1
00:00:06,944 --> 00:00:10,614
‫- סדרה מקורית של NETFLIX -‬

2
00:00:24,712 --> 00:00:29,091
‫- קרופטון, קולומביה הבריטית, 1887 -‬

3
00:00:32,511 --> 00:00:34,013
‫שלוש, שתיים, אחת.‬

4
00:00:38,642 --> 00:00:39,477
‫היי!‬

5
00:01:07,379 --> 00:01:08,631
‫פאק…‬

6
00:01:30,152 --> 00:01:31,153
‫בבקשה, עזור לי.‬

7
00:01:33,447 --> 00:01:34,281
‫בבקשה…‬

8
00:01:35,783 --> 00:01:36,826
‫מר קרופט?‬

9
00:01:38,369 --> 00:01:39,578
‫בבקשה, עזור לי.‬

10
00:01:47,962 --> 00:01:51,382
‫- מפגשים מהסוג המצמרר -‬

11
00:01:54,343 --> 00:01:59,390
‫שמי ואייט, ורוחו של אדם‬
‫מהמאה ה-19 רדפה אותי.‬

12
00:02:01,767 --> 00:02:05,563
‫- זהו סיפור אמיתי -‬

13
00:02:07,857 --> 00:02:09,941
‫אני רוצה להודות לכולכם על שבאתם.‬

14
00:02:10,484 --> 00:02:14,238
‫היה חשוב לכולנו שנתאסף ונדבר על זה.‬

15
00:02:15,030 --> 00:02:18,325
‫חשוב לי לספר את הסיפור הזה,‬
‫כי פחדתי לעשות זאת.‬

16
00:02:18,951 --> 00:02:20,661
‫כולנו נמנענו מהנושא הזה…‬

17
00:02:20,744 --> 00:02:22,204
‫כן.‬
‫-כי הוא מטריד.‬

18
00:02:22,288 --> 00:02:23,497
‫- ג'סיקה, אחות של ואייט -‬

19
00:02:23,581 --> 00:02:26,041
‫וחלק מהקתרזיס הוא ההתאספות של כולנו יחד‬

20
00:02:26,542 --> 00:02:27,501
‫כדי לדבר על זה.‬

21
00:02:27,585 --> 00:02:29,128
‫- מקס, חבר של ואייט -‬

22
00:02:29,211 --> 00:02:31,463
‫כפי שכולנו יודעים, אני מקרופטון.‬

23
00:02:31,964 --> 00:02:34,592
‫קרופטון בקולומביה הבריטית,‬
‫באי ונקובר שבקנדה.‬

24
00:02:35,926 --> 00:02:38,012
‫העיר נוסדה כעיירת כורים.‬

25
00:02:41,348 --> 00:02:44,268
‫קרופטון נקראה למעשה על שם מר הנרי קרופט.‬

26
00:02:46,187 --> 00:02:50,065
‫פעולות הכרייה באזור היו בבעלותו.‬

27
00:02:51,984 --> 00:02:55,529
‫הוא היה הבוס וכולם פעלו לפי הוראותיו.‬

28
00:02:56,155 --> 00:02:58,574
‫אחרת, היו נפטרים ממך.‬

29
00:02:58,657 --> 00:03:02,286
‫לגמרי, לא הייתה להם תוכנית לבטיחות בעבודה.‬
‫לא היה להם דבר כזה‬

30
00:03:02,369 --> 00:03:03,913
‫כדי להשגיח על העובדים.‬

31
00:03:03,996 --> 00:03:06,624
‫ולכן רבים מתו שם.‬

32
00:03:09,335 --> 00:03:11,795
‫אימי מצאה עבודה טובה בקרופטון.‬

33
00:03:11,879 --> 00:03:13,047
‫- סידני, אימא של ואייט -‬

34
00:03:13,172 --> 00:03:14,924
‫אז כולנו עברנו לשם.‬

35
00:03:15,007 --> 00:03:16,091
‫- טרי, בעלה של ג'סיקה -‬

36
00:03:16,175 --> 00:03:19,553
‫מאוחר יותר גיליתי‬
‫שהבית שעברנו אליו היה של הנרי קרופט.‬

37
00:03:21,013 --> 00:03:24,058
‫זה היה בית מפחיד למראה.‬
‫-זה היה בית ענק, כמעט טירה.‬

38
00:03:24,141 --> 00:03:27,311
‫באין מילה טובה יותר,‬
‫הוא נראה כמו בית רדוף רוחות.‬

39
00:03:48,582 --> 00:03:50,209
‫ביום שעברנו לגור בו…‬

40
00:03:51,543 --> 00:03:54,255
‫הייתה לי תחושה מבשרת רעות.‬

41
00:03:57,049 --> 00:03:59,093
‫היה שם משהו מוזר.‬

42
00:04:57,985 --> 00:05:02,323
‫המראה של כל הבובות האלה,‬
‫מסודרות בשורה על הכיסאות והספה…‬

43
00:05:02,906 --> 00:05:05,159
‫ואני זוכר שהן היו גדולות כמוני.‬

44
00:05:05,242 --> 00:05:10,247
‫הדבר הראשון שעולה בדעתי‬
‫כשאני חושב על הבית ההוא, זה הבובות ההן.‬

45
00:05:10,331 --> 00:05:11,248
‫כנ"ל.‬

46
00:05:11,332 --> 00:05:12,499
‫ומחסן העצים.‬

47
00:05:13,834 --> 00:05:15,669
‫גם ככה היה לי קשה בבית הזה,‬

48
00:05:15,753 --> 00:05:17,713
‫אז התרחקתי ממחסן העצים.‬

49
00:05:17,796 --> 00:05:19,506
‫מעולם לא הלכתי לשם.‬

50
00:05:19,590 --> 00:05:22,217
‫לא רציתי לנקות אותו, או שום קשר אליו.‬

51
00:05:22,301 --> 00:05:26,972
‫כן, מה שראיתי במחסן העצים השפיע עליי מאוד.‬

52
00:06:07,721 --> 00:06:10,349
‫היה שם כתם גדול על הקיר‬

53
00:06:10,891 --> 00:06:12,309
‫ולא ידעתי מהו.‬

54
00:06:14,812 --> 00:06:18,565
‫הוא גרם לי להרגיש קור...‬

55
00:06:20,651 --> 00:06:21,652
‫ולא רצוי.‬

56
00:06:22,236 --> 00:06:25,406
‫כשראיתי את זה,‬
‫הסתכלתי ישירות על אימא שלי ואמרתי‬

57
00:06:25,489 --> 00:06:29,076
‫"אין מצב שאני גרה בבית הזה".‬

58
00:06:29,159 --> 00:06:32,746
‫מצאתי ארגז חתלתולי בר מתחת למרפסת,‬

59
00:06:32,830 --> 00:06:36,834
‫ואמרו לי שאקבל חתלתול אם אסכים לעבור לבית.‬

60
00:06:36,917 --> 00:06:38,335
‫כן, אני זוכרת את זה.‬

61
00:06:38,419 --> 00:06:41,547
‫אז קיבלתי את החתלתול שלי ועברנו לשם.‬

62
00:07:15,372 --> 00:07:19,084
‫אני זוכרת שהרחתי עשן סיגר‬
‫למעלה בקצה המדרגות.‬

63
00:07:19,168 --> 00:07:20,627
‫ואת כיסא הנדנדה.‬

64
00:07:21,628 --> 00:07:23,297
‫לא ראיתי איש בחדר.‬

65
00:07:23,380 --> 00:07:26,633
‫לא, זה היה כאילו יש מישהו בחדר שלי‬

66
00:07:26,717 --> 00:07:29,011
‫יושב שם על הכיסא ומעשן.‬

67
00:07:30,554 --> 00:07:32,723
‫זה היה רגע מצמרר במיוחד.‬

68
00:07:34,766 --> 00:07:41,732
‫זוכרים את צריף האחסון והכביסה מאחורי הבית,‬
‫שבו היו מכונת הכביסה והמייבש?‬

69
00:08:26,485 --> 00:08:28,237
‫- פורמלין -‬

70
00:08:57,724 --> 00:08:59,393
‫אני זוכרת שראיתי את התמונות.‬

71
00:08:59,476 --> 00:09:02,145
‫אנשים בארונות קבורה.‬

72
00:09:02,229 --> 00:09:05,983
‫אני זוכרת שבחלקן‬
‫ראו רק ארון קבורה עם בן אדם,‬

73
00:09:06,066 --> 00:09:08,277
‫ובחלקן ראו בני משפחה מסביב.‬

74
00:09:09,528 --> 00:09:13,156
‫וזה היה נורא מפחיד,‬
‫כי יכולתי לראות שמדובר באנשים מתים,‬

75
00:09:13,240 --> 00:09:14,658
‫במקום שבו אני גרה.‬

76
00:09:15,409 --> 00:09:17,828
‫ויש פורמלין ונוזל חניטה.‬

77
00:09:18,328 --> 00:09:21,999
‫אתם יודעים, ו…אני לא יודעת…‬
‫עלו בי תהיות רבות‬

78
00:09:22,082 --> 00:09:24,918
‫כשגיליתי את הדבר הזה בעצמי.‬

79
00:09:27,170 --> 00:09:30,048
‫אחרי שעברנו לבית ההוא, בימים הראשונים‬

80
00:09:30,132 --> 00:09:33,594
‫אני זוכר שנשארתי ער כי היה לי קשה להירדם.‬

81
00:11:06,395 --> 00:11:09,815
‫מכונית הכיבוי הופעלה בלי שהיו בה סוללות.‬

82
00:11:10,399 --> 00:11:14,444
‫ובבירור שמעתי צעדים.‬

83
00:11:15,987 --> 00:11:21,118
‫כל כך פחדתי, ואני זוכר‬
‫שפשוט משכתי את השמיכות מעל לראשי.‬

84
00:11:23,412 --> 00:11:26,748
‫אני זוכר שלעתים קרובות‬
‫רצתי לחדר שלך, ג'סיקה,‬

85
00:11:26,832 --> 00:11:31,586
‫וישנתי במיטה שלך כי פחדתי להיות לבד.‬

86
00:12:24,848 --> 00:12:30,020
‫אני זוכרת שצרחתי באותו לילה.‬

87
00:12:30,103 --> 00:12:32,189
‫אני זוכר שהוא ישב בכיסא הנדנדה,‬

88
00:12:32,272 --> 00:12:36,735
‫ואני זוכר שראיתי את ההבהוב הכתום עולה,‬
‫הופך זוהר יותר,‬

89
00:12:36,818 --> 00:12:39,905
‫ואז יורד חזרה, כאילו מישהו מעשן סיגר.‬

90
00:12:39,988 --> 00:12:44,868
‫כבר לא הסכמתי לישון למעלה והרגשתי נורא‬
‫שהשארתי אותך שם, אבל לא יכולתי להישאר שם.‬

91
00:12:44,951 --> 00:12:47,120
‫אז זה התחיל להיות עבורי קשה מאוד,‬

92
00:12:47,204 --> 00:12:49,915
‫כי לא ידעתי מה לחשוב. אני…‬

93
00:12:50,707 --> 00:12:56,671
‫אז הרוחות התחילו להפוך למשהו ממשי‬
‫ולא רק דמויות בסרטים המצוירים.‬

94
00:12:56,755 --> 00:13:02,135
‫והמצב רק הלך והחמיר.‬

95
00:13:53,019 --> 00:13:54,855
‫לא סיפרתי לך על המדרגות.‬

96
00:13:54,938 --> 00:13:56,356
‫אני לא יודעת למה. כן.‬

97
00:13:56,857 --> 00:13:59,192
‫כיוון ש…‬
‫-לא, זה נורא. היית ילד קטן.‬

98
00:13:59,276 --> 00:14:01,862
‫לא רציתי להרוס לך את הבית,‬

99
00:14:01,945 --> 00:14:03,655
‫כי ידעתי כמה את אוהבת אותו.‬

100
00:14:06,449 --> 00:14:08,743
‫תאמינו לי, ידעתי שקורה משהו.‬

101
00:14:09,786 --> 00:14:12,664
‫אבל לא התייחסתי לזה ברצינות.‬

102
00:14:12,747 --> 00:14:14,833
‫לא קרו לי דברים כמו שקרו לכם.‬

103
00:14:15,333 --> 00:14:18,670
‫כל חודש שעבר כשגרנו שם,‬
‫המצב רק הלך והחמיר,‬

104
00:14:18,753 --> 00:14:20,964
‫עד שהפך לקיצוני ממש.‬

105
00:14:22,382 --> 00:14:26,177
‫הייתי הולך לישון כל לילה ומצפה שמשהו יקרה.‬

106
00:15:54,182 --> 00:15:55,517
‫זה כל כך כאב.‬

107
00:15:55,600 --> 00:15:57,477
‫מיהרנו לקחת אותך לבית החולים.‬

108
00:15:57,560 --> 00:16:00,939
‫כן, שלפו לי את זה מכף הרגל בניתוח.‬
‫-כן. זה נתקע עמוק.‬

109
00:16:01,022 --> 00:16:02,107
‫כן.‬
‫-כן.‬

110
00:16:02,190 --> 00:16:05,944
‫שמרתי בשבע עיניים על תיבת הדיג שלי‬
‫ועל ציוד הדיג שלי באופן כללי.‬

111
00:16:06,069 --> 00:16:07,570
‫הייתי מאוד גאה בו.‬

112
00:16:07,654 --> 00:16:10,991
‫לא התקבל על הדעת‬
‫שאפילו אחד מקרסי הדיג יהיה על רצפת חדרי,‬

113
00:16:11,074 --> 00:16:12,784
‫לא כל שכן כל תכולת התיבה.‬

114
00:16:12,867 --> 00:16:18,039
‫אין ספק שזה נועד‬
‫כדי שאדרוך על קרסי הדיג האלה‬

115
00:16:18,748 --> 00:16:20,166
‫וזאת הייתה חוויה איומה.‬

116
00:16:21,376 --> 00:16:23,878
‫זה היה כמעט כאילו הרוח שבבית‬

117
00:16:23,962 --> 00:16:25,255
‫העלתה הילוך.‬

118
00:16:26,548 --> 00:16:29,175
‫ככל שהמצב בבית החמיר,‬

119
00:16:29,259 --> 00:16:32,887
‫הפכתי יותר ויותר מופנם‬

120
00:16:32,971 --> 00:16:37,934
‫ולא נהגתי כתמול שלשום עם החברים שלי,‬
‫גם לא עם בני משפחתי.‬

121
00:16:38,018 --> 00:16:39,644
‫התרחקתי מכולם.‬

122
00:16:40,645 --> 00:16:43,773
‫אז התחלתי להתעניין בהיסטוריה של קרופטון‬

123
00:16:43,857 --> 00:16:45,650
‫ושל הבית שבו התגוררנו.‬

124
00:16:46,317 --> 00:16:48,862
‫ואז חזרתי למחסן העצים‬

125
00:16:51,072 --> 00:16:55,827
‫כדי לעיין בארכיונים,‬
‫בארגזים הישנים ובעיתונים.‬

126
00:17:20,851 --> 00:17:24,813
‫- בית הנרי קרופט -‬

127
00:17:26,066 --> 00:17:29,611
‫תמונה של הנרי קרופט צצה כשעיינתי בדברים.‬

128
00:17:32,822 --> 00:17:36,409
‫זיהיתי אותו כפי שיכולתי לזהות את אבא שלי.‬

129
00:17:36,910 --> 00:17:40,288
‫זיהיתי אותו מייד. ידעתי שזה הוא.‬

130
00:17:40,789 --> 00:17:45,627
‫זו הייתה הרוח שרדפה אותי‬
‫ועשתה מה שעשתה בבית.‬

131
00:17:51,841 --> 00:17:54,385
‫ידעתי שזה הוא, והרגשתי…‬

132
00:17:56,054 --> 00:17:59,015
‫הרגשתי כעס, הרגשתי זעם.‬

133
00:17:59,099 --> 00:18:02,310
‫וחשבתי, זה הדפוק שמעולל לנו את זה.‬

134
00:18:02,393 --> 00:18:03,311
‫אתם יודעים ו…‬

135
00:18:04,521 --> 00:18:07,816
‫והצלחתי לחבר פנים לכל מה שקורה.‬

136
00:18:11,194 --> 00:18:13,404
‫ואז גיליתי עוד משהו‬

137
00:18:14,989 --> 00:18:16,157
‫שהפחיד אותי נורא.‬

138
00:18:17,367 --> 00:18:20,912
‫- התאבדות בבית הנרי קרופט -‬

139
00:18:25,500 --> 00:18:29,587
‫הדייר הקודם בבית הזה התאבד.‬

140
00:18:34,259 --> 00:18:39,389
‫לאחר מכן הבית נותר ריק‬
‫במשך ארבע שנים עד שעברנו אליו.‬

141
00:18:41,182 --> 00:18:42,934
‫לכן שכר הדירה היה כל כך נמוך.‬

142
00:18:45,770 --> 00:18:48,398
‫זה היה רגע הזוי עבורי,‬

143
00:18:48,481 --> 00:18:53,820
‫ההבנה שאני עומד בדיוק במקום‬
‫שבו האיש הזה שם קץ לחייו.‬

144
00:18:55,321 --> 00:19:00,285
‫אני לא יודע מה עבר עליו ולמה עשה מה שעשה,‬

145
00:19:00,368 --> 00:19:03,746
‫למה הוא התאבד, מה גרם לו לעשות את זה.‬

146
00:19:11,004 --> 00:19:13,756
‫אבל אם הוא עבר‬
‫את מה שאנחנו עברנו בבית הזה,‬

147
00:19:15,258 --> 00:19:19,095
‫יש סיכוי טוב שהוא התאבד בגלל זה,‬

148
00:19:19,179 --> 00:19:24,142
‫בגלל העינוי הזה ומפני שהבית רדוף רוחות.‬

149
00:19:25,018 --> 00:19:26,644
‫אולי הוא נדחף לעשות את זה,‬

150
00:19:28,021 --> 00:19:29,439
‫כפי שהוא דחף אותנו.‬

151
00:19:31,858 --> 00:19:33,693
‫כפי שמר קרופט דחף אותנו.‬

152
00:19:44,662 --> 00:19:49,751
‫התופעות הלכו והעצימו, אפשר לומר,‬

153
00:19:49,834 --> 00:19:56,132
‫ולעולם לא אשכח את הלילה‬
‫שבו כולנו היינו שם.‬

154
00:19:56,216 --> 00:19:59,093
‫מקס, אתה היית שם ואת היית שם.‬

155
00:19:59,177 --> 00:20:01,971
‫זה היה אחד הלילות הנוראיים בחיי.‬
‫-כן, ללא ספק.‬

156
00:20:03,473 --> 00:20:05,808
‫ג'סיקה, חברתך דיאן באה לישון אצלנו.‬

157
00:20:09,312 --> 00:20:10,355
‫ואייט?‬

158
00:20:11,814 --> 00:20:12,815
‫ואייט!‬

159
00:21:00,530 --> 00:21:04,284
‫כולנו רצנו במורד הרחוב‬
‫והלכנו לבית של החברה שלך.‬

160
00:21:04,826 --> 00:21:07,078
‫והתקשרנו לאימא.‬

161
00:21:07,161 --> 00:21:11,749
‫הלכתי לבית, וכשפתחתי את הדלת ונכנסתי‬
‫שררה שם דממה גמורה.‬

162
00:21:12,709 --> 00:21:14,752
‫כמה אורות דלקו, אבל כלום פרט לכך.‬

163
00:21:14,836 --> 00:21:17,130
‫ואני זוכרת שהייתה צלחת,‬

164
00:21:17,213 --> 00:21:19,966
‫היא הייתה תקועה בקיר‬
‫כאילו הושלכה כמו פריזבי‬

165
00:21:20,466 --> 00:21:22,427
‫ונשארה תקועה שם.‬

166
00:21:22,510 --> 00:21:26,681
‫ידעתי מה קרה, כלומר, אבל לראות את זה…‬
‫פשוט נדהמתי ונעתקו המילים מפי.‬

167
00:21:26,764 --> 00:21:28,725
‫רק רציתי להביא את הילדים שלי.‬

168
00:21:28,808 --> 00:21:32,312
‫אז אני חושבת שהלכתי לאסוף אתכם משם.‬
‫-כן.‬

169
00:21:32,395 --> 00:21:36,107
‫מעולם לא לקחתי בחשבון‬
‫עד כמה הבית ההוא באמת מסוכן.‬

170
00:21:36,691 --> 00:21:40,278
‫לי עדיין קשה להאמין, ועברתי את זה על בשרי.‬
‫-כן.‬

171
00:21:40,361 --> 00:21:43,823
‫לי עצמי קשה להאמין למה שראיתי במו עיניי.‬
‫-הכול היה מרוסק.‬

172
00:21:44,365 --> 00:21:46,576
‫הרהיטים היו הפוכים‬

173
00:21:46,659 --> 00:21:49,495
‫הכיסאות היו הפוכים, השולחן על הצד.‬

174
00:21:49,579 --> 00:21:53,541
‫זה היה… למרבה הצער,‬
‫מה שקרה לדיאן באותו לילה…‬

175
00:21:53,624 --> 00:21:55,626
‫כן.‬
‫-שבר את לבנו.‬

176
00:21:56,461 --> 00:21:58,713
‫פחות מק"מ מהבית שלנו בהמשך הרחוב.‬

177
00:21:58,796 --> 00:22:03,259
‫כן. דיאן לא רצתה לחזור לבית שלנו,‬
‫אז היא חזרה הביתה.‬

178
00:22:03,968 --> 00:22:06,054
‫ואז הם נסעו במורד הגבעה…‬

179
00:22:09,223 --> 00:22:11,726
‫באותו לילה דיאן מתה בתאונת דרכים.‬

180
00:22:17,982 --> 00:22:21,027
‫גיליתי את זה כשהייתי בבית,‬

181
00:22:21,110 --> 00:22:24,697
‫והחבר של אימא פינה את זירת התאונה.‬

182
00:22:25,198 --> 00:22:27,950
‫הוא לקח את המכונית‬
‫ובא אלינו לארוחת צוהריים.‬

183
00:22:29,285 --> 00:22:31,329
‫הוא החנה את המכונית ממש ליד חלוני.‬

184
00:22:32,497 --> 00:22:35,917
‫ועדיין אפשר היה לראות שיער בשמשה השבורה.‬

185
00:22:36,000 --> 00:22:39,337
‫אני זוכרת שאימא צעקה עליו,‬
‫"תעיף את זה מכאן".‬

186
00:22:40,505 --> 00:22:41,714
‫זה פשוט הרס אותי.‬

187
00:22:42,465 --> 00:22:43,383
‫רק לראות את זה.‬

188
00:22:48,930 --> 00:22:53,017
‫כן, זה היה יותר מדי. לא יכולתי…‬

189
00:22:54,143 --> 00:22:57,730
‫אני חושבת שמבחינתי, אני מרגישה שהכול קשור.‬

190
00:22:57,814 --> 00:22:58,981
‫כן.‬
‫-לגמרי.‬

191
00:22:59,065 --> 00:23:01,067
‫הדברים התרחשו ממש בזה אחר זה.‬

192
00:23:01,651 --> 00:23:02,819
‫כך אני מרגישה.‬

193
00:23:02,902 --> 00:23:06,155
‫אני ממש מקווה שדיאן לא שילמה על כך.‬

194
00:23:06,989 --> 00:23:09,117
‫האם זו אשמתי שהבאתי אותה לשם?‬

195
00:23:09,200 --> 00:23:10,576
‫אני יודעת שלא.‬

196
00:23:11,327 --> 00:23:13,121
‫אבל אלמלא הבאתי אותה לשם…‬

197
00:23:14,789 --> 00:23:16,791
‫אני לא יודע איך לקרוא לזה.‬
‫-אשמה?‬

198
00:23:18,918 --> 00:23:20,336
‫אוי, נשרפה נורה.‬

199
00:23:20,420 --> 00:23:21,879
‫מה הולך פה?‬
‫-נשרפה נורה.‬

200
00:23:21,963 --> 00:23:23,923
‫תמשיכו לצלם. אנחנו מטפלים בתאורה.‬

201
00:23:24,006 --> 00:23:26,426
‫זה מייד חוזר.‬
‫-זה מפחיד.‬

202
00:23:26,509 --> 00:23:28,469
‫זה הבהיל אותי נורא.‬

203
00:23:28,553 --> 00:23:29,720
‫סליחה, חבר'ה.‬

204
00:23:29,804 --> 00:23:31,180
‫זה באמת מפחיד.‬
‫-כן.‬

205
00:23:32,181 --> 00:23:34,892
‫בדיוק כשאמרתי שאני מרגישה אשמה.‬
‫-זה מוזר.‬

206
00:23:39,981 --> 00:23:40,940
‫אתם יודעים…‬

207
00:23:44,193 --> 00:23:47,405
‫אם ניקח את מה שקרה במוסך‬

208
00:23:47,488 --> 00:23:50,116
‫לדייר הקודם, ואחר כך נשים אותנו שם…‬

209
00:23:50,199 --> 00:23:53,453
‫הרבה מוות אופף את הבית הזה.‬
‫-כן, גם אני מרגיש כך.‬

210
00:23:53,953 --> 00:23:56,622
‫כמובן, אני מאמין לכל מה שנאמר כאן.‬

211
00:23:57,498 --> 00:23:59,792
‫אולי זה לא משהו שהייתי מאמין לו קודם.‬

212
00:24:00,668 --> 00:24:04,088
‫אבל אין לי ספק שאכן חוויתם את זה.‬

213
00:24:05,131 --> 00:24:06,299
‫אז זה פוקח עיניים,‬

214
00:24:06,382 --> 00:24:09,927
‫ואני לא חושב שמישהו צריך להרגיש אשמה.‬

215
00:24:10,761 --> 00:24:11,596
‫אני יודעת.‬

216
00:24:12,388 --> 00:24:15,892
‫זה היה הזמן לעזוב.‬

217
00:24:15,975 --> 00:24:18,478
‫ואז גם את סוף-סוף החלטת שהגיע הזמן, נכון?‬

218
00:24:18,561 --> 00:24:20,438
‫עזבנו…‬
‫-עזבנו את הבית.‬

219
00:24:20,521 --> 00:24:24,901
‫זה גבה מחיר כבד מדי מכולנו,‬
‫ואנחנו משלמים על זה עד היום.‬

220
00:24:26,194 --> 00:24:27,862
‫אנחנו נושאים את זה איתנו.‬

221
00:24:27,945 --> 00:24:30,531
‫מה שקרה שם לא היה טבעי, זה בטוח.‬

222
00:24:32,700 --> 00:24:35,119
‫אני אישית חושב שהנרי קרופט עצמו‬

223
00:24:35,661 --> 00:24:38,289
‫שאב סיפוק מסוים מכך שהפחיד אותנו.‬

224
00:24:38,789 --> 00:24:40,124
‫הוא נהנה מהפחד שלנו.‬

225
00:24:40,750 --> 00:24:42,502
‫הוא נהנה מהבכי שלי.‬

226
00:24:42,585 --> 00:24:45,338
‫הוא נהנה מהצרחות שלנו כשפחדנו.‬

227
00:24:45,880 --> 00:24:48,758
‫שנאה, זה מה שהרגשתי בבית הזה.‬

228
00:24:50,593 --> 00:24:52,512
‫וכבר אי אפשר היה להכיל אותה.‬

229
00:24:55,181 --> 00:24:57,433
‫וזה פשוט התפוצץ.‬

230
00:25:39,850 --> 00:25:41,852
‫תרגום כתוביות: מיכל קושניר‬