1
00:00:17,840 --> 00:00:18,960
‫עכשיו אני יודעת‬

2
00:00:19,040 --> 00:00:21,880
‫שהיו הרבה אנשים שאהבו את רובי.‬

3
00:00:23,920 --> 00:00:26,480
‫וגם אני אהבתי אותו, כי הוא היה נפלא.‬

4
00:00:31,240 --> 00:00:34,240
‫- מדי שנה בארצות הברית -‬

5
00:00:34,320 --> 00:00:38,920
‫- יותר מ-8,000 אנשים מורשעים ברצח -‬

6
00:00:40,120 --> 00:00:47,080
‫- פחות מעשרה אחוזים מהם הן נשים -‬

7
00:00:48,280 --> 00:00:55,280
‫- זה סיפורה של אסירה מספר #3018877 -‬

8
00:00:57,960 --> 00:01:00,320
‫זה לא הוגן שרובי לא פה יותר.‬

9
00:01:02,480 --> 00:01:06,680
‫הוא היה רק בן 25 וכל חייו היו לפניו.‬

10
00:01:06,760 --> 00:01:08,440
‫אבל אני קיבלתי החלטה.‬

11
00:01:10,240 --> 00:01:11,320
‫לקחתי את חייו.‬

12
00:01:13,000 --> 00:01:15,280
‫ולעולם לא אוכל לבטל את זה.‬

13
00:01:23,040 --> 00:01:26,000
‫- סדרה מקורית של NETFLIX -‬

14
00:01:27,800 --> 00:01:29,080
‫זה סיפור אמיתי.‬

15
00:01:31,400 --> 00:01:32,640
‫ככה התחלתי.‬

16
00:01:33,760 --> 00:01:36,280
‫רק רציתי למרוד, רציתי לגרום למהומה.‬

17
00:01:36,360 --> 00:01:39,120
‫הבטתי בו. נראה מי יהרוג את מי, אה?‬

18
00:01:39,200 --> 00:01:40,320
‫קיבלתי החלטה.‬

19
00:01:41,360 --> 00:01:42,600
‫לקחתי את חייו.‬

20
00:01:43,120 --> 00:01:48,440
‫זה משהו שמעולם לא התכוונתי לעשות.‬
‫הלוואי שלא הייתי עושה את זה.‬

21
00:01:52,440 --> 00:01:55,360
‫ידעתי שאצא מהמכונית הזו ‬
‫וארצח את שני הגברים האלה.‬

22
00:01:56,120 --> 00:01:59,840
‫כשהוא כרגע ברך לפניי,‬
‫אני רק זוכר שלחצתי על ההדק.‬

23
00:02:01,800 --> 00:02:04,040
‫הרגתי את שניהם.‬

24
00:02:05,520 --> 00:02:06,640
‫דקרתי אותם למוות.‬

25
00:02:16,640 --> 00:02:23,520
‫- בידיים שלה -‬

26
00:02:32,760 --> 00:02:36,600
‫- בילינגס, מונטנה -‬

27
00:02:36,680 --> 00:02:41,160
‫- מונטנה, כלא נשים -‬

28
00:02:41,320 --> 00:02:43,120
‫-אוי, לא.‬
‫-זה לא עוזר.‬

29
00:02:43,920 --> 00:02:47,840
‫את רואה, קשה לשים את זה במקום.‬
‫-כן, זה מוזר.‬

30
00:02:50,840 --> 00:02:56,360
‫- בשנת 2015 לינדזי האוגן‬
‫נטלה את חייו של חברה, רובי מאסט -‬

31
00:03:05,560 --> 00:03:07,160
‫שמי לינדזי האוגן.‬

32
00:03:07,240 --> 00:03:09,080
‫גדלתי בפורטלנד, אורגון.‬

33
00:03:09,160 --> 00:03:11,120
‫אהבתי ללכת לכנסייה.‬

34
00:03:11,560 --> 00:03:14,200
‫אהבתי ללמוד את המקרא ואהבתי לשיר.‬

35
00:03:19,760 --> 00:03:22,960
‫בתיכון נהייתי מרדנית מאוד‬

36
00:03:23,120 --> 00:03:26,880
‫והתחלתי לעשות דברים‬
‫שאולי הייתי מסרבת לעשות לפני כן.‬

37
00:03:26,960 --> 00:03:31,400
‫התחלתי לעשן מריחואנה‬
‫ולהסתובב עם כל מיני אנשים.‬

38
00:03:31,480 --> 00:03:35,360
‫- פורטלנדֿ, אורגון, העיר העתיקה -‬

39
00:03:35,480 --> 00:03:36,960
‫בערך בגיל 15‬

40
00:03:37,440 --> 00:03:39,040
‫התחלתי לברוח מהבית.‬

41
00:03:40,680 --> 00:03:44,200
‫ביליתי את שאר הזמן בפורטלנד, ברחוב.‬

42
00:03:44,280 --> 00:03:45,760
‫חייתי עם אנשים מפוקפקים.‬

43
00:03:45,840 --> 00:03:49,800
‫ועברתי מלנסות מריחואנה כמה פעמים...‬

44
00:03:51,200 --> 00:03:54,600
‫ללקיחת מתאמפטמינים עם מחט.‬

45
00:03:58,160 --> 00:03:59,800
‫ומשם זה הפך...‬

46
00:04:00,720 --> 00:04:03,200
‫להרואין, והבנתי שאני מכורה.‬

47
00:04:03,280 --> 00:04:05,640
‫הייתי בערך בת 16.‬

48
00:04:11,720 --> 00:04:15,040
‫יום אחד החלטתי לעשות בדיקת היריון.‬

49
00:04:15,640 --> 00:04:18,080
‫והתברר שאני בהיריון כבר שלושה חודשים.‬

50
00:04:18,400 --> 00:04:20,000
‫ובדיוק מלאו לי 17.‬

51
00:04:22,680 --> 00:04:24,560
‫באותו רגע השתניתי.‬

52
00:04:24,640 --> 00:04:26,080
‫הפסקתי להשתמש בסמים,‬

53
00:04:26,160 --> 00:04:27,760
‫ורציתי להיות אימא.‬

54
00:04:27,840 --> 00:04:31,000
‫רציתי להצליח, ורציתי לטפל בבני.‬

55
00:04:37,400 --> 00:04:43,240
‫- בשנת 2003,‬
‫לינדזי האוגן שבה לחיק משפחתה -‬

56
00:04:43,320 --> 00:04:48,240
‫- התנקתה מסמים והתגייסה למשמר הלאומי -‬

57
00:04:48,320 --> 00:04:54,560
‫-  בנה של לינדזי נשאר עם אימה‬
‫במהלך שירותה הצבאי -‬

58
00:04:57,880 --> 00:05:00,560
‫אהבתי את הטירונות, אהבתי את המדים.‬

59
00:05:00,640 --> 00:05:03,920
‫אהבתי את זה שיכולתי לעשות‬
‫יותר שכיבות שמיכה מהבנים.‬

60
00:05:04,000 --> 00:05:06,560
‫וזו הייתה אחת התקופות הטובות בחיי.‬

61
00:05:08,640 --> 00:05:11,680
‫פגשתי גבר בסוף שנת 2013.‬

62
00:05:12,120 --> 00:05:13,720
‫גם הוא היה בצבא.‬

63
00:05:15,440 --> 00:05:16,760
‫כמעט מייד‬

64
00:05:16,840 --> 00:05:19,000
‫הוא היה רע אליי כששתה וויסקי.‬

65
00:05:19,080 --> 00:05:22,480
‫הוא השתגע בגלל דברים לא חשובים,‬

66
00:05:22,560 --> 00:05:25,200
‫או שלא היו אמיתיים, שהוא היה ממציא.‬

67
00:05:25,280 --> 00:05:29,840
‫הוא אמר שהוא לא אהב את העבודה שלי‬
‫כי היו שם יותר מדי גברים מושכים.‬

68
00:05:29,920 --> 00:05:34,280
‫וניסיתי לומר לו שאני רגילה לזה.‬
‫ככה תמיד עבדתי,‬

69
00:05:34,360 --> 00:05:37,080
‫וזה לא משפיע עליי. אני לא שמה לב אליהם.‬

70
00:05:37,160 --> 00:05:39,520
‫אבל זה לא היה משנה. זה שיגע אותו.‬

71
00:05:46,480 --> 00:05:48,920
‫הוא היכה אותי בזמן שנהגתי כמה פעמים,‬

72
00:05:49,000 --> 00:05:51,440
‫וניסה לגרום לי לומר את מה שהוא רצה לשמוע.‬

73
00:05:51,520 --> 00:05:55,360
‫הוא רצה לשמוע אותי אומרת‬
‫שלא הייתי נאמנה לו.‬

74
00:05:59,080 --> 00:06:03,080
‫היו לילות שבהם הוא היה זורק אותי על הרצפה‬
‫ויורק עליי מזון לעוס,‬

75
00:06:03,160 --> 00:06:04,640
‫שופך לי בירה על הראש...‬

76
00:06:06,360 --> 00:06:07,440
‫אונס אותי...‬

77
00:06:08,880 --> 00:06:10,120
‫בכל מיני דרכים‬

78
00:06:10,200 --> 00:06:14,880
‫וקורא לי מטונפת,‬
‫קורא לי בשמות שאני לא אחזור עליהם.‬

79
00:06:15,880 --> 00:06:17,040
‫וזה נהיה גרוע יותר.‬

80
00:06:19,160 --> 00:06:21,640
‫אני זוכרת פעם שהוא...‬

81
00:06:27,800 --> 00:06:28,880
‫ירק עליי...‬

82
00:06:30,520 --> 00:06:31,920
‫בזמן שהייתי בשירותים.‬

83
00:06:32,000 --> 00:06:35,880
‫אז נעמדתי,‬
‫וידעתי שהוא חסם את היציאה היחידה.‬

84
00:06:35,960 --> 00:06:38,800
‫הרמתי את ידי כדי להכות בו, והוא תפס אותה.‬

85
00:06:39,160 --> 00:06:41,880
‫ואז הוא תפס את ידי השנייה, והוא מעך אותן.‬

86
00:06:42,560 --> 00:06:43,480
‫צרחתי...‬

87
00:06:44,960 --> 00:06:47,080
‫עד שהוא התחיל לחקות את הצרחות שלי.‬

88
00:06:48,040 --> 00:06:50,400
‫אז הפסקתי לצרוח והבטתי בעיניו.‬

89
00:06:51,120 --> 00:06:52,480
‫והרגשתי את ידי נשברת.‬

90
00:06:55,960 --> 00:06:56,800
‫ואז...‬

91
00:07:00,360 --> 00:07:02,600
‫הוא הכניס אותי לאחיזת חנק‬

92
00:07:03,560 --> 00:07:06,280
‫ואמרתי, "אם תעשה את זה,‬
‫בבקשה תדאג שלא אתעורר.‬

93
00:07:06,360 --> 00:07:07,960
‫כי אני לא יכולה יותר."‬

94
00:07:11,040 --> 00:07:13,240
‫והוא החזיק אותי באחיזת חנק,‬

95
00:07:14,120 --> 00:07:17,560
‫והכריח אותי להסתכל על עצמי במראה ואמר,‬
‫"תראי את עצמך מתה.״‬

96
00:07:21,360 --> 00:07:22,520
‫והכול נהיה חשוך.‬

97
00:07:24,960 --> 00:07:31,480
‫- ביוני 2015 בן זוגה של לינדזי האוגן‬
‫נכלא על כך שתקף אותה -‬

98
00:07:31,560 --> 00:07:38,560
‫- היא עזבה את המשמר הלאומי באותה שנה -‬

99
00:07:44,640 --> 00:07:48,280
‫מצאתי את עצמי בבית.‬
‫לא היה לי עם מי לדבר מלבד הכלב שלי.‬

100
00:07:49,120 --> 00:07:50,800
‫שתיתי הרבה.‬

101
00:07:51,480 --> 00:07:53,040
‫הייתי מתעוררת בבוקר ושותה.‬

102
00:07:53,120 --> 00:07:54,840
‫והייתי שותה עד שהלכתי לישון.‬

103
00:07:54,920 --> 00:07:56,360
‫ואז הייתי קמה ושותה שוב.‬

104
00:07:56,840 --> 00:07:58,280
‫הרגשתי כמו משוגעת.‬

105
00:08:08,160 --> 00:08:15,160
‫- לינדזי האוגן פגשה לראשונה את רובי מאסט‬
‫במסיבת בית באוגוסט 2015 -‬

106
00:08:23,840 --> 00:08:27,080
‫כשפגשתי את רובי‬
‫בדיוק יצאתי ממערכת יחסית קשה,‬

107
00:08:27,160 --> 00:08:31,120
‫וביוני של אותה שנה הוא יצא מגמילה.‬

108
00:08:32,040 --> 00:08:33,200
‫אבל לא ידעתי את זה.‬

109
00:08:33,480 --> 00:08:36,840
‫מה שידעתי זה שהיה לו‬‫ ‬‫חיוך יפהפה.‬

110
00:08:36,920 --> 00:08:40,480
‫הוא ישב בתוך ערימת פחיות בירה ריקות‬
‫על הרצפה,‬

111
00:08:41,160 --> 00:08:43,080
‫בלי חולצה ועם ראסטות.‬

112
00:08:43,160 --> 00:08:44,000
‫ו...‬

113
00:08:45,320 --> 00:08:47,120
‫ללא שום דאגות.‬

114
00:08:47,520 --> 00:08:49,320
‫והוא נשען אחורה על ידיו,‬

115
00:08:50,000 --> 00:08:52,120
‫ופשוט אמר, ״היי״. ו...‬

116
00:08:53,160 --> 00:08:56,080
‫היה שם מעין חיבור מיידי.‬

117
00:09:01,160 --> 00:09:04,880
‫רובי אימץ את מה שהוא קרא לו‬
‫סגנון חיים של מטייל.‬

118
00:09:06,880 --> 00:09:10,280
‫אבל הוא עשה את זה בצורה רצינית יותר מהרוב.‬

119
00:09:12,320 --> 00:09:13,920
‫הוא היה קופץ על רכבות מטען‬

120
00:09:14,000 --> 00:09:16,680
‫ונוסע לאן שהן נוסעות,‬

121
00:09:16,760 --> 00:09:18,240
‫טופס טרמפים וכל דבר כזה,‬

122
00:09:18,320 --> 00:09:21,760
‫פשוט מטייל. לא עוצר בשום מקום לזמן ארוך.‬

123
00:09:25,080 --> 00:09:27,360
‫ואמרתי, ״אני אתן לך מקום לישון בו.‬

124
00:09:27,440 --> 00:09:30,280
‫אתה לא חייב לעשות כלום,‬
‫פשוט תהיה פה כשאחזור.״‬

125
00:09:30,760 --> 00:09:34,600
‫והוא אמר, ״אני פשוט לא יכול להישאר‬
‫במקום אחד יותר. אני צריך ללכת.״‬

126
00:09:36,640 --> 00:09:38,400
‫ואמרתי, ״בסדר, אז אבוא איתך.״‬

127
00:09:48,680 --> 00:09:54,200
‫היו פעמים שהיינו בדרכים והייתי שרה לו.‬
‫הוא היה מסתכל עליי ואומר: ״אני אוהב אותך.״‬

128
00:09:55,160 --> 00:09:58,560
‫הערצתי אותו. הוא היה החבר הכי טוב שלי.‬

129
00:10:03,640 --> 00:10:06,240
‫והיו פעמים שציפיתי ממנו‬

130
00:10:06,320 --> 00:10:11,960
‫שיתייחס אליי רע, או יאשים אותי במשהו,‬
‫או שיחשוב עליי משהו רע...‬

131
00:10:14,720 --> 00:10:16,280
‫והוא לא היה עושה את זה.‬

132
00:10:18,960 --> 00:10:21,320
‫והערכתי את זה.‬

133
00:10:21,400 --> 00:10:22,760
‫אהבתי את זה כל כך.‬

134
00:10:33,000 --> 00:10:36,400
‫אבל הייתה פעם שנסענו,‬

135
00:10:36,640 --> 00:10:39,520
‫אני חושבת שהיינו במונטנה בשלב הזה, ו...‬

136
00:10:39,880 --> 00:10:42,560
‫הסתכלתי על הנוף, נהניתי, וחשבתי,‬

137
00:10:42,640 --> 00:10:44,680
‫״זה מדהים, תסתכלי מסביב".‬

138
00:10:44,760 --> 00:10:48,560
‫והוא הסתכל עליי, אחז בידי ואמר,‬

139
00:10:49,600 --> 00:10:52,760
‫״הלוואי שיכולתי פשוט להיות מאושר איתך,‬
‫אבל אני לא.‬

140
00:10:53,840 --> 00:10:54,920
‫וזה לא בגללך.״‬

141
00:10:59,440 --> 00:11:00,560
‫וזה הרס אותי.‬

142
00:11:09,800 --> 00:11:12,480
‫הוא אמר שהוא רוצה לראות‬
‫את החיים שאחרי המוות.‬

143
00:11:13,040 --> 00:11:13,960
‫כאב לו.‬

144
00:11:17,600 --> 00:11:19,880
‫הוא תמיד דיבר או עשה תנועות,‬

145
00:11:19,960 --> 00:11:21,960
‫כאילו הוא יורה לעצמו בראש.‬

146
00:11:23,080 --> 00:11:26,160
‫דיבר על איך שהוא רצה למות,‬
‫על כמה שהוא עייף.‬

147
00:11:26,240 --> 00:11:28,520
‫ואני ניסיתי להסיח את דעתו מזה.‬

148
00:11:28,800 --> 00:11:32,440
‫״רובי, אתה יותר טוב מזה.‬
‫יש לך סיבות רבות לחיות למענן.״‬

149
00:11:32,880 --> 00:11:34,360
‫לקחתי את זה אישית.‬

150
00:11:34,640 --> 00:11:37,880
‫כאילו שאני לא הספקתי לו כדי להיות מאושר.‬

151
00:11:51,320 --> 00:11:55,040
‫יום אחד הוא הסתכל עליי‬
‫ואמר שוב, ״לינדזי, אני עייף.‬

152
00:11:55,120 --> 00:11:58,240
‫אני לא רוצה לעשות את זה יותר.‬
‫אני פשוט רוצה למות.״‬

153
00:12:02,480 --> 00:12:03,320
‫אז אמרתי...‬

154
00:12:04,360 --> 00:12:07,040
‫אני מכירה דרך לעשות את זה שלא תכאב.‬

155
00:12:10,960 --> 00:12:13,600
‫אתה תהיה חסר הכרה ולא תתעורר.‬

156
00:12:16,120 --> 00:12:18,200
‫והוא הסתכל עליי והעיניים שלו נצצו,‬

157
00:12:18,280 --> 00:12:20,240
‫והוא אמר: "את תעשי את זה בשבילי?"‬

158
00:12:21,360 --> 00:12:24,480
‫ואמרתי: "רובי, אני אוהבת אותך.‬
‫אני אעשה הכול בשבילך."‬

159
00:12:26,840 --> 00:12:27,960
‫והוא אמר: "אוקיי."‬

160
00:12:32,400 --> 00:12:35,320
‫וזה שבר אותי. התפרצתי ובכיתי המון.‬

161
00:12:37,840 --> 00:12:39,560
‫והוא אמר: "לא."‬

162
00:12:39,640 --> 00:12:42,000
‫הוא לא רצה לראות אותי עצובה או בוכה.‬

163
00:12:42,080 --> 00:12:43,640
‫אז הוא חיבק אותי ואמר,‬

164
00:12:43,720 --> 00:12:47,520
‫"לא, אני מצטער. לא התכוונתי.‬
‫אל תהיי עצובה בבקשה."‬

165
00:12:47,600 --> 00:12:49,440
‫הוא חיבק אותי וישנו בלילה ההוא.‬

166
00:13:02,920 --> 00:13:05,280
‫בבוקר למוחרת התעוררתי ואמרתי,‬

167
00:13:05,760 --> 00:13:07,920
‫"סליחה שלא הצלחתי לעשות את זה אתמול.‬

168
00:13:08,520 --> 00:13:11,200
‫לא ציפיתי שתהיה מוכן כל כך."‬

169
00:13:13,240 --> 00:13:14,200
‫והוא אמר...‬

170
00:13:15,520 --> 00:13:17,680
‫"לא יכולתי לצפות ממך לעשות את זה."‬

171
00:13:20,520 --> 00:13:22,160
‫ושוב הלב שלי נשבר.‬

172
00:13:22,640 --> 00:13:24,040
‫ציפיתי שהוא יגיד,‬

173
00:13:24,640 --> 00:13:27,520
‫"לא, פשוט היינו שיכורים.‬
‫לא התכוונתי לזה." או...‬

174
00:13:28,240 --> 00:13:32,120
‫"אני שמח שלא עשית את זה, ‬
‫כי היום הזה נחמד," או משהו.‬

175
00:13:32,200 --> 00:13:33,360
‫אבל לא. הוא אמר,‬

176
00:13:33,920 --> 00:13:35,560
‫"לא יכולתי לצפות לזה ממך".‬

177
00:13:36,480 --> 00:13:38,400
‫והרגשתי ששוב אכזבתי אותו.‬

178
00:13:44,160 --> 00:13:49,960
‫- בילינגס, מונטנה -‬

179
00:13:52,640 --> 00:13:55,520
‫- "וולמארט" -‬

180
00:13:56,640 --> 00:13:59,840
‫כשהגענו לבילינגס,‬
‫ישבנו בחניה של "וולמארט".‬

181
00:14:01,960 --> 00:14:04,200
‫היה לנו יין. נהנינו מהשמש.‬

182
00:14:09,200 --> 00:14:10,520
‫חזרנו למשאית שלו,‬

183
00:14:12,280 --> 00:14:13,520
‫והוא שוב עשה תנועה‬

184
00:14:14,840 --> 00:14:17,160
‫כאילו שהוא יורה לעצמו בראש.‬

185
00:14:18,440 --> 00:14:19,280
‫ואני...‬

186
00:14:23,480 --> 00:14:26,800
‫הרגשתי שאני מאכזבת אותו שוב.‬

187
00:14:27,280 --> 00:14:29,120
‫חשבתי שהיה לנו יום נעים,‬

188
00:14:29,200 --> 00:14:31,200
‫אבל הנה, הוא שוב רוצה למות.‬

189
00:14:33,240 --> 00:14:35,480
‫ושאלתי: "זה באמת מה שאתה רוצה?"‬

190
00:14:37,400 --> 00:14:38,480
‫והוא אמר: "כן."‬

191
00:14:40,640 --> 00:14:42,040
‫ושאלתי, "אתה בטוח?"‬

192
00:14:43,280 --> 00:14:44,320
‫והוא אמר: "כן."‬

193
00:14:45,560 --> 00:14:46,800
‫אז אמרתי, "אוקיי."‬

194
00:14:55,400 --> 00:14:58,360
‫התיישבתי על הקונסולה ואמרתי לו,‬
‫"בוא לפה."‬

195
00:14:59,480 --> 00:15:01,200
‫והוא בא אליי.‬

196
00:15:01,680 --> 00:15:02,880
‫ושמתי...‬

197
00:15:04,240 --> 00:15:06,400
‫את הידיים שלי מסביב לצוואר שלו,‬

198
00:15:06,960 --> 00:15:08,840
‫והוא השפיל את הראש שלו.‬

199
00:15:21,440 --> 00:15:24,800
‫כשהתחלתי, לא חשבתי שבאמת אוכל לעשות את זה.‬

200
00:15:30,240 --> 00:15:34,360
‫לחצתי וידעתי שזה לא חזק מספיק.‬

201
00:15:38,680 --> 00:15:42,600
‫אז שמתי את היד השנייה שלי‬
‫מסביב לצוואר שלו,‬

202
00:15:43,400 --> 00:15:45,280
‫ולחצתי עד שהוא איבד את ההכרה.‬

203
00:15:49,080 --> 00:15:49,920
‫ו...‬

204
00:15:52,360 --> 00:15:53,280
‫הוא רעד.‬

205
00:15:53,680 --> 00:15:57,360
‫וחשבתי שאולי הוא מתעורר.‬
‫חשבתי שאולי הוא יעצור אותי.‬

206
00:16:03,840 --> 00:16:05,960
‫ואז הוא הפסיק לרעוד.‬

207
00:16:09,240 --> 00:16:11,240
‫וידעתי שאני חייבת ללכת.‬

208
00:16:15,480 --> 00:16:18,320
‫הכנסתי אותו לתוך הרכב.‬

209
00:16:19,760 --> 00:16:21,600
‫התחלתי לצאת מהחניה,‬

210
00:16:22,400 --> 00:16:24,680
‫והבנתי שאין לי מושג איפה אני.‬

211
00:16:26,000 --> 00:16:26,920
‫ו...‬

212
00:16:29,040 --> 00:16:30,040
‫הסתכלתי...‬

213
00:16:32,920 --> 00:16:36,080
‫הסתכלתי על רובי כי הוא תמיד ידע לאן לנסוע.‬

214
00:16:39,800 --> 00:16:41,480
‫ושאלתי, "מותק, לאן נוסעים?"‬

215
00:16:46,680 --> 00:16:48,480
‫הוא נראה כאילו הוא ישן.‬

216
00:16:49,840 --> 00:16:54,320
‫והתחלתי לחשוב כיצד אני יכולה להחזיר אותו.‬

217
00:16:54,840 --> 00:16:59,160
‫ונסעתי על הכביש ועברתי נתיבים‬
‫והגעתי למגרש חניה.‬

218
00:16:59,240 --> 00:17:02,640
‫פתחתי את חגורת הבטיחות שלו‬
‫והנחתי אותו על הקונסולה,‬

219
00:17:03,040 --> 00:17:04,440
‫והתחלתי לעשות החייאה.‬

220
00:17:04,520 --> 00:17:06,840
‫הנשמתי אותו ויכולתי לשמוע...‬

221
00:17:07,840 --> 00:17:09,800
‫משהו כמו אוויר שנכנס, שמשהו קורה.‬

222
00:17:09,880 --> 00:17:12,760
‫והתחננתי: "רובי, בבקשה, תתעורר."‬

223
00:17:14,120 --> 00:17:15,800
‫ושמעתי דפיקה על החלון.‬

224
00:17:17,360 --> 00:17:18,960
‫ומישהו אמר, "סליחה?"‬

225
00:17:20,920 --> 00:17:22,160
‫וזה היה שוטר.‬

226
00:17:25,200 --> 00:17:26,600
‫אמרתי לו: "הרגתי אותו.‬

227
00:17:30,560 --> 00:17:31,640
‫בבקשה תחזיר אותו."‬

228
00:18:00,080 --> 00:18:05,760
‫- קלירווטר, פלורידה -‬

229
00:18:09,000 --> 00:18:10,280
‫זה זמן טוב.‬

230
00:18:15,040 --> 00:18:16,400
‫זה רובי.‬

231
00:18:18,880 --> 00:18:21,480
‫שמי דורי גריסון.‬

232
00:18:22,200 --> 00:18:25,160
‫נולדתי וגדלתי בטמפה, פלורידה.‬

233
00:18:26,680 --> 00:18:28,200
‫אני אוהבת את התמונה הזאת.‬

234
00:18:29,520 --> 00:18:30,880
‫רובי היה הבן שלי.‬

235
00:18:30,960 --> 00:18:32,120
‫- את אישה מדהימה -‬

236
00:18:35,080 --> 00:18:38,680
‫הכרתי את בעלי הראשון, בוב מאסט,‬

237
00:18:39,400 --> 00:18:41,000
‫כשהייתי בת 24.‬

238
00:18:42,640 --> 00:18:44,320
‫נולד לנו בן בכור, בנג'מין.‬

239
00:18:44,720 --> 00:18:47,840
‫ואז נולד בננו השני, רובי, ב-1990.‬

240
00:18:51,760 --> 00:18:53,080
‫רובי היה ילד שמח.‬

241
00:18:53,160 --> 00:18:55,720
‫הוא אהב לבלות.‬

242
00:18:56,000 --> 00:18:59,320
‫אהבתי אותו מאוד, כמובן,‬
‫והוא היה יקר לי מאוד.‬

243
00:19:00,680 --> 00:19:05,640
‫שמי ג'ין ואני הפכתי לחלק מהמשפחה הזאת.‬

244
00:19:05,720 --> 00:19:08,000
‫במאי 1996.‬

245
00:19:11,000 --> 00:19:15,000
‫הפכתי לאביו החורג של רובי‬

246
00:19:15,440 --> 00:19:18,760
‫כשתיים עשרה שנים לפני שהם עזבו את הבית.‬

247
00:19:21,720 --> 00:19:24,240
‫ואני חושב שהיו לנו 12 שנים טובות.‬

248
00:19:30,440 --> 00:19:37,160
‫- כשרובי היה בן 18, ‬
‫הוא עזב את בית הוריו בקלירווטר -‬

249
00:19:40,960 --> 00:19:44,240
‫לא ידעתי אם אראה אותו שוב.‬
‫לא ידעתי לאן הוא הולך.‬

250
00:19:46,320 --> 00:19:49,200
‫ג'ין ואני עמדנו על הכביש ואני התמוטטתי‬

251
00:19:51,080 --> 00:19:55,040
‫בזרועותיו של ג'ין, כי חשבתי:‬
‫"לאן הוא הולך? מה הוא יעשה?"‬

252
00:20:00,960 --> 00:20:04,760
‫עברה שנה ו-24 ימים‬

253
00:20:05,320 --> 00:20:06,520
‫עד ששמענו ממנו.‬

254
00:20:09,000 --> 00:20:11,640
‫הסיבה שלא שמענו ממנו לעיתים קרובות,‬

255
00:20:12,040 --> 00:20:15,040
‫הייתה כי הוא ידע שסגנון החיים שלו‬

256
00:20:15,440 --> 00:20:17,000
‫יכאיב לנו.‬

257
00:20:17,080 --> 00:20:19,720
‫במיוחד אם הוא התקשר אלינו כשהוא שתה,‬

258
00:20:20,200 --> 00:20:23,200
‫יכולנו לזהות את זה,‬
‫והוא ידע שזה היה מעציב אותנו.‬

259
00:20:23,840 --> 00:20:25,920
‫היו כל כך הרבה דברים שלא ידענו.‬

260
00:20:31,040 --> 00:20:35,560
‫- במהלך שש השנים הבאות,‬
‫לדורי וג'ין היה קשר מועט עם רובי -‬

261
00:20:35,640 --> 00:20:41,960
‫- הם ראו אותו בפעם האחרונה בדצמבר 2014 -‬

262
00:20:44,520 --> 00:20:48,280
‫במאי הוא רשם את עצמו למכון גמילה מאלכוהול.‬

263
00:20:49,200 --> 00:20:51,240
‫דיברתי עם המשגיחים שלו.‬

264
00:20:51,640 --> 00:20:53,520
‫כולם אמרו שהוא מתקדם יפה,‬

265
00:20:54,000 --> 00:20:56,680
‫וחשבנו שנשמע ממנו כשהוא ישתחרר.‬

266
00:20:57,040 --> 00:20:58,560
‫ולא שמענו ממנו שוב.‬

267
00:20:58,640 --> 00:21:01,920
‫הדבר הבא ששמענו‬
‫היה שהוא מת ארבעה חודשים לאחר מכן.‬

268
00:21:09,480 --> 00:21:11,360
‫זה היה ה-17 בספטמבר.‬

269
00:21:11,440 --> 00:21:15,080
‫הטלפון צלצל והיא פשוט אמרה לי שרובי מת.‬
‫פשוט ככה.‬

270
00:21:17,560 --> 00:21:20,440
‫ברור שהייתי בהלם. לא יכולתי להאמין. מה?‬

271
00:21:20,680 --> 00:21:22,640
‫צעקתי וצעקתי.‬

272
00:21:22,880 --> 00:21:26,480
‫צעקתי: "רובי, תחזור!"‬

273
00:21:26,560 --> 00:21:30,000
‫כאילו שהוא יכול היה לשמוע אותי ולחזור.‬
‫צעקתי,"רובי, תחזור".‬

274
00:21:33,360 --> 00:21:37,120
‫כששמעתי שהוא נרצח, התמלאתי בכעס‬

275
00:21:37,200 --> 00:21:41,240
‫על כך שמישהו מסוגל להרוג את רובי.‬

276
00:21:41,920 --> 00:21:44,720
‫כי הוא היה בחור נחמד. הוא היה בחור טוב.‬

277
00:21:44,880 --> 00:21:47,840
‫הוא פשוט היה בחור פגוע,‬
‫וחשבתי שאולי מישהו הרג אותו‬

278
00:21:47,920 --> 00:21:51,240
‫כי הוא חשב שרובי לא שווה כלום‬
‫ושנאתי את זה.‬

279
00:21:51,320 --> 00:21:52,800
‫- אישה נכלאה בחשד לרצח -‬

280
00:21:52,880 --> 00:21:55,160
‫ואז קראתי שזו הייתה האישה הזאת.‬

281
00:21:55,240 --> 00:21:57,800
‫ובעיתון נאמר שהיא הייתה החברה שלו.‬

282
00:21:57,880 --> 00:22:02,440
‫וחשבתי: "לא. מי זו האישה הזאת?‬
‫ולמה היא הרגה את רובי?"‬

283
00:22:20,200 --> 00:22:25,880
‫- בילינגס, מונטנה -‬

284
00:22:27,320 --> 00:22:28,920
‫- משטרת בילינגס -‬

285
00:22:29,000 --> 00:22:32,200
‫לא בכל יום קורה משהו כזה בבילינגס,‬

286
00:22:32,640 --> 00:22:36,640
‫שאישה מואשמת בפשע כל כך מתועב.‬

287
00:22:36,720 --> 00:22:37,720
‫- משטרה וביה"מ -‬

288
00:22:37,800 --> 00:22:41,240
‫ולא רק זה, אלא שהיא השתמשה בידיים שלה‬

289
00:22:42,080 --> 00:22:43,480
‫לביצוע הפשע הזה.‬

290
00:22:46,440 --> 00:22:47,760
‫שמי סטיב האלם.‬

291
00:22:48,160 --> 00:22:52,480
‫אני עובד במחלקה המשטרתית של בילינגס‬
‫כאן במונטנה כ-14 שנה.‬

292
00:22:59,520 --> 00:23:02,400
‫כשהכנסתי את לינדזי לחדר החקירות‬

293
00:23:02,800 --> 00:23:06,720
‫היה לי מושג מסוים‬
‫לגבי הדרך שבה איבד רובי את חייו.‬

294
00:23:06,800 --> 00:23:10,200
‫ורק רציתי להבין מה קרה ולמה זה קרה.‬

295
00:23:12,160 --> 00:23:14,920
‫ומתי הוא התחיל לבקש ממך לסיים לו את החיים?‬

296
00:23:16,120 --> 00:23:17,480
‫לפני כשבוע.‬

297
00:23:18,320 --> 00:23:20,080
‫איך השיחה הזאת התחילה?‬

298
00:23:20,160 --> 00:23:26,880
‫שתינו הרבה יין ולא היינו שיכורים,‬
‫והוא אמר...‬

299
00:23:28,720 --> 00:23:33,040
‫"אני לא מאושר כאן. באמת שלא.‬
‫אני רק רוצה למות. אני רק רוצה להיעלם."‬

300
00:23:33,120 --> 00:23:34,120
‫ואמרתי: "תראה,‬

301
00:23:36,400 --> 00:23:39,160
‫אני בחורה גדולה וחזקה,‬

302
00:23:39,240 --> 00:23:41,800
‫אני יכולה להרוג אותך בלי שזה יכאב.‬

303
00:23:41,880 --> 00:23:43,000
‫אני מבטיחה.‬

304
00:23:44,720 --> 00:23:46,520
‫ואם זה מה שאתה באמת רוצה,‬

305
00:23:46,600 --> 00:23:48,480
‫אני אוהבת אותך ואתן לך את זה."‬

306
00:23:48,840 --> 00:23:52,800
‫עד המקרה הזה, שמעתי לעיתים רחוקות,‬
‫אם בכלל, ‬

307
00:23:52,880 --> 00:23:55,720
‫על כך שמישהו מבקש ממישהו אחר להרוג אותו.‬

308
00:23:55,800 --> 00:23:59,280
‫אני עוסק בזה זמן רב.‬
‫אם מישהו רוצה לסיים את חייו,‬

309
00:23:59,360 --> 00:24:02,640
‫יש דרכים רבות אחרות לעשות את זה.‬

310
00:24:04,000 --> 00:24:07,320
‫בואי נחזור לבוקר הזה.‬

311
00:24:07,920 --> 00:24:12,440
‫על מה דיברתם כששכבתם על הקרקע‬
‫בחניון של "וולמארט" מאחורי הרכב?‬

312
00:24:12,520 --> 00:24:15,880
‫שום דבר. דיברנו על לקנות עוד אלכוהול.‬

313
00:24:16,240 --> 00:24:18,200
‫כן? סתם פטפטתם?‬
‫-כן.‬

314
00:24:18,280 --> 00:24:20,000
‫פשוט בילינו ועשינו...‬

315
00:24:20,080 --> 00:24:23,160
‫אז לפי העדות של לינדזי בשלב הזה,‬

316
00:24:23,240 --> 00:24:26,400
‫הם שיכורים ומדברים על כמה הכול טוב.‬

317
00:24:26,480 --> 00:24:29,240
‫ופתאום, לאחר כמה דקות, אנחנו בתוך הרכב.‬

318
00:24:29,320 --> 00:24:33,000
‫ופתאום, לדבריה, רובי אומר שהוא לא מאושר.‬

319
00:24:33,080 --> 00:24:35,880
‫הוא רוצה למות, והוא רוצה שהיא תהרוג אותו.‬

320
00:24:35,960 --> 00:24:37,440
‫שוב, זה פשוט לא הגיוני.‬

321
00:24:37,520 --> 00:24:38,760
‫תראי לי מה עשית.‬

322
00:24:38,880 --> 00:24:41,840
‫החזקתי אותו באחיזת חנק, ככה...‬
‫-בסדר.‬

323
00:24:42,320 --> 00:24:45,040
‫עד שהוא התחיל לפרכס קצת.‬

324
00:24:45,120 --> 00:24:47,480
‫ואז הוא התעלף. וחשבתי, ״בסדר.״‬

325
00:24:47,920 --> 00:24:49,520
‫וכשהוא התעלף,‬

326
00:24:49,600 --> 00:24:52,080
‫נעמדתי לפניו ותפסתי את האף והפה שלו‬

327
00:24:52,160 --> 00:24:54,360
‫וסגרתי לו את הפה.‬
‫-בסדר.‬

328
00:24:56,840 --> 00:24:59,400
‫ויצא לו קצת קצף מהפה.‬

329
00:24:59,480 --> 00:25:02,160
‫חשבתי שהוא מת, ועזבתי אותו.‬

330
00:25:02,240 --> 00:25:03,440
‫והוא פירכס עוד קצת.‬

331
00:25:03,520 --> 00:25:07,320
‫ושאלתי, ״רובי, אתה באמת רוצה שאעשה את זה?‬
‫כי אני לא רוצה.״‬

332
00:25:07,720 --> 00:25:10,000
‫והוא החזיר את היד שלי.‬

333
00:25:10,400 --> 00:25:12,840
‫ואמרתי, ״בסדר...״‬

334
00:25:14,400 --> 00:25:16,400
‫זה שקר מוחלט.‬

335
00:25:18,440 --> 00:25:23,640
‫אם תקשיב לסרטון מקרוב היטב,‬
‫היא אומרת שהוא תפס לה את היד‬

336
00:25:23,720 --> 00:25:25,800
‫ושם אותה על הפה שלו.‬

337
00:25:26,240 --> 00:25:27,760
‫אם אתה חסר הכרה,‬

338
00:25:28,160 --> 00:25:32,000
‫אין לך את היכולת לתפוס מישהו‬

339
00:25:32,080 --> 00:25:33,840
‫להחזיר את היד שלהם לפה שלך.‬

340
00:25:34,280 --> 00:25:35,840
‫אין סיכוי שזה קרה.‬

341
00:25:36,400 --> 00:25:41,760
‫כל מה שהיא עושה לו כרגע,‬
‫הוא בידיים שלה. זה הכול, נקודה.‬

342
00:25:42,720 --> 00:25:46,200
‫מה תכננת לעשות עם גופתו של רובי?‬

343
00:25:51,440 --> 00:25:54,440
‫התקשיתי עם זה, כלומר, אתה יודע.‬

344
00:25:54,520 --> 00:25:56,640
‫התקשיתי עם הכול.‬

345
00:25:56,720 --> 00:25:58,800
‫אבל חשבתי שאמצא...‬

346
00:25:59,360 --> 00:26:02,560
‫אזור ללא אנשים ואזרוק אותו שם. כלומר...‬

347
00:26:03,120 --> 00:26:05,400
‫אז לאחר שנטלה את חייו של רובי.‬

348
00:26:05,680 --> 00:26:09,280
‫היא חיפשה מקום לקבור אותו, לזרוק אותו.‬

349
00:26:09,360 --> 00:26:13,400
‫ומהעדות שלה נראה שזה הטריד אותה מאוד.‬

350
00:26:13,680 --> 00:26:15,720
‫ואז היא תחזור לוושינגטון‬

351
00:26:15,800 --> 00:26:17,960
‫ותתנהג כאילו מעולם לא הכירה את רובי.‬

352
00:26:18,240 --> 00:26:22,480
‫זה מראה לך כמה היא אהבה את רובי.‬

353
00:26:23,120 --> 00:26:24,320
‫היא לא אהבה את רובי.‬

354
00:26:24,800 --> 00:26:27,280
‫אחרת היא לעולם לא הייתה עושה דבר כזה.‬

355
00:26:29,120 --> 00:26:32,040
‫אפילו אם הוא התחנן בפנייך, למה עשית את זה?‬

356
00:26:32,520 --> 00:26:36,960
‫אנחנו בשלב שבו הריאיון למעשה הופך לחקירה.‬

357
00:26:37,040 --> 00:26:40,120
‫והייתי המום מהדבר הבא שיצא מפיה.‬

358
00:26:40,200 --> 00:26:41,760
‫זה העניין, לינדזי.‬

359
00:26:41,880 --> 00:26:44,760
‫אני עושה את זה הרבה זמן, בסדר?‬

360
00:26:45,280 --> 00:26:46,760
‫אני מאמין לאיך שזה קרה.‬

361
00:26:47,160 --> 00:26:48,720
‫אני מאמין שטיילתם.‬

362
00:26:49,920 --> 00:26:53,400
‫אני לא מאמין שהוא לא היה מאושר והתחנן ש...‬

363
00:26:53,480 --> 00:26:56,800
‫לא, זה בדיוק מה שקרה.‬

364
00:26:56,880 --> 00:26:57,920
‫אבל כן...‬

365
00:27:02,800 --> 00:27:05,320
‫האמת היא שפשוט רציתי להרוג מישהו במו ידיי.‬

366
00:27:05,400 --> 00:27:07,440
‫זה נשמע לי יותר הגיוני.‬

367
00:27:07,880 --> 00:27:09,880
‫זה היה מזעזע ממש.‬

368
00:27:10,360 --> 00:27:14,680
‫אף אחד לא אמר לי את זה בריאיון לפני כן.‬

369
00:27:15,080 --> 00:27:19,960
‫אז פשוט רצית לדעת מה ההרגשה‬
‫להרוג מישהו במו ידייך?‬

370
00:27:20,880 --> 00:27:22,120
‫בערך, אבל לא.‬
‫-בסדר.‬

371
00:27:22,200 --> 00:27:26,160
‫הוא גם ביקש ממני.‬
‫-חכי רגע, לפי הסדר, מתוקה.‬

372
00:27:26,440 --> 00:27:28,840
‫אתה מצייר אותי בתור רעה.‬
‫-בכלל לא.‬

373
00:27:28,920 --> 00:27:30,760
‫אני לא הרעה.‬
‫-אני קראתי לך רעה?‬

374
00:27:30,840 --> 00:27:32,240
‫לא.‬
‫-את באזיקים?‬

375
00:27:32,320 --> 00:27:35,080
‫לא.‬
‫-האם הבאתי עוד חמישה חבר׳ה‬

376
00:27:35,160 --> 00:27:36,560
‫כי אני מת מפחד ממך?‬

377
00:27:36,640 --> 00:27:38,440
‫אתה צריך. אני צוחקת.‬

378
00:27:39,120 --> 00:27:40,280
‫לא.‬
‫-את מבינה?‬

379
00:27:40,360 --> 00:27:42,560
‫אני יודעת.‬
‫-בסדר. אז בדיוק אמרת‬

380
00:27:42,640 --> 00:27:47,480
‫שרצית לדעת מה ההרגשה‬
‫להרוג מישהו במו ידייך.‬

381
00:27:47,920 --> 00:27:50,000
‫מה גרם לך לחשוב ככה?‬

382
00:27:50,080 --> 00:27:52,920
‫בגלל חוויות עבר, או מה?‬

383
00:27:53,400 --> 00:27:55,440
‫הארוס אחרון שלי‬

384
00:27:55,520 --> 00:27:57,080
‫שבר לי ככה את היד.‬

385
00:27:57,160 --> 00:27:59,640
‫ואז הוא... אתה מבין?‬

386
00:28:01,160 --> 00:28:05,680
‫בדיוק כמו שעשיתי לרובי, וחנק אותי.‬
‫אני זוכרת שהתעוררתי על הרצפה‬‫,‬

387
00:28:05,760 --> 00:28:10,640
‫וזה היה כאילו היית מתחת למים,‬
‫אבל לא הייתי. ידעתי שהוא חונק אותי, ו...‬

388
00:28:12,080 --> 00:28:14,720
‫ואני מניחה שרציתי להחזיר.‬

389
00:28:14,800 --> 00:28:17,240
‫אבל לא למישהו מתוק כמו רובי.‬

390
00:28:17,320 --> 00:28:20,440
‫הוא פשוט רצה שזה יקרה. אז אני...‬

391
00:28:21,000 --> 00:28:23,680
‫אני מניחה שראיתי הזדמנות.‬
‫-בסדר.‬

392
00:28:26,880 --> 00:28:28,840
‫״ראיתי הזדמנות.״‬

393
00:28:28,920 --> 00:28:30,640
‫זה כל הסיפור.‬

394
00:28:31,720 --> 00:28:33,800
‫הזדמנות מושלמת, הוא לא ילחם.‬

395
00:28:33,880 --> 00:28:36,360
‫אנחנו במיקום לא ידוע, איש לא מכיר אותנו.‬

396
00:28:36,640 --> 00:28:38,840
‫אני רוצה ומוכנה. בוא נגמור עם זה.‬

397
00:28:38,920 --> 00:28:41,200
‫אני רוצה לקחת חיים של מישהו.‬

398
00:28:41,640 --> 00:28:47,160
‫במילים שלה. אי אפשר להתווכח‬
‫עם מה שלינדזי אומרת במילים שלה בווידאו.‬

399
00:28:52,160 --> 00:28:55,680
‫אני חושב שלינדזי מנסה להציג את עצמה‬

400
00:28:55,760 --> 00:28:59,280
‫בצורה שתמעיט ממי שהיא באמת.‬

401
00:29:02,400 --> 00:29:07,320
‫היא רוצחת בזדון, בכוונה תחילה.‬

402
00:29:12,200 --> 00:29:18,880
‫- לינדזי האוגן לא כפרה באשמה‬
‫ונשפטה ל-60 שנות מאסר -‬

403
00:29:23,680 --> 00:29:29,440
‫- קלירווטר, פלורידה -‬

404
00:29:33,520 --> 00:29:34,880
‫בואו נראה מה יש פה.‬

405
00:29:34,960 --> 00:29:37,480
‫יש טלפון בשעה שבע,‬

406
00:29:37,560 --> 00:29:39,600
‫זו השעה תשע.‬
‫-כתוב 07:00?‬

407
00:29:39,920 --> 00:29:41,440
‫כן, הנה, 07:00.‬
‫-הבנתי.‬

408
00:29:41,520 --> 00:29:43,000
‫זה 09:00 אצלנו.‬

409
00:29:43,080 --> 00:29:45,840
‫אה, כי יש שתיים.‬
‫-כן, שתי שיחות ברצף.‬

410
00:29:46,760 --> 00:29:49,520
‫דורי ואני משרתים בכלא‬

411
00:29:49,600 --> 00:29:54,120
‫לפחות 14 שנים, ורוב האסירים שפגשנו‬

412
00:29:54,960 --> 00:29:58,640
‫הם לא אותו אדם שהיו לפני שנכנסו לכלא.‬

413
00:29:58,720 --> 00:30:00,080
‫אז יש לנו חמלה‬

414
00:30:00,920 --> 00:30:06,160
‫כלפי האנשים שאיבדו את חירותם עקב טיפשותם,‬

415
00:30:06,240 --> 00:30:07,840
‫בחירותיהם הגרועות.‬

416
00:30:08,320 --> 00:30:10,520
‫בוא נהיה בשקט, כי היא יכולה להתחבר.‬

417
00:30:10,600 --> 00:30:11,840
‫היי.‬
‫-היי, חבר׳ה.‬

418
00:30:11,920 --> 00:30:13,920
‫היי. היית טובה.‬

419
00:30:14,000 --> 00:30:15,520
‫אז את...‬
‫-בסדר.‬

420
00:30:15,600 --> 00:30:16,960
‫עזבת מוקדם?‬

421
00:30:17,720 --> 00:30:21,080
‫לא, כולנו עזבנו באותו זמן,‬
‫אבל היה מישהו בטלפון,‬

422
00:30:21,160 --> 00:30:22,520
‫אז יצאתי להליכה.‬
‫-יופי.‬

423
00:30:22,600 --> 00:30:24,800
‫אז לא החמצת כלום?‬
‫-לא.‬

424
00:30:24,880 --> 00:30:28,840
‫אני אצטרך לדווח עלייך, לינדזי.‬
‫איחרת בחמישים שניות.‬

425
00:30:29,440 --> 00:30:31,560
‫אוי לא.‬
‫-כן, את צריכה לעבוד על זה.‬

426
00:30:31,640 --> 00:30:33,840
‫כן, את ממש משתפרת, אני יודע.‬

427
00:30:35,360 --> 00:30:36,520
‫האמת היא,‬

428
00:30:36,600 --> 00:30:40,720
‫בכנות, בשישי, כשדורי התקשתה עם המחשב,‬

429
00:30:40,800 --> 00:30:42,240
‫איחרתי בערך ב-30 שניות.‬

430
00:30:43,160 --> 00:30:45,800
‫ולא ידעתי.‬
‫-באמת? ועכשיו את מתוודה?‬

431
00:30:46,760 --> 00:30:48,760
‫כן.‬
‫-אז ספרי לנו.‬

432
00:30:48,840 --> 00:30:51,320
‫איך היה סוף השבוע שלך?‬
‫-היה מדהים.‬

433
00:30:51,400 --> 00:30:53,760
‫בתור הבחורה החדשה במקהלה, אני ממש נהנית.‬

434
00:30:53,840 --> 00:30:55,520
‫הצלחתי לסלוח ללינדזי‬

435
00:30:55,920 --> 00:31:00,680
‫כי אני יודעת שאלוהים סולח לי.‬
‫-הלכנו להתנדב וביקשנו לשיר ביחד.‬

436
00:31:00,760 --> 00:31:02,440
‫להיאחז בדברים‬

437
00:31:02,520 --> 00:31:06,760
‫יכול לגרום לטינה רבה בתוכנו,‬
‫וזה יכול להרוס אותנו.‬

438
00:31:08,000 --> 00:31:11,320
‫למה שלא תשירי לנו עכשיו? תוכלי לעשות זאת?‬

439
00:31:12,000 --> 00:31:14,440
‫בסדר.‬
‫-לא שמעתי את זה הרבה זמן.‬

440
00:31:15,320 --> 00:31:18,160
‫״כמה פעמים‬

441
00:31:19,040 --> 00:31:22,720
‫חשתי את הבושה‬

442
00:31:23,400 --> 00:31:29,480
‫שבחטאיי הקוראים לי בשמי‬

443
00:31:30,000 --> 00:31:33,560
‫אם תקדיש זמן ותאזין‬

444
00:31:34,160 --> 00:31:37,880
‫תשמע זאת גם אתה‬

445
00:31:38,600 --> 00:31:40,400
‫חטאיך נסלחו‬

446
00:31:41,000 --> 00:31:44,360
‫ואתה שלם‬

447
00:31:45,480 --> 00:31:47,800
‫לא אשם״‬

448
00:31:49,680 --> 00:31:50,560
‫אמן.‬

449
00:31:50,640 --> 00:31:52,120
‫- כנסיית "סאנקוסט" -‬

450
00:31:52,200 --> 00:31:56,240
‫תודה, לינדזי. אנחנו אוהבים לשמוע אותך שרה,‬
‫ובואי ניפרד.‬

451
00:31:56,320 --> 00:31:59,040
‫אוהבים אותך. ביי.‬
‫-תתקשרי מתי שתרצי. ביי.‬

452
00:32:02,680 --> 00:32:06,160
‫אני חושב שזה חשוב להעביר את המסר‬

453
00:32:06,520 --> 00:32:09,920
‫לגבי מחילה. לתת ולקבל מחילה.‬

454
00:32:12,880 --> 00:32:16,040
‫- עשרה חודשים לאחר רצח בנם -‬

455
00:32:16,120 --> 00:32:19,520
‫- דורי וג׳ין כתבו ללינדזי שהם סולחים לה -‬

456
00:32:20,840 --> 00:32:23,200
‫- מדוע לסלוח? -‬

457
00:32:23,320 --> 00:32:26,400
‫אני חושב שהמחילה שלנו בהתחלה‬
‫הייתה אמיתית.‬

458
00:32:26,600 --> 00:32:29,920
‫אני חושב שמה שלא היה לנו בהתחלה,‬
‫ומה שאתה רואה עכשיו,‬

459
00:32:30,000 --> 00:32:32,040
‫הוא אהבה כלפיה לינדזי.‬

460
00:32:32,120 --> 00:32:35,360
‫איך אפשר? כפי שאמרתי במכתב הראשון שלי,‬

461
00:32:35,440 --> 00:32:38,120
‫לרוב אני פותח את המכתב‬
‫במילים ״לינדזי היקרה,״‬

462
00:32:38,680 --> 00:32:41,280
‫אבל אני בהחלט לא חושב שאת יקרה,‬

463
00:32:41,520 --> 00:32:42,720
‫לאחר מה שעשית.‬

464
00:32:43,280 --> 00:32:46,960
‫אבל זמן לא רב לאחר שהתחלנו להתכתב‬

465
00:32:47,440 --> 00:32:49,280
‫יכולתי לומר, ״לינדזי היקרה.״‬

466
00:32:49,360 --> 00:32:51,800
‫לא ציפיתי שזה יגיע כל כך רחוק.‬

467
00:32:51,880 --> 00:32:54,080
‫וחשבתי, בסדר,‬

468
00:32:54,640 --> 00:32:56,880
‫האדם היקר הזה מצטער.‬

469
00:32:57,200 --> 00:32:59,240
‫היא תשלם על זה בכלא.‬

470
00:32:59,320 --> 00:33:01,440
‫אבל ההתכתבות המשיכה, עד עכשיו.‬

471
00:33:03,920 --> 00:33:05,920
‫- בעשרה ביוני, 2017 -‬

472
00:33:06,000 --> 00:33:10,960
‫- ביקרו דורי וג׳ין את לינדזי במונטנה -‬

473
00:33:15,680 --> 00:33:18,680
‫הלוואי שכולכם יכולתם להיות שם‬
‫כשדורי פגשה את לינדזי.‬

474
00:33:19,400 --> 00:33:22,720
‫היינו בחדר, באזור של הביקורים.‬
‫הם פינו אותו בשבילנו.‬

475
00:33:22,800 --> 00:33:26,200
‫לינדזי נכנסת. שמענו את הצעדים שלה במסדרון.‬

476
00:33:26,280 --> 00:33:27,280
‫הדלת נפתחת.‬

477
00:33:27,640 --> 00:33:31,760
‫היא נכנסת. היא הולכת לעבר דורי,‬
‫דורי הולכת אליה.‬

478
00:33:31,840 --> 00:33:33,200
‫ולינדזי אומרת,‬

479
00:33:33,280 --> 00:33:35,560
‫״אני כל כך מצטערת.״‬

480
00:33:36,120 --> 00:33:37,200
‫ודורי אומרת,‬

481
00:33:37,280 --> 00:33:41,080
‫״אני סולחת לך, לינדזי.‬
‫אני סולחת לך. אני אוהבת אותך.״‬

482
00:33:41,360 --> 00:33:42,400
‫והן התחבקו.‬

483
00:33:45,320 --> 00:33:48,200
‫אני כל כך מצטערת.‬
‫-לינדזי, אני אוהבת אותך.‬

484
00:33:50,440 --> 00:33:51,880
‫זה היה נהדר.‬

485
00:33:51,960 --> 00:33:56,440
‫ואז דורי ידעה שהסליחה שלה אמיתית.‬

486
00:33:56,640 --> 00:33:57,960
‫האהבה הייתה אמיתית.‬

487
00:33:58,040 --> 00:34:03,000
‫אני חייבת לומר שלינדזי הביאה לי הרבה שמחה,‬

488
00:34:03,600 --> 00:34:05,040
‫בדרך שבה הגיבה.‬

489
00:34:11,880 --> 00:34:14,360
‫האדם שלקח את חיי בני,‬

490
00:34:17,360 --> 00:34:20,120
‫כשהיא אומרת ״אני כל כך מצטערת,״‬

491
00:34:20,360 --> 00:34:22,480
‫ומקבלת את המחילה שלנו.‬

492
00:34:22,920 --> 00:34:26,400
‫היא היוותה לי דוגמה‬
‫לדרך שבה אני צריכה להתנהג עם המושיע שלי,‬

493
00:34:26,520 --> 00:34:28,080
‫אשר סולח לי.‬

494
00:34:43,320 --> 00:34:50,000
‫- בילינגס, מונטנה -‬

495
00:34:54,080 --> 00:34:57,400
‫- משטרה עירונית ובית המשפט -‬

496
00:35:00,960 --> 00:35:01,800
‫הנה זה.‬

497
00:35:04,040 --> 00:35:10,680
‫- הבלש סטיב האלם חקר את הנסיבות‬
‫שהובילו לרציחתו של רובי -‬

498
00:35:20,440 --> 00:35:23,480
‫- לפני שהגיעו לבילינגס‬
‫רובי ולינדזי נפגשו עם חברים -‬

499
00:35:23,560 --> 00:35:28,680
‫אז ביום שישי אחה״צ‬
‫היית במיזולה עם רובי, רוברט מאסט, ‬

500
00:35:28,760 --> 00:35:30,960
‫והבחורה שאיתו, לינדזי.‬

501
00:35:31,840 --> 00:35:33,040
‫היא הייתה מלחיצה.‬

502
00:35:33,120 --> 00:35:35,080
‫אין ספק ששניהם שתו.‬

503
00:35:35,880 --> 00:35:38,760
‫היא הייתה ממש דלוקה עליו.‬

504
00:35:38,840 --> 00:35:40,960
‫היא כאילו אמרה, ״אני מאוהבת ברובי.‬

505
00:35:41,040 --> 00:35:43,560
‫הוא ממש חשוב לי. אני ממש אוהבת אותו.״‬

506
00:35:44,080 --> 00:35:46,440
‫אבל הם לא הכירו הרבה זמן.‬

507
00:35:49,720 --> 00:35:55,320
‫- לינדזי פגשה את רובי ב-20 באוגוסט, 2015 -‬

508
00:35:55,400 --> 00:36:00,520
‫- היא הרגה אותו ב-15 בספטמבר -‬

509
00:36:00,600 --> 00:36:07,600
‫- הם הכירו 26 ימים -‬

510
00:36:10,680 --> 00:36:13,000
‫אתה מכיר מישהי ארבעה שבועות,‬

511
00:36:13,200 --> 00:36:15,680
‫ופתאום אתה אומר, ״את יודעת מה?‬

512
00:36:16,160 --> 00:36:19,720
‫אני מכיר אותך חודש.‬
‫את נראית לי בחורה נחמדה.‬

513
00:36:20,840 --> 00:36:23,320
‫אני לא רוצה לחיות יותר. תוכלי להרוג אותי?״‬

514
00:36:23,400 --> 00:36:26,360
‫זה לא... אין מצב. זה לא קרה ככה.‬

515
00:36:28,480 --> 00:36:32,720
‫הוא דיבר הרבה על האקסית שלו,‬
‫קייט, חברה משותפת שלנו.‬

516
00:36:33,560 --> 00:36:35,760
‫ונראה שזה עצבן אותה.‬

517
00:36:35,840 --> 00:36:37,200
‫הם היו ביחד שנים,‬

518
00:36:37,280 --> 00:36:40,640
‫והקשר היה ממש חזק,‬
‫למרות שהם בילו זמן בנפרד.‬

519
00:36:41,120 --> 00:36:43,720
‫זו הייתה הנקודה, שהוא מתגעגע לקייט.‬

520
00:36:43,800 --> 00:36:46,640
‫זה היה ברור. הוא המשיך לדבר עליה.‬

521
00:36:47,080 --> 00:36:49,600
‫ונראה שזה הרגיז את לינדזי.‬

522
00:36:49,960 --> 00:36:52,440
‫למה לדעתך רובי היה עם הלינדזי הזו?‬

523
00:36:54,720 --> 00:36:57,160
‫לא יודעת. היה לה רכב, זה היה טרמפ.‬

524
00:36:58,400 --> 00:37:00,520
‫הם רצו לנסוע צפון מזרחה,‬

525
00:37:00,600 --> 00:37:02,480
‫ואני יודעת ששם קייט הייתה.‬

526
00:37:02,560 --> 00:37:06,160
‫אולי היה לו מניע נסתר‬
‫ואולי היא הבינה את זה.‬

527
00:37:09,880 --> 00:37:12,720
‫הקנאה בתוכה. הידיעה...‬

528
00:37:13,480 --> 00:37:16,120
‫שהיא אהבה את רובי יותר משהוא אהב אותה.‬

529
00:37:16,280 --> 00:37:17,600
‫אם הוא בכלל אהב אותה.‬

530
00:37:18,160 --> 00:37:21,040
‫והוא השתמש בה כדי לחזור לאהבת חייו, קייט.‬

531
00:37:21,120 --> 00:37:24,120
‫אני חושב שזה היה כמו שמן למדורה.‬

532
00:37:24,680 --> 00:37:28,040
‫והתנאים הבשילו באותו חניון של "וולמארט"‬

533
00:37:28,120 --> 00:37:29,480
‫בבילינגס, מונטנה.‬

534
00:37:45,960 --> 00:37:50,440
‫- אביו, אימו החורגת, אחיו,‬
‫אחיותיו החורגות וחבריו של רובי -‬

535
00:37:50,520 --> 00:37:53,160
‫- סירבו להשתתף בסרט -‬

536
00:37:53,240 --> 00:38:00,160
‫- רבים מהם התנגדו לכך‬
‫שלרוצחת תינתן במה פומבית -‬

537
00:38:00,240 --> 00:38:06,160
‫- חלקם האמינו שדורי וג׳ין‬
‫מנצלים את מותו של רובי -‬

538
00:38:06,240 --> 00:38:09,040
‫- לתועלתם האישית -‬

539
00:38:16,360 --> 00:38:18,200
‫כשאחרים אמרו לי,‬

540
00:38:18,280 --> 00:38:21,880
‫״לעולם לא אוכל לסלוח למישהו‬
‫שהרג את הילד שלי,"‬

541
00:38:21,960 --> 00:38:25,240
‫הרגשתי שהם אומרים זאת כאילו בגדתי בו.‬

542
00:38:29,160 --> 00:38:35,520
‫ואני מבינה אנשים שקשה להם לסלוח,‬
‫וכאלה שלא סלחו ללינדזי.‬

543
00:38:35,920 --> 00:38:40,960
‫אנחנו בטוחים יותר מכל דבר אחר‬

544
00:38:41,040 --> 00:38:43,280
‫שמה שרובי היה רוצה שנעשה‬

545
00:38:43,640 --> 00:38:44,800
‫הוא לסלוח ללינדזי.‬

546
00:38:44,880 --> 00:38:50,120
‫אני יודע שיש כמה שמפקפקים‬
‫בכך שלינדזי כנה לגמרי,‬

547
00:38:50,200 --> 00:38:54,880
‫לי אין בעיה לקבל את סיפורה של לינדזי.‬

548
00:38:55,480 --> 00:39:01,080
‫בשורה התחתונה,‬
‫נגיד שהיו כוונה פלילית ותכנון מראש וכולי,‬

549
00:39:01,640 --> 00:39:04,240
‫אני עדיין מאמין שעלינו לסלוח לה.‬

550
00:39:10,400 --> 00:39:14,800
‫היא הייתה צריכה לקחת אותו לבית חולים,‬
‫והוא היה צריך לקבל שם עזרה.‬

551
00:39:15,600 --> 00:39:19,120
‫אני יודעת את זה, ג׳ין יודע את זה,‬
‫היא יודעת את זה.‬

552
00:39:19,200 --> 00:39:20,720
‫היא אמרה לנו את זה.‬

553
00:39:20,800 --> 00:39:23,480
‫אבל אני לא מתרצת תירוצים למה שעשתה.‬

554
00:39:23,720 --> 00:39:24,880
‫אני פשוט יודעת‬

555
00:39:25,600 --> 00:39:27,440
‫שהישועה אמיתית.‬

556
00:39:28,280 --> 00:39:31,320
‫- סכנה, אין להאכיל או להטריד -‬

557
00:39:32,240 --> 00:39:35,200
‫אנו מאמינים שהאדם שלינדזי נהיית,‬

558
00:39:35,760 --> 00:39:38,000
‫החיים שהיא חיה,‬

559
00:39:38,240 --> 00:39:40,880
‫עוזרים לתת משמעות לחייו של רובי.‬

560
00:39:41,160 --> 00:39:45,240
‫ובכך אני מניח שאפשר לומר‬
‫שזה עוזר לתת משמעות למותו של רובי.‬

561
00:39:50,920 --> 00:39:56,080
‫- הסגת גבול אסורה -‬

562
00:39:58,320 --> 00:40:00,400
‫אנשים שומעים את הסיפור,‬

563
00:40:00,600 --> 00:40:04,720
‫והם חושבים שדורי אולי פוגעת בזיכרון בנה,‬

564
00:40:04,800 --> 00:40:06,760
‫או לא מכבדת אותו,‬

565
00:40:07,160 --> 00:40:08,720
‫בחברות שלה איתי.‬

566
00:40:12,400 --> 00:40:17,160
‫ואני מבינה מה גורם להם לחשוב כך.‬
‫אני יודעת שקשה לתפוס את זה.‬

567
00:40:21,960 --> 00:40:26,320
‫אבל אני לא יכולה שלא לחשוב‬
‫שזה מה שרובי היה רוצה.‬

568
00:40:30,040 --> 00:40:31,960
‫- במדינת מונטנה -‬

569
00:40:32,040 --> 00:40:38,120
‫- אסירים זכאים לשחרור על תנאי‬
‫לאחר שריצו רבע מתקופת מאסרם -‬

570
00:40:39,320 --> 00:40:44,840
‫- תמיכת משפחת הקורבן נלקחת בחשבון‬
‫על ידי ועדת השחרור -‬

571
00:40:44,920 --> 00:40:50,360
‫- לינדזי האוגן תהיה זכאית‬
‫לשחרור על תנאי בשנת 2030 -‬

572
00:40:55,280 --> 00:41:00,960
‫אני מניחה שמערכת היחסים שלי עם דורי וג׳ין‬
‫יכולה להתפרש כניצול עבור השחרור שלי,‬

573
00:41:01,040 --> 00:41:05,040
‫אבל אני לא חושבת על זה.‬

574
00:41:05,440 --> 00:41:08,080
‫האם אני מקווה להשתחרר יום אחד? בהחלט.‬

575
00:41:08,600 --> 00:41:12,800
‫אבל אני מאמינה‬
‫שאלוהים שם אותי כאן מסיבה מסוימת.‬

576
00:41:12,880 --> 00:41:19,120
‫ואם הוא רוצה שאשאר כאן כל 60 השנים,‬
‫אשאר כאן.‬

577
00:41:19,200 --> 00:41:21,680
‫- הסגת גבול אסורה -‬

578
00:41:21,760 --> 00:41:23,920
‫- העובר על החוק יועמד לדין -‬

579
00:41:31,520 --> 00:41:37,560
‫אני לא חושבת שרגשותיו של רובי כלפיי‬
‫היו חזקים כמו הרגשות שלי אליו.‬

580
00:41:38,320 --> 00:41:39,400
‫בקושי הכרתי אותו.‬

581
00:41:40,880 --> 00:41:44,680
‫דיברנו הרבה והיינו מאוד קרובים,‬

582
00:41:44,760 --> 00:41:46,360
‫אבל לא הכרתי...‬

583
00:41:48,200 --> 00:41:51,120
‫את אימא שלו, או שהיה לו אבא חורג.‬

584
00:41:51,200 --> 00:41:53,600
‫כשהחלתי לבלות עם רובי.‬

585
00:41:53,680 --> 00:41:58,000
‫הוא דיבר על לעבוד בקציר הסלק ולחזור לקייט.‬

586
00:41:58,080 --> 00:42:02,120
‫ופגשנו חברים של רובי בדרך במיזולה,‬

587
00:42:02,200 --> 00:42:04,840
‫כמה ימים לפני הרצח,‬

588
00:42:04,920 --> 00:42:08,240
‫וכולם דיברו על קייט בחמימות.‬

589
00:42:08,440 --> 00:42:10,080
‫וזה גרם לי לקנא.‬

590
00:42:10,160 --> 00:42:13,520
‫זה פגע בי וגרם לי להרגיש חסרת חשיבות.‬

591
00:42:13,600 --> 00:42:14,440
‫ו...‬

592
00:42:15,880 --> 00:42:19,040
‫ורובי ואני רבנו על זה.‬

593
00:42:19,520 --> 00:42:22,560
‫דיברנו על זה, רבנו על זה.‬

594
00:42:22,640 --> 00:42:24,880
‫זה בכלל לא מפתיע אותי שאנשים חושבים‬

595
00:42:25,320 --> 00:42:26,840
‫שהוא הלך לפגוש את קייט ‬

596
00:42:26,920 --> 00:42:29,400
‫כי זה בטח היה הדבר האחרון‬
‫שאנשים שמעו ממנו.‬

597
00:42:29,480 --> 00:42:32,640
‫אבל הוא אמר שהוא רוצה להישאר איתי.‬

598
00:42:33,480 --> 00:42:34,800
‫והאמנתי לו.‬

599
00:42:36,360 --> 00:42:38,560
‫אני עדיין מאמינה שהוא התכוון לזה.‬

600
00:42:44,800 --> 00:42:45,920
‫אז פשוט להקשיב לזה?‬

601
00:42:49,640 --> 00:42:51,080
‫אני מאמין לאיך שזה קרה.‬

602
00:42:51,480 --> 00:42:53,000
‫אני מאמין שטיילתם.‬

603
00:42:53,720 --> 00:42:57,360
‫אני לא מאמין שהוא לא היה מאושר והתחנן ש...‬

604
00:42:57,440 --> 00:43:01,680
‫לא, זה בדיוק מה שקרה. אבל כן...‬

605
00:43:06,680 --> 00:43:09,200
‫האמת היא שפשוט רציתי להרוג מישהו במו ידיי.‬

606
00:43:09,280 --> 00:43:11,320
‫זה נשמע לי יותר הגיוני.‬

607
00:43:16,840 --> 00:43:20,120
‫לא שמעתי את ההקלטה הזו הרבה זמן.‬
‫אני מזועזעת.‬

608
00:43:20,760 --> 00:43:22,440
‫אני נבוכה.‬

609
00:43:23,840 --> 00:43:24,760
‫אני מתביישת.‬

610
00:43:26,080 --> 00:43:30,080
‫ואני מצטערת שהגישה שלי הייתה כל כך מזלזלת.‬

611
00:43:30,520 --> 00:43:31,640
‫זה מחריד.‬

612
00:43:32,920 --> 00:43:36,760
‫אמרתי שאני רוצה לדעת‬
‫מה ההרגשה להרוג מישהו במו ידיי‬

613
00:43:36,840 --> 00:43:37,760
‫כי...‬

614
00:43:39,440 --> 00:43:41,160
‫קראו לי שקרנית שוב.‬

615
00:43:41,240 --> 00:43:43,440
‫ובמערכת היחסים לפני רובי,‬

616
00:43:43,840 --> 00:43:47,800
‫קראו לי שקרנית כל הזמן כשהייתי כנה.‬

617
00:43:48,840 --> 00:43:52,080
‫ומצאתי שהדרך הקלה ביותר‬

618
00:43:52,960 --> 00:43:54,640
‫להפסיק להיקרא שקרנית,‬

619
00:43:55,480 --> 00:44:01,080
‫היא לומר לאדם שקורא לי שקרנית‬
‫את מה שהם רוצים לשמוע.‬

620
00:44:02,480 --> 00:44:06,760
‫לכל מי שחושב שזה היה משהו שאני...‬

621
00:44:07,880 --> 00:44:10,360
‫חיפשתי, או תכננתי,‬

622
00:44:10,960 --> 00:44:12,360
‫או רציתי לעשות...‬

623
00:44:17,560 --> 00:44:20,280
‫אני לא חושבת שאוכל לשנות את דעתכם,‬

624
00:44:20,360 --> 00:44:21,640
‫אבל זה לא נכון.‬

625
00:44:24,480 --> 00:44:26,160
‫מעולם לא רציתי להרוג אף אחד.‬

626
00:44:36,200 --> 00:44:39,640
‫ברגע שהרגת מישהו, אי אפשר להרגיש רגיל שוב.‬

627
00:44:40,200 --> 00:44:41,880
‫אני מפחדת לחבק מישהו.‬

628
00:44:41,960 --> 00:44:44,920
‫אנשים מסתכלים על הידיים שלי...‬
‫הן מלוכלכות?‬

629
00:44:45,000 --> 00:44:46,600
‫משהו לא בסדר איתן?‬

630
00:44:46,680 --> 00:44:48,760
‫כי לפעמים אני מרגישה כאילו זה המצב.‬

631
00:44:56,000 --> 00:45:01,120
‫אני חושבת שהדרך היחידה‬
‫להראות כמה אני מצטערת‬

632
00:45:01,200 --> 00:45:04,960
‫היא לחיות חיים אחרים‬

633
00:45:05,400 --> 00:45:08,080
‫ולהיות האדם הכי טוב שאוכל‬

634
00:45:08,680 --> 00:45:11,960
‫למען רובי ולמען כל האנשים‬
‫שבהם פגעתי כשלקחתי אותו.‬

635
00:45:12,560 --> 00:45:15,640
‫אם אוכל להשפיע,‬
‫אם אוכל לעשות משהו טוב עם חיי,‬

636
00:45:15,720 --> 00:45:17,480
‫זה כאילו רובי חי דרכי.‬

637
00:45:17,840 --> 00:45:20,680
‫כאילו שלחייו של רובי יש משמעות. ואולי...‬

638
00:45:21,880 --> 00:45:25,280
‫זה לא יספיק לעולם, אבל זה מה שאוכל לתת.‬

639
00:45:26,440 --> 00:45:29,960
‫וזה מה שאני מתכוונת לעשות,‬
‫זה מה שאני עושה מדי יום.‬