854 --> 00:05:13,479
‫של עניין אמיתי באיש הצעיר...‬

65
00:05:20,312 --> 00:05:21,854
‫ויולה הסבירה שהיא איחרה‬

66
00:05:21,937 --> 00:05:24,687
‫בגלל ויכוח על דמי שכר שלא נגבו.‬

67
00:05:25,062 --> 00:05:27,604
‫היו שניסו לנצל את מותו של אביה,‬

68
00:05:28,021 --> 00:05:30,604
‫אך לא הניחו שהיא ידעה לנהל את הספרים.‬

69
00:05:31,604 --> 00:05:34,812
‫הסיפור היה אמיתי, אבל גם הצגה.‬

70
00:05:35,937 --> 00:05:38,854
‫למעשה, כל פרט בכניסתה של ויולה תוכנן מראש.‬

71
00:05:39,687 --> 00:05:41,146
‫הזיעה על מצחה,‬

72
00:05:41,229 --> 00:05:42,812
‫שיערה הפרוע,‬

73
00:05:42,896 --> 00:05:44,687
‫העסק, הספרים.‬

74
00:05:45,146 --> 00:05:46,896
‫מגפי הרכיבה בטרקלין.‬

75
00:05:47,021 --> 00:05:48,937
‫אפילו הדיוקן שהיה תלוי מאחור,‬

76
00:05:49,271 --> 00:05:52,687
‫שהוזמן בידי ויולה כחלק‬
‫מהמסר האמיתי לארתור.‬

77
00:05:53,021 --> 00:05:55,479
‫הוא אולי יתחתן איתה, או עם אחותה,‬

78
00:05:55,562 --> 00:05:58,812
‫אבל עליו להבין מיהי הסמכות האמיתית‬
‫באחוזת בליי,‬

79
00:05:59,229 --> 00:06:00,979
‫ואת האופן בו דברים ייעשו.‬

80
00:06:02,479 --> 00:06:04,104
‫החתונה הייתה אירוע צנוע,‬

81
00:06:04,187 --> 00:06:06,437
‫כיאה להסדר עסקי ותו לא.‬

82
00:06:06,979 --> 00:06:08,604
‫תוצאה נאה לוויולה,‬

83
00:06:09,062 --> 00:06:11,646
‫שרצתה לשמור על שליטתה בבליי,‬

84
00:06:12,354 --> 00:06:14,146
‫ותוצאה נאה לפרדיטה,‬

85
00:06:14,229 --> 00:06:16,812
‫שתמיד נהנתה ממנעמי מעמדה.‬

86
00:06:16,896 --> 00:06:19,437
‫...להחזיק ולשמור, מיום זה והלאה,‬

87
00:06:20,229 --> 00:06:22,979
‫בטוב וברע, בעושר ובעוני,‬

88
00:06:23,521 --> 00:06:24,896
‫בחולי ובבריאות,‬

89
00:06:25,729 --> 00:06:27,937
‫לאהוב ולכבד,‬

90
00:06:28,604 --> 00:06:30,187
‫עד שהמוות יפריד בינינו.‬

91
00:06:33,479 --> 00:06:36,021
‫בהתאם לפקודתו המקודשת של אלוהים,‬

92
00:06:37,979 --> 00:06:41,146
‫אני מצהיר על נאמנותי לך, אהובתי.‬

93
00:06:44,646 --> 00:06:48,646
‫אני, ויולה, לוקחת אותך, ארתור,‬
‫להיות בעלי בברית הנישואים,‬

94
00:06:49,437 --> 00:06:51,562
‫להחזיק ולשמור, מיום זה והלאה,‬

95
00:06:52,021 --> 00:06:54,729
‫בטוב וברע, בעושר ובעוני,‬

96
00:06:54,812 --> 00:06:56,312
‫בחולי ובבריאות,‬

97
00:06:56,687 --> 00:06:58,771
‫לאהוב, לכבד...‬

98
00:07:01,187 --> 00:07:02,562
‫עד שהמוות יפריד בינינו.‬

99
00:07:04,729 --> 00:07:05,896
‫ולציית.‬

100
00:07:06,354 --> 00:07:09,437
‫לאהוב, לכבד ולציית.‬

101
00:07:15,229 --> 00:07:17,896
‫הכומר סבר שמדובר בהשמטה תמימה.‬

102
00:07:18,271 --> 00:07:19,104
‫אך הוא טעה.‬

103
00:07:19,687 --> 00:07:22,812
‫פרדיטה, שהכירה את אחותה טוב יותר מכל אחד,‬
‫לא הופתעה.‬

104
00:07:23,562 --> 00:07:26,187
‫וגם אלוהים לא הופתע מכך, חשבה פרדיטה,‬

105
00:07:26,271 --> 00:07:28,771
‫כשהאיחוד האסטרטגי של אחותה זכה לברכה.‬

106
00:07:28,854 --> 00:07:30,771
‫כך הוא יצר אותה, אחרי הכול.‬

107
00:08:05,979 --> 00:08:08,521
‫ההסכם נחתם, העסקה בוצעה,‬

108
00:08:08,604 --> 00:08:09,937
‫האחוזה ניצלה.‬

109
00:08:10,187 --> 00:08:12,521
‫ויולה הצעירה הפנתה את מבטה פנימה.‬

110
00:08:14,187 --> 00:08:15,062
‫היא ישנה.‬

111
00:08:17,604 --> 00:08:18,479
‫היא התעוררה.‬

112
00:08:21,146 --> 00:08:23,021
‫אולי זה בגלל החדר, היא חשבה.‬

113
00:08:23,521 --> 00:08:27,854
‫זה היה חדרה של אמה,‬
‫מיטתם של הוריה, וכעת שלה.‬

114
00:08:30,771 --> 00:08:33,854
‫טרודה בחוסר מנוחה שלבה לא הכיר,‬

115
00:08:34,979 --> 00:08:36,021
‫היא שוטטה.‬

116
00:08:41,312 --> 00:08:42,396
‫היא ישנה.‬

117
00:08:45,187 --> 00:08:46,271
‫היא התעוררה.‬

118
00:08:49,104 --> 00:08:50,146
‫היא שוטטה.‬

119
00:08:53,229 --> 00:08:55,187
‫אולי זה לא היה החדר, אחרי הכול.‬

120
00:08:56,146 --> 00:08:58,229
‫לא, אולי זה היה דבר מה אחר.‬

121
00:09:03,687 --> 00:09:05,896
‫ויולה גילתה שמאחורי המעשיות שבהם,‬

122
00:09:06,604 --> 00:09:09,562
‫נישואיה אולי הכילו בתוכם אהבה, אחרי הכול.‬

123
00:09:26,187 --> 00:09:28,604
‫אין לי מילים מתוקות לומר לך.‬

124
00:09:29,812 --> 00:09:31,146
‫המציאות היא קשוחה.‬

125
00:09:33,271 --> 00:09:34,687
‫אבל את קשוחה יותר.‬

126
00:09:37,146 --> 00:09:38,354
‫בליי שייכת לך.‬

127
00:09:38,979 --> 00:09:41,479
‫הם ינסו לקחת אותה ממך,‬
‫כמו שניסו לקחת ממני.‬

128
00:09:42,729 --> 00:09:44,562
‫אבל אני לא ארשה להם.‬

129
00:09:46,312 --> 00:09:49,062
‫במקום זאת, אנחנו נחולל מהפכים, בתי.‬

130
00:09:51,104 --> 00:09:52,146
‫זו את.‬

131
00:09:53,854 --> 00:09:54,896
‫זו אני.‬

132
00:09:56,646 --> 00:09:57,479
‫זה אנחנו.‬

133
00:10:06,021 --> 00:10:07,729
‫אלה היו התקופות הנעימות,‬

134
00:10:08,312 --> 00:10:09,687
‫אחרי שאיזבל נולדה.‬

135
00:10:10,812 --> 00:10:14,479
‫אבל דבר לא נשאר כפי שהיה.‬
‫הכול משתנה, עם הזמן.‬

136
00:10:14,729 --> 00:10:17,062
‫שינוי לעתים קרובות קורה בהיחבא.‬

137
00:10:17,312 --> 00:10:19,521
‫הוא לא מכריז על הגעתו בראש חוצות.‬

138
00:10:19,979 --> 00:10:22,104
‫לא, השינוי קורה בהדרגה.‬

139
00:10:22,687 --> 00:10:25,062
‫ברגע שהבנת שהוא הגיע,‬

140
00:10:25,812 --> 00:10:27,854
‫הוא כבר נעץ את שיניו.‬

141
00:10:33,396 --> 00:10:34,521
‫באשר לוויולה...‬

142
00:10:36,312 --> 00:10:38,562
‫החשד שלה החל כמשהו קטן,‬

143
00:10:38,646 --> 00:10:42,187
‫כמשהו חסר חשיבות כמו הדגדוג בריאותיה.‬

144
00:10:44,229 --> 00:10:49,229
‫ויולה אהבה מאוד ללבוש שמלות,‬
‫והיה לה טעם משובח.‬

145
00:10:49,604 --> 00:10:51,437
‫טעם שבעלה פינק.‬

146
00:10:52,271 --> 00:10:55,604
‫מטרים רבים של משי וסאטן מפואר,‬

147
00:10:55,687 --> 00:10:59,771
‫של מוסלין, קטיפה ותחרה מכל רחבי העולם,‬

148
00:10:59,854 --> 00:11:01,771
‫ויוקרה מכל סוג שהוא.‬

149
00:11:01,854 --> 00:11:05,354
‫חלקן היו נדירות וססגוניות‬
‫כאילו נטוו מיהלומים,‬

150
00:11:06,062 --> 00:11:08,062
‫וכולן עברו דרך ידיה הערמומיות,‬

151
00:11:08,562 --> 00:11:10,937
‫מבלי שמילת רברבנות תחמוק משפתיה.‬

152
00:11:14,771 --> 00:11:17,729
‫לא, משפתיה נבעה רק המחלה,‬

153
00:11:19,854 --> 00:11:21,771
‫שממנה כבר אי אפשר היה להתעלם.‬

154
00:12:07,729 --> 00:12:08,979
‫זו אינה המגפה.‬

155
00:12:09,062 --> 00:12:10,187
‫תודה לאל.‬

156
00:12:12,229 --> 00:12:14,229
‫אבל החדשות אינן טובות.‬

157
00:12:14,312 --> 00:12:15,771
‫היא סובלת ממחלת הריאה.‬

158
00:12:16,271 --> 00:12:17,646
‫מה זה...‬
‫-כמה זמן?‬

159
00:12:17,729 --> 00:12:19,687
‫מה זה אומר?‬
‫-כמה זמן, דוקטור?‬

160
00:12:20,021 --> 00:12:21,896
‫כמה חודשים. לכל היותר.‬

161
00:12:23,021 --> 00:12:25,604
‫והייתי דואג להפריד אותה מכם.‬

162
00:12:26,146 --> 00:12:27,312
‫הבת שלנו.‬

163
00:12:28,229 --> 00:12:30,104
‫היא לא יכולה לישון בלי אמה.‬

164
00:12:30,479 --> 00:12:31,604
‫בנפרד.‬

165
00:12:32,021 --> 00:12:33,521
‫אתה תטפל בה.‬

166
00:12:34,229 --> 00:12:35,062
‫תרפא אותה.‬

167
00:12:35,562 --> 00:12:37,771
‫איני יודע אם אוכל.‬
‫-אתה תוכל.‬

168
00:12:38,896 --> 00:12:41,104
‫אתה תוכל. שאלוהים יעזור לך, אתה תוכל.‬

169
00:12:54,479 --> 00:12:55,312
‫לא.‬

170
00:12:56,229 --> 00:12:58,021
‫לא, אני רוצה להיות במיטה שלנו.‬

171
00:12:58,854 --> 00:13:00,062
‫אי אפשר, אהובתי.‬

172
00:13:01,562 --> 00:13:03,937
‫אני רוצה להיות במיטה שלנו.‬

173
00:13:04,979 --> 00:13:05,812
‫ארתור.‬

174
00:13:08,021 --> 00:13:09,646
‫בבקשה.‬
‫-איזבל.‬

175
00:13:11,104 --> 00:13:12,104
‫תחשבי על איזבל.‬

176
00:14:27,354 --> 00:14:28,729
‫לאחר שכלו כל האמצעים,‬

177
00:14:29,396 --> 00:14:31,229
‫הכומר חזר לבליי,‬

178
00:14:32,812 --> 00:14:35,271
‫אבל כדי לבצע טקס מלנכולי הרבה יותר‬

179
00:14:36,104 --> 00:14:39,187
‫משירת הנישואים המבטיחה ששר בעבר.‬

180
00:14:39,271 --> 00:14:42,437
‫"והיה כי הלכתי והכינותי לכם מקום.‬

181
00:14:43,604 --> 00:14:45,646
‫ושוב אשוב,‬

182
00:14:46,896 --> 00:14:49,312
‫ולקחתי אתכם אליי,‬

183
00:14:50,521 --> 00:14:52,021
‫למען תהיו גם אתם,‬

184
00:14:52,437 --> 00:14:54,229
‫באשר אני שם."‬

185
00:14:57,479 --> 00:14:58,312
‫אחות...‬

186
00:14:59,229 --> 00:15:01,229
‫עלייך לחזור על התפילה.‬

187
00:15:02,396 --> 00:15:04,021
‫אמרי את המילים אחריי.‬

188
00:15:05,437 --> 00:15:08,229
‫"והיה כי הלכתי והכינותי לכם מקום.‬

189
00:15:10,396 --> 00:15:13,937
‫ושוב אשוב,‬‫ ‬‫ולקחתי אתכם אליי,‬

190
00:15:14,854 --> 00:15:18,479
‫למען תהיו גם אתם, באשר אני שם."‬

191
00:15:19,854 --> 00:15:22,229
‫הו, אחות. הבה ננסה שוב.‬

192
00:15:24,437 --> 00:15:27,479
‫"והיה כי הלכתי והכינותי לכם מקום."‬

193
00:15:27,562 --> 00:15:28,521
‫לא.‬

194
00:15:29,437 --> 00:15:30,354
‫מה אמרת?‬

195
00:15:32,187 --> 00:15:33,021
‫לא.‬

196
00:15:34,479 --> 00:15:35,729
‫לא אלך.‬

197
00:15:39,437 --> 00:15:40,812
‫תגיד לאלוהים שלך...‬

198
00:15:41,854 --> 00:15:46,396
‫שאני לא אלך.‬

199
00:15:49,479 --> 00:15:52,187
‫ויולה, עלייך לחזור על התפילה.‬

200
00:15:53,271 --> 00:15:57,021
‫זה כבר לא קשור לגופך, אהובתי.‬

201
00:15:57,771 --> 00:15:59,812
‫עלינו לדאוג לנשמתך.‬

202
00:16:00,146 --> 00:16:03,021
‫לנשמתך אני חושש.‬
‫-לא.‬

203
00:16:03,104 --> 00:16:04,021
‫פרדיטה, לא.‬

204
00:16:04,479 --> 00:16:06,021
‫תגידי להם, אחות.‬

205
00:16:06,104 --> 00:16:09,187
‫תגידי לכומר הזה‬
‫ולאלוהים שלרגליו הוא מתפלש.‬

206
00:16:09,604 --> 00:16:10,562
‫תגידי להם "לא".‬

207
00:16:10,646 --> 00:16:13,729
‫אלוהים רוצה שנשמתה תהיה טהורה‬
‫כשהוא יקבל אותה לביתה.‬

208
00:16:13,812 --> 00:16:15,312
‫אלוהים צריך להכיר אותה.‬

209
00:16:15,396 --> 00:16:17,146
‫היא כפי שהוא יצר אותה.‬

210
00:16:18,021 --> 00:16:20,312
‫אם היא אומרת שהיא לא תלך, היא לא תלך.‬

211
00:16:27,604 --> 00:16:29,479
‫הזמן לא הבחין בה.‬

212
00:16:29,562 --> 00:16:32,396
‫ימים הפכו לשבועות, לחודשים, לשנים.‬

213
00:16:32,604 --> 00:16:35,979
‫הכוכבים האדישים נעו סביב השמש.‬

214
00:16:37,187 --> 00:16:38,021
‫ואז...‬

215
00:16:38,437 --> 00:16:39,271
‫איזבל.‬

216
00:16:40,229 --> 00:16:43,229
‫חמש פעמים סביב השמש, והכול שונה.‬

217
00:16:43,312 --> 00:16:44,146
‫איזבל.‬

218
00:16:44,854 --> 00:16:46,604
‫עוד כמה דקות, בבקשה.‬

219
00:16:46,687 --> 00:16:48,687
‫את לא יכולה לקרוא את הספר בכלל.‬

220
00:16:48,771 --> 00:16:50,229
‫אני יכולה לקרוא מספיק.‬

221
00:16:50,312 --> 00:16:51,187
‫למיטה.‬

222
00:16:52,062 --> 00:16:53,854
‫כמו שאמרתי קודם, שלוש פעמים.‬

223
00:16:59,187 --> 00:17:00,021
‫לא.‬

224
00:17:00,562 --> 00:17:01,521
‫ריקוד מהיר.‬

225
00:17:01,604 --> 00:17:02,479
‫לא.‬

226
00:17:02,687 --> 00:17:03,604
‫אז רק אחד.‬

227
00:17:03,979 --> 00:17:06,979
‫אבל הגיע הזמן שתלך למיטה.‬
‫-רק אחד.‬

228
00:17:08,271 --> 00:17:09,312
‫אדוני הטוב.‬

229
00:17:15,854 --> 00:17:16,812
‫את רואה?‬

230
00:17:17,229 --> 00:17:18,854
‫את נעשית די טובה בזה.‬

231
00:17:19,562 --> 00:17:21,312
‫כן, אני חושב שאת כמעט מוכנה.‬

232
00:17:22,646 --> 00:17:23,896
‫אנחנו צריכים מוזיקה.‬

233
00:17:23,979 --> 00:17:25,104
‫אנחנו לא.‬

234
00:17:25,687 --> 00:17:28,979
‫למעשה, כדי ללמוד לרקוד, צריך רק מספרים.‬

235
00:17:32,521 --> 00:17:37,396
‫אחת, שתיים, שלוש.‬

236
00:17:37,479 --> 00:17:39,312
‫צעד, שתיים, שלוש.‬

237
00:17:39,396 --> 00:17:40,604
‫סיבוב, שתיים, שלוש.‬

238
00:17:41,062 --> 00:17:43,437
‫דודה, אנחנו צריכים מוזיקה, לא?‬

239
00:17:43,521 --> 00:17:45,604
‫אנחנו צריכים לישון.‬

240
00:17:45,687 --> 00:17:47,646
‫אוי, את משעממת נפוחה.‬

241
00:17:48,354 --> 00:17:49,312
‫באמת?‬

242
00:17:50,021 --> 00:17:51,854
‫את יודעת בכלל איך לרקוד?‬

243
00:17:51,937 --> 00:17:54,312
‫אני בהחלט יודעת איך לרקוד, עלמתי הצעירה.‬

244
00:17:54,396 --> 00:17:56,062
‫מעולם לא ראיתי אותך רוקדת.‬

245
00:17:56,146 --> 00:17:57,521
‫היא צודקת, פרדי.‬

246
00:17:58,021 --> 00:17:59,354
‫אני יודעת לרקוד מצוין.‬

247
00:18:01,104 --> 00:18:03,229
‫לא...‬
‫-רק אחד.‬

248
00:18:05,062 --> 00:18:07,604
‫בואי נראה לילדה איך עושים זאת כמו שצריך.‬

249
00:18:22,479 --> 00:18:25,896
‫אחת, שתיים, שלוש.‬

250
00:18:25,979 --> 00:18:27,562
‫צעד, שתיים, שלוש.‬

251
00:18:27,646 --> 00:18:29,562
‫סיבוב, שתיים, שלוש.‬

252
00:18:29,937 --> 00:18:34,521
‫אחת, שתיים, שלוש.‬

253
00:18:51,479 --> 00:18:55,104
‫ויולה הפריכה את תחזיותיהם של הרופאים‬
‫ושל אנשי הדת כאחד.‬

254
00:18:55,479 --> 00:18:59,354
‫יש שלחשו שהיא נותרה בחיים‬
‫בשל עקשנותה בלבד.‬

255
00:18:59,854 --> 00:19:00,729
‫אמא, התעוררת!‬

256
00:19:00,812 --> 00:19:04,104
‫איזבל, את יודעת שאסור לך להתקרב מדי לאמא.‬

257
00:19:04,187 --> 00:19:06,562
‫ויי, מה את עושה מחוץ למיטה? את תצטנני.‬

258
00:19:06,646 --> 00:19:08,396
‫לא רציתי לפספס את הנשף.‬

259
00:19:09,812 --> 00:19:12,979
‫בואי נחזיר אותך לחדר שלך.‬
‫אכין לך צמחי מרפא לתה.‬

260
00:19:13,062 --> 00:19:15,937
‫אני לא רוצה תה. אני רוצה לדבר עם בתי.‬

261
00:19:45,437 --> 00:19:46,354
‫קחי אותי למיטה.‬

262
00:19:49,021 --> 00:19:49,854
‫כמובן.‬

263
00:20:22,146 --> 00:20:24,062
‫אני מתנצלת.‬
‫-אין צורך.‬

264
00:20:24,146 --> 00:20:26,896
‫אני יכולה לרקוד איתו, את יודעת.‬
‫-אני יודעת.‬

265
00:20:27,687 --> 00:20:29,562
‫אני יכולה לרקוד עם בעלי.‬

266
00:20:31,604 --> 00:20:33,521
‫אני לא צריכה שתיקחי זאת על עצמך.‬

267
00:20:34,937 --> 00:20:36,354
‫את זה או כל דבר אחר.‬

268
00:20:37,229 --> 00:20:38,229
‫לא הייתי מעזה.‬

269
00:20:42,271 --> 00:20:43,354
‫שני היטב, אחות.‬

270
00:20:48,146 --> 00:20:51,146
‫היו בכפר שאמרו שהמוות כבר בא לוויולה.‬

271
00:20:51,729 --> 00:20:52,854
‫מדי לילה, למעשה.‬

272
00:20:53,187 --> 00:20:54,646
‫בשנים הראשונות.‬

273
00:20:55,146 --> 00:20:58,062
‫כרכרה אפלה משוכה בידי סוס אדום-עין,‬

274
00:20:58,479 --> 00:21:00,312
‫שלא הורשתה להיכנס לאחוזת בליי.‬

275
00:21:01,187 --> 00:21:05,062
‫הכרכרה האפלה ונהגה נדרשו‬
‫להישאר בחוץ פעמים כה רבות, למעשה,‬

276
00:21:05,854 --> 00:21:08,062
‫שהם חדלו להגיע לאחוזת בליי.‬

277
00:21:16,604 --> 00:21:19,271
‫"שכבנו, אהובי ואני‬

278
00:21:20,437 --> 00:21:23,062
‫מתחת לערבה הבוכייה‬

279
00:21:24,896 --> 00:21:27,896
‫אבל כעת שוכבת אני לבד‬

280
00:21:29,104 --> 00:21:31,937
‫ובוכה ליד העץ‬

281
00:21:33,021 --> 00:21:37,104
‫שרה 'הו ערבה ייבבי'‬

282
00:21:38,104 --> 00:21:41,354
‫ליד העץ שבוכה איתי‬

283
00:21:42,354 --> 00:21:46,271
‫שרה 'הו ערבה ייבבי'‬

284
00:21:47,104 --> 00:21:51,021
‫עד שאהובי יחזור אליי"‬

285
00:22:08,771 --> 00:22:10,146
‫אני רוצה לישון איתה.‬

286
00:22:10,229 --> 00:22:11,687
‫את לא יכולה, ויולה.‬

287
00:22:11,896 --> 00:22:13,979
‫אבל אני מרגישה טוב יותר היום.‬

288
00:22:14,062 --> 00:22:17,521
‫את אומרת את זה כל יום,‬
‫אבל נראית גרוע יותר ויותר.‬

289
00:22:22,021 --> 00:22:24,146
‫הגבירה של אחוזת בליי.‬

290
00:22:24,229 --> 00:22:25,312
‫אין לי שאיפה כזו.‬

291
00:22:25,396 --> 00:22:28,312
‫שקר.‬
‫-ויולה, אין לי.‬

292
00:22:28,396 --> 00:22:29,229
‫שקרנית.‬

293
00:22:34,687 --> 00:22:37,896
‫אם הוא מביט בי מדי פעם, זה כי הוא בודד.‬

294
00:22:38,396 --> 00:22:39,646
‫והוא בן אנוש.‬

295
00:22:40,062 --> 00:22:43,396
‫זה כי בחמש השנים האחרונות,‬
‫החובה היחידה שמילא כבעל‬

296
00:22:43,479 --> 00:22:44,604
‫הייתה להתאבל.‬

297
00:22:54,646 --> 00:22:56,771
‫לא ארשה זאת.‬
‫-את לא.‬

298
00:22:57,437 --> 00:22:58,812
‫אני יודעת, שמתי לב.‬

299
00:23:01,604 --> 00:23:03,187
‫כדאי שתחשבי עליה, ויי.‬

300
00:23:04,437 --> 00:23:05,396
‫תחשבי על איזבל.‬

301
00:23:06,562 --> 00:23:09,729
‫עם מה היא תישאר?‬
‫אילו זיכרונות ממך היא תישא בתוכה?‬

302
00:23:10,396 --> 00:23:12,729
‫הזיכרון של זה? של הגרסה הזאת שלך?‬

303
00:23:14,354 --> 00:23:17,062
‫כי ויולה, באהבה, הפכי את זה לכל דבר אחר.‬

304
00:23:26,771 --> 00:23:30,146
‫ממש לפני השנה השישית למותה החי של ויולה,‬

305
00:23:30,229 --> 00:23:33,146
‫היא זימנה לחדרה את כל התכשיטים והבגדים‬

306
00:23:33,229 --> 00:23:35,854
‫שצברה בימים שלפני מחלתה.‬

307
00:24:26,312 --> 00:24:28,312
‫לא איקבר עם טבעותיי.‬

308
00:24:29,146 --> 00:24:30,229
‫או עם שמלותיי.‬

309
00:24:31,604 --> 00:24:35,062
‫הטבעות שלי, התחרה שלי, המשי שלי.‬

310
00:24:36,896 --> 00:24:40,854
‫אני יכולה לומר כעת ללא יוהרה‬
‫שהם סיימו את תפקידם בשבילי.‬

311
00:24:44,104 --> 00:24:46,562
‫הם יהוו ירושה נאה לבתנו.‬

312
00:24:49,396 --> 00:24:50,771
‫אז תשמור אותם.‬

313
00:24:51,937 --> 00:24:54,146
‫תשגיח עליהם, בשבילה.‬

314
00:24:55,062 --> 00:24:56,604
‫עד שתגדל מספיק להשתמש בהם.‬

315
00:24:59,437 --> 00:25:00,604
‫הם מכוסים...‬

316
00:25:01,604 --> 00:25:03,146
‫עטויים בעלי ורדים.‬

317
00:25:04,354 --> 00:25:07,646
‫הם ישמרו את צבעם באפלה בעלת הניחוח המתוק.‬

318
00:25:09,437 --> 00:25:10,771
‫אתה מבטיח לי, ארתור?‬

319
00:25:12,687 --> 00:25:14,021
‫מבטיח לך מה?‬

320
00:25:14,104 --> 00:25:16,229
‫מבטיח לי שתשמור אותם בשבילה?‬

321
00:25:17,187 --> 00:25:18,562
‫שתשמור את המפתח‬

322
00:25:19,021 --> 00:25:20,562
‫ולעולם לא תתן אותו לאיש,‬

323
00:25:21,229 --> 00:25:23,896
‫מלבד לילדה שלנו.‬

324
00:25:26,271 --> 00:25:27,104
‫תבטיח לי.‬

325
00:25:28,396 --> 00:25:29,437
‫אני מבטיח.‬

326
00:25:50,729 --> 00:25:53,229
‫ככל שנקף הזמן התעוררו בעיות כספיות,‬

327
00:25:53,771 --> 00:25:56,062
‫וארתור נדרש יותר ויותר לטפל בעסקים.‬

328
00:25:56,146 --> 00:26:00,146
‫הוא נסע רחוק יותר ויותר מעבר לים,‬
‫למקומות עשירים ואקזוטיים.‬

329
00:26:04,771 --> 00:26:08,021
‫ועם לכתו של ארתור, העמדת הפנים קרסה.‬

330
00:26:08,729 --> 00:26:10,062
‫אולי זה היה בגלל השעה.‬

331
00:26:10,396 --> 00:26:13,687
‫אולי בגלל העובדה שלכל דבר בעולם הזה‬
‫יש נקודה‬

332
00:26:13,771 --> 00:26:16,687
‫שמעבר לה הנטל הופך גדול מדי.‬

333
00:26:16,937 --> 00:26:19,521
‫אבל באותו הלילה, כשפרדיטה החזיקה באחותה,‬

334
00:26:20,104 --> 00:26:21,479
‫מחשבה צצה במוחה.‬

335
00:26:21,896 --> 00:26:24,729
‫המילה באה אליה שנה לפני כן,‬

336
00:26:24,979 --> 00:26:29,396
‫וכמו הדגדוג בריאתה של ויולה,‬
‫היא גדלה בחשאי.‬

337
00:26:30,021 --> 00:26:33,437
‫המילה האפילה על מחשבותיה בלילה,‬
‫ועל ערותה גם כן.‬

338
00:26:34,146 --> 00:26:37,479
‫המילה החלה בחזה, ממש כמו מחלתה של ויולה.‬

339
00:26:39,396 --> 00:26:41,271
‫היא התפשטה, בעקשנות,‬

340
00:26:41,562 --> 00:26:45,271
‫כלחישה באוזנה, בתוך ראשה.‬

341
00:26:45,354 --> 00:26:49,937
‫וכעת, המילה הזדחלה במורד כתפה ומרפקה,‬

342
00:26:50,354 --> 00:26:52,687
‫עד שהתיישבה בידה.‬

343
00:26:53,896 --> 00:26:55,687
‫המילה הייתה...‬

344
00:26:56,354 --> 00:26:57,229
‫"רחמים."‬

345
00:26:58,146 --> 00:27:00,479
‫והמילה הייתה שקר.‬

346
00:27:03,312 --> 00:27:06,854
‫כי רחמים לא היו הדבר שהיא חשבה עליו,‬
‫או חשה בלבה,‬

347
00:27:06,937 --> 00:27:08,229
‫כשהיא הניעה את ידה.‬

348
00:27:08,604 --> 00:27:12,521
‫היא חשבה על כל סטירה, כל עלבון,‬
‫וכל יום שחלף.‬

349
00:27:12,604 --> 00:27:14,937
‫כל רגע לאחר תפילת האשכבה.‬

350
00:27:15,812 --> 00:27:19,604
‫היא הייתה נגועה במילה אחרת לגמרי‬
‫כל הזמן הזה.‬

351
00:27:19,687 --> 00:27:22,896
‫המילה לא הייתה "רחמים", כך הבינה בסוף.‬

352
00:27:22,979 --> 00:27:26,479
‫לא, המילה הייתה תמיד...‬

353
00:27:27,687 --> 00:27:28,521
‫"די."‬

354
00:28:03,312 --> 00:28:06,812
‫ארתור נשא את אבלו באצילות ובפיכחון.‬

355
00:28:36,187 --> 00:28:38,479
‫- אני שומר -‬

356
00:28:45,812 --> 00:28:49,604
‫באשר לאלמן,‬
‫כעת אדון אחוזת בליי מכל הבחינות,‬

357
00:28:49,979 --> 00:28:53,021
‫עד מהרה נחזה שהוא יינשא בשנית.‬

358
00:28:53,354 --> 00:28:55,562
‫והיו לפחות תריסר נשים צעירות,‬

359
00:28:55,646 --> 00:28:58,271
‫שלא באשמתן, יש להודות,‬

360
00:28:58,646 --> 00:29:00,771
‫במשך שישה חודשים לאחר שובו,‬

361
00:29:01,104 --> 00:29:03,062
‫לא הצליחו לגרום לתחזית להתממש.‬

362
00:29:04,271 --> 00:29:07,854
‫כי הוא ראה זכר לוויולה בעיניה של פרדיטה.‬

363
00:29:08,562 --> 00:29:10,187
‫והזיכרון הזה שהלך והתגבר,‬

364
00:29:11,229 --> 00:29:13,396
‫לא אפשר לו לשמוע את האחרות.‬

365
00:29:15,979 --> 00:29:18,687
‫הם נישאו בטקס פרטי למדי.‬

366
00:29:19,854 --> 00:29:21,187
‫כמעט חשאי.‬

367
00:29:21,646 --> 00:29:24,854
‫בתקווה, כך טענה הרכילות באותו זמן,‬

368
00:29:25,104 --> 00:29:27,479
‫שוויולה המנוחה לא תשמע על כך.‬

369
00:29:27,562 --> 00:29:29,396
‫- ויולה לויד 1645-1680, בת 35 -‬

370
00:29:30,187 --> 00:29:31,562
‫ובליל כלולתם,‬

371
00:29:31,646 --> 00:29:35,062
‫כשפרדיטה עברה למיטה שהייתה של אחותה,‬

372
00:29:35,437 --> 00:29:38,187
‫כל אחד מהם השיג את מה שחשק בו.‬

373
00:29:39,687 --> 00:29:41,771
‫ארתור זכה באישה יפהפייה,‬

374
00:29:41,854 --> 00:29:44,562
‫שאותה כבר הכיר בזכות משפחתה.‬

375
00:29:45,687 --> 00:29:48,187
‫אבל הדבר שפרדיטה חשקה בו, כפי שתראו,‬

376
00:29:48,854 --> 00:29:50,562
‫נותר בחלקו הגדול תעלומה.‬

377
00:29:54,437 --> 00:29:56,604
‫בשלוש השנים הראשונות לנישואיהם,‬

378
00:29:56,687 --> 00:30:00,062
‫גברת לויד החדשה לא הצליחה להפוך לאמא‬
‫בזכות עצמה.‬

379
00:30:02,187 --> 00:30:07,562
‫ובתה המאומצת סירבה בכל תוקף‬
‫להתייחס אליה כאל אמה.‬

380
00:30:42,021 --> 00:30:45,104
‫ארתור, מצדו, ספג הפסדים כספיים רבים.‬

381
00:30:45,896 --> 00:30:47,104
‫הנסיבות החדשות הללו‬

382
00:30:47,187 --> 00:30:49,354
‫אילצו אותו לחסוך משמעותית בהוצאותיו,‬

383
00:30:50,187 --> 00:30:52,521
‫וכך פרדיטה נאלצה להיות גבירה פחותה‬

384
00:30:52,604 --> 00:30:53,896
‫מכפי שאחותה הייתה.‬

385
00:30:57,646 --> 00:30:59,146
‫היא חשדה זה מכבר‬

386
00:30:59,229 --> 00:31:02,354
‫שמלתחתה המפוארת של אחותה הוחבאה‬

387
00:31:02,437 --> 00:31:04,104
‫למען בתה,‬

388
00:31:04,354 --> 00:31:08,187
‫ושהיא נחה באפלה כפוית טובה‬
‫בעליית הגג המאובקת.‬

389
00:31:09,562 --> 00:31:12,396
‫הייתה זו מחשבה מעוררת קבס,‬
‫שהבדים הנפלאים הללו‬

390
00:31:12,479 --> 00:31:15,646
‫נאלצים לחכות לפקודתה של ילדה קטנה,‬

391
00:31:16,146 --> 00:31:17,021
‫ולכן,‬

392
00:31:17,854 --> 00:31:19,979
‫ביום השנה השישי למותה של ויולה,‬

393
00:31:22,354 --> 00:31:24,229
‫פקעה סבלנותה של פרדיטה.‬

394
00:31:25,437 --> 00:31:26,896
‫הבית מוזנח.‬

395
00:31:27,687 --> 00:31:29,354
‫מצבנו הכספי איום.‬

396
00:31:30,187 --> 00:31:33,187
‫הפתרון נמצא מעל ראשינו.‬

397
00:31:33,896 --> 00:31:36,312
‫איננו יכולים לשכור אפילו סוכנת בית יותר,‬

398
00:31:36,396 --> 00:31:39,646
‫ומעלינו נעולים שמלות, תכשיטים ובדים.‬

399
00:31:39,729 --> 00:31:42,437
‫פרדיטה...‬
‫-אם לא להצילנו, אז בשביל לייצב אותנו.‬

400
00:31:42,521 --> 00:31:44,729
‫לא.‬
‫-זה מה שהיא הייתה רוצה.‬

401
00:31:45,354 --> 00:31:48,104
‫אם היא יכלה לחזות עד כמה המצב ייעשה קשה,‬

402
00:31:48,187 --> 00:31:50,146
‫עד כמה גרמת להם להידרדר.‬

403
00:31:51,354 --> 00:31:52,604
‫אני?‬
‫-כן.‬

404
00:31:53,146 --> 00:31:56,229
‫עניינינו הכספיים אינם באחריותך, בעלי היקר?‬

405
00:31:57,062 --> 00:31:59,771
‫לא גרמת לנכס שלנו לקרוס מבחינה כספית?‬

406
00:32:01,729 --> 00:32:04,021
‫יותר מכול, אחותי רצתה שבליי תשגשג.‬

407
00:32:04,104 --> 00:32:07,687
‫היא הייתה עושה הכול, כל שבכוחה,‬
‫כדי להציל את האחוזה,‬

408
00:32:07,771 --> 00:32:08,854
‫ואתה יודע את זה.‬

409
00:32:08,937 --> 00:32:10,021
‫זה שמור לאיזבל.‬

410
00:32:10,104 --> 00:32:11,729
‫האחוזה שמורה לאיזבל.‬

411
00:32:12,521 --> 00:32:15,479
‫וניתן לה להיהרס לפני שהיא תגיע לפרקה?‬

412
00:32:15,562 --> 00:32:17,854
‫פעם אחת ולתמיד, פרדיטה...‬

413
00:32:19,146 --> 00:32:20,479
‫זה לא בא בחשבון.‬

414
00:32:20,812 --> 00:32:24,646
‫ואכעס מאוד אם תחזרי לעסוק בכך.‬

415
00:32:24,729 --> 00:32:25,562
‫בסדר.‬

416
00:32:26,271 --> 00:32:28,521
‫אני שמחה לדעת כמה אתה מעריך אותי.‬

417
00:32:29,021 --> 00:32:31,729
‫להרגיש שמקריבים אותי על מזבח גחמה.‬

418
00:32:36,854 --> 00:32:39,646
‫זו לא גחמה, יקירתי.‬

419
00:32:41,479 --> 00:32:42,646
‫זו הבטחה.‬

420
00:32:43,729 --> 00:32:44,562
‫שבועה.‬

421
00:32:44,979 --> 00:32:45,896
‫שבועה.‬

422
00:32:47,896 --> 00:32:48,771
‫לוויולה.‬

423
00:32:49,937 --> 00:32:50,771
‫כמובן.‬

424
00:32:51,687 --> 00:32:53,896
‫אסור לנו להפר את השבועה לוויולה.‬

425
00:32:55,271 --> 00:32:58,354
‫אבל איזו זכות הייתה לוויולה‬
‫להפר את עתידנו?‬

426
00:33:00,479 --> 00:33:03,979
‫איזו זכות הייתה לה לכבול אותך‬
‫לאכזריות ולרשעות?‬

427
00:33:04,729 --> 00:33:05,854
‫לא עוד.‬

428
00:36:03,021 --> 00:36:03,854
‫פרדיטה?‬

429
00:36:46,771 --> 00:36:48,562
‫נשוב כעת, מאזין יקר,‬

430
00:36:49,062 --> 00:36:50,187
‫ללילה אחר.‬

431
00:36:50,604 --> 00:36:53,312
‫ללילה שבו ויולה ישנה.‬

432
00:39:29,104 --> 00:39:30,229
‫היא ישנה.‬

433
00:39:33,271 --> 00:39:34,354
‫היא התעוררה.‬

434
00:39:45,229 --> 00:39:46,312
‫היא שוטטה.‬

435
00:40:23,229 --> 00:40:24,437
‫היא ישנה.‬

436
00:40:26,896 --> 00:40:28,271
‫היא התעוררה.‬

437
00:40:30,604 --> 00:40:31,646
‫היא שוטטה.‬

438
00:40:36,396 --> 00:40:37,854
‫והזמן חלף.‬

439
00:40:38,729 --> 00:40:41,604
‫כמה זמן, אי אפשר היה לדעת.‬

440
00:40:53,354 --> 00:40:54,187
‫לישון.‬

441
00:40:55,979 --> 00:40:56,812
‫להתעורר.‬

442
00:40:58,854 --> 00:40:59,687
‫לשוטט.‬

443
00:41:02,854 --> 00:41:03,812
‫לישון.‬

444
00:41:04,229 --> 00:41:05,062
‫להתעורר.‬

445
00:41:05,604 --> 00:41:06,437
‫לשוטט.‬

446
00:41:09,062 --> 00:41:11,271
‫ועם הזמן, כפי שקורה לכולנו,‬

447
00:41:12,146 --> 00:41:13,146
‫היא הודתה בכול.‬

448
00:41:18,771 --> 00:41:20,187
‫היא הודתה שהיא מתה.‬

449
00:41:21,104 --> 00:41:23,104
‫היא הודתה שבעלה המשיך בחייו.‬

450
00:41:23,812 --> 00:41:26,562
‫היא הודתה שבתה גדלה בלעדיה.‬

451
00:41:28,604 --> 00:41:31,187
‫והיא הודתה שחדרה הוא חלום,‬

452
00:41:31,604 --> 00:41:34,312
‫המצאה, שקר שהיא מעדיפה...‬

453
00:41:35,229 --> 00:41:37,312
‫על פני האמת שבארגז.‬

454
00:41:38,521 --> 00:41:41,729
‫אבל בסופו של כור המצרף הזה‬

455
00:41:42,521 --> 00:41:46,354
‫המתין לה גמול בדמות הידע שביום מן הימים,‬
‫הדלת תיפתח.‬

456
00:41:47,062 --> 00:41:49,521
‫יום אחד, המפתח ייכנס למנעול,‬

457
00:41:49,812 --> 00:41:52,979
‫ויום אחד, איזבל תפתח את הארגז של אמה,‬

458
00:41:53,479 --> 00:41:54,937
‫ותתבע את המגיע לה.‬

459
00:41:55,979 --> 00:41:57,396
‫את המגיע לשתיהן.‬

460
00:41:57,812 --> 00:42:00,521
‫ויום אחר יום, לילה אחר לילה,‬

461
00:42:01,646 --> 00:42:04,771
‫אחרי אוקיינוס של זמן, הרגע הגיע סוף סוף.‬

462
00:43:01,479 --> 00:43:03,062
‫כשהיא חזתה בבעלה,‬

463
00:43:03,146 --> 00:43:06,854
‫היא לא ראתה את השינוי שחולל הזמן,‬
‫אלא רק את צערו.‬

464
00:43:07,646 --> 00:43:08,479
‫רק את זה.‬

465
00:43:09,062 --> 00:43:10,896
‫וכך, מוצפת רגשות, היא...‬

466
00:43:12,187 --> 00:43:13,854
‫ישנה והמתינה.‬

467
00:43:34,604 --> 00:43:36,062
‫- פרדיטה לויד 1650-1686, בת 36 -‬

468
00:43:36,146 --> 00:43:38,687
‫הם קברו את ליידי פרדיטה‬
‫ויצאו לפתוח בחיים חדשים.‬

469
00:43:39,187 --> 00:43:41,604
‫העסק התרוקן, האחוזה אבדה.‬

470
00:43:41,979 --> 00:43:43,937
‫אם לא בתוקף החוק, בתוקף הרוח.‬

471
00:43:44,687 --> 00:43:46,271
‫הם יעברו הרחק מכאן,‬

472
00:43:46,354 --> 00:43:49,479
‫ימכרו את האחוזה וימצאו חיים שקטים יותר,‬
‫קטנים יותר,‬

473
00:43:49,562 --> 00:43:51,062
‫רק לשניהם.‬

474
00:43:51,729 --> 00:43:53,062
‫לשניהם, וגם...‬

475
00:43:54,312 --> 00:43:55,146
‫לוויולה.‬

476
00:43:56,146 --> 00:43:59,146
‫סוף סוף, לפחות, היא תהיה עם שניהם.‬

477
00:43:59,687 --> 00:44:01,521
‫עם בעלה, עם בתה.‬

478
00:44:01,854 --> 00:44:05,687
‫לא משנה שלא יכלו לראות אותה,‬
‫לא יכלו לגעת בה, לא יכלו לשמוע אותה.‬

479
00:44:06,271 --> 00:44:07,104
‫לא משנה.‬

480
00:44:07,354 --> 00:44:09,937
‫היא תהיה איתם, וזה העיקר.‬

481
00:44:12,771 --> 00:44:14,021
‫הם עזבו את בליי,‬

482
00:44:14,229 --> 00:44:16,687
‫והותירו מאחור את רוב רכושם.‬

483
00:44:17,104 --> 00:44:20,062
‫זה היה הגמול שלה על כל שנות הבדידות.‬

484
00:44:20,479 --> 00:44:23,396
‫על כל הכאב שבלבה העייף.‬

485
00:44:23,896 --> 00:44:26,729
‫אבל ארתור החל להאמין באמונות טפלות,‬

486
00:44:26,812 --> 00:44:29,646
‫וראה את האימה על פניה נטולות החיים‬
‫של פרדיטה.‬

487
00:44:29,896 --> 00:44:34,187
‫אמונתו הטפלה הייתה משוללת היגיון,‬
‫אך הוא חש ביטחון בהחלטתו.‬

488
00:44:34,521 --> 00:44:36,729
‫לא משנה מה הייתה הקללה‬
‫שתבעה את אשתו השנייה,‬

489
00:44:36,812 --> 00:44:40,562
‫הוא לא ייתן לבתו להתקרב לאצבעותיה הקרות.‬

490
00:44:40,646 --> 00:44:42,646
‫לא לבתו ולא לאף אחד אחר.‬

491
00:44:51,521 --> 00:44:55,146
‫העלבון הסופי הזה,‬
‫להיות לכודה במעמקי הביצה,‬

492
00:44:55,229 --> 00:44:57,354
‫בזמן שבתה תגדל להיות אישה.‬

493
00:44:57,896 --> 00:44:59,937
‫הנטישה המוחלטת הזאת...‬

494
00:45:03,229 --> 00:45:05,229
‫ניפצה את לבה של ויולה.‬

495
00:45:06,729 --> 00:45:10,104
‫התחושה שהיא נמשכת לעבר מקום אחר,‬

496
00:45:10,187 --> 00:45:11,687
‫עולם שמעבר,‬

497
00:45:11,771 --> 00:45:13,729
‫התפוגגה בשנים שמאז מותה,‬

498
00:45:14,146 --> 00:45:16,646
‫אבל כעת היא דחתה אותה באופן מוחלט.‬

499
00:45:17,021 --> 00:45:19,354
‫בכל נימי נפשה וכוח רצונה,‬

500
00:45:19,854 --> 00:45:22,812
‫כמו כשהייתה חולה, ונגד כל הסיכויים,‬

501
00:45:23,187 --> 00:45:25,479
‫ויולה סירבה ללכת.‬

502
00:45:26,604 --> 00:45:30,396
‫הבכירה בבנות וילובי,‬
‫לשעבר ליידי לויד מבליי,‬

503
00:45:31,146 --> 00:45:34,354
‫נותרה, כך לחשו, בזכות עקשנותה בלבד.‬

504
00:45:36,771 --> 00:45:41,104
‫לאחר שהתעלמה ממשיכת העולם שמעבר,‬
‫היא יצרה לה כוח משיכה משלה.‬

505
00:45:41,646 --> 00:45:42,854
‫כוח משיכה של רצון,‬

506
00:45:43,437 --> 00:45:46,479
‫שישנה את פני השטח של אחוזת בליי לתמיד.‬

507
00:45:46,896 --> 00:45:49,396
‫ושוב, היא ישנה.‬

508
00:46:01,562 --> 00:46:02,687
‫היא התעוררה.‬

509
00:46:13,562 --> 00:46:14,812
‫והיא שוטטה.‬

510
00:46:18,937 --> 00:46:20,687
‫כאילו שהתעוררה מסיוט,‬

511
00:46:20,771 --> 00:46:22,562
‫היא חזרה לביתה,‬

512
00:46:22,937 --> 00:46:26,146
‫וחשה בכל פעם שזה היה חלום.‬

513
00:46:29,979 --> 00:46:32,104
‫חשה שאם תלך לחדרה,‬

514
00:46:32,521 --> 00:46:34,854
‫לחדר שחלקה בעבר עם בעלה,‬

515
00:46:35,937 --> 00:46:36,937
‫עם בתה התינוקת,‬

516
00:46:37,937 --> 00:46:40,896
‫אולי הסיוט ישכך,‬

517
00:46:41,312 --> 00:46:44,187
‫ואז היא תוכל להחליק לחמימות השמיכות‬

518
00:46:44,271 --> 00:46:46,521
‫ולהתנחם בחיק משפחתה,‬

519
00:46:47,312 --> 00:46:49,229
‫שחיכה לה כל הזמן הזה.‬

520
00:46:50,229 --> 00:46:53,146
‫והיא בהתה במיטה הריקה...‬

521
00:46:54,521 --> 00:46:55,687
‫וויולה זכרה.‬

522
00:46:58,021 --> 00:47:00,396
‫והזיכרון עצמו פתח את הפצע מחדש.‬

523
00:47:22,812 --> 00:47:24,771
‫לבה התנפץ מחדש,‬

524
00:47:25,229 --> 00:47:26,521
‫ובער בחזה,‬

525
00:47:27,104 --> 00:47:29,812
‫כאב מייסר שקיוותה להעלים בעזרת...‬

526
00:47:30,062 --> 00:47:32,771
‫המים הקרים והבוציים של אחוזתה החדשה.‬

527
00:47:33,312 --> 00:47:34,187
‫ביתה החדש.‬

528
00:47:36,271 --> 00:47:38,229
‫וכך, היא ישנה,‬

529
00:47:38,771 --> 00:47:39,979
‫והיא שכחה.‬

530
00:47:40,479 --> 00:47:43,021
‫לאחר ששכחה, היא התעוררה.‬

531
00:47:46,354 --> 00:47:47,562
‫היא שוטטה.‬

532
00:47:49,937 --> 00:47:52,271
‫כמה לילות, כמה שוטטויות...‬

533
00:47:53,146 --> 00:47:54,562
‫היא הפסיקה לספור.‬

534
00:47:54,812 --> 00:47:56,479
‫תשומת לבה נתונה רק קדימה,‬

535
00:47:56,562 --> 00:47:58,979
‫רק למיטה שהייתה יעדה,‬

536
00:47:59,062 --> 00:48:02,396
‫ולבת שהיא האמינה, בכל פעם שהתעוררה,‬

537
00:48:02,771 --> 00:48:04,354
‫שתחכה לה שם.‬

538
00:48:15,937 --> 00:48:18,729
‫היא אפילו לא הבינה שעשר שנים חלפו,‬

539
00:48:19,396 --> 00:48:22,229
‫לא הבינה, אחרי התפרצות מגפה בכפר,‬

540
00:48:22,312 --> 00:48:24,229
‫שהאחוזה הריקה הפכה לשטח הסגר‬

541
00:48:24,312 --> 00:48:27,646
‫לשעלת הקטלנית שחוללה שמות‬
‫בקהילה שלה לשעבר.‬

542
00:48:29,729 --> 00:48:30,646
‫איפה היא?‬

543
00:48:35,812 --> 00:48:37,187
‫מה את עושה כאן?‬

544
00:48:42,812 --> 00:48:43,771
‫זה לא בטוח.‬

545
00:48:44,271 --> 00:48:46,354
‫אסור לך להיות באגף הזה בלי...‬

546
00:48:47,562 --> 00:48:48,396
‫איפה?‬

547
00:48:52,437 --> 00:48:54,104
‫כשהרופא מת,‬

548
00:48:54,646 --> 00:48:58,854
‫הוא נשכח מיד, ותופעה מוזרה התרחשה.‬

549
00:48:59,646 --> 00:49:02,604
‫נראה היה שכוח המשיכה שהמציאה לעצמה,‬

550
00:49:02,687 --> 00:49:04,187
‫שהשאיר אותה בשטח האחוזה,‬

551
00:49:04,562 --> 00:49:06,146
‫שהשאיר אותה בכור המצרף,‬

552
00:49:07,146 --> 00:49:08,979
‫השאיר שם גם אחרים.‬

553
00:49:10,187 --> 00:49:11,146
‫היא ישנה,‬

554
00:49:11,521 --> 00:49:13,979
‫וכפי שקורה כשחולמים, היא שכחה.‬

555
00:49:14,896 --> 00:49:17,312
‫ולאחר שהיא שכחה, היא התעוררה.‬

556
00:49:19,896 --> 00:49:20,854
‫היא שוטטה.‬

557
00:49:34,396 --> 00:49:37,146
‫ויולה שמה לב בקושי‬
‫לניסיונותיה שלה לגרש רוחות.‬

558
00:49:43,646 --> 00:49:45,146
‫ולמרבה הצער, הכומר האומלל‬

559
00:49:45,229 --> 00:49:47,729
‫היה האדם השני שמצא עצמו בדרכה של ויולה.‬

560
00:49:51,937 --> 00:49:52,979
‫היא ישנה,‬

561
00:49:53,562 --> 00:49:56,729
‫שכחה ושכחה ושכחה.‬

562
00:49:57,437 --> 00:49:58,729
‫ועם השיכחה,‬

563
00:49:59,187 --> 00:50:01,312
‫הופיעה מחלה מפלצתית.‬

564
00:50:02,771 --> 00:50:04,146
‫כל הדברים מתפוגגים.‬

565
00:50:04,604 --> 00:50:08,771
‫כל הדברים. בשר, אבן, אפילו הכוכבים עצמם.‬

566
00:50:09,104 --> 00:50:12,729
‫הזמן לוקח אליו את כל הדברים.‬
‫זוהי דרכו של העולם.‬

567
00:50:12,812 --> 00:50:18,479
‫העבר נמוג, זיכרונות דועכים,‬
‫וכך, אכן, גם הרוח.‬

568
00:50:18,937 --> 00:50:20,479
‫הכול נכנע לזמן,‬

569
00:50:21,187 --> 00:50:22,146
‫אפילו הנשמה.‬

570
00:50:24,521 --> 00:50:27,812
‫להתעורר, לשוטט, לשכוח עוד.‬

571
00:50:28,771 --> 00:50:29,854
‫שמה נשכח.‬

572
00:50:30,354 --> 00:50:32,271
‫שמה של אחותה נשכח.‬

573
00:50:32,854 --> 00:50:34,646
‫בשעה שזיכרונותיה נטשו אותה,‬

574
00:50:34,729 --> 00:50:36,771
‫כך נטשו אותה גם פניה.‬

575
00:50:37,687 --> 00:50:39,104
‫היא זכרה כה מעט...‬

576
00:50:39,687 --> 00:50:43,312
‫שלילה אחד היא מצאה ילד במיטת בתה,‬

577
00:50:43,396 --> 00:50:46,396
‫והיא לא יכלה לזכור‬
‫את מי היא קיוותה למצוא שם.‬

578
00:50:46,896 --> 00:50:49,646
‫היה לה רק מושג קלוש שהיא שוטטה עד הנה‬

579
00:50:50,062 --> 00:50:51,604
‫בתקווה למצוא ילד,‬

580
00:50:51,979 --> 00:50:54,021
‫והנה היה ילד.‬

581
00:50:54,521 --> 00:50:56,479
‫זה ודאי הילד שהיא חיפשה.‬

582
00:50:57,646 --> 00:50:58,479
‫ודאי.‬

583
00:51:00,729 --> 00:51:03,646
‫היא ישנה, והתפוגגה.‬

584
00:51:04,146 --> 00:51:06,562
‫והתפוגגה, והתפוגגה.‬

585
00:51:08,021 --> 00:51:09,396
‫וגם האחרים התפוגגו.‬

586
00:51:10,771 --> 00:51:12,562
‫הנשמות שנעו במסלול סביבה,‬

587
00:51:15,021 --> 00:51:17,271
‫האומללים שנלכדו בכוח המשיכה‬

588
00:51:17,354 --> 00:51:18,729
‫שיצרה באחוזת בליי.‬

589
00:51:22,146 --> 00:51:23,521
‫גם הם התפוגגו.‬

590
00:51:36,646 --> 00:51:39,729
‫הבכירה מבנות וילובי,‬
‫ליידי לויד מבליי לשעבר,‬

591
00:51:40,062 --> 00:51:43,021
‫הפכה כעת למחשבה בלבד, לתחושה.‬

592
00:51:43,104 --> 00:51:47,896
‫היא חדלה להיות אישה, חדלה להיות אדם,‬
‫חדלה להיות שם ופנים.‬

593
00:51:48,437 --> 00:51:50,354
‫נותר בה רק צורך. צורך...‬

594
00:51:50,854 --> 00:51:51,854
‫ובדידות.‬

595
00:51:52,646 --> 00:51:53,521
‫וזעם.‬

596
00:51:54,104 --> 00:51:55,437
‫גורלה היה סיוט.‬

597
00:51:56,479 --> 00:51:58,979
‫גורל שהיה מנת חלקם של כל אלו שנלכדו בבליי.‬

598
00:51:59,271 --> 00:52:01,687
‫גורל שנפל בחלקה של אחותה לשעבר‬
‫של ויולה,‬

599
00:52:01,771 --> 00:52:03,229
‫שנשכחה כעת בעליית הגג.‬

600
00:52:03,312 --> 00:52:05,479
‫לא מודעת לכך שהייתה לה פעם אחות.‬

601
00:52:06,062 --> 00:52:08,104
‫אחות לרצוח אותה או להירצח על ידה.‬

602
00:52:10,021 --> 00:52:12,396
‫גורל שנפל בחלקו של כל מי שאיתרע מזלו‬

603
00:52:12,479 --> 00:52:14,271
‫לעמוד במסלולה הקבוע.‬

604
00:52:14,729 --> 00:52:15,562
‫עצרי.‬

605
00:52:16,646 --> 00:52:17,479
‫עצרי!‬

606
00:52:18,812 --> 00:52:20,687
‫גורל שנפל בחלקו של עוזר אומלל,‬

607
00:52:21,312 --> 00:52:22,687
‫שנים רבות לאחר מכן.‬

608
00:52:24,354 --> 00:52:27,646
‫גורל שנפל גם בחלקם של אלה‬
‫שמתו מסיבות אחרות בבליי,‬

609
00:52:28,437 --> 00:52:31,104
‫שמצאו עצמם לכודים בכוח המשיכה של ויולה,‬

610
00:52:32,021 --> 00:52:34,437
‫אפילו אם ידיה הקרות לא נכרכו סביב צווארם.‬

611
00:52:38,521 --> 00:52:40,729
‫שום תקווה לאף אחד שאיתרע מזלו‬

612
00:52:40,812 --> 00:52:42,271
‫למות באחוזת בליי.‬

613
00:52:44,312 --> 00:52:46,146
‫שום תקווה לקורבנותיה של בליי,‬

614
00:52:46,479 --> 00:52:48,021
‫יהיו הם קורבנות של גורל,‬

615
00:52:48,854 --> 00:52:49,687
‫או של חטא,‬

616
00:52:50,687 --> 00:52:53,062
‫או של מחלה, או זה של זה.‬

617
00:52:57,729 --> 00:53:00,187
‫ונראה שלא הייתה שום תקווה לאופר הצעירה...‬

618
00:53:01,896 --> 00:53:05,229
‫שלאחר שנתקלה בכה רבים מהמתים,‬

619
00:53:05,562 --> 00:53:08,104
‫הדיירים האומללים שנלכדו בכוח המשיכה,‬

620
00:53:08,896 --> 00:53:11,521
‫צעדה לבסוף אל נתיב גורלה שלה.‬

621
00:54:33,396 --> 00:54:36,312
‫תרגום כתוביות: ליאור הדר‬