1
00:00:07,278 --> 00:00:11,574
‫- סדרה מקורית של NETFLIX -‬

2
00:00:27,298 --> 00:00:31,969
‫לפני שנים רבות, זאדיה הייתה ארץ אחת.‬

3
00:00:33,763 --> 00:00:37,391
‫עשירה בקסמים ובפלאות.‬

4
00:01:03,375 --> 00:01:05,336
‫אני מריח מוות.‬

5
00:01:06,796 --> 00:01:08,631
‫לכן זימנת אותי לכאן?‬

6
00:01:09,215 --> 00:01:10,800
‫כדי שתעליב אותי?‬

7
00:01:11,258 --> 00:01:15,179
‫אתה וכל אנשיך חייבים לוותר על הקסם האפל‬

8
00:01:15,471 --> 00:01:17,932
‫באופן מיידי, ולנצח.‬

9
00:01:18,015 --> 00:01:20,851
‫רק כך תוכל האנושות להתקדם הלאה.‬

10
00:01:21,435 --> 00:01:23,229
‫זו דרך לאחור.‬

11
00:01:23,687 --> 00:01:26,565
‫אתה מצפה מבני אנוש לחזור למצב הקודם,‬

12
00:01:26,649 --> 00:01:28,067
‫לפני שהיה לנו קסם.‬

13
00:01:28,400 --> 00:01:30,778
‫כשבני אנוש רעבו וסבלו‬

14
00:01:30,986 --> 00:01:32,321
‫חסרי ישע ועלובים!‬

15
00:01:32,822 --> 00:01:36,075
‫בחזרה לזמן שבו היינו יצורים נחותים?‬

16
00:01:36,659 --> 00:01:40,121
‫אתם באמת יצורים נחותים.‬

17
00:01:40,329 --> 00:01:41,872
‫אתה יהיר!‬

18
00:01:44,166 --> 00:01:48,254
‫הנח את החנית והסתלק.‬

19
00:01:49,338 --> 00:01:50,339
‫להניח אותה?‬

20
00:01:50,840 --> 00:01:54,051
‫אבל זו הייתה מתנה. זו תהיה גסות רוח.‬

21
00:01:55,302 --> 00:01:56,178
‫מתנה?‬

22
00:01:56,887 --> 00:01:57,721
‫כמובן.‬

23
00:01:57,847 --> 00:02:00,516
‫לא חשבת שיצור נחות שכמוני‬

24
00:02:00,599 --> 00:02:03,561
‫יצליח לבנות כלי כה עוצמתי?‬

25
00:02:04,395 --> 00:02:06,814
‫מי נתן לך את החנית?‬

26
00:02:08,649 --> 00:02:09,483
‫מי?‬

27
00:02:10,401 --> 00:02:12,111
‫אחד הדגולים.‬

28
00:02:14,738 --> 00:02:17,825
‫ערבת לביטחוני, אם אבוא לכאן!‬

29
00:02:18,450 --> 00:02:19,535
‫כן.‬

30
00:02:19,952 --> 00:02:22,913
‫אתה תהיה מוגן בפסגה הגבוהה הזו,‬

31
00:02:23,372 --> 00:02:27,501
‫הרחק הרחק מהעיר אלאריון.‬

32
00:02:29,003 --> 00:02:32,047
‫לא יתכן שאתה אומר... עיר שלמה?‬

33
00:02:32,506 --> 00:02:35,593
‫מאות אלפי אנשים חפים מפשע, ילדים!‬

34
00:02:35,843 --> 00:02:37,469
‫ותר על הקסם האפל...‬

35
00:02:37,720 --> 00:02:40,431
‫או שאהפוך אותה לאפר.‬

36
00:02:41,182 --> 00:02:42,141
‫לא תעשה זאת.‬

37
00:02:47,730 --> 00:02:49,565
‫לא!‬

38
00:04:18,946 --> 00:04:21,198
‫- ספר שלישי: "שמש" -‬

39
00:04:21,282 --> 00:04:23,826
‫- פרק ראשון: "סול רגם" - ‬

40
00:04:28,580 --> 00:04:30,582
‫זה לא דרקון רגיל.‬

41
00:04:30,833 --> 00:04:33,335
‫האם קיים דרקון רגיל?‬

42
00:04:33,502 --> 00:04:36,297
‫שמו סול רגם, "מלך השמש".‬

43
00:04:36,922 --> 00:04:39,717
‫הוא היה מלך הדרקונים לפני זמן רב.‬

44
00:04:39,883 --> 00:04:44,221
‫אבל הוא התעוור כשפרצו המלחמות,‬
‫והפך לסמל של זעם ומרירות.‬

45
00:04:44,930 --> 00:04:47,891
‫טוב. אז דרקון ענק, זועם ועיוור‬

46
00:04:47,975 --> 00:04:50,311
‫חוסם את דרכנו לזאדיה. מה נעשה?‬

47
00:04:50,436 --> 00:04:52,438
‫ובכן, לא נוכל להילחם בו.‬

48
00:04:52,771 --> 00:04:55,107
‫כי קיבלת את כישוף הנשיפה המתוק שלך,‬

49
00:04:55,190 --> 00:04:57,901
‫והחרבות שלי קטנות מקיסמי השיניים שלו.‬

50
00:05:00,446 --> 00:05:02,448
‫נצטרך להתגנב מעברו.‬

51
00:05:03,073 --> 00:05:07,703
‫קאלום, הגיע זמנך לשיעור ‬
‫הראשון בדרכי ההתגנבות.‬

52
00:05:07,870 --> 00:05:09,413
‫נחמד! כלומר...‬

53
00:05:09,705 --> 00:05:10,539
‫נחמד.‬

54
00:05:11,707 --> 00:05:14,835
‫סוד ההתגנבות הוא ‬
‫שאינך חייב להיות בלתי נראה.‬

55
00:05:14,918 --> 00:05:18,130
‫עליך רק להיות בלתי נראה לחושיו של האויב.‬

56
00:05:18,213 --> 00:05:21,008
‫הוא עיוור, אז לא נדאג לחוש הראייה.‬

57
00:05:21,592 --> 00:05:24,762
‫בדיוק. עלינו להתל רק בשני החושים הנותרים.‬

58
00:05:25,137 --> 00:05:26,597
‫שמיעה וריח.‬

59
00:05:27,890 --> 00:05:30,601
‫למה אלו החושים שעלינו לדאוג להם?‬

60
00:05:30,684 --> 00:05:33,062
‫ובכן, אם זה יגיע לחוש המישוש שלו...‬

61
00:05:33,145 --> 00:05:34,480
‫אנו בצרות גדולות.‬

62
00:05:34,688 --> 00:05:35,898
‫וחוש הטעם...‬

63
00:05:37,232 --> 00:05:38,942
‫היה נחמד להכיר.‬
‫-הבנתי.‬

64
00:05:39,360 --> 00:05:41,695
‫כל הדיבורים על חושים ורשמים...‬

65
00:05:41,779 --> 00:05:43,614
‫זה נשמע מתאים לארקנום הירח.‬

66
00:05:43,781 --> 00:05:46,367
‫אם אתה אומר, מכשף.‬

67
00:05:50,162 --> 00:05:52,581
‫הגנרלית אמאיה, הזמן שלנו אוזל.‬

68
00:05:52,664 --> 00:05:56,752
‫אני מציע שנאסוף את הגדוד וננטוש את המבצר.‬

69
00:05:58,462 --> 00:05:59,296
‫גנרלית!‬

70
00:05:59,380 --> 00:06:02,758
‫גנרלית, האלפים של אש השמש השתלטו על המוצב‬

71
00:06:02,841 --> 00:06:04,385
‫בצד של זאדיה בפירצה.‬

72
00:06:05,302 --> 00:06:07,304
‫אם האלפים יצאו למתקפה,‬

73
00:06:07,679 --> 00:06:10,432
‫איננו רבים מספיק כדי להגן על המבצר.‬

74
00:06:11,225 --> 00:06:13,268
‫כשהאלפים יצאו למתקפה.‬

75
00:06:20,692 --> 00:06:24,113
‫גנרלית אמאיה, מצטער להפריע, ‬
‫אבל מישהו הגיע.‬

76
00:06:32,454 --> 00:06:35,165
‫נו כבר, קאלום. נסה להשתיק אותו.‬

77
00:06:35,374 --> 00:06:36,625
‫אני יודע, אבל...‬

78
00:06:38,293 --> 00:06:40,629
‫אז היה יודע להרגיע אותך, נכון?‬

79
00:06:41,588 --> 00:06:43,674
‫עלינו רק לבטוח זה בזה. טוב?‬

80
00:06:44,174 --> 00:06:45,259
‫אני שומר עליך.‬

81
00:08:59,017 --> 00:08:59,851
‫מה עכשיו?‬

82
00:09:23,166 --> 00:09:24,835
‫אני מצטער להפריע,‬

83
00:09:25,043 --> 00:09:27,337
‫אבל היכן התגבורת שביקשנו?‬

84
00:09:27,462 --> 00:09:29,715
‫שלחנו הודעות רבות ללורד וירן.‬

85
00:09:31,508 --> 00:09:33,343
‫התגבורת לא תגיע.‬

86
00:09:33,677 --> 00:09:35,178
‫לורד וירן נעצר...‬

87
00:09:35,762 --> 00:09:36,722
‫בעוון בגידה.‬

88
00:09:41,560 --> 00:09:44,730
‫לוטננט, אתה צודק. לא נוכל להגן על הפירצה.‬

89
00:09:44,980 --> 00:09:46,398
‫אבל לא אנטוש אותה.‬

90
00:09:47,482 --> 00:09:49,192
‫האפשרות היחידה שלנו...‬

91
00:09:49,526 --> 00:09:50,819
‫היא להשמיד אותה.‬

92
00:09:59,620 --> 00:10:00,454
‫שנרוץ לשם?‬

93
00:10:00,704 --> 00:10:04,791
‫לא נצליח. הוא ינגוס בנו עד שנתפרק,‬
‫או יחבוט בנו בזנבו.‬

94
00:10:05,042 --> 00:10:08,795
‫אז לא נחמוק, לא נרוץ, לא נילחם.‬

95
00:10:08,879 --> 00:10:10,797
‫מה נשאר?‬
‫-להישרף למוות?‬

96
00:10:11,048 --> 00:10:11,882
‫בהחלט לא.‬

97
00:10:17,220 --> 00:10:20,307
‫נאלץ לבצע את הפעולה הכי פחות אהובה עליי.‬

98
00:10:21,767 --> 00:10:22,601
‫להסביר.‬

99
00:10:25,062 --> 00:10:26,688
‫סול רגם הגדול.‬

100
00:10:27,189 --> 00:10:29,608
‫אני ריילה, מהאלפים של צל הירח.‬

101
00:10:37,199 --> 00:10:39,826
‫מה את עושה?‬

102
00:10:41,453 --> 00:10:43,747
‫אני קדה, דרקון דגול.‬

103
00:10:43,955 --> 00:10:44,956
‫לא.‬

104
00:10:45,374 --> 00:10:49,252
‫כלומר, מדוע את כאן?‬

105
00:10:50,921 --> 00:10:53,423
‫יצאנו למסע בממלכות בני האנוש‬

106
00:10:53,507 --> 00:10:56,426
‫כשליחים של זובייה, מלכת הדרקונים.‬

107
00:10:56,718 --> 00:11:00,472
‫אנו מבקשים את רשותך לחצות בחזרה לזאדיה.‬

108
00:11:01,556 --> 00:11:03,767
‫איזו סיבה...‬

109
00:11:04,059 --> 00:11:08,146
‫תשלח אותך לממלכות האומללות של בני האנוש?‬

110
00:11:08,814 --> 00:11:11,233
‫אנו מעבירים משהו יקר.‬

111
00:11:11,400 --> 00:11:12,818
‫מישהו יקר.‬

112
00:11:13,026 --> 00:11:15,487
‫נסיך הדרקון הצעיר, אזימונדיאס.‬

113
00:11:16,530 --> 00:11:17,823
‫שקרים!‬

114
00:11:18,782 --> 00:11:21,284
‫את מעזה לשקר לי?‬

115
00:11:21,576 --> 00:11:24,705
‫ביצת מלך הדרקונים הושמדה.‬

116
00:11:25,789 --> 00:11:27,999
‫לא, רגע! הוא כאן.‬

117
00:11:32,170 --> 00:11:34,297
‫נסיך הדרקונים חי!‬

118
00:11:34,506 --> 00:11:36,675
‫והוא ממש מתוק. נכון?‬

119
00:11:37,008 --> 00:11:38,176
‫אתה ילד טוב.‬

120
00:11:44,099 --> 00:11:45,642
‫כיצד זה יתכן?‬

121
00:11:45,976 --> 00:11:47,185
‫זה נס.‬

122
00:11:47,394 --> 00:11:49,730
‫הוא צריך לחזור אל ביתו.‬

123
00:11:49,896 --> 00:11:51,898
‫בבקשה, הרשה לנו לעבור‬

124
00:11:51,982 --> 00:11:55,193
‫כדי שנאחד בין נסיך הדרקונים ואמו.‬

125
00:11:58,447 --> 00:12:01,908
‫אינני מבין כיצד נסיך הדרקונים‬

126
00:12:01,992 --> 00:12:04,703
‫הגיע אל ממלכות בני האנוש.‬

127
00:12:05,287 --> 00:12:06,121
‫עם זאת...‬

128
00:12:06,747 --> 00:12:08,248
‫אני ארשה לך,‬

129
00:12:08,498 --> 00:12:11,752
‫ולדרקון הקטן לעבור בחזרה לזאדיה.‬

130
00:12:12,252 --> 00:12:15,380
‫אבל לא בן האנוש המטונף‬

131
00:12:15,464 --> 00:12:17,174
‫שמסתתר בקרבת מקום.‬

132
00:12:18,925 --> 00:12:20,719
‫סול רגם!‬
‫-זה בסדר.‬

133
00:12:21,094 --> 00:12:22,596
‫תמשיכי בלעדיי.‬
‫-לא!‬

134
00:12:23,013 --> 00:12:25,015
‫קאלום, אנחנו כל כך קרובים.‬

135
00:12:25,223 --> 00:12:28,185
‫ריילה, הבאתו של זים לזאדיה חשובה מכול.‬

136
00:12:28,727 --> 00:12:31,062
‫רק אמרי למלכת הדרקונים שעזרתי.‬

137
00:12:31,313 --> 00:12:32,189
‫מעט.‬

138
00:12:32,606 --> 00:12:33,565
‫אחזור הביתה.‬

139
00:12:39,488 --> 00:12:40,947
‫הביתה?‬

140
00:12:41,281 --> 00:12:44,409
‫לא. ישנן שתי אפשרויות.‬

141
00:12:44,701 --> 00:12:46,453
‫כולכם תמותו...‬

142
00:12:46,995 --> 00:12:51,541
‫או שבן האנוש המרושע ימות לבדו.‬

143
00:12:54,753 --> 00:12:56,755
‫אני מסכימה איתך, סול רגם.‬

144
00:12:57,088 --> 00:12:59,090
‫ישנם בני אנוש מרושעים.‬

145
00:13:00,008 --> 00:13:03,136
‫ריילה?‬
‫-אבל לא הוא. לא קאלום.‬

146
00:13:03,428 --> 00:13:06,807
‫מלכת הדרקונים חיה רק בזכות בן האנוש הזה.‬

147
00:13:06,932 --> 00:13:10,185
‫הוא עזב את ביתו ומשפחתו‬
‫כדי להציל את הביצה.‬

148
00:13:10,393 --> 00:13:12,103
‫הוא הקריב הכול...‬

149
00:13:12,270 --> 00:13:14,523
‫כדי שאזימונדיאס ייוולד.‬

150
00:13:14,731 --> 00:13:16,608
‫הוא אצילי ומהימן.‬

151
00:13:17,234 --> 00:13:20,570
‫כשנפגשנו, הוא יכול היה ‬
‫ללכוד או להרוג אותי.‬

152
00:13:20,654 --> 00:13:21,738
‫אבל זה לא קרה.‬

153
00:13:22,155 --> 00:13:25,158
‫כי מבלי להכיר אותי ולדעת דבר אודותיי...‬

154
00:13:25,408 --> 00:13:29,120
‫הוא גבר על שנאת בני האנוש,‬
‫ועשה את הדבר הנכון.‬

155
00:13:29,538 --> 00:13:32,082
‫הוא חכם, ואדיב, ואמיץ, והוא...‬

156
00:13:32,707 --> 00:13:33,667
‫חברי.‬

157
00:13:34,209 --> 00:13:35,502
‫חברי הטוב ביותר.‬

158
00:13:41,466 --> 00:13:44,803
‫אז בבקשה, הרשה לו לעבור לזאדיה‬

159
00:13:44,886 --> 00:13:48,223
‫ועזור לי לקחת את ‬
‫נסיך הדרקונים הביתה. כי...‬

160
00:13:48,431 --> 00:13:50,392
‫כנראה שלא אצליח בלעדיו.‬

161
00:13:56,064 --> 00:13:58,817
‫אני מריח מוות!‬

162
00:13:59,985 --> 00:14:02,112
‫מה? לא! קאלום הוא שונה!‬

163
00:14:02,195 --> 00:14:05,031
‫אני מריח עליו את צחנת הקסם האפל.‬

164
00:14:05,407 --> 00:14:06,992
‫הוא לא שונה.‬

165
00:14:07,158 --> 00:14:10,871
‫הוא גוזל חיים וקסם מיצורים חפים ופשע.‬

166
00:14:11,037 --> 00:14:13,874
‫הוא חייב למות.‬

167
00:14:27,012 --> 00:14:27,846
‫הכבל.‬

168
00:14:36,938 --> 00:14:38,690
‫זה נעשה. בואו נלך.‬

169
00:14:45,322 --> 00:14:48,533
‫לפקודתך, נמשוך בכבל ונפוצץ את החביות.‬

170
00:14:49,367 --> 00:14:53,705
‫אלפי טונות של סלעים ולבה‬
‫יאטמו את הפירצה לנצח.‬

171
00:15:03,298 --> 00:15:04,424
‫מצטער, ריילה.‬

172
00:15:04,716 --> 00:15:08,637
‫אם מותי הוא הדרך היחידה ‬
‫שבה תוכלו לחצות בבטחה,‬

173
00:15:09,054 --> 00:15:10,931
‫הגיע זמני לקבל את סופי.‬

174
00:15:11,431 --> 00:15:14,893
‫תירגע, הוא עדיין לא יכול ‬
‫להשתמש בנשימת האש.‬

175
00:15:14,976 --> 00:15:16,978
‫הוא עושה זאת מדי כמה דקות.‬

176
00:15:17,062 --> 00:15:18,855
‫הוא זקוק לטעינה מחודשת.‬

177
00:15:20,690 --> 00:15:25,070
‫רגע. לא נוכל להסתתר מהחושים שלו,‬
‫אבל אולי נוכל להתל בהם.‬

178
00:15:25,153 --> 00:15:26,696
‫ניצור רושם כוזב.‬

179
00:15:26,780 --> 00:15:30,659
‫אחרי הכול, ‬
‫ניתן באמת לדעת רק את הרושם עצמו.‬

180
00:15:31,660 --> 00:15:33,745
‫כעת אתה נשמע כמו לוז'ן.‬

181
00:15:34,371 --> 00:15:35,246
‫וואו, באמת?‬

182
00:15:35,705 --> 00:15:37,290
‫זו לא מחמאה.‬

183
00:15:37,666 --> 00:15:38,625
‫הנה הרעיון.‬

184
00:15:38,750 --> 00:15:42,212
‫אשתמש באספירו כדי לנשוף‬
‫את הריח שלי למקום אחר.‬

185
00:15:42,379 --> 00:15:44,339
‫כמו פיתומות, רק עם ריחות.‬

186
00:15:52,806 --> 00:15:54,224
‫ריחנות!‬

187
00:15:56,768 --> 00:15:58,061
‫רחרחנות!‬

188
00:15:58,520 --> 00:15:59,938
‫זה רעיון טיפשי.‬

189
00:16:00,522 --> 00:16:03,191
‫אבל יתכן שיש בזה משהו.‬

190
00:16:04,234 --> 00:16:05,944
‫הזמן תם.‬

191
00:16:07,779 --> 00:16:08,989
‫תן לי את הצעיף.‬

192
00:16:09,072 --> 00:16:12,158
‫אם אלבש אותו, אריח כמוך ואמשוך את האש.‬

193
00:16:12,242 --> 00:16:13,576
‫כשהוא ינשוף אש,‬

194
00:16:13,660 --> 00:16:16,121
‫אתה וזים תברחו, כשאסיח את דעתו.‬

195
00:16:16,204 --> 00:16:20,208
‫זה הרעיון הגרוע ביותר שהיה לך.‬
‫הוא ישרוף אותך עד עפר!‬

196
00:16:21,751 --> 00:16:24,004
‫לא נכון. אני מהירה ממנו.‬

197
00:16:24,170 --> 00:16:26,297
‫וזה גם הסיכוי היחידי שלנו.‬

198
00:16:27,590 --> 00:16:30,677
‫לא התרחצתי כבר שבועיים, זה בוודאי יעזור.‬

199
00:16:36,141 --> 00:16:36,975
‫נכון?‬

200
00:16:38,852 --> 00:16:39,936
‫הנה זה בא.‬

201
00:17:03,251 --> 00:17:06,629
‫אנו מוכנים להפעיל את חומרי הנפץ, בפקודתך.‬

202
00:17:08,757 --> 00:17:09,591
‫משכו!‬

203
00:17:32,405 --> 00:17:35,075
‫מה עכשיו? ‬
‫-ההדק נותק.‬

204
00:17:36,785 --> 00:17:39,329
‫מישהו צריך לצאת לשם ולהפעיל אותם.‬

205
00:17:39,537 --> 00:17:40,371
‫אני...‬

206
00:17:41,289 --> 00:17:43,124
‫אעשה זאת בעצמי.‬

207
00:17:44,334 --> 00:17:46,252
‫אבל אמאיה, לא תשרדי.‬

208
00:17:53,635 --> 00:17:54,677
‫מה היא אמרה?‬

209
00:17:54,969 --> 00:17:57,180
‫היא אמרה שאנחנו נשרוד.‬

210
00:18:12,779 --> 00:18:14,447
‫קדימה, ריילה. קדימה.‬

211
00:18:21,204 --> 00:18:22,956
‫בן אנוש טיפש!‬

212
00:20:55,608 --> 00:20:56,442
‫הקשת הזו.‬

213
00:20:57,110 --> 00:20:57,944
‫מה אם...‬

214
00:21:02,699 --> 00:21:03,992
‫השליכי אותו.‬

215
00:21:06,369 --> 00:21:09,080
‫הוא רוצה שאני... אקיא על הדרקון?‬

216
00:21:20,883 --> 00:21:21,843
‫להשליך אותו!‬

217
00:21:23,803 --> 00:21:24,971
‫אספירו!‬

218
00:21:47,368 --> 00:21:49,370
‫זה היה מדהים!‬

219
00:21:49,912 --> 00:21:51,789
‫קרוב מדי, אבל מדהים.‬

220
00:21:52,290 --> 00:21:54,584
‫הירגע, נצרבתי רק קצת.‬

221
00:21:54,834 --> 00:21:56,294
‫שימוש יפה באספירו.‬

222
00:22:00,423 --> 00:22:02,133
‫הקשת לא תחזיק אותו לנצח.‬

223
00:22:02,258 --> 00:22:05,678
‫נסתלק מכאן, ‬
‫לפני שקרוב מדי יהפוך למאוחר מדי.‬

224
00:22:09,223 --> 00:22:12,310
‫תודה שהשאלת לי אותו. יתכן שהוא מביא מזל.‬

225
00:22:39,837 --> 00:22:41,089
‫אל תאמר נואש.‬

226
00:22:42,590 --> 00:22:43,424
‫היה סבלני.‬

227
00:22:45,635 --> 00:22:46,844
‫זמנך יגיע.‬

228
00:22:48,763 --> 00:22:50,515
‫התהליך החל בזכותך.‬

229
00:22:53,976 --> 00:22:55,645
‫הוא מסוכן מדי.‬

230
00:22:56,145 --> 00:22:58,648
‫אין די שלשלאות בחמש הממלכות‬

231
00:22:58,731 --> 00:23:00,733
‫כדי לעצור את האיום שלו.‬

232
00:23:02,402 --> 00:23:03,736
‫אז מה את מציעה?‬

233
00:23:04,570 --> 00:23:06,739
‫יש רק דרך אחת לנטרל את וירן,‬

234
00:23:06,948 --> 00:23:09,325
‫וזה לעשות אותה לצמיתות.‬

235
00:23:18,126 --> 00:23:19,544
‫מה זה אמור...‬

236
00:23:23,923 --> 00:23:25,133
‫המלך אזראן.‬

237
00:24:38,873 --> 00:24:40,875
‫תרגום כתוביות: ליאת בר-און‬