1
00:00:07,166 --> 00:00:09,286
‫- סדרה מקורית של NETFLIX  -‬

2
00:01:22,875 --> 00:01:24,455
‫רוצי.‬
‫-מה עם מיילס?‬

3
00:01:24,541 --> 00:01:26,961
‫זה בסדר. אנחנו חייבות לצאת מכאן.‬

4
00:01:27,625 --> 00:01:30,495
‫לאן אנחנו הולכות?‬
‫-לא יודעת, לכל מקום שהוא.‬

5
00:01:30,708 --> 00:01:32,748
‫לא! אני לא אוהבת את המשחק הזה!‬

6
00:01:33,208 --> 00:01:35,128
‫אני לא הולכת!‬
‫-פלורה!‬

7
00:01:35,208 --> 00:01:36,578
‫ולא תוכלי להכריח אותי!‬

8
00:01:37,250 --> 00:01:39,630
‫בואי! אנחנו חייבות ללכת!‬
‫-מיילס, איפה אתה?‬

9
00:01:59,958 --> 00:02:01,918
‫לקראת אמצע המאה ה-17...‬

10
00:02:06,708 --> 00:02:09,958
‫היה ג'נטלמן אלמן שחי במחוז המפשייר.‬

11
00:02:11,625 --> 00:02:13,165
‫שמו אינו חשוב.‬

12
00:02:13,250 --> 00:02:16,330
‫אקרא לו מר וילובי.‬

13
00:02:16,875 --> 00:02:19,995
‫שם בעל צליל מכובד, כמו שמו המקורי.‬

14
00:02:22,500 --> 00:02:25,210
‫הוא נותר אלמן לאחר שש שנות נישואים,‬

15
00:02:25,291 --> 00:02:27,881
‫והקדיש עצמו לטיפול בצאצאיו.‬

16
00:02:28,416 --> 00:02:31,956
‫שתי בנות שנולדו בהפרש של חמש שנים זו מזו.‬

17
00:02:32,458 --> 00:02:33,828
‫הבכורה, ויולה,‬

18
00:02:34,583 --> 00:02:35,923
‫הצעירה, פרדיטה,‬

19
00:02:36,375 --> 00:02:39,125
‫שנקראה בשמה של הילדה שנולדה ביניהן‬

20
00:02:39,500 --> 00:02:41,040
‫וחיה שבועות ספורים בלבד.‬

21
00:02:43,875 --> 00:02:47,705
‫לאחר מות אביהן, היה הכרח שהן יינשאו בהקדם.‬

22
00:02:49,041 --> 00:02:50,711
‫כי מאחר ששתיהן היו נשים,‬

23
00:02:50,791 --> 00:02:53,791
‫הן עמדו לאבד שליטה‬
‫בענייניו הכספיים של מר וילובי,‬

24
00:02:54,625 --> 00:02:56,205
‫ולאבד את האחוזה בבליי,‬

25
00:02:57,041 --> 00:02:58,461
‫ביתן משכבר הימים.‬

26
00:03:05,416 --> 00:03:07,456
‫לנשים באותה תקופה לא היה דבר.‬

27
00:03:08,625 --> 00:03:11,495
‫לא הווה, לא עתיד, ללא קשר כלשהו לגבר.‬

28
00:03:13,708 --> 00:03:15,788
‫אז הן חזרו להיות ילדות קטנות.‬

29
00:03:17,416 --> 00:03:20,126
‫וכעת, לא נותר להן דבר בעולמן‬
‫מלבד זו את זו.‬

30
00:03:24,791 --> 00:03:26,461
‫שתי האחיות היו באותו זמן‬

31
00:03:26,541 --> 00:03:29,211
‫בשיא עלומיהן.‬

32
00:03:29,833 --> 00:03:31,833
‫פרדיטה במתיקותה,‬

33
00:03:32,250 --> 00:03:33,460
‫ויולה בשנינותה.‬

34
00:03:34,250 --> 00:03:36,960
‫וכמובן, ויולה במיטב השמלות.‬

35
00:03:37,375 --> 00:03:38,245
‫תמיד.‬

36
00:03:39,000 --> 00:03:41,330
‫בקרב הצעירים שהיו ידידיהן ושכניהן‬

37
00:03:41,416 --> 00:03:43,126
‫היו הרבה בחורים משכמם ומעלה.‬

38
00:03:43,958 --> 00:03:46,878
‫מספר מחזרים מסורים, ושניים או שלושה‬

39
00:03:46,958 --> 00:03:49,878
‫שנודעו כמפתים ברמה עולמית,‬

40
00:03:50,666 --> 00:03:51,706
‫או כובשים.‬

41
00:03:52,458 --> 00:03:54,578
‫אבל ויולה הכירה את פרצופם האמיתי.‬

42
00:03:55,125 --> 00:03:58,575
‫הם היו גרגרנים, אופורטוניסטים,‬
‫עופות דורסים.‬

43
00:04:00,583 --> 00:04:03,463
‫עופות דורסים שמתכוננים‬
‫לנקר את גוויית אביהן.‬

44
00:04:04,583 --> 00:04:06,673
‫לבזוז את ממונו דרך בנותיו.‬

45
00:04:07,708 --> 00:04:10,288
‫לא, בליי חייבת להישאר רכוש המשפחה,‬

46
00:04:10,666 --> 00:04:12,666
‫והאחיות חייבות לשמור על שליטתן בה.‬

47
00:04:13,166 --> 00:04:15,326
‫אחרת הכול ייקבר באותו הקבר.‬

48
00:04:18,250 --> 00:04:21,290
‫זה הביא את ויולה להזמין אליהן דודן רחוק.‬

49
00:04:22,833 --> 00:04:24,713
‫אדם בשם ארתור לויד.‬

50
00:04:27,375 --> 00:04:29,575
‫לומר את האמת, הוא לא היה כליל השלמות.‬

51
00:04:30,583 --> 00:04:34,383
‫אך הוא היה בחור הגון, נחוש ונבון.‬

52
00:04:35,291 --> 00:04:36,881
‫בעל הון במזומן,‬

53
00:04:37,416 --> 00:04:39,326
‫בעל בריאות טובה וגישה חיובית,‬

54
00:04:39,750 --> 00:04:42,330
‫ובעל חיסכון צבור באהבה.‬

55
00:04:45,833 --> 00:04:48,833
‫ויולה דאגה להיעדר עם בואו.‬

56
00:04:49,666 --> 00:04:52,786
‫זה הותיר את פרדיטה‬
‫לארח את הדודן לאחר מסעו,‬

57
00:04:52,875 --> 00:04:54,575
‫בשעה שוויולה המתינה,‬

58
00:04:55,000 --> 00:04:57,210
‫ובעשותה כך למדה שהוא ג'נטלמן.‬

59
00:04:58,125 --> 00:04:59,535
‫היו לו פנים נאות.‬

60
00:04:59,625 --> 00:05:01,375
‫הוא למד וטייל.‬

61
00:05:01,666 --> 00:05:04,126
‫הוא דיבר צרפתית, הוא ניגן בחליל,‬

62
00:05:04,583 --> 00:05:07,423
‫והוא קרא שירה בקול בהטעמה מושלמת.‬

63
00:05:09,416 --> 00:05:11,746
‫ובדיוק כשפרדיטה החלה לחוש בהתעוררות‬

64
00:05:11,833 --> 00:05:13,463
‫של עניין אמיתי באיש הצעיר...‬

65
00:05:20,291 --> 00:05:21,831
‫ויולה הסבירה שהיא איחרה‬

66
00:05:21,916 --> 00:05:24,666
‫בגלל ויכוח על דמי שכר שלא נגבו.‬

67
00:05:25,041 --> 00:05:27,581
‫היו שניסו לנצל את מותו של אביה,‬

68
00:05:28,000 --> 00:05:30,580
‫אך לא הניחו שהיא ידעה לנהל את הספרים.‬

69
00:05:31,583 --> 00:05:34,793
‫הסיפור היה אמיתי, אבל גם הצגה.‬

70
00:05:35,916 --> 00:05:38,826
‫למעשה, כל פרט בכניסתה של ויולה תוכנן מראש.‬

71
00:05:39,666 --> 00:05:41,126
‫הזיעה על מצחה,‬

72
00:05:41,208 --> 00:05:42,788
‫שיערה הפרוע,‬

73
00:05:42,875 --> 00:05:44,665
‫העסק, הספרים.‬

74
00:05:45,125 --> 00:05:46,875
‫מגפי הרכיבה בטרקלין.‬

75
00:05:47,000 --> 00:05:48,920
‫אפילו הדיוקן שהיה תלוי מאחור,‬

76
00:05:49,250 --> 00:05:52,670
‫שהוזמן בידי ויולה כחלק‬
‫מהמסר האמיתי לארתור.‬

77
00:05:53,000 --> 00:05:55,460
‫הוא אולי יתחתן איתה, או עם אחותה,‬

78
00:05:55,541 --> 00:05:58,791
‫אבל עליו להבין מיהי הסמכות האמיתית‬
‫באחוזת בליי,‬

79
00:05:59,208 --> 00:06:00,958
‫ואת האופן בו דברים ייעשו.‬

80
00:06:02,458 --> 00:06:04,078
‫החתונה הייתה אירוע צנוע,‬

81
00:06:04,166 --> 00:06:06,416
‫כיאה להסדר עסקי ותו לא.‬

82
00:06:06,958 --> 00:06:08,578
‫תוצאה נאה לוויולה,‬

83
00:06:09,041 --> 00:06:11,631
‫שרצתה לשמור על שליטתה בבליי,‬

84
00:06:12,333 --> 00:06:14,133
‫ותוצאה נאה לפרדיטה,‬

85
00:06:14,208 --> 00:06:16,788
‫שתמיד נהנתה ממנעמי מעמדה.‬

86
00:06:16,875 --> 00:06:19,415
‫...להחזיק ולשמור, מיום זה והלאה,‬

87
00:06:20,208 --> 00:06:22,958
‫בטוב וברע, בעושר ובעוני,‬

88
00:06:23,500 --> 00:06:24,880
‫בחולי ובבריאות,‬

89
00:06:25,708 --> 00:06:27,918
‫לאהוב ולכבד,‬

90
00:06:28,583 --> 00:06:30,173
‫עד שהמוות יפריד בינינו.‬

91
00:06:33,458 --> 00:06:35,998
‫בהתאם לפקודתו המקודשת של אלוהים,‬

92
00:06:37,958 --> 00:06:41,128
‫אני מצהיר על נאמנותי לך, אהובתי.‬

93
00:06:44,625 --> 00:06:48,625
‫אני, ויולה, לוקחת אותך, ארתור,‬
‫להיות בעלי בברית הנישואים,‬

94
00:06:49,416 --> 00:06:51,536
‫להחזיק ולשמור, מיום זה והלאה,‬

95
00:06:52,000 --> 00:06:54,710
‫בטוב וברע, בעושר ובעוני,‬

96
00:06:54,791 --> 00:06:56,291
‫בחולי ובבריאות,‬

97
00:06:56,666 --> 00:06:58,746
‫לאהוב, לכבד...‬

98
00:07:01,166 --> 00:07:02,536
‫עד שהמוות יפריד בינינו.‬

99
00:07:04,708 --> 00:07:05,878
‫ולציית.‬

100
00:07:06,333 --> 00:07:09,423
‫לאהוב, לכבד ולציית.‬

101
00:07:15,208 --> 00:07:17,878
‫הכומר סבר שמדובר בהשמטה תמימה.‬

102
00:07:18,250 --> 00:07:19,080
‫אך הוא טעה.‬

103
00:07:19,666 --> 00:07:22,786
‫פרדיטה, שהכירה את אחותה טוב יותר מכל אחד,‬
‫לא הופתעה.‬

104
00:07:23,541 --> 00:07:26,171
‫וגם אלוהים לא הופתע מכך, חשבה פרדיטה,‬

105
00:07:26,250 --> 00:07:28,750
‫כשהאיחוד האסטרטגי של אחותה זכה לברכה.‬

106
00:07:28,833 --> 00:07:30,753
‫כך הוא יצר אותה, אחרי הכול.‬

107
00:08:05,958 --> 00:08:08,498
‫ההסכם נחתם, העסקה בוצעה,‬

108
00:08:08,583 --> 00:08:09,923
‫האחוזה ניצלה.‬

109
00:08:10,166 --> 00:08:12,496
‫ויולה הצעירה הפנתה את מבטה פנימה.‬

110
00:08:14,166 --> 00:08:15,036
‫היא ישנה.‬

111
00:08:17,583 --> 00:08:18,463
‫היא התעוררה.‬

112
00:08:21,125 --> 00:08:22,995
‫אולי זה בגלל החדר, היא חשבה.‬

113
00:08:23,500 --> 00:08:27,830
‫זה היה חדרה של אמה,‬
‫מיטתם של הוריה, וכעת שלה.‬

114
00:08:30,750 --> 00:08:33,830
‫טרודה בחוסר מנוחה שלבה לא הכיר,‬

115
00:08:34,958 --> 00:08:35,998
‫היא שוטטה.‬

116
00:08:41,291 --> 00:08:42,381
‫היא ישנה.‬

117
00:08:45,166 --> 00:08:46,246
‫היא התעוררה.‬

118
00:08:49,083 --> 00:08:50,133
‫היא שוטטה.‬

119
00:08:53,208 --> 00:08:55,168
‫אולי זה לא היה החדר, אחרי הכול.‬

120
00:08:56,125 --> 00:08:58,205
‫לא, אולי זה היה דבר מה אחר.‬

121
00:09:03,666 --> 00:09:05,876
‫ויולה גילתה שמאחורי המעשיות שבהם,‬

122
00:09:06,583 --> 00:09:09,543
‫נישואיה אולי הכילו בתוכם אהבה, אחרי הכול.‬

123
00:09:26,166 --> 00:09:28,576
‫אין לי מילים מתוקות לומר לך.‬

124
00:09:29,791 --> 00:09:31,131
‫המציאות היא קשוחה.‬

125
00:09:33,250 --> 00:09:34,670
‫אבל את קשוחה יותר.‬

126
00:09:37,125 --> 00:09:38,325
‫בליי שייכת לך.‬

127
00:09:38,958 --> 00:09:41,458
‫הם ינסו לקחת אותה ממך,‬
‫כמו שניסו לקחת ממני.‬

128
00:09:42,708 --> 00:09:44,538
‫אבל אני לא ארשה להם.‬

129
00:09:46,291 --> 00:09:49,041
‫במקום זאת, אנחנו נחולל מהפכים, בתי.‬

130
00:09:51,083 --> 00:09:52,133
‫זו את.‬

131
00:09:53,833 --> 00:09:54,883
‫זו אני.‬

132
00:09:56,625 --> 00:09:57,455
‫זה אנחנו.‬

133
00:10:06,000 --> 00:10:07,710
‫אלה היו התקופות הנעימות,‬

134
00:10:08,291 --> 00:10:09,671
‫אחרי שאיזבל נולדה.‬

135
00:10:10,791 --> 00:10:14,461
‫אבל דבר לא נשאר כפי שהיה.‬
‫הכול משתנה, עם הזמן.‬

136
00:10:14,708 --> 00:10:17,038
‫שינוי לעתים קרובות קורה בהיחבא.‬

137
00:10:17,291 --> 00:10:19,501
‫הוא לא מכריז על הגעתו בראש חוצות.‬

138
00:10:19,958 --> 00:10:22,078
‫לא, השינוי קורה בהדרגה.‬

139
00:10:22,666 --> 00:10:25,036
‫ברגע שהבנת שהוא הגיע,‬

140
00:10:25,791 --> 00:10:27,831
‫הוא כבר נעץ את שיניו.‬

141
00:10:33,375 --> 00:10:34,495
‫באשר לוויולה...‬

142
00:10:36,291 --> 00:10:38,541
‫החשד שלה החל כמשהו קטן,‬

143
00:10:38,625 --> 00:10:42,165
‫כמשהו חסר חשיבות כמו הדגדוג בריאותיה.‬

144
00:10:44,208 --> 00:10:49,208
‫ויולה אהבה מאוד ללבוש שמלות,‬
‫והיה לה טעם משובח.‬

145
00:10:49,583 --> 00:10:51,423
‫טעם שבעלה פינק.‬

146
00:10:52,250 --> 00:10:55,580
‫מטרים רבים של משי וסאטן מפואר,‬

147
00:10:55,666 --> 00:10:59,746
‫של מוסלין, קטיפה ותחרה מכל רחבי העולם,‬

148
00:10:59,833 --> 00:11:01,753
‫ויוקרה מכל סוג שהוא.‬

149
00:11:01,833 --> 00:11:05,333
‫חלקן היו נדירות וססגוניות‬
‫כאילו נטוו מיהלומים,‬

150
00:11:06,041 --> 00:11:08,041
‫וכולן עברו דרך ידיה הערמומיות,‬

151
00:11:08,541 --> 00:11:10,921
‫מבלי שמילת רברבנות תחמוק משפתיה.‬

152
00:11:14,750 --> 00:11:17,710
‫לא, משפתיה נבעה רק המחלה,‬

153
00:11:19,833 --> 00:11:21,753
‫שממנה כבר אי אפשר היה להתעלם.‬

154
00:12:07,708 --> 00:12:08,958
‫זו אינה המגפה.‬

155
00:12:09,041 --> 00:12:10,171
‫תודה לאל.‬

156
00:12:12,208 --> 00:12:14,208
‫אבל החדשות אינן טובות.‬

157
00:12:14,291 --> 00:12:15,751
‫היא סובלת ממחלת הריאה.‬

158
00:12:16,250 --> 00:12:17,630
‫מה זה...‬
‫-כמה זמן?‬

159
00:12:17,708 --> 00:12:19,668
‫מה זה אומר?‬
‫-כמה זמן, דוקטור?‬

160
00:12:20,000 --> 00:12:21,880
‫כמה חודשים. לכל היותר.‬

161
00:12:23,000 --> 00:12:25,580
‫והייתי דואג להפריד אותה מכם.‬

162
00:12:26,125 --> 00:12:27,285
‫הבת שלנו.‬

163
00:12:28,208 --> 00:12:30,078
‫היא לא יכולה לישון בלי אמה.‬

164
00:12:30,458 --> 00:12:31,578
‫בנפרד.‬

165
00:12:32,000 --> 00:12:33,500
‫אתה תטפל בה.‬

166
00:12:34,208 --> 00:12:35,038
‫תרפא אותה.‬

167
00:12:35,541 --> 00:12:37,751
‫איני יודע אם אוכל.‬
‫-אתה תוכל.‬

168
00:12:38,875 --> 00:12:41,075
‫אתה תוכל. שאלוהים יעזור לך, אתה תוכל.‬

169
00:12:54,458 --> 00:12:55,288
‫לא.‬

170
00:12:56,208 --> 00:12:57,998
‫לא, אני רוצה להיות במיטה שלנו.‬

171
00:12:58,833 --> 00:13:00,043
‫אי אפשר, אהובתי.‬

172
00:13:01,541 --> 00:13:03,921
‫אני רוצה להיות במיטה שלנו.‬

173
00:13:04,958 --> 00:13:05,788
‫ארתור.‬

174
00:13:08,000 --> 00:13:09,630
‫בבקשה.‬
‫-איזבל.‬

175
00:13:11,083 --> 00:13:12,083
‫תחשבי על איזבל.‬

176
00:14:27,333 --> 00:14:28,713
‫לאחר שכלו כל האמצעים,‬

177
00:14:29,375 --> 00:14:31,205
‫הכומר חזר לבליי,‬

178
00:14:32,791 --> 00:14:35,251
‫אבל כדי לבצע טקס מלנכולי הרבה יותר‬

179
00:14:36,083 --> 00:14:39,173
‫משירת הנישואים המבטיחה ששר בעבר.‬

180
00:14:39,250 --> 00:14:42,420
‫"והיה כי הלכתי והכינותי לכם מקום.‬

181
00:14:43,583 --> 00:14:45,633
‫ושוב אשוב,‬

182
00:14:46,875 --> 00:14:49,285
‫ולקחתי אתכם אליי,‬

183
00:14:50,500 --> 00:14:52,000
‫למען תהיו גם אתם,‬

184
00:14:52,416 --> 00:14:54,206
‫באשר אני שם."‬

185
00:14:57,458 --> 00:14:58,288
‫אחות...‬

186
00:14:59,208 --> 00:15:01,208
‫עלייך לחזור על התפילה.‬

187
00:15:02,375 --> 00:15:03,995
‫אמרי את המילים אחריי.‬

188
00:15:05,416 --> 00:15:08,206
‫"והיה כי הלכתי והכינותי לכם מקום.‬

189
00:15:10,375 --> 00:15:13,915
‫ושוב אשוב,‬‫ ‬‫ולקחתי אתכם אליי,‬

190
00:15:14,833 --> 00:15:18,463
‫למען תהיו גם אתם, באשר אני שם."‬

191
00:15:19,833 --> 00:15:22,213
‫הו, אחות. הבה ננסה שוב.‬

192
00:15:24,416 --> 00:15:27,456
‫"והיה כי הלכתי והכינותי לכם מקום."‬

193
00:15:27,541 --> 00:15:28,501
‫לא.‬

194
00:15:29,416 --> 00:15:30,326
‫מה אמרת?‬

195
00:15:32,166 --> 00:15:32,996
‫לא.‬

196
00:15:34,458 --> 00:15:35,708
‫לא אלך.‬

197
00:15:39,416 --> 00:15:40,786
‫תגיד לאלוהים שלך...‬

198
00:15:41,833 --> 00:15:46,383
‫שאני לא אלך.‬

199
00:15:49,458 --> 00:15:52,168
‫ויולה, עלייך לחזור על התפילה.‬

200
00:15:53,250 --> 00:15:57,000
‫זה כבר לא קשור לגופך, אהובתי.‬

201
00:15:57,750 --> 00:15:59,790
‫עלינו לדאוג לנשמתך.‬

202
00:16:00,125 --> 00:16:02,995
‫לנשמתך אני חושש.‬
‫-לא.‬

203
00:16:03,083 --> 00:16:04,003
‫פרדיטה, לא.‬

204
00:16:04,458 --> 00:16:05,998
‫תגידי להם, אחות.‬

205
00:16:06,083 --> 00:16:09,173
‫תגידי לכומר הזה‬
‫ולאלוהים שלרגליו הוא מתפלש.‬

206
00:16:09,583 --> 00:16:10,543
‫תגידי להם "לא".‬

207
00:16:10,625 --> 00:16:13,705
‫אלוהים רוצה שנשמתה תהיה טהורה‬
‫כשהוא יקבל אותה לביתה.‬

208
00:16:13,791 --> 00:16:15,291
‫אלוהים צריך להכיר אותה.‬

209
00:16:15,375 --> 00:16:17,125
‫היא כפי שהוא יצר אותה.‬

210
00:16:18,000 --> 00:16:20,290
‫אם היא אומרת שהיא לא תלך, היא לא תלך.‬

211
00:16:27,583 --> 00:16:29,463
‫הזמן לא הבחין בה.‬

212
00:16:29,541 --> 00:16:32,381
‫ימים הפכו לשבועות, לחודשים, לשנים.‬

213
00:16:32,583 --> 00:16:35,963
‫הכוכבים האדישים נעו סביב השמש.‬

214
00:16:37,166 --> 00:16:37,996
‫ואז...‬

215
00:16:38,416 --> 00:16:39,246
‫איזבל.‬

216
00:16:40,208 --> 00:16:43,208
‫חמש פעמים סביב השמש, והכול שונה.‬

217
00:16:43,291 --> 00:16:44,131
‫איזבל.‬

218
00:16:44,833 --> 00:16:46,583
‫עוד כמה דקות, בבקשה.‬

219
00:16:46,666 --> 00:16:48,666
‫את לא יכולה לקרוא את הספר בכלל.‬

220
00:16:48,750 --> 00:16:50,210
‫אני יכולה לקרוא מספיק.‬

221
00:16:50,291 --> 00:16:51,171
‫למיטה.‬

222
00:16:52,041 --> 00:16:53,831
‫כמו שאמרתי קודם, שלוש פעמים.‬

223
00:16:59,166 --> 00:16:59,996
‫לא.‬

224
00:17:00,541 --> 00:17:01,501
‫ריקוד מהיר.‬

225
00:17:01,583 --> 00:17:02,463
‫לא.‬

226
00:17:02,666 --> 00:17:03,576
‫אז רק אחד.‬

227
00:17:03,958 --> 00:17:06,958
‫אבל הגיע הזמן שתלך למיטה.‬
‫-רק אחד.‬

228
00:17:08,250 --> 00:17:09,290
‫אדוני הטוב.‬

229
00:17:15,833 --> 00:17:16,793
‫את רואה?‬

230
00:17:17,208 --> 00:17:18,828
‫את נעשית די טובה בזה.‬

231
00:17:19,541 --> 00:17:21,291
‫כן, אני חושב שאת כמעט מוכנה.‬

232
00:17:22,625 --> 00:17:23,875
‫אנחנו צריכים מוזיקה.‬

233
00:17:23,958 --> 00:17:25,078
‫אנחנו לא.‬

234
00:17:25,666 --> 00:17:28,956
‫למעשה, כדי ללמוד לרקוד, צריך רק מספרים.‬

235
00:17:32,500 --> 00:17:37,380
‫אחת, שתיים, שלוש.‬

236
00:17:37,458 --> 00:17:39,288
‫צעד, שתיים, שלוש.‬

237
00:17:39,375 --> 00:17:40,575
‫סיבוב, שתיים, שלוש.‬

238
00:17:41,041 --> 00:17:43,421
‫דודה, אנחנו צריכים מוזיקה, לא?‬

239
00:17:43,500 --> 00:17:45,580
‫אנחנו צריכים לישון.‬

240
00:17:45,666 --> 00:17:47,626
‫אוי, את משעממת נפוחה.‬

241
00:17:48,333 --> 00:17:49,293
‫באמת?‬

242
00:17:50,000 --> 00:17:51,830
‫את יודעת בכלל איך לרקוד?‬

243
00:17:51,916 --> 00:17:54,286
‫אני בהחלט יודעת איך לרקוד, עלמתי הצעירה.‬

244
00:17:54,375 --> 00:17:56,035
‫מעולם לא ראיתי אותך רוקדת.‬

245
00:17:56,125 --> 00:17:57,495
‫היא צודקת, פרדי.‬

246
00:17:58,000 --> 00:17:59,330
‫אני יודעת לרקוד מצוין.‬

247
00:18:01,083 --> 00:18:03,213
‫לא...‬
‫-רק אחד.‬

248
00:18:05,041 --> 00:18:07,581
‫בואי נראה לילדה איך עושים זאת כמו שצריך.‬

249
00:18:22,458 --> 00:18:25,878
‫אחת, שתיים, שלוש.‬

250
00:18:25,958 --> 00:18:27,538
‫צעד, שתיים, שלוש.‬

251
00:18:27,625 --> 00:18:29,535
‫סיבוב, שתיים, שלוש.‬

252
00:18:29,916 --> 00:18:34,496
‫אחת, שתיים, שלוש.‬

253
00:18:51,458 --> 00:18:55,078
‫ויולה הפריכה את תחזיותיהם של הרופאים‬
‫ושל אנשי הדת כאחד.‬

254
00:18:55,458 --> 00:18:59,328
‫יש שלחשו שהיא נותרה בחיים‬
‫בשל עקשנותה בלבד.‬

255
00:18:59,833 --> 00:19:00,713
‫אמא, התעוררת!‬

256
00:19:00,791 --> 00:19:04,081
‫איזבל, את יודעת שאסור לך להתקרב מדי לאמא.‬

257
00:19:04,166 --> 00:19:06,536
‫ויי, מה את עושה מחוץ למיטה? את תצטנני.‬

258
00:19:06,625 --> 00:19:08,375
‫לא רציתי לפספס את הנשף.‬

259
00:19:09,791 --> 00:19:12,961
‫בואי נחזיר אותך לחדר שלך.‬
‫אכין לך צמחי מרפא לתה.‬

260
00:19:13,041 --> 00:19:15,921
‫אני לא רוצה תה. אני רוצה לדבר עם בתי.‬

261
00:19:45,416 --> 00:19:46,326
‫קחי אותי למיטה.‬

262
00:19:49,000 --> 00:19:49,830
‫כמובן.‬

263
00:20:22,125 --> 00:20:24,035
‫אני מתנצלת.‬
‫-אין צורך.‬

264
00:20:24,125 --> 00:20:26,875
‫אני יכולה לרקוד איתו, את יודעת.‬
‫-אני יודעת.‬

265
00:20:27,666 --> 00:20:29,536
‫אני יכולה לרקוד עם בעלי.‬

266
00:20:31,583 --> 00:20:33,503
‫אני לא צריכה שתיקחי זאת על עצמך.‬

267
00:20:34,916 --> 00:20:36,326
‫את זה או כל דבר אחר.‬

268
00:20:37,208 --> 00:20:38,208
‫לא הייתי מעזה.‬

269
00:20:42,250 --> 00:20:43,330
‫שני היטב, אחות.‬

270
00:20:48,125 --> 00:20:51,125
‫היו בכפר שאמרו שהמוות כבר בא לוויולה.‬

271
00:20:51,708 --> 00:20:52,828
‫מדי לילה, למעשה.‬

272
00:20:53,166 --> 00:20:54,626
‫בשנים הראשונות.‬

273
00:20:55,125 --> 00:20:58,035
‫כרכרה אפלה משוכה בידי סוס אדום-עין,‬

274
00:20:58,458 --> 00:21:00,288
‫שלא הורשתה להיכנס לאחוזת בליי.‬

275
00:21:01,166 --> 00:21:05,036
‫הכרכרה האפלה ונהגה נדרשו‬
‫להישאר בחוץ פעמים כה רבות, למעשה,‬

276
00:21:05,833 --> 00:21:08,043
‫שהם חדלו להגיע לאחוזת בליי.‬

277
00:21:16,583 --> 00:21:19,253
‫"שכבנו, אהובי ואני‬

278
00:21:20,416 --> 00:21:23,036
‫מתחת לערבה הבוכייה‬

279
00:21:24,875 --> 00:21:27,875
‫אבל כעת שוכבת אני לבד‬

280
00:21:29,083 --> 00:21:31,923
‫ובוכה ליד העץ‬

281
00:21:33,000 --> 00:21:37,080
‫שרה 'הו ערבה ייבבי'‬

282
00:21:38,083 --> 00:21:41,333
‫ליד העץ שבוכה איתי‬

283
00:21:42,333 --> 00:21:46,253
‫שרה 'הו ערבה ייבבי'‬

284
00:21:47,083 --> 00:21:51,003
‫עד שאהובי יחזור אליי"‬

285
00:22:08,750 --> 00:22:10,130
‫אני רוצה לישון איתה.‬

286
00:22:10,208 --> 00:22:11,668
‫את לא יכולה, ויולה.‬

287
00:22:11,875 --> 00:22:13,955
‫אבל אני מרגישה טוב יותר היום.‬

288
00:22:14,041 --> 00:22:17,501
‫את אומרת את זה כל יום,‬
‫אבל נראית גרוע יותר ויותר.‬

289
00:22:22,000 --> 00:22:24,130
‫הגבירה של אחוזת בליי.‬

290
00:22:24,208 --> 00:22:25,288
‫אין לי שאיפה כזו.‬

291
00:22:25,375 --> 00:22:28,285
‫שקר.‬
‫-ויולה, אין לי.‬

292
00:22:28,375 --> 00:22:29,205
‫שקרנית.‬

293
00:22:34,666 --> 00:22:37,876
‫אם הוא מביט בי מדי פעם, זה כי הוא בודד.‬

294
00:22:38,375 --> 00:22:39,625
‫והוא בן אנוש.‬

295
00:22:40,041 --> 00:22:43,381
‫זה כי בחמש השנים האחרונות,‬
‫החובה היחידה שמילא כבעל‬

296
00:22:43,458 --> 00:22:44,578
‫הייתה להתאבל.‬

297
00:22:54,625 --> 00:22:56,745
‫לא ארשה זאת.‬
‫-את לא.‬

298
00:22:57,416 --> 00:22:58,786
‫אני יודעת, שמתי לב.‬

299
00:23:01,583 --> 00:23:03,173
‫כדאי שתחשבי עליה, ויי.‬

300
00:23:04,416 --> 00:23:05,376
‫תחשבי על איזבל.‬

301
00:23:06,541 --> 00:23:09,711
‫עם מה היא תישאר?‬
‫אילו זיכרונות ממך היא תישא בתוכה?‬

302
00:23:10,375 --> 00:23:12,705
‫הזיכרון של זה? של הגרסה הזאת שלך?‬

303
00:23:14,333 --> 00:23:17,043
‫כי ויולה, באהבה, הפכי את זה לכל דבר אחר.‬

304
00:23:26,750 --> 00:23:30,130
‫ממש לפני השנה השישית למותה החי של ויולה,‬

305
00:23:30,208 --> 00:23:33,128
‫היא זימנה לחדרה את כל התכשיטים והבגדים‬

306
00:23:33,208 --> 00:23:35,828
‫שצברה בימים שלפני מחלתה.‬

307
00:24:26,291 --> 00:24:28,291
‫לא איקבר עם טבעותיי.‬

308
00:24:29,125 --> 00:24:30,205
‫או עם שמלותיי.‬

309
00:24:31,583 --> 00:24:35,043
‫הטבעות שלי, התחרה שלי, המשי שלי.‬

310
00:24:36,875 --> 00:24:40,825
‫אני יכולה לומר כעת ללא יוהרה‬
‫שהם סיימו את תפקידם בשבילי.‬

311
00:24:44,083 --> 00:24:46,543
‫הם יהוו ירושה נאה לבתנו.‬

312
00:24:49,375 --> 00:24:50,745
‫אז תשמור אותם.‬

313
00:24:51,916 --> 00:24:54,126
‫תשגיח עליהם, בשבילה.‬

314
00:24:55,041 --> 00:24:56,581
‫עד שתגדל מספיק להשתמש בהם.‬

315
00:24:59,416 --> 00:25:00,576
‫הם מכוסים...‬

316
00:25:01,583 --> 00:25:03,133
‫עטויים בעלי ורדים.‬

317
00:25:04,333 --> 00:25:07,633
‫הם ישמרו את צבעם באפלה בעלת הניחוח המתוק.‬

318
00:25:09,416 --> 00:25:10,746
‫אתה מבטיח לי, ארתור?‬

319
00:25:12,666 --> 00:25:13,996
‫מבטיח לך מה?‬

320
00:25:14,083 --> 00:25:16,213
‫מבטיח לי שתשמור אותם בשבילה?‬

321
00:25:17,166 --> 00:25:18,536
‫שתשמור את המפתח‬

322
00:25:19,000 --> 00:25:20,540
‫ולעולם לא תתן אותו לאיש,‬

323
00:25:21,208 --> 00:25:23,878
‫מלבד לילדה שלנו.‬

324
00:25:26,250 --> 00:25:27,080
‫תבטיח לי.‬

325
00:25:28,375 --> 00:25:29,415
‫אני מבטיח.‬

326
00:25:50,708 --> 00:25:53,208
‫ככל שנקף הזמן התעוררו בעיות כספיות,‬

327
00:25:53,750 --> 00:25:56,040
‫וארתור נדרש יותר ויותר לטפל בעסקים.‬

328
00:25:56,125 --> 00:26:00,125
‫הוא נסע רחוק יותר ויותר מעבר לים,‬
‫למקומות עשירים ואקזוטיים.‬

329
00:26:04,750 --> 00:26:08,000
‫ועם לכתו של ארתור, העמדת הפנים קרסה.‬

330
00:26:08,708 --> 00:26:10,038
‫אולי זה היה בגלל השעה.‬

331
00:26:10,375 --> 00:26:13,665
‫אולי בגלל העובדה שלכל דבר בעולם הזה‬
‫יש נקודה‬

332
00:26:13,750 --> 00:26:16,670
‫שמעבר לה הנטל הופך גדול מדי.‬

333
00:26:16,916 --> 00:26:19,496
‫אבל באותו הלילה, כשפרדיטה החזיקה באחותה,‬

334
00:26:20,083 --> 00:26:21,463
‫מחשבה צצה במוחה.‬

335
00:26:21,875 --> 00:26:24,705
‫המילה באה אליה שנה לפני כן,‬

336
00:26:24,958 --> 00:26:29,378
‫וכמו הדגדוג בריאתה של ויולה,‬
‫היא גדלה בחשאי.‬

337
00:26:30,000 --> 00:26:33,420
‫המילה האפילה על מחשבותיה בלילה,‬
‫ועל ערותה גם כן.‬

338
00:26:34,125 --> 00:26:37,455
‫המילה החלה בחזה, ממש כמו מחלתה של ויולה.‬

339
00:26:39,375 --> 00:26:41,245
‫היא התפשטה, בעקשנות,‬

340
00:26:41,541 --> 00:26:45,251
‫כלחישה באוזנה, בתוך ראשה.‬

341
00:26:45,333 --> 00:26:49,923
‫וכעת, המילה הזדחלה במורד כתפה ומרפקה,‬

342
00:26:50,333 --> 00:26:52,673
‫עד שהתיישבה בידה.‬

343
00:26:53,875 --> 00:26:55,665
‫המילה הייתה...‬

344
00:26:56,333 --> 00:26:57,213
‫"רחמים."‬

345
00:26:58,125 --> 00:27:00,455
‫והמילה הייתה שקר.‬

346
00:27:03,291 --> 00:27:06,831
‫כי רחמים לא היו הדבר שהיא חשבה עליו,‬
‫או חשה בלבה,‬

347
00:27:06,916 --> 00:27:08,206
‫כשהיא הניעה את ידה.‬

348
00:27:08,583 --> 00:27:12,503
‫היא חשבה על כל סטירה, כל עלבון,‬
‫וכל יום שחלף.‬

349
00:27:12,583 --> 00:27:14,923
‫כל רגע לאחר תפילת האשכבה.‬

350
00:27:15,791 --> 00:27:19,581
‫היא הייתה נגועה במילה אחרת לגמרי‬
‫כל הזמן הזה.‬

351
00:27:19,666 --> 00:27:22,876
‫המילה לא הייתה "רחמים", כך הבינה בסוף.‬

352
00:27:22,958 --> 00:27:26,458
‫לא, המילה הייתה תמיד...‬

353
00:27:27,666 --> 00:27:28,496
‫"די."‬

354
00:28:03,291 --> 00:28:06,791
‫ארתור נשא את אבלו באצילות ובפיכחון.‬

355
00:28:36,166 --> 00:28:38,456
‫- אני שומר -‬

356
00:28:45,791 --> 00:28:49,581
‫באשר לאלמן,‬
‫כעת אדון אחוזת בליי מכל הבחינות,‬

357
00:28:49,958 --> 00:28:52,998
‫עד מהרה נחזה שהוא יינשא בשנית.‬

358
00:28:53,333 --> 00:28:55,543
‫והיו לפחות תריסר נשים צעירות,‬

359
00:28:55,625 --> 00:28:58,245
‫שלא באשמתן, יש להודות,‬

360
00:28:58,625 --> 00:29:00,745
‫במשך שישה חודשים לאחר שובו,‬

361
00:29:01,083 --> 00:29:03,043
‫לא הצליחו לגרום לתחזית להתממש.‬

362
00:29:04,250 --> 00:29:07,830
‫כי הוא ראה זכר לוויולה בעיניה של פרדיטה.‬

363
00:29:08,541 --> 00:29:10,171
‫והזיכרון הזה שהלך והתגבר,‬

364
00:29:11,208 --> 00:29:13,378
‫לא אפשר לו לשמוע את האחרות.‬

365
00:29:15,958 --> 00:29:18,668
‫הם נישאו בטקס פרטי למדי.‬

366
00:29:19,833 --> 00:29:21,173
‫כמעט חשאי.‬

367
00:29:21,625 --> 00:29:24,825
‫בתקווה, כך טענה הרכילות באותו זמן,‬

368
00:29:25,083 --> 00:29:27,463
‫שוויולה המנוחה לא תשמע על כך.‬

369
00:29:27,541 --> 00:29:29,381
‫- ויולה לויד 1645-1680, בת 35 -‬

370
00:29:30,166 --> 00:29:31,536
‫ובליל כלולתם,‬

371
00:29:31,625 --> 00:29:35,035
‫כשפרדיטה עברה למיטה שהייתה של אחותה,‬

372
00:29:35,416 --> 00:29:38,166
‫כל אחד מהם השיג את מה שחשק בו.‬

373
00:29:39,666 --> 00:29:41,746
‫ארתור זכה באישה יפהפייה,‬

374
00:29:41,833 --> 00:29:44,543
‫שאותה כבר הכיר בזכות משפחתה.‬

375
00:29:45,666 --> 00:29:48,166
‫אבל הדבר שפרדיטה חשקה בו, כפי שתראו,‬

376
00:29:48,833 --> 00:29:50,543
‫נותר בחלקו הגדול תעלומה.‬

377
00:29:54,416 --> 00:29:56,576
‫בשלוש השנים הראשונות לנישואיהם,‬

378
00:29:56,666 --> 00:30:00,036
‫גברת לויד החדשה לא הצליחה להפוך לאמא‬
‫בזכות עצמה.‬

379
00:30:02,166 --> 00:30:07,536
‫ובתה המאומצת סירבה בכל תוקף‬
‫להתייחס אליה כאל אמה.‬

380
00:30:42,000 --> 00:30:45,080
‫ארתור, מצדו, ספג הפסדים כספיים רבים.‬

381
00:30:45,875 --> 00:30:47,075
‫הנסיבות החדשות הללו‬

382
00:30:47,166 --> 00:30:49,326
‫אילצו אותו לחסוך משמעותית בהוצאותיו,‬

383
00:30:50,166 --> 00:30:52,496
‫וכך פרדיטה נאלצה להיות גבירה פחותה‬

384
00:30:52,583 --> 00:30:53,883
‫מכפי שאחותה הייתה.‬

385
00:30:57,625 --> 00:30:59,125
‫היא חשדה זה מכבר‬

386
00:30:59,208 --> 00:31:02,328
‫שמלתחתה המפוארת של אחותה הוחבאה‬

387
00:31:02,416 --> 00:31:04,076
‫למען בתה,‬

388
00:31:04,333 --> 00:31:08,173
‫ושהיא נחה באפלה כפוית טובה‬
‫בעליית הגג המאובקת.‬

389
00:31:09,541 --> 00:31:12,381
‫הייתה זו מחשבה מעוררת קבס,‬
‫שהבדים הנפלאים הללו‬

390
00:31:12,458 --> 00:31:15,628
‫נאלצים לחכות לפקודתה של ילדה קטנה,‬

391
00:31:16,125 --> 00:31:16,995
‫ולכן,‬

392
00:31:17,833 --> 00:31:19,963
‫ביום השנה השישי למותה של ויולה,‬

393
00:31:22,333 --> 00:31:24,213
‫פקעה סבלנותה של פרדיטה.‬

394
00:31:25,416 --> 00:31:26,876
‫הבית מוזנח.‬

395
00:31:27,666 --> 00:31:29,326
‫מצבנו הכספי איום.‬

396
00:31:30,166 --> 00:31:33,166
‫הפתרון נמצא מעל ראשינו.‬

397
00:31:33,875 --> 00:31:36,285
‫איננו יכולים לשכור אפילו סוכנת בית יותר,‬

398
00:31:36,375 --> 00:31:39,625
‫ומעלינו נעולים שמלות, תכשיטים ובדים.‬

399
00:31:39,708 --> 00:31:42,418
‫פרדיטה...‬
‫-אם לא להצילנו, אז בשביל לייצב אותנו.‬

400
00:31:42,500 --> 00:31:44,710
‫לא.‬
‫-זה מה שהיא הייתה רוצה.‬

401
00:31:45,333 --> 00:31:48,083
‫אם היא יכלה לחזות עד כמה המצב ייעשה קשה,‬

402
00:31:48,166 --> 00:31:50,126
‫עד כמה גרמת להם להידרדר.‬

403
00:31:51,333 --> 00:31:52,583
‫אני?‬
‫-כן.‬

404
00:31:53,125 --> 00:31:56,205
‫עניינינו הכספיים אינם באחריותך, בעלי היקר?‬

405
00:31:57,041 --> 00:31:59,751
‫לא גרמת לנכס שלנו לקרוס מבחינה כספית?‬

406
00:32:01,708 --> 00:32:03,998
‫יותר מכול, אחותי רצתה שבליי תשגשג.‬

407
00:32:04,083 --> 00:32:07,673
‫היא הייתה עושה הכול, כל שבכוחה,‬
‫כדי להציל את האחוזה,‬

408
00:32:07,750 --> 00:32:08,830
‫ואתה יודע את זה.‬

409
00:32:08,916 --> 00:32:09,996
‫זה שמור לאיזבל.‬

410
00:32:10,083 --> 00:32:11,713
‫האחוזה שמורה לאיזבל.‬

411
00:32:12,500 --> 00:32:15,460
‫וניתן לה להיהרס לפני שהיא תגיע לפרקה?‬

412
00:32:15,541 --> 00:32:17,831
‫פעם אחת ולתמיד, פרדיטה...‬

413
00:32:19,125 --> 00:32:20,455
‫זה לא בא בחשבון.‬

414
00:32:20,791 --> 00:32:24,631
‫ואכעס מאוד אם תחזרי לעסוק בכך.‬

415
00:32:24,708 --> 00:32:25,538
‫בסדר.‬

416
00:32:26,250 --> 00:32:28,500
‫אני שמחה לדעת כמה אתה מעריך אותי.‬

417
00:32:29,000 --> 00:32:31,710
‫להרגיש שמקריבים אותי על מזבח גחמה.‬

418
00:32:36,833 --> 00:32:39,633
‫זו לא גחמה, יקירתי.‬

419
00:32:41,458 --> 00:32:42,628
‫זו הבטחה.‬

420
00:32:43,708 --> 00:32:44,538
‫שבועה.‬

421
00:32:44,958 --> 00:32:45,878
‫שבועה.‬

422
00:32:47,875 --> 00:32:48,745
‫לוויולה.‬

423
00:32:49,916 --> 00:32:50,746
‫כמובן.‬

424
00:32:51,666 --> 00:32:53,876
‫אסור לנו להפר את השבועה לוויולה.‬

425
00:32:55,250 --> 00:32:58,330
‫אבל איזו זכות הייתה לוויולה‬
‫להפר את עתידנו?‬

426
00:33:00,458 --> 00:33:03,958
‫איזו זכות הייתה לה לכבול אותך‬
‫לאכזריות ולרשעות?‬

427
00:33:04,708 --> 00:33:05,828
‫לא עוד.‬

428
00:36:03,000 --> 00:36:03,830
‫פרדיטה?‬

429
00:36:46,750 --> 00:36:48,540
‫נשוב כעת, מאזין יקר,‬

430
00:36:49,041 --> 00:36:50,171
‫ללילה אחר.‬

431
00:36:50,583 --> 00:36:53,293
‫ללילה שבו ויולה ישנה.‬

432
00:39:29,083 --> 00:39:30,213
‫היא ישנה.‬

433
00:39:33,250 --> 00:39:34,330
‫היא התעוררה.‬

434
00:39:45,208 --> 00:39:46,288
‫היא שוטטה.‬

435
00:40:23,208 --> 00:40:24,418
‫היא ישנה.‬

436
00:40:26,875 --> 00:40:28,245
‫היא התעוררה.‬

437
00:40:30,583 --> 00:40:31,633
‫היא שוטטה.‬

438
00:40:36,375 --> 00:40:37,825
‫והזמן חלף.‬

439
00:40:38,708 --> 00:40:41,578
‫כמה זמן, אי אפשר היה לדעת.‬

440
00:40:53,333 --> 00:40:54,173
‫לישון.‬

441
00:40:55,958 --> 00:40:56,788
‫להתעורר.‬

442
00:40:58,833 --> 00:40:59,673
‫לשוטט.‬

443
00:41:02,833 --> 00:41:03,793
‫לישון.‬

444
00:41:04,208 --> 00:41:05,038
‫להתעורר.‬

445
00:41:05,583 --> 00:41:06,423
‫לשוטט.‬

446
00:41:09,041 --> 00:41:11,251
‫ועם הזמן, כפי שקורה לכולנו,‬

447
00:41:12,125 --> 00:41:13,125
‫היא הודתה בכול.‬

448
00:41:18,750 --> 00:41:20,170
‫היא הודתה שהיא מתה.‬

449
00:41:21,083 --> 00:41:23,083
‫היא הודתה שבעלה המשיך בחייו.‬

450
00:41:23,791 --> 00:41:26,541
‫היא הודתה שבתה גדלה בלעדיה.‬

451
00:41:28,583 --> 00:41:31,173
‫והיא הודתה שחדרה הוא חלום,‬

452
00:41:31,583 --> 00:41:34,293
‫המצאה, שקר שהיא מעדיפה...‬

453
00:41:35,208 --> 00:41:37,288
‫על פני האמת שבארגז.‬

454
00:41:38,500 --> 00:41:41,710
‫אבל בסופו של כור המצרף הזה‬

455
00:41:42,500 --> 00:41:46,330
‫המתין לה גמול בדמות הידע שביום מן הימים,‬
‫הדלת תיפתח.‬

456
00:41:47,041 --> 00:41:49,501
‫יום אחד, המפתח ייכנס למנעול,‬

457
00:41:49,791 --> 00:41:52,961
‫ויום אחד, איזבל תפתח את הארגז של אמה,‬

458
00:41:53,458 --> 00:41:54,918
‫ותתבע את המגיע לה.‬

459
00:41:55,958 --> 00:41:57,378
‫את המגיע לשתיהן.‬

460
00:41:57,791 --> 00:42:00,501
‫ויום אחר יום, לילה אחר לילה,‬

461
00:42:01,625 --> 00:42:04,745
‫אחרי אוקיינוס של זמן, הרגע הגיע סוף סוף.‬

462
00:43:01,458 --> 00:43:03,038
‫כשהיא חזתה בבעלה,‬

463
00:43:03,125 --> 00:43:06,825
‫היא לא ראתה את השינוי שחולל הזמן,‬
‫אלא רק את צערו.‬

464
00:43:07,625 --> 00:43:08,455
‫רק את זה.‬

465
00:43:09,041 --> 00:43:10,881
‫וכך, מוצפת רגשות, היא...‬

466
00:43:12,166 --> 00:43:13,826
‫ישנה והמתינה.‬

467
00:43:34,583 --> 00:43:36,043
‫- פרדיטה לויד 1650-1686, בת 36 -‬

468
00:43:36,125 --> 00:43:38,665
‫הם קברו את ליידי פרדיטה‬
‫ויצאו לפתוח בחיים חדשים.‬

469
00:43:39,166 --> 00:43:41,576
‫העסק התרוקן, האחוזה אבדה.‬

470
00:43:41,958 --> 00:43:43,918
‫אם לא בתוקף החוק, בתוקף הרוח.‬

471
00:43:44,666 --> 00:43:46,246
‫הם יעברו הרחק מכאן,‬

472
00:43:46,333 --> 00:43:49,463
‫ימכרו את האחוזה וימצאו חיים שקטים יותר,‬
‫קטנים יותר,‬

473
00:43:49,541 --> 00:43:51,041
‫רק לשניהם.‬

474
00:43:51,708 --> 00:43:53,038
‫לשניהם, וגם...‬

475
00:43:54,291 --> 00:43:55,131
‫לוויולה.‬

476
00:43:56,125 --> 00:43:59,125
‫סוף סוף, לפחות, היא תהיה עם שניהם.‬

477
00:43:59,666 --> 00:44:01,496
‫עם בעלה, עם בתה.‬

478
00:44:01,833 --> 00:44:05,673
‫לא משנה שלא יכלו לראות אותה,‬
‫לא יכלו לגעת בה, לא יכלו לשמוע אותה.‬

479
00:44:06,250 --> 00:44:07,080
‫לא משנה.‬

480
00:44:07,333 --> 00:44:09,923
‫היא תהיה איתם, וזה העיקר.‬

481
00:44:12,750 --> 00:44:14,000
‫הם עזבו את בליי,‬

482
00:44:14,208 --> 00:44:16,668
‫והותירו מאחור את רוב רכושם.‬

483
00:44:17,083 --> 00:44:20,043
‫זה היה הגמול שלה על כל שנות הבדידות.‬

484
00:44:20,458 --> 00:44:23,378
‫על כל הכאב שבלבה העייף.‬

485
00:44:23,875 --> 00:44:26,705
‫אבל ארתור החל להאמין באמונות טפלות,‬

486
00:44:26,791 --> 00:44:29,631
‫וראה את האימה על פניה נטולות החיים‬
‫של פרדיטה.‬

487
00:44:29,875 --> 00:44:34,165
‫אמונתו הטפלה הייתה משוללת היגיון,‬
‫אך הוא חש ביטחון בהחלטתו.‬

488
00:44:34,500 --> 00:44:36,710
‫לא משנה מה הייתה הקללה‬
‫שתבעה את אשתו השנייה,‬

489
00:44:36,791 --> 00:44:40,541
‫הוא לא ייתן לבתו להתקרב לאצבעותיה הקרות.‬

490
00:44:40,625 --> 00:44:42,625
‫לא לבתו ולא לאף אחד אחר.‬

491
00:44:51,500 --> 00:44:55,130
‫העלבון הסופי הזה,‬
‫להיות לכודה במעמקי הביצה,‬

492
00:44:55,208 --> 00:44:57,328
‫בזמן שבתה תגדל להיות אישה.‬

493
00:44:57,875 --> 00:44:59,915
‫הנטישה המוחלטת הזאת...‬

494
00:45:03,208 --> 00:45:05,208
‫ניפצה את לבה של ויולה.‬

495
00:45:06,708 --> 00:45:10,078
‫התחושה שהיא נמשכת לעבר מקום אחר,‬

496
00:45:10,166 --> 00:45:11,666
‫עולם שמעבר,‬

497
00:45:11,750 --> 00:45:13,710
‫התפוגגה בשנים שמאז מותה,‬

498
00:45:14,125 --> 00:45:16,625
‫אבל כעת היא דחתה אותה באופן מוחלט.‬

499
00:45:17,000 --> 00:45:19,330
‫בכל נימי נפשה וכוח רצונה,‬

500
00:45:19,833 --> 00:45:22,793
‫כמו כשהייתה חולה, ונגד כל הסיכויים,‬

501
00:45:23,166 --> 00:45:25,456
‫ויולה סירבה ללכת.‬

502
00:45:26,583 --> 00:45:30,383
‫הבכירה בבנות וילובי,‬
‫לשעבר ליידי לויד מבליי,‬

503
00:45:31,125 --> 00:45:34,325
‫נותרה, כך לחשו, בזכות עקשנותה בלבד.‬

504
00:45:36,750 --> 00:45:41,080
‫לאחר שהתעלמה ממשיכת העולם שמעבר,‬
‫היא יצרה לה כוח משיכה משלה.‬

505
00:45:41,625 --> 00:45:42,825
‫כוח משיכה של רצון,‬

506
00:45:43,416 --> 00:45:46,456
‫שישנה את פני השטח של אחוזת בליי לתמיד.‬

507
00:45:46,875 --> 00:45:49,375
‫ושוב, היא ישנה.‬

508
00:46:01,541 --> 00:46:02,671
‫היא התעוררה.‬

509
00:46:13,541 --> 00:46:14,791
‫והיא שוטטה.‬

510
00:46:18,916 --> 00:46:20,666
‫כאילו שהתעוררה מסיוט,‬

511
00:46:20,750 --> 00:46:22,540
‫היא חזרה לביתה,‬

512
00:46:22,916 --> 00:46:26,126
‫וחשה בכל פעם שזה היה חלום.‬

513
00:46:29,958 --> 00:46:32,078
‫חשה שאם תלך לחדרה,‬

514
00:46:32,500 --> 00:46:34,830
‫לחדר שחלקה בעבר עם בעלה,‬

515
00:46:35,916 --> 00:46:36,916
‫עם בתה התינוקת,‬

516
00:46:37,916 --> 00:46:40,876
‫אולי הסיוט ישכך,‬

517
00:46:41,291 --> 00:46:44,171
‫ואז היא תוכל להחליק לחמימות השמיכות‬

518
00:46:44,250 --> 00:46:46,500
‫ולהתנחם בחיק משפחתה,‬

519
00:46:47,291 --> 00:46:49,211
‫שחיכה לה כל הזמן הזה.‬

520
00:46:50,208 --> 00:46:53,128
‫והיא בהתה במיטה הריקה...‬

521
00:46:54,500 --> 00:46:55,670
‫וויולה זכרה.‬

522
00:46:58,000 --> 00:47:00,380
‫והזיכרון עצמו פתח את הפצע מחדש.‬

523
00:47:22,791 --> 00:47:24,751
‫לבה התנפץ מחדש,‬

524
00:47:25,208 --> 00:47:26,498
‫ובער בחזה,‬

525
00:47:27,083 --> 00:47:29,793
‫כאב מייסר שקיוותה להעלים בעזרת...‬

526
00:47:30,041 --> 00:47:32,751
‫המים הקרים והבוציים של אחוזתה החדשה.‬

527
00:47:33,291 --> 00:47:34,171
‫ביתה החדש.‬

528
00:47:36,250 --> 00:47:38,210
‫וכך, היא ישנה,‬

529
00:47:38,750 --> 00:47:39,960
‫והיא שכחה.‬

530
00:47:40,458 --> 00:47:42,998
‫לאחר ששכחה, היא התעוררה.‬

531
00:47:46,333 --> 00:47:47,543
‫היא שוטטה.‬

532
00:47:49,916 --> 00:47:52,246
‫כמה לילות, כמה שוטטויות...‬

533
00:47:53,125 --> 00:47:54,535
‫היא הפסיקה לספור.‬

534
00:47:54,791 --> 00:47:56,461
‫תשומת לבה נתונה רק קדימה,‬

535
00:47:56,541 --> 00:47:58,961
‫רק למיטה שהייתה יעדה,‬

536
00:47:59,041 --> 00:48:02,381
‫ולבת שהיא האמינה, בכל פעם שהתעוררה,‬

537
00:48:02,750 --> 00:48:04,330
‫שתחכה לה שם.‬

538
00:48:15,916 --> 00:48:18,706
‫היא אפילו לא הבינה שעשר שנים חלפו,‬

539
00:48:19,375 --> 00:48:22,205
‫לא הבינה, אחרי התפרצות מגפה בכפר,‬

540
00:48:22,291 --> 00:48:24,211
‫שהאחוזה הריקה הפכה לשטח הסגר‬

541
00:48:24,291 --> 00:48:27,631
‫לשעלת הקטלנית שחוללה שמות‬
‫בקהילה שלה לשעבר.‬

542
00:48:29,708 --> 00:48:30,628
‫איפה היא?‬

543
00:48:35,791 --> 00:48:37,171
‫מה את עושה כאן?‬

544
00:48:42,791 --> 00:48:43,751
‫זה לא בטוח.‬

545
00:48:44,250 --> 00:48:46,330
‫אסור לך להיות באגף הזה בלי...‬

546
00:48:47,541 --> 00:48:48,381
‫איפה?‬

547
00:48:52,416 --> 00:48:54,076
‫כשהרופא מת,‬

548
00:48:54,625 --> 00:48:58,825
‫הוא נשכח מיד, ותופעה מוזרה התרחשה.‬

549
00:48:59,625 --> 00:49:02,575
‫נראה היה שכוח המשיכה שהמציאה לעצמה,‬

550
00:49:02,666 --> 00:49:04,166
‫שהשאיר אותה בשטח האחוזה,‬

551
00:49:04,541 --> 00:49:06,131
‫שהשאיר אותה בכור המצרף,‬

552
00:49:07,125 --> 00:49:08,955
‫השאיר שם גם אחרים.‬

553
00:49:10,166 --> 00:49:11,126
‫היא ישנה,‬

554
00:49:11,500 --> 00:49:13,960
‫וכפי שקורה כשחולמים, היא שכחה.‬

555
00:49:14,875 --> 00:49:17,285
‫ולאחר שהיא שכחה, היא התעוררה.‬

556
00:49:19,875 --> 00:49:20,825
‫היא שוטטה.‬

557
00:49:34,375 --> 00:49:37,125
‫ויולה שמה לב בקושי‬
‫לניסיונותיה שלה לגרש רוחות.‬

558
00:49:43,625 --> 00:49:45,125
‫ולמרבה הצער, הכומר האומלל‬

559
00:49:45,208 --> 00:49:47,708
‫היה האדם השני שמצא עצמו בדרכה של ויולה.‬

560
00:49:51,916 --> 00:49:52,956
‫היא ישנה,‬

561
00:49:53,541 --> 00:49:56,711
‫שכחה ושכחה ושכחה.‬

562
00:49:57,416 --> 00:49:58,706
‫ועם השיכחה,‬

563
00:49:59,166 --> 00:50:01,286
‫הופיעה מחלה מפלצתית.‬

564
00:50:02,750 --> 00:50:04,130
‫כל הדברים מתפוגגים.‬

565
00:50:04,583 --> 00:50:08,753
‫כל הדברים. בשר, אבן, אפילו הכוכבים עצמם.‬

566
00:50:09,083 --> 00:50:12,713
‫הזמן לוקח אליו את כל הדברים.‬
‫זוהי דרכו של העולם.‬

567
00:50:12,791 --> 00:50:18,461
‫העבר נמוג, זיכרונות דועכים,‬
‫וכך, אכן, גם הרוח.‬

568
00:50:18,916 --> 00:50:20,456
‫הכול נכנע לזמן,‬

569
00:50:21,166 --> 00:50:22,126
‫אפילו הנשמה.‬

570
00:50:24,500 --> 00:50:27,790
‫להתעורר, לשוטט, לשכוח עוד.‬

571
00:50:28,750 --> 00:50:29,830
‫שמה נשכח.‬

572
00:50:30,333 --> 00:50:32,253
‫שמה של אחותה נשכח.‬

573
00:50:32,833 --> 00:50:34,633
‫בשעה שזיכרונותיה נטשו אותה,‬

574
00:50:34,708 --> 00:50:36,748
‫כך נטשו אותה גם פניה.‬

575
00:50:37,666 --> 00:50:39,076
‫היא זכרה כה מעט...‬

576
00:50:39,666 --> 00:50:43,286
‫שלילה אחד היא מצאה ילד במיטת בתה,‬

577
00:50:43,375 --> 00:50:46,375
‫והיא לא יכלה לזכור‬
‫את מי היא קיוותה למצוא שם.‬

578
00:50:46,875 --> 00:50:49,625
‫היה לה רק מושג קלוש שהיא שוטטה עד הנה‬

579
00:50:50,041 --> 00:50:51,581
‫בתקווה למצוא ילד,‬

580
00:50:51,958 --> 00:50:53,998
‫והנה היה ילד.‬

581
00:50:54,500 --> 00:50:56,460
‫זה ודאי הילד שהיא חיפשה.‬

582
00:50:57,625 --> 00:50:58,455
‫ודאי.‬

583
00:51:00,708 --> 00:51:03,628
‫היא ישנה, והתפוגגה.‬

584
00:51:04,125 --> 00:51:06,535
‫והתפוגגה, והתפוגגה.‬

585
00:51:08,000 --> 00:51:09,380
‫וגם האחרים התפוגגו.‬

586
00:51:10,750 --> 00:51:12,540
‫הנשמות שנעו במסלול סביבה,‬

587
00:51:15,000 --> 00:51:17,250
‫האומללים שנלכדו בכוח המשיכה‬

588
00:51:17,333 --> 00:51:18,713
‫שיצרה באחוזת בליי.‬

589
00:51:22,125 --> 00:51:23,495
‫גם הם התפוגגו.‬

590
00:51:36,625 --> 00:51:39,705
‫הבכירה מבנות וילובי,‬
‫ליידי לויד מבליי לשעבר,‬

591
00:51:40,041 --> 00:51:43,001
‫הפכה כעת למחשבה בלבד, לתחושה.‬

592
00:51:43,083 --> 00:51:47,883
‫היא חדלה להיות אישה, חדלה להיות אדם,‬
‫חדלה להיות שם ופנים.‬

593
00:51:48,416 --> 00:51:50,326
‫נותר בה רק צורך. צורך...‬

594
00:51:50,833 --> 00:51:51,833
‫ובדידות.‬

595
00:51:52,625 --> 00:51:53,495
‫וזעם.‬

596
00:51:54,083 --> 00:51:55,423
‫גורלה היה סיוט.‬

597
00:51:56,458 --> 00:51:58,958
‫גורל שהיה מנת חלקם של כל אלו שנלכדו בבליי.‬

598
00:51:59,250 --> 00:52:01,670
‫גורל שנפל בחלקה של אחותה לשעבר‬
‫של ויולה,‬

599
00:52:01,750 --> 00:52:03,210
‫שנשכחה כעת בעליית הגג.‬

600
00:52:03,291 --> 00:52:05,461
‫לא מודעת לכך שהייתה לה פעם אחות.‬

601
00:52:06,041 --> 00:52:08,081
‫אחות לרצוח אותה או להירצח על ידה.‬

602
00:52:10,000 --> 00:52:12,380
‫גורל שנפל בחלקו של כל מי שאיתרע מזלו‬

603
00:52:12,458 --> 00:52:14,248
‫לעמוד במסלולה הקבוע.‬

604
00:52:14,708 --> 00:52:15,538
‫עצרי.‬

605
00:52:16,625 --> 00:52:17,455
‫עצרי!‬

606
00:52:18,791 --> 00:52:20,671
‫גורל שנפל בחלקו של עוזר אומלל,‬

607
00:52:21,291 --> 00:52:22,671
‫שנים רבות לאחר מכן.‬

608
00:52:24,333 --> 00:52:27,633
‫גורל שנפל גם בחלקם של אלה‬
‫שמתו מסיבות אחרות בבליי,‬

609
00:52:28,416 --> 00:52:31,076
‫שמצאו עצמם לכודים בכוח המשיכה של ויולה,‬

610
00:52:32,000 --> 00:52:34,420
‫אפילו אם ידיה הקרות לא נכרכו סביב צווארם.‬

611
00:52:38,500 --> 00:52:40,710
‫שום תקווה לאף אחד שאיתרע מזלו‬

612
00:52:40,791 --> 00:52:42,251
‫למות באחוזת בליי.‬

613
00:52:44,291 --> 00:52:46,131
‫שום תקווה לקורבנותיה של בליי,‬

614
00:52:46,458 --> 00:52:47,998
‫יהיו הם קורבנות של גורל,‬

615
00:52:48,833 --> 00:52:49,673
‫או של חטא,‬

616
00:52:50,666 --> 00:52:53,036
‫או של מחלה, או זה של זה.‬

617
00:52:57,708 --> 00:53:00,168
‫ונראה שלא הייתה שום תקווה לאופר הצעירה...‬

618
00:53:01,875 --> 00:53:05,205
‫שלאחר שנתקלה בכה רבים מהמתים,‬

619
00:53:05,541 --> 00:53:08,081
‫הדיירים האומללים שנלכדו בכוח המשיכה,‬

620
00:53:08,875 --> 00:53:11,495
‫צעדה לבסוף אל נתיב גורלה שלה.‬

621
00:54:33,375 --> 00:54:36,285
‫תרגום כתוביות: ליאור הדר‬