1
00:00:20,020 --> 00:00:21,353
‫איך אתה מרגיש?‬

2
00:00:21,354 --> 00:00:22,896
‫שאני עומד לנצח.‬

3
00:00:22,897 --> 00:00:24,023
‫אתה אף פעם לא מנצח.‬

4
00:00:24,024 --> 00:00:26,526
‫אבל אני מרגיש שאני עומד לנצח.‬

5
00:00:27,569 --> 00:00:29,738
‫איך נהיית גרוע כל כך בזה?‬

6
00:00:33,199 --> 00:00:36,368
‫אימונים. לא תאמיני, אבל בילדותי,‬

7
00:00:36,369 --> 00:00:39,997
‫הייתה לי ערכת שש-בש מגנטית‬
‫ששיחקתי בה במכונית.‬

8
00:00:39,998 --> 00:00:43,000
‫הפסדתי לאבא שלי בזמן שהוא נהג.‬

9
00:00:43,001 --> 00:00:46,628
‫כלומר, הוא אפילו לא ראה את הלוח,‬
‫ועדיין הפסדתי.‬

10
00:00:46,629 --> 00:00:49,132
‫אני בהחלט מאמינה. למה שלא אאמין?‬

11
00:00:52,552 --> 00:00:54,011
‫היום יום ההולדת שלו.‬

12
00:00:54,012 --> 00:00:54,929
‫של אבא שלך?‬

13
00:00:56,264 --> 00:00:57,681
‫כן, הרגע קלטתי את זה.‬

14
00:00:57,682 --> 00:01:00,018
‫טוב, יום הולדת שמח, פאפא וינטר.‬

15
00:01:01,269 --> 00:01:02,312
‫שנתחיל שוב?‬

16
00:01:03,480 --> 00:01:04,521
‫הוא בן...‬

17
00:01:04,522 --> 00:01:05,647
‫בן 157?‬

18
00:01:05,648 --> 00:01:06,607
‫תודה.‬

19
00:01:06,608 --> 00:01:08,108
‫אני רק עושה את החשבון.‬

20
00:01:08,109 --> 00:01:09,069
‫נהדר.‬

21
00:01:09,652 --> 00:01:10,986
‫מתי איבדת אותו?‬

22
00:01:10,987 --> 00:01:12,906
‫לפני 54 שנים במרץ.‬

23
00:01:15,909 --> 00:01:17,202
‫לעזאזל.‬

24
00:01:17,911 --> 00:01:19,329
‫אני מצטערת, איי-בי.‬

25
00:01:20,330 --> 00:01:21,246
‫בן כמה היית?‬

26
00:01:21,247 --> 00:01:25,085
‫בן 11. הוא ואימא שלי‬
‫נהרגו בתאונת דרכים כשהייתי בן 11.‬

27
00:01:26,127 --> 00:01:28,004
‫לא בגלל השש-בש, אל תדאגי.‬

28
00:01:29,172 --> 00:01:30,799
‫הם היו הורים טובים.‬

29
00:01:46,147 --> 00:01:49,818
‫את תמיד מציקה לי, "למה אין לך משפחה?"‬

30
00:01:52,821 --> 00:01:53,822
‫זאת הסיבה.‬

31
00:01:55,949 --> 00:01:57,075
‫הייתה לי...‬

32
00:01:58,785 --> 00:01:59,786
‫משפחה.‬

33
00:02:02,080 --> 00:02:05,583
‫למה תמיד נתת לי לדבר ככה, איי-בי?‬

34
00:02:06,334 --> 00:02:09,629
‫כדי שתרגישי נורא.‬
‫-אני אכן מרגישה נורא.‬

35
00:02:11,714 --> 00:02:13,882
‫מוטב שנדחה את המשחק הזה, למען האמת.‬

36
00:02:13,883 --> 00:02:18,346
‫צריך לגרום לערב הזה לקרות.‬
‫לנסות לא להרוג אף אחד. או להיהרג.‬

37
00:02:18,888 --> 00:02:20,013
‫היי.‬

38
00:02:20,014 --> 00:02:24,269
‫יש לך משפחה. אתה יודע את זה, נכון?‬

39
00:02:25,979 --> 00:02:27,272
‫כל זה כאן.‬

40
00:02:28,565 --> 00:02:30,733
‫כל זה כאן.‬

41
00:02:44,372 --> 00:02:45,290
‫מר וינטר.‬

42
00:02:47,625 --> 00:02:50,295
‫ג'ורג'. ג'ורג'. ג'ורג'.‬

43
00:02:55,884 --> 00:02:57,801
‫בלי אלרגיות?‬
‫-היא אמרה בלי אלרגיות.‬

44
00:02:57,802 --> 00:02:59,095
‫מעולה.‬

45
00:03:01,222 --> 00:03:02,307
‫מי מולי?‬

46
00:03:03,892 --> 00:03:08,145
‫אני רוצה את איי-בי וינטר כאן עכשיו.‬
‫כי האסלה שלי סתומה!‬

47
00:03:08,146 --> 00:03:12,734
‫אתה רובוט איש זקן מהכוכב משרת,‬
‫אז אולי זה...‬

48
00:03:13,234 --> 00:03:15,944
‫אני שולח מהנדס לתקן את האסלה.‬
‫-תודה.‬

49
00:03:15,945 --> 00:03:18,364
‫ואני אדבר עם אחיך בבוקר.‬

50
00:03:22,118 --> 00:03:26,663
‫אני מנסה לעשות משהו נפלא,‬
‫אבל מעולם לא הבנת את זה.‬

51
00:03:26,664 --> 00:03:31,711
‫ואם תעמוד שוב בדרכי, אני אהרוג אותך!‬

52
00:03:32,629 --> 00:03:34,922
‫לא, אל תתעסקי איתי.‬

53
00:03:34,923 --> 00:03:37,966
‫חצי מאוסטרליה המזוינת מגיעה למסיבה הזאת.‬

54
00:03:37,967 --> 00:03:40,093
‫אני רוצה את הארי סטיילס כאן הערב.‬

55
00:03:40,094 --> 00:03:43,223
‫נדפקנו. אף אחד לא רוצה‬
‫להופיע בבית המחורבן הזה.‬

56
00:03:52,357 --> 00:03:54,234
‫כן?‬
‫-יש בעיה בקומה.‬

57
00:03:56,402 --> 00:03:58,320
‫ולנטינה מוטה. אני אטפל בזה.‬

58
00:03:58,321 --> 00:04:00,656
‫תן להם ללכת.‬
‫-זה מנוגד לנוהלי הבית הלבן.‬

59
00:04:00,657 --> 00:04:01,907
‫למי אכפת?‬
‫-לי.‬

60
00:04:01,908 --> 00:04:03,825
‫שמעתי שאין לנו אורח מוזיקלי?‬

61
00:04:03,826 --> 00:04:06,495
‫תסלח לי על ההפרעה. יש לנו ביטול.‬

62
00:04:06,496 --> 00:04:09,457
‫כן, בסדר.‬
‫-אארגן את זה. חדר השינה של לינקולן.‬

63
00:04:14,671 --> 00:04:17,256
‫בולשיט! אני פועל לפי כל הנהלים.‬

64
00:04:17,257 --> 00:04:20,842
‫שאלתי אותך אם אין אלרגיות.‬
‫תעיף את הפרחים האלה מכאן.‬

65
00:04:20,843 --> 00:04:24,054
‫למה אני צריך לנקות את הבלגן של טריפ?‬
‫-תיתן לנו רגע?‬

66
00:04:24,055 --> 00:04:26,640
‫למה אני... זאת אסלה סתומה מזוינת.‬

67
00:04:26,641 --> 00:04:27,975
‫יום הולדת לבני.‬
‫-מצטער.‬

68
00:04:27,976 --> 00:04:30,644
‫על זה אני מדבר... כשמדברים על בחור אחר...‬

69
00:04:30,645 --> 00:04:31,896
‫זין על העבודה שלך.‬

70
00:04:35,233 --> 00:04:36,733
‫רולי, תחליף.‬
‫-מכאן.‬

71
00:04:36,734 --> 00:04:39,069
‫רולי, תחליף בין שני אלה. סליחה. תודה.‬

72
00:04:39,070 --> 00:04:41,321
‫איי-בי, הייתה תאונה בשער הדרומי.‬

73
00:04:41,322 --> 00:04:43,949
‫הרעש הגיע משם. סוכנים הלכו לבדוק את זה.‬

74
00:04:43,950 --> 00:04:45,952
‫שילה יושבת...‬
‫-מה היא עושה?‬

75
00:04:47,328 --> 00:04:50,373
‫את יוצאת מהחדר.‬
‫-אתה יודע מה? לך תזדיין, איי-בי!‬

76
00:04:55,044 --> 00:04:57,045
‫יש בעיה עם הקנגורואים.‬

77
00:04:57,046 --> 00:05:00,340
‫לא אתן לך לקחת את הקנגורואים שלי!‬

78
00:05:00,341 --> 00:05:03,094
‫לא לקחתי ממך דבר.‬
‫-לא את.‬

79
00:05:03,678 --> 00:05:04,637
‫הוא!‬

80
00:05:06,973 --> 00:05:10,434
‫...לא אמור להיות ככה. לא! אני אחשוף אותך.‬

81
00:05:10,435 --> 00:05:13,020
‫אני אספר להם הכול.‬

82
00:05:13,021 --> 00:05:14,147
‫הכול!‬

83
00:05:19,235 --> 00:05:23,363
‫האיש שרציתי לפגוש.‬
‫דיברתי עם מרוולה על הקינוחים...‬

84
00:05:23,364 --> 00:05:27,159
‫אני לא עוזב.‬
‫אני לא יכול לעזוב את הבית ככה.‬

85
00:05:27,160 --> 00:05:28,453
‫לא אחרי הערב.‬

86
00:05:32,832 --> 00:05:35,876
‫איי-בי צריך שתכיני‬
‫את החדר של לינקולן לקיילי מינוג.‬

87
00:05:35,877 --> 00:05:37,503
‫אה, בסדר.‬
‫-תודה.‬

88
00:05:39,505 --> 00:05:41,215
‫אדוני שר החוץ, הכול בסדר?‬

89
00:05:43,509 --> 00:05:45,303
‫הלו? ייקח לי חמש דקות.‬

90
00:05:46,137 --> 00:05:49,182
‫אני אמות עד סוף הלילה.‬

91
00:05:52,143 --> 00:05:53,685
‫תפני את הקומה מיד.‬

92
00:05:53,686 --> 00:05:55,772
‫אל תדאגי. תטפלי בזה אחר כך. בואי.‬

93
00:06:03,946 --> 00:06:05,739
‫הלו?‬
‫-תגיעי לחדר הסגלגל הצהוב.‬

94
00:06:05,740 --> 00:06:07,366
‫כן.‬
‫-אתה רובוט איש זקן...‬

95
00:06:07,367 --> 00:06:09,534
‫אהרוג אותך!‬
‫-אף אחד לא רוצה להופיע...‬

96
00:06:09,535 --> 00:06:11,828
‫על זה אני מדבר...‬
‫-לא את. הוא!‬

97
00:06:11,829 --> 00:06:13,247
‫לך תזדיין, איי-בי!‬

98
00:06:21,631 --> 00:06:23,465
‫את חושבת שזה קרה בחדר הזה?‬

99
00:06:23,466 --> 00:06:25,093
‫עכשיו אני בטוחה בכך.‬

100
00:06:25,593 --> 00:06:27,260
‫- המעון -‬

101
00:06:27,261 --> 00:06:29,055
‫- 8.‬
‫תעלומת החדר הצהוב -‬

102
00:06:43,486 --> 00:06:45,946
‫הבלשית קאפ? את מוכנה?‬

103
00:06:45,947 --> 00:06:47,197
‫אני צריכה לתפוס טיסה.‬

104
00:06:47,198 --> 00:06:49,324
‫אני מבין. אנחנו מוכנים אם את מוכנה.‬

105
00:06:49,325 --> 00:06:50,659
‫פיטת נמלים ענקית.‬

106
00:06:50,660 --> 00:06:52,285
{\an8}‫מה זה פיטת נמלים ענקית?‬

107
00:06:52,286 --> 00:06:55,080
‫הציפור שאני טסה לראות. הטיסה שלי.‬
‫-בסדר, נהדר.‬

108
00:06:55,081 --> 00:06:58,875
{\an8}‫זה נשמע כמו פיטת נמלים ממש גדולה.‬

109
00:06:58,876 --> 00:07:01,962
‫ענקית בהשוואה לדמויי-טירן האחרים.‬

110
00:07:01,963 --> 00:07:03,588
‫היא גדולה.‬

111
00:07:03,589 --> 00:07:07,801
{\an8}‫אני מעריך את זה שאת מופיעה‬
‫בפני הוועדה הזאת היום, הבלשית קאפ.‬

112
00:07:07,802 --> 00:07:09,094
‫כידוע לך,‬

113
00:07:09,095 --> 00:07:12,806
‫אנחנו בוחנים את מותו של המנהל הכללי‬
‫של הבית הלבן איי-בי וינטר.‬

114
00:07:12,807 --> 00:07:14,057
‫כך שמעתי.‬

115
00:07:14,058 --> 00:07:17,436
{\an8}‫כשהתחלנו את השימועים, החקירה הייתה סגורה,‬

116
00:07:17,437 --> 00:07:19,104
‫ובאופן רשמי,‬

117
00:07:19,105 --> 00:07:22,107
‫מותו של מר וינטר נקבע כהתאבדות.‬

118
00:07:22,108 --> 00:07:25,652
{\an8}‫למעשה, למדנו במהלך שימועים שחלקם היו קשים...‬

119
00:07:25,653 --> 00:07:26,611
‫סנאטורים!‬

120
00:07:26,612 --> 00:07:28,613
{\an8}‫...ועל כך אני לוקח אחריות מלאה,‬

121
00:07:28,614 --> 00:07:32,326
‫שסיפור מותו של מר וינטר היה הרבה יותר...‬

122
00:07:33,786 --> 00:07:35,037
‫מורכב.‬

123
00:07:36,205 --> 00:07:40,417
{\an8}‫למרבה הצער, גם למדנו את זה‬
‫קצת מאוחר כי כבר עזבת.‬

124
00:07:40,418 --> 00:07:42,752
‫כדי למצוא פיטת נמלים ענקית.‬

125
00:07:42,753 --> 00:07:46,089
{\an8}‫הגדולה ביותר מבין דמויי-טירן,‬

126
00:07:46,090 --> 00:07:47,841
{\an8}‫למיטב הבנתי.‬

127
00:07:47,842 --> 00:07:49,468
‫כן.‬
‫-אבל עכשיו חזרת.‬

128
00:07:49,469 --> 00:07:53,388
{\an8}‫והסכמת לבוא לכאן היום‬
‫בדרכך לשדה התעופה כדי לדווח‬

129
00:07:53,389 --> 00:07:58,101
‫שחשוד נעצר במסגרת החקירה שלך.‬

130
00:07:58,102 --> 00:08:00,813
{\an8}‫זה נכון, סנאטור.‬
‫-ושמו של החשוד?‬

131
00:08:07,445 --> 00:08:09,821
‫אנחנו בדיון בדלתיים סגורות, הבלשית קאפ,‬

132
00:08:09,822 --> 00:08:12,199
‫לנוכח הרגישות של ההליכים.‬

133
00:08:12,200 --> 00:08:14,075
‫כן, בסדר.‬

134
00:08:14,076 --> 00:08:17,371
‫אבל אתם לא רוצים לשמוע‬
‫איך פיענחתי את הכול?‬

135
00:09:36,200 --> 00:09:38,034
‫משהו חסר בחדר הסגלגל הצהוב.‬

136
00:09:38,035 --> 00:09:40,036
‫כן.‬
‫-אגרטל, אחד מתוך סט.‬

137
00:09:40,037 --> 00:09:42,831
‫חרסינה צרפתית מ-1823.‬

138
00:09:42,832 --> 00:09:46,459
‫לא ראית אותו מאז 11 באוקטובר,‬
‫הערב שבו וינטר נמצא מת, נכון?‬

139
00:09:46,460 --> 00:09:47,544
‫אכן.‬

140
00:09:47,545 --> 00:09:50,381
‫ולא תראי. הוא נשבר. מצטערת.‬

141
00:09:50,881 --> 00:09:54,301
‫הבלשית קאפ, זה לא הדבר היחיד שנעלם מהחדר.‬

142
00:09:54,302 --> 00:09:55,511
‫אני יודעת.‬

143
00:09:56,012 --> 00:09:57,262
‫אני מחפשת שעון.‬

144
00:09:57,263 --> 00:09:59,015
‫בסדר, בטח.‬

145
00:10:01,475 --> 00:10:02,977
‫מה עם זה?‬

146
00:10:04,061 --> 00:10:06,271
‫לא, שעון מסוים.‬

147
00:10:06,272 --> 00:10:08,315
‫אה, אני מבין.‬

148
00:10:08,316 --> 00:10:11,693
‫בכל חדר יש שעון על מדף האח,‬
‫אבל לא בחדר הסגלגל הצהוב.‬

149
00:10:11,694 --> 00:10:14,321
‫אה, השעון הזה, השעון של פרנקלין.‬

150
00:10:14,322 --> 00:10:16,072
‫הוא נעלם.‬
‫-אתה יודע איפה הוא?‬

151
00:10:16,073 --> 00:10:18,242
‫לא, חיפשנו בכל מקום.‬
‫-יש לך תמונה?‬

152
00:10:21,621 --> 00:10:22,787
‫- נעדר!! -‬

153
00:10:22,788 --> 00:10:24,497
‫זה שעון גדול.‬
‫-כן.‬

154
00:10:24,498 --> 00:10:26,292
‫אני יכולה לקחת את התמונה?‬
‫-לא.‬

155
00:10:30,463 --> 00:10:32,673
‫ורדים צהובים?‬
‫-באגרטל גדול ליד הדלת.‬

156
00:10:33,257 --> 00:10:34,549
‫כן, אני זוכר אותם.‬

157
00:10:34,550 --> 00:10:36,676
‫כמובן.‬
‫-הם היו במצוקה.‬

158
00:10:36,677 --> 00:10:38,887
‫לא הייתי אומר במצוקה.‬

159
00:10:38,888 --> 00:10:40,513
‫מה היית אומר?‬
‫-נשרפו.‬

160
00:10:40,514 --> 00:10:41,682
‫נשרפו?‬

161
00:10:43,142 --> 00:10:47,187
‫אלה היו פרחים יפים וטריים,‬
‫והם התייבשו בתוך יומיים. נשרפו.‬

162
00:10:47,188 --> 00:10:49,606
‫מה יגרום לזה?‬
‫-משהו אלים.‬

163
00:10:49,607 --> 00:10:51,191
‫קוטל עשבים.‬

164
00:10:51,192 --> 00:10:53,151
‫פאראקוואט, אולי.‬
‫-פאראקוואט.‬

165
00:10:53,152 --> 00:10:55,403
‫הניחוש שלי.‬
‫-זה משהו שיש לך כאן?‬

166
00:10:55,404 --> 00:10:58,281
‫האם יש לי קוטל עשבים תעשייתי‬
‫בסדנת הפרחים הקטנה‬

167
00:10:58,282 --> 00:11:00,659
‫שבה אני מכין זרים יפים? זאת השאלה?‬

168
00:11:00,660 --> 00:11:02,160
‫לצערי, כן.‬

169
00:11:02,161 --> 00:11:04,413
‫לא, אין לי.‬

170
00:11:06,082 --> 00:11:07,958
‫אבל אני יודע איפה אפשר למצוא.‬

171
00:11:09,251 --> 00:11:11,836
‫פאראקוואט? זה משהו‬
‫שכבר אסור להשתמש בו כאן.‬

172
00:11:11,837 --> 00:11:13,673
‫בעיקרון, בכל הכימיקלים.‬

173
00:11:16,133 --> 00:11:19,678
‫אמרו לנו לפני שנה שעלינו‬
‫לנקות לגמרי את הגננות מרעלים.‬

174
00:11:19,679 --> 00:11:22,514
‫אנחנו עושים עיצוב נוף "מודע".‬
‫-מה זה אומר?‬

175
00:11:22,515 --> 00:11:23,431
‫אין לי מושג.‬

176
00:11:23,432 --> 00:11:26,476
‫אני רק יודעת שנפטרנו‬
‫מכל קוטלי העשבים כמו פאראקוואט.‬

177
00:11:26,477 --> 00:11:27,769
‫כעת כשאני אומרת את זה,‬

178
00:11:27,770 --> 00:11:30,897
‫אני לא חושבת שמישהו‬
‫בא לאסוף את כל החומרים האלה.‬

179
00:11:30,898 --> 00:11:33,693
‫אם נשאר לי משהו, זה יהיה כאן.‬

180
00:11:37,822 --> 00:11:39,824
‫אני מניחה שזה באמת עדיין כאן.‬

181
00:11:41,492 --> 00:11:43,619
‫אתם יודעים, זה ממש מוזר.‬
‫-כן.‬

182
00:11:44,120 --> 00:11:46,247
‫את יודעת מה אני עומדת לומר?‬
‫-כן.‬

183
00:11:49,208 --> 00:11:50,292
‫מוזר כל כך.‬

184
00:11:51,711 --> 00:11:54,754
‫בערב שבו מר וינטר נהרג,‬
‫כשכולנו היינו כאן יחד,‬

185
00:11:54,755 --> 00:11:58,341
‫הרגשתי שהזיזו משהו באזור הזה.‬
‫ציינת את זה.‬

186
00:11:58,342 --> 00:12:00,552
‫משהו לא מסתדר במדף ההוא שם.‬

187
00:12:00,553 --> 00:12:03,472
‫את לא יודעת מה,‬
‫אבל זה מטריד אותך. יש משהו שונה.‬

188
00:12:04,265 --> 00:12:05,181
‫אה, זה.‬

189
00:12:05,182 --> 00:12:06,392
‫כן!‬

190
00:12:26,495 --> 00:12:28,164
‫את יכולה לבוא איתנו?‬

191
00:12:48,184 --> 00:12:49,142
‫אלוהים!‬

192
00:12:49,143 --> 00:12:51,978
‫את מזהה את זה?‬
‫-כן, זה מהשולחן שלי. למה...‬

193
00:12:51,979 --> 00:12:53,271
‫קשה להסביר.‬

194
00:12:53,272 --> 00:12:54,773
‫אפשר לקחת את זה?‬
‫-לא.‬

195
00:12:54,774 --> 00:12:56,817
‫זה שלי.‬
‫-יש בזה פאראקוואט.‬

196
00:12:57,610 --> 00:12:58,527
‫אה.‬

197
00:13:00,070 --> 00:13:01,321
‫אחותי הכינה לי את זה.‬

198
00:13:01,322 --> 00:13:03,240
‫טוב, עכשיו זה סוג של כלי רצח.‬

199
00:13:04,241 --> 00:13:05,201
‫בסדר.‬

200
00:13:06,994 --> 00:13:08,245
‫את יכולה לשמור את זה.‬

201
00:13:10,956 --> 00:13:12,373
‫אני הולכת.‬

202
00:13:12,374 --> 00:13:13,459
‫תודה, אמילי.‬

203
00:13:19,423 --> 00:13:21,549
‫איפה אנחנו?‬
‫-אנחנו בחדר הסגלגל הצהוב.‬

204
00:13:21,550 --> 00:13:23,343
‫לא, כלומר, מה אנחנו עושים?‬

205
00:13:23,344 --> 00:13:25,011
‫אנחנו מחפשים רמזים.‬

206
00:13:25,012 --> 00:13:26,596
‫כוונתי היא, מה זה?‬

207
00:13:26,597 --> 00:13:28,097
‫זאת כוס קטנה.‬

208
00:13:28,098 --> 00:13:29,432
‫מבינה את כוונתי?‬
‫-לא.‬

209
00:13:29,433 --> 00:13:30,726
‫באופן כללי?‬
‫-לא.‬

210
00:13:32,353 --> 00:13:34,729
‫אתמול בערב, היו לך ברוס ואלסי ממש שם.‬

211
00:13:34,730 --> 00:13:36,898
‫התלבטת בין ברוס לאלסי.‬

212
00:13:36,899 --> 00:13:39,025
‫ברוס רצח את איי-בי וינטר או אלסי?‬

213
00:13:39,026 --> 00:13:41,861
‫ועכשיו יש לנו כוס קטנה‬
‫ואין ברוס ואין אלסי,‬

214
00:13:41,862 --> 00:13:44,280
‫ואני תוהה, האם אנחנו מתקרבים?‬

215
00:13:44,281 --> 00:13:45,240
‫מתקרבים למה?‬

216
00:13:45,241 --> 00:13:47,409
‫לפענח מי רצח את איי-בי וינטר.‬

217
00:13:48,118 --> 00:13:49,995
‫אה. כן.‬

218
00:13:51,539 --> 00:13:52,540
‫כן!‬

219
00:13:54,124 --> 00:13:56,626
‫מישהו נכנס לצריף ההוא‬
‫בערב של הארוחה הרשמית.‬

220
00:13:56,627 --> 00:13:59,796
‫אני חושבת שכדי לחפש רעל.‬
‫אני חושבת שהביא כוס אמיתית.‬

221
00:13:59,797 --> 00:14:02,632
‫אני חושבת שהכוס נפלה או נשברה.‬
‫לא יודעת למה.‬

222
00:14:02,633 --> 00:14:04,467
‫ואז האדם הזה לקח את זה.‬

223
00:14:04,468 --> 00:14:08,012
‫מצא את הרעל, את הפאראקוואט, ומזג לכוס.‬

224
00:14:08,013 --> 00:14:11,015
‫ואז הרים את הטלפון‬
‫והתקשר למשרדו של איי-בי,‬

225
00:14:11,016 --> 00:14:12,141
‫ואז בא לכאן.‬

226
00:14:12,142 --> 00:14:14,269
‫טוב, לשם, ואז לכאן.‬

227
00:14:14,270 --> 00:14:16,104
‫ראיתי שתי כוסות באותו לילה.‬

228
00:14:16,105 --> 00:14:18,314
‫על שולחן הקפה, ועל השולחן הקטן.‬

229
00:14:18,315 --> 00:14:20,859
‫אני חושדת שזאת על השולחן הקטן‬
‫הכילה את הרעל‬

230
00:14:20,860 --> 00:14:22,861
‫ושפכו אותו על הפרחים.‬

231
00:14:22,862 --> 00:14:26,197
‫חלק מזה וינטר בלע כנראה.‬

232
00:14:26,198 --> 00:14:27,490
‫מישהו זרק אגרטל.‬

233
00:14:27,491 --> 00:14:30,618
‫אני חושבת שהוא פגע בקיר הזה.‬

234
00:14:30,619 --> 00:14:32,036
‫האגרטל הזה נעלם.‬

235
00:14:32,037 --> 00:14:35,498
‫השני נמצא שם, ויש חריצים כאן.‬

236
00:14:35,499 --> 00:14:38,209
‫הניחוש שלי הוא שהוא נזרק על וינטר,‬

237
00:14:38,210 --> 00:14:41,546
‫ולכן היו לו חתכים קטנים על הפרצוף.‬

238
00:14:41,547 --> 00:14:44,883
‫וכשזה לא עבד, האדם הזה הרים משהו כבד,‬

239
00:14:44,884 --> 00:14:47,969
‫אולי הפמוט, אבל אני חושבת‬
‫שהוא לא היה כבד מספיק.‬

240
00:14:47,970 --> 00:14:53,433
‫אני חושבת שהפמוט נפל‬
‫כשמר וינטר נתקל בשולחן הזה‬

241
00:14:53,434 --> 00:14:57,729
‫אחרי ששתה את הרעל.‬
‫אני חושבת שהחפץ הכבד היה השעון.‬

242
00:14:57,730 --> 00:14:58,938
‫אין שעון.‬

243
00:14:58,939 --> 00:15:01,650
‫בדיוק. ואני חושבת שזאת הסיבה.‬

244
00:15:02,610 --> 00:15:05,237
‫את חושבת שהשעון הוא כלי הרצח?‬
‫-כן.‬

245
00:15:08,240 --> 00:15:11,910
‫אמרת שהכוס עם הרעל היא כלי הרצח.‬
‫-אמרתי שהיא סוג של כלי רצח.‬

246
00:15:11,911 --> 00:15:13,703
‫אז צריך למצוא את השעון.‬
‫-כן.‬

247
00:15:13,704 --> 00:15:17,248
‫את יודעת איפה הוא?‬
‫-לא, אבל אני מכירה מקום שלא חיפשו בו.‬

248
00:15:17,249 --> 00:15:18,166
‫שעון?‬

249
00:15:18,167 --> 00:15:20,209
‫לא, הייתי אומר שלא.‬

250
00:15:20,210 --> 00:15:24,339
‫אתם יודעים, כלומר, לא "שעון-שעון" מסורתי.‬

251
00:15:24,340 --> 00:15:27,092
‫למה אתה שם מירכאות? מה זה "שעון-שעון"?‬

252
00:15:27,676 --> 00:15:30,638
‫אני לא רוצה להסתבך בצרות.‬
‫-זה בסדר. אנחנו המשטרה.‬

253
00:15:33,182 --> 00:15:34,099
‫בסדר.‬

254
00:15:34,600 --> 00:15:36,976
‫טוב, יש לי פה שעון יפה.‬

255
00:15:36,977 --> 00:15:41,607
‫יותר מעין פסל של בחור עם אלמנטים של שעון.‬

256
00:15:48,781 --> 00:15:49,948
‫למה זה פה?‬

257
00:15:49,949 --> 00:15:52,742
‫לקחתי אותו מהספרייה, בסדר? לפני זמן מה.‬

258
00:15:52,743 --> 00:15:54,786
‫ואז שמעתי שמר וינטר מחפש אותו,‬

259
00:15:54,787 --> 00:15:57,997
‫והוא כבר די כעס עליי בגלל כמה דברים.‬

260
00:15:57,998 --> 00:16:01,167
‫אז כששמעתי שהוא עוזב,‬
‫חשבתי, "אחכה עד שיעזוב.‬

261
00:16:01,168 --> 00:16:05,004
‫"ואז אני אחזיר אותו למקום." ואז זה לא קרה.‬

262
00:16:05,005 --> 00:16:06,130
‫אז הנה אנחנו.‬

263
00:16:06,131 --> 00:16:08,257
‫אני עדיין לא יודע אם זה מגניב או לא.‬

264
00:16:08,258 --> 00:16:09,343
‫אתה לא יודע?‬

265
00:16:09,843 --> 00:16:11,511
‫מה כוונתך ב"עוזב"?‬
‫-מה?‬

266
00:16:11,512 --> 00:16:13,888
‫אמרת שמר וינטר היה אמור לעזוב ולא עזב.‬

267
00:16:13,889 --> 00:16:14,806
‫לעזוב את הבית.‬

268
00:16:14,807 --> 00:16:15,974
‫לפרוש?‬
‫-כנראה.‬

269
00:16:15,975 --> 00:16:18,184
‫מתי זה היה?‬
‫-מתישהו מאז שהגעתי לכאן.‬

270
00:16:18,185 --> 00:16:20,395
‫כמה זה, כמה חודשים?‬
‫-אתה כאן כבר שנה.‬

271
00:16:20,396 --> 00:16:23,272
‫לעזאזל, באמת?‬
‫-איפה שמעת את זה?‬

272
00:16:23,273 --> 00:16:24,524
‫בחוץ, בקומה.‬

273
00:16:24,525 --> 00:16:27,235
‫בקומה? יש לכם פגישות של הקומה או משהו?‬

274
00:16:27,236 --> 00:16:31,948
‫אני לא יודע, בנאדם. אולי מהזקנה‬
‫או מהאידיוט שעובד עבור אחי.‬

275
00:16:31,949 --> 00:16:35,702
‫זה יכול להיות אנשים רבים.‬
‫-לא, אני מדבר על האידיוט.‬

276
00:16:35,703 --> 00:16:37,997
‫האידיוט הכי גדול בעולם.‬

277
00:16:39,623 --> 00:16:43,042
‫מה? אני לא יודע על מה הוא מדבר, לעזאזל.‬

278
00:16:43,043 --> 00:16:46,963
‫הבחור הזה מטורף. אתם יודעים את זה, נכון?‬

279
00:16:46,964 --> 00:16:49,383
‫מעולם לא שמעת שווינטר עוזב?‬
‫-לא.‬

280
00:16:49,883 --> 00:16:52,927
‫אבל אני לא ממש מעודכן בענייני איוש הצוות‬

281
00:16:52,928 --> 00:16:58,141
‫כי אני מנסה לעזור לנשיא מורגן‬
‫לנהל את האומה המזוינת.‬

282
00:16:58,142 --> 00:16:59,726
‫את קרובה?‬

283
00:16:59,727 --> 00:17:02,895
‫כי זה שאת שואלת אותי‬
‫על תוכניות הפרישה של וינטר‬

284
00:17:02,896 --> 00:17:04,982
‫לא גורם לי להרגיש שאנחנו קרובים.‬

285
00:17:09,987 --> 00:17:11,404
‫חכי, רק רגע.‬

286
00:17:11,405 --> 00:17:14,824
‫למען האמת, בערב שבו הוא מת,‬
‫כשהיא באה לכאן,‬

287
00:17:14,825 --> 00:17:17,618
‫וביקשתי ממנה לסגור הכול, והיא סירבה...‬

288
00:17:17,619 --> 00:17:19,871
‫על מי אתה מדבר?‬
‫-ג'סמין הייני.‬

289
00:17:19,872 --> 00:17:22,707
‫היא קיטרה על כך‬
‫שהיא עובדת כאן כבר 11 שנים...‬

290
00:17:22,708 --> 00:17:26,252
‫כן, אני רוצה להיות המנהלת הכללית,‬
‫וחשבתי שאני אתמנה לתפקיד,‬

291
00:17:26,253 --> 00:17:28,337
‫אבל הובהר לי היטב הערב‬

292
00:17:28,338 --> 00:17:31,299
‫שאני לא אהיה המנהלת הכללית בזמן הקרוב.‬

293
00:17:31,300 --> 00:17:34,302
‫אמרה לי בעיקרון ללכת להזדיין‬
‫עד שהראיתי לה שווינטר מת.‬

294
00:17:34,303 --> 00:17:36,472
‫אני לא יודע אם זה קשור לעזיבה שלו.‬

295
00:17:37,097 --> 00:17:40,767
‫בערב שבו מר וינטר מת,‬
‫הוא הפיל פצצה על ג'סמין.‬

296
00:17:40,768 --> 00:17:43,978
‫ג'סמין נועדה להיות‬
‫המנהלת הכללית הבאה של הבית הלבן.‬

297
00:17:43,979 --> 00:17:46,689
‫כולם ידעו. היא ידעה.‬
‫מר וינטר אמר לה לפני שנה.‬

298
00:17:46,690 --> 00:17:49,150
‫הוא תכנן לפרוש. היא תתפוס את מקומו.‬

299
00:17:49,151 --> 00:17:51,027
‫אבל במהלך השנה האחרונה,‬

300
00:17:51,028 --> 00:17:54,197
‫כולנו התחלנו... להרגיש את זה מתפוגג.‬

301
00:17:54,198 --> 00:17:56,032
‫הוא מעולם לא קבע תאריך מדויק.‬

302
00:17:56,033 --> 00:17:59,118
‫אבל מה שזה לא היה,‬
‫נראה היה שהתאריך נדחה שוב ושוב.‬

303
00:17:59,119 --> 00:18:00,328
‫תחילה, החגים.‬

304
00:18:00,329 --> 00:18:03,706
‫ואז התקפות הטרור של ארבעה במרץ.‬
‫אי אפשר לעזוב אחרי זה.‬

305
00:18:03,707 --> 00:18:04,832
‫ואז חג הפסחא.‬

306
00:18:04,833 --> 00:18:07,210
‫יום העצמאות.‬
‫-עונת החגים שוב מתקרבת.‬

307
00:18:07,211 --> 00:18:10,505
‫הרגשתי שהתסכול של ג'סמין גובר.‬
‫אמרתי לה, "תחזיקי מעמד.‬

308
00:18:10,506 --> 00:18:13,508
‫"הוא רק זקוק לזמן כדי לשחרר,‬
‫אבל זה יקרה בקרוב."‬

309
00:18:13,509 --> 00:18:15,676
‫והאמנתי בזה. אני חושב שגם היא.‬

310
00:18:15,677 --> 00:18:17,221
‫עד אותו ערב.‬

311
00:18:17,888 --> 00:18:19,014
‫אני לא עוזב.‬

312
00:18:19,556 --> 00:18:22,601
‫אני לא פורש. לפחות למשך שנתיים.‬

313
00:18:23,435 --> 00:18:24,561
‫פצצה.‬

314
00:18:25,145 --> 00:18:28,022
‫והיא הייתה עצבנית.‬

315
00:18:28,023 --> 00:18:29,065
‫מה?‬

316
00:18:29,066 --> 00:18:30,441
‫אני יודעת.‬

317
00:18:30,442 --> 00:18:34,487
‫שנים? אני כבר מחכה שנים. אני לא אחכה שנים.‬

318
00:18:34,488 --> 00:18:36,030
‫את רק צריכה לדבר איתו.‬

319
00:18:36,031 --> 00:18:38,866
‫סיימתי עם הדיבורים, בסדר?‬
‫דיבורים לא עזרו לי.‬

320
00:18:38,867 --> 00:18:41,494
‫ללכת לצידו. "כן, אדוני. לא, אדוני.‬

321
00:18:41,495 --> 00:18:45,666
‫"תן לי לטפל בזה, אדוני."‬
‫לנקות את הבלגנים המזוינים שלו!‬

322
00:18:48,168 --> 00:18:51,212
‫היא ניסתה לדבר איתו שוב,‬
‫אבל לא יצא מזה כלום.‬

323
00:18:51,213 --> 00:18:52,422
‫לא הייתה ממש שיחה.‬

324
00:18:53,132 --> 00:18:55,134
‫והיא לא קיבלה הזדמנות נוספת.‬

325
00:18:56,969 --> 00:18:58,803
‫ג'סמין הייני?‬
‫-כן.‬

326
00:18:58,804 --> 00:19:00,263
{\an8}‫זה הפתיע אותך?‬

327
00:19:00,264 --> 00:19:01,723
‫אני לא מופתעת בקלות.‬

328
00:19:02,307 --> 00:19:06,228
‫אבל אני מודה שזה הפך את המצב למעניין יותר.‬

329
00:19:06,895 --> 00:19:09,272
‫לפני כן זיהיתי כמה אנשים‬

330
00:19:09,273 --> 00:19:12,109
‫שהאמנתי שאולי מילאו תפקיד‬
‫במותו של מר וינטר.‬

331
00:19:13,193 --> 00:19:14,820
‫ועכשיו היה לי עוד אחד.‬

332
00:19:15,445 --> 00:19:16,405
‫זהו זה.‬

333
00:19:16,905 --> 00:19:18,281
‫היא החשודה.‬

334
00:19:18,282 --> 00:19:22,076
‫יש לה המניע הטהור, הברור והחזק ביותר.‬
‫כרגע שמענו אותו.‬

335
00:19:22,077 --> 00:19:24,620
‫והייתה לה גישה, וזה הגיוני לחלוטין.‬

336
00:19:24,621 --> 00:19:27,999
‫היא סיפרה לנו הכול,‬
‫הראתה לנו הכול, עיצבה הכול.‬

337
00:19:28,000 --> 00:19:29,625
‫אנחנו חושדים באנשים אחרים,‬

338
00:19:29,626 --> 00:19:32,712
‫אבל לפעמים זה משהו שנמצא ממש מתחת לאף.‬

339
00:19:32,713 --> 00:19:34,547
‫זה משהו שמסתתר גלוי לעין כול.‬

340
00:19:34,548 --> 00:19:35,882
‫הדבר המובן מאליו.‬

341
00:19:35,883 --> 00:19:38,301
‫הדבר שאתה בוהה בו. פשוט לא ראית אותו.‬

342
00:19:38,302 --> 00:19:39,469
‫כן, אני מסכימה.‬

343
00:19:40,262 --> 00:19:41,387
‫אבל איך בדיוק?‬

344
00:19:41,388 --> 00:19:44,098
‫ומתי? והאם היא פעלה לבד?‬

345
00:19:44,099 --> 00:19:48,102
‫ברור שהכול נראה הרבה יותר הגיוני‬
‫אם היו מעורבים בזה עוד אנשים.‬

346
00:19:48,103 --> 00:19:49,645
‫אני יודע שזה מוזר,‬

347
00:19:49,646 --> 00:19:52,481
‫אבל ראיתם את "רצח באוריינט אקספרס"?‬

348
00:19:52,482 --> 00:19:53,900
‫החדש?‬
‫-או הישן.‬

349
00:19:53,901 --> 00:19:55,067
‫לא ראיתי את שניהם.‬

350
00:19:55,068 --> 00:19:57,236
‫אז מה זה משנה לך?‬
‫-קראתי את הספר.‬

351
00:19:57,237 --> 00:19:59,363
‫לא קראתי את הספר. זאת לא הנקודה.‬

352
00:19:59,364 --> 00:20:01,616
‫הנקודה היא, מה קרה?‬
‫-הספר טוב.‬

353
00:20:01,617 --> 00:20:03,911
‫בסדר, אני בטוח. יום אחד אקרא את הספר.‬

354
00:20:04,870 --> 00:20:06,329
‫- רצח באוריינט אקספרס -‬

355
00:20:06,330 --> 00:20:08,539
‫טוב, בסדר, זה מוזר.‬

356
00:20:08,540 --> 00:20:11,500
‫בכל מקרה, אם אתה זוכר,‬
‫התברר שכולם עשו את זה.‬

357
00:20:11,501 --> 00:20:12,752
‫כל החשודים.‬

358
00:20:12,753 --> 00:20:14,213
‫וזה גורם לי לתהות.‬

359
00:20:15,297 --> 00:20:17,798
‫רגע, את מסכימה איתי?‬

360
00:20:17,799 --> 00:20:18,799
‫מה?‬

361
00:20:18,800 --> 00:20:21,636
‫כשאמרתי שזה מסתתר גלוי לעין כול.‬
‫-כן.‬

362
00:20:21,637 --> 00:20:24,597
‫הסכמת איתי בעבר, אבל אז הבנתי שלעגת לי.‬

363
00:20:24,598 --> 00:20:25,641
‫כן.‬

364
00:20:26,308 --> 00:20:30,978
‫כן. אז לעגת לי בעבר,‬
‫אבל את לא לועגת לי עכשיו?‬

365
00:20:30,979 --> 00:20:31,980
‫לא.‬

366
00:20:34,066 --> 00:20:36,693
‫אני פשוט אחזור למקום שבו התחלתי.‬

367
00:20:41,698 --> 00:20:43,866
‫לפעמים זה משהו שנמצא ממש מתחת לאף.‬

368
00:20:43,867 --> 00:20:45,576
‫משהו שמסתתר גלוי לעין כול.‬

369
00:20:45,577 --> 00:20:48,120
‫הדבר המובן מאליו. הדבר שבהית בו.‬

370
00:20:48,121 --> 00:20:49,706
‫פשוט לא ראית אותו.‬

371
00:20:53,043 --> 00:20:54,002
‫כן.‬

372
00:20:55,254 --> 00:20:56,630
‫אני מסכימה.‬

373
00:20:58,173 --> 00:20:59,967
‫האם זה...‬
‫-כן.‬

374
00:21:00,926 --> 00:21:02,426
‫היומן של איי-בי וינטר?‬

375
00:21:02,427 --> 00:21:05,846
‫שם על המדף, בחדר שלאיש לא היה אכפת ממנו.‬

376
00:21:05,847 --> 00:21:08,975
‫כי איפה המקום האחד שאיש לא מחפש בו?‬

377
00:21:08,976 --> 00:21:13,271
‫אני השתמשתי בפחית שנראית כמו פחית קולה,‬

378
00:21:13,272 --> 00:21:15,315
‫אבל אפשר להסיר את התחתית בהברגה.‬

379
00:21:15,899 --> 00:21:17,733
{\an8}‫בכל מקרה, זאת לא כוונתך.‬

380
00:21:17,734 --> 00:21:19,068
‫החדר עם הספרים.‬

381
00:21:19,069 --> 00:21:21,404
‫לאיש לא אכפת מהחדר עם הספרים.‬

382
00:21:21,405 --> 00:21:24,073
‫הייתי צריכה להבין את זה קודם. הכול היה שם.‬

383
00:21:24,074 --> 00:21:27,743
‫המחברות שלו, היומנים שלו,‬
‫הם נראו כמו ספרים ישנים.‬

384
00:21:27,744 --> 00:21:29,662
‫הוא כתב בהם הכול.‬

385
00:21:29,663 --> 00:21:33,874
‫הספרייה. החדר האהוב על מר וינטר.‬
‫הוא עצר כאן דבר ראשון בכל בוקר.‬

386
00:21:33,875 --> 00:21:36,794
‫וזה תמיד היה המקום האחרון‬
‫שהוא ביקר בו לפני שעזב.‬

387
00:21:36,795 --> 00:21:40,464
‫פשוט לא ראיתי את זה,‬
‫ובדיוק בגלל זה הוא עשה את זה.‬

388
00:21:40,465 --> 00:21:41,424
‫קראת אותם?‬

389
00:21:41,425 --> 00:21:43,050
‫ניסיתי.‬

390
00:21:43,051 --> 00:21:44,011
‫נו?‬

391
00:21:44,511 --> 00:21:46,887
‫והם היו מצחיקים,‬

392
00:21:46,888 --> 00:21:50,349
‫מלומדים, עם ביקורת עצמית,‬
‫נדיבים באופן בלתי צפוי, חריפים.‬

393
00:21:50,350 --> 00:21:53,936
‫הוא היה כן לגבי חלק מרגשותיו,‬
‫רבים חיוביים, חלקם שליליים.‬

394
00:21:53,937 --> 00:21:57,773
‫הוא בז במיוחד ללילי שומאכר,‬
‫מה שלא הפתיע אותי כלל,‬

395
00:21:57,774 --> 00:21:59,483
‫אבל עוצמת הבוז כן הפתיעה.‬

396
00:21:59,484 --> 00:22:03,571
‫יחסיו עם מר גוטהארד התערערו בבירור.‬
‫הוא לא חיבב את טריפ.‬

397
00:22:03,572 --> 00:22:06,615
‫הוא חשב שזה רעיון גרוע‬
‫להשאיר את מרוולה ליד סכינים‬

398
00:22:06,616 --> 00:22:08,284
‫ואת שילה ליד וודקה.‬

399
00:22:08,285 --> 00:22:10,786
‫הוא ניהל ספר חשבונות מסקרן‬
‫עם ראשי תיבות ומספרים‬

400
00:22:10,787 --> 00:22:12,663
‫שהיו חסרי היגיון עבורי בזמנו,‬

401
00:22:12,664 --> 00:22:14,874
‫אבל מאז התברר שהם חושפים הרבה.‬

402
00:22:14,875 --> 00:22:16,292
{\an8}‫אז הם עזרו?‬

403
00:22:16,293 --> 00:22:19,211
‫מאוד, וזה עוד לפני שהגעתי לדף האחרון.‬

404
00:22:19,212 --> 00:22:21,590
{\an8}‫מה היה בדף האחרון?‬
‫-שום דבר.‬

405
00:22:48,992 --> 00:22:50,159
‫מכתב ההתאבדות.‬

406
00:22:50,160 --> 00:22:53,996
‫כן, אבל זה לא היה מכתב התאבדות.‬
‫טוב, לא ידעתי את זה.‬

407
00:22:53,997 --> 00:22:57,166
{\an8}‫אני מצטער. אולי זה היה מכתב התאבדות?‬

408
00:22:57,167 --> 00:23:00,419
‫האמנתי מהרגע הראשון שמר וינטר לא התאבד.‬

409
00:23:00,420 --> 00:23:03,589
‫אבל המכתב הזה באמת נראה כמו מכתב התאבדות.‬

410
00:23:03,590 --> 00:23:05,674
‫אבל עכשיו, בהקשר של הדף השלם,‬

411
00:23:05,675 --> 00:23:08,052
‫זה בבירור לא היה מכתב כזה, לא במקור.‬

412
00:23:08,053 --> 00:23:09,929
‫לא יכולתי להסביר. עדיין לא.‬

413
00:23:09,930 --> 00:23:12,348
‫הוא קרע בעצמו?‬
‫-או שמישהו אחר עשה את זה?‬

414
00:23:12,349 --> 00:23:13,849
‫בטעות?‬
‫-בכוונה?‬

415
00:23:13,850 --> 00:23:15,976
‫מישהו ידע שהספרים היו כאן כל הזמן?‬

416
00:23:15,977 --> 00:23:17,228
‫מי?‬
‫-אנג'י.‬

417
00:23:17,229 --> 00:23:19,397
‫ג'סמין.‬
‫-אבל למה זה היה עליו?‬

418
00:23:19,398 --> 00:23:21,273
‫איך זה שהוא היה עליו?‬
‫-כלומר?‬

419
00:23:21,274 --> 00:23:25,821
‫אם הוא נרצח בחדר הסגלגל הצהוב,‬
‫למה יש עליו מכתב התאבדות בחדר המשחקים?‬

420
00:23:26,321 --> 00:23:28,447
‫זה היה רק צירוף מקרים?‬

421
00:23:28,448 --> 00:23:29,824
‫ומה החלטת?‬

422
00:23:29,825 --> 00:23:33,870
‫לא החלטתי כלום, כי אז נפתחו שערי הגיהינום.‬

423
00:23:35,080 --> 00:23:36,540
‫למעלה. עכשיו.‬

424
00:23:38,834 --> 00:23:40,794
‫היי, זה אני. רק עושה את הקטע שלי.‬

425
00:23:45,882 --> 00:23:47,425
‫אני לא מרוצה, הבלשית קאפ.‬

426
00:23:47,426 --> 00:23:52,805
‫ובכן, זה לא טוב, כי אתה האדם‬
‫החשוב ביותר בעולם. למה אתה לא מרוצה?‬

427
00:23:52,806 --> 00:23:54,932
‫מה את עושה כאן?‬

428
00:23:54,933 --> 00:23:57,894
‫מי נתן לך להיכנס שוב לבית הזה?‬

429
00:24:04,401 --> 00:24:05,444
‫אתה רוצה לענות?‬

430
00:24:08,488 --> 00:24:12,908
‫טוב, בסדר. כן. לפני שכולם‬
‫יתחילו להפנות אצבעות מאשימות.‬

431
00:24:12,909 --> 00:24:15,077
‫הארי...‬
‫-זאת לא החלטה של אדם אחד.‬

432
00:24:15,078 --> 00:24:19,206
‫זאת הייתה החלטה של כמה... צדדים.‬

433
00:24:19,207 --> 00:24:20,666
‫אתה התקשרת אליי.‬
‫-הארי!‬

434
00:24:20,667 --> 00:24:24,712
‫כן. כן. בסדר? ביקשתי מהבלשית קאפ לחזור.‬

435
00:24:24,713 --> 00:24:28,757
‫אדוני הנשיא, אני באמת חושב‬
‫שחשוב שהעניין ייפתר.‬

436
00:24:28,758 --> 00:24:31,302
‫הנזק שנגרם מהשימועים בסנאט...‬

437
00:24:31,303 --> 00:24:32,595
‫אפילו לא אמרת לי.‬

438
00:24:32,596 --> 00:24:33,762
‫אתה לא גר כאן.‬

439
00:24:33,763 --> 00:24:36,682
‫זה הבית הלבן. אני הנשיא. הוא סיפר לך?‬

440
00:24:36,683 --> 00:24:37,766
‫לא.‬

441
00:24:37,767 --> 00:24:40,978
‫גם לא לי, וזה בסמכות השיפוטית שלנו.‬

442
00:24:40,979 --> 00:24:42,271
‫מה לעזאזל?‬

443
00:24:42,272 --> 00:24:43,647
‫אין לך סמכות שיפוטית.‬

444
00:24:43,648 --> 00:24:45,691
‫פקח הפארקים המזוין נמצא פה?‬

445
00:24:45,692 --> 00:24:47,568
‫הסמכות השיפוטית של משטרת הפארקים...‬

446
00:24:47,569 --> 00:24:49,361
‫...חלה על פארק גרנד טיטון המזוין.‬

447
00:24:49,362 --> 00:24:51,572
‫זאת תפיסה מוטעית רווחת.‬

448
00:24:51,573 --> 00:24:55,117
‫הסמכות השיפוטית‬
‫היא של משטרת המטרופולין. לכן אני כאן.‬

449
00:24:55,118 --> 00:24:57,703
‫אתם רואים את המדים?‬
‫-כן, קשה לפספס, המפכ"ל.‬

450
00:24:57,704 --> 00:24:59,997
‫תמיד עם המדים. אתה ישן בהם?‬

451
00:24:59,998 --> 00:25:03,459
‫בסדר, הם מקבלים כבוד‬
‫ולא משנה מתי אני ישן בהם,‬

452
00:25:03,460 --> 00:25:05,045
‫כי אני תמיד בתפקיד.‬

453
00:25:37,369 --> 00:25:39,620
‫הציור הזה היה בחדר האדום בליל הרצח.‬

454
00:25:39,621 --> 00:25:40,538
‫בסדר.‬

455
00:25:40,539 --> 00:25:44,291
‫והציורים שהיו כאן נמצאים עכשיו בחדר הירוק.‬

456
00:25:44,292 --> 00:25:48,337
‫והציור שהיה בחדר הירוק,‬
‫היכן שאחד הציורים האלה נמצא עכשיו,‬

457
00:25:48,338 --> 00:25:49,630
‫נמצא כעת בחדר האדום.‬

458
00:25:49,631 --> 00:25:52,091
‫צבעים כה רבים. זה חשוב?‬

459
00:25:52,092 --> 00:25:53,342
‫כן.‬
‫-למה?‬

460
00:25:53,343 --> 00:25:57,222
‫כי עכשיו אני יודעת בדיוק‬
‫איך איי-בי וינטר נרצח.‬

461
00:26:00,183 --> 00:26:01,267
‫פיענחת את התיק.‬

462
00:26:01,268 --> 00:26:04,979
‫לא, פיענחתי חלק מהתיק. חלק חשוב מאוד.‬

463
00:26:04,980 --> 00:26:07,481
{\an8}‫ידעתי איך זה נעשה,‬
‫אבל לא ידעתי מי עשה את זה.‬

464
00:26:07,482 --> 00:26:10,484
{\an8}‫אבל עכשיו ידעתי איך לפענח גם את החלק הזה.‬

465
00:26:10,485 --> 00:26:12,570
‫אמרתי לנשיא שאני צריכה שעתיים.‬

466
00:26:12,571 --> 00:26:16,407
‫אם הוא ייתן לי שעתיים‬
‫ויצליח לקבץ את האנשים ברשימה שנתתי לו,‬

467
00:26:16,408 --> 00:26:20,619
‫ולפגוש אותי יחד איתם בחדר המזרחי,‬
‫אני אומר לו מי רצח את איי-בי וינטר.‬

468
00:26:20,620 --> 00:26:22,538
{\an8}‫ו...?‬
‫-והוא הסכים.‬

469
00:26:22,539 --> 00:26:24,290
‫בשביל מה היית צריכה שעתיים?‬

470
00:26:24,291 --> 00:26:27,127
{\an8}‫צפרות בעיקר, וכדי לסגור כמה קצוות פתוחים.‬

471
00:26:27,711 --> 00:26:29,837
‫אלסי צ'יילה. נכון.‬

472
00:26:29,838 --> 00:26:34,133
‫הבלשית קאפ רוצה לדבר איתך באולם הכניסה,‬
‫וזה כנראה מצב שדורש נעליים.‬

473
00:26:34,134 --> 00:26:35,093
‫כן.‬

474
00:26:36,761 --> 00:26:37,762
‫בחירה מצוינת.‬

475
00:26:39,014 --> 00:26:42,808
‫והייתי צריכה להשיג ממך חסינות‬
‫עבור מישהו כדי שיגיע לבית הלבן.‬

476
00:26:42,809 --> 00:26:45,269
‫בתמורה הסכמת להגיע לכאן.‬

477
00:26:45,270 --> 00:26:46,521
‫זה נכון, סנאטור.‬

478
00:26:53,570 --> 00:26:54,863
‫היא כאן?‬

479
00:26:55,447 --> 00:26:56,530
‫איפה היא?‬

480
00:26:56,531 --> 00:26:57,949
‫היא באתר.‬

481
00:26:59,492 --> 00:27:01,036
‫נו, באמת!‬

482
00:27:03,038 --> 00:27:07,499
‫ראיתי עורב דגים, נקר פלומתי וינשוף ננסי.‬

483
00:27:07,500 --> 00:27:11,503
‫ואני יודעת שהמפכ"ל דוקס מתרגש מזה.‬

484
00:27:11,504 --> 00:27:13,632
‫תמיד טוב כשרואים ינשוף.‬

485
00:27:14,716 --> 00:27:17,176
‫טוב, תודה לכולכם שבאתם.‬

486
00:27:17,177 --> 00:27:20,721
‫תודה לכולכם שפיניתם זמן‬
‫ביום העמוס שלכם כדי להצטרף אליי.‬

487
00:27:20,722 --> 00:27:24,266
‫ציון לשבח מיוחד לאיש החזק ביותר בעולם.‬

488
00:27:24,267 --> 00:27:26,061
‫תודה, אדוני הנשיא.‬

489
00:27:26,895 --> 00:27:29,021
‫אתם בטח מסתלבטים עליי.‬

490
00:27:29,022 --> 00:27:30,898
‫יום טוב, חברים.‬

491
00:27:30,899 --> 00:27:34,485
‫מר דומבה, תודה שבאת. אני קורדיליה קאפ.‬

492
00:27:34,486 --> 00:27:36,153
‫אני אהיה המארחת שלך היום.‬

493
00:27:36,154 --> 00:27:38,364
‫כמה דברים לפני שנתחיל.‬

494
00:27:38,365 --> 00:27:41,700
‫ראשית, אני רק רוצה לוודא שכולם כאן‬

495
00:27:41,701 --> 00:27:44,578
‫בגלל הרצח של איי-בי וינטר.‬

496
00:27:44,579 --> 00:27:48,415
‫אם באתם בגלל רצח אחר, זאת בעיה עצומה.‬

497
00:27:48,416 --> 00:27:50,834
‫אז אנא, תעדכנו אותי.‬

498
00:27:50,835 --> 00:27:55,673
‫אל תיגעו באף חפץ או יצירת אמנות‬
‫כי הם עשויים להיות יקרי ערך‬

499
00:27:55,674 --> 00:27:58,842
‫ולהכיל טביעות אצבעות של הרוצח שעומד לידכם.‬

500
00:27:58,843 --> 00:28:00,344
‫אני אענה על שאלות.‬

501
00:28:00,345 --> 00:28:03,013
‫נתחיל בחדר המשחקים בקומה השלישית‬

502
00:28:03,014 --> 00:28:05,391
‫ומשם נתקדם למטה.‬

503
00:28:05,392 --> 00:28:09,979
‫אני אסביר. אז אני מקווה‬
‫שכולם נועלים נעליים נוחות.‬

504
00:28:12,524 --> 00:28:15,735
‫או כל כיסוי שהוא לכף הרגל יהיה נפלא.‬

505
00:28:18,279 --> 00:28:19,488
‫בסדר.‬

506
00:28:19,489 --> 00:28:22,659
‫הדבר האחרון, וזה חשוב.‬

507
00:28:23,743 --> 00:28:26,286
‫בלשים רבים, אפילו אמיתיים,‬

508
00:28:26,287 --> 00:28:30,332
‫עושים סיכום מהסוג הזה‬
‫כשהם כבר יודעים מי עשה את זה,‬

509
00:28:30,333 --> 00:28:32,668
‫ותמיד חשבתי שזה קצת מוזר.‬

510
00:28:32,669 --> 00:28:34,878
‫אבל אני כאן כדי לומר לכם ברגע זה,‬

511
00:28:34,879 --> 00:28:38,133
‫אני לא יודעת מי רצח את איי-בי וינטר.‬

512
00:28:39,259 --> 00:28:41,719
‫אני יודעת שהוא נרצח.‬

513
00:28:41,720 --> 00:28:44,430
‫אני יודעת שהוא נרצח בידי מישהו בחדר הזה.‬

514
00:28:44,431 --> 00:28:47,015
‫אני מקווה שהנשיא אמר את זה כשהזמין אתכם.‬

515
00:28:47,016 --> 00:28:48,934
‫אבל אני לא יודעת מי.‬

516
00:28:48,935 --> 00:28:52,856
‫אבל אני בטוחה שעד שאסיים, אני אדע.‬

517
00:28:53,481 --> 00:28:55,817
‫אז אם רצחתם את איי-בי,‬

518
00:28:56,317 --> 00:28:59,278
‫אני מצטערת, אתם לא יכולים‬
‫לעזוב עכשיו. אני אדע.‬

519
00:28:59,279 --> 00:29:03,615
‫ואם לא רצחתם את איי-בי,‬
‫אני מצטערת, אתם לא יכולים לעזוב עכשיו‬

520
00:29:03,616 --> 00:29:07,244
‫כי אחשוב שכן רצחתם ובטח יהיו לי ראיות‬
‫שיוכיחו את זה או משהו,‬

521
00:29:07,245 --> 00:29:10,038
‫כי בוודאות עשיתם משהו נורא.‬

522
00:29:10,039 --> 00:29:12,917
‫אז... תכינו את עצמכם.‬

523
00:29:14,335 --> 00:29:15,628
‫אין יציאה.‬

524
00:29:17,005 --> 00:29:18,590
‫ניפגש בחדר המשחקים.‬

525
00:29:26,181 --> 00:29:27,765
‫זה באמת נכון?‬
‫-מה?‬

526
00:29:27,766 --> 00:29:29,767
‫שלא ידעת?‬
‫-נכון לחלוטין.‬

527
00:29:29,768 --> 00:29:32,102
‫וחשבת שתפענחי את זה תוך כדי?‬

528
00:29:32,103 --> 00:29:34,813
‫ידעתי שאפענח. יש ציפור.‬

529
00:29:34,814 --> 00:29:38,026
‫ציפור חקיינית... עושה דבר מסוים.‬

530
00:29:39,235 --> 00:29:42,738
‫היא יודעת שיש חרק בקרבת מקום,‬
‫אבל היא לא יודעת איפה בדיוק.‬

531
00:29:42,739 --> 00:29:46,075
‫אז היא פורשת לפתע את כנפיה,‬

532
00:29:47,243 --> 00:29:48,995
‫וגורמת לחרק למצמץ.‬

533
00:29:49,996 --> 00:29:50,955
‫תחפש את זה.‬

534
00:29:53,792 --> 00:29:54,751
‫את המצמוץ.‬

535
00:29:59,422 --> 00:30:02,801
‫בואו נחזור לערב של המסיבה.‬

536
00:30:03,468 --> 00:30:06,513
‫החקירה התחילה כשאימא שלך‬
‫שגרה בחדר הסמוך שמעה חבטה,‬

537
00:30:07,096 --> 00:30:09,933
‫באה לכאן, ומצאה את מר וינטר מת.‬

538
00:30:11,267 --> 00:30:13,310
‫כשהגעתי לזירה כעבור כ-30 דקות,‬

539
00:30:13,311 --> 00:30:15,938
‫כולכם האמנתם שהוא התאבד,‬

540
00:30:15,939 --> 00:30:17,357
‫במיוחד אתה.‬

541
00:30:18,399 --> 00:30:19,733
‫לדעתנו זאת התאבדות.‬

542
00:30:19,734 --> 00:30:22,611
‫אמרתי לך כמעט מיד שאתה טועה ואני צודקת,‬

543
00:30:22,612 --> 00:30:25,489
‫וזאת הייתה מערכת היחסים שלנו מאז.‬

544
00:30:25,490 --> 00:30:27,450
‫זה יהיה סיור ארוך.‬

545
00:30:29,035 --> 00:30:29,994
‫אתה יכול ללכת.‬

546
00:30:37,293 --> 00:30:42,798
‫זמן קצר לאחר הגעתי, אמרתי לכולכם‬
‫למה אני יודעת שלא מדובר בהתאבדות.‬

547
00:30:42,799 --> 00:30:44,174
‫אין סכין.‬

548
00:30:44,175 --> 00:30:47,261
‫אבל זה לא היה רק הסכין.‬

549
00:30:47,262 --> 00:30:50,097
‫הדם על החולצה שמר וינטר לבש,‬

550
00:30:50,098 --> 00:30:51,807
‫הוא לא היה שלו.‬

551
00:30:51,808 --> 00:30:55,978
‫הדם היה של שר החוץ האוסטרלי ריילאנס‬
‫וכך גם החולצה,‬

552
00:30:55,979 --> 00:30:59,273
‫שמר וינטר החליף באדיבות‬

553
00:30:59,274 --> 00:31:03,318
‫עם מר ריילאנס במשרדו שעה קודם לכן.‬

554
00:31:03,319 --> 00:31:05,071
‫הסיבה להחלפה...‬

555
00:31:08,324 --> 00:31:10,869
‫אמנם מרתקת, אבל לא רלוונטית.‬

556
00:31:11,452 --> 00:31:12,286
‫אני יכולה ללכת?‬

557
00:31:12,287 --> 00:31:13,288
‫בטח.‬

558
00:31:20,795 --> 00:31:22,754
‫דברים מוזרים אחרים לקחו יותר זמן,‬

559
00:31:22,755 --> 00:31:26,592
‫אבל העניין הראשון והרלוונטי ביותר‬
‫היה הסכין החסר.‬

560
00:31:26,593 --> 00:31:30,262
‫וזה הוביל אותי לגלות שאכן היה כאן סכין,‬

561
00:31:30,263 --> 00:31:31,638
‫סכין טוב,‬

562
00:31:31,639 --> 00:31:34,266
‫והוא היה שייך לך, מר גוטהארד,‬

563
00:31:34,267 --> 00:31:38,479
‫ואתה סילקת את הסכין מזירת הפשע‬
‫וניסית להשמיד אותו.‬

564
00:31:39,063 --> 00:31:41,316
‫אתה הודית בכך.‬

565
00:31:42,525 --> 00:31:46,069
‫אחרי שכל זה יסתיים,‬
‫אני רוצה לדבר על משרד פרטי משלי.‬

566
00:31:46,070 --> 00:31:48,363
‫עלה בודד מעץ ארז הלבנון‬

567
00:31:48,364 --> 00:31:52,910
‫והרבה שקרים הובילו אותי לבסוף לגברת קאנון,‬

568
00:31:52,911 --> 00:31:55,621
‫שהייתה בחדר הזה בסביבות הזמן שווינטר נרצח,‬

569
00:31:55,622 --> 00:32:00,084
‫ושתתה וודקה שהיא הייתה אמורה‬
‫להביא לגברת קוקס.‬

570
00:32:00,877 --> 00:32:02,295
‫הבאת לאימא וודקה?‬

571
00:32:05,840 --> 00:32:06,841
‫אפשר לעשן כאן?‬

572
00:32:08,301 --> 00:32:09,510
‫לא.‬

573
00:32:10,595 --> 00:32:13,263
‫האם גברת קאנון הייתה מעורבת‬
‫במותו של מר וינטר?‬

574
00:32:13,264 --> 00:32:14,222
‫אני לא יודעת.‬

575
00:32:14,223 --> 00:32:16,684
‫עדיין לא, אבל היא הייתה כאן.‬

576
00:32:18,019 --> 00:32:21,355
‫מר גוטהארד וגברת קאנון היו שניהם בחדר.‬

577
00:32:21,356 --> 00:32:24,441
‫ואז למדתי עוד עובדה חשובה,‬

578
00:32:24,442 --> 00:32:29,029
‫הפעם מאחד האנשים הבודדים‬
‫שלא שיקרו לי באותו לילה,‬

579
00:32:29,030 --> 00:32:31,573
‫חוקרת מקרי המוות אן דודג'.‬

580
00:32:31,574 --> 00:32:34,785
‫גברת דודג' אישרה את מה שכבר חשדתי בו.‬

581
00:32:34,786 --> 00:32:37,162
‫מר וינטר מת כנראה ממהלומה של חפץ קהה‬

582
00:32:37,163 --> 00:32:40,832
‫בעורף, והוא אכן בלע רעל,‬

583
00:32:40,833 --> 00:32:44,253
‫והוא היה מת לפני שפרקי כף ידו נחתכו.‬

584
00:32:49,258 --> 00:32:51,511
‫זאת אומרת שהוא לא חתך את ורידיו.‬

585
00:32:54,138 --> 00:32:56,139
‫כי הוא היה מת.‬

586
00:32:56,140 --> 00:32:58,809
‫בסדר. הבנתי.‬

587
00:32:58,810 --> 00:32:59,977
‫תודה.‬

588
00:32:59,978 --> 00:33:02,104
‫הוא איש קטן ומוזר.‬

589
00:33:02,105 --> 00:33:03,397
‫כבר התחלתי להאמין‬

590
00:33:03,398 --> 00:33:06,858
‫שמר וינטר נגרר לתוך החדר הזה, כמובן,‬

591
00:33:06,859 --> 00:33:09,486
‫והדוח של אן דודג' אימת את זה.‬

592
00:33:09,487 --> 00:33:12,614
‫מר וינטר לא התאבד בחדר המשחקים.‬

593
00:33:12,615 --> 00:33:15,367
‫הוא לא נרצח בחדר המשחקים.‬

594
00:33:15,368 --> 00:33:17,870
‫הוא נגרר לכאן.‬

595
00:33:18,663 --> 00:33:22,166
‫מאיפה?‬
‫-מכאן, חדר 301.‬

596
00:33:23,292 --> 00:33:27,087
‫בערב של הארוחה הרשמית, חדר 301 היה בשיפוץ.‬

597
00:33:27,088 --> 00:33:31,508
‫שיפוץ מזויף בהוראת הנשיא מורגן ואליוט,‬

598
00:33:31,509 --> 00:33:35,095
‫כדי שאחותו של הארי הולינג'ר‬
‫לא תוכל לישון בבית הלבן.‬

599
00:33:35,096 --> 00:33:38,140
‫הרמז הראשון לכך שהחדר הזה‬
‫היה מעורב באירועי הלילה‬

600
00:33:38,141 --> 00:33:42,436
‫היה שהדלת הודבקה, מה שנראה לי יוצא דופן.‬

601
00:33:42,437 --> 00:33:44,646
‫יוצא דופן אף יותר היה הריח של הצבע,‬

602
00:33:44,647 --> 00:33:47,065
‫כי זכרו, זה היה שיפוץ מזויף‬

603
00:33:47,066 --> 00:33:52,279
‫שבוים כדי למנוע מאחותו הבלתי נסבלת כנראה‬
‫של הארי לישון בבית.‬

604
00:33:52,280 --> 00:33:54,197
‫את מוכנה להפסיק, בבקשה?‬

605
00:33:54,198 --> 00:33:56,242
‫היא אדם ממש נחמד.‬

606
00:33:56,868 --> 00:33:59,870
‫מתחת לצבע, מצאתי דם, דם טרי,‬

607
00:33:59,871 --> 00:34:02,789
‫ואז עוד תפנית יוצאת דופן.‬

608
00:34:02,790 --> 00:34:06,835
‫בלש צעיר ומפותח לגילו‬
‫שלן בצד השני של הרחוב במלון היי-אדמס‬

609
00:34:06,836 --> 00:34:10,130
‫ראה אור אדום מהבהב בחדר הזה‬

610
00:34:10,131 --> 00:34:12,799
‫זמן קצר לאחר שמר וינטר מת.‬

611
00:34:12,800 --> 00:34:17,722
‫אור שהצלחתי לאתר‬
‫בפרק כף ידו של טריפ מורגן.‬

612
00:34:19,182 --> 00:34:22,351
‫השעון המזוין הזה.‬
‫הוא עושה לי כל כך הרבה בעיות.‬

613
00:34:27,065 --> 00:34:29,816
‫הייתי בטוחה במעורבותו של מר מורגן,‬

614
00:34:29,817 --> 00:34:32,861
‫אבל חיכיתי עד שיגלה לי בעצמו,‬
‫והוא אכן עשה זאת‬

615
00:34:32,862 --> 00:34:35,990
‫בפירוט יוצא דופן, אז תודה לך.‬

616
00:34:37,075 --> 00:34:39,243
‫תודה לי על מה?‬
‫-על כך שהסברת מה קרה.‬

617
00:34:39,827 --> 00:34:41,119
‫לא אמרתי לך דבר.‬

618
00:34:41,120 --> 00:34:43,205
{\an8}‫הוא אמר לך משהו?‬
‫-כן.‬

619
00:34:43,206 --> 00:34:44,290
‫לעזאזל.‬

620
00:34:44,999 --> 00:34:46,541
‫הבלשית קאפ רוצה לדבר איתך.‬

621
00:34:46,542 --> 00:34:49,878
‫ידעתי שטריפ היה בחדר הזה‬
‫בזכות הבלש הצעיר המפותח לגילו,‬

622
00:34:49,879 --> 00:34:53,381
‫אבל לא ידעתי הרבה מעבר לזה,‬
‫והייתי בטוחה שלא יגיד לי דבר‬

623
00:34:53,382 --> 00:34:55,008
‫מעבר למה שכבר אמר.‬

624
00:34:55,009 --> 00:34:56,469
‫ליד הפסנתר?‬
‫-כן.‬

625
00:34:57,136 --> 00:34:59,179
‫אבל הוא דברן,‬

626
00:34:59,180 --> 00:35:03,975
‫ולפעמים פשוט צריך ליצור את השילוב... הנכון.‬

627
00:35:03,976 --> 00:35:05,644
‫ג'ורג' מקאטצ'ן.‬

628
00:35:05,645 --> 00:35:08,063
‫ג'ורג' מקאטצ'ן המפורסם.‬

629
00:35:08,064 --> 00:35:10,440
‫לא, אני מתלוצץ. אני יודע שאתם שלושה.‬

630
00:35:10,441 --> 00:35:12,150
‫מה קורה, ג'ורג'?‬

631
00:35:12,151 --> 00:35:14,779
‫רק טריפ אחד. תודה לאל על זה, נכון?‬

632
00:35:20,743 --> 00:35:24,996
‫ראית את הבלשית?‬
‫נראית כמו אינדיאנה ג'ונס וכל זה.‬

633
00:35:24,997 --> 00:35:26,833
‫"הבלשית הכי טובה בעולם."‬

634
00:35:27,583 --> 00:35:29,751
‫אני מניח שאני אמור לפגוש אותה כאן.‬

635
00:35:29,752 --> 00:35:31,294
‫היא מציקה לי, ג'ורג'.‬

636
00:35:31,295 --> 00:35:34,131
‫אני אומר לך, אין לי שום קשר לכל הסיפור.‬

637
00:35:34,132 --> 00:35:36,424
‫עם איי-בי, בנאדם, שום קשר.‬

638
00:35:36,425 --> 00:35:40,721
‫הבחור בא לחדר שלי והתנהג כמו משוגע,‬
‫אבל זה הכול. מבין אותי?‬

639
00:35:41,973 --> 00:35:43,641
‫אתה מסתכל עליי מוזר.‬

640
00:35:46,102 --> 00:35:48,228
‫אפשר לספר לך משהו, ג'י? בסדר?‬

641
00:35:48,229 --> 00:35:52,190
‫באותו ערב, בערב של הארוחה,‬
‫הייתי שיכור לגמרי.‬

642
00:35:52,191 --> 00:35:53,860
‫אתה נהגת לחגוג פעם, נכון?‬

643
00:35:54,819 --> 00:35:57,237
‫כן, אתה מבין.‬

644
00:35:57,238 --> 00:35:59,447
‫אז עשיתי מסיבה מזוינת, בסדר?‬

645
00:35:59,448 --> 00:36:02,200
‫כי האח הנבזה שלי לא הרשה לי לבוא למסיבה‬

646
00:36:02,201 --> 00:36:05,162
‫עם האוסטרלים שיודעים איך לחגוג באמת.‬

647
00:36:05,163 --> 00:36:07,789
‫אז הלכתי לחדר בקצה המסדרון,‬

648
00:36:07,790 --> 00:36:12,544
‫כדי שכל האידיוטים האלה יניחו לי לנפשי,‬
‫ובנאדם, פשוט התרסקתי, כן?‬

649
00:36:12,545 --> 00:36:15,130
‫פשוט התרסקתי.‬

650
00:36:15,131 --> 00:36:16,799
‫ואז התעוררתי.‬

651
00:36:18,092 --> 00:36:18,967
‫אנחנו סבבה, כן?‬

652
00:36:18,968 --> 00:36:22,263
‫מקאטצ'ן, זה רק ביני לבינך. נכון, בנאדם?‬

653
00:36:24,182 --> 00:36:28,019
‫בסדר. אז בנאדם, התעוררתי,‬

654
00:36:28,519 --> 00:36:32,189
‫ואיי-בי וינטר היה על הרצפה‬

655
00:36:32,190 --> 00:36:34,983
‫לידי, מת לגמרי. מת!‬

656
00:36:34,984 --> 00:36:36,902
‫אמרתי, "אוי, חרא!"‬

657
00:36:36,903 --> 00:36:41,072
‫איבדתי את העשתונות כי בדיוק רבתי‬
‫עם הבחור בחדר המזוין שלי,‬

658
00:36:41,073 --> 00:36:44,117
‫והיה שם חשמלאי מתחזה שידע שרבנו.‬

659
00:36:44,118 --> 00:36:48,121
‫אז הלכתי להעיף מבט במסדרון,‬
‫וראיתי את המשרתת השיכורה בטירוף ההיא.‬

660
00:36:48,122 --> 00:36:50,373
‫שיכורה, אבל לא נראה לי שראתה אותי.‬

661
00:36:50,374 --> 00:36:53,668
‫אז חזרתי פנימה והרמתי את איי-בי.‬

662
00:36:53,669 --> 00:36:56,087
‫בנאדם, אני לא גאה בזה, נכון, ג'ורג'?‬

663
00:36:56,088 --> 00:36:59,633
‫לא גאה, אבל פשוט הרמתי אותו‬

664
00:36:59,634 --> 00:37:02,677
‫והתחלתי לגרור את הבחור‬
‫לכל אורך המסדרון המזוין.‬

665
00:37:02,678 --> 00:37:04,137
‫לא ידעתי לאן אני הולך.‬

666
00:37:04,138 --> 00:37:07,432
‫לקחתי אותו לחדר המשחקים‬
‫וחשבתי לעצמי, אשאיר אותו שם.‬

667
00:37:07,433 --> 00:37:09,976
‫ואז רצתי חזרה לחדר השני,‬

668
00:37:09,977 --> 00:37:11,728
‫וראיתי את הדם המזוין.‬

669
00:37:11,729 --> 00:37:14,981
‫אז לקחתי צבע. כן, בנאדם, ברצינות.‬

670
00:37:14,982 --> 00:37:16,775
‫וצבעתי על זה.‬

671
00:37:16,776 --> 00:37:18,235
‫מומחה אמיתי, אתה מבין?‬

672
00:37:18,236 --> 00:37:20,320
‫כשיש אדרנלין, אתה יכול לעשות דברים.‬

673
00:37:20,321 --> 00:37:22,657
‫בנאדם, מסתבר שאני יודע לצבוע!‬

674
00:37:23,157 --> 00:37:26,534
‫אז סיימתי, בסדר? החרא הזה נגמר.‬

675
00:37:26,535 --> 00:37:30,372
‫ובנאדם, הסתכלתי על הרצפה‬
‫וראיתי צרור מפתחות מזוין,‬

676
00:37:30,373 --> 00:37:32,791
‫וחשבתי, מה לעזאזל, בנאדם?‬

677
00:37:32,792 --> 00:37:35,126
‫אז חזרתי למסדרון, רצתי ממש מהר.‬

678
00:37:35,127 --> 00:37:36,753
‫אבל קל רגליים, כמו פנתר,‬

679
00:37:36,754 --> 00:37:39,297
‫כי לא רציתי להעיר את אימוש של אליוט.‬

680
00:37:39,298 --> 00:37:42,217
‫לקחתי את המפתחות‬
‫והחזרתי אותם לכיס של איי-בי,‬

681
00:37:42,218 --> 00:37:44,302
‫והרגשתי פיסת נייר בז'קט שלו.‬

682
00:37:44,303 --> 00:37:47,639
‫שלפתי אותה. בנאדם, זה היה מכתב התאבדות.‬

683
00:37:47,640 --> 00:37:49,557
‫איי-בי התאבד.‬

684
00:37:49,558 --> 00:37:50,684
‫חרא!‬

685
00:37:50,685 --> 00:37:52,560
‫אז חשבתי, פישלתי בגדול, נכון?‬

686
00:37:52,561 --> 00:37:54,437
‫אילו השארתי אותו שם, היה בסדר.‬

687
00:37:54,438 --> 00:37:56,731
‫מה אעשה עכשיו? אגרור אותו חזרה?‬

688
00:37:56,732 --> 00:37:59,652
‫מה אם מישהו יראה אותי?‬
‫ואני שיכור לגמרי בכל מקרה.‬

689
00:38:00,236 --> 00:38:02,279
‫זה השלב שבו אולי פישלתי קצת, בסדר?‬

690
00:38:02,280 --> 00:38:05,657
‫כי התחרפנתי.‬
‫לב של אוגר, 500 פעימות בדקה.‬

691
00:38:05,658 --> 00:38:09,703
‫אז חשבתי לעצמי, טוב,‬
‫זה חייב להיראות כמו התאבדות פה.‬

692
00:38:09,704 --> 00:38:13,248
‫פתחתי את דלת החדר הסמוך.‬
‫נכנסתי למשרד של הקונדיטור הגרמני.‬

693
00:38:13,249 --> 00:38:15,792
‫אני יודע שהמזדיין המפחיד שומר שם סכינים.‬

694
00:38:15,793 --> 00:38:19,296
‫אני שואל ממנו סכינים כל הזמן.‬
‫אני לוקח אותם לדברים אקראיים.‬

695
00:38:19,297 --> 00:38:24,551
‫פעם אחת הייתי צריך לחתוך חגורה של חלוק.‬
‫לקחתי את הסכין ופשוט ניסרתי.‬

696
00:38:24,552 --> 00:38:27,930
‫בכל מקרה, לקחתי את הסכין, חזרתי לחדר‬

697
00:38:28,431 --> 00:38:31,599
‫ועשיתי את המעשה המלוכלך, ג'י.‬

698
00:38:31,600 --> 00:38:35,855
‫חתכתי את הוורידים, השלכתי את הסכין,‬
‫החזרתי את המכתב למקום והתחפפתי.‬

699
00:38:39,442 --> 00:38:41,485
‫וזה כל מה שעשיתי.‬

700
00:38:42,737 --> 00:38:47,533
‫כמו שאמרתי, בנאדם,‬
‫אין לי שום קשר לשום דבר מזה.‬

701
00:38:56,250 --> 00:39:00,504
‫לא, לא נראה לי שהיא תגיע.‬
‫שיחה טובה, ג'י. ביי.‬

702
00:39:20,107 --> 00:39:21,984
‫זה...‬
‫-מה?‬

703
00:39:22,568 --> 00:39:24,319
‫בחייכם, זה בולשיט!‬

704
00:39:24,320 --> 00:39:25,613
‫השתמשת בסכינים שלי?‬

705
00:39:26,197 --> 00:39:27,822
‫אימוש שלי?‬
‫-נבזה?‬

706
00:39:27,823 --> 00:39:31,117
‫אני אראה לך מה זה משרתת שיכורה בטירוף.‬
‫-חשמלאי מתחזה?‬

707
00:39:31,118 --> 00:39:33,453
‫זה ממש דפוק, טריפ.‬

708
00:39:33,454 --> 00:39:36,247
‫אז אולי היית צריך להזמין אותי‬
‫לארוחת הערב, אחי.‬

709
00:39:36,248 --> 00:39:37,874
‫האם טריפ עשה את זה?‬

710
00:39:37,875 --> 00:39:42,670
‫האם טריפ רצח את איי-בי וינטר?‬
‫לא אענה על השאלה הזאת. עוד לא.‬

711
00:39:42,671 --> 00:39:46,132
‫אבל אומר זאת, מר וינטר לא נרצח כאן.‬

712
00:39:46,133 --> 00:39:51,971
‫למעשה, הוא היה מת כבר כמעט 20 דקות‬
‫כשטריפ גרר אותו לאורך המסדרון.‬

713
00:39:51,972 --> 00:39:55,642
‫אז שוב, אנחנו ניצבים‬
‫בפני אותה שאלה שאיתה נכנסנו לחדר.‬

714
00:39:55,643 --> 00:39:58,520
‫מאיפה ובידי מי?‬

715
00:39:58,521 --> 00:40:02,775
‫והפעם, זה אפילו יותר מדהים ובלתי צפוי.‬

716
00:40:03,859 --> 00:40:04,777
‫מאיפה?‬

717
00:40:07,405 --> 00:40:09,156
‫משם למטה.‬

718
00:40:21,043 --> 00:40:23,002
‫בערב של הארוחה הרשמית,‬

719
00:40:23,003 --> 00:40:26,798
‫קיילי מינוג מצאה דם בחדר השינה של לינקולן.‬

720
00:40:26,799 --> 00:40:31,428
‫אני מאמינה שמר וינטר הובא‬
‫לחדר השינה של לינקולן, אבל רק באופן זמני,‬

721
00:40:31,429 --> 00:40:33,972
‫כמקום מנוחה לזמן קצר,‬

722
00:40:33,973 --> 00:40:36,933
‫עבור האדם שגרר אותו מהחדר הסגלגל הצהוב,‬

723
00:40:36,934 --> 00:40:41,104
‫ושיסחוב אותו במעלה המדרגות לחדר 301.‬

724
00:40:41,105 --> 00:40:44,233
‫כעת, למה אני אומרת שהוא נגרר‬
‫מהחדר הסגלגל הצהוב?‬

725
00:40:45,151 --> 00:40:46,652
‫כי זה מה שאמרת שראית...‬

726
00:40:47,236 --> 00:40:48,319
‫תחת שבועה.‬

727
00:40:48,320 --> 00:40:52,365
‫הסתכלתי בהמשך המסדרון,‬
‫וראיתי אותו גורר גופה מהחדר הסגלגל הצהוב.‬

728
00:40:52,366 --> 00:40:56,453
‫אז משם, מהחדר הסגלגל הצהוב,‬

729
00:40:56,454 --> 00:40:58,288
‫אבל בידי מי?‬

730
00:40:58,289 --> 00:41:00,207
‫ראית גם את זה. נכון, מר דומבה?‬

731
00:41:05,546 --> 00:41:06,880
‫בעצתו של הפרקליט, אני...‬

732
00:41:06,881 --> 00:41:08,423
‫אתה לא חייב לעשות את זה.‬

733
00:41:08,424 --> 00:41:12,845
‫את מי ראית גורר את מר וינטר‬
‫מהחדר הסגלגל הצהוב?‬

734
00:41:15,181 --> 00:41:16,098
‫אותו!‬

735
00:41:16,640 --> 00:41:17,807
‫א-הא!‬

736
00:41:17,808 --> 00:41:22,729
‫ברוס גלר, המהנדס הזועף‬
‫אבל ככל הנראה החביב למדי‬

737
00:41:22,730 --> 00:41:26,065
‫שרב עם מר וינטר ועם טריפ באותו ערב,‬

738
00:41:26,066 --> 00:41:29,569
‫ושלילי ראתה בחדר הסגלגל הצהוב‬
‫כ-30 דקות מאוחר יותר.‬

739
00:41:29,570 --> 00:41:31,613
‫אבל כשאתה ראית אותו, מר דומבה,‬

740
00:41:31,614 --> 00:41:35,367
‫הוא גרר את איי-בי וינטר לאורך המסדרון הזה.‬

741
00:41:36,285 --> 00:41:37,119
‫למה?‬

742
00:41:39,413 --> 00:41:42,457
‫טוב, זה מסובך יותר.‬

743
00:41:42,458 --> 00:41:45,668
‫בראשו של ברוס, מאחר שהוא הסתיר פשע‬

744
00:41:45,669 --> 00:41:48,964
‫שהוא האמין שבוצע בידי האישה שהוא אוהב,‬

745
00:41:49,507 --> 00:41:50,757
‫אלסי צ'יילה.‬

746
00:41:50,758 --> 00:41:52,217
‫לעזאזל.‬

747
00:41:52,218 --> 00:41:54,135
‫ברוס ואלסי ניהלו מערכת יחסים.‬

748
00:41:54,136 --> 00:41:58,306
‫ובערב של הארוחה הרשמית,‬
‫ברוס מצא את אלסי כאן, מוטרדת,‬

749
00:41:58,307 --> 00:42:02,810
‫בגלל מריבה שהייתה לה זה עתה‬
‫עם מר וינטר בחדר הסגלגל הצהוב.‬

750
00:42:02,811 --> 00:42:06,022
‫בזמן שמר וינטר נשאר בחדר ההוא,‬
‫ברוס ניסה לנחם אותה,‬

751
00:42:06,023 --> 00:42:07,732
‫אבל היא סירבה להירגע.‬

752
00:42:07,733 --> 00:42:10,193
‫אני אהרוג אותו.‬

753
00:42:10,194 --> 00:42:12,404
‫ברוס השאיר את אלסי כאן...‬

754
00:42:14,949 --> 00:42:18,285
‫הלך לאורך המסדרון לעבר המעלית,‬

755
00:42:18,994 --> 00:42:22,455
‫אבל אז, מתוך דאגה לה, הוא הסתובב וחזר‬

756
00:42:22,456 --> 00:42:26,960
‫רק כדי לראות את אלסי יוצאת בריצה‬
‫מהחדר הסגלגל הצהוב.‬

757
00:42:26,961 --> 00:42:33,007
‫כשהוא נכנס לחדר בעצמו כמה רגעים לאחר מכן,‬
‫הוא מצא את מר וינטר מת.‬

758
00:42:33,008 --> 00:42:36,053
‫ואז, כפי שכל גבר טוב עושה,‬

759
00:42:36,762 --> 00:42:37,971
‫הוא ניקה את הזירה,‬

760
00:42:37,972 --> 00:42:42,476
‫וזה כלל להוציא את מר וינטר מהחדר.‬

761
00:42:44,270 --> 00:42:45,688
‫זה מה שמר דומבה ראה.‬

762
00:42:48,983 --> 00:42:53,444
‫כעת, חשוב לציין כאן שלאלסי‬
‫יש נקודת מבט שונה מאוד.‬

763
00:42:53,445 --> 00:42:56,447
‫היא מאמינה שברוס רצח את מר וינטר.‬

764
00:42:56,448 --> 00:42:58,992
‫היא עומדת על כך שכשהיא חזרה לחדר‬

765
00:42:58,993 --> 00:43:03,371
‫מר וינטר כבר היה מת,‬
‫והיא לא ראתה את ברוס כשיצאה ממנו.‬

766
00:43:03,372 --> 00:43:06,583
‫לברוס היו בעיות משלו עם מר וינטר,‬

767
00:43:06,584 --> 00:43:10,753
‫והיא ידעה שהוא כועס‬
‫על האופן שבו מר וינטר התייחס אליה.‬

768
00:43:10,754 --> 00:43:13,464
‫כך או כך, בין אם אתם‬
‫מאמינים לברוס או לאלסי...‬

769
00:43:13,465 --> 00:43:16,634
‫אלסי.‬
‫-אלסי.‬

770
00:43:16,635 --> 00:43:17,595
‫ברוס.‬

771
00:43:19,054 --> 00:43:22,181
‫כך או כך, ברוס הזיז את מר וינטר,‬

772
00:43:22,182 --> 00:43:24,183
‫גרר אותו לחדר השינה של לינקולן,‬

773
00:43:24,184 --> 00:43:28,605
‫השאיר אותו שם בזמן שעלה למעלה‬
‫והדביק את הדלת של חדר 301,‬

774
00:43:28,606 --> 00:43:32,525
‫כדי להקל עליו להיכנס כשיחזור עם מר וינטר.‬

775
00:43:32,526 --> 00:43:36,571
‫ואז הוא סחב אותו למעלה והשאיר אותו שם.‬

776
00:43:36,572 --> 00:43:41,034
‫אני יודעת שעשית את זה,‬
‫כי אתה מי שגרר אותו כאן.‬

777
00:43:41,035 --> 00:43:45,204
‫ואתה כנראה האדם היחיד‬
‫שמסוגל לסחוב את מר וינטר במעלה המדרגות.‬

778
00:43:45,205 --> 00:43:48,792
‫והמפתחות שטריפ מצא בחדר היו שלך.‬

779
00:43:52,379 --> 00:43:53,213
‫וכך,‬

780
00:43:54,423 --> 00:43:56,133
‫עכשיו אנחנו כאן,‬

781
00:43:57,343 --> 00:43:59,178
‫במקום שבו הכול התחיל.‬

782
00:44:00,137 --> 00:44:05,099
‫כי אני מאמינה שזה החדר שבו מר וינטר נרצח.‬

783
00:44:05,100 --> 00:44:08,562
‫מה שאומר שנותרה לנו שאלה אחת.‬

784
00:44:09,146 --> 00:44:11,398
‫מי עשה את זה?‬

785
00:44:16,779 --> 00:44:19,489
{\an8}‫זה חייב להיות הוא, נכון? ברוס המהנדס.‬

786
00:44:19,490 --> 00:44:21,449
‫זו יכולה להיות היא.‬
‫-לא היא.‬

787
00:44:21,450 --> 00:44:23,952
‫לא, גם אני לא חושב כך, מרג'רי.‬
‫-לא.‬

788
00:44:26,789 --> 00:44:30,166
{\an8}‫אבל זה אחד מהם, נכון? ברוס או אלסי?‬

789
00:44:30,167 --> 00:44:32,293
{\an8}‫הפכת את זה לדרמטי מאוד.‬

790
00:44:32,294 --> 00:44:34,754
{\an8}‫תודה. כן, זה מה שחשבתי.‬

791
00:44:34,755 --> 00:44:38,007
{\an8}‫זה חייב להיות ברוס או אלסי,‬
‫אבל ברגע שחשבתי כך,‬

792
00:44:38,008 --> 00:44:42,512
{\an8}‫הרשיתי לעצמי לשקול את ההפך,‬
‫שזה משהו שתמיד חייבים לעשות.‬

793
00:44:42,513 --> 00:44:44,305
‫מה אם זה לא ברוס או אלסי?‬

794
00:44:44,306 --> 00:44:46,849
‫האם ייתכן ששניהם אומרים את האמת?‬

795
00:44:46,850 --> 00:44:49,185
‫האם ייתכן שאיש מהם לא רצח את מר וינטר?‬

796
00:44:49,186 --> 00:44:50,770
‫שבאותו זמן,‬

797
00:44:50,771 --> 00:44:54,482
‫כשאלסי עמדה ליד הארון‬
‫וברוס עמד ליד המעלית,‬

798
00:44:54,483 --> 00:44:58,111
‫אדם שלישי רצח את מר וינטר‬
‫בחדר הסגלגל הצהוב.‬

799
00:44:58,112 --> 00:44:59,654
‫האם זה אפשרי?‬

800
00:44:59,655 --> 00:45:01,572
‫כן!‬
‫-לא!‬

801
00:45:01,573 --> 00:45:03,783
‫מה כוונתך ב"אדם שלישי"?‬

802
00:45:03,784 --> 00:45:05,327
‫מי?‬
‫-איך הוא ייכנס לכאן?‬

803
00:45:06,412 --> 00:45:07,871
‫דרך הדלת הזאת.‬

804
00:45:08,372 --> 00:45:09,622
‫אפשר לעשות את זה?‬

805
00:45:09,623 --> 00:45:11,208
‫מישהו עשה את זה.‬

806
00:45:12,292 --> 00:45:13,293
‫הוא.‬

807
00:45:14,420 --> 00:45:15,962
‫האדם השלישי.‬

808
00:45:15,963 --> 00:45:18,381
‫הוא אמר שהוא היה בחדר ההוא.‬

809
00:45:18,382 --> 00:45:19,966
‫שמעתי אותו בחדר ההוא.‬

810
00:45:19,967 --> 00:45:22,553
‫ואני ראיתי אותו יוצא מהחדר הזה למסדרון.‬

811
00:45:27,182 --> 00:45:28,350
‫יש לי חסינות.‬

812
00:45:28,934 --> 00:45:31,227
‫ידעתי!‬

813
00:45:31,228 --> 00:45:35,898
‫כל ההצגה של "אוי,‬
‫אני סתם איש מכירות טיפש שאוהב אוסטרלים,‬

814
00:45:35,899 --> 00:45:38,277
‫"והגעתי בטעות לבית הלבן."‬

815
00:45:38,986 --> 00:45:41,446
‫הוא הבחור ההוא מהסרט ההוא.‬

816
00:45:41,447 --> 00:45:44,031
‫אד נורטון, "פחד ראשוני". מעולה.‬

817
00:45:44,032 --> 00:45:46,702
‫זאת הצגה. הוא מזיין בשכל.‬

818
00:45:48,120 --> 00:45:49,455
‫הוא מתנקש.‬

819
00:46:00,466 --> 00:46:02,092
‫ואני עובד בשבילך.‬

820
00:46:07,431 --> 00:46:08,307
‫אני סתם צוחק.‬

821
00:46:09,391 --> 00:46:10,642
‫אבל זה היה טוב.‬

822
00:46:12,311 --> 00:46:13,687
‫נכון, אנשים?‬

823
00:46:14,313 --> 00:46:16,857
‫טוב, הוא ראסל קרואו הבא.‬

824
00:46:19,151 --> 00:46:22,320
‫שקלתי את התרחיש שזה היה מר דומבה.‬

825
00:46:22,321 --> 00:46:24,781
‫מר דומבה הודה שהיה בחדר הזה.‬

826
00:46:24,782 --> 00:46:29,869
‫הוא יכול היה להיכנס, לרצוח את וינטר‬
‫ולחזור לחדר, ואז להתקשר לאימא שלו.‬

827
00:46:29,870 --> 00:46:31,162
‫דודה.‬

828
00:46:31,163 --> 00:46:33,456
‫זה אפשרי, ואני לא פוסלת את זה.‬

829
00:46:33,457 --> 00:46:36,334
‫אבל בואו נניח שזה לא מר דומבה.‬

830
00:46:36,335 --> 00:46:39,295
‫רק לרגע. יכול להיות שזה מישהו אחר?‬

831
00:46:39,296 --> 00:46:41,631
‫מישהו שמתנהל אפילו טוב יותר במצב מורכב.‬

832
00:46:41,632 --> 00:46:44,467
‫אדם רביעי שנכנס לחדר ההוא‬

833
00:46:44,468 --> 00:46:48,137
‫לפני שמר דומבה מתגנב לתוך החדר הזה,‬
‫אחרי שאלסי הולכת,‬

834
00:46:48,138 --> 00:46:51,557
‫ורוצח את מר וינטר לפני שהיא חוזרת.‬

835
00:46:51,558 --> 00:46:53,142
‫האם זה אפשרי?‬

836
00:46:53,143 --> 00:46:54,393
‫כן!‬
‫-לא!‬

837
00:46:54,394 --> 00:46:55,812
‫לא!‬

838
00:46:55,813 --> 00:46:57,021
‫בלתי אפשרי, נכון?‬

839
00:46:57,022 --> 00:47:00,441
‫ועם זאת, ועם זאת, למרות שאני מכירה‬

840
00:47:00,442 --> 00:47:04,445
‫בחוסר האפשרות לכאורה של התרחיש הזה,‬
‫אני לא יכולה לפסול אותו,‬

841
00:47:04,446 --> 00:47:06,823
‫כי בזמן שביליתי בחדר הזה אמש,‬

842
00:47:06,824 --> 00:47:09,826
‫גיליתי דברים. דברים מוזרים.‬

843
00:47:09,827 --> 00:47:12,411
‫שעון גדול שנעלם ממדף האח.‬

844
00:47:12,412 --> 00:47:13,830
‫אגרטל חסר.‬

845
00:47:13,831 --> 00:47:16,165
‫פרחים שרעל שרף אותם.‬

846
00:47:16,166 --> 00:47:21,128
‫דברים שברוס, אלסי או מר דומבה‬
‫לא יכולים להסביר.‬

847
00:47:21,129 --> 00:47:25,299
‫דברים שמצביעים על נוכחות של אדם נוסף.‬

848
00:47:25,300 --> 00:47:28,636
‫אבל יש לך אדם כאן.‬

849
00:47:28,637 --> 00:47:30,429
‫שני אנשים, שלושה אנשים.‬

850
00:47:30,430 --> 00:47:32,932
‫ואם את ממש צריכה אדם רביעי, קחי אותו.‬

851
00:47:32,933 --> 00:47:33,891
‫לא לעניין, אחי.‬

852
00:47:33,892 --> 00:47:40,189
‫למה את עובדת קשה כל כך‬
‫על משהו כל כך... בלתי סביר בעליל?‬

853
00:47:40,190 --> 00:47:42,860
‫זאת שאלה מצוינת, מר הולינג'ר.‬

854
00:47:43,443 --> 00:47:44,944
‫באמת?‬
‫-כן.‬

855
00:47:44,945 --> 00:47:47,405
‫וזה מפתיע אותי כפי שזה מפתיע אותך.‬

856
00:47:47,406 --> 00:47:51,868
‫זאת השאלה שהצפרית שואלת‬
‫על כל מה שהיא רואה.‬

857
00:47:51,869 --> 00:47:54,954
‫למה? למה שאשקול את זה בכלל?‬

858
00:47:54,955 --> 00:47:58,291
‫למה שאפנה לפתרונות השערורייתיים ביותר,‬
‫הקיצוניים ביותר,‬

859
00:47:58,292 --> 00:48:01,961
‫והבלתי סבירים ביותר‬
‫מבין כל הפתרונות לתעלומה הזאת?‬

860
00:48:01,962 --> 00:48:03,839
‫והתשובה שלי לך היא...‬

861
00:48:06,466 --> 00:48:08,093
‫היונה הנודדת.‬

862
00:48:11,346 --> 00:48:12,763
‫זאת התשובה שלך?‬

863
00:48:12,764 --> 00:48:14,432
‫זאת לא התשובה שציפיתי לה.‬

864
00:48:14,433 --> 00:48:18,603
‫היונה הנודדת הייתה פעם‬
‫הציפור הכי נפוצה בעולם.‬

865
00:48:18,604 --> 00:48:22,107
‫בתחילת המאה ה-19 היו מיליארדים מהן.‬

866
00:48:22,816 --> 00:48:26,569
‫מיליארדים. ועד סוף המאה ה-19,‬
‫הן נכחדו למעשה.‬

867
00:48:26,570 --> 00:48:29,780
‫למעשה, חשבו שהן נכחדו בטבע.‬

868
00:48:29,781 --> 00:48:32,283
‫ואז, ב-1907,‬

869
00:48:32,284 --> 00:48:35,995
‫להקה קטנה אותרה בווירג'יניה הכפרית.‬

870
00:48:35,996 --> 00:48:41,042
‫זאת הייתה התצפית האמינה האחרונה‬
‫של היונה הנודדת בהיסטוריה.‬

871
00:48:41,043 --> 00:48:43,711
‫ואתם יודעים מי ראה את הציפורים האלה?‬

872
00:48:43,712 --> 00:48:44,837
‫את.‬

873
00:48:44,838 --> 00:48:45,964
‫שנת 1907.‬

874
00:48:48,717 --> 00:48:49,551
‫הוא.‬

875
00:48:53,388 --> 00:48:55,097
‫אלכסנדר המילטון.‬

876
00:48:55,098 --> 00:48:57,224
‫אתה מטומטם?‬
‫-תשתוק.‬

877
00:48:57,225 --> 00:48:59,560
‫טדי רוזוולט.‬

878
00:48:59,561 --> 00:49:02,480
‫הנשיא טדי רוזוולט היה האדם האחרון‬

879
00:49:02,481 --> 00:49:05,024
‫שראה יונים נודדות בטבע.‬

880
00:49:05,025 --> 00:49:08,444
‫וכשהוא ראה אותן, הוא לא האמין.‬
‫זה נראה בלתי אפשרי.‬

881
00:49:08,445 --> 00:49:09,946
‫זה עמד בניגוד להיגיון.‬

882
00:49:09,947 --> 00:49:14,533
‫הצפר הדגול, וטדי רוזוולט היה צפר דגול,‬

883
00:49:14,534 --> 00:49:19,288
‫מחפש את ההקשר,‬
‫מבין את היחסים, את ההיסטוריה.‬

884
00:49:19,289 --> 00:49:21,582
‫מה שאתה רואה צריך להיות הגיוני.‬

885
00:49:21,583 --> 00:49:24,126
‫ולהקה של יונים כאלה הייתה חסרת כל היגיון.‬

886
00:49:24,127 --> 00:49:25,419
‫הן נכחדו.‬

887
00:49:25,420 --> 00:49:29,215
‫אבל אתה גם צריך לסמוך על עצמך‬

888
00:49:29,216 --> 00:49:31,884
‫כי אתה יודע מה אתה רואה,‬

889
00:49:31,885 --> 00:49:36,347
‫גם אם כל דבר אחר אומר, "לא, זה לא זה".‬

890
00:49:36,348 --> 00:49:40,352
‫אתם יודעים. הוא ידע. אני יודעת.‬

891
00:49:43,063 --> 00:49:44,188
‫יודעת מה?‬

892
00:49:44,189 --> 00:49:46,482
‫יודעת שהרוצח נכנס דרך הדלת הזאת‬

893
00:49:46,483 --> 00:49:48,567
‫עם כוס של רעל, פאראקוואט.‬

894
00:49:48,568 --> 00:49:52,571
‫שהרוצח ניסה לגרום למר וינטר לשתות אותו,‬
‫ומר וינטר אכן שתה,‬

895
00:49:52,572 --> 00:49:57,076
‫רק קצת, ושפך את הרעל על הפרחים לידו,‬
‫וכך שרף אותם.‬

896
00:49:57,077 --> 00:49:59,870
‫שהרוצח זרק אגרטל על מר וינטר, אבל החטיא.‬

897
00:49:59,871 --> 00:50:01,998
‫שהאגרטל התנפץ על הקיר הזה,‬

898
00:50:01,999 --> 00:50:05,584
‫ושהרסיסים מהאגרטל פגעו במר וינטר במצח.‬

899
00:50:05,585 --> 00:50:09,630
‫ואז הרוצח הרים שעון גדול ממדף האח,‬

900
00:50:09,631 --> 00:50:14,010
‫כלי הרצח הגדול, הכבד והנגיש ביותר בחדר,‬

901
00:50:14,011 --> 00:50:18,056
‫וחבט איתו בראשו של מר וינטר, ורצח אותו.‬

902
00:50:19,266 --> 00:50:21,768
‫אני יודעת את זה.‬

903
00:50:28,400 --> 00:50:29,567
‫אבל זה בלתי אפשרי.‬

904
00:50:29,568 --> 00:50:31,277
‫זה מדהים. לא בלתי אפשרי.‬

905
00:50:31,278 --> 00:50:32,695
‫זה בלתי אפשרי.‬

906
00:50:32,696 --> 00:50:35,364
‫את אומרת שמישהו נכנס לחדר הזה,‬

907
00:50:35,365 --> 00:50:37,116
‫לפני מר דומבה?‬
‫-כן.‬

908
00:50:37,117 --> 00:50:41,454
‫ואז נכנס לחדר הזה בזמן שמר וינטר‬
‫היה לבד אחרי המריבה עם אלסי?‬

909
00:50:41,455 --> 00:50:43,289
‫כן.‬
‫-ואז רצח את איי-בי?‬

910
00:50:43,290 --> 00:50:45,166
‫כן.‬
‫-ואז מה? לאן הוא הולך?‬

911
00:50:45,167 --> 00:50:48,377
‫יוצא דרך הדלת.‬
‫-איזו דלת? יש אנשים בצד השני.‬

912
00:50:48,378 --> 00:50:50,880
‫מר דומבה עמד שם ודיבר עם אימא שלו.‬

913
00:50:50,881 --> 00:50:52,631
‫לא הדלת הזאת.‬
‫-אז איזו דלת?‬

914
00:50:52,632 --> 00:50:54,258
‫אלוהים.‬
‫-לעזאזל.‬

915
00:50:54,259 --> 00:50:56,178
‫הדלת הזאת.‬

916
00:51:02,559 --> 00:51:03,934
‫כן, אני לא רואה אותה.‬

917
00:51:03,935 --> 00:51:06,645
‫כי היא לא שם, מר דומבה.‬

918
00:51:06,646 --> 00:51:07,688
‫כבר לא.‬

919
00:51:07,689 --> 00:51:10,232
‫אבל בערב הרצח הייתה שם דלת.‬

920
00:51:10,233 --> 00:51:13,569
‫מעבר בין החדר הסגלגל הצהוב לחדר החוזה.‬

921
00:51:13,570 --> 00:51:17,114
‫ראיתי אותה כנראה בעצמי,‬
‫אבל זה לא הותיר עליי רושם.‬

922
00:51:17,115 --> 00:51:22,621
‫אפילו כששהיתי כאן מוקדם יותר היום‬
‫וגיליתי דברים מוזרים אחרים,‬

923
00:51:23,455 --> 00:51:24,455
‫פספסתי את זה.‬

924
00:51:24,456 --> 00:51:27,541
‫רק כשהבנתי שמספר ציורים הועברו,‬

925
00:51:27,542 --> 00:51:33,297
‫ושהביאו את הציור הזה לפה במיוחד‬
‫כדי להסתיר חלל גדול יותר,‬

926
00:51:33,298 --> 00:51:34,840
‫הבנתי מה קרה.‬

927
00:51:34,841 --> 00:51:40,346
‫הדלת נאטמה, הוסתרה, הוחלפה בקיר הזה.‬

928
00:51:40,347 --> 00:51:43,349
‫דלת שהופכת את הבלתי אפשרי לאפשרי‬

929
00:51:43,350 --> 00:51:46,560
‫והופכת כל אחד ואחד מכם לחשוד.‬

930
00:51:46,561 --> 00:51:47,853
‫לא!‬
‫-לא!‬

931
00:51:47,854 --> 00:51:49,563
‫שוב, לעזאזל. בחייך.‬

932
00:51:49,564 --> 00:51:51,482
‫בשום אופן לא. לא אני.‬
‫-נכון.‬

933
00:51:51,483 --> 00:51:53,734
‫כן, אתם!‬

934
00:51:53,735 --> 00:51:55,277
‫כולכם.‬

935
00:51:55,278 --> 00:51:58,614
‫האפשרות שמישהו יכול היה‬
‫להתגנב לכאן, לרצוח את מר וינטר,‬

936
00:51:58,615 --> 00:52:02,952
‫ואז לצאת דרך הדלת הזאת משמעה‬
‫שכולכם יכולתם לעשות את זה.‬

937
00:52:02,953 --> 00:52:05,288
‫אפילו אתה. ואת.‬

938
00:52:06,289 --> 00:52:07,582
‫ואתה.‬

939
00:52:08,583 --> 00:52:13,129
‫כי אם אני טועה לגבי זה,‬
‫אחד מכם בוודאות עשה את זה.‬

940
00:52:13,130 --> 00:52:15,673
‫לאף אחד כאן אין אליבי מוצק‬

941
00:52:15,674 --> 00:52:18,676
‫לחלון הזמנים הקצר הזה‬
‫שבו ידוע לנו שמר וינטר נרצח.‬

942
00:52:18,677 --> 00:52:22,221
‫והעובדה שעשית דברים‬
‫מוזרים ונוראיים אחרים אחר כך‬

943
00:52:22,222 --> 00:52:24,473
‫לא אומרת שלא עשית את זה.‬

944
00:52:24,474 --> 00:52:27,810
‫למעשה, זה מגביר את הסבירות שעשית את זה.‬

945
00:52:27,811 --> 00:52:29,728
‫שאכן רצחת אותו.‬

946
00:52:29,729 --> 00:52:32,982
‫בהחלט נראה שכולכם רציתם לרצוח אותו.‬

947
00:52:32,983 --> 00:52:35,067
‫כולכם רבתם איתו באותו ערב.‬

948
00:52:35,068 --> 00:52:38,237
‫לך תזדיין, איי-בי!‬
‫-אני מרגיש שיש לך משהו אישי נגדי.‬

949
00:52:38,238 --> 00:52:39,738
‫הנה שברי זכוכית!‬

950
00:52:39,739 --> 00:52:40,823
‫אני לא עוזב.‬

951
00:52:40,824 --> 00:52:43,993
‫זה הקינוח שלי, והוא יוגש בדרך שלי!‬

952
00:52:43,994 --> 00:52:45,828
‫מר וינטר, אנא. אני מתחננת.‬

953
00:52:45,829 --> 00:52:47,581
‫צרחתם עליו.‬

954
00:52:48,498 --> 00:52:49,832
‫מה?‬

955
00:52:49,833 --> 00:52:50,958
‫איימתם עליו.‬

956
00:52:50,959 --> 00:52:53,294
‫תסתום את הפה המזוין שלך.‬

957
00:52:53,295 --> 00:52:56,088
‫הרהרתם בגלוי ברעיון של לרצוח אותו.‬

958
00:52:56,089 --> 00:52:59,508
‫הוא לא יפטר אותי אם הוא לא יהיה פה יותר.‬

959
00:52:59,509 --> 00:53:02,219
‫כמה מכם אפילו אמרו שהם ירצחו אותו.‬

960
00:53:02,220 --> 00:53:03,304
‫אני הולכת...‬

961
00:53:03,305 --> 00:53:04,346
‫...להרוג אותו.‬

962
00:53:04,347 --> 00:53:06,474
‫ואז אחד מכם עשה את זה.‬

963
00:53:07,434 --> 00:53:08,643
‫אז תגידו לי.‬

964
00:53:10,270 --> 00:53:11,563
‫מי אטם את הדלת?‬

965
00:53:35,587 --> 00:53:38,006
‫ג'סמין הייני הורתה לאטום את הדלת.‬

966
00:53:38,924 --> 00:53:39,758
‫מה?‬

967
00:53:40,258 --> 00:53:43,261
‫ראיתי שמבצעים את העבודה, וחשבתי שזה מוזר.‬

968
00:53:44,012 --> 00:53:47,139
‫מאחר שהנשיא ומר מורגן כבר לא גרים כאן,‬

969
00:53:47,140 --> 00:53:49,893
‫שאלתי, ונאמר לי שג'סמין נתנה את ההוראה.‬

970
00:53:53,855 --> 00:53:55,941
‫התכוונת להזכיר את זה, גברת הייני?‬

971
00:53:56,733 --> 00:53:58,275
‫לא, גברת קאפ.‬

972
00:53:58,276 --> 00:53:59,277
‫בלשית.‬

973
00:54:01,196 --> 00:54:03,530
‫את באמת חושבת שהיה לי קשר לזה?‬

974
00:54:03,531 --> 00:54:07,326
‫רצית את העבודה הזאת יותר מכל דבר אחר.‬
‫חשבת שהוא בגד בך.‬

975
00:54:07,327 --> 00:54:09,412
‫רבת איתו. אז...‬

976
00:54:10,455 --> 00:54:11,456
‫כן.‬

977
00:54:12,332 --> 00:54:13,333
‫אולי.‬

978
00:54:19,756 --> 00:54:21,174
‫את אטמת את הדלת?‬

979
00:54:25,929 --> 00:54:26,972
‫כן, אטמתי.‬

980
00:54:32,435 --> 00:54:33,687
‫אבל הרעיון לא היה שלי.‬

981
00:54:35,981 --> 00:54:37,941
‫זאת הייתה הוראה.‬
‫-הוראה של מי?‬

982
00:54:44,614 --> 00:54:47,783
‫הוא התקשר אליי ואמר לי לטפל בזה.‬

983
00:54:47,784 --> 00:54:49,576
‫מי?‬
‫-הוא.‬

984
00:54:49,577 --> 00:54:51,329
‫הוא?‬
‫-מה?‬

985
00:54:54,249 --> 00:54:55,542
‫זה שקר.‬

986
00:54:56,418 --> 00:54:57,711
‫פרי, זה שקר.‬

987
00:54:59,337 --> 00:55:00,379
‫פרי?‬

988
00:55:00,380 --> 00:55:02,382
‫כן. ג'סמין?‬

989
00:55:03,508 --> 00:55:04,883
‫הבלשית קאפ.‬

990
00:55:04,884 --> 00:55:05,884
‫לא התקשרת?‬

991
00:55:05,885 --> 00:55:08,470
‫התקשרתי לגב' הייני כדי שתאטום דלת?‬
‫-כן.‬

992
00:55:08,471 --> 00:55:09,972
‫לא, על מה את מדברת?‬

993
00:55:09,973 --> 00:55:12,474
‫התקשרת אליי. דיברתי איתך.‬

994
00:55:12,475 --> 00:55:16,103
‫זאת הפעם השנייה שאתה מכחיש‬
‫שיחה שמישהו אחר טוען שביצעת.‬

995
00:55:16,104 --> 00:55:19,565
‫אני יודע שהדברים האלה לא קרו. היא משקרת.‬

996
00:55:19,566 --> 00:55:20,858
‫והסוכנת ראוש שיקרה‬

997
00:55:20,859 --> 00:55:25,237
‫כשאמרה שהורית לשירות החשאי‬
‫להתרחק מהקומה השנייה בערב הארוחה הרשמית?‬

998
00:55:25,238 --> 00:55:27,364
‫הוא התקשר ב-21:22. דיברתי איתו.‬

999
00:55:27,365 --> 00:55:28,782
‫כן, זה טירוף!‬

1000
00:55:28,783 --> 00:55:30,076
‫פרי, בבקשה.‬

1001
00:55:31,036 --> 00:55:32,829
‫כן.‬

1002
00:55:33,413 --> 00:55:34,497
‫אני מסכים.‬

1003
00:55:35,957 --> 00:55:38,625
‫היו לך בעיות עם איי-בי?‬

1004
00:55:38,626 --> 00:55:41,838
‫מה? לא. למה אתה שואל אותי את זה?‬

1005
00:55:42,547 --> 00:55:44,549
‫כלומר, לא ממש.‬

1006
00:55:47,427 --> 00:55:49,636
‫לא עשיתי את זה, גברת קאפ.‬
‫-בלשית.‬

1007
00:55:49,637 --> 00:55:51,013
‫את חייבת להאמין לי.‬

1008
00:55:51,014 --> 00:55:53,016
‫אני בהחלט לא חייבת.‬

1009
00:56:09,866 --> 00:56:13,243
‫יש ציפור על הטפט שלכם שם,‬

1010
00:56:13,244 --> 00:56:14,286
‫בחדר השינה שלכם.‬

1011
00:56:14,287 --> 00:56:17,623
‫היא דומה מאוד לבבלר רליתי מלזי.‬

1012
00:56:17,624 --> 00:56:21,795
‫אני לא בטוחה שזאת הציפור,‬
‫אבל... זה יהיה הולם.‬

1013
00:56:22,921 --> 00:56:27,549
‫הבבלר הרליתי המלזי היא ציפור חמקמקה מאוד,‬

1014
00:56:27,550 --> 00:56:31,595
‫אבל לא בדרך המסורתית. לא רק קשה לאתר אותה.‬

1015
00:56:31,596 --> 00:56:35,725
‫קשה לזהות אפילו מה היא.‬

1016
00:56:36,684 --> 00:56:40,396
‫קוראים לה בבלר רליתי,‬
‫אבל היא לא באמת רליתי.‬

1017
00:56:40,397 --> 00:56:41,688
‫היא לא בבלר.‬

1018
00:56:41,689 --> 00:56:44,525
‫יש לה שיר שנשמע כמעט כמו של פיתום,‬

1019
00:56:44,526 --> 00:56:47,779
‫כאילו הוא מגיע ממקום אחר.‬

1020
00:56:55,370 --> 00:56:56,454
‫אולי...‬

1021
00:56:57,205 --> 00:56:58,289
‫זו לא היית את.‬

1022
00:57:00,041 --> 00:57:02,626
‫אולי... זאת באמת הייתה הוראה.‬

1023
00:57:02,627 --> 00:57:04,462
‫אולי מישהו באמת התקשר.‬

1024
00:57:07,507 --> 00:57:09,134
‫ואולי זה לא היית אתה.‬

1025
00:57:11,136 --> 00:57:14,888
‫אולי זה היה מישהו שהתחזה לך,‬

1026
00:57:14,889 --> 00:57:16,808
‫השתמש בקולך,‬

1027
00:57:17,475 --> 00:57:20,727
‫הסווה את קולו שלו, הסתתר.‬

1028
00:57:20,728 --> 00:57:22,981
‫זה אפשרי.‬

1029
00:57:36,161 --> 00:57:37,203
‫זה...‬

1030
00:57:39,456 --> 00:57:41,040
‫אכן...‬

1031
00:57:45,420 --> 00:57:46,421
‫מסובך.‬

1032
00:57:58,224 --> 00:57:59,267
‫זו הייתי אני.‬

1033
00:57:59,809 --> 00:58:00,727
‫מה?‬

1034
00:58:04,898 --> 00:58:06,024
‫אני עשיתי את זה.‬

1035
00:58:06,858 --> 00:58:09,569
‫הוריתי לאטום את הדלת‬
‫וזייפתי את הקול של אליוט.‬

1036
00:58:11,654 --> 00:58:14,114
‫אני טובה בזה. את יודעת את זה.‬

1037
00:58:14,115 --> 00:58:15,365
‫אליוט הססן.‬

1038
00:58:15,366 --> 00:58:20,245
‫"אה, טוב, אה, זה... זה מסובך."‬

1039
00:58:20,246 --> 00:58:21,497
‫אני עשיתי את זה.‬

1040
00:58:21,498 --> 00:58:22,707
‫מה?‬
‫-למה?‬

1041
00:58:24,834 --> 00:58:30,047
‫מר וינטר ואני רבנו מוקדם יותר‬
‫באותו ערב, על הערב.‬

1042
00:58:30,048 --> 00:58:32,549
‫הוא אמר עליי דברים איומים ונוראיים,‬

1043
00:58:32,550 --> 00:58:34,676
‫ובלהט המריבה, לקחתי את היומן שלו.‬

1044
00:58:34,677 --> 00:58:37,554
‫קרעתי ממנו דף. הרגשתי רע לגבי זה.‬

1045
00:58:37,555 --> 00:58:39,306
‫הלכתי לחפש אותו אחר כך,‬

1046
00:58:39,307 --> 00:58:42,976
‫ואז שמעתי את המריבה בינו לבין אלסי פה.‬

1047
00:58:42,977 --> 00:58:47,190
‫הלכתי, אבל חזרתי מיד‬
‫כי המריבה הייתה אלימה כל כך.‬

1048
00:58:49,025 --> 00:58:50,568
‫ואז ראיתי אותו.‬

1049
00:58:51,069 --> 00:58:52,487
‫ממש שם.‬

1050
00:58:53,821 --> 00:58:54,822
‫מת.‬

1051
00:58:59,077 --> 00:59:00,286
‫הם רצחו אותו.‬

1052
00:59:01,955 --> 00:59:03,164
‫מי?‬

1053
00:59:04,666 --> 00:59:05,541
‫הם.‬

1054
00:59:05,542 --> 00:59:06,834
‫לא!‬
‫-לא!‬

1055
00:59:16,719 --> 00:59:19,097
‫שניהם היו כאן, בחדר,‬

1056
00:59:19,681 --> 00:59:22,099
‫וזה קרה בדיוק כמו שאמרת, הבלשית קאפ.‬

1057
00:59:22,100 --> 00:59:24,643
‫היא ווינטר רבו. היא זרקה עליו אגרטל.‬

1058
00:59:24,644 --> 00:59:26,395
‫האגרטל פספס. פניו נחתכו.‬

1059
00:59:26,396 --> 00:59:29,315
‫ברוס נכנס לאחר מכן וחבט בו עם השעון.‬

1060
00:59:29,941 --> 00:59:31,149
‫זה מה שהם סיפרו לי.‬

1061
00:59:31,150 --> 00:59:32,485
‫מה עם הרעל?‬

1062
00:59:33,278 --> 00:59:36,738
‫זה היה עבור בעלה. הוא הרס לה את החיים.‬

1063
00:59:36,739 --> 00:59:40,033
‫הוא רצה שאפוטר ממשרתי.‬
‫הוא רצה להרוס את חיי.‬

1064
00:59:40,034 --> 00:59:41,451
‫והיא תכננה לרצוח אותו.‬

1065
00:59:41,452 --> 00:59:42,912
‫באמת רציתי להרוג אותו!‬

1066
00:59:43,496 --> 00:59:44,705
‫זה מה שהיא אמרה.‬

1067
00:59:44,706 --> 00:59:47,916
‫היא הלכה לצריף באותו ערב‬
‫כשהניחה שאין איש בסביבה,‬

1068
00:59:47,917 --> 00:59:49,209
‫והיא מצאה את הרעל.‬

1069
00:59:49,210 --> 00:59:52,254
‫היא התקשרה למר וינטר מהצריף‬
‫כי הייתה חייבת לספר לו‬

1070
00:59:52,255 --> 00:59:54,757
‫שהיא תנקה את החדר של לינקולן באיחור.‬

1071
00:59:56,342 --> 00:59:58,969
‫וכשהיא הגיעה לכאן כעבור כמה דקות,‬

1072
00:59:58,970 --> 01:00:00,470
‫ומר וינטר התעמת איתה,‬

1073
01:00:00,471 --> 01:00:03,558
‫והיא הבינה שהיא תאבד את משרתה,‬
‫היא איבדה עשתונות.‬

1074
01:00:04,142 --> 01:00:06,811
‫אז היא זרקה את האגרטל. הרעל הגיע אחרי.‬

1075
01:00:07,437 --> 01:00:11,816
‫לא היה הרבה דם, אז הם החליטו‬
‫שאפשר לגרום לזה להיראות כמו התאבדות.‬

1076
01:00:13,067 --> 01:00:13,901
‫רעיון שלו.‬

1077
01:00:15,778 --> 01:00:18,114
‫הם ביימו את זה. שוב, בדיוק כמו שאמרת.‬

1078
01:00:18,990 --> 01:00:20,157
‫או קרוב לזה.‬

1079
01:00:20,158 --> 01:00:22,160
‫הם הביאו כוס מהחדר הסמוך.‬

1080
01:00:24,412 --> 01:00:26,789
‫מזגו קצת רעל לתוך גרונו.‬

1081
01:00:29,250 --> 01:00:31,001
‫ושפכו את השאר לפרחים.‬

1082
01:00:31,002 --> 01:00:32,502
‫זה דפוק.‬

1083
01:00:32,503 --> 01:00:33,755
‫אבל ראיתי שתי כוסות.‬

1084
01:00:35,048 --> 01:00:36,506
‫השנייה הייתה שלי.‬

1085
01:00:36,507 --> 01:00:38,343
‫הייתי זקוקה למשקה.‬

1086
01:00:39,135 --> 01:00:40,386
‫בגלל המכתב.‬

1087
01:00:41,012 --> 01:00:42,138
‫בגלל המכתב.‬

1088
01:00:45,725 --> 01:00:47,143
‫לא ידעתי מה לעשות.‬

1089
01:00:48,519 --> 01:00:50,104
‫הרגשתי נורא בשבילם.‬

1090
01:00:50,897 --> 01:00:53,858
‫אני יודעת שזה נשמע מטורף,‬
‫אבל היא נראתה כל כך...‬

1091
01:00:55,401 --> 01:00:56,319
‫מבועתת.‬

1092
01:00:58,279 --> 01:00:59,572
‫יש לה בת.‬

1093
01:01:00,156 --> 01:01:02,158
‫הוא רק ניסה להגן עליה.‬

1094
01:01:03,534 --> 01:01:06,662
‫הדף שקרעתי בטעות מהיומן של מר וינטר‬

1095
01:01:06,663 --> 01:01:08,163
‫נראה כמו מכתב התאבדות.‬

1096
01:01:08,164 --> 01:01:10,457
‫זה לא מה שזה היה, אבל כך זה נשמע.‬

1097
01:01:10,458 --> 01:01:14,379
‫והבנתי מה זה יכול לעשות,‬
‫בשבילם, כדי למכור את הסיפור.‬

1098
01:01:15,797 --> 01:01:17,006
‫נתתי להם את המכתב.‬

1099
01:01:17,840 --> 01:01:22,219
‫הוא... הכניס אותו לז'קט של מר וינטר‬

1100
01:01:22,220 --> 01:01:24,430
‫ולקח משם את וינטר.‬

1101
01:01:25,431 --> 01:01:28,350
‫הוא ירד חזרה, ניקה הכול. עזרתי לו.‬

1102
01:01:28,351 --> 01:01:30,769
‫אספנו את השברים של האגרטל, שאבנו.‬

1103
01:01:30,770 --> 01:01:32,104
‫שכחתם את הכוסות.‬

1104
01:01:32,105 --> 01:01:34,606
‫נעשו טעויות.‬
‫-והשעון?‬

1105
01:01:34,607 --> 01:01:36,651
‫הוא לקח אותו. אמר שייפטר ממנו.‬

1106
01:01:37,652 --> 01:01:41,864
‫אז הם המציאו את הסיפורים שלהם.‬
‫לא עקביים בצורה מושלמת.‬

1107
01:01:43,533 --> 01:01:44,617
‫והדלת.‬

1108
01:01:45,660 --> 01:01:46,869
‫למה אטמת את הדלת?‬

1109
01:01:48,079 --> 01:01:49,163
‫פניקה.‬

1110
01:01:50,498 --> 01:01:53,918
‫כשחקרת בקומה השלישית באותו ערב, לא דאגתי.‬

1111
01:01:54,711 --> 01:01:56,920
‫חשבתי שזה פשוט יחלוף.‬

1112
01:01:56,921 --> 01:02:01,758
‫אבל כשירדת לכאן, לפני שהלכת, התחלתי לדאוג.‬

1113
01:02:01,759 --> 01:02:05,262
‫אפילו אחרי שהלכת, פחדתי שתחזרי.‬

1114
01:02:05,263 --> 01:02:06,597
‫או שמישהו יחזור.‬

1115
01:02:07,181 --> 01:02:10,351
‫רק רציתי שהחדר ייראה שונה.‬

1116
01:02:11,269 --> 01:02:13,104
‫שירגיש שונה איכשהו.‬

1117
01:02:14,439 --> 01:02:16,232
‫ניסיתי להגן עליהם.‬

1118
01:02:17,984 --> 01:02:20,903
‫אני מרגישה נורא בגלל מר וינטר.‬

1119
01:02:21,487 --> 01:02:23,740
‫ואני באמת מרגישה נורא בשבילם.‬

1120
01:02:24,866 --> 01:02:25,825
‫עדיין...‬

1121
01:02:33,916 --> 01:02:34,751
‫אני מצטערת.‬

1122
01:02:54,228 --> 01:02:56,481
‫מצמוץ.‬
‫-כן.‬

1123
01:02:58,191 --> 01:03:00,777
‫תחפש את זה. את המצמוץ.‬

1124
01:03:01,486 --> 01:03:02,737
‫מה?‬

1125
01:03:09,869 --> 01:03:11,829
‫היית קרובה כל כך.‬

1126
01:03:12,497 --> 01:03:13,748
‫קרובה כל כך.‬

1127
01:03:14,332 --> 01:03:18,293
‫אני ממש התרשמתי ממך באופן בלתי צפוי, לילי.‬

1128
01:03:18,294 --> 01:03:21,671
‫חכמה כל כך. מהירת מחשבה כל כך.‬

1129
01:03:21,672 --> 01:03:24,257
‫שחקנית מדהימה.‬

1130
01:03:24,258 --> 01:03:26,343
‫היום, בערב ההוא,‬

1131
01:03:26,344 --> 01:03:30,263
‫הרבה יותר שטנית מכפי שאפילו דמיינתי.‬

1132
01:03:30,264 --> 01:03:32,224
‫מה קורה?‬

1133
01:03:32,225 --> 01:03:35,101
‫יכולת להצליח.‬
‫הייתי תופסת אותך איכשהו, אני בטוחה.‬

1134
01:03:35,102 --> 01:03:36,978
‫אבל היית קרובה.‬

1135
01:03:36,979 --> 01:03:41,733
‫מה שהפיל אותך זאת השאלה האחת‬
‫שהצפר שואל ללא הרף.‬

1136
01:03:41,734 --> 01:03:45,821
‫למה? למה אטמת את המעבר הזה, לילי?‬

1137
01:03:45,822 --> 01:03:47,364
‫רק בשביל לשפר את ההרגשה?‬

1138
01:03:47,365 --> 01:03:49,950
‫לא. היית צריכה משהו טוב יותר מזה.‬
‫-אני...‬

1139
01:03:49,951 --> 01:03:53,703
‫כי הייתה סיבה אחרת. כי הסתרת משהו.‬

1140
01:03:53,704 --> 01:03:55,789
‫משהו שטביעות אצבעותייך נמצאות עליו.‬

1141
01:03:55,790 --> 01:04:00,001
‫משהו שמוכיח שאת רצחת את איי-בי וינטר.‬

1142
01:04:00,002 --> 01:04:01,128
‫מה?‬

1143
01:04:05,842 --> 01:04:09,011
‫הבלשית קאפ!‬
‫-אני ממש מצטערת על זה, אדוני הנשיא.‬

1144
01:04:25,736 --> 01:04:27,071
‫אחלה!‬

1145
01:05:26,881 --> 01:05:28,758
‫אני רוצה להתקשר לאבא שלי.‬

1146
01:05:29,842 --> 01:05:30,801
‫למה?‬

1147
01:05:32,762 --> 01:05:34,346
‫בגלל השעון.‬

1148
01:05:34,347 --> 01:05:36,514
‫למה עשית את זה, לילי?‬

1149
01:05:36,515 --> 01:05:39,101
‫אני יכולה לענות על זה, אלא אם...‬

1150
01:05:41,020 --> 01:05:44,231
‫או למה שלא אתחיל, ואת תמשיכי?‬

1151
01:05:45,775 --> 01:05:49,986
‫היא עשתה את זה כי היא שונאת אותך.‬
‫וב"אותך", כוונתי אליך, אדוני הנשיא.‬

1152
01:05:49,987 --> 01:05:51,821
‫אבל אני בעצם מתכוונת לכולכם.‬

1153
01:05:51,822 --> 01:05:54,574
‫לבית. כאילו, שונאת את הבית עצמו.‬

1154
01:05:54,575 --> 01:05:57,995
‫החלל הפיזי. ראיתם מה היא עוללה לחדר הכחול?‬

1155
01:05:58,829 --> 01:06:02,248
‫לא עושים דברים כאלה‬
‫אלא אם כן ממש שונאים את המקום.‬

1156
01:06:02,249 --> 01:06:05,210
‫אבל בנוסף, את הבית כרעיון.‬

1157
01:06:05,211 --> 01:06:07,545
‫כמוסד. היא שונאת אותו.‬

1158
01:06:07,546 --> 01:06:10,006
‫את ההיסטוריה, את המסורות, את הצוות.‬

1159
01:06:10,007 --> 01:06:11,216
‫מה שזה מייצג.‬

1160
01:06:11,217 --> 01:06:15,136
‫את אמריקה, כנראה. היא שונאת את זה,‬
‫והיא שנאה את מר וינטר יותר מכול‬

1161
01:06:15,137 --> 01:06:17,222
‫כי הוא ייצג את מה שהבית מייצג,‬

1162
01:06:17,223 --> 01:06:21,434
‫והוא עמד בדרכה,‬
‫והוא עמד בדרכה במשך זמן רב.‬

1163
01:06:21,435 --> 01:06:24,438
‫הוא חיבל בחג המולד של איכות החיים.‬

1164
01:06:27,191 --> 01:06:29,609
‫היא רצתה להמציא מחדש את הבית הלבן.‬

1165
01:06:29,610 --> 01:06:32,320
‫ומבחינתה, זה היה להרוס אותו,‬
‫אולי פשוטו כמשמעו.‬

1166
01:06:32,321 --> 01:06:35,907
‫והוא אהב את הבית והיה אכפת לו מהבית,‬

1167
01:06:35,908 --> 01:06:39,619
‫מהאנשים ומהצנרת,‬
‫מיצירות האמנות ומהתקציבים.‬

1168
01:06:39,620 --> 01:06:43,289
‫והיה אכפת לו ממך, אדוני הנשיא,‬
‫וממך, מר מורגן,‬

1169
01:06:43,290 --> 01:06:44,916
‫ומהאמריקאים הרגילים‬

1170
01:06:44,917 --> 01:06:48,086
‫שבאו מכל רחבי ארה"ב לבקר כאן,‬

1171
01:06:48,087 --> 01:06:52,465
‫וכל זה היה פשוט ממש מטופש בעיניה.‬

1172
01:06:52,466 --> 01:06:53,509
‫אני מצליחה?‬

1173
01:06:54,510 --> 01:06:56,594
‫היא רצחה את מר וינטר מפני ששנאה אותו,‬

1174
01:06:56,595 --> 01:06:58,179
‫אבל גם מפני שפחדה ממנו.‬

1175
01:06:58,180 --> 01:07:00,306
‫רוצים לדעת למה? זאת הסיבה.‬

1176
01:07:00,307 --> 01:07:02,851
‫כי היא גילתה בערב של הארוחה הרשמית‬

1177
01:07:02,852 --> 01:07:04,519
‫שהוא עומד לחשוף אותה.‬

1178
01:07:04,520 --> 01:07:07,647
‫זאת הייתה המריבה‬
‫שמר גומז שמע במשרד של מר וינטר.‬

1179
01:07:07,648 --> 01:07:11,151
‫זה לא היה הארי הולינג'ר בחדר ההוא.‬
‫זו הייתה לילי שומאכר.‬

1180
01:07:11,152 --> 01:07:14,529
‫והיא כרגע אמרה לכם את זה. היא הודתה בכך.‬

1181
01:07:14,530 --> 01:07:17,073
‫כי זאת הגאונות המטורפת‬
‫של הניסיון הפרוע הזה‬

1182
01:07:17,074 --> 01:07:18,908
‫להפליל את ברוס ואת אלסי.‬

1183
01:07:18,909 --> 01:07:20,702
‫הרבה כ"כ ממה שהיא אמרה נכון.‬

1184
01:07:20,703 --> 01:07:22,412
‫היא ווינטר רבו.‬

1185
01:07:22,413 --> 01:07:25,874
‫הוא אמר עליה דברים איומים.‬
‫היא קרעה דף מהיומן שלו.‬

1186
01:07:25,875 --> 01:07:28,376
‫כל זה קרה.‬
‫-מה כוונתך ב"לחשוף אותה"?‬

1187
01:07:28,377 --> 01:07:34,090
‫כוונתי, לספר לך ולמר מורגן‬
‫על כל דבר אנוכי, מגוחך ופוגעני‬

1188
01:07:34,091 --> 01:07:37,427
‫שעשתה מאז שהגיעה לכאן,‬
‫שעל אף אחד מהם לא ידעתם כנראה,‬

1189
01:07:37,428 --> 01:07:41,264
‫וכל אלה תועדו בצורה מדוקדקת ביומן שלו.‬

1190
01:07:41,265 --> 01:07:45,310
‫כל השקרים, מצגי השווא, התפנוקים‬

1191
01:07:45,311 --> 01:07:49,189
‫וההתנהגות המחורבנת הכללית תועדו כאן.‬

1192
01:07:49,190 --> 01:07:50,398
‫וזה הפחיד אותה.‬

1193
01:07:50,399 --> 01:07:51,400
‫סליחה?‬

1194
01:07:52,026 --> 01:07:54,527
‫אני מצטערת. באמת?‬

1195
01:07:54,528 --> 01:07:56,905
‫זה הכול? זה כל מה שיש לך?‬

1196
01:07:56,906 --> 01:07:59,074
‫כן, רבנו.‬

1197
01:07:59,075 --> 01:08:01,452
‫אני מודה. באמת רבנו.‬

1198
01:08:02,369 --> 01:08:04,621
‫כולם רבו עם איי-בי.‬

1199
01:08:04,622 --> 01:08:07,082
‫וכן, הוא היה מעוצבן, וכך גם אני.‬

1200
01:08:07,083 --> 01:08:09,501
‫את חושבת שאני ארצח אותו‬

1201
01:08:09,502 --> 01:08:12,546
‫כי הוא עמד לחשוף‬
‫את "ההתנהגות המחורבנת" שלי?‬

1202
01:08:13,047 --> 01:08:14,298
‫ברצינות?‬

1203
01:08:15,257 --> 01:08:18,176
‫מה אכפת לי אם הוא אומר‬
‫דברים מטורפים לפרי ואליוט?‬

1204
01:08:18,177 --> 01:08:21,846
‫הם לעולם לא יאמינו לו, הם יאמינו לי.‬
‫העולם לא עובד ככה.‬

1205
01:08:21,847 --> 01:08:24,809
‫ושנית, לא אכפת לי.‬

1206
01:08:25,518 --> 01:08:30,022
‫אני עשירה. אגלה לכם סוד, אנשים.‬
‫עשירים לא שמים זין.‬

1207
01:08:30,648 --> 01:08:35,819
‫אני לא אתגעגע למשכורת של 114,000 דולר‬
‫או מה שזה לא יהיה,‬

1208
01:08:35,820 --> 01:08:38,114
‫שאני תורמת לצדקה, אגב.‬

1209
01:08:38,656 --> 01:08:41,241
‫אני עושה את זה כשירות לציבור, בסדר?‬

1210
01:08:41,242 --> 01:08:42,743
‫בסדר, חבר'ה?‬

1211
01:08:44,745 --> 01:08:45,871
‫אז תפטרו אותי.‬

1212
01:08:48,040 --> 01:08:52,418
‫כן, לילי, אני חושבת שזה יקרה, אז תודה.‬

1213
01:08:52,419 --> 01:08:55,672
‫ואת מעלה טיעונים מצוינים. באמת.‬

1214
01:08:55,673 --> 01:08:58,967
‫אבל העניין הוא שלא היה מדובר‬
‫רק בהתנהגות המחורבנת שלך.‬

1215
01:08:58,968 --> 01:09:01,845
‫מר וינטר היה חכם מספיק‬
‫כדי לדעת שצריך יותר מזה,‬

1216
01:09:01,846 --> 01:09:03,222
‫ולא היה קשה למצוא.‬

1217
01:09:04,682 --> 01:09:07,267
‫יש כמה עמודים ביומן שלו‬

1218
01:09:07,268 --> 01:09:09,561
‫שלא ידעתי איך לפרש אותם בהתחלה.‬

1219
01:09:09,562 --> 01:09:13,481
‫זאת ערבוביה של מספרים ואותיות,‬
‫כמעט כמו חידה,‬

1220
01:09:13,482 --> 01:09:16,985
‫כנראה במכוון, כדי להסתיר את עבודתו.‬

1221
01:09:16,986 --> 01:09:19,654
‫אבל הבנתי במה מדובר‬

1222
01:09:19,655 --> 01:09:23,116
‫כי אני ממש טובה בחידות.‬

1223
01:09:23,117 --> 01:09:26,077
‫אלה היו כל הכספים שמעלת בהם.‬

1224
01:09:26,078 --> 01:09:27,287
‫גנבת.‬

1225
01:09:27,288 --> 01:09:30,123
‫מאיפה יגיע הכסף? אין לך תקציב לזה.‬

1226
01:09:30,124 --> 01:09:31,624
‫מאיפה הכסף תמיד מגיע?‬

1227
01:09:31,625 --> 01:09:34,627
‫מערמה אחרת של כסף. ככה כסף עובד.‬

1228
01:09:34,628 --> 01:09:38,381
‫את עשירה, אבל הנה עוד משהו‬
‫על איך שהעולם עובד.‬

1229
01:09:38,382 --> 01:09:40,884
‫אנשים עשירים גונבים כסף כל הזמן.‬

1230
01:09:40,885 --> 01:09:43,178
‫במקרים מסוימים, זאת אפילו הסיבה לעושרם.‬

1231
01:09:43,179 --> 01:09:46,014
‫הניחוש שלי הוא שהגניבה שלך‬
‫הייתה קשורה יותר‬

1232
01:09:46,015 --> 01:09:49,726
‫לעצלות, יהירות ובוז לשיטה, אבל מי יודע?‬

1233
01:09:49,727 --> 01:09:52,520
‫ולא היה מדובר רק בכסף.‬

1234
01:09:52,521 --> 01:09:53,897
‫המספרים האלה?‬

1235
01:09:53,898 --> 01:09:57,775
‫מדובר בחוקים פליליים וקודים אתיים שונים‬

1236
01:09:57,776 --> 01:10:02,655
‫שמר וינטר ידע שהפרת בדרך שבה סגרת חוזים,‬

1237
01:10:02,656 --> 01:10:05,116
‫בטובות שסחרת בהן עם ספקים שונים,‬

1238
01:10:05,117 --> 01:10:07,660
‫באנשים שהזמנת לבית הלבן‬

1239
01:10:07,661 --> 01:10:10,371
‫ושייעצו לך להזיז בכירים בממשל האמריקאי‬

1240
01:10:10,372 --> 01:10:12,248
‫ממקום למקום בארוחת ערב רשמית.‬

1241
01:10:12,249 --> 01:10:14,959
‫אני חושבת שמר וינטר‬
‫אמר לך את כל זה במשרדו.‬

1242
01:10:14,960 --> 01:10:17,462
‫אני אספר להם הכול!‬

1243
01:10:17,463 --> 01:10:22,133
‫ואני חושבת שאת ממש, ממש, ממש שמת זין.‬

1244
01:10:22,134 --> 01:10:24,677
‫ואני חושבת שלכן ניסית לקחת את היומן שלו.‬

1245
01:10:24,678 --> 01:10:27,805
‫ואני חושבת שבגלל זה,‬
‫כשיצאת מהמשרד שלו באותו ערב,‬

1246
01:10:27,806 --> 01:10:29,140
‫עמדת במסדרון‬

1247
01:10:29,141 --> 01:10:31,809
‫וקראת את הדף שקרעת בטעות,‬

1248
01:10:31,810 --> 01:10:34,813
‫החלטת לרצוח אותו.‬

1249
01:10:35,397 --> 01:10:36,689
‫לביים התאבדות שלו.‬

1250
01:10:36,690 --> 01:10:39,943
‫האם היית רוצחת אותו אלמלא קרעת את הדף‬

1251
01:10:39,944 --> 01:10:42,071
‫והבנת מה את יכולה לעשות איתו?‬

1252
01:10:42,655 --> 01:10:44,656
‫אולי. בלתי אפשר לדעת.‬

1253
01:10:44,657 --> 01:10:46,116
‫וזה לא רלוונטי.‬

1254
01:10:47,117 --> 01:10:50,119
‫כל פעילות פלילית היא מניע פלוס הזדמנות.‬

1255
01:10:50,120 --> 01:10:52,330
‫ואת זיהית הזדמנות.‬

1256
01:10:52,331 --> 01:10:55,291
‫הבעיות שלך ייעלמו כי מר וינטר ייעלם,‬

1257
01:10:55,292 --> 01:10:58,044
‫ואז תוכלי לשפץ את כל החדרים‬

1258
01:10:58,045 --> 01:11:00,505
‫ולפטר את כל הצוות, וזה יהיה נהדר,‬

1259
01:11:00,506 --> 01:11:04,300
‫ולא תצטרכי לשבת באולם בימ"ש‬
‫מואר באור פלואורסצנטי במשך שנתיים‬

1260
01:11:04,301 --> 01:11:08,304
‫בזמן שעוה"ד הממש טוב שלך מצליח‬
‫להסיט חלק מזה לכיוון אחר.‬

1261
01:11:08,305 --> 01:11:10,975
‫זה היה קל יותר. ויותר כיפי.‬

1262
01:11:11,517 --> 01:11:14,144
‫וחכם. וזהו זה.‬

1263
01:11:15,020 --> 01:11:16,105
‫הפור נפל.‬

1264
01:11:17,773 --> 01:11:20,358
‫את כל השאר אנחנו יודעים.‬

1265
01:11:20,359 --> 01:11:22,777
‫את היית זו שהובילה את היוזמה‬

1266
01:11:22,778 --> 01:11:25,822
‫לעיצוב נוף מודע, לא רעיל ונטול כימיקלים,‬

1267
01:11:25,823 --> 01:11:27,365
‫מה שזה לא יהיה,‬

1268
01:11:27,366 --> 01:11:30,201
‫אז הלכת לצריף עם הכוס שנשברה,‬

1269
01:11:30,202 --> 01:11:34,539
‫לקחת את הכוס הקטנה של אחותה של אמילי,‬
‫מילאת אותה בפאראקוואט, בחירה טובה,‬

1270
01:11:34,540 --> 01:11:38,042
‫התקשרת למר וינטר ואמרת,‬
‫"בוא ניפגש בחדר הסגלגל הצהוב.‬

1271
01:11:38,043 --> 01:11:42,171
‫"בוא ננסה לדבר. אני מתנצלת."‬
‫כל מה שהיית צריכה לומר, והוא הסכים.‬

1272
01:11:42,172 --> 01:11:43,214
‫ייקח לי חמש דקות.‬

1273
01:11:43,215 --> 01:11:46,384
‫אם כי יש לי תחושה חזקה‬
‫שהוא ידע שמשהו רע עלול לקרות,‬

1274
01:11:46,385 --> 01:11:48,928
‫בדיוק כפי שציפורים מסוגלות לחוש‬

1275
01:11:48,929 --> 01:11:51,889
‫שינוי בלחץ הברומטרי כשסערה מתקרבת.‬

1276
01:11:51,890 --> 01:11:55,059
‫אני אמות עד סוף הלילה.‬

1277
01:11:55,060 --> 01:11:58,146
‫התקשרת לשירות החשאי בתור אליוט.‬
‫-הוא התקשר ב-21:22.‬

1278
01:11:58,147 --> 01:12:00,815
‫פינית את הקומה השנייה.‬
‫-אמרו לנו להתרחק מהקומה.‬

1279
01:12:00,816 --> 01:12:04,360
‫אז לקחת את הרעל לסלון המשפחתי,‬

1280
01:12:04,361 --> 01:12:07,322
‫חיכית שאלסי תעזוב,‬

1281
01:12:07,323 --> 01:12:09,616
‫ואז נכנסת לכאן עם המשקאות שלך.‬

1282
01:12:10,117 --> 01:12:11,117
‫ויסקי בשבילך.‬

1283
01:12:11,118 --> 01:12:14,287
‫פאראקוואט וויסקי בשביל איי-בי.‬

1284
01:12:14,288 --> 01:12:17,915
‫ואז החזרת לו את הדף מהיומן שלו.‬

1285
01:12:17,916 --> 01:12:18,958
‫מכתב התאבדות.‬

1286
01:12:18,959 --> 01:12:24,590
‫וצפית בו מכניס אותו לכיסו,‬
‫ואז התחלת לעבוד.‬

1287
01:12:27,134 --> 01:12:28,260
‫ניסית להקסים אותו.‬

1288
01:12:29,887 --> 01:12:31,305
‫אני בספק שהוא הוקסם,‬

1289
01:12:32,097 --> 01:12:34,849
‫אבל מר וינטר גם לא היה אדם ציני.‬

1290
01:12:34,850 --> 01:12:37,810
‫לא נראה לי שהוא האמין‬
‫שמישהו יכול להיות כה זדוני,‬

1291
01:12:37,811 --> 01:12:42,690
‫אבל הוא ראה הרבה,‬
‫נתקל בשפע של קטנוניות, אכזריות, יהירות,‬

1292
01:12:42,691 --> 01:12:45,193
‫כנראה יותר מכפי שמישהו מאיתנו‬
‫מסוגל לדמיין,‬

1293
01:12:45,194 --> 01:12:47,487
‫אבל אפילו אחרי הכול,‬

1294
01:12:47,488 --> 01:12:50,532
‫הוא עדיין היה מוכן לתת לך ליהנות מהספק.‬

1295
01:12:57,873 --> 01:12:59,416
‫זה עלה לו בחייו.‬

1296
01:13:08,467 --> 01:13:11,302
‫וינטר שתה את הרעל, הבין מיד מה זה,‬

1297
01:13:11,303 --> 01:13:13,721
‫והשליך את השאר על הוורדים,‬

1298
01:13:13,722 --> 01:13:17,308
‫אבל פאראקוואט פועל מהר והוא כואב מאוד,‬

1299
01:13:17,309 --> 01:13:19,519
‫והוא היה מזועזע.‬

1300
01:13:19,520 --> 01:13:21,813
‫אני בטוחה שאת לא יודעת הרבה על רעל,‬

1301
01:13:21,814 --> 01:13:24,565
‫אבל כנראה ידעת מספיק כדי לדעת שמה שהוא שתה‬

1302
01:13:24,566 --> 01:13:27,360
‫לא יהרוג אותו, אז זרקת את האגרטל.‬

1303
01:13:27,361 --> 01:13:29,946
‫האגרטל פספס, אבל הבהיל אותו עוד יותר,‬

1304
01:13:29,947 --> 01:13:32,949
‫אז הלכת על השעון, וזהו זה.‬

1305
01:13:32,950 --> 01:13:35,618
‫איי-בי מת, אבל עכשיו היית צריכה לפעול מהר.‬

1306
01:13:35,619 --> 01:13:38,704
‫אז לקחת את השעון וברחת למעבר,‬

1307
01:13:38,705 --> 01:13:41,332
‫אבל השעון הארור הזה, נכון?‬

1308
01:13:41,333 --> 01:13:42,250
‫מה לעשות?‬

1309
01:13:42,251 --> 01:13:44,877
‫הוא ענק, מוזר, מוכתם בדם וסדוק,‬

1310
01:13:44,878 --> 01:13:47,713
‫ולא יכולת להסתובב איתו‬
‫ולהניח אותו במקום כלשהו.‬

1311
01:13:47,714 --> 01:13:50,591
‫אלסי, ואחריה ברוס,‬
‫נכנסו לחדר ומצאו את הגופה,‬

1312
01:13:50,592 --> 01:13:53,052
‫ולא הייתה סיבה לחשוב שהם, באופן כה טרגי,‬

1313
01:13:53,053 --> 01:13:54,929
‫יפרשו שלא כהלכה זה את מעשי זה.‬

1314
01:13:54,930 --> 01:13:58,850
‫ככל שהיה ידוע לך, השירות החשאי‬
‫היה מגיע בתוך 30 שניות והיית נתפסת.‬

1315
01:13:58,851 --> 01:14:04,397
‫אז הכנסת את השעון למגירת האחסון‬
‫שהייתה מולך במעבר,‬

1316
01:14:04,398 --> 01:14:07,316
‫חיכית שהם יעזבו את המסדרון, ואז יצאת‬

1317
01:14:07,317 --> 01:14:09,861
‫דרך חדר החוזה ובמורד גרם המדרגות הראשי.‬

1318
01:14:09,862 --> 01:14:11,488
‫והיית חופשייה.‬

1319
01:14:12,072 --> 01:14:13,656
‫הצטרפת למסיבה,‬

1320
01:14:13,657 --> 01:14:18,578
‫אבל השעון הזה הטריד אותך.‬

1321
01:14:18,579 --> 01:14:20,746
‫מה אם הם למעלה? מה אם ימצאו אותו?‬

1322
01:14:20,747 --> 01:14:25,418
‫ואז, ככל שחלף הזמן,‬
‫והבנת שאיש לא אומר דבר על גופה,‬

1323
01:14:25,419 --> 01:14:30,214
‫ותאמינו לי, הייתה פורצת מהומה גדולה‬
‫בגלל גופה מתה בבית הלבן,‬

1324
01:14:30,215 --> 01:14:32,300
‫במיוחד בערב של ארוחה רשמית,‬

1325
01:14:32,301 --> 01:14:35,219
‫החלטת לחזור למעלה ולבדוק מה קורה.‬

1326
01:14:35,220 --> 01:14:36,637
‫להזיז את השעון, אם אפשר.‬

1327
01:14:36,638 --> 01:14:38,848
‫אבל הגעת לכאן, ואין כלום.‬

1328
01:14:38,849 --> 01:14:41,142
‫אין וינטר. אין אגרטל שבור. שום דבר.‬

1329
01:14:41,143 --> 01:14:46,106
‫רק המהנדס ברוס גלר,‬
‫מחפש דליפה מהחדר של טריפ מורגן.‬

1330
01:14:46,607 --> 01:14:48,357
‫מה קורה, לעזאזל?‬

1331
01:14:48,358 --> 01:14:50,610
‫וינטר חי? מה קרה?‬

1332
01:14:50,611 --> 01:14:53,112
‫היית באמת מבולבלת, מודאגת,‬

1333
01:14:53,113 --> 01:14:55,948
‫וזה מה שכולם ראו מאותה נקודה ואילך.‬

1334
01:14:55,949 --> 01:14:58,451
‫חיפשתי אותו בכל מקום. בכל חדר.‬

1335
01:14:58,452 --> 01:15:00,286
‫היא נראתה מודאגת.‬
‫-מוטרדת.‬

1336
01:15:00,287 --> 01:15:02,246
‫לא בפניקה, פשוט באמת מודאגת.‬

1337
01:15:02,247 --> 01:15:03,206
‫מה שאני ראיתי...‬

1338
01:15:03,207 --> 01:15:04,665
‫עוד לא מצאתי את איי-בי.‬

1339
01:15:04,666 --> 01:15:07,793
‫כן, מתברר שאת שחקנית מעולה,‬

1340
01:15:07,794 --> 01:15:09,670
‫אבל לא מדובר בזה.‬

1341
01:15:09,671 --> 01:15:12,632
‫באמת היית בפניקה.‬

1342
01:15:12,633 --> 01:15:18,012
‫כשאני הגעתי, וכל הפרטים‬
‫על מה שקרה למר וינטר התחילו להתברר,‬

1343
01:15:18,013 --> 01:15:20,848
‫שהוא ככל הנראה התאבד בחדר המשחקים,‬

1344
01:15:20,849 --> 01:15:26,854
‫כן, זה בהחלט היה מטלטל עבורך,‬
‫מהמם, אבל זה היה נהדר.‬

1345
01:15:26,855 --> 01:15:28,189
‫נחלצת מצרה.‬

1346
01:15:28,190 --> 01:15:31,943
‫כשהתחלתי להביא את החקירה לקומה השנייה,‬

1347
01:15:31,944 --> 01:15:35,863
‫ובכן, כפי שאמרת, התחלת לדאוג קצת,‬

1348
01:15:35,864 --> 01:15:37,323
‫אבל עזבתי עד מהרה,‬

1349
01:15:37,324 --> 01:15:40,409
‫וברגע שעזבתי, עשית את הצעד האחרון‬
‫כדי לקבור את הראיה.‬

1350
01:15:40,410 --> 01:15:42,954
‫לאטום אותה בפנים, בתקווה לנצח.‬

1351
01:15:42,955 --> 01:15:46,082
‫זאת הייתה תוכנית מבריקה,‬
‫ומגיע לך הרבה קרדיט,‬

1352
01:15:46,083 --> 01:15:48,543
‫אבל הצלחת להחזיק מעמד זמן כה רב‬

1353
01:15:48,544 --> 01:15:52,380
‫בגלל התקשורת הלקויה המוזרה‬
‫וההתנהגות המצערת‬

1354
01:15:52,381 --> 01:15:54,799
‫של אנשים כה רבים בבית.‬

1355
01:15:54,800 --> 01:15:57,135
‫אז יש כאן מאמץ קבוצתי.‬

1356
01:15:57,803 --> 01:15:59,136
‫את חייבת להם הרבה.‬

1357
01:15:59,137 --> 01:16:00,806
‫למרות שאת שונאת אותם.‬

1358
01:16:09,523 --> 01:16:11,024
‫זה האיש שמת.‬

1359
01:16:11,942 --> 01:16:14,152
‫כאן. בחדר הזה.‬

1360
01:16:17,531 --> 01:16:19,283
‫שמעתי עליו הרבה מכם.‬

1361
01:16:19,992 --> 01:16:24,580
‫אפשר ללמוד הרבה על מישהו‬
‫ממה שהוא כותב ונושם.‬

1362
01:16:25,330 --> 01:16:27,040
‫הוא היה אדם מורכב,‬

1363
01:16:27,791 --> 01:16:31,252
‫פגום וקשה, נאמן בכל מאודו,‬

1364
01:16:31,253 --> 01:16:33,254
‫חכם ומתחשב,‬

1365
01:16:33,255 --> 01:16:35,172
‫קוץ עצום בישבן,‬

1366
01:16:35,173 --> 01:16:38,551
‫ונדיב עד אין קץ במחשבותיו.‬

1367
01:16:38,552 --> 01:16:42,138
‫הוא סבל בחייו, וגבר על הקשיים,‬

1368
01:16:42,139 --> 01:16:44,558
‫ואני מצטערת שלא זכיתי לפגוש אותו.‬

1369
01:16:45,475 --> 01:16:46,892
‫הוא אהב את הבית הזה.‬

1370
01:16:46,893 --> 01:16:49,103
‫לא הכרתי אותו, אבל אני יודעת את זה.‬

1371
01:16:49,104 --> 01:16:52,982
‫אהב את האנשים שעובדים כאן,‬
‫כיבד אותם, הבין אותם,‬

1372
01:16:52,983 --> 01:16:57,111
‫העריך אותם, ראה אותם,‬
‫ראה מי הם, מאיפה הם באו,‬

1373
01:16:57,112 --> 01:17:00,531
‫על מה הם ויתרו כדי להיות כאן,‬
‫למה הם היו כאן.‬

1374
01:17:00,532 --> 01:17:02,492
‫ושוב עולה השאלה הזאת. למה?‬

1375
01:17:03,493 --> 01:17:05,829
‫למה הם כאן? למה הוא היה כאן?‬

1376
01:17:10,917 --> 01:17:12,336
‫בשבילך, אדוני הנשיא.‬

1377
01:17:15,047 --> 01:17:16,298
‫ובשבילך, מר מורגן.‬

1378
01:17:20,218 --> 01:17:21,762
‫בשביל כולם כאן.‬

1379
01:17:22,763 --> 01:17:23,846
‫בשביל כולנו.‬

1380
01:17:23,847 --> 01:17:27,892
‫זה לא היה אנחנו נגדם מבחינתו של וינטר.‬
‫ממש לא. זה היה רק אנחנו.‬

1381
01:17:27,893 --> 01:17:29,518
‫בית אחד. משפחה אחת.‬

1382
01:17:29,519 --> 01:17:33,481
‫איחוד אחד פגום שמנסה‬
‫לגרום לזה לעבוד, להחזיק מעמד.‬

1383
01:17:33,482 --> 01:17:35,524
‫הוא האמין בזה, ובזה.‬

1384
01:17:35,525 --> 01:17:38,194
‫ותשמעו, אני רק הבלשית,‬

1385
01:17:38,195 --> 01:17:42,991
‫אבל אני חושבת שבאמת שווה להאמין בזה.‬

1386
01:17:44,743 --> 01:17:48,163
‫והיא לא מאמינה בזה.‬

1387
01:17:51,083 --> 01:17:55,671
‫ולכן היא ממש, ממש גרועה.‬

1388
01:17:56,963 --> 01:17:58,047
‫כמו כן, היא רוצחת.‬

1389
01:17:58,048 --> 01:18:02,134
‫עדיין לא ממש ברור לי‬
‫של מי הסמכות השיפוטית פה,‬

1390
01:18:02,135 --> 01:18:05,513
‫אז מי שזה לא יהיה, קחו אותה.‬

1391
01:18:05,514 --> 01:18:07,515
‫זה אני.‬
‫-כן. תירגעו, רבותיי.‬

1392
01:18:07,516 --> 01:18:09,309
‫זה עניין של הבולשת. אטפל בזה.‬

1393
01:18:20,862 --> 01:18:23,572
‫לילי שומאכר.‬

1394
01:18:23,573 --> 01:18:25,825
{\an8}‫היא לא הייתה בשלישייה המובילה שלי.‬

1395
01:18:25,826 --> 01:18:29,578
{\an8}‫אני הימרתי על השווייצרי,‬
‫איש המלח ואיש המים.‬

1396
01:18:29,579 --> 01:18:30,955
{\an8}‫ואת?‬

1397
01:18:30,956 --> 01:18:32,165
{\an8}‫תני לי לנחש.‬

1398
01:18:32,833 --> 01:18:34,042
‫כן.‬
‫-הלכתי עד הסוף.‬

1399
01:18:34,710 --> 01:18:35,584
‫מה עם הארי?‬

1400
01:18:35,585 --> 01:18:36,961
‫מה איתו?‬

1401
01:18:36,962 --> 01:18:38,754
{\an8}‫הוא מילא תפקיד כלשהו בזה?‬

1402
01:18:38,755 --> 01:18:42,216
‫לא. כלומר, טריפ מורגן צדק. הוא אידיוט.‬

1403
01:18:42,217 --> 01:18:45,010
{\an8}‫טוב, אז...‬
‫-הוא היה גס רוח מאוד כלפי מר וינטר.‬

1404
01:18:45,011 --> 01:18:47,096
‫הוא באמת ניסה לסלק אותי מהחקירה.‬

1405
01:18:47,097 --> 01:18:49,765
‫הוא ביצע חיפוש לא הולם במשרדו של מר וינטר.‬

1406
01:18:49,766 --> 01:18:54,353
‫אבל אני חושבת שזה היה יותר‬
‫ברוח של החיה הפוליטית החרדה ולא יותר.‬

1407
01:18:54,354 --> 01:18:57,815
‫אבל ענייני הקונספירציה, זה היה בולשיט.‬
‫מצטערת, סנאטורית.‬

1408
01:18:57,816 --> 01:18:59,692
{\an8}‫אל תדאגי. אנחנו בדלתיים סגורות.‬

1409
01:18:59,693 --> 01:19:02,945
{\an8}‫לזכותו ייאמר שהוא החזיר אותי‬
‫ואפשר לי לפענח את זה.‬

1410
01:19:02,946 --> 01:19:04,405
‫אנשים הם מורכבים.‬

1411
01:19:04,406 --> 01:19:06,657
{\an8}‫למה לילי ניסתה להפליל את ברוס ואלסי?‬

1412
01:19:06,658 --> 01:19:08,117
‫זה היה ניסיון נואש.‬

1413
01:19:08,118 --> 01:19:11,203
‫היא ידעה שעליתי עליה בסוף. היא ידעה.‬

1414
01:19:11,204 --> 01:19:12,121
{\an8}‫מתי את ידעת?‬

1415
01:19:12,122 --> 01:19:14,623
‫ידעתי כשידעתי. אני לא מתכוונת לזה כחידה.‬

1416
01:19:14,624 --> 01:19:17,877
‫בנקודה מסוימת עוברים‬
‫מלא לדעת משהו לכן לדעת משהו.‬

1417
01:19:17,878 --> 01:19:18,836
‫לראות את זה.‬

1418
01:19:18,837 --> 01:19:20,755
‫מתי זה קורה בדיוק? אני לא יודעת.‬

1419
01:19:20,756 --> 01:19:22,339
{\an8}‫היו לי חשדות לגבי לילי‬

1420
01:19:22,340 --> 01:19:26,302
‫כשהיא סיפרה לי שראתה‬
‫את אלסי ווינטר רבים בחדר הסגלגל הצהוב.‬

1421
01:19:26,303 --> 01:19:31,265
‫הייתי במסדרון, וראיתי אותו‬
‫מתווכח עם מישהו בחדר הסגלגל הצהוב.‬

1422
01:19:31,266 --> 01:19:33,392
‫אלסי אמרה שהם רבו מאחורי דלת סגורה.‬

1423
01:19:33,393 --> 01:19:34,643
‫הוא אמר לסגור את הדלת.‬

1424
01:19:34,644 --> 01:19:36,187
‫לא הייתה סיבה להמציא את זה,‬

1425
01:19:36,188 --> 01:19:38,856
‫וזה התאים לכל מה שכולם סיפרו לי על וינטר.‬

1426
01:19:38,857 --> 01:19:42,485
‫שהוא תמיד ניסה ליישב מחלוקות‬
‫מאחורי דלתיים סגורות.‬

1427
01:19:42,486 --> 01:19:44,820
‫הוא בהחלט לא אהב לריב בפומבי.‬

1428
01:19:44,821 --> 01:19:46,655
‫הוא תמיד ניסה להימנע מזה.‬

1429
01:19:46,656 --> 01:19:48,532
‫הוא היה מכניס אותך, סוגר דלת.‬

1430
01:19:48,533 --> 01:19:53,246
‫איך לילי יכלה לראות אותם מהמסדרון‬
‫אם הדלת הייתה סגורה?‬

1431
01:19:53,747 --> 01:19:55,164
‫זה היה חשוד.‬

1432
01:19:55,165 --> 01:19:58,334
‫היא כן ראתה את זה‬
‫כי היא צפתה מהסלון המשפחתי,‬

1433
01:19:58,335 --> 01:20:00,002
‫שם היא ערבבה את הרעל שלה.‬

1434
01:20:00,003 --> 01:20:03,130
‫וכשג'סמין אמרה שההנחיה לאטום את הדלת‬

1435
01:20:03,131 --> 01:20:06,467
‫הגיעה מאליוט,‬
‫הייתה לי תחושה חזקה שזו לילי.‬

1436
01:20:06,468 --> 01:20:09,845
‫שמעתי את החיקוי שלה,‬
‫ומעולם לא חשדתי באליוט.‬

1437
01:20:09,846 --> 01:20:12,390
‫ואז היא מצמצה.‬

1438
01:20:13,099 --> 01:20:15,017
{\an8}‫לא בגלל השעון, למרות שהיה מכריע,‬

1439
01:20:15,018 --> 01:20:18,729
‫אלא כשאמרה שראתה את ברוס‬
‫מכניס את המכתב לז'קט של וינטר.‬

1440
01:20:18,730 --> 01:20:22,525
‫לילי לא הייתה בחדר המשחקים‬
‫כשהוצאתי את הפתק באותו לילה.‬

1441
01:20:22,526 --> 01:20:24,276
‫היא לא יכלה לדעת איפה הוא,‬

1442
01:20:24,277 --> 01:20:26,445
‫אלא אם כן ראתה את וינטר מכניס אותו,‬

1443
01:20:26,446 --> 01:20:28,448
‫והיא אכן ראתה.‬

1444
01:20:29,449 --> 01:20:30,908
{\an8}‫טוב, זמן עד לטיסה?‬

1445
01:20:30,909 --> 01:20:33,828
‫המטוס ממריא בעוד... שלוש שעות.‬

1446
01:20:33,829 --> 01:20:34,870
‫רייגן או דאלס?‬

1447
01:20:34,871 --> 01:20:35,871
‫דאלס.‬

1448
01:20:35,872 --> 01:20:37,415
‫אז מוטב שתצאי לדרך.‬

1449
01:20:38,291 --> 01:20:42,295
‫תודה, הבלשית קאפ.‬
‫אני עושה את זה הרבה מאוד זמן.‬

1450
01:20:42,879 --> 01:20:44,923
{\an8}‫מעולם לא ראיתי מישהו כמוך.‬

1451
01:21:01,064 --> 01:21:02,274
‫הבאתי לך משהו.‬

1452
01:21:03,316 --> 01:21:05,986
‫לטיול. אל תפתחי כאן.‬

1453
01:21:11,992 --> 01:21:14,953
‫אני מרחם על האדם שישב לידך בטיסה.‬

1454
01:21:16,371 --> 01:21:17,414
‫תודה.‬

1455
01:21:18,748 --> 01:21:19,666
‫על הכול.‬

1456
01:21:22,794 --> 01:21:24,587
‫אני צריכה לבצע עצירה זריזה.‬

1457
01:21:24,588 --> 01:21:26,423
‫את בטוחה? יש לנו זמן?‬

1458
01:21:27,215 --> 01:21:28,091
‫יש לנו זמן.‬

1459
01:21:39,561 --> 01:21:40,478
‫חמש דקות.‬

1460
01:21:43,315 --> 01:21:45,024
‫פיענחתי את הרצח.‬

1461
01:21:45,025 --> 01:21:46,567
‫בחדר הסמוך?‬
‫-כן.‬

1462
01:21:46,568 --> 01:21:50,071
‫נהדר. חשבתי שאולי באת בגלל קלייב.‬

1463
01:21:50,906 --> 01:21:51,740
‫לא.‬

1464
01:21:53,199 --> 01:21:56,911
‫זה אומר שהבעל של הבן שלי יחזור לכאן?‬

1465
01:21:56,912 --> 01:21:59,872
‫נשיא ארצות הברית?‬
‫-כן.‬

1466
01:21:59,873 --> 01:22:00,831
‫אכן.‬

1467
01:22:00,832 --> 01:22:04,168
‫אוף, היה כל כך נחמד כאן.‬

1468
01:22:04,169 --> 01:22:05,336
‫מצטערת.‬

1469
01:22:05,337 --> 01:22:06,545
‫מי עשה את זה?‬

1470
01:22:06,546 --> 01:22:07,923
‫רגע, אל תגלי לי.‬

1471
01:22:08,506 --> 01:22:10,591
‫הבחורה הסנובית עם היחס המגעיל?‬

1472
01:22:10,592 --> 01:22:11,593
‫כן.‬

1473
01:22:12,177 --> 01:22:13,762
‫יכולת פשוט לשאול אותי.‬

1474
01:22:21,353 --> 01:22:22,311
‫הבלשית קאפ...‬

1475
01:22:22,312 --> 01:22:24,314
‫אומר להם לשלוח וודקה, גב' קוקס.‬

1476
01:22:25,273 --> 01:22:26,523
‫את באמת טובה בזה.‬

1477
01:22:26,524 --> 01:22:28,902
‫כן, בהחלט.‬

1478
01:22:30,695 --> 01:22:31,947
‫הטובה ביותר.‬

1479
01:23:12,696 --> 01:23:19,577
‫- לזכרו של אנדרה בראואר -‬

1480
01:24:48,958 --> 01:24:52,879
‫תרגום כתוביות: גיא רקוביצקי‬