1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:37,454 --> 00:00:42,208
‫דבר אחד שהתמיה אותי ואת העולם כולו‬

4
00:00:42,709 --> 00:00:46,296
‫היה שהגרמנים הקדישו כוח אדם,‬

5
00:00:46,379 --> 00:00:51,217
‫רכבות ומשאיות ואנרגיה‬

6
00:00:51,301 --> 00:00:54,929
‫להשמדת היהודים עד ליום האחרון.‬

7
00:00:55,013 --> 00:00:58,850
‫אם הם היו מפסיקים זאת‬
‫שישה חודשים לפני סוף המלחמה‬

8
00:00:58,933 --> 00:01:04,105
‫ומקדישים את האנרגיה הזאת כדי להתחזק,‬

9
00:01:04,189 --> 00:01:06,566
‫ייתכן שהיו יכולים להמשיך קצת במלחמה.‬

10
00:01:06,649 --> 00:01:12,864
‫אך היה חשוב להם יותר להרוג את היהודים‬
‫מאשר לנצח במלחמה.‬

11
00:01:29,839 --> 00:01:31,549
‫- במהלך מלחמת העולם השנייה, -‬

12
00:01:31,633 --> 00:01:36,054
‫- כשגרמניה הנאצית של אדולף היטלר‬
‫כבשה אומה אחר אומה, -‬

13
00:01:36,137 --> 00:01:41,101
‫- נשללו זכויותיהם של יהודי אירופה,‬
‫הם נשלחו לגטאות בכפייה, -‬

14
00:01:41,184 --> 00:01:44,395
‫- גורשו למחנות ריכוז ונרצחו. -‬

15
00:01:46,231 --> 00:01:49,984
‫- אפילו ב-1944,‬
‫כשהיה ברור שגרמניה עומדת להפסיד במלחמה, -‬

16
00:01:50,068 --> 00:01:54,197
‫- לא פסקו היטלר ותומכיו ממלחמתם ביהודים. -‬

17
00:01:54,280 --> 00:01:56,658
‫- כוחותיו המשיכו בקדחתנות בהרג -‬

18
00:01:56,741 --> 00:02:01,454
‫- של האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר‬
‫שנותרה באירופה: יהודי הונגריה. -‬

19
00:02:02,956 --> 00:02:07,585
‫- אלה סיפוריהם של חמישה ניצולים הונגריים‬
‫בשנתה האחרונה של מלחמת העולם השנייה. -‬

20
00:02:22,684 --> 00:02:27,063
‫גדלתי בעיירה בשם פולנה, בהרי הקרפטים.‬

21
00:02:27,147 --> 00:02:30,233
‫זאת הייתה עיירה קטנה,‬
‫עם שני רחובות ראשיים.‬

22
00:02:30,316 --> 00:02:33,903
‫זה מוביל כל הדרך עד ל…‬
‫יש שם כנסייה. אי אפשר לראות…‬

23
00:02:33,987 --> 00:02:34,946
‫היו לנו סניף דואר…‬

24
00:02:35,029 --> 00:02:36,990
{\an8}‫- איירין זיסבלט‬
‫מפולנה, הונגריה -‬

25
00:02:37,073 --> 00:02:40,451
{\an8}‫בית עירייה, כנסייה ובית כנסת.‬

26
00:02:40,535 --> 00:02:42,370
‫הכול הכירו זה את זה.‬

27
00:02:42,453 --> 00:02:43,746
‫זה היה יפהפה.‬

28
00:02:44,247 --> 00:02:46,040
{\an8}‫- רנה פיירסטון‬
‫מאונגוואר (אוז'הורוד), הונגריה -‬

29
00:02:46,124 --> 00:02:47,542
{\an8}‫גרתי בעיר בשם אוז'הורוד.‬

30
00:02:48,334 --> 00:02:50,044
‫זאת הייתה עיר קטנה,‬

31
00:02:50,545 --> 00:02:55,800
‫אך הייתה בה תחושה‬
‫של עיר גדולה וקוסמופוליטית.‬

32
00:02:56,467 --> 00:02:58,553
‫בדיוק כאן הייתה מעדנייה קטנה,‬

33
00:02:59,053 --> 00:03:00,138
‫היא הייתה…‬

34
00:03:00,221 --> 00:03:01,306
‫בדיוק כאן.‬

35
00:03:01,806 --> 00:03:03,016
‫ו…‬

36
00:03:06,519 --> 00:03:11,608
‫נהגנו לבוא לכאן‬
‫כדי לאכול כריכים אחר הצהריים.‬

37
00:03:14,194 --> 00:03:17,197
‫גרנו בעיירה בשם שארוואר.‬

38
00:03:17,280 --> 00:03:19,282
{\an8}‫- אליס לוק כהנא‬
‫משארוואר, הונגריה -‬

39
00:03:19,365 --> 00:03:22,994
{\an8}‫היא נמצאת בהונגריה, קרוב לגבול האוסטרי.‬

40
00:03:24,078 --> 00:03:29,626
‫מדי יום הביאו האיכרים‬
‫את מרכולתם מהכפרים הסמוכים‬

41
00:03:29,709 --> 00:03:36,049
‫בסלים גדולים שנשאו על ראשיהם או על כתפיהם.‬

42
00:03:39,219 --> 00:03:40,178
‫ססובו הייתה…‬

43
00:03:40,261 --> 00:03:41,804
{\an8}‫- ביל באש‬
‫מססובו, הונגריה -‬

44
00:03:41,888 --> 00:03:44,057
{\an8}‫קהילה קטנה מאוד בת 3,000 תושבים.‬

45
00:03:44,140 --> 00:03:47,727
‫לא היה חשמל ולא היו תשתיות כלל.‬

46
00:03:47,810 --> 00:03:52,523
‫אז אלה היו חיים פשוטים ומשעממים מאוד.‬
‫לא היה שום דבר מרגש.‬

47
00:03:53,399 --> 00:03:59,155
‫אך בבודפשט, לשם הגעתי,‬
‫החיים היו שונים מאוד.‬

48
00:03:59,239 --> 00:04:01,532
‫ההבדל היה עצום.‬

49
00:04:02,033 --> 00:04:05,036
‫הסתכלתי על העיר הזאת ואמרתי, "וואו!"‬

50
00:04:05,119 --> 00:04:10,041
‫מעולם לא האמנתי שדבר כזה קיים!‬

51
00:04:12,543 --> 00:04:16,422
‫בודפשט הייתה עיר מרהיבת עין ברמה עולמית…‬

52
00:04:16,923 --> 00:04:18,716
{\an8}‫- טום לאנטוש‬
‫מבודפשט, הונגריה -‬

53
00:04:18,800 --> 00:04:22,387
{\an8}‫ברמה של וינה, או פריז, או לונדון,‬
‫כבירה אירופאית גדולה.‬

54
00:04:22,887 --> 00:04:25,640
‫בניין הפרלמנט מרהיב העין הזה‬

55
00:04:26,140 --> 00:04:30,061
‫היה עד לדברים הטובים ביותר‬
‫והנוראים ביותר בהיסטוריה של הונגריה.‬

56
00:04:30,144 --> 00:04:33,648
‫רוב היהודים בבודפשט‬

57
00:04:33,731 --> 00:04:37,443
‫נטמעו לגמרי והיו פטריוטיים מאוד‬

58
00:04:37,527 --> 00:04:42,282
‫וגאים מאוד במורשת התרבותית ההונגרית שלהם.‬

59
00:04:42,365 --> 00:04:47,036
‫בעיירה שלנו היו כ-800 משפחות יהודיות ‬

60
00:04:47,120 --> 00:04:53,793
‫ולדעתי היו בעיירה‬
‫כ-10,000 או 11,000 לא יהודים.‬

61
00:04:54,294 --> 00:04:58,131
‫היו לי חברים לא יהודים.‬
‫יצאתי עם בחורים לא יהודים.‬

62
00:04:58,214 --> 00:05:00,425
‫להורים שלי היו חברים לא יהודים.‬

63
00:05:00,508 --> 00:05:03,886
‫בה בעת הרגשנו גם שאנחנו הונגריים מאוד,‬

64
00:05:04,387 --> 00:05:05,555
‫לא רק יהודים.‬

65
00:05:05,638 --> 00:05:08,349
‫היהדות הייתה הדת שלנו,‬

66
00:05:09,183 --> 00:05:10,852
‫אך היינו הונגרים.‬

67
00:05:13,479 --> 00:05:17,567
‫ב-2 באוגוסט 1934‬
‫נשבעו הקצינים והחיילים אמונים‬

68
00:05:17,650 --> 00:05:20,945
‫לא לגרמניה, אלא להיטלר באופן אישי.‬
‫בתוך 18 חודשים…‬

69
00:05:21,029 --> 00:05:24,324
‫בשעה שלטונו של היטלר על גרמניה‬
‫הפך למוחלט,‬

70
00:05:24,824 --> 00:05:27,368
‫הבטיח היטלר לשכנתו המבוהלת, אוסטריה,‬

71
00:05:27,452 --> 00:05:29,662
‫לא להתערב בענייניה.‬

72
00:05:29,746 --> 00:05:32,790
‫ב-1938, כשהייתי בן עשר,‬

73
00:05:33,291 --> 00:05:35,168
‫קניתי את העיתון הראשון שלי‬

74
00:05:35,668 --> 00:05:38,171
‫וראיתי את הכותרות,‬

75
00:05:38,671 --> 00:05:40,923
‫"היטלר צועד לתוך אוסטריה".‬

76
00:05:41,007 --> 00:05:46,429
‫והרגשתי שלרגע ההיסטורי הזה‬

77
00:05:46,512 --> 00:05:50,767
‫תהיה השפעה עצומה‬
‫על חייהם של יהודי הונגריה,‬

78
00:05:50,850 --> 00:05:52,602
‫על חייה של משפחתי ועל חיי.‬

79
00:05:55,855 --> 00:06:00,777
‫גרמניה פולשת לפולין ולעיר החופשית דנציג.‬
‫ורשה מופצצת ומופגזת.‬

80
00:06:01,277 --> 00:06:02,862
‫פולין חרבה.‬

81
00:06:02,945 --> 00:06:04,739
‫- פלישה לפולין -‬

82
00:06:11,788 --> 00:06:16,125
‫פליטים שברחו מפולין הגיעו להונגריה‬

83
00:06:16,626 --> 00:06:21,923
‫וברוב המשפחות היהודיות‬
‫הלכו הגברים לבית הכנסת בשישי בערב,‬

84
00:06:22,006 --> 00:06:24,634
‫כדי לקחת את האנשים האלה לביתם‬
‫ולספק להם מחסה.‬

85
00:06:24,717 --> 00:06:27,345
‫הם באו וסיפרו סיפורים.‬

86
00:06:28,012 --> 00:06:30,640
‫ואני זוכרת שלעיתים קרובות מאוד‬

87
00:06:32,725 --> 00:06:34,394
‫לא האמנו להם.‬

88
00:06:34,477 --> 00:06:38,314
{\an8}‫שמעתי שיחה בין אבי לגבר אחר…‬

89
00:06:38,398 --> 00:06:39,732
{\an8}‫- איירין ב-1943‬
‫בת 12 -‬

90
00:06:39,816 --> 00:06:43,194
{\an8}‫והוא סיפר לאבי מה הנאצים עושים בפולין.‬

91
00:06:43,277 --> 00:06:46,239
‫ודבר אחד שלעולם לא אשכח ששמעתי…‬

92
00:06:46,322 --> 00:06:51,744
‫הוא אמר,‬
‫"הנאצים לוקחים את התינוקות היהודיים שלנו,‬

93
00:06:51,828 --> 00:06:55,623
‫מחזיקים ברגליהם וקורעים אותם לשניים‬

94
00:06:55,706 --> 00:07:00,002
‫ומשליכים אותם לדניסטר",‬
‫שהוא נהר באוקראינה.‬

95
00:07:00,086 --> 00:07:02,046
‫ומאוחר יותר, כמובן,‬

96
00:07:02,130 --> 00:07:04,799
‫הסיפורים הלכו והחמירו.‬

97
00:07:04,882 --> 00:07:10,555
‫והתחלנו לשמוע על ירי בהמונים‬
‫ועל קברי המונים.‬

98
00:07:11,139 --> 00:07:13,975
‫אבל הייתה מין תחושה…‬

99
00:07:14,642 --> 00:07:17,437
‫אני שונא להשתמש במילה,‬
‫אבל אני חייב להשתמש בה…‬

100
00:07:17,520 --> 00:07:23,067
‫תחושה פטריוטית נאיבית שאנחנו, ההונגרים,‬
‫לא עושים דברים כאלה.‬

101
00:07:23,151 --> 00:07:28,448
‫היטלר היה בגרמניה‬
‫ומה שקרה בגרמניה לא היה קשור בנו.‬

102
00:07:28,531 --> 00:07:31,534
‫כלומר, היינו רחוקים מכל זה.‬

103
00:07:32,702 --> 00:07:35,538
{\an8}‫- גרמניה -‬

104
00:07:36,247 --> 00:07:39,542
{\an8}‫- הולנד, 1940 -‬

105
00:07:41,294 --> 00:07:48,092
{\an8}‫- בלגיה, 1940 -‬

106
00:07:50,636 --> 00:07:54,682
{\an8}‫- צרפת, 1940 -‬

107
00:07:54,765 --> 00:07:56,726
{\an8}‫היו שתי מלחמות.‬

108
00:07:57,435 --> 00:08:00,354
{\an8}‫הייתה מלחמה צבאית, ולצידה של המלחמה הזאת…‬

109
00:08:00,438 --> 00:08:02,398
{\an8}‫- ד"ר רנדולף ברהם‬
‫היסטוריון וניצול שואה -‬

110
00:08:02,482 --> 00:08:06,777
{\an8}‫התחוללה מלחמה נוספת,‬
‫מלחמת האס-אס ביהודים.‬

111
00:08:07,653 --> 00:08:13,576
{\an8}‫- ליטא, 1941 -‬

112
00:08:15,036 --> 00:08:18,873
{\an8}‫- פולין, 1942‬
‫גטו ורשה -‬

113
00:08:20,541 --> 00:08:23,836
{\an8}‫- לטביה, 1942 -‬

114
00:08:27,131 --> 00:08:30,801
{\an8}‫- ליבאו, לטביה, 1943‬
‫הוצאה להורג של יהודים -‬

115
00:08:47,568 --> 00:08:54,492
‫הצד האפל של האופי הלאומי ההונגרי‬
‫הפך ברור יותר ויותר.‬

116
00:08:54,575 --> 00:08:57,662
‫רדיפת היהודים הפכה ברורה יותר ויותר.‬

117
00:08:57,745 --> 00:09:01,123
‫היהודים איבדו את עבודתם, את העסקים שלהם…‬

118
00:09:01,207 --> 00:09:04,627
‫הייתה תנועה הונגרית נאצית, "צלב החץ",‬

119
00:09:04,710 --> 00:09:07,421
‫והיא הפכה, כמובן,‬

120
00:09:07,505 --> 00:09:13,511
‫לארגון השנוא והמפחיד ביותר‬
‫בעיני היהודים בהונגריה.‬

121
00:09:17,265 --> 00:09:21,185
‫אנשים תוהים, "מדוע לא עשינו משהו?"‬

122
00:09:21,269 --> 00:09:23,437
‫לא ברחנו. לא הסתתרנו.‬

123
00:09:24,063 --> 00:09:26,607
‫ובכן, זה לא קרה בבת אחת.‬

124
00:09:26,691 --> 00:09:29,527
‫דברים התרחשו באיטיות רבה,‬

125
00:09:29,610 --> 00:09:33,864
‫אז בכל פעם שהודיעו על חוק חדש,‬
‫או הגבלה חדשה,‬

126
00:09:33,948 --> 00:09:38,619
‫אמרנו, "טוב, זה רק עוד דבר אחד. זה יחלוף".‬

127
00:09:40,204 --> 00:09:42,373
{\an8}‫- מרץ 1944‬
‫כיבוש הונגריה -‬

128
00:09:42,456 --> 00:09:46,794
{\an8}‫היטלר נכנס להונגריה ב-19 במרץ, 1944.‬

129
00:09:47,753 --> 00:09:49,171
‫הייתי בן 16.‬

130
00:09:49,672 --> 00:09:53,259
‫1944, 19 במרץ.‬

131
00:09:53,342 --> 00:09:57,138
‫הגרמנים נכנסו, האס-אס נכנס לעיירה שלנו.‬

132
00:09:57,638 --> 00:10:01,976
‫כל המשטר הנאצי שהחזיק בעיירה שלנו‬
‫היה שני אופנועים,‬

133
00:10:02,852 --> 00:10:07,690
‫כי הם היו שם כבר, בדמותם של התושבים‬
‫שעשו בשבילם את העבודה המלוכלכת.‬

134
00:10:08,399 --> 00:10:12,528
‫רובם היו אנשים‬
‫שחשבנו שהיו חברים שלנו במשך כל השנים,‬

135
00:10:12,612 --> 00:10:15,281
‫אך הם הפנו לנו עורף בן לילה‬

136
00:10:15,364 --> 00:10:18,034
‫והלכו עם הצד השני.‬

137
00:10:18,117 --> 00:10:21,329
‫וההגבלה הבאה הייתה‬

138
00:10:21,412 --> 00:10:25,374
‫שליהודים אסור לצאת לרחוב בלי הטלאי הצהוב.‬

139
00:10:25,458 --> 00:10:30,630
‫שמענו שבגרמניה אילצו אותם‬
‫לענוד את הטלאי הצהוב לפני שנלקחו,‬

140
00:10:30,713 --> 00:10:33,299
‫ושכך היה גם בפולין.‬

141
00:10:33,382 --> 00:10:36,927
‫אז באותו שלב היינו מודאגים.‬

142
00:10:37,428 --> 00:10:43,059
‫לא ענדתי טלאי צהוב ונתפסתי.‬

143
00:10:44,060 --> 00:10:46,896
‫נשלחתי למחנה של עבודת כפייה ‬

144
00:10:47,396 --> 00:10:49,940
‫מצפון לבודפשט,‬

145
00:10:50,024 --> 00:10:52,360
‫במקום שבו עבר גשר רכבת חשוב.‬

146
00:10:53,444 --> 00:10:54,737
{\an8}‫תפקידנו היה…‬

147
00:10:54,820 --> 00:10:57,657
{\an8}‫- טום עם נכדיו‬
‫"ברך הדנובה", הונגריה -‬

148
00:10:57,740 --> 00:11:00,117
{\an8}‫לתקן את מסילות הברזל,‬

149
00:11:00,785 --> 00:11:03,788
‫את הפסים, את הגשרים, ללא הפסקה,‬

150
00:11:04,288 --> 00:11:07,625
‫והבריטים והאמריקאים הפציצו יומם ולילה.‬

151
00:11:08,376 --> 00:11:11,379
‫ברור שחששנו שנמות.‬

152
00:11:11,462 --> 00:11:12,838
‫אך בה בעת קיווינו‬

153
00:11:12,922 --> 00:11:17,009
‫שהמפציצים האמריקאיים והבריטיים‬
‫יפגעו בכל המטרות שלהם‬

154
00:11:17,093 --> 00:11:19,136
‫וישמידו את הגשר הזה,‬

155
00:11:19,220 --> 00:11:23,099
‫כי זאת הייתה הדרך להביס את היטלר.‬

156
00:11:23,599 --> 00:11:25,768
‫ברחתי ממחנה העבודה ההוא‬

157
00:11:26,352 --> 00:11:30,272
‫והצטרפתי למחתרת ההונגרית.‬

158
00:11:30,773 --> 00:11:34,151
‫הצו הבא היה שעלינו לארוז…‬

159
00:11:34,902 --> 00:11:36,362
‫25 קילו.‬

160
00:11:36,445 --> 00:11:39,615
‫בתחילה לא הבנו. מה ניקח?‬

161
00:11:39,699 --> 00:11:42,993
‫חשבו על הבית שלכם, שאתם גרים בו.‬

162
00:11:43,077 --> 00:11:44,954
‫מה הייתם לוקחים ב-25 קילו?‬

163
00:11:45,037 --> 00:11:47,206
‫מה זה 25 קילו?‬

164
00:11:47,289 --> 00:11:49,834
‫כמה זה 25 קילו?‬

165
00:11:50,376 --> 00:11:54,880
‫האם תיקחו את הכריות? את השמיכות?‬
‫את הכלים? את…‬

166
00:11:55,381 --> 00:11:57,007
‫מה תיקחו?‬

167
00:11:57,091 --> 00:11:58,884
‫כשארזנו,‬

168
00:12:00,761 --> 00:12:05,307
‫רציתי לקחת משהו‬
‫שיזכיר לי את הזמנים הטובים.‬

169
00:12:05,808 --> 00:12:10,354
‫הייתי מדוכאת ומודאגת מאוד.‬

170
00:12:11,313 --> 00:12:14,608
‫אז נתקלתי בבגד ים,‬

171
00:12:14,692 --> 00:12:19,989
‫בגד ים שאבי הביא לי.‬

172
00:12:24,452 --> 00:12:25,995
‫אני לא רוצה לעשות את זה.‬

173
00:12:37,965 --> 00:12:41,927
‫לאחר אחת מנסיעות העסקים שלו,‬
‫כשלוש שנים קודם לכן,‬

174
00:12:42,011 --> 00:12:43,679
‫אבא שלי חזר הביתה.‬

175
00:12:44,180 --> 00:12:47,558
‫והוא תמיד הביא לנו משהו,‬

176
00:12:47,641 --> 00:12:49,727
‫לאחותי ולי.‬

177
00:12:50,603 --> 00:12:51,812
‫ו…‬

178
00:12:53,105 --> 00:12:55,983
‫כמובן שתמיד שאלנו, "מה הבאת?"‬

179
00:12:56,066 --> 00:12:58,194
‫והוא פתח את הקופסה,‬

180
00:12:58,694 --> 00:13:02,948
‫ובקופסה היה בגד ים יפהפה.‬

181
00:13:03,032 --> 00:13:05,493
{\an8}‫היה לו גימור מבריק מסאטן…‬

182
00:13:05,576 --> 00:13:07,203
{\an8}‫- רנה (מימין) ב-1943‬
‫בת 19 -‬

183
00:13:07,286 --> 00:13:09,914
{\an8}‫והדפס של פרחים ססגוניים.‬

184
00:13:10,831 --> 00:13:17,755
‫ואחר הצהריים,‬
‫כששמעתי את מגפיהם של החיילים שעלו במדרגות,‬

185
00:13:18,422 --> 00:13:22,343
‫רצתי ולבשתי את בגד הים הזה‬
‫מתחת לשמלה שלי.‬

186
00:13:23,427 --> 00:13:25,346
‫וכך עזבתי.‬

187
00:13:25,846 --> 00:13:30,392
‫הם פרצו את הדלתות הקדמיות.‬
‫הם נכנסו. הם נתנו לנו כמה דקות.‬

188
00:13:30,476 --> 00:13:33,312
‫הם אמרו שיש לנו חצי שעה,‬
‫אבל זה לא היה חצי שעה…‬

189
00:13:33,395 --> 00:13:36,106
‫לאסוף את כל חפצי הערך שלנו,‬

190
00:13:36,190 --> 00:13:39,109
‫והם הצעידו אותנו מהבית.‬

191
00:13:43,823 --> 00:13:47,952
‫לא העליתי בדעתי‬
‫שהם פשוט לוקחים אנשים מבתיהם…‬

192
00:13:50,913 --> 00:13:52,248
‫רק כי הם יהודים.‬

193
00:13:52,331 --> 00:13:55,125
‫החברים לכאורה שלנו, והשכנים שלנו,‬

194
00:13:55,626 --> 00:13:58,712
‫עמדו לצד הכביש,‬

195
00:13:59,213 --> 00:14:00,840
‫והם צעקו,‬

196
00:14:00,923 --> 00:14:06,262
‫"הגיע הזמן, לכו מפה",‬
‫ו"אנחנו לא צריכים יהודים בעיר שלנו.‬

197
00:14:06,345 --> 00:14:08,514
‫אנחנו צריכים להיפטר מכם היהודים".‬

198
00:14:09,723 --> 00:14:12,810
‫עמדתי שם ולא האמנתי למראה עיניי.‬

199
00:14:13,602 --> 00:14:16,981
‫האנשים שעם ילדיהם הלכתי לבית הספר!‬

200
00:14:17,481 --> 00:14:20,025
‫היינו חברים! חלקנו בדברים!‬

201
00:14:20,109 --> 00:14:23,654
‫למה הם כה עוינים?‬
‫למה הם שונאים אותנו פתאום?‬

202
00:14:23,737 --> 00:14:28,200
‫זה כמו כשקוראים‬
‫על כך שהיהודים יצאו ממצרים.‬

203
00:14:28,284 --> 00:14:29,869
‫נשאנו את כל המטען שלנו.‬

204
00:14:30,452 --> 00:14:33,706
‫הכריות והשמיכות היו קשורים כחבילה.‬

205
00:14:33,789 --> 00:14:37,918
‫ואנחנו, הילדים, עזרנו לסחוב,‬
‫והרגשתי כה מבוישת…‬

206
00:14:38,002 --> 00:14:43,757
‫רצינו להאמין‬
‫שהם ייקחו אותנו לגרמניה ושנעבוד.‬

207
00:14:43,841 --> 00:14:45,384
‫באמת שרצינו להאמין בזה.‬

208
00:14:45,968 --> 00:14:52,683
‫ובאותו שלב כל יהודי אירופה כבר היו במחנות,‬

209
00:14:52,766 --> 00:14:54,143
‫ולא ידענו זאת.‬

210
00:14:54,727 --> 00:14:57,730
‫הריכוז, ההשמה בגטו והגירוש‬

211
00:14:57,813 --> 00:15:03,527
‫התרחשו באופן מרוכז, בתוך 12 שבועות,‬

212
00:15:04,028 --> 00:15:10,826
‫ובשום מקום אחר לא בוצעה תוכנית הגירוש‬

213
00:15:11,911 --> 00:15:17,958
‫באותן ברבריות ומהירות כפי שבוצעה בהונגריה.‬

214
00:15:18,042 --> 00:15:22,504
‫הם אמרו שייקחו אותנו לגטו‬
‫ואנחנו לא שמענו את המילה הזאת מעולם.‬

215
00:15:23,005 --> 00:15:26,050
‫זאת לא מילה בהונגרית, "גטו".‬

216
00:15:26,133 --> 00:15:28,135
‫לא היה לנו מושג היכן אנחנו.‬

217
00:15:28,636 --> 00:15:31,096
‫בבוקר, כשהתעוררנו,‬

218
00:15:31,180 --> 00:15:36,560
‫הבנתי שאנחנו במחסן לבנים פתוח.‬
‫בחצר של מפעל ללבנים.‬

219
00:15:38,729 --> 00:15:40,856
‫ובחודש אפריל היה גשום. ירד הרבה גשם.‬

220
00:15:40,940 --> 00:15:43,275
{\an8}‫- איירין עם בתה רובין‬
‫אתר גטו מונקץ' -‬

221
00:15:43,359 --> 00:15:47,112
{\an8}‫וכל הזמן… נאלצנו להחליף את הסדינים,‬
‫כי הסדינים היו הגג‬

222
00:15:47,196 --> 00:15:49,031
‫והיינו רטובים תמיד.‬

223
00:15:49,114 --> 00:15:54,161
‫היו שם אלפי אנשים,‬
‫כי הם הגיעו מכל רחבי המחוז.‬

224
00:15:54,662 --> 00:15:57,456
‫ובכל מקום היו שומרים, עם כלבים,‬

225
00:15:57,539 --> 00:16:00,709
‫והם הסתובבו כל הזמן,‬
‫כלבי רועה גרמני גדולים,‬

226
00:16:00,793 --> 00:16:03,837
‫ברצועות קצרות מאוד.‬

227
00:16:03,921 --> 00:16:08,133
‫…כי כל האזור הזה היה צריפים,‬
‫עם אנשים בכל מקום.‬

228
00:16:08,217 --> 00:16:10,511
‫את יודעת איפה הצריף שלך היה?‬
‫-כן.‬

229
00:16:10,594 --> 00:16:14,306
‫הצריף שלי היה כאן,‬
‫במקום שבו נמצאות ערמות הלבנים האלו.‬

230
00:16:15,474 --> 00:16:21,230
‫ואז, יום אחד,‬
‫הכריזו שכל מי שרוצה ללכת לעבוד בטוקאי,‬

231
00:16:21,313 --> 00:16:24,566
‫בכרם, בייצור יין, צריך לבוא,‬

232
00:16:24,650 --> 00:16:29,530
‫וכולם עלו לרכבת ברצון ובשמחה,‬

233
00:16:29,613 --> 00:16:31,365
‫כי זה היה גיהינום.‬

234
00:16:31,865 --> 00:16:35,703
‫וללכת לעבוד בכרם היה כמו ללכת לגן עדן,‬
‫בהשוואה לכך.‬

235
00:16:35,786 --> 00:16:40,624
‫החיילים ההונגריים לקחו אותנו לתחנת הרכבת.‬

236
00:16:40,708 --> 00:16:42,209
‫אימא שלי אמרה לי,‬

237
00:16:42,292 --> 00:16:47,256
‫"תפרתי יהלומים בחצאית שלך,‬
‫באמרה של החצאית שלך,‬

238
00:16:47,756 --> 00:16:52,803
‫ואם לא יהיה לך מספיק לאכול,‬
‫תשתמשי בהם כדי לקנות לחם".‬

239
00:16:52,886 --> 00:16:59,727
‫כשהגענו לתחנת הרכבת‬
‫הבנו שלא ניסע ברכבות נוסעים.‬

240
00:16:59,810 --> 00:17:02,396
‫היו שם קרונות בקר.‬

241
00:17:02,479 --> 00:17:06,400
‫אבא שלי אמר,‬
‫"אין להם רכבות אחרות, כי יש מלחמה.‬

242
00:17:06,483 --> 00:17:09,987
‫לכן אין להם אחרות.‬
‫הם חייבים להשתמש במה שיש להם".‬

243
00:17:10,070 --> 00:17:14,033
‫כל מי שלא הלך מהר הוכה.‬

244
00:17:14,116 --> 00:17:17,953
‫כשהם סגרו את הדלתות שמעתי מבחוץ חבטה,‬

245
00:17:18,037 --> 00:17:20,456
‫כאילו שסוגרים אותנו שם בבריח.‬

246
00:17:20,956 --> 00:17:26,295
‫זה כבר לא היה נורמלי.‬
‫לא האמנתי שאזלו להם שאר הרכבות.‬

247
00:17:30,257 --> 00:17:34,428
‫המצב בבודפשט הלך והחמיר.‬

248
00:17:34,511 --> 00:17:38,348
‫נאלצתי להשיג מסמכים של גויים.‬

249
00:17:38,432 --> 00:17:40,809
‫כיהודי, לא הייתי קיים.‬

250
00:17:41,310 --> 00:17:43,645
‫היו יורים בי והורגים אותי.‬

251
00:17:43,729 --> 00:17:50,360
‫היית חיה נרדפת,‬
‫24 שעות ביממה, מדי יום ביומו,‬

252
00:17:51,153 --> 00:17:53,864
‫ולא ידעת אם מישהו מאלה שנתקלת בהם‬

253
00:17:53,947 --> 00:17:56,158
‫היה לצידך באמת.‬

254
00:17:56,241 --> 00:17:58,160
‫ולולא ולנברג,‬

255
00:17:58,243 --> 00:18:03,791
‫לא אני ולא שאר עשרות האלפים היינו שורדים.‬

256
00:18:04,374 --> 00:18:06,585
‫ראול ולנברג הגיע…‬

257
00:18:06,668 --> 00:18:07,628
{\an8}‫- ראול ולנברג -‬

258
00:18:07,711 --> 00:18:11,965
{\an8}‫כשהונגריה כולה,‬
‫למעט בודפשט, כבר הייתה נקייה מיהודים.‬

259
00:18:12,466 --> 00:18:16,136
{\an8}‫הוא נסע לבודפשט בתקופה שבה, באזורי הספר,‬

260
00:18:16,220 --> 00:18:21,683
‫היהודים כבר הושמו בקרונות בקר‬
‫ונשלחו מהונגריה.‬

261
00:18:21,767 --> 00:18:25,270
‫והוא החליט להצטרף לשגרירות השוודית שם‬

262
00:18:25,354 --> 00:18:28,816
‫אך ורק כדי לנסות להציל יהודים.‬

263
00:18:30,025 --> 00:18:33,403
‫בכך שהנפיק "תעודות חסות" שוודיות,‬

264
00:18:33,487 --> 00:18:36,615
‫הוא הכריז שהאדם שמחזיק במסמך הזה‬

265
00:18:36,698 --> 00:18:39,535
‫מתכנן להגיע לשוודיה בסוף המלחמה.‬

266
00:18:39,618 --> 00:18:44,915
‫זאת הייתה בדיה,‬
‫אך בתוהו ובוהו והבלבול של המלחמה,‬

267
00:18:44,998 --> 00:18:49,336
‫פיסת הנייר המופלאה וחסרת ערך הזאת‬
‫פעלה את פעולתה.‬

268
00:18:49,419 --> 00:18:53,423
‫מספר מאיתנו פעלו כמפיצים או רצים‬

269
00:18:53,507 --> 00:18:56,969
‫כדי למסור את התעודות המזויפות האלו‬

270
00:18:57,052 --> 00:18:59,847
‫לאנשים שחיכו בבתים המוגנים.‬

271
00:19:00,514 --> 00:19:04,059
‫ולנברג שכר בתי דירות גדולים,‬

272
00:19:04,143 --> 00:19:09,356
‫והציב שלט בשוודית שציין שכל הדיירים‬

273
00:19:09,439 --> 00:19:12,442
‫נמצאים תחת חסותה‬
‫של הממשלה המלכותית של שוודיה.‬

274
00:19:12,943 --> 00:19:17,364
‫אני גרתי בסנט אישטוון פארק מספר 25.‬

275
00:19:20,742 --> 00:19:25,122
‫רוב הבתים האלה היו בתי דירות‬
‫של המעמד הבינוני-גבוה,‬

276
00:19:25,205 --> 00:19:27,457
‫ודירת ארבעה חדרים,‬

277
00:19:27,541 --> 00:19:32,921
‫שלפני המשבר הזה גרו בה ארבעה, ‬
‫חמישה או שישה אנשים,‬

278
00:19:33,005 --> 00:19:35,424
‫הפכה לפתע לכוך‬

279
00:19:35,507 --> 00:19:40,971
‫שבו נדחקו 60-70 בני אדם‬
‫לדירת ארבעה חדרים.‬

280
00:19:41,054 --> 00:19:42,848
‫מאוד לא נוח.‬

281
00:19:42,931 --> 00:19:47,728
‫זה היה מאוד לא נוח, מותק,‬
‫אך למעלה מכך, זה היה מסוכן להפליא.‬

282
00:19:47,811 --> 00:19:51,607
‫המונח "בית מוגן" אינו מדויק, כמובן,‬

283
00:19:52,482 --> 00:19:57,487
‫כי רבים מאלה שגרו ב"בתים המוגנים" האלה‬

284
00:19:57,571 --> 00:20:02,075
‫נאספו, נלקחו לגדות הדנובה והומתו.‬

285
00:20:05,454 --> 00:20:11,627
‫לא היה קשה להיכנס לבתים המוגנים.‬

286
00:20:11,710 --> 00:20:13,462
‫לחיילים לא היה אכפת.‬

287
00:20:13,545 --> 00:20:16,048
‫הם עמדו בחוץ, מלפנים: "תיכנסו לשם".‬

288
00:20:16,131 --> 00:20:18,091
‫אבל לצאת מהם…‬

289
00:20:18,759 --> 00:20:20,594
‫זה היה הדבר הקשה.‬

290
00:20:20,677 --> 00:20:27,392
‫אם חיילים גרמניים או חיילים הונגריים נאצים‬
‫חשדו במשהו,‬

291
00:20:27,893 --> 00:20:30,520
‫הם הורו לנו להוריד את מכנסינו,‬

292
00:20:30,604 --> 00:20:34,608
‫כי היינו הנימולים היחידים.‬

293
00:20:35,108 --> 00:20:39,404
‫יום אחד לקחתי את התעודות המזויפות,‬
‫צמודות לגופי,‬

294
00:20:39,488 --> 00:20:43,033
‫אלו שהעברתי לאנשים ‬
‫כדי שיוכלו לצאת מהבניין,‬

295
00:20:43,700 --> 00:20:45,369
‫וטעיתי בחישוב.‬

296
00:20:45,452 --> 00:20:49,581
‫עברתי דרך הביוב, ידעתי מתי צריך לצאת,‬

297
00:20:49,665 --> 00:20:51,458
‫אך עשיתי טעות.‬

298
00:20:51,541 --> 00:20:55,587
‫במקום לצאת באמצע הבניין‬

299
00:20:55,671 --> 00:20:57,881
‫יצאתי בחזית הבניין,‬

300
00:20:57,965 --> 00:21:01,343
‫שם שמרו שני חיילים על הבניין.‬

301
00:21:01,426 --> 00:21:05,430
‫התחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי‬
‫וחציתי את הרחוב הלוך ושוב.‬

302
00:21:06,181 --> 00:21:08,225
‫והם גירשו קבוצה של יהודים.‬

303
00:21:08,308 --> 00:21:10,560
‫מבלי לדעת לאן לוקחים אותם,‬

304
00:21:10,644 --> 00:21:14,106
‫זינקתי לתוך קבוצת היהודים הזאת וחשבתי,‬

305
00:21:14,189 --> 00:21:18,360
‫"הסתבכתי בצרות כבר המון פעמים ונחלצתי‬
‫וכעת איחלץ עוד פעם אחת.‬

306
00:21:18,443 --> 00:21:19,945
‫זאת רק עוד בריחה אחת".‬

307
00:21:20,529 --> 00:21:23,407
‫לאחר חמישה ימים הגענו לבוכנוואלד.‬

308
00:21:27,703 --> 00:21:30,247
‫היינו ברכבת במשך כחמישה ימים.‬

309
00:21:30,330 --> 00:21:33,750
‫ישבנו על ערמת המטען שנשאנו לשם.‬

310
00:21:33,834 --> 00:21:37,796
‫בקרון הבקר שבו הייתי נמצאו כ-120 מאיתנו.‬

311
00:21:37,879 --> 00:21:41,466
‫צמודים זה לזה כמו סרדינים, והיה חם מאוד.‬

312
00:21:41,550 --> 00:21:45,262
‫היה שם דלי אחד, אתם יודעים, לעשיית צרכים.‬

313
00:21:45,345 --> 00:21:49,933
‫ולפתע הדלי התמלא והריח היה לא נסבל.‬

314
00:21:50,017 --> 00:21:53,312
‫הם לא פתחו את הדלתות‬
‫כדי שנוכל לעשות את צרכינו.‬

315
00:21:53,395 --> 00:21:56,690
‫הם לא נתנו לנו מים. הם לא נתנו לנו אוכל.‬

316
00:21:56,773 --> 00:21:59,192
‫הילדים צרחו. הם רצו הביתה.‬

317
00:21:59,276 --> 00:22:02,195
‫"לאן הם לוקחים אותנו?"‬

318
00:22:02,696 --> 00:22:03,739
‫איש לא ענה.‬

319
00:22:03,822 --> 00:22:06,325
‫הייתה שם אפלה מוחלטת.‬

320
00:22:06,408 --> 00:22:11,079
‫האור חדר רק דרך החריצים שבקרון הבקר.‬

321
00:22:11,163 --> 00:22:14,291
‫אבי מצא חריץ בקרון הבקר.‬

322
00:22:14,374 --> 00:22:16,501
‫הוא הביט החוצה ואמר בקול רם,‬

323
00:22:16,585 --> 00:22:19,713
‫"לא נראה לי שאנחנו נוסעים לכרם,‬
‫כפי שאמרו לנו,‬

324
00:22:19,796 --> 00:22:23,675
‫כי כרגע חצינו את הגבול‬
‫ואנחנו נוסעים לעבר פולין".‬

325
00:22:24,426 --> 00:22:25,594
‫כשהוא אמר פולין,‬

326
00:22:25,677 --> 00:22:29,056
‫נזכרתי באיש שסיפר את הסיפור על הילדים,‬

327
00:22:29,139 --> 00:22:31,350
‫על מה שעושים לילדים בפולין.‬

328
00:22:32,059 --> 00:22:35,937
‫אני אחזתי באחי הקטן.‬
‫הוא היה בן שנתיים וחצי‬

329
00:22:36,021 --> 00:22:37,481
‫ואחזתי בו חזק מאוד.‬

330
00:22:38,273 --> 00:22:40,901
‫ואמרתי לו, אמרתי לעצמי,‬

331
00:22:40,984 --> 00:22:44,488
‫"אני לא ארפה ממנו לעולם.‬
‫הם לא ייקחו אותו ממני לעולם."‬

332
00:22:44,571 --> 00:22:47,157
‫כאשר פתחו את הדלת לפתע…‬

333
00:22:48,367 --> 00:22:51,161
‫האור הכה בנו.‬

334
00:22:52,329 --> 00:22:55,874
‫ובגלל שהיית בעיניים עצומות‬
‫במשך ארבעה או חמישה ימים,‬

335
00:22:55,957 --> 00:22:57,959
‫או שהתרגלת לחושך הזה,‬

336
00:22:58,043 --> 00:22:59,795
‫היית עיוורת כמעט.‬

337
00:22:59,878 --> 00:23:02,881
‫היינו ממש מאושרים, כי עמדנו לקבל אוויר.‬

338
00:23:02,964 --> 00:23:06,510
‫עמדנו לרדת מהרכבת‬
‫ואולי ללכת לשירותים כמו אנשים רגילים,‬

339
00:23:06,593 --> 00:23:08,678
‫לשתות מים ואולי גם לאכול קצת.‬

340
00:23:08,762 --> 00:23:13,392
‫וכולם שאלו,‬
‫"איפה אנחנו? איך קוראים למקום הזה?"‬

341
00:23:13,475 --> 00:23:15,685
‫שמו היה מוזר מאוד.‬

342
00:23:16,436 --> 00:23:17,396
‫אושוויץ.‬

343
00:23:28,031 --> 00:23:28,949
{\an8}‫עצרו אותנו כאן.‬

344
00:23:29,032 --> 00:23:31,368
{\an8}‫- אליס עם בנה מייקל‬
‫מחנה המוות אושוויץ II (בירקנאו), פולין -‬

345
00:23:31,451 --> 00:23:33,120
{\an8}‫כאן התבצע חלק גדול מהסלקציה.‬

346
00:23:33,203 --> 00:23:36,331
‫אז כולכם עמדתם בשורה…‬
‫-אלפי אנשים,‬

347
00:23:36,415 --> 00:23:40,210
‫קרוב זה לזה, בבלבול וברעש.‬

348
00:23:40,710 --> 00:23:43,380
‫ואז, "אל תזוזו ואל…"‬

349
00:23:44,089 --> 00:23:46,842
‫עומדים ישר כמו חיילים, אתה מבין?‬

350
00:23:47,759 --> 00:23:50,804
‫ואנשי האס-אס עברו כאן, באמצע,‬

351
00:23:50,887 --> 00:23:52,722
‫כדי לבדוק את כולנו.‬

352
00:23:52,806 --> 00:23:55,392
‫הם הלכו עם הכלבים ופשוט איימו.‬

353
00:23:55,475 --> 00:23:59,187
‫בשורה עורפית, או במקביל…?‬
‫-חמישה.‬

354
00:23:59,271 --> 00:24:00,230
‫בחמישיות.‬

355
00:24:00,313 --> 00:24:02,607
‫כך שהיה קל לספור.‬

356
00:24:03,108 --> 00:24:05,569
‫כשירדתי מקרון הבקר‬

357
00:24:05,652 --> 00:24:08,947
‫ידעתי מיד שכל מה שהבטיחו לנו,‬

358
00:24:09,030 --> 00:24:11,408
‫כל מה שאמרו לנו, היה שקר.‬

359
00:24:11,491 --> 00:24:17,539
‫וראינו הרבה אנשים רצים‬
‫בבגדי פסים ובראשים גלוחים.‬

360
00:24:17,622 --> 00:24:21,626
‫היינו מוקפים בחיילים נאציים‬
‫ובכלבים פראיים.‬

361
00:24:21,710 --> 00:24:24,671
‫והם צעקו וצרחו.‬

362
00:24:24,754 --> 00:24:27,966
‫"מהר! השאירו את כל המטען שלכם.‬
‫השאירו הכול."‬

363
00:24:28,049 --> 00:24:31,553
‫לפתע פתאום הפרידו בינינו‬

364
00:24:32,053 --> 00:24:33,847
‫ואימא שלי ו…‬

365
00:24:39,186 --> 00:24:40,979
‫אימא שלי ו…‬

366
00:24:42,939 --> 00:24:45,150
‫ואחי ואחותי…‬

367
00:24:45,233 --> 00:24:48,778
‫היא החזיקה את אחי הקטן בזרועותיה, ביד אחת,‬

368
00:24:48,862 --> 00:24:53,283
‫וגם את אחותי בת הארבע וחצי.‬
‫אני נאחזתי בידה.‬

369
00:24:53,366 --> 00:24:55,619
‫וכך הלכנו לעבר…‬

370
00:24:55,702 --> 00:24:58,747
‫הם דחפו אותנו לעבר היעד ההוא.‬

371
00:25:02,876 --> 00:25:06,671
‫כשהטרנספורטים הגיעו,‬

372
00:25:06,755 --> 00:25:08,882
{\an8}‫האנשים עברו סלקציה.‬

373
00:25:08,965 --> 00:25:11,343
{\an8}‫- ד"ר הנס מינך‬
‫לשעבר רופא נאצי באושוויץ -‬

374
00:25:11,426 --> 00:25:16,181
{\an8}‫זה היה תהליך פרימיטיבי מאוד ופשוט מאוד.‬

375
00:25:16,681 --> 00:25:19,518
‫על האנשים היה לעמוד בשורה ארוכה.‬

376
00:25:19,601 --> 00:25:26,107
‫בחזית השורה היו כמה קציני רפואה שאמרו,‬

377
00:25:26,191 --> 00:25:30,570
‫"זה זקן מדי, מעל לגיל 50.‬

378
00:25:30,654 --> 00:25:36,660
‫"זה ילך ימינה והשני שמאלה".‬

379
00:25:37,536 --> 00:25:41,331
‫אימי עברה סלקציה בתחנת הרכבת‬

380
00:25:41,414 --> 00:25:44,543
‫ונשלחה שמאלה בעוד שאחותי ואני הלכנו ימינה.‬

381
00:25:45,043 --> 00:25:46,378
‫אימי נלקחה‬

382
00:25:46,461 --> 00:25:49,839
‫היישר מתחנת הרכבת לתאי הגזים.‬

383
00:25:49,923 --> 00:25:53,802
‫כשאחותי ואני סיימנו להתמקם במחנה,‬

384
00:25:53,885 --> 00:25:56,304
‫אימי כבר לא הייתה בחיים.‬

385
00:26:25,709 --> 00:26:28,378
‫נלקחנו לחדר הלבשה.‬

386
00:26:29,004 --> 00:26:33,008
‫אמרו לנו שנתקלח לאחר…‬

387
00:26:33,550 --> 00:26:37,178
‫לאחר המסע המחריד הזה‬

388
00:26:37,262 --> 00:26:39,472
‫ושנוכל להתרענן,‬

389
00:26:39,556 --> 00:26:42,183
‫ואז יקצו לנו עבודה.‬

390
00:26:42,267 --> 00:26:48,064
‫הורו לנו לקחת את נעלינו ביד אחת‬
‫ואת בגדינו ביד השנייה.‬

391
00:26:48,148 --> 00:26:50,066
‫ונזכרתי ביהלומים.‬

392
00:26:50,150 --> 00:26:54,154
‫ולקחתי את החצאית הכחולה שלי,‬
‫ובתוך הקהל, אתה יודע,‬

393
00:26:54,237 --> 00:26:57,741
‫שלפתי ממנה את היהלומים במהירות‬
‫והחזקתי אותם בידיי,‬

394
00:26:57,824 --> 00:26:59,534
‫והייתי עירומה.‬

395
00:26:59,618 --> 00:27:04,039
‫ואני זוכרת שהתפשטתי ביחד עם השאר,‬

396
00:27:04,122 --> 00:27:07,834
‫ונותרתי שם בבגד הים, עמדתי בבגד הים.‬

397
00:27:14,924 --> 00:27:16,676
‫הייתה לי תחושה מוקדמת.‬

398
00:27:18,511 --> 00:27:22,140
‫הייתה לי תחושה שאם אוריד את בגד הים הזה,‬

399
00:27:22,807 --> 00:27:25,644
‫שאם אשאיר את בגד הים הזה מאחור,‬

400
00:27:26,227 --> 00:27:30,357
‫כל הזיכרונות הנפלאים שהיו בבגד הים הזה…‬

401
00:27:31,191 --> 00:27:34,569
{\an8}‫כל הזמן זכרתי כיצד הסתובבתי בברכת השחייה…‬

402
00:27:34,653 --> 00:27:35,654
{\an8}‫- רנה (במרכז) -‬

403
00:27:35,737 --> 00:27:39,616
{\an8}‫וכיצד הבנים שרקו לי‬
‫והחברות שלי קינאו כל כך.‬

404
00:27:40,617 --> 00:27:44,162
‫וכעת אוריד אותו ואשאיר אותו כאן.‬

405
00:27:44,913 --> 00:27:49,709
‫אשאיר מאחור כל מה שהיה חשוב לי בחיי.‬

406
00:27:54,047 --> 00:27:55,298
‫הם אמרו שוב ושוב‬

407
00:27:55,382 --> 00:27:58,843
‫שאם נותרו לנו חפצי ערך, יש להשאיר אותם שם.‬

408
00:27:58,927 --> 00:28:00,470
‫היה להם מדור שנועד לכך.‬

409
00:28:00,970 --> 00:28:05,266
‫המשכתי לאחוז ביהלומים,‬
‫כי חשבתי שאקנה בהם לחם.‬

410
00:28:05,850 --> 00:28:07,227
‫לכן הכנסתי אותם לפי.‬

411
00:28:07,811 --> 00:28:09,938
‫ואז, כשהתחלתי ללכת שוב,‬

412
00:28:10,021 --> 00:28:13,900
‫ראיתי שהם פותחים לאנשים את הפה‬
‫ומביטים פנימה,‬

413
00:28:13,983 --> 00:28:18,154
‫אבל לא יכולתי לחזור לאחור.‬

414
00:28:18,238 --> 00:28:20,740
‫כבר לא יכולתי למסור אותם, כי היו יורים בי.‬

415
00:28:20,824 --> 00:28:22,992
‫"למה לא השארתי אותם שם?"‬

416
00:28:23,076 --> 00:28:27,580
‫והם היו בתוך פי ולא ידעתי מה לעשות,‬
‫אז בלעתי אותם.‬

417
00:28:27,664 --> 00:28:29,999
‫נכנסנו לחדר המקלחות,‬

418
00:28:30,083 --> 00:28:33,002
‫הם נעלו מאחוריו את חדר ההלבשה‬

419
00:28:33,086 --> 00:28:37,716
‫וחוליית עובדים נכנסה לשם‬
‫ולקחה את כל חפצינו מייד.‬

420
00:28:38,299 --> 00:28:42,846
‫הם כן עשו לנו מקלחת,‬
‫בזרזיף של מים, ואז הם…‬

421
00:28:42,929 --> 00:28:48,810
‫בצד השני הייתה דלת‬
‫שהובילה לחצר שמעברו השני של הבניין.‬

422
00:28:48,893 --> 00:28:51,563
‫ובדלת הייתה ערמת בגדים‬

423
00:28:51,646 --> 00:28:55,233
‫והם הורו לכולם לבחור בגד אחד.‬

424
00:28:55,316 --> 00:29:01,114
‫חיכינו עד חצות בערך‬
‫ואז הרשו לנו להיכנס לאחד מצריפי העץ.‬

425
00:29:01,698 --> 00:29:03,867
‫אלף בני אדם בצריף.‬

426
00:29:04,367 --> 00:29:09,038
‫אם אדם אחד הסתובב, כולם נאלצו להסתובב,‬

427
00:29:09,122 --> 00:29:11,666
‫כי היינו קרובים זה לזה עד כדי כך.‬

428
00:29:12,167 --> 00:29:14,753
‫נהגתי להתעורר, קפואה מקור,‬

429
00:29:15,253 --> 00:29:16,087
‫ואני…‬

430
00:29:17,172 --> 00:29:19,674
‫היו לי חלומות חוזרים ונשנים‬

431
00:29:19,758 --> 00:29:21,509
‫שאני בבית,‬

432
00:29:21,593 --> 00:29:23,178
‫ושקר לי מאוד,‬

433
00:29:23,261 --> 00:29:26,222
‫אבל שאבי בא ומכסה אותי, אז…‬

434
00:29:26,890 --> 00:29:28,600
‫ואז התעוררתי…‬

435
00:29:29,100 --> 00:29:30,185
‫לקולה של שריקה.‬

436
00:29:30,268 --> 00:29:31,811
‫בחוץ שרר חושך‬

437
00:29:32,312 --> 00:29:34,814
‫וזה היה גיהינום מטורף.‬

438
00:29:40,445 --> 00:29:44,991
‫ראינו קבוצה של כ-20 גברים שעברו דרך המחנה‬

439
00:29:45,074 --> 00:29:47,952
‫והסתכלתי עליהם בזמן שצעדו,‬

440
00:29:48,036 --> 00:29:49,746
‫כי אולי אזהה מישהו.‬

441
00:29:50,914 --> 00:29:53,666
‫ולפתע זיהיתי את אבי.‬

442
00:29:57,545 --> 00:30:00,381
‫והמחשבה הראשונה שלי הייתה להסתתר.‬

443
00:30:02,050 --> 00:30:08,431
‫כאב לי מאוד לראות אותו,‬
‫עם ראשו המגולח והמדים שלו, כמו אסיר.‬

444
00:30:08,515 --> 00:30:11,351
‫האיש הזה, שעזר לכולם,‬

445
00:30:11,851 --> 00:30:13,853
‫שהיה האדם החביב ביותר בעולם.‬

446
00:30:13,937 --> 00:30:18,858
‫פשוט לא יכולתי להעלות בדעתי‬
‫מה היה מרגיש אם היה רואה אותנו‬

447
00:30:18,942 --> 00:30:21,528
‫עם ראש גלוח, בסמרטוט הזה.‬

448
00:30:22,237 --> 00:30:26,032
‫אז רציתי רק להסתתר, כדי שלא יראה אותי.‬

449
00:30:26,699 --> 00:30:29,160
‫באותו רגע מבטינו הצטלבו…‬

450
00:30:35,333 --> 00:30:39,045
‫וראיתי את דמעותיו זולגות על לחיו.‬

451
00:30:45,510 --> 00:30:48,638
‫זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי את אבי.‬

452
00:30:56,479 --> 00:30:58,231
‫ראיתי משאיות קרבות ובאות,‬

453
00:30:59,148 --> 00:31:01,860
‫ושמעתי מהמשאיות צרחות,‬

454
00:31:01,943 --> 00:31:05,864
‫וראיתי שני ילדים נופלים מהמשאית.‬

455
00:31:11,786 --> 00:31:13,496
‫והמשאית נעצרה,‬

456
00:31:15,874 --> 00:31:18,251
‫והמשאיות…‬

457
00:31:18,334 --> 00:31:21,504
‫ואיש אס-אס אחד יצא מהצד הקדמי‬

458
00:31:21,588 --> 00:31:24,966
‫והרים את הילדים, כך,‬

459
00:31:25,049 --> 00:31:27,719
‫והטיח אותם במשאית‬

460
00:31:27,802 --> 00:31:32,390
‫וזלג מהם דם, והוא השליך אותם לתוך המשאית.‬

461
00:31:33,099 --> 00:31:35,435
‫אז הפסקתי לדבר עם אלוהים.‬

462
00:31:43,443 --> 00:31:46,154
‫הם אמרו לנו שנקבל מספר.‬

463
00:31:47,363 --> 00:31:48,907
‫מספר אסיר.‬

464
00:31:48,990 --> 00:31:53,077
‫כמובן שציפינו לקבל את מספר האסיר‬

465
00:31:53,161 --> 00:31:55,246
‫על בגדינו או במקום אחר כלשהו.‬

466
00:31:55,330 --> 00:31:57,916
‫והם הציבו שולחנות.‬

467
00:31:57,999 --> 00:32:01,002
‫ובכל שולחן ישבו כמה שומרים‬

468
00:32:01,085 --> 00:32:05,048
‫שלפניהם ספרים ענקיים פתוחים.‬

469
00:32:05,548 --> 00:32:10,803
‫והנחנו שהם ירשמו בהם את שמותינו‬

470
00:32:10,887 --> 00:32:14,098
‫ואת המספר שייתנו לנו.‬

471
00:32:15,350 --> 00:32:19,604
‫ואז הבנו שהם יטבעו את המספר הזה‬

472
00:32:20,104 --> 00:32:22,065
‫בתוך בשרנו.‬

473
00:32:22,148 --> 00:32:23,816
‫בזרועותינו.‬

474
00:32:33,242 --> 00:32:35,954
‫לקחו חמישה מאיתנו ושמו לנו טיפות בעיניים.‬

475
00:32:36,037 --> 00:32:40,458
‫לא ידענו למה. לא אמרו לנו.‬
‫ושמו אותנו בצינוק.‬

476
00:32:41,000 --> 00:32:46,923
‫סגרו אותנו שם ועמדנו במים עד הקרסוליים,‬
‫דחוסים,‬

477
00:32:47,423 --> 00:32:49,968
‫וזה נראה כמו נצח.‬

478
00:32:50,051 --> 00:32:53,805
‫זה נראה כמו נצח. הם לא פתחו את הדלת.‬

479
00:32:53,888 --> 00:32:57,266
‫לא נתנו לנו דבר לאכול או לשתות.‬

480
00:32:57,350 --> 00:32:59,477
‫אז שתינו את המים שבהם עמדנו.‬

481
00:32:59,560 --> 00:33:02,355
‫עשינו צרכים במים שבהם עמדנו.‬

482
00:33:02,855 --> 00:33:05,858
‫ואז פתחו את הדלת והוציאו אותנו משם.‬

483
00:33:06,484 --> 00:33:11,406
‫ולקחו אותנו למעלה, לחצר,‬

484
00:33:11,489 --> 00:33:13,658
‫ובדקו את עינינו.‬

485
00:33:14,158 --> 00:33:18,287
‫וחלק מהאנשים לא היו מסוגלים לראות‬
‫במשך מספר ימים לאחר מכן.‬

486
00:33:18,997 --> 00:33:20,999
‫אז לקחו אותנו בחזרה לצריף‬

487
00:33:21,082 --> 00:33:24,085
‫ומאוחר יותר נודע לנו מה הם עשו.‬

488
00:33:24,168 --> 00:33:26,838
‫הם ניסו לשנות את צבען של עינינו.‬

489
00:33:26,921 --> 00:33:32,093
‫זה היה מקום עבודה מוצלח‬

490
00:33:32,176 --> 00:33:35,388
‫למי שרצה לבצע ניסויים בבני אדם.‬

491
00:33:36,180 --> 00:33:40,810
‫באושוויץ בוצעו ניסויים רבים‬
‫כדי למצוא דרכים לעקר נשים,‬

492
00:33:40,893 --> 00:33:44,814
‫ובמיוחד נשים יהודיות,‬
‫כדי להעלים את הגזע‬

493
00:33:45,481 --> 00:33:52,447
‫מבלי לטרוח יותר מדי.‬

494
00:33:53,156 --> 00:33:57,243
‫הנשים האלו נשלחו אז בחזרה למחנה.‬

495
00:33:57,785 --> 00:34:00,830
‫לעיתים היו מעבירים אותן משם מייד,‬

496
00:34:00,913 --> 00:34:05,793
‫כי הן היו מה שנקרא "יודעות סוד".‬

497
00:34:06,294 --> 00:34:12,341
‫ביצעו בהן בדיקות ואז שלחו אותן‬
‫בחזרה לבירקנאו והמיתו אותן בגז.‬

498
00:34:13,634 --> 00:34:18,681
‫יום אחד באה אליי אסירה,‬
‫מכרה שלי, ושאלה אותי‬

499
00:34:19,182 --> 00:34:21,934
‫אם יש לי אפשרות להשפיע…‬

500
00:34:23,061 --> 00:34:27,815
‫אם אפשר לעשות משהו‬
‫כדי שהן לא יישלחו לתאי הגזים.‬

501
00:34:27,899 --> 00:34:33,863
‫הדרך היחידה לעשות זאת‬
‫הייתה לגרום לכך שיעברו בדיקות נוספות.‬

502
00:34:34,363 --> 00:34:40,119
‫כדי להציל אותן היה עלינו‬
‫להמשיך לבצע בהן בדיקות לא מזיקות.‬

503
00:34:40,203 --> 00:34:44,916
‫זאת הייתה התוכנית שלנו והיא פעלה, איכשהו.‬

504
00:34:44,999 --> 00:34:50,963
‫וזאת הסיבה שזוכיתי ממה שקרה…‬

505
00:34:51,756 --> 00:34:52,840
‫באושוויץ.‬

506
00:34:56,385 --> 00:34:59,722
‫לאחר ששרדו‬
‫את ארבע וחצי השנים הראשונות של המלחמה,‬

507
00:34:59,806 --> 00:35:03,559
‫הומתו יהודי הונגריה בפרק האחרון‬

508
00:35:03,643 --> 00:35:07,563
‫של מלחמתו של היטלר ביהודים,‬
‫בשעה שמנהיגי העולם‬

509
00:35:07,647 --> 00:35:11,943
‫כבר היו מודעים היטב לכל הפרטים של אושוויץ.‬

510
00:35:12,026 --> 00:35:16,656
‫כשהגענו לאושוויץ,‬
‫זה היה במהלך "הפתרון הסופי",‬

511
00:35:16,739 --> 00:35:19,909
‫כשהוא היה נואש כבר.‬

512
00:35:19,992 --> 00:35:22,870
‫הוא הלך והפסיד במלחמה.‬
‫היטלר הלך והפסיד במלחמה.‬

513
00:35:22,954 --> 00:35:26,165
‫אך הוא לא היה מוכן‬
‫להפסיד במלחמה נגד היהודים.‬

514
00:35:26,249 --> 00:35:30,044
‫הסדיזם, האכזריות,‬

515
00:35:30,128 --> 00:35:34,882
‫חוסר ההיגיון‬
‫של הגרמנים והנאצים ההונגריים,‬

516
00:35:35,383 --> 00:35:40,012
‫להרוג את האוכלוסייה היהודית שנותרה‬
‫כשהמלחמה הייתה אבודה כבר,‬

517
00:35:40,888 --> 00:35:44,600
‫כאשר היו יכולים להשיג נקודות זכות‬

518
00:35:44,684 --> 00:35:48,020
‫בכך שינהגו כבני תרבות כלפי האנשים האלה…‬

519
00:35:48,521 --> 00:35:52,358
‫זה לא קרה, כי שנאתם הייתה כה יוקדת.‬

520
00:35:53,109 --> 00:35:57,697
‫הנאצים הקצו רכבות ואמצעי תחבורה אחרים,‬

521
00:35:57,780 --> 00:35:59,490
‫שהיו יכולים להועיל לגרמנים,‬

522
00:35:59,574 --> 00:36:04,829
‫לצורך גירוש יהודים‬
‫כדי להשלים את תוכנית "הפתרון הסופי".‬

523
00:36:04,912 --> 00:36:10,626
‫בזמן שהייתי באושוויץ‬
‫הגיעו שניים-שלושה טרנספורטים מדי יום,‬

524
00:36:11,127 --> 00:36:13,212
‫עם אלפי בני אדם.‬

525
00:36:13,921 --> 00:36:15,715
‫בתוך פחות משישה שבועות‬

526
00:36:16,215 --> 00:36:22,513
‫גורשו לאושוויץ‬
‫למעלה מ-438,000 מיהודי הונגריה.‬

527
00:36:23,014 --> 00:36:26,142
‫תאי הגזים והמשרפות לא עמדו בעומס.‬

528
00:36:27,059 --> 00:36:30,188
‫אנשי האס-אס נאלצו לחפור בורות מיוחדים‬

529
00:36:30,688 --> 00:36:32,690
‫כדי לשרוף את הגופות‬

530
00:36:33,191 --> 00:36:37,570
‫והם השתמשו בשומן גופם של היהודים כדלק.‬

531
00:36:38,070 --> 00:36:43,784
‫ראיתי כיצד הם משליכים אנשים‬
‫לתוך בורות האש האלה.‬

532
00:36:44,660 --> 00:36:48,915
‫ואמרתי לעצמי,‬
‫"משהו אצלי לא בסדר. דעתי השתבשה עליי".‬

533
00:36:49,415 --> 00:36:51,042
‫לא האמנתי שאני רואה את זה.‬

534
00:36:51,542 --> 00:36:56,005
‫קברי ההמונים‬

535
00:36:56,672 --> 00:37:02,887
‫היו בגודל שמונה מטרים על עשרה,‬
‫או עשרה מטרים על עשרה.‬

536
00:37:03,846 --> 00:37:08,935
‫בולי עץ נערמו בקרקעיתם והוצתו.‬

537
00:37:09,518 --> 00:37:14,065
‫אז השליכו את הגופות על האש. זה הכול.‬

538
00:37:14,148 --> 00:37:19,111
‫אם השומן נשרף, משמע שהקבר היה תקין.‬

539
00:37:20,571 --> 00:37:22,990
‫אז השליכו לתוכו עוד ועוד גופות.‬

540
00:37:25,326 --> 00:37:26,452
‫פשוט עד כדי כך.‬

541
00:37:30,122 --> 00:37:34,168
‫זה מרחב כה אדיר ממדים.‬

542
00:37:34,710 --> 00:37:39,131
‫כיצד היו בני אדם, בני אדם רגילים,‬
‫יכולים לחזור לביתם…‬

543
00:37:40,341 --> 00:37:44,136
‫לאחר שעבדו כאן? או לאחר שתכננו את זה, כן?‬

544
00:37:44,220 --> 00:37:45,972
‫מישהו היה צריך לתכנן את זה.‬

545
00:37:46,055 --> 00:37:48,975
‫מישהו היה צריך להיות המהנדס.‬

546
00:37:49,058 --> 00:37:56,023
‫מישהו היה צריך לשרטט יעילות שכזאת במפה.‬

547
00:37:58,526 --> 00:38:02,655
‫אך במשך כל הזמן שהייתי במחנה,‬
‫במהלך הניסוי,‬

548
00:38:02,738 --> 00:38:05,950
‫בכל פעם שנבחרתי, בלעתי את היהלומים.‬

549
00:38:06,450 --> 00:38:09,745
‫ובכל פעם שבלעתי אותם‬
‫היה עליי למצוא אותם שוב.‬

550
00:38:10,454 --> 00:38:13,249
‫הרשו לנו ללכת לשירותים פעם אחת ביום,‬

551
00:38:13,332 --> 00:38:17,920
‫ומעולם לא ישבתי על החור,‬
‫כי הייתי צריכה למצוא את היהלומים שלי.‬

552
00:38:18,004 --> 00:38:22,758
‫וכשאשת האס-אס עברה ליד הדלת‬
‫וראתה אותי בפינה…‬

553
00:38:22,842 --> 00:38:26,554
‫היהלומים כבר היו בידי.‬
‫בדרך כלל חיכיתי עד ש…‬

554
00:38:26,637 --> 00:38:30,433
‫בדרך חזרה שטפתי אותם, בבוץ, למשל,‬

555
00:38:30,516 --> 00:38:32,101
‫או שאם לא היה בוץ,‬

556
00:38:32,184 --> 00:38:36,856
‫במרק שעמדנו לקבל,‬
‫אבל לא היה לי זמן ונאלצתי לבלוע אותם.‬

557
00:38:39,317 --> 00:38:42,778
‫אלוהים, אלה השירותים.‬

558
00:38:44,739 --> 00:38:46,365
‫אלוהים.‬

559
00:38:48,159 --> 00:38:52,997
‫הייתי במקום הזה עם אחותי, אדית, לצידי.‬

560
00:38:53,080 --> 00:38:56,417
‫ואדית לחשה לי ואמרה,‬

561
00:38:57,335 --> 00:39:00,838
‫"כמעט שבת. זה יום שישי. כמעט שבת".‬

562
00:39:01,339 --> 00:39:04,008
‫כמה שנהגנו לחגוג את השבת בביתנו!‬

563
00:39:04,091 --> 00:39:07,678
‫עם אוכל ושירה, ותפילה,‬

564
00:39:07,762 --> 00:39:10,806
‫ואתה יודע, בהדלקת נרות.‬

565
00:39:10,890 --> 00:39:15,603
‫ואמרתי לה,‬
‫"למה שלא נחגוג בפנים, בשירותים?"‬

566
00:39:16,437 --> 00:39:21,025
‫רצנו בחזרה לקצה‬
‫והתחלנו לערוך את טקס השבת שלנו‬

567
00:39:21,108 --> 00:39:22,860
‫והתחלנו לשיר.‬

568
00:39:22,943 --> 00:39:27,031
‫"שלום עליכם מלאכי השלום, מלאכי עליון."‬

569
00:39:27,114 --> 00:39:29,158
‫וכששרנו את המנגינה,‬

570
00:39:29,241 --> 00:39:33,371
‫ילדים אחרים נאספו סביבנו והחלו לשיר איתנו.‬

571
00:39:33,454 --> 00:39:36,665
‫היה שם מישהו מהולנד. ומישהו מגרמניה.‬

572
00:39:36,749 --> 00:39:40,419
‫היה מישהו מהונגריה. מצ'כוסלובקיה.‬
‫הכול בערבוביה אחת.‬

573
00:39:40,503 --> 00:39:45,216
‫ולפתע, השירים בעברית, התפילות, השבת,‬

574
00:39:45,716 --> 00:39:48,552
‫איחדו אותנו בשירותים של אושוויץ.‬

575
00:39:53,224 --> 00:39:58,479
‫אנשים לא היו מסוגלים לשאת את כל הכאב הזה,‬
‫את התנאים והרעב והכינים.‬

576
00:39:58,562 --> 00:40:02,108
‫הכינים היו בגודלה של ציפורן הזרת שלי‬

577
00:40:02,191 --> 00:40:03,692
‫והתחפרו לנו בגוף,‬

578
00:40:03,776 --> 00:40:07,780
‫וכאב לנו בגלל הגירוד והזיהום.‬

579
00:40:07,863 --> 00:40:10,324
‫אז כשהיה חשמל,‬

580
00:40:10,408 --> 00:40:13,786
‫הם רצו אל גדר התיל כדי להתאבד.‬

581
00:40:13,869 --> 00:40:17,540
‫והענישו אותנו. על כל אדם שרץ אל הגדר הם…‬

582
00:40:17,623 --> 00:40:24,004
‫הם לקחו מאה אסירים‬
‫והרגו אותם לעיני הכול כדוגמה.‬

583
00:40:24,088 --> 00:40:26,966
‫הם אפילו לא נתנו לנו למות כשרצינו.‬

584
00:40:27,049 --> 00:40:28,968
‫ואז עלה משהו בדעתי.‬

585
00:40:29,051 --> 00:40:31,303
‫הם לקחו את ההורים שלי.‬

586
00:40:31,387 --> 00:40:33,264
‫הם לקחו את הזהות שלי.‬

587
00:40:33,347 --> 00:40:35,474
‫הם לקחו את אחיי ואחיותיי.‬

588
00:40:35,558 --> 00:40:37,893
‫הם לקחו את רכושי.‬

589
00:40:38,644 --> 00:40:40,771
‫הם רוצים ממני משהו.‬

590
00:40:41,897 --> 00:40:44,233
‫ואז חשבתי על נשמתי.‬

591
00:40:45,234 --> 00:40:47,153
‫ואמרתי, "הם לא ייקחו את נשמתי".‬

592
00:40:49,029 --> 00:40:51,115
‫ובו במקום החלטתי,‬

593
00:40:51,198 --> 00:40:54,577
‫"אני אקום מהבוץ הזה ואילחם,‬

594
00:40:54,660 --> 00:40:57,121
‫כי אני לא אהפוך לאפר".‬

595
00:40:58,998 --> 00:41:01,292
‫כשהגענו לאושוויץ,‬

596
00:41:01,375 --> 00:41:06,088
‫שרפו שם אלפי אנשים מדי יום.‬

597
00:41:06,172 --> 00:41:09,592
‫הנאצים השתמשו באסירים יהודיים‬

598
00:41:09,675 --> 00:41:11,802
‫כ"זונדרקומנדו" מיוחד,‬

599
00:41:11,886 --> 00:41:18,225
‫כדי להוציא את הגופות מתאי הגזים‬
‫ולקחת אותן למשרפות.‬

600
00:41:18,309 --> 00:41:20,769
{\an8}‫למיטב ידיעתי, רק ארבעה מאיתנו…‬

601
00:41:20,853 --> 00:41:23,939
{\an8}‫- דריו גבאי‬
‫לשעבר זונדרקומנדו באושוויץ II (בירקנאו) -‬

602
00:41:24,023 --> 00:41:26,525
{\an8}‫שעבדו ב"זונדרקומנדו", חיים כיום.‬

603
00:41:27,067 --> 00:41:29,904
{\an8}‫ואנחנו עדי הראייה היחידים‬

604
00:41:30,404 --> 00:41:34,492
‫שראו מאל"ף ועד תי"ו,‬

605
00:41:34,575 --> 00:41:37,286
‫את יישומו של "הפתרון הסופי".‬

606
00:41:39,955 --> 00:41:42,166
‫אני יהודי, מיוון,‬

607
00:41:42,249 --> 00:41:48,422
‫וגרתי ביוון עד שנלקחתי למחנה ריכוז.‬

608
00:41:48,506 --> 00:41:52,259
‫בשבוע הראשון של אפריל 1944,‬

609
00:41:52,760 --> 00:41:55,054
‫הגעתי לאושוויץ.‬

610
00:41:56,222 --> 00:42:00,267
‫הם בחרו בכמה מהיוונים לעבודה במשרפה.‬

611
00:42:00,351 --> 00:42:02,269
{\an8}‫- משרפה I ‬
‫שוחזרה באושוויץ I לאחר המלחמה -‬

612
00:42:02,353 --> 00:42:04,355
{\an8}‫זה היה היום הראשון שלי שם.‬
‫לא ידעתי מה קורה.‬

613
00:42:04,438 --> 00:42:07,566
‫ראיתי 2,500 בני אדם, כולם עירומים,‬

614
00:42:07,650 --> 00:42:10,528
‫נכנסים לחדר הגדול, שבסופו של דבר…‬

615
00:42:10,611 --> 00:42:14,657
‫היה שם מקום רק ל-500 בני אדם.‬
‫הם הכניסו לשם 2,500.‬

616
00:42:14,740 --> 00:42:18,494
‫אז איש לא היה יכול לעשות דבר‬
‫חוץ מאשר לעמוד ליד ילדיו.‬

617
00:42:18,577 --> 00:42:22,456
‫חמש עשרה דקות מאוחר יותר,‬
‫לאחר שנעלו את החדר‬

618
00:42:22,540 --> 00:42:25,584
‫והאס-אס הזרימו את הגז דרך ארבעת הפתחים,‬

619
00:42:25,668 --> 00:42:27,670
‫אתה יודע, הדלתות נפתחו.‬

620
00:42:27,753 --> 00:42:31,298
‫מה ראיתי?‬
‫את אותם בני אדם שראיתי 15 דקות קודם לכן.‬

621
00:42:31,382 --> 00:42:35,386
‫ראיתי את כולם מתים,‬
‫עומדים עם ילדיהם, שחורים וכחולים.‬

622
00:42:36,053 --> 00:42:40,641
‫ואמרתי לעצמי, " מה קורה כאן?"‬

623
00:42:41,225 --> 00:42:44,645
‫ראיתי פולני אחד שהיה שם כבר‬

624
00:42:44,728 --> 00:42:46,981
‫ושאלתי, "איפה אלוהים?"‬

625
00:42:47,064 --> 00:42:49,900
‫הוא אמר, "אלוהים הוא מה שנותן לך כוח".‬

626
00:42:49,984 --> 00:42:52,570
{\an8}‫- סלקציה לתאי הגזים בהגעה למחנה -‬

627
00:42:52,653 --> 00:42:58,325
{\an8}‫היו שם ארבע משרפות והן פעלו 24 שעות ביממה.‬

628
00:42:58,409 --> 00:43:04,039
‫והרבה חשובים מברלין‬
‫באו לראות איך היהודים מתים.‬

629
00:43:04,123 --> 00:43:08,002
‫אתה יודע, היה שם פתח סגור הרמטית‬

630
00:43:08,085 --> 00:43:11,422
‫והם ראו דרכו כיצד היהודים מתים.‬

631
00:43:11,505 --> 00:43:15,009
‫זה קורה בתוך שתיים עד ארבע דקות,‬
‫תלוי היכן אתה נמצא.‬

632
00:43:15,634 --> 00:43:19,638
‫רבים חושבים שגם אנחנו,‬
‫שעבדנו ב"זונדרקומנדו",‬

633
00:43:19,722 --> 00:43:24,310
‫אשמים במשהו, כי עשינו עבודה שכזאת.‬

634
00:43:24,810 --> 00:43:29,607
‫אבל אתה יודע, לא יכולנו להיחלץ מכך.‬

635
00:43:29,690 --> 00:43:33,402
‫אם לא עשית כל מה שאמרו לך לעשות,‬
‫היו הורגים אותך מיד.‬

636
00:43:34,445 --> 00:43:38,782
‫פעם היו לי שני חברים. חברים קרובים מאוד.‬

637
00:43:38,866 --> 00:43:42,411
‫הם הובאו לשם. שמם היה ונציה.‬

638
00:43:42,911 --> 00:43:46,165
‫ואמרתי להם מיד‬

639
00:43:46,248 --> 00:43:48,334
‫שהם עומדים למות,‬

640
00:43:48,417 --> 00:43:52,713
‫והם ביקשו אוכל‬
‫ונתתי להם כל מה שהיה לי,‬

641
00:43:52,796 --> 00:43:56,842
‫ואמרתי להם בדיוק היכן לעמוד,‬

642
00:43:56,925 --> 00:44:01,180
‫במקום שבו נמצאים הפתחים, כדי שימותו מהר.‬

643
00:44:01,263 --> 00:44:05,392
‫ולאחר מכן הוצאתי אותם ורחצתי אותם‬

644
00:44:05,476 --> 00:44:07,269
‫ואז הכנסתי אותם לתנור.‬

645
00:44:08,312 --> 00:44:09,229
‫לשרפה.‬

646
00:44:14,568 --> 00:44:18,530
{\an8}‫- ינואר 1945‬
‫הקרב על בודפשט -‬

647
00:44:28,582 --> 00:44:32,127
‫שמענו את קול התותחים הולך ומתקרב.‬

648
00:44:32,628 --> 00:44:36,215
‫ובודפשט הייתה שדה הקרב‬

649
00:44:36,298 --> 00:44:39,176
‫בין הגרמנים לבין הצבא הסובייטי.‬

650
00:44:39,677 --> 00:44:42,971
‫ולמרות שידענו שתוך מספר שבועות‬

651
00:44:43,055 --> 00:44:47,393
‫הצבא הסובייטי, יש לקוות,‬
‫ישחרר את היהודים שנותרו,‬

652
00:44:47,476 --> 00:44:51,605
‫ידענו שמצפות לנו עוד תלאות רבות.‬

653
00:44:55,109 --> 00:44:56,902
‫באושוויץ, לאחר חג המולד,‬

654
00:44:57,486 --> 00:45:01,115
‫שמענו שקולות הנפץ הולכים וקרבים.‬

655
00:45:01,615 --> 00:45:04,702
‫הנאצים לא רצו שאיש ישוחרר,‬

656
00:45:04,785 --> 00:45:08,414
‫ולכן הצעידו את האנשים מהמחנה.‬

657
00:45:09,081 --> 00:45:11,333
‫צעדת המוות התרחשה בחורף.‬

658
00:45:11,417 --> 00:45:16,338
‫אלה שלא הצליחו לעמוד בקצב‬
‫פשוט נורו לצד הדרך.‬

659
00:45:20,384 --> 00:45:25,389
‫אם מישהו ניסה לברוח,‬

660
00:45:26,306 --> 00:45:30,477
‫או לעשות מעשה אסור כלשהו, ירו בו מיד.‬

661
00:45:31,145 --> 00:45:35,399
‫היינו שלושה חברים והחזקנו מעמד ביחד עד אז.‬

662
00:45:35,482 --> 00:45:41,655
‫נשבענו שנקריב את חיינו זה למען זה.‬

663
00:45:41,739 --> 00:45:43,574
‫שלא נכזיב זה את זה לעולם.‬

664
00:45:44,074 --> 00:45:47,536
‫ילדים.‬
‫אתה יודע, היה לנו מין חלום שזה יהיה אפשרי.‬

665
00:45:48,036 --> 00:45:52,207
‫אחד משלושתנו נפצע בברכו והיה לו נמק‬

666
00:45:52,291 --> 00:45:54,960
‫ואחד החיילים הבחין בכך שהוא צולע.‬

667
00:45:55,043 --> 00:45:59,131
‫הוא בא ורצה לירות בו. נעמדנו לפניו.‬

668
00:45:59,214 --> 00:46:04,052
‫הוא שלף את אקדח הלוגר שלו ואמר,‬
‫"אני נותן לכם שלוש שניות. תספרו עד שלוש.‬

669
00:46:04,136 --> 00:46:08,098
‫תתרחקו ממנו או שכל שלושתכם תמותו".‬

670
00:46:08,599 --> 00:46:13,604
‫תאר לעצמך,‬
‫להיאלץ להגיע להחלטה שכזאת בגיל כה צעיר…‬

671
00:46:13,687 --> 00:46:17,816
‫הבטחנו שנמות זה למען זה,‬

672
00:46:17,900 --> 00:46:21,111
‫אך לא הצלחנו לקיים את ההבטחה הזאת,‬
‫תחת איום במוות.‬

673
00:46:21,612 --> 00:46:23,280
‫הכזבנו אותו.‬

674
00:46:27,409 --> 00:46:32,122
‫לאחר צעדה של כעשרה ימים הגענו לדכאו.‬

675
00:46:37,377 --> 00:46:38,629
‫- העבודה משחררת -‬

676
00:46:38,712 --> 00:46:44,885
{\an8}‫- ביל עם בנו מרטין‬
‫מחנה הריכוז דכאו, גרמניה -‬

677
00:46:51,725 --> 00:46:53,060
‫אלוהים.‬

678
00:46:55,229 --> 00:46:57,022
‫לאחר 53 שנים…‬

679
00:47:00,025 --> 00:47:01,902
‫כאילו שזה קרה אתמול.‬

680
00:47:08,826 --> 00:47:12,496
‫אנשים פשוט היו שרועים ברחוב‬

681
00:47:12,579 --> 00:47:17,501
‫ופשוט התעלמת מכך. פסעת מעל לגופות‬
‫והתעלמת מכך. לא הייתה לזה שום משמעות.‬

682
00:47:17,584 --> 00:47:18,961
‫כאן?‬
‫-כן.‬

683
00:47:20,087 --> 00:47:23,465
‫מעולם לא ידעתי את שמו של איש שם.‬

684
00:47:23,549 --> 00:47:25,884
‫לא רציתי לדעת את השמות.‬

685
00:47:26,385 --> 00:47:29,513
‫לא רציתי לדעת אותם‬
‫כי היה ייתכן שיום אחד‬

686
00:47:29,596 --> 00:47:32,307
‫מישהו יכיר את האדם הזה,‬

687
00:47:32,808 --> 00:47:36,270
‫שלקחתי את נעליו לאחר שמת.‬

688
00:47:39,189 --> 00:47:43,902
‫תאר לעצמך שמדי בוקר עבודתי הייתה,‬
‫במשך זמן מה…‬

689
00:47:43,986 --> 00:47:46,989
‫היה עליי ללכת מצריף לצריף,‬

690
00:47:47,072 --> 00:47:50,409
‫לקחת את הגופות האלו ולהביא אותן למשרפה.‬

691
00:47:50,993 --> 00:47:52,995
‫הייתה לנו מין מריצה.‬

692
00:47:53,662 --> 00:47:56,999
‫אני זוכר ש"הזונדרקומנדו" שעבדו במשרפה‬

693
00:47:57,791 --> 00:48:00,294
‫יצאו ופתחו את השער.‬

694
00:48:00,377 --> 00:48:04,590
‫הם לקחו אותה מכאן פנימה‬
‫ולנו לא הרשו לנו לחצות את הקו הזה מעולם.‬

695
00:48:04,673 --> 00:48:08,510
‫הם לא דיברו על המשרפה מעולם,‬
‫אבל אנחנו ידענו.‬

696
00:48:09,303 --> 00:48:13,765
‫אם היינו נכנסים, לא היינו יוצאים עוד.‬
‫איש לא יצא מהאזור הזה מעולם.‬

697
00:48:13,849 --> 00:48:18,353
‫כי אם היו נותנים למישהו לצאת‬
‫והוא היה בורח,‬

698
00:48:18,437 --> 00:48:22,107
‫הוא היה יכול להעיד. לכן לא נתנו להם לצאת.‬

699
00:48:29,573 --> 00:48:30,407
‫תראה את זה.‬

700
00:48:47,466 --> 00:48:51,219
‫חוסר האנושיות של אדם כלפי אדם…‬

701
00:48:52,179 --> 00:48:53,889
‫פשוט לא ייאמן.‬

702
00:48:55,307 --> 00:48:56,183
‫זה…‬

703
00:48:57,184 --> 00:49:00,228
‫הדבר המפלצתי ביותר שהאדם תכנן אי פעם.‬

704
00:49:02,898 --> 00:49:06,944
‫לשרוף בני אדם רק כדי להיפטר מהם מהר יותר.‬

705
00:49:07,945 --> 00:49:09,488
‫לא ייאמן.‬

706
00:49:29,549 --> 00:49:32,552
‫הרגשות מציפים אותי. זה קשה מאוד.‬

707
00:49:39,017 --> 00:49:40,769
‫למה אני שרדתי?‬

708
00:49:41,979 --> 00:49:43,730
‫למה אלוהים פסח עליי?‬

709
00:49:48,735 --> 00:49:52,239
‫מישהו התחיל לצעוק, "אמריקאים!"‬

710
00:49:52,322 --> 00:49:56,535
‫ולא ידענו למה הוא מתכוון.‬
‫והוא הצביע לעבר השמיים.‬

711
00:49:56,618 --> 00:50:00,580
‫מטוסים הגיחו מאחורי ההרים, משום מקום,‬

712
00:50:00,664 --> 00:50:03,959
‫ופשוט הפציצו את השיירה.‬

713
00:50:04,042 --> 00:50:06,878
‫והם לא נגעו בנו. איש מאיתנו לא נפגע.‬

714
00:50:07,379 --> 00:50:11,842
‫אז נודע לי לראשונה‬
‫שארצות הברית הייתה במלחמה.‬

715
00:50:11,925 --> 00:50:13,301
‫ב-29 באפריל…‬

716
00:50:13,385 --> 00:50:14,720
{\an8}‫- וורן דאן‬
‫יוצא צבא ארה"ב -‬

717
00:50:14,803 --> 00:50:16,680
{\an8}‫הורו לי להגיע לדכאו.‬

718
00:50:17,222 --> 00:50:19,182
{\an8}‫למעשה, בליל ה-28 באפריל.‬

719
00:50:19,266 --> 00:50:24,980
‫והורו לנו להמריא כמה שיותר מהר‬
‫כדי להגיע לדכאו,‬

720
00:50:25,480 --> 00:50:27,357
‫מבלי לדעת מה ממתין לנו שם.‬

721
00:50:27,441 --> 00:50:28,859
‫חשבנו שזה מחנה צבאי…‬

722
00:50:28,942 --> 00:50:30,777
{\an8}‫- ד"ר פול פארקס‬
‫יוצא צבא ארה"ב -‬

723
00:50:30,861 --> 00:50:33,113
{\an8}‫מחנה צבאי גרמני, שאנחנו עומדים לתפוס,‬

724
00:50:33,196 --> 00:50:36,742
{\an8}‫אותו ואת האנשים שבתוכו.‬

725
00:50:36,825 --> 00:50:38,410
‫היינו בקרבתם…‬

726
00:50:38,493 --> 00:50:40,162
{\an8}‫- קצוגו מיהו‬
‫יוצא צבא ארה"ב -‬

727
00:50:40,245 --> 00:50:43,582
{\an8}‫של מה שהתגלה לנו כמחנות ריכוז.‬

728
00:50:45,042 --> 00:50:48,879
‫לפתע שמענו ירי מקלעים ורובים.‬

729
00:50:49,713 --> 00:50:52,507
‫המחשבה הראשונה הייתה שהורגים אותנו.‬

730
00:50:52,591 --> 00:50:56,136
‫אז ראינו חיילים אמריקאיים מטפסים,‬
‫זוחלים ויורים.‬

731
00:50:56,219 --> 00:50:59,723
‫ואז ראינו את החיילים הגרמניים‬
‫מגיעים מהכיוון הזה.‬

732
00:51:00,223 --> 00:51:03,643
‫וכשהם נפגשו כאן, במרכז, הגרמנים נכנעו.‬

733
00:51:04,311 --> 00:51:10,609
‫אבל תאר לך כיצד 32,000 בני אדם‬
‫יוצאים מכל הצריפים האלה.‬

734
00:51:10,692 --> 00:51:12,110
‫מחוץ למחנה…‬

735
00:51:13,028 --> 00:51:15,363
‫על פסי הרכבת, היו…‬

736
00:51:16,239 --> 00:51:18,241
‫ארבעים קרונות, לדעתי,‬

737
00:51:18,742 --> 00:51:21,453
‫מלאים בגופות עד אפס מקום.‬

738
00:51:24,164 --> 00:51:28,085
‫ומאחר שלא היה לנו מושג למה לצפות,‬

739
00:51:29,294 --> 00:51:30,337
‫זה היה…‬

740
00:51:31,671 --> 00:51:33,006
‫פשוט לא ייאמן.‬

741
00:51:35,175 --> 00:51:39,554
‫רובם לבשו פיג'מות פלנל. לא יותר.‬

742
00:51:40,180 --> 00:51:42,724
‫פס כחול, פס לבן.‬

743
00:51:42,808 --> 00:51:45,102
‫פיג'מת פלנל.‬
‫-הם היו חלשים.‬

744
00:51:46,603 --> 00:51:49,564
‫"חלשים" אינו המונח המתאים, כנראה.‬

745
00:51:50,941 --> 00:51:52,984
‫הם היו עור ועצמות.‬

746
00:51:54,611 --> 00:51:57,155
‫חלקם נראו זקנים מאוד, אך הם לא היו זקנים.‬

747
00:51:57,656 --> 00:52:01,034
‫הם היו מתים מהלכים. כך קראנו להם. שלדים.‬

748
00:52:02,369 --> 00:52:03,578
‫בתחילה יצאו מעטים‬

749
00:52:03,662 --> 00:52:06,123
‫ולאחר מכן יצאו עוד ועוד‬

750
00:52:06,206 --> 00:52:07,958
‫והם התקרבו אלינו כל העת,‬

751
00:52:08,041 --> 00:52:11,044
‫כי זה היה כמעט כאילו שהבינו…‬

752
00:52:11,128 --> 00:52:14,339
‫אני מניח שהם הבינו. הם הבינו שאנחנו שונים.‬

753
00:52:14,881 --> 00:52:17,884
‫שבאנו כדי לעזור להם.‬

754
00:52:18,468 --> 00:52:21,888
‫והאמריקנים כיוונו את נשקם לעבר הגרמנים,‬

755
00:52:21,972 --> 00:52:24,850
‫אך לא הרגו אותם. הם נתנו אותם לנו.‬

756
00:52:25,350 --> 00:52:29,062
‫לקחנו כתריסר חיילים גרמניים שתפסנו,‬

757
00:52:29,729 --> 00:52:33,650
‫ופשוט קרענו אותם לגזרים, חתיכה אחר חתיכה.‬

758
00:52:34,734 --> 00:52:37,863
‫תפסנו קולונל גרמני.‬

759
00:52:38,697 --> 00:52:40,866
‫הלכתי ואמרתי לו,‬

760
00:52:40,949 --> 00:52:44,744
‫"אנחנו נשלח אותך אל הקצינים שלנו,‬
‫כדי שידברו איתך".‬

761
00:52:45,662 --> 00:52:47,622
‫והוא ירק לי בפרצוף.‬

762
00:52:48,582 --> 00:52:49,624
‫אז הרגתי אותו.‬

763
00:52:51,168 --> 00:52:53,879
‫המלחמה הסתיימה זמן לא רב לאחר מכן,‬

764
00:52:53,962 --> 00:52:55,630
‫אבל באותם ימים אחרונים‬

765
00:52:55,714 --> 00:53:01,845
‫התכוונו למנוע מגרמניה את האפשרות‬
‫לקום שוב ולעולל זאת למישהו נוסף אי פעם.‬

766
00:53:02,679 --> 00:53:08,143
‫ראיתי הרבה מחזות זוועה באותן שנתיים של…‬

767
00:53:08,226 --> 00:53:10,187
‫באיטליה, בצרפת ובגרמניה,‬

768
00:53:10,270 --> 00:53:13,732
‫אך הדבר הנורא ביותר שראיתי בימי חיי‬

769
00:53:13,815 --> 00:53:16,151
‫היו ניצולי השואה.‬

770
00:53:23,575 --> 00:53:25,368
‫זה משהו ש…‬

771
00:53:26,745 --> 00:53:28,747
‫שאני לא מסוגל לשכוח אפילו כיום.‬

772
00:53:32,709 --> 00:53:37,464
{\an8}‫- דכאו -‬

773
00:53:40,842 --> 00:53:47,807
{\an8}‫- ברגן-בלזן -‬

774
00:53:55,398 --> 00:54:02,364
{\an8}‫- אושוויץ -‬

775
00:54:11,248 --> 00:54:14,668
{\an8}‫- בוכנוואלד -‬

776
00:54:16,920 --> 00:54:19,130
{\an8}‫- אוהרדרוף -‬

777
00:54:20,966 --> 00:54:25,929
{\an8}‫- מיידנק -‬

778
00:54:28,556 --> 00:54:34,521
{\an8}‫- נורדהאוזן -‬

779
00:54:38,149 --> 00:54:42,737
{\an8}‫- מאוטהאוזן -‬

780
00:54:54,833 --> 00:54:57,377
‫כבר לא הייתי צעיר.‬

781
00:54:57,877 --> 00:54:59,379
‫הייתי זקן מאוד.‬

782
00:54:59,963 --> 00:55:02,424
‫הייתי בן 16, אבל זקן מאוד.‬

783
00:55:02,924 --> 00:55:06,845
‫החזרה לחירות הייתה קשה מאוד.‬

784
00:55:07,762 --> 00:55:11,433
‫לא ידענו איך נסתגל לעולם שבחוץ,‬

785
00:55:11,516 --> 00:55:12,851
‫שלא רצה אותנו,‬

786
00:55:12,934 --> 00:55:14,728
‫ולא ידענו…‬

787
00:55:17,272 --> 00:55:20,358
‫את מי נמצא, או את מי לא נמצא.‬

788
00:55:20,859 --> 00:55:24,654
‫הם לא ידעו מה לעשות בנו‬
‫והכניסו אותנו למחנה DP,‬

789
00:55:24,738 --> 00:55:27,073
‫כלומר מחנה עקורים.‬

790
00:55:27,574 --> 00:55:31,161
‫המחנה הקרוב ביותר למקום שבו הייתי‬
‫היה באוסטריה‬

791
00:55:31,745 --> 00:55:37,417
‫וכל הניצולים שלא היה להם לאן ללכת‬
‫היו במחנה הזה.‬

792
00:55:37,917 --> 00:55:41,087
‫אז שוב היינו במחנה, אך במחנה חופשי.‬

793
00:55:43,465 --> 00:55:47,802
‫לאחר שהצבא הסובייטי שחרר את בודפשט‬

794
00:55:47,886 --> 00:55:50,764
‫והפכתי לאדם חופשי שוב,‬

795
00:55:51,681 --> 00:55:53,683
‫במשך חודשים לא ידעתי‬

796
00:55:54,267 --> 00:55:59,147
‫אם אימי או קרובי משפחה אחרים שלי‬
‫יחזרו אי פעם.‬

797
00:56:02,525 --> 00:56:08,740
‫קיוויתי שהחזרה לאושוויץ‬
‫תיתן לי סגירת מעגל כלשהי סוף סוף.‬

798
00:56:09,240 --> 00:56:12,160
{\an8}‫- רנה עם מתורגמנית‬
‫מחנה הריכוז אושוויץ I, פולין -‬

799
00:56:12,243 --> 00:56:14,162
{\an8}‫ונדהמתי לגלות‬

800
00:56:14,245 --> 00:56:19,584
‫שהיא הציבה בפניי שאלות חדשות וספקות חדשים.‬

801
00:56:21,795 --> 00:56:27,842
‫תגידי לה שאני רוצה לברר פרטים‬
‫על המשפחה שלי ועליי.‬

802
00:56:28,426 --> 00:56:30,220
‫היא רוצה מידע על משפחתה ועליה.‬

803
00:56:34,224 --> 00:56:35,975
‫מה שמך, בבקשה?‬

804
00:56:36,059 --> 00:56:38,395
‫רנה. ר-נ-ה.‬

805
00:56:40,021 --> 00:56:43,525
‫זאת הפעם הראשונה שהגעתי להחלטה‬

806
00:56:44,651 --> 00:56:47,278
‫לחפש תיעוד על המשפחה שלי.‬

807
00:56:50,698 --> 00:56:54,494
‫שמה של אחותי היה קלרה.‬

808
00:57:08,174 --> 00:57:10,510
‫מצאת משהו?‬

809
00:57:10,593 --> 00:57:15,890
‫כן, מצאתי משהו. אנחנו יכולות להסתכל ביחד.‬

810
00:57:31,156 --> 00:57:33,324
‫הניחי את הכרטיסים כך, בבקשה.‬

811
00:57:46,337 --> 00:57:49,382
‫קלרה. אחותי.‬

812
00:57:53,219 --> 00:57:59,476
‫מצאתי תיעוד על אחותי, על אבי ועליי,‬

813
00:57:59,559 --> 00:58:01,811
‫וכששאלתי על אימי…‬

814
00:58:03,521 --> 00:58:06,608
‫הארכיונאית, ההיסטוריונית, אמרה לי‬

815
00:58:06,691 --> 00:58:11,488
‫שעל אלה שנלקחו‬
‫היישר מתחנת הרכבת והומתו מייד‬

816
00:58:11,571 --> 00:58:13,323
‫אין שום תיעוד.‬

817
00:58:14,240 --> 00:58:20,538
‫קחי את זה למעלה, לארכיון,‬
‫וצלצלי בפעמון, בסדר?‬

818
00:58:24,918 --> 00:58:27,045
‫תודה.‬

819
00:58:32,175 --> 00:58:37,055
‫זאת בדיקת דם, או משהו רפואי.‬

820
00:58:37,138 --> 00:58:39,516
‫הנבדקת היא קלרה ויינפלד.‬

821
00:58:39,599 --> 00:58:42,810
‫גיליתי שבאחותי בוצעו ניסויים,‬

822
00:58:42,894 --> 00:58:46,856
‫שביצעו בה מין בדיקות דם.‬

823
00:58:46,940 --> 00:58:48,942
‫ומה כל זה אומר?‬

824
00:58:51,819 --> 00:58:53,905
‫והוא אמר, "אני באמת לא יודע".‬

825
00:58:53,988 --> 00:58:55,907
‫הוא אמר, "איש לא שאל אותי מעולם.‬

826
00:58:55,990 --> 00:58:59,869
‫אבל יש אחד, ד"ר מונץ',‬
‫שהיה מנהל המרפאה הזאת,‬

827
00:58:59,953 --> 00:59:01,329
‫שחי עדיין".‬

828
00:59:01,412 --> 00:59:05,375
‫ואז נודע לי שאתם עומדים לראיין את האיש הזה‬

829
00:59:05,458 --> 00:59:10,630
‫ושאולי תהיה לי הזדמנות‬
‫לשאול אותו מהי המשמעות של הסמלים האלה.‬

830
00:59:11,130 --> 00:59:13,758
‫אחותי, קלרה,‬

831
00:59:14,259 --> 00:59:18,680
‫מתה באושוויץ…‬
‫-כן.‬

832
00:59:18,763 --> 00:59:25,144
‫ולאחרונה השגתי את המסמכים האלה מאושוויץ.‬
‫-כן.‬

833
00:59:26,688 --> 00:59:31,192
‫אני רוצה שתסביר את המסמכים האלה.‬
‫-אני אנסה.‬

834
00:59:33,403 --> 00:59:36,072
‫אתה יכול להגיד לי מה זה?‬

835
00:59:39,617 --> 00:59:41,953
‫זה לא משהו חשוב.‬

836
00:59:43,830 --> 00:59:46,457
‫אילו מין ניסויים הם היו?‬

837
00:59:46,958 --> 00:59:50,086
‫זה שום דבר. הכול בסדר.‬

838
00:59:50,670 --> 00:59:55,383
‫ממה היא מתה?‬

839
00:59:55,466 --> 00:59:57,510
‫"המכון הקליני".‬
‫-כן.‬

840
00:59:57,594 --> 00:59:59,721
‫זה המכון שלי.‬
‫-כן.‬

841
01:00:02,557 --> 01:00:04,559
‫היא אכן מתה.‬
‫-כן.‬

842
01:00:06,269 --> 01:00:10,440
‫מתי היא הגיעה? כמה זמן הייתה שם?‬

843
01:00:11,524 --> 01:00:12,567
‫שישה חודשים.‬

844
01:00:13,067 --> 01:00:15,862
‫שישה חודשים.‬
‫-שישה חודשים?‬

845
01:00:15,945 --> 01:00:17,697
‫ואז היא מתה.‬
‫-כן.‬

846
01:00:18,990 --> 01:00:23,536
‫טוב, זה פרק הזמן הרגיל. את מבינה?‬
‫-למה…?‬

847
01:00:23,620 --> 01:00:27,707
‫גם את היית באושוויץ?‬
‫-כן.‬

848
01:00:27,790 --> 01:00:28,916
‫אז את אמורה לדעת.‬

849
01:00:29,000 --> 01:00:32,211
‫ניסיתי להיות מנומסת,‬

850
01:00:32,712 --> 01:00:35,173
‫אבל הוא התחמק מתשובה,‬

851
01:00:35,256 --> 01:00:38,259
‫והתרגזתי מאוד.‬

852
01:00:38,760 --> 01:00:44,098
{\an8}‫לא הפסקתי לחשוב‬
‫על כך שאלפי בני אדם מתו במרפאה שלו.‬

853
01:00:44,182 --> 01:00:45,600
{\an8}‫- קלרה ויינפלד, 1943 -‬

854
01:00:45,683 --> 01:00:49,812
{\an8}‫אני חוזרת אל משרפה מספר חמש‬

855
01:00:49,896 --> 01:00:53,650
‫כי אני יודעת בוודאות שאימא שלי נלקחה לשם.‬

856
01:00:54,233 --> 01:00:55,777
{\an8}‫אני אדליק נרות…‬

857
01:00:55,860 --> 01:00:57,153
{\an8}‫- רנה עם אימה, 1932 -‬

858
01:00:57,236 --> 01:01:00,239
‫ואני יודעת שלא אחזור לכאן עוד.‬

859
01:01:05,078 --> 01:01:06,120
‫וכעת…‬

860
01:01:06,871 --> 01:01:09,082
‫ממש לאחרונה…‬

861
01:01:09,582 --> 01:01:13,461
‫קיבלתי מכתב חדש מברגן-בלזן,‬

862
01:01:14,087 --> 01:01:16,464
‫שאין להם תיעוד על אדית לוק.‬

863
01:01:16,964 --> 01:01:21,511
‫הם בדקו בספרים שלהם,‬
‫אבל מצאו אחת אדית שוורץ.‬

864
01:01:22,303 --> 01:01:28,101
‫ונזכרתי שבשלב כלשהו אחותי אדית החליטה‬

865
01:01:28,601 --> 01:01:31,813
‫להשתמש בשמה של אימי, אבל שכחתי זאת.‬

866
01:01:31,896 --> 01:01:36,150
‫ובמשך כל השנים חיפשתי את אדית לוק.‬

867
01:01:36,943 --> 01:01:40,405
‫אתה יכול למצוא את ההונגרים…‬
‫-הונגרים?‬

868
01:01:41,614 --> 01:01:44,033
‫בואי נחפש. בסדר.‬

869
01:01:45,243 --> 01:01:46,994
‫זה לא מסודר לפי האלף-בית.‬
‫-כן?‬

870
01:01:50,998 --> 01:01:53,501
‫- שוורץ, אדית -‬

871
01:02:00,383 --> 01:02:04,679
{\an8}‫- אליס בברגן-בלזן אחרי השחרור -‬

872
01:02:04,762 --> 01:02:07,056
{\an8}‫כשחזרתי לברגן-בלזן‬

873
01:02:07,140 --> 01:02:12,562
‫רציתי שבעלי יישא תפילה עם ילדיי ואיתי,‬

874
01:02:13,229 --> 01:02:18,443
‫כי אנחנו קוברים את אדית באופן סמלי.‬

875
01:02:18,526 --> 01:02:25,491
‫זהו בית הקברות שבו נקברו כל האנשים‬
‫שהובאו לבסיס הצבאי לאחר השחרור.‬

876
01:02:26,325 --> 01:02:28,745
‫מצאנו את שמה של אחותך.‬

877
01:02:29,537 --> 01:02:33,666
‫היא מתה כאן ב-2 ביוני 1945, לדעתנו.‬

878
01:02:35,752 --> 01:02:41,299
‫כל אלה שמתו בימים ההם נקברו כאן,‬
‫זה לצד זה.‬

879
01:02:47,513 --> 01:02:51,267
‫זהו היום המיוחד ביותר בחיי.‬

880
01:02:52,143 --> 01:02:54,437
‫החיפוש הסתיים סוף סוף.‬

881
01:02:55,563 --> 01:02:59,567
‫כעת אנו יודעים מה קרה ומתי זה קרה.‬

882
01:03:02,153 --> 01:03:05,114
‫הבאתי לכאן את ספר התפילה של אימי,‬

883
01:03:05,615 --> 01:03:07,950
‫וכאן נישא למענך‬

884
01:03:08,034 --> 01:03:10,870
‫את התפילות המסורתיות‬

885
01:03:10,953 --> 01:03:13,873
‫ונדליק את הנר הזה לזכרך.‬

886
01:03:14,499 --> 01:03:16,417
‫ונזכור אותך…‬

887
01:03:17,710 --> 01:03:18,920
‫לנצח…‬

888
01:03:19,879 --> 01:03:21,297
‫במשך כל חיינו.‬

889
01:04:14,433 --> 01:04:17,520
‫אבל יש בעולם רבים כמוני,‬

890
01:04:18,020 --> 01:04:19,689
‫שמחפשים עדיין.‬

891
01:04:21,232 --> 01:04:24,735
‫כי מבחינתנו…‬

892
01:04:25,361 --> 01:04:27,905
‫השחרור לא היה היום האחרון.‬

893
01:04:37,331 --> 01:04:40,167
‫קיבלתי הודעה שנבחרתי‬

894
01:04:40,251 --> 01:04:42,253
‫לקבל מלגה אקדמית‬

895
01:04:42,336 --> 01:04:45,840
‫לאוניברסיטת וושינגטון, בעיר בשם סיטל,‬

896
01:04:46,340 --> 01:04:49,844
‫כי איש לא אמר לי שמבטאים את זה "סיאטל".‬

897
01:04:50,428 --> 01:04:54,307
‫היה לי כרטיס לאונייה "מרין פלקון".‬

898
01:04:55,016 --> 01:05:00,813
‫הלכתי לדרגש B-20,‬
‫הנחתי את התרמיל שלי והודיעו שיש "צ'או".‬

899
01:05:00,897 --> 01:05:04,734
‫לא היה לי מושג מה זה צ'או.‬
‫זה לא היה באוצר המילים שלי באנגלית.‬

900
01:05:04,817 --> 01:05:06,611
‫אז נכנסתי לתור לצ'או.‬

901
01:05:06,694 --> 01:05:08,738
‫קיבלנו מגשי מתכת ענקיים‬

902
01:05:08,821 --> 01:05:14,118
‫ובאותה תקופה מחשבותיי סבבו‬
‫סביב הרעב עדיין, כמובן.‬

903
01:05:14,994 --> 01:05:19,540
‫והאנשים הנפלאים ההם הניחו‬
‫את כל הדברים הנפלאים ההם על מגש המתכת‬

904
01:05:19,624 --> 01:05:21,375
‫וכשהגעתי לקצה השורה‬

905
01:05:21,876 --> 01:05:25,838
‫היו שם סל נצרים ענק מלא בתפוזים‬

906
01:05:26,339 --> 01:05:28,758
‫וסל נצרים ענק מלא בבננות.‬

907
01:05:29,258 --> 01:05:33,137
‫אימי לימדה אותי לעשות את הדבר הנכון תמיד‬
‫ולא ידעתי מהו הדבר הנכון.‬

908
01:05:33,220 --> 01:05:35,222
‫היה שם מלח ענק‬

909
01:05:35,306 --> 01:05:38,476
‫ושאלתי אותו, "אדוני, שאקח בננה,‬

910
01:05:38,559 --> 01:05:40,353
‫או שאקח תפוז?"‬

911
01:05:41,145 --> 01:05:45,733
‫הוא אמר, "קח כמה בננות ותפוזים שאתה רוצה"‬

912
01:05:46,233 --> 01:05:48,277
‫ואז ידעתי שאני בגן עדן.‬

913
01:05:49,320 --> 01:05:54,283
‫אהבתי את העיירה שלי‬
‫ואני רואה אותה כציורית ושמחה.‬

914
01:05:55,451 --> 01:06:00,414
‫אני מתכננת לנסוע לשם‬
‫לראשונה מאז שעזבתי ב-1944.‬

915
01:06:00,498 --> 01:06:04,293
‫תראי את השלט, רובין.‬
‫כתוב בו "פולנה" ברוסית.‬

916
01:06:04,919 --> 01:06:05,795
‫את רואה?‬

917
01:06:07,213 --> 01:06:09,090
‫הנהר זורם מימין.‬

918
01:06:09,173 --> 01:06:11,384
‫נהגנו להתרחץ כאן…‬

919
01:06:11,467 --> 01:06:16,472
‫אני מקווה שאמצא כמה מהאנשים שהכרתי‬
‫לפני השואה…‬

920
01:06:17,056 --> 01:06:18,683
{\an8}‫- פולנה, אוקראינה‬
‫לשעבר הונגריה -‬

921
01:06:18,766 --> 01:06:20,184
{\an8}‫ואולי אוכל אף לדבר איתם.‬

922
01:06:20,267 --> 01:06:22,186
{\an8}‫פטריות בצנצנת. את רואה?‬
‫-כן.‬

923
01:06:24,981 --> 01:06:29,318
‫אולי הם יוכלו לספר לי‬
‫דברים שקרו כשלא היינו כאן.‬

924
01:06:44,166 --> 01:06:47,753
‫אישה אחת, מרישקה, זכרה את הסבים שלי,‬

925
01:06:47,837 --> 01:06:50,798
‫את אבי, אימי ואותי.‬

926
01:06:50,881 --> 01:06:54,093
‫הופתעתי מאוד מכך שהיא זכרה אותי.‬

927
01:06:55,845 --> 01:07:00,182
‫חששתי מאוד שהאנשים יהיו עוינים כלפיי,‬

928
01:07:00,683 --> 01:07:05,813
‫שיאשימו אותי בכך שחזרתי כדי לקחת מהם משהו.‬

929
01:07:06,856 --> 01:07:10,026
‫שאלו אותי בחביבות רבה‬

930
01:07:10,109 --> 01:07:15,322
‫אם אני מתכננת לקחת את הנכס שלי‬
‫ולחזור לגור שם.‬

931
01:07:15,406 --> 01:07:17,324
‫ואמרתי, "לא,‬

932
01:07:17,408 --> 01:07:21,078
‫אני רוצה רק שהילדים שלי ידעו מניין באתי‬

933
01:07:21,162 --> 01:07:25,499
‫ורציתי לראות את העיירה שבה גדלתי‬
‫פעם נוספת לפני שאמות".‬

934
01:07:30,963 --> 01:07:33,758
‫לחזור לעיר הולדתי‬

935
01:07:34,258 --> 01:07:37,011
{\an8}‫עם המשפחה שלי, עם הילדה שלי…‬

936
01:07:37,094 --> 01:07:39,221
{\an8}‫- אוז'הורוד, אוקראינה‬
‫לשעבר הונגריה -‬

937
01:07:39,305 --> 01:07:41,640
{\an8}‫להראות לה את העיר היפה הזאת ש…‬

938
01:07:42,141 --> 01:07:46,645
‫בכל מקום שאליו הגענו,‬
‫המילה "יהודי" לא הייתה קיימת.‬

939
01:07:46,729 --> 01:07:49,857
‫הבניין הזה היה המרכז הקהילתי היהודי.‬

940
01:07:50,357 --> 01:07:56,989
‫רציתי ללכת לבית הכנסת היהודי, שהיה יפהפה.‬

941
01:07:59,325 --> 01:08:01,619
‫תראי איך הם נתנו ל…‬

942
01:08:01,702 --> 01:08:03,370
‫אלוהים.‬

943
01:08:03,454 --> 01:08:06,665
‫אין לך מושג מה הם עשו לעיר הזאת.‬

944
01:08:06,749 --> 01:08:09,085
‫זה פשוט לא ייאמן.‬

945
01:08:09,168 --> 01:08:11,462
‫הלכנו לבית הכנסת‬

946
01:08:12,254 --> 01:08:15,549
‫ושם פגשתי גבר יהודי אחד.‬

947
01:08:15,633 --> 01:08:17,760
‫גם הוא היה באושוויץ.‬

948
01:08:18,260 --> 01:08:21,555
‫שלום, אתה מדבר הונגרית?‬
‫-כן.‬

949
01:08:21,639 --> 01:08:24,308
‫בוקר טוב. אתה מכאן?‬

950
01:08:24,391 --> 01:08:28,521
‫נולדתי כאן ב-1928.‬
‫-אני…‬

951
01:08:28,604 --> 01:08:31,732
‫אני ממשפחת ויינפלד.‬
‫-ויינפלד?‬

952
01:08:31,816 --> 01:08:38,572
‫לאבא שלי הייתה חנות ברחוב הסנדלרים,‬

953
01:08:38,656 --> 01:08:41,408
‫וכמובן שאימי נהגה לבוא לבית הכנסת הזה.‬

954
01:08:41,492 --> 01:08:45,204
‫ערכו לי כאן בר-מצווה כשהייתי בן 13,‬
‫ב-1941.‬

955
01:08:45,704 --> 01:08:48,374
‫ולמה נשארת כאן?‬

956
01:08:48,457 --> 01:08:53,879
‫כי חזרתי מאושוויץ‬

957
01:08:55,005 --> 01:08:56,966
‫ב-6 ביוני, 1945,‬

958
01:08:57,716 --> 01:09:01,053
‫והגבולות נסגרו מספר ימים לאחר מכן.‬

959
01:09:01,137 --> 01:09:03,889
‫אז הוא ערך איתנו סיור במקום‬

960
01:09:03,973 --> 01:09:08,227
‫והסביר לנו שזה כבר לא בית כנסת יהודי.‬

961
01:09:08,310 --> 01:09:12,022
{\an8}‫באותם ימים היו כאן סמלי מגן דוד.‬

962
01:09:12,106 --> 01:09:14,108
{\an8}‫מה עשו בהם?‬

963
01:09:14,191 --> 01:09:17,820
{\an8}‫המקום הזה הפך לאולם קונצרטים.‬

964
01:09:17,903 --> 01:09:22,283
{\an8}‫הוציאו מכאן הכול.‬

965
01:09:22,366 --> 01:09:25,119
‫כאב לי מאוד לראות‬

966
01:09:25,619 --> 01:09:30,958
‫שהמקום הקדוש הזה הפך…‬

967
01:09:31,041 --> 01:09:33,085
‫למקום בילוי.‬

968
01:09:34,128 --> 01:09:35,963
{\an8}‫- רנה עם בעלה ברנרד ובתה קלרה -‬

969
01:09:36,046 --> 01:09:38,716
{\an8}‫החלק הקשה ביותר היה לחזור לבית שלי.‬

970
01:09:38,799 --> 01:09:40,759
‫אלוהים!‬

971
01:09:43,762 --> 01:09:49,435
‫זה השער המקורי.‬

972
01:09:49,935 --> 01:09:52,897
‫הכניסה.‬
‫-הכניסה, כן.‬

973
01:09:54,773 --> 01:09:56,483
‫הוא היה מוזנח,‬

974
01:09:57,067 --> 01:10:01,780
‫הבית היפה הזה, שאבא שלי טיפל בו תמיד‬

975
01:10:01,864 --> 01:10:05,576
‫ודאג שיהיה מטופח.‬

976
01:10:06,785 --> 01:10:08,287
‫לדעתי זה נעול.‬
‫-לא.‬

977
01:10:08,370 --> 01:10:09,705
‫זה לא נעול.‬

978
01:10:09,788 --> 01:10:11,957
‫זה פשוט לא נפתח.‬
‫-אנחנו יכולים ללכת?‬

979
01:10:12,041 --> 01:10:14,418
‫זה לא נפתח…‬

980
01:10:14,501 --> 01:10:18,589
‫באותו רגע ממש התחרטתי שראיתי זאת.‬

981
01:10:29,183 --> 01:10:31,352
‫אחד השכנים,‬

982
01:10:31,435 --> 01:10:36,565
‫שהיה ילד קטן כשלקחו אותנו, היה שם עדיין.‬

983
01:10:37,858 --> 01:10:40,945
‫תודה לאל שאת בחיים עדיין.‬

984
01:10:45,032 --> 01:10:49,370
‫אני אומר לך,‬
‫אני עדיין זוכר הכול כפי שהיה פעם.‬

985
01:10:49,453 --> 01:10:52,331
‫כעת יש לו אישה רוסייה,‬

986
01:10:52,414 --> 01:10:54,333
‫שגילתה הבנה רבה.‬

987
01:10:54,416 --> 01:10:56,794
‫הבית שלך…‬

988
01:10:57,294 --> 01:11:01,006
‫לקחת את הבית של מישהו אחר?‬
‫איך זה ייתכן?‬

989
01:11:01,090 --> 01:11:05,719
‫יש הרבה לספר,‬
‫אבל את יודעת מה אומרים…‬

990
01:11:05,803 --> 01:11:08,222
‫אוזניים לכותל.‬
‫-כן.‬

991
01:11:08,305 --> 01:11:13,644
‫היא פחדה לספר לי מה באמת קרה אחרי שעזבנו.‬

992
01:11:14,895 --> 01:11:21,610
‫תגיד לי, אחרי שלקחו אותנו, דיברתם על זה?‬

993
01:11:21,694 --> 01:11:28,492
‫כל כך הצטערנו על קלרה.‬
‫שמענו שהיא מתה בדרך.‬

994
01:11:28,575 --> 01:11:33,038
‫לא. היא מתה שם.‬

995
01:11:33,122 --> 01:11:34,123
‫מסכנה.‬

996
01:11:35,416 --> 01:11:38,294
‫ראיתי את זה רק בסרטים.‬

997
01:11:38,794 --> 01:11:42,965
‫באמת שרפו אנשים בצורה כזאת? כן?‬

998
01:11:43,048 --> 01:11:46,635
‫לצערי,‬
‫זה היה הרבה יותר גרוע ממה שמראים בסרטים.‬

999
01:11:47,136 --> 01:11:49,430
‫באותו רגע הרגשתי בת מזל‬

1000
01:11:49,513 --> 01:11:54,518
‫שיש לי אפשרות לחזור לארצות הברית,‬
‫לבית שלי.‬

1001
01:11:57,521 --> 01:12:01,900
‫שמרתי את היהלומים לאורך כל הדרך,‬
‫בכל מה שקרה.‬

1002
01:12:02,401 --> 01:12:03,736
{\an8}‫ולאחר שהשתחררתי…‬

1003
01:12:03,819 --> 01:12:04,820
{\an8}‫- איירין ב-1945 -‬

1004
01:12:04,903 --> 01:12:07,656
{\an8}‫לא דיברתי על השואה,‬

1005
01:12:07,740 --> 01:12:12,077
‫אבל לקחתי את היהלומים‬
‫ושיבצתי אותם בתליון בצורת דמעה,‬

1006
01:12:12,161 --> 01:12:15,039
‫כי בכל פעם שנאלצתי להציל אותם, בכיתי מאוד.‬

1007
01:12:15,122 --> 01:12:18,667
‫לכן הרגשתי שדמעה היא הדבר ההולם.‬

1008
01:12:19,335 --> 01:12:24,214
‫ואמרתי לילדים שלי שהיהלומים האלה‬
‫צריכים לעבור מדור לדור,‬

1009
01:12:24,298 --> 01:12:28,260
‫לבת הבכורה במשפחה, לנצח נצחים.‬

1010
01:12:28,344 --> 01:12:29,803
‫…מה הטעם של זה.‬

1011
01:12:31,847 --> 01:12:35,392
‫וניתן לראות את הצורות השונות‬
‫והחיתוכים השונים שלהם.‬

1012
01:12:35,934 --> 01:12:38,354
‫והם הדבר היחיד שברשותי…‬

1013
01:12:39,646 --> 01:12:42,316
‫שאימא שלי אחזה בו אי פעם.‬

1014
01:12:45,778 --> 01:12:48,238
‫טוב, אני לא יודע על מה אתה חושב…‬

1015
01:12:48,322 --> 01:12:52,659
‫חיי כיום הם משהו שגם אני מתקשה להאמין בו.‬

1016
01:12:54,870 --> 01:13:01,293
‫לאחר שנבחרתי על ידי ציבור הבוחרים שלי,‬
‫בקליפורניה, כ-600,000 בני אדם,‬

1017
01:13:01,794 --> 01:13:03,170
‫תשע פעמים,‬

1018
01:13:03,754 --> 01:13:05,422
‫הכול נראה כמו חלום.‬

1019
01:13:05,506 --> 01:13:07,049
‫וזה מטיל עליי‬

1020
01:13:07,758 --> 01:13:10,719
‫תחושת אחריות שלא תיאמן…‬

1021
01:13:10,803 --> 01:13:13,889
{\an8}‫- טום לנטוס, נציג בית הנבחרים‬
‫המפלגה הדמוקרטית, קליפורניה -‬

1022
01:13:13,972 --> 01:13:17,267
{\an8}‫כניצול השואה היחיד‬
‫שנבחר לקונגרס של ארצות הברית אי פעם,‬

1023
01:13:17,768 --> 01:13:22,731
{\an8}‫אני יודע שאני מדבר בשם כל עמיתיי,‬
‫רפובליקנים ודמוקרטים,‬

1024
01:13:23,357 --> 01:13:27,945
{\an8}‫בהבעת זעמנו כלפי מתקפות הטרור האחרונות…‬

1025
01:13:28,028 --> 01:13:32,449
{\an8}‫חיי סובבים סביב זכויות אדם, כמובן,‬

1026
01:13:33,033 --> 01:13:35,744
‫כי אני משוכנע שזוהי הדרך‬

1027
01:13:36,537 --> 01:13:38,497
‫אל עולם תרבותי יותר.‬

1028
01:13:39,498 --> 01:13:43,127
‫אשתי אנט ואני‬
‫הכרנו זה את זה במשך כל חיינו.‬

1029
01:13:43,627 --> 01:13:47,256
‫גדלנו כילדים בבודפשט‬

1030
01:13:48,257 --> 01:13:51,301
‫ואנחנו נשואים כבר 47 שנים.‬

1031
01:13:52,010 --> 01:13:54,346
‫יש לנו שתי בנות‬

1032
01:13:54,930 --> 01:13:58,559
‫שבגיל צעיר באו אלינו ואמרו ש…‬

1033
01:13:59,601 --> 01:14:02,771
‫הן מתכננות לתת להוריהן מתנה מיוחדת.‬

1034
01:14:04,648 --> 01:14:09,111
‫מאחר שמשפחותינו הושמדו,‬
‫הן יעניקו לנו משפחה גדולה.‬

1035
01:14:10,237 --> 01:14:15,868
‫בורכנו ב-17 נכדים נפלאים‬

1036
01:14:16,368 --> 01:14:18,495
‫וחיינו אכן סובבים סביבם.‬

1037
01:14:22,708 --> 01:14:27,963
‫אני רוצה להיות ידועה כמחנכת על השואה.‬

1038
01:14:28,464 --> 01:14:31,300
‫אז אני הולכת למוזאון הסובלנות,‬

1039
01:14:31,383 --> 01:14:34,386
‫שם יסדתי את התוכנית לקהל הרחב,‬

1040
01:14:34,887 --> 01:14:40,184
‫ואני מדברת עם קבוצות שבאות למוזאון.‬

1041
01:14:40,684 --> 01:14:42,102
‫…הוקם.‬

1042
01:14:42,603 --> 01:14:45,022
‫אתם יודעים, כשהדברים האלה קורים,‬

1043
01:14:45,105 --> 01:14:48,942
‫את כמעט מתחילה להאמין שעשית משהו רע.‬

1044
01:14:49,026 --> 01:14:50,944
‫למה שהם יעשו לי את זה?‬

1045
01:14:51,028 --> 01:14:54,740
‫אני מרגישה שיש לי חובה‬

1046
01:14:55,574 --> 01:14:59,661
‫לוודא שהעולם יהיה מודע‬
‫למה שקרה בתקופה ההיא.‬

1047
01:15:00,871 --> 01:15:03,832
‫תמיד הרגשתי שלא די לי בשפה המדוברת‬

1048
01:15:05,042 --> 01:15:10,756
‫ושאם אני רוצה לספר את הסיפור על חוויותיי,‬

1049
01:15:10,839 --> 01:15:14,676
‫עליי לדבר דרך אמצעי אחר.‬

1050
01:15:15,177 --> 01:15:16,720
‫ומצאתי את האמנות.‬

1051
01:15:17,221 --> 01:15:19,431
‫כי האמנות היא נשגבת.‬

1052
01:15:19,515 --> 01:15:21,266
‫היא מעבר למילים.‬

1053
01:15:23,435 --> 01:15:26,688
‫רציתי שהמשטח יהיה רב שכבתי.‬

1054
01:15:26,772 --> 01:15:29,399
‫הוא צריך להיראות כקיר שהתפורר,‬

1055
01:15:29,900 --> 01:15:33,820
‫כאילו שהוא מכוסה בעיתון של אתמול.‬

1056
01:15:34,321 --> 01:15:36,782
‫כי אנשים רוצים לשכוח את העבר.‬

1057
01:15:36,865 --> 01:15:40,035
‫אנשים רוצים לשכוח את השואה.‬

1058
01:15:40,118 --> 01:15:43,247
‫מה שגורם לי להמשיך הוא למעשה…‬

1059
01:15:44,456 --> 01:15:45,874
‫המשפחה…‬

1060
01:15:46,833 --> 01:15:49,336
‫שבעלי ואני הקמנו.‬

1061
01:15:50,337 --> 01:15:51,880
‫הנכדים שלי.‬

1062
01:15:52,673 --> 01:15:54,508
‫שלושה ילדים נפלאים.‬

1063
01:15:55,008 --> 01:15:56,718
‫שניים הם רבנים.‬

1064
01:15:57,302 --> 01:15:59,263
‫והבת היפה שלי.‬

1065
01:15:59,763 --> 01:16:03,809
‫היא מלמדת אותי מדי יום מה חשוב בחיים.‬

1066
01:16:05,811 --> 01:16:09,565
‫ובעלי, שהוא ישראלי דור רביעי.‬

1067
01:16:10,065 --> 01:16:12,067
‫הוא אדם כה אצילי.‬

1068
01:16:12,150 --> 01:16:15,904
‫והוא עזר לי לבנות חיים.‬

1069
01:16:15,988 --> 01:16:17,406
‫- מוזאון השואה, יוסטון -‬

1070
01:16:17,489 --> 01:16:19,825
‫הציור הזה הוא "ארבייט מאכט פריי".‬

1071
01:16:20,325 --> 01:16:24,746
‫כשקוראים את הברכה כביכול הזאת על השער,‬

1072
01:16:24,830 --> 01:16:26,999
‫"העבודה משחררת"…‬

1073
01:16:27,082 --> 01:16:29,668
‫כיום האמנות שלי עוסקת בשואה,‬

1074
01:16:29,751 --> 01:16:33,880
‫כי אין לי מצבת זיכרון למשפחתי.‬

1075
01:16:34,381 --> 01:16:35,215
‫אני…‬

1076
01:16:35,882 --> 01:16:38,010
‫אני לא יודעת היכן היא נמצאת.‬

1077
01:16:38,510 --> 01:16:43,640
‫מדוע כה רבים מבני משפחתי מתו,‬
‫כה רבים נרצחו…‬

1078
01:16:44,141 --> 01:16:46,435
‫עד שמשפחת בש נמחתה כמעט.‬

1079
01:16:46,518 --> 01:16:47,978
‫צמחנו מחדש.‬

1080
01:16:49,980 --> 01:16:53,775
‫אז כשאנחנו נפגשים, אנחנו קבוצה גדולה למדי.‬

1081
01:16:54,943 --> 01:17:01,908
‫והאושר שבלשבת עם משפחתי,‬
‫להביט סביב ולומר שהייתי כה קרוב למוות‬

1082
01:17:02,534 --> 01:17:06,038
‫והנה אני כאן, יושב ליד שולחן,‬
‫ויש שם 11 מאיתנו, או 12,‬

1083
01:17:06,121 --> 01:17:07,539
‫שמחים בחיינו…‬

1084
01:17:07,623 --> 01:17:12,252
‫העונג שבחיים הוא נפלא.‬

1085
01:17:15,505 --> 01:17:19,051
‫יום אחד, ביום ראשון בשבוע,‬
‫מישהו הקיש על דלתיׁ‬

1086
01:17:19,134 --> 01:17:20,344
‫ונכנס לתוך…‬

1087
01:17:20,427 --> 01:17:22,095
‫ואני ניגשתי לדלת‬

1088
01:17:22,179 --> 01:17:28,268
‫והיה לו מתחת לזרועו משהו עטוף בעיתון.‬
‫הוא אמר, "אתה פול פארקס?" אמרתי, "כן".‬

1089
01:17:28,352 --> 01:17:30,812
‫הוא אמר, "אנחנו מחפשים אותך כבר כמה שנים.‬

1090
01:17:30,896 --> 01:17:35,442
‫חיפשנו אותך מדי פעם. רצינו למצוא אותך".‬
‫אמרתי, "למה?"‬

1091
01:17:35,942 --> 01:17:41,990
‫הוא אמר, "מישהו ששחררת בדכאו זכר אותך‬

1092
01:17:42,616 --> 01:17:44,826
‫ומת לפני מספר שנים.‬

1093
01:17:44,910 --> 01:17:47,996
‫והוא הכין במחנה חנוכייה.‬

1094
01:17:48,080 --> 01:17:55,045
‫הוא הכין אותה ממסמרי בטון שחוברו בריתוך‬
‫כאשר שהיה במחנה.‬

1095
01:17:55,629 --> 01:17:58,423
‫והוא רוצה… הוא רצה שתקבל אותה.‬

1096
01:17:58,924 --> 01:18:02,010
‫אז חיפשנו אותך, כדי לתת לך אותה. הנה היא".‬

1097
01:18:02,094 --> 01:18:04,429
‫והוא נתן לי חנוכייה יפהפייה.‬

1098
01:18:11,728 --> 01:18:14,815
‫השחרור היה כמו מתנה מהעולם.‬

1099
01:18:15,440 --> 01:18:18,944
‫וזאת הייתה הפעם הראשונה‬
‫שבה הכרתי בקיומו של אלוהים שוב,‬

1100
01:18:19,027 --> 01:18:22,072
‫שהוא אכן נמצא ושעזר לי להגיע עד הנה.‬

1101
01:18:22,155 --> 01:18:25,659
‫לא נראה לי שאלוהים יצר את השואה.‬

1102
01:18:25,742 --> 01:18:32,290
‫לדעתי אלוהים נתן לנו מוח ולב ורצון חופשי.‬

1103
01:18:32,791 --> 01:18:34,835
‫והאדם הוא שמחליט‬

1104
01:18:35,752 --> 01:18:38,547
‫מה יעשה בחייו.‬

1105
01:18:39,840 --> 01:18:43,385
‫ואני מאשימה את האדם, לא את אלוהים.‬

1106
01:18:43,468 --> 01:18:47,097
‫אני לא יכול להסביר באופן רציונלי…‬

1107
01:18:47,848 --> 01:18:51,768
‫באופן רגשי, באופן אינטלקטואלי, את השואה.‬

1108
01:18:52,269 --> 01:18:55,397
‫אני לא מוצא…‬

1109
01:18:55,897 --> 01:18:58,358
‫מקום ל…‬

1110
01:18:59,067 --> 01:19:00,652
‫כוח עליון‬

1111
01:19:01,153 --> 01:19:02,237
‫בסיוט הזה.‬

1112
01:19:02,320 --> 01:19:04,239
‫אילו מין אנשים אנחנו?‬

1113
01:19:04,865 --> 01:19:07,242
‫מה הספרים מלמדים אותנו?‬

1114
01:19:07,743 --> 01:19:11,288
‫מהו ההבדל ביני…‬

1115
01:19:12,122 --> 01:19:13,331
‫לבין ילד אחר?‬

1116
01:19:13,415 --> 01:19:15,500
‫מה מלמד התנ"ך?‬

1117
01:19:17,711 --> 01:19:20,589
‫במה מדובר פה?‬

1118
01:19:23,049 --> 01:19:26,553
‫היטלר נשאר אנטישמי פתולוגי עד הסוף.‬

1119
01:19:27,179 --> 01:19:28,930
‫ואחד המסרים האחרונים שלו,‬

1120
01:19:29,014 --> 01:19:32,100
‫אחת האזהרות האחרונות שלו לחסידיו,‬

1121
01:19:32,726 --> 01:19:36,521
‫הייתה שימשיכו במלחמה נגד היהודים.‬

1122
01:19:36,605 --> 01:19:41,067
‫בצוואתו, שנפתחה ב-29 באפריל 1945,‬

1123
01:19:41,568 --> 01:19:43,361
‫הוא כתב, "מעל לכול,‬

1124
01:19:44,070 --> 01:19:47,657
‫אני מפציר בממשלה ובעם‬

1125
01:19:47,741 --> 01:19:51,495
‫לקיים את חוקי הגזע עד תום‬

1126
01:19:51,995 --> 01:19:55,207
‫ולהתנגד ללא רחמים‬

1127
01:19:55,707 --> 01:19:58,794
‫לאלה שמרעילים את כל האומות,‬

1128
01:19:59,294 --> 01:20:01,838
‫היהדות העולמית".‬

1129
01:20:30,617 --> 01:20:35,288
{\an8}‫- משרפה מספר חמש‬
‫מחנה המוות אושוויץ II (בירקנאו) -‬

1130
01:20:35,372 --> 01:20:37,249
‫יש ללמד את השואה‬

1131
01:20:37,916 --> 01:20:43,630
‫כפרק בהיסטוריה הארוכה‬
‫של חוסר האנושיות של אדם כלפי אדם.‬

1132
01:20:45,799 --> 01:20:47,425
‫אסור להתעלם‬

1133
01:20:47,926 --> 01:20:49,511
‫מהאפליה‬

1134
01:20:50,011 --> 01:20:54,474
‫שממנה סובלים רבים בגלל גזעם,‬
‫צבע עורם או אמונתם.‬

1135
01:20:55,058 --> 01:20:57,143
‫אסור להתעלם מהעבדות.‬

1136
01:20:57,227 --> 01:21:00,230
‫אסור להתעלם מהעלאתן של מכשפות על המוקד.‬

1137
01:21:00,313 --> 01:21:04,109
‫אסור להתעלם מהרג הנוצרים בתקופה הרומית.‬

1138
01:21:05,986 --> 01:21:08,989
‫ייתכן שהשואה היא נקודת השיא‬

1139
01:21:09,948 --> 01:21:13,034
‫של האימה שעשויה להתרחש‬

1140
01:21:13,535 --> 01:21:18,415
‫כשהאדם מאבד את יושרתו‬

1141
01:21:18,498 --> 01:21:21,626
‫ואת אמונתו בקדושת חיי האדם.‬

1142
01:27:01,466 --> 01:27:06,471
‫תרגום כתוביות: עמוס דיאמנט‬